אני בטוח שהם שינוו המון דברים אבל זה מרתק ונראה אותנטי.
אני נתתי לסדרה 10 ב IMDb כי ממה שידוע לי המון ישראלים נתנו לה 1 בגלל הטענה על ״אנטישמיות״ (מגוחך).
דעה לא פופולרית כל כך, אבל היא פשוט לא סדרה מספיק טובה לדעתיZeev123ב-04/09/2019 19:14
דעה לא פופולרית כל כך, אבל היא פשוט לא סדרה מספיק טובה לדעתי
Zeev123
פורסם ספטמבר 4, 2019 ב 19:14
נניח בצד את כל הפוליטיקה, היוצרים בחרו לעשות סדרה בסגנון true crime על רצח מוחמד אבו ח'דיר, וכל הריבים על האם הבחירה הזאת טובה לישראל/מוציאה את היהודים טוב לא מעניינת כרגע.
כל מה שמעניין מבחינתי בז'אנר הזה של true crime הוא לגלות נקודות מבט חדשות או אפילו פרטים יבשים חדשים מעבר לערך עליהם בוויקיפדיה על מקרים מפורסמים. בתור ישראלי שכן קורא חדשות הסדרה הזאת לגמרי נכשלה מבחינתי, ועצרתי אחרי שלושה פרקים שבהם לא הצלחתי לחשוב אפילו על דבר אחד שהיא חידשה לי. מה בעצם גילינו פה שלא היה ידוע קודם? מבחינת פרטים יבשים של הרצח לא היה שום דבר שלא מופיע בדף הקצר בוויקיפדיה. מבחינת אווירה ונקודת מבט – גילו פה שיש גזענות כלפי ערבים? שהמשטרה והשב"כ מתייחסים שונה ליהודים וערבים, אבל כן אפשר למצוא שוטרים או סוכנים טובים? שלהיות הורה שהבן שלו נרצח זה מצב מזעזע ועצוב? שהשב"כ עוצר מתנחלים?
אני רואה הרבה סטטוסים בפייסבוק, הרבה מהם בקבוצה של "הארץ" לדיונים על טלוויזיה, שהסדרה הזאת היא "מכה בבטן" ושהיא זעזעה אותם – למה לשלם מנוי לעיתון הזה אם אתם מגלים את הדברים האלו בפעם הראשונה? לא מכיר הרבה אנשים שהדברים האלו חדשים להם, גם מהצד הימני של המפה (הם בעיקר מתלוננים שמראים את זה בסדרה בינלאומית, לא שהדברים האלו הם תופעה חדשה או שקר).
מבחינת ערכי הפקה אין ספק שזה הישג לישראל, גם אם לדעתי כבר היו פה הפקות שנראו טוב כמוה אם לא יותר ("כפולים" לדוגמא בתחום הטלוויזיוני, או כמעט כל סרט של יוסף סידר נראה יותר טוב לדעתי), אבל אי אפשר להגיד באמת שזה נראה טוב ברמה בינלאומית. השימוש בקטעי חדשות לריאליזם עובד טוב ומחפה על הרבה מזה, אבל הסדרה בסופו של דבר לא בהיקף של הפקות עולמיות גדולות. גם בהשוואה לסדרה הבינלאומית היחידה האחרת ב-HBO, "החברה הגאונה שלי", שרחוקה מלהיות יקרה, "הנערים" נראית יותר זולה.
אני מבין שלצופה לא ישראלי כן יש פה כמה חידושים, אבל חיפושים בגוגל נראה שהיא לא הצליחה ליצור כמעט רעש בעולם (כמות הדירוגים והביקורות באתרים קטנה, הרייטינג נמוך), ורוב הדיבור עליה בישראל הוא מהצד הפוליטי ולא הביקורתי, ככה שדי מפספסים את זה שהסדרה לגמרי בינונית מבחינתי.
מבחינת הז'אנר, כמו שזאב כתב, זו לא ממש סדרת "טרו-קריים", כי למעשה המקרה פוענח תוך יום (או תוך פרק, בסדרה עצמה). אז הז'אנר לא עד הסוף סגור על עצמו, ואולי בגלל זה היא לא סדרת מופת.
