אבל זה סרט ראשון של שאה רוק חאן מאז 2018 בכל דמות, לא ספציפית בתור פאטן (היו לו כמה cameo-ים בסרטים אחרים אז זה יכול להיראות כאילו לא).
(פאטן דמות חדשה עד כמה שהצלחתי להבין, אבל הסרט חלק מיקום קולנועי בוליוודי)
נתחיל מהחלק החשוב – זה לא RRR, זה לא מנסה להיות RRR, זה לא עומד להיות RRR.
זה מין ערבוב של "משימה בלתי אפשרית", ג'יימס בונד, "מהיר ועצבני" ובימוי של מייקל ביי. הסרט יחסית מקורקע לבוליווד, זה חלק ממה שגורם לו לעבוד, ועדיין לפעמים האקשן מגוחך. אבל כשהוא עובד, הוא עובד מדהים. אם מאסתם בסצנות הצפויות שמגיעים לנו מהפרנצ'ייזים ההוליוודים או מהחיקויים המכוערים שלהם בנטפליקס, יש לסרט תשובה מדהימה לתת לכם, עם מכות שמצולמות בבירור ובלי קאטים מעצבנים. אפילו לרגע מגיעה כאפייה מפליקה.
אבל איפה שהסרט הופך לפחות נגיש הוא הטקסטים, שאני יכול להישבע שאיפשהו בגיל 12 כשחרשתי על ג'יימס בונד ו"משימה בלתי אפשרית" כתבתי משהו ברמה הזאת וחשבתי שאני הילד הכי גאון בעולם. לפעמים הוא מודע לעצמו קצת – הסרט נפתח בשורה "למה אתה מסתכל על רנטגן הסרטן שלי כאילו הוא תמונה של צ'וצ'ה באינסטגרם?" – ולפעמים פחות, כמו כשפתאן אומר לרובינה, שהיא גל גדות ההודית והמוכשרת יותר, "להזמין לך משטרה? למה את נראית פצצה" (אמירה שאני חייב להסכים איתה, תראו איך היא נכנסת לסרט).
עוד דבר לטובתו – הסאונד. אם ראיתם את RRR באולם קולנוע בטח הרגשתם את זה גם. ההודים מכוונים הכל ל-11, משחקים המון עם מעבר בין רמקולים וזה פשוט כיף לשמוע.
העלילה הגנרית משהו לא מאוד עוזרת לו, אבל כל זה רקע יפה לסצנות כיפיות בטירוף. אז כן, זה רחוק מיצירת מופת, אבל בתור חובב אקשן שנשבר לו כמעט לגמרי מרוב מה שהוליווד נותנת לי לראות, זה מסרטי האקשן שיותר נהניתי מהם לאחרונה.
ומשהו קטן שהוא ספוילר חלקי אבל מאוד צפוי, כשפתאן (כלומר, הטוב) מנצח את הרע בסוף, לפני שהוא שולח אותו אל מותו, שורת המחץ היא "אל תשאל מה המדינה עשתה לך, תשאל מה אתה יכול לעשות לה בחזרה". יודע שזה של JFK, אבל שליין היה מסיים עם זה את הפרקים של "גב האומה", בדיוק כמו… פתאן. וזה קרע אותי כמעט כמו הפאנצ'ים האמיתיים בסרט.
(יש עוד הקרנות בודדות, אבל רק בסינמה סיטי, מובילנד והוט סינמה. לא נתקלתי כמעט בהודים לצערי)
צפיתי בו בהוט סינמה מודיעין (כמובן גלובוס לשעבר), וזה אכן מה שזה: סרט אקשן ריגול קלישאתי אבל מה זה כיפי. הטרופים שלו משומשים כל כך שסרטי ג'יימס בונד, למשל, שכחו מהם כבר לפני שני עשורים לפחות – אבל זה עדיין סוחף, מרתק, ופה ושם גם משעשע. ועוזר שהשחקנית הזו באמת ממש יפה, ושהסרט נותן לנו שתי סצנות ריקודים בהשתתפותה, השניה על רקע כתוביות הסיום – אז כדאי להישאר.
