וקיבלו ציון נמוך יותר מהסרט הזה. ועקרונית, כן, הופתעתי גם ש"אסון בלב ים" (או איך שלא קראו לזה) היה יחסית טוב למה שציפיתי שיהיה. אני מניח שכל פעם שסרט מהז'אנר הזה הוא לא קלישאה אחת מהלכת זה מפתיע אותי לטובה.
לא יצירת מופת, אבל יצאתי בתחושה שבהחלט היה שווה צפייה. זה לא סרט קליל והוא גם לא מאוד קצר (היה ניתן לקצץ קצת בשוטים של דמות עומדת על גבעה וצופה על שריפה מרחוק), אבל הוא זרם לי בצורה טובה בסך הכל.
ההתמקדות העיקרית היא בדמויות של ג׳וש ברולין, מפקד צוות הכבאים שמתוסבך עם אשתו ועם עצמו, ובמיילס טלר שמגלם צעיר מסומם ואב טרי אשר מנסה למצוא מסגרת להשתקם בה. כאמור, לא משהו שלא ראיתי אף פעם, אבל הדמויות והסיפור כן הצליחו לעניין אותי מספיק ורוב השחקנים נותנים את המצופה מהם (אולי חוץ ג׳ף ברידג׳ס, שבעיקר קופץ להגיד שלום מדי פעם ולא מעבר לזה).
זה על רגל אחת. מעבר לכך קשה לי להרחיב על הדברים שנותנים לסרט את הערך המוסף שלו בעיניי כי ספוילרים וכו׳.
זה בהחלט מרגיש לפעמים כמו סרט צבא אמריקאי שבא להלל את חייליו המדהימים ואמריקה פאק יה וכו'. אבל למען האמת הסרט הזה מצליח להפתיע ולעורר עניין.
הוא מציג את חייהם של הכבאים מנקודת מבט אחרת ולאו דווקא דרך השרפות וההצלה. הסרט כמעט נמנע מזה לגמרי (רק בסופו הוא חוזר לשם, כי מה לעשות זה מבוסס על סיפור אמתי), אלא הוא יותר מתעסק במה קורה מסביב, בחייהם הפרטיים של הכבאים.
אני חושב שהיה אפשר להחליף פה את עניין הכבאות בכל מקצוע מסכן חיים אחר אם זה שוטר, חייל, וכדומה והתוצאה הייתה דומה. (אבל האש מצטלמת מאוד יפה בסופו של דבר והדוב השרוף הזה נורא מגניב) כי כאן, כמו בהרבה סרטים אחרים השנה, הסרט מתעסק יותר בילדים ובמשפחה, והוא עושה את זה בצורה די טובה, מצחיקה, עצובה ומרגשת בסה"כ.
זה לא שהסרט בורח מהקלישאות הצפויות של הז'אנר ולא שחסרות סצנות מיותרות ובנאליות והנושאים שבהן הוא דן לא מחדשים יותר מידי, אבל בסה"כ הוא דן בהם בצורה טובה, מצליח להפתיע, כמעט צוחק על הקלישאות האלה רוב הסרט וברור לגמרי למה הביקורות יותר חיוביות משליליות.
המשחק של ג'וש ברולין נהדר כתמיד, ג'ניפר קונלי יודעת לצעוק ולבכות כמו תמיד ואפילו מיילס טלר בכלל לא רע. ג'ף ברידג'ס נמצא כאן על תקן 'להיות מגניב' והוא מגניב בצורה יוצאת מן הכלל. כרגיל.
כמו כן, יש סצנה ממש מדהימה רגשית לקראת הסוף.
אחלה של סרט.
90% בעגבניות
זה…אה… מפתיע. לא שזה אומר שזה סרט טוב, אבל זה נראה כמו סרט משעמם שאף אחד לא יאהב ומסתבר שטעיתי בנושא הזה. מישהו ראה?