קשה לי לשפוט אותה בעיניים נאיביות, אני לא יודעת איך הייתי מגיבה אם האירועים האלו לא היו חקוקים בזכרוני בצורה עדכנית וגם רגשית מאוד (כי מההתחלה ועד הסוף, קיץ 2014, עבורי, היה אחד הקשים בישראל).
מנקודת המוצא שלי, זו סדרה שלחלוטין פורטת על הרגש, היא מגוללת סיפור שמכווץ את הקרביים ומציגה דמויות מורכבות, כאלו שמעניין לעקוב אחריהן, במיוחד אביו של מוחמד ואחד הרוצחים, "אבישי". כפי שנהוג כשכותבים/מעבדים סיפור למדיה כלשהי, ישנם נרטיבים בעלילה. הסדרה מתעסקת באופן ברור (אבל לא קלישאתי מידי) ביחסים עם הדת וביחסי משפחה דרך קונטקסט די דתי. העלילה לא עמוסה בכלל, אלא לוקחת את הזמן להתעכב על נופים, סצינות אורבניות המוניות ודיאלוגים. לזכותם יאמר שאמנם הם התעכבו על השיחות והאירועים, אבל גם הצליחו לא לגרום לדברים להרגיש כאילו הם חוזרים על עצמם- דבר שאינו מובן מאליו.
אז כצופה ישראלית עם הרקע הרלוונטי, מצאתי בסדרה הזו עומק ועניין. לא יודעת אם זה יהיה נכון לאנשים שלא מכירים את הסיפור עצמו, ולא הייתי אומרת שזו יצירת מופת. זו יצירה יפה, מעניינת ומרתקת לצפיה, בסך הכל טובה מאוד.
אז מה בעייתי בעיני? בעיקר הפוליטיקה.
אני לא יודעת אם צדקתי כשטענתי שצריך להפריד בין רצח שלושת הנערים היהודים, לרצח אבו חדיר. המציאות לא לגמרי מאפשרת להפריד, כי אמנם הרצח של אבו חדיר לא היה נקמה ישירה (אף אחד מהרוצחים לא הכיר את הנרצחים, לא היה מקורב אליהם אישית ולא נפגע אישית מהאבדן) אבל היתה סמיכות ברורה מאוד ובלתי נתנת להתעלמות בין רצח שלושת הנערים, הלך הרוח הציבורי, רצח אבו חדיר והמבצע בעזה שהתחיל ימים בודדים אחרי הרצח השני. אולי אם הסדרה היתה נכתבת כעלילה בדיונית, היה נכון יותר להפריד אירועים כאלו אם לא מעוניינים לקשור אותם זה בזה. כאן, באופן עגום, לא היה מנוס מהכנסות לפרטים האלו.
דווקא הביקורת העיקרית על הסדרה לא ברורה לי, משום שהיא הקדישה פרק ראשון שלם לרצח שלושת הנערים, ופרק שנערך (לדעתי) בצורה מאוד מכבדת ונכונה. יתרה מזאת, משפחות שלושת הנערים שנרצחו הוזכרו בנקודות קריטיות לאורך העלילה. כאלו שלא קשרו אותם בשום צורה לרצח של אבו חדיר, אבל גם הזכירו שהיו קורבנות יהודיים ושהמאבק היהודי-פלסטיני הוא לא חד צדדי באלימותו. לכן לא ברור לי מדוע דווקא משם הגיעה כל הביקורת וכל השנאה, כי נדמה לי שאם אנשים היו צופים בסדרה לפני שהם קוראים לה אנטישמית, הם לא היו שונאים אותה מהסיבה הזו. (אולי חוץ מהראשון שכינה אותה כך, שנאומו בזמן אמת, שדי נשמע מעודד שפיכת דמים, מופיע בסדרה בין שאר קטעי ארכיון)
כן הפריעו לי 2 עניינים שהם למעשה צדדים שונים לאותה בעיה בנרטיב העלילתי הבדוי שמשלים סיפור אמיתי:
1. הרצח בוצע על ידי 2 קטינים ששמם מעולם לא הותר לפרסום (הם כבר לא קטינים בכלל). הדבר הזה אפשר ליוצרים חירות מוחלטת ביצירת הדמויות, והם השתמשו בחירות הזו ביד אומן כדי ליצר את הדמות של אבישי, נער מאוד שבור ושובה לב. מצאתי את עצמי מזילה דמעה איתו וגם עבורו, המשחק והכתיבה של הדמות ממש שוברי לב ומעולים.