ובלי קשר, זה קולנוע נחמד. כמעט מרגיש ביתי, האולם היה קטן אבל יחס מסך/מושבים מצוין כך שהמסך הרגיש גדול ו"מקיף". פעם ראשונה שלי שם, כעת חושב שעוד אחזור לשם כשלא יהיה לי חשק למגה-פלקסים ההומים.
נ.ב. דווקא איתי היו זוג הודי נחמד באולם. אבל זהו, שלושה צופים. לא מעודד שיגיעו עוד סרטים כאלו :-(
כבר שנה שהמפיצים של הודו בארץ מביאים את הסרטים האלו באותה מתכונת: הקרנות בודדות מאוד, אולמות קטנים ורק שבוע-שבועיים. היחיד שקצת חרג מזה היה RRR. אנחנו כמעט שבועיים להפצה שלו (ההקרנה הראשונה הייתה ביום רביעי ה-25.1, הבנתי שזה איזשהו חג הודי ולכן אמצע שבוע). עצם זה שיש עדיין הקרנות זה יותר ממה שהיה להרבה אחרים. אני מאמין שזה ימשיך, כנראה שזה מספיק משתלם.
ולגבי הקולנוע – פה ושם אני מוצא הברקות במובילנד והוט סינמה, פשוט זה כל כך הימור עם כל האולמות הלא טובים שלהם שאני משתדל להימנע. בכל מקרה אני לגמרי מזדהה עם ההרגשה, הרבה פעמים אני בוחר אולם קטן ונוח שזכור לי לטובה על נסיעה לפלאנט.
מפיצים: שאה רוק חאן חוזר לתפקיד פאטן אחרי 5 שנים!
שאה רוח חאן: מילולית משחק את הדמות הזאת פעם ראשונה.
זה ניסוח עקום של המפיצים
אבל זה סרט ראשון של שאה רוק חאן מאז 2018 בכל דמות, לא ספציפית בתור פאטן (היו לו כמה cameo-ים בסרטים אחרים אז זה יכול להיראות כאילו לא).
(פאטן דמות חדשה עד כמה שהצלחתי להבין, אבל הסרט חלק מיקום קולנועי בוליוודי)
זה יותר מניסוח עקום, זה חוסר הבנה של מה שרשום בויקיפדיה
אבל בסדר
ו-SRK ממשיך גם ל-Jawan השנה
https://www.youtube.com/watch?v=k8YiqM0Y-78
זה נראה מדהים. מובילנד והמפיצים של בוליווד בישראל פחות בקטע של הכרזות מראש, אבל מקווה שזה יגיע לפה.
זה בהחלט היה מיוחד
נתחיל מהחלק החשוב – זה לא RRR, זה לא מנסה להיות RRR, זה לא עומד להיות RRR.
זה מין ערבוב של "משימה בלתי אפשרית", ג'יימס בונד, "מהיר ועצבני" ובימוי של מייקל ביי. הסרט יחסית מקורקע לבוליווד, זה חלק ממה שגורם לו לעבוד, ועדיין לפעמים האקשן מגוחך. אבל כשהוא עובד, הוא עובד מדהים. אם מאסתם בסצנות הצפויות שמגיעים לנו מהפרנצ'ייזים ההוליוודים או מהחיקויים המכוערים שלהם בנטפליקס, יש לסרט תשובה מדהימה לתת לכם, עם מכות שמצולמות בבירור ובלי קאטים מעצבנים. אפילו לרגע מגיעה כאפייה מפליקה.
אבל איפה שהסרט הופך לפחות נגיש הוא הטקסטים, שאני יכול להישבע שאיפשהו בגיל 12 כשחרשתי על ג'יימס בונד ו"משימה בלתי אפשרית" כתבתי משהו ברמה הזאת וחשבתי שאני הילד הכי גאון בעולם. לפעמים הוא מודע לעצמו קצת – הסרט נפתח בשורה "למה אתה מסתכל על רנטגן הסרטן שלי כאילו הוא תמונה של צ'וצ'ה באינסטגרם?" – ולפעמים פחות, כמו כשפתאן אומר לרובינה, שהיא גל גדות ההודית והמוכשרת יותר, "להזמין לך משטרה? למה את נראית פצצה" (אמירה שאני חייב להסכים איתה, תראו איך היא נכנסת לסרט).