זה לא פשוט קטע של סיפור אמיתי וגיבורים ו"אמריקה פאק יה"?
ע"ע הסרטים של פיטר ברג, שגם מקבלים ציונים גבוהים למרות שהם לא כאלה טובים..
הם נמצאים ב80% או פחות
וקיבלו ציון נמוך יותר מהסרט הזה. ועקרונית, כן, הופתעתי גם ש"אסון בלב ים" (או איך שלא קראו לזה) היה יחסית טוב למה שציפיתי שיהיה. אני מניח שכל פעם שסרט מהז'אנר הזה הוא לא קלישאה אחת מהלכת זה מפתיע אותי לטובה.
ראיתי אתמול
לא יצירת מופת, אבל יצאתי בתחושה שבהחלט היה שווה צפייה. זה לא סרט קליל והוא גם לא מאוד קצר (היה ניתן לקצץ קצת בשוטים של דמות עומדת על גבעה וצופה על שריפה מרחוק), אבל הוא זרם לי בצורה טובה בסך הכל.
ההתמקדות העיקרית היא בדמויות של ג׳וש ברולין, מפקד צוות הכבאים שמתוסבך עם אשתו ועם עצמו, ובמיילס טלר שמגלם צעיר מסומם ואב טרי אשר מנסה למצוא מסגרת להשתקם בה. כאמור, לא משהו שלא ראיתי אף פעם, אבל הדמויות והסיפור כן הצליחו לעניין אותי מספיק ורוב השחקנים נותנים את המצופה מהם (אולי חוץ ג׳ף ברידג׳ס, שבעיקר קופץ להגיד שלום מדי פעם ולא מעבר לזה).
זה על רגל אחת. מעבר לכך קשה לי להרחיב על הדברים שנותנים לסרט את הערך המוסף שלו בעיניי כי ספוילרים וכו׳.
ממש לא רע
זה בהחלט מרגיש לפעמים כמו סרט צבא אמריקאי שבא להלל את חייליו המדהימים ואמריקה פאק יה וכו'. אבל למען האמת הסרט הזה מצליח להפתיע ולעורר עניין.
הוא מציג את חייהם של הכבאים מנקודת מבט אחרת ולאו דווקא דרך השרפות וההצלה. הסרט כמעט נמנע מזה לגמרי (רק בסופו הוא חוזר לשם, כי מה לעשות זה מבוסס על סיפור אמתי), אלא הוא יותר מתעסק במה קורה מסביב, בחייהם הפרטיים של הכבאים.
אני חושב שהיה אפשר להחליף פה את עניין הכבאות בכל מקצוע מסכן חיים אחר אם זה שוטר, חייל, וכדומה והתוצאה הייתה דומה. (אבל האש מצטלמת מאוד יפה בסופו של דבר והדוב השרוף הזה נורא מגניב) כי כאן, כמו בהרבה סרטים אחרים השנה, הסרט מתעסק יותר בילדים ובמשפחה, והוא עושה את זה בצורה די טובה, מצחיקה, עצובה ומרגשת בסה"כ.
זה לא שהסרט בורח מהקלישאות הצפויות של הז'אנר ולא שחסרות סצנות מיותרות ובנאליות והנושאים שבהן הוא דן לא מחדשים יותר מידי, אבל בסה"כ הוא דן בהם בצורה טובה, מצליח להפתיע, כמעט צוחק על הקלישאות האלה רוב הסרט וברור לגמרי למה הביקורות יותר חיוביות משליליות.
המשחק של ג'וש ברולין נהדר כתמיד, ג'ניפר קונלי יודעת לצעוק ולבכות כמו תמיד ואפילו מיילס טלר בכלל לא רע. ג'ף ברידג'ס נמצא כאן על תקן 'להיות מגניב' והוא מגניב בצורה יוצאת מן הכלל. כרגיל.
כמו כן, יש סצנה ממש מדהימה רגשית לקראת הסוף.
אחלה של סרט.