מבחינה אומנותית יש פה שאפו גדול לכל המעורבים ברקיחת הדמות הזו, אבל מה המשמעות הגלובלית שלה? רוב האירועים כל כך מזכירים את מה שהיה שכמעט קשה להפריד בין האמת והבדיה העלילתית, ובמידה מסויימת צפיתי באיזשהו כתב הגנה או כתב הומניזציה לרוצח שהוא אפילו לא באמת הרוצח. אני יודעת לקחת צעד אחורה ולהבין את זה, אפילו לא נכנסת לשאלה האם אפשר לסמוך גם על שאר הקהל, אלא לשאלה בסיסית יותר: אין לי כל כך רצון להשתתף בחגיגות ההומניזציה של רוצחים כל כך קשים. עוד לא מצאתי את המוטיבציה לצפות באף סרט מאלו שמציגים את היטלר משחק עם ילדים וכלבים, גם הסרט על יגאל עמיר מרתיע אותי בנסיבות שכאלו. ואיכשהו הסדרה הזו הכניסה לי מתחת לאף הומניזציה לרוצח שעומד עם 2 אלה בשורה אחת, אפילו בלי ההבטחה שזו באמת מהות הדמות שקיימת ביקום שבו אני חיה. הריק הזה לגבי השאלה מיהו אותו רוצח עכשיו מלא בדמות ההיא, שהיתה כל כך מעוררת אמפתיה באופן שמבחיל אותי מבחינה רציונלית.
2. כמו שכתבתי, לא היתה באמת דרך לזרוק החוצה חלקים מהמציאות, וימים ספורים אחרי רצח אבו חדיר, בערך כשנעצרו הרוצחים, התחיל ירי רקטות על ישראל. איכשהו, משהו בעלילה קצת קשר את הדברים בצורה שלא יושבת לי טוב. אני אמנע מספוילרים (בהנחה שכולם הכירו את החדשות) ואציין שבסדרה יש רגע קריטי מאוד עלילתית, שבו אחד העצורים ואנשי השב"כ עומדים יחד כמתחילה אזעקה. זו סצינה שהודגשה בכל האמצעים האומנותיים שעמדו לרשות היוצרים, ויש בה כח מאוד סימבולי שעושה עוול לרוצחים. אין לי שום דבר טוב להגיד עבורם, אני חושבת שהם צריכים לסיים את חייהם בכלא, אפילו אם הדמות מעוררת האמפתיה מבוססת על הדמות האמיתית (והיא ככל הנראה לא). יחד עם זאת, לא הם הביאו עלינו את המבצע הזה. הם בטוח היוו קצת תרומה, אבל לא היו הגורם היחיד או אפילו העיקרי. משהו בחיבור הזה היה אמנם יפה קולנועית, אבל מאוד רע בעיני ברמה האישית.
"לוי אומר שבמציאות הוא עוד הרבה יותר נוגע ללב מאשר דמותו העדינה בסדרה, שמגולמת על ידי אדם גבאי, בנו של ששון גבאי. למעשה, לוי מספר שההחלטה להעמיד במרכז הסדרה את חקירת רצח אבו חדיר התקבלה לאחר שצפו בשיחזור המשטרתי שעשה "אבישי" האמיתי. תוך כמה דקות אתה מתאהב בילד הזה. פשוט, הוא מתוק. לבך ממש יוצא אליו. ואתה צריך להתמודד עם זה ועם השאלה איך זה יכול היה לקרות לבחור הזה, ספציפית."
