השנה היא 2014 וליאם ניסן הוא כוכב האקשן הגדול בעולם. אתם יכולים להצביע אולי על וין דיזל או על דוויין ג'ונסון, אבל מה הם כבר עושים? מופיעים בסרטים עם מכוניות, פיצוצים וגל גדות, שאנשים הולכים לראות אותם בשביל המכוניות, הפיצוצים והגל גדות. לעומת זאת, תשימו את ליאם ניסן על מטוס, ואנשים יבואו לראות את ליאם ניסן על מטוס. אפילו בלי נחשים. ניסן הגיע לשם בגיל מאוחר ובדרך משונה, והתעקש לא ללמוד קונג-פו או לפתח שרירים. ניסן הוא לא אח, הוא אבא. הוא הדמות האחראית שאליה אפשר לבוא להתלונן אם הילד של השכן הרביץ לך או חטף את הבת שלך או איים לפוצץ את אולימפיאדת החורף בעזרת פצצת אטום, והוא יגיע מיד עם פרצוף רציני לחלוטין ויטפל בעניין עד שהעניין יהיה מטופל טוב טוב.
"נון סטופ" נראה כמו אחד הסרטים האלה שבהם ליאם ניסן מנסה להיות ברוס וויליס, אבל זו הטעיה – בעצם הוא מנסה להיות כאן הרקול פוארו. בעצם מדובר פה במותחן רכבת על מטוס: יש מספר אנשים על רכבת, בכל פעם אחד מהם נרצח, כל האחרים חשודים, ועל הגיבור למצוא מיהו האשם האמיתי לפני שהזמן יאזל. בתוך המטוס שבו מתרחש רובו הגדול של הסרט אין הרבה מרחב, כך שאפילו את סצינת המכות ניסן נאלץ לערוך בתוך תא שירותים של מטוס – חלל שאפילו ג'קי צ'אן היה מתקשה לערוך בו סצינת אקשן כמו שצריך. מסיבות מובנות, אין מרדפי מכוניות, ומספר הפיצוצים מוגבל ביותר.
הסרט מתחיל מצוין: הוא מתחיל בקצב מהיר ואז הוא לאט לאט מגביר. באופן חסכוני ולא בומבסטי הוא מציג את ניסן, את המטוס, וכמה מיושביו, שמקבלים הזדמנות קצרה מאוד להציג את עצמם, בעוד אתם מקבלים הזדמנות לנסות להחליט מראש האם מדובר בטרוריסט, בנוסע תמים, או בנוסע תמים שיוצרי הסרט מנסים לגרום לנו לחשוב שהוא טרוריסט. באמצע הטיסה, ניסן מקבל הודעת טקסט המצהירה: בתוך 20 דקות מישהו הולך למות. ועשרים דקות אחר כך – שוב. זה בונה מתח מלבנים מוצקות ומוגדרות היטב, וגורם לקהל לשאול שאלות ולהסתכל מסביב בחשש.
(אגב: התקשורת בין ליאם ניסן לבין החוטף – וגם בין אנשים אחרים – נעשית באמצעות הודעות טקסט, שמוצגות על המסך כשהן מרחפות באוויר לצד מי שקורא אותן, כפי שנעשה כבר ב"שרלוק" ובמקומות אחרים. מפתיע כמה מהר הסגנון הזה הפך מגימיק מעניין למשהו כמעט מובן מאליו, בדיוק כמו שמובן מאליו שכשגיבור הסרט מדבר בטלפון אנחנו שומעים את קולה של השותפה לשיחה ברמקולים. הצורה הזאת של תצוגת טקסט על המסך עובדת; איכשהו היא מיתרגמת לקריאת SMS-ים נורמלית. מעניין אם האופן הזה של הצגת טקסטים בדרך להפוך להיות חלק בלתי נפרד, מקובל ואוטומטי מהתחביר בקולנוע בשנים הקרובות).
החלק הטוב של הסרט מתפרק עוד לפני סוף הפופקורן. כרגיל, מתברר שלבנות מסתורין קל הרבה יותר מלפתור אותו. עוד לפני שמגלים מי למעשה עומד מאחורי האיומים ברצח, ברור שטוב זה לא הולך להיות: המזימה הפשוטה כביכול מתפתלת שוב ושוב והופכת למורכבת במידה בלתי סבירה לחלוטין, והחוטף האלמוני מגלה יכולות אלוהיות לדעת בדיוק איפה ניסן יהיה ומה הוא יעשה בכל שניה ושניה – ולבנות על זה. בשלב מוקדם יחסית בסרט השאלה מפסיקה להיות "מי עשה את זה" והופכת להיות "האם יצליחו לגרום לכל העסק הזה להיראות איכשהו מתקבל על הדעת". התשובה היא לא. כשהפתרון מגיע בסופו של דבר, הוא לא מבריק וגם לא אמין, והסרט אפילו לא מתאמץ לסתום את כל החורים שנוצרו בעלילה, שלא לדבר על גוף המטוס.
נו מילא, לא באמת ציפיתי ליותר. זה בסך הכל סרט מתח עם ליאן ניסן. אז אין הגיון, אבל יש פרצוף קשוח מאוד, ובשלב זה אני מעדיף את הפרצוף של ליאם ניסן על זה של ברוס וויליס על סרטי האקשן הבינוניים שלי. "נון סטופ" הוא לא יותר מסרט טיסה. כלומר, אילו היה סיכוי שיקרינו אותו בטיסות.
