פול

כמו הרבה חייזרים לפניו, פול רק רוצה לחזור הביתה. שלא כמו רובם, הוא יודע לספר בדיחות גסות

שני סרטים הפכו את שלישית סיימון פג, ניק פרוסט ואדגר רייט לאלילים בחייהם, ושניהם לא ‏הוקרנו בקולנוע בארץ: "‏Shaun of the Dead‏" ("מת על המתים" אם אתם חייבים) ו"שוטרים ‏לוהטים". בשני המקרים פג (משחק וכתיבה), פרוטס (משחק) ורייט (כתיבה, בימוי) לקחו ז'אנר ‏ידוע – סרטי זומבים וסרטי שוטרים, בהתאמה – ופירקו לו את הצורה באהבה גדולה, כשהם בו-‏זמנית גם מדגימים איך עושים את זה נכון. אפילו בלי הבדיחות, "מת על המתים" הוא סרט זומבים ‏מצוין, ו"שוטרים לוהטים", בעוד הוא צוחק על הקלישאות של סרטי משטרה, כולל סצינות אקשן ‏שמייקל ביי יכול (וצריך) ללמוד מהם.‏

בשנה שעברה השלישיה התפצלה: רייט המשיך להבריק לבדו ("סקוט פילגרים נגד העולם"), בעוד ‏פרוסט (שהצטרף גם לצוות התסריטאים) ופג יצרו את ‏‏"פול", בתקווה לעשות לסרטי חייזרים את ‏מה שעשו לזומבים ושוטרים.‏ זה לא לגמרי עובד.

פג ופרוסט מגלמים כאן שני חובבי מדע בדיוני בריטים שעורכים מסע גיקי בדרכי ארצות הברית: ‏הם מתחילים בכנס קומיק-קון בסן דייגו, ומשם ממשיכים לאזור 51 ועוד נקודות ציון חשובות ‏בהיסטוריה המדומיינת של ביקורי חייזרים. בשלב מוקדם הטיול משתבש – או משתפר – ‏כשלדרכם נקלע פול, חייזר קטן ידידותי שמורכב מאנימציה ממוחשבת משכנעת ומקולו של סת' ‏רוגן. כמו הרבה אורחים מכוכב אחר לפניו, פול רק רוצה לחזור הביתה, ובעקבותיו דולקים גברים ‏בשחור (בינהם ג'ייסון בייטמן). שלא כמו רוב החייזרים לפניו, פול הוא גבר-גבר. הוא מעין סטלן ‏עם חוש הומור גס, הוא ראה את כל סרטי החייזרים שנוצרו (למעשה הוא טוען שהוא השפיע על ‏רובם), ואין לו בעיה להשתמש בסטראוטיפ החייזרי כדי לאיים על אנשים בחקירה אנאלית. משום ‏מה, הדבר האחרון שהייתם מצפים מחייזר לעשות זה לעשות חיקוי של "הטורף" עם האצבעות.‏

חובבי מד"ב לא יוכלו שלא ליהנות מזיהוי עשרות המחוות, הציטוטים והפארודיות, חלקן מפורשות ‏וחלקן מרומזות, שהסרט זורק לסרטי חייזרים משנות השבעים ועד היום. יש בסרט מספיק ‏בדיחות טובות כדי להצדיק צפיה. אבל איכשהו, ברור ש"מת על ‏המתים" זה לא, ו"שוטרים לוהטים" בוודאי שלא. הוא חביב, אבל זו לא יותר מפארודיה – רצף של בדיחות ומחוות עם עלילה ‏שנועדה לגשר בינהן.

אולי חלק מהבעיה היא שפג ופרוסט לא נמצאים בטריטוריה שלהם. הסרטים ‏הקודמים לקחו ז'אנרים אמריקאיים מאוד ומיקמו אותם בבריטניה. "פול" מתרחש בארה"ב, ‏כשפרוסט את פג זרים שם ‏כמעט כמו החייזר – אבל הזרות שלהם לא תורמת שום דבר, אלא רק ‏מפריעה לפוקוס של הסרט.‏ זו לא קלאסיקה, אבל זה בהחלט מספיק בשביל ערב גיקי משעשע.‏

(פורסם במקור ב-Time Out תל אביב, לשם שינוי בלי שינויים של ממש. "פול" לא יצא לקולנוע בארץ אבל אפשר למצוא אותו ב-DVD).