לי אישית ממש לא הייתה בעיה עם ההומניזציה של הרוצח הזה. ההיגררות אחרי חיים יוסף היא הנארטיב הרשמי שהוצג גם במשפט, ודי ברור שאף אחד משני הרוצחים האחרים לא היה יוצא למסע נקמה על דעת עצמו. והסדרה בהחלט גרמה לי לחשוב כמה רחוק אני בן ה-16 היה יכול להיגרר אחרי אדם שאני מעריץ – כמובן שלא רחוק כמו "אבישי", אבל הסיטואציה החברתית די מוכרת לכל מי שהיה בילדותו טיפוס פאסיבי עם חברים עם אופי יותר דומיננטי.
זה בהחלט מידע מנחם ומשפר את תחושתי לגבי הסדרה.
בהמשך לפיסקה שציטטת הוא גם מסביר מדוע ה"אבישי" כן הורשע בסופו של דבר, ואני מסכימה עם הדברים האלו (שהוצגו גם בסדרה). הם חצו את גבול הפאסיביות הסביר.
אגב, מעניין שהסדרה נקטה בקו מאוד שמאלני, למשל באופן שבו השתמשו בקטעי הארכיון. מי שרצה לבקר אותה מימין היה יכול לעשות את זה כל כך בקלות, אבל עיקר הביקורת שנשמעה היתה פשוט לא רלוונטית.
מצד אחד, תוקפת את נוער הגבעות ואת החינוך החרד"לי ואת אלו שפעלו להסית על רקע רצח שלושת הנערים, מצד שני מרוממת את אנשי השב"כ, הפרקליטות ובאופן כללי הממסד הישראלי (שכולם יוצאים מקצועיים ונחושים למצוא את האשמים ברצח). את החברה הפלסטינאית היא בעיקר מבקרת, כשמרבית הדמויות הערביות מוצגות או כחמומות מוח או כמתנגדות לנורמליזציה עם ישראל.
סדרה מעולה.
אני בטוח שהם שינוו המון דברים אבל זה מרתק ונראה אותנטי.
אני נתתי לסדרה 10 ב IMDb כי ממה שידוע לי המון ישראלים נתנו לה 1 בגלל הטענה על ״אנטישמיות״ (מגוחך).
מומלץ בחום.
דעה לא פופולרית כל כך, אבל היא פשוט לא סדרה מספיק טובה לדעתי
נניח בצד את כל הפוליטיקה, היוצרים בחרו לעשות סדרה בסגנון true crime על רצח מוחמד אבו ח'דיר, וכל הריבים על האם הבחירה הזאת טובה לישראל/מוציאה את היהודים טוב לא מעניינת כרגע.
כל מה שמעניין מבחינתי בז'אנר הזה של true crime הוא לגלות נקודות מבט חדשות או אפילו פרטים יבשים חדשים מעבר לערך עליהם בוויקיפדיה על מקרים מפורסמים. בתור ישראלי שכן קורא חדשות הסדרה הזאת לגמרי נכשלה מבחינתי, ועצרתי אחרי שלושה פרקים שבהם לא הצלחתי לחשוב אפילו על דבר אחד שהיא חידשה לי. מה בעצם גילינו פה שלא היה ידוע קודם? מבחינת פרטים יבשים של הרצח לא היה שום דבר שלא מופיע בדף הקצר בוויקיפדיה. מבחינת אווירה ונקודת מבט – גילו פה שיש גזענות כלפי ערבים? שהמשטרה והשב"כ מתייחסים שונה ליהודים וערבים, אבל כן אפשר למצוא שוטרים או סוכנים טובים? שלהיות הורה שהבן שלו נרצח זה מצב מזעזע ועצוב? שהשב"כ עוצר מתנחלים?
אני רואה הרבה סטטוסים בפייסבוק, הרבה מהם בקבוצה של "הארץ" לדיונים על טלוויזיה, שהסדרה הזאת היא "מכה בבטן" ושהיא זעזעה אותם – למה לשלם מנוי לעיתון הזה אם אתם מגלים את הדברים האלו בפעם הראשונה? לא מכיר הרבה אנשים שהדברים האלו חדשים להם, גם מהצד הימני של המפה (הם בעיקר מתלוננים שמראים את זה בסדרה בינלאומית, לא שהדברים האלו הם תופעה חדשה או שקר).
