אבל לא ממש מעורר תקוות. שני הסרטים הראשונים של הארי פוטר, אותם אני לפחות זוכר כ"אלו הפחות טובים לפני שהסדרה התחילה להתניע", והדבר הלא ברור כל כך שהיה פרסי ג'קסון הם לא בדיוק יצירות מופת. הם סרטים שהכי טוב שאני יכול לומר עליהם הוא ש"אפשר לראות אותם". כמה זמן כבר אפשר לזכור חסד נעורים לתחילת שנות ה-90?
ואם להיות יותר מדויק, ואולי מעט מוגזם, הוא ביים סרט טוב אחד בחייו: "שכחו אותי בבית". ככותב, היו לו כמה הצלחות נוספות בתחילת הקריירה ("הגוניס" שהוא כתב למסך, וה"גרמלינס", שהוא לגמרי שלו) – אבל הוא לא עשה שום דבר טוב באמת מעל לעשרים שנה.
מבקר הקולנוע האינטרנטי בוב צ'יפמן העלה "ביקורת" וידאו על הסרט. "ביקורת" כי זה יותר קרוב למופע אימים / טירונות נחתים שבה הוא מקלל את הסרט, את היוצרים, את החברות המעורבות ואת כל מי שהיה בקרבת ההפקה לעולמי עולמים.
מצחיק כמו יום זיכרוןאנדי דופרייןב-06/10/2015 21:14
מצחיק כמו יום זיכרון
אנדי דופריין
פורסם אוקטובר 6, 2015 ב 21:14
קונספט נחמד מאוד, אפקטים מעניינים, אבל זהו פחות או יותר. כל הדמיות בסרט הן קריקטורה אחת גדולה, ההתפתחויות צפויות לגמרי, ובמשימה החשובה ביותר של הסרט, כסרט קומדיה, להצחיק – הוא נכשל ובגדול. היה לי גיחוך / חצי חיוך בעקבות אחד הפרסים שהוצגו בסרט. זהו פחות או יותר. פיטר דינקלג' עוד סביר כאן, אבל אפילו הוא לא הצליח להציל את הסרט הזה מאבדון. שכיח ומיותר.
אם חשתם פרץ נוסטלגיה אדירה למשחקי עבר – לכו לראות את ראלף ההורס. הוא בפלנטה אחרת לגמרי מבחינת האיכות.
כל כך הרבה צדדים!
מצד אחד כריס קולומבוס,
מצד שני אדם סנדלר,
מצד שלישי, ג'וש גד,
מצד רביעי קווין ג'יימס,
מצד חמישי פיטר דינקלג',
מצד שישי התסריטאים…
אבל בעיקר אני שואל את עצמי: כבר היה לנו ראלף ההורס, בשביל מה צריך גם את זה?!
מי התסריטאים?
לסרט דווקא היה פוטנציאל למרות אדם סנדלר, אם רק כריס קולמבוס לא היה מביים.
סתם תסריטאים של סרטי אדם סנדלר רגילים.
אבל חוץ מזה: ממתי כריס קולומבוס הפך לדבר שהוא רע?
לא יודע אם רע
אבל לא ממש מעורר תקוות. שני הסרטים הראשונים של הארי פוטר, אותם אני לפחות זוכר כ"אלו הפחות טובים לפני שהסדרה התחילה להתניע", והדבר הלא ברור כל כך שהיה פרסי ג'קסון הם לא בדיוק יצירות מופת. הם סרטים שהכי טוב שאני יכול לומר עליהם הוא ש"אפשר לראות אותם". כמה זמן כבר אפשר לזכור חסד נעורים לתחילת שנות ה-90?
מאז "גברת דאוטפייר"
ואם להיות יותר מדויק, ואולי מעט מוגזם, הוא ביים סרט טוב אחד בחייו: "שכחו אותי בבית". ככותב, היו לו כמה הצלחות נוספות בתחילת הקריירה ("הגוניס" שהוא כתב למסך, וה"גרמלינס", שהוא לגמרי שלו) – אבל הוא לא עשה שום דבר טוב באמת מעל לעשרים שנה.
גם את "הגרמלינס" הוא רק כתב
ג'ו דנטה ביים.
לכן כתבתי שהוא ביים רק סרט טוב אחד בחייו.
(ל"ת)
וגם את זה לא הוא ביים אלא בן דודו שגם לו קראו כריס קולומבוס.
לא היה פרק כזה בפיוצ'ר רמה ?
(ל"ת)
אדיר!
(מסתכל מי הבמאי)
חרא!
לא שזה לא היה צפוי
מבקר הקולנוע האינטרנטי בוב צ'יפמן העלה "ביקורת" וידאו על הסרט. "ביקורת" כי זה יותר קרוב למופע אימים / טירונות נחתים שבה הוא מקלל את הסרט, את היוצרים, את החברות המעורבות ואת כל מי שהיה בקרבת ההפקה לעולמי עולמים.
הוא גורם לדאג ווקר ברגעי השיא שלו להראות כמו אחד מדובוני אכפת לי
http://moviebob.blogspot.co.il/2015/07/review-pixels-2015.html
אוקיי שכנעתם אותי
אבנר שביט באמת סתם פריק.
http://e.walla.co.il/item/2875253
ראוי לציין
שאבנר שביט, בניגוד למשתתפים האחרים בדיון פה (כולל אותי), ראה את הסרט.
כמו שכבר אמרתי, אין לי תכניות לראות את הסרט הזה או ציפיות ממנו, ובכל זאת אני לא יכול לפסול דעה של מישהו שאשכרה ראה אותו על סמך מה שנדמה לי.
אני ראיתי!
אחלה אפקטים, פיטר דינקלג' מצוין! התלת-מימד דווקא לא רע!
הסרט היה אפילו יכול להיות טוב אם הוא לא היה כל כך, אבל כל כך אינפנטילי, מטומטם וממש לא מצחיק, כי שוב, אפקטים יפים ופיטר דינקלג'.
מצחיק כמו יום זיכרון
קונספט נחמד מאוד, אפקטים מעניינים, אבל זהו פחות או יותר. כל הדמיות בסרט הן קריקטורה אחת גדולה, ההתפתחויות צפויות לגמרי, ובמשימה החשובה ביותר של הסרט, כסרט קומדיה, להצחיק – הוא נכשל ובגדול. היה לי גיחוך / חצי חיוך בעקבות אחד הפרסים שהוצגו בסרט. זהו פחות או יותר. פיטר דינקלג' עוד סביר כאן, אבל אפילו הוא לא הצליח להציל את הסרט הזה מאבדון. שכיח ומיותר.
אם חשתם פרץ נוסטלגיה אדירה למשחקי עבר – לכו לראות את ראלף ההורס. הוא בפלנטה אחרת לגמרי מבחינת האיכות.