עוד דבר לטובתו – הסאונד. אם ראיתם את RRR באולם קולנוע בטח הרגשתם את זה גם. ההודים מכוונים הכל ל-11, משחקים המון עם מעבר בין רמקולים וזה פשוט כיף לשמוע.
העלילה הגנרית משהו לא מאוד עוזרת לו, אבל כל זה רקע יפה לסצנות כיפיות בטירוף. אז כן, זה רחוק מיצירת מופת, אבל בתור חובב אקשן שנשבר לו כמעט לגמרי מרוב מה שהוליווד נותנת לי לראות, זה מסרטי האקשן שיותר נהניתי מהם לאחרונה.
ומשהו קטן שהוא ספוילר חלקי אבל מאוד צפוי, כשפתאן (כלומר, הטוב) מנצח את הרע בסוף, לפני שהוא שולח אותו אל מותו, שורת המחץ היא "אל תשאל מה המדינה עשתה לך, תשאל מה אתה יכול לעשות לה בחזרה". יודע שזה של JFK, אבל שליין היה מסיים עם זה את הפרקים של "גב האומה", בדיוק כמו… פתאן. וזה קרע אותי כמעט כמו הפאנצ'ים האמיתיים בסרט.
(יש עוד הקרנות בודדות, אבל רק בסינמה סיטי, מובילנד והוט סינמה. לא נתקלתי כמעט בהודים לצערי)
סרט הודי שני תוך כמה חודשים שאני רואה בזכות המלצה שלך
צפיתי בו בהוט סינמה מודיעין (כמובן גלובוס לשעבר), וזה אכן מה שזה: סרט אקשן ריגול קלישאתי אבל מה זה כיפי. הטרופים שלו משומשים כל כך שסרטי ג'יימס בונד, למשל, שכחו מהם כבר לפני שני עשורים לפחות – אבל זה עדיין סוחף, מרתק, ופה ושם גם משעשע. ועוזר שהשחקנית הזו באמת ממש יפה, ושהסרט נותן לנו שתי סצנות ריקודים בהשתתפותה, השניה על רקע כתוביות הסיום – אז כדאי להישאר.
ובלי קשר, זה קולנוע נחמד. כמעט מרגיש ביתי, האולם היה קטן אבל יחס מסך/מושבים מצוין כך שהמסך הרגיש גדול ו"מקיף". פעם ראשונה שלי שם, כעת חושב שעוד אחזור לשם כשלא יהיה לי חשק למגה-פלקסים ההומים.
נ.ב. דווקא איתי היו זוג הודי נחמד באולם. אבל זהו, שלושה צופים. לא מעודד שיגיעו עוד סרטים כאלו :-(
שמח שנהנית!
כבר שנה שהמפיצים של הודו בארץ מביאים את הסרטים האלו באותה מתכונת: הקרנות בודדות מאוד, אולמות קטנים ורק שבוע-שבועיים. היחיד שקצת חרג מזה היה RRR. אנחנו כמעט שבועיים להפצה שלו (ההקרנה הראשונה הייתה ביום רביעי ה-25.1, הבנתי שזה איזשהו חג הודי ולכן אמצע שבוע). עצם זה שיש עדיין הקרנות זה יותר ממה שהיה להרבה אחרים. אני מאמין שזה ימשיך, כנראה שזה מספיק משתלם.
ולגבי הקולנוע – פה ושם אני מוצא הברקות במובילנד והוט סינמה, פשוט זה כל כך הימור עם כל האולמות הלא טובים שלהם שאני משתדל להימנע. בכל מקרה אני לגמרי מזדהה עם ההרגשה, הרבה פעמים אני בוחר אולם קטן ונוח שזכור לי לטובה על נסיעה לפלאנט.