מבחינת ערכי הפקה אין ספק שזה הישג לישראל, גם אם לדעתי כבר היו פה הפקות שנראו טוב כמוה אם לא יותר ("כפולים" לדוגמא בתחום הטלוויזיוני, או כמעט כל סרט של יוסף סידר נראה יותר טוב לדעתי), אבל אי אפשר להגיד באמת שזה נראה טוב ברמה בינלאומית. השימוש בקטעי חדשות לריאליזם עובד טוב ומחפה על הרבה מזה, אבל הסדרה בסופו של דבר לא בהיקף של הפקות עולמיות גדולות. גם בהשוואה לסדרה הבינלאומית היחידה האחרת ב-HBO, "החברה הגאונה שלי", שרחוקה מלהיות יקרה, "הנערים" נראית יותר זולה.
אני מבין שלצופה לא ישראלי כן יש פה כמה חידושים, אבל חיפושים בגוגל נראה שהיא לא הצליחה ליצור כמעט רעש בעולם (כמות הדירוגים והביקורות באתרים קטנה, הרייטינג נמוך), ורוב הדיבור עליה בישראל הוא מהצד הפוליטי ולא הביקורתי, ככה שדי מפספסים את זה שהסדרה לגמרי בינונית מבחינתי.
סדרה טובה וגם בעייתית מאוד
מבחינת הז'אנר, כמו שזאב כתב, זו לא ממש סדרת "טרו-קריים", כי למעשה המקרה פוענח תוך יום (או תוך פרק, בסדרה עצמה). אז הז'אנר לא עד הסוף סגור על עצמו, ואולי בגלל זה היא לא סדרת מופת.
קשה לי לשפוט אותה בעיניים נאיביות, אני לא יודעת איך הייתי מגיבה אם האירועים האלו לא היו חקוקים בזכרוני בצורה עדכנית וגם רגשית מאוד (כי מההתחלה ועד הסוף, קיץ 2014, עבורי, היה אחד הקשים בישראל).
מנקודת המוצא שלי, זו סדרה שלחלוטין פורטת על הרגש, היא מגוללת סיפור שמכווץ את הקרביים ומציגה דמויות מורכבות, כאלו שמעניין לעקוב אחריהן, במיוחד אביו של מוחמד ואחד הרוצחים, "אבישי". כפי שנהוג כשכותבים/מעבדים סיפור למדיה כלשהי, ישנם נרטיבים בעלילה. הסדרה מתעסקת באופן ברור (אבל לא קלישאתי מידי) ביחסים עם הדת וביחסי משפחה דרך קונטקסט די דתי. העלילה לא עמוסה בכלל, אלא לוקחת את הזמן להתעכב על נופים, סצינות אורבניות המוניות ודיאלוגים. לזכותם יאמר שאמנם הם התעכבו על השיחות והאירועים, אבל גם הצליחו לא לגרום לדברים להרגיש כאילו הם חוזרים על עצמם- דבר שאינו מובן מאליו.
אז כצופה ישראלית עם הרקע הרלוונטי, מצאתי בסדרה הזו עומק ועניין. לא יודעת אם זה יהיה נכון לאנשים שלא מכירים את הסיפור עצמו, ולא הייתי אומרת שזו יצירת מופת. זו יצירה יפה, מעניינת ומרתקת לצפיה, בסך הכל טובה מאוד.
אז מה בעייתי בעיני? בעיקר הפוליטיקה.
אני לא יודעת אם צדקתי כשטענתי שצריך להפריד בין רצח שלושת הנערים היהודים, לרצח אבו חדיר. המציאות לא לגמרי מאפשרת להפריד, כי אמנם הרצח של אבו חדיר לא היה נקמה ישירה (אף אחד מהרוצחים לא הכיר את הנרצחים, לא היה מקורב אליהם אישית ולא נפגע אישית מהאבדן) אבל היתה סמיכות ברורה מאוד ובלתי נתנת להתעלמות בין רצח שלושת הנערים, הלך הרוח הציבורי, רצח אבו חדיר והמבצע בעזה שהתחיל ימים בודדים אחרי הרצח השני. אולי אם הסדרה היתה נכתבת כעלילה בדיונית, היה נכון יותר להפריד אירועים כאלו אם לא מעוניינים לקשור אותם זה בזה. כאן, באופן עגום, לא היה מנוס מהכנסות לפרטים האלו.
דווקא הביקורת העיקרית על הסדרה לא ברורה לי, משום שהיא הקדישה פרק ראשון שלם לרצח שלושת הנערים, ופרק שנערך (לדעתי) בצורה מאוד מכבדת ונכונה. יתרה מזאת, משפחות שלושת הנערים שנרצחו הוזכרו בנקודות קריטיות לאורך העלילה. כאלו שלא קשרו אותם בשום צורה לרצח של אבו חדיר, אבל גם הזכירו שהיו קורבנות יהודיים ושהמאבק היהודי-פלסטיני הוא לא חד צדדי באלימותו. לכן לא ברור לי מדוע דווקא משם הגיעה כל הביקורת וכל השנאה, כי נדמה לי שאם אנשים היו צופים בסדרה לפני שהם קוראים לה אנטישמית, הם לא היו שונאים אותה מהסיבה הזו. (אולי חוץ מהראשון שכינה אותה כך, שנאומו בזמן אמת, שדי נשמע מעודד שפיכת דמים, מופיע בסדרה בין שאר קטעי ארכיון)
כן הפריעו לי 2 עניינים שהם למעשה צדדים שונים לאותה בעיה בנרטיב העלילתי הבדוי שמשלים סיפור אמיתי:
1. הרצח בוצע על ידי 2 קטינים ששמם מעולם לא הותר לפרסום (הם כבר לא קטינים בכלל). הדבר הזה אפשר ליוצרים חירות מוחלטת ביצירת הדמויות, והם השתמשו בחירות הזו ביד אומן כדי ליצר את הדמות של אבישי, נער מאוד שבור ושובה לב. מצאתי את עצמי מזילה דמעה איתו וגם עבורו, המשחק והכתיבה של הדמות ממש שוברי לב ומעולים.
מבחינה אומנותית יש פה שאפו גדול לכל המעורבים ברקיחת הדמות הזו, אבל מה המשמעות הגלובלית שלה? רוב האירועים כל כך מזכירים את מה שהיה שכמעט קשה להפריד בין האמת והבדיה העלילתית, ובמידה מסויימת צפיתי באיזשהו כתב הגנה או כתב הומניזציה לרוצח שהוא אפילו לא באמת הרוצח. אני יודעת לקחת צעד אחורה ולהבין את זה, אפילו לא נכנסת לשאלה האם אפשר לסמוך גם על שאר הקהל, אלא לשאלה בסיסית יותר: אין לי כל כך רצון להשתתף בחגיגות ההומניזציה של רוצחים כל כך קשים. עוד לא מצאתי את המוטיבציה לצפות באף סרט מאלו שמציגים את היטלר משחק עם ילדים וכלבים, גם הסרט על יגאל עמיר מרתיע אותי בנסיבות שכאלו. ואיכשהו הסדרה הזו הכניסה לי מתחת לאף הומניזציה לרוצח שעומד עם 2 אלה בשורה אחת, אפילו בלי ההבטחה שזו באמת מהות הדמות שקיימת ביקום שבו אני חיה. הריק הזה לגבי השאלה מיהו אותו רוצח עכשיו מלא בדמות ההיא, שהיתה כל כך מעוררת אמפתיה באופן שמבחיל אותי מבחינה רציונלית.
2. כמו שכתבתי, לא היתה באמת דרך לזרוק החוצה חלקים מהמציאות, וימים ספורים אחרי רצח אבו חדיר, בערך כשנעצרו הרוצחים, התחיל ירי רקטות על ישראל. איכשהו, משהו בעלילה קצת קשר את הדברים בצורה שלא יושבת לי טוב. אני אמנע מספוילרים (בהנחה שכולם הכירו את החדשות) ואציין שבסדרה יש רגע קריטי מאוד עלילתית, שבו אחד העצורים ואנשי השב"כ עומדים יחד כמתחילה אזעקה. זו סצינה שהודגשה בכל האמצעים האומנותיים שעמדו לרשות היוצרים, ויש בה כח מאוד סימבולי שעושה עוול לרוצחים. אין לי שום דבר טוב להגיד עבורם, אני חושבת שהם צריכים לסיים את חייהם בכלא, אפילו אם הדמות מעוררת האמפתיה מבוססת על הדמות האמיתית (והיא ככל הנראה לא). יחד עם זאת, לא הם הביאו עלינו את המבצע הזה. הם בטוח היוו קצת תרומה, אבל לא היו הגורם היחיד או אפילו העיקרי. משהו בחיבור הזה היה אמנם יפה קולנועית, אבל מאוד רע בעיני ברמה האישית.
הדמות של אבישי דווקא כן מבוססת על האדם האמיתי ועל האופי שלו
מתוך ראיון עם חגי לוי: https://www.haaretz.co.il/gallery/television/.premium-MAGAZINE-1.7925045
"לוי אומר שבמציאות הוא עוד הרבה יותר נוגע ללב מאשר דמותו העדינה בסדרה, שמגולמת על ידי אדם גבאי, בנו של ששון גבאי. למעשה, לוי מספר שההחלטה להעמיד במרכז הסדרה את חקירת רצח אבו חדיר התקבלה לאחר שצפו בשיחזור המשטרתי שעשה "אבישי" האמיתי. תוך כמה דקות אתה מתאהב בילד הזה. פשוט, הוא מתוק. לבך ממש יוצא אליו. ואתה צריך להתמודד עם זה ועם השאלה איך זה יכול היה לקרות לבחור הזה, ספציפית."
לי אישית ממש לא הייתה בעיה עם ההומניזציה של הרוצח הזה. ההיגררות אחרי חיים יוסף היא הנארטיב הרשמי שהוצג גם במשפט, ודי ברור שאף אחד משני הרוצחים האחרים לא היה יוצא למסע נקמה על דעת עצמו. והסדרה בהחלט גרמה לי לחשוב כמה רחוק אני בן ה-16 היה יכול להיגרר אחרי אדם שאני מעריץ – כמובן שלא רחוק כמו "אבישי", אבל הסיטואציה החברתית די מוכרת לכל מי שהיה בילדותו טיפוס פאסיבי עם חברים עם אופי יותר דומיננטי.
וואלה, תודה על התוספת הזו
זה בהחלט מידע מנחם ומשפר את תחושתי לגבי הסדרה.
בהמשך לפיסקה שציטטת הוא גם מסביר מדוע ה"אבישי" כן הורשע בסופו של דבר, ואני מסכימה עם הדברים האלו (שהוצגו גם בסדרה). הם חצו את גבול הפאסיביות הסביר.
אגב, מעניין שהסדרה נקטה בקו מאוד שמאלני, למשל באופן שבו השתמשו בקטעי הארכיון. מי שרצה לבקר אותה מימין היה יכול לעשות את זה כל כך בקלות, אבל עיקר הביקורת שנשמעה היתה פשוט לא רלוונטית.
אם מתעקשים להניח את הסדרה על ציר פוליטי, היא לדעתי יושבת בערך על אזור השמאל הציוני המתון
מצד אחד, תוקפת את נוער הגבעות ואת החינוך החרד"לי ואת אלו שפעלו להסית על רקע רצח שלושת הנערים, מצד שני מרוממת את אנשי השב"כ, הפרקליטות ובאופן כללי הממסד הישראלי (שכולם יוצאים מקצועיים ונחושים למצוא את האשמים ברצח). את החברה הפלסטינאית היא בעיקר מבקרת, כשמרבית הדמויות הערביות מוצגות או כחמומות מוח או כמתנגדות לנורמליזציה עם ישראל.