פורסם במקור בוואלה
אני נהנהתי מחוסר ההיגיון המוחלט של הסרט
אם לא הייתי יודע אחרת, הייתי חושב שהתסריטאים המרובים של נון סטופ ניסו לסבך את התסריט בכוונה, כדי לראות עד איזה נקודה הם יכולים להחזיק את תשומת הלב של הקהל (כמו שדיוויד פינצ'ר טוען שהוא עשה ב-"המשחק"). אין לי הסבר אחרת למופרכות המדהימה של כמה מהמהלכים העלילתיים בסרט הזה.
הסרט מופרך אבל הוא עוד יחסית אמין
מקובל עליי שזה בהחלט לא סרט השנה בקטגוריית המתח, אבל האמת שממש נהנתי. הוא לא היה אווילי לגמרי והוא גם לא ניסה לצאת חכם גדול, בסך הכל הוא סרט כיפי ומותח יחסית, הכיף הוא בעיקר לנסות לנחש את הרוצח באמצע הסרט ולהתערב עם חברים שלך.. הבאסה זה להפסיד בהתערבות :(
היו לה רק שתי שורות
הכי הזוי, היא שיחקה שם די גרוע. היו לה רק שתי שורות וזה היה הכי פחות משכנע, מכל מה שהופיע על המסך. זה לא ברור, היא הרי שחקנית אוסקר. לא יודע, מוזר.
היא לא "שחקנית אוסקר"
היא שחקנית שעל הסרט הראשון שבו היא הופיעה קיבלה אוסקר. אבל זה לא שהפקת "נון סטופ" ידעה את זה מראש, היא פשוט ליהקה שחקנית אלמונית לגמרי לתפקיד שולי.
אמרתי זאת בעבר ואומר זאת שוב
רב חן שבעת הכוכבים הוא קולנוע מעולה. אחד הטובים בארץ שהם לא יס פלאנט.
הצגת טקסט על המסך
הצורה הזו של הצגת מסרונים נהוגה גם ב"בית הקלפים" וגם שם היא עוברת מסך בצורה טבעית להפליא, אפילו יותר מב"שרלוק". אני מתאר לעצמי שאחרי שתי סדרות מצליחות וסרט, אפשר בהחלט לצפות לראות את שיטת התצוגה הזו יותר ויותר.
אחרי הרבה מאוד זמן התסריטאים קיבלו סוף סוף פיצוי על המצאת הטלפון הנייד
שהפכה (לא תמיד, אבל במקרים רבים) את העבודה התסריטאית בסרטי מתח להרבה יותר קשה, בגלל הנגישות המכעיסה של כולם בכל רגע נתון כמו גם המגוון של הפונקציות שאפשר לממש דרך הסמארטפונים שרבות מהן הן מחרבות מקצועיות של תסבוכות עלילתיות(כבר אי אפשר ללכת לאיבוד כמו בן אדם בעולם שמרושת על ידי וייס). פעם היה מספיק לפקשש את הטלפון או את ההודעה הגורלית במשיבון כדי לסבך את העלילה.
הצגת הטקסט על המסך לוקחת את הנגישות העודפת הזאת צעד אחד קדימה אל המקום בו טלפונים ניידים הופכים לנכס תסריטאי.
אני לא אוהב את זה.
אני חושב שהשיטה הזו יכולה להשתלב בסגנון מאוד ספציפי, כיוון שהיא שוברת חלקית את אשליית הקיר הרביעי ועשויה להתקשר באופן עקיף ומעורפל ליחסי אדם-טכנולוגיה (כשמידע וירטואלי נכנס מילולית לחלל של הדמויות*). המאפיין הראשון הוא מה שמסייע לה לעבוד ב"בית הקלפים", אבל גם שם היא לא טובה בהרבה מ Shot-Reverse Shot על המסך של הנייד. קשה לי לדמיין מקומות נוספים בהם אני מצפה שזה יעבוד.
*שלא במקרה, האפשרות היחידה שהצלחתי למצוא כמתאימה לשיטה הזו היא "מטריקס".
אבל זה הקטע -
אחרי שמתרגלים לזה, ומתרגלים לזה נורא מהר, זה מרגיש כל כך טבעי שזה *לא* שובר את הקיר הרביעי.
We'll see.
(ל"ת)
כמה זה שונה מקטעים בהם אנחנו שומעים
את הדמות מקריאה לנו את המכתב שהיא קוראת, בווייס אובר (כלומר, לא כשהיא קוראת אותו בקול, אלא קוראת אותו בלב/ראש שלה ואנחנו שומעים)? לזה אנחנו מורגלים מזמן וזה לא שובר לנו שום קיר. אנחנו פשוט מניחים שאנחנו שומעים את המחשבות שלה בזמן קריאת המכתב. אז כנ"ל לגבי קריאת הסמס, לא? אנחנו רואים מה שהעיניים שלה רואות.
זה נכון שלמעשה היא הומצאה על ידי הכותב של סנופי?
" rel="nofollow">דוגמה
לא.
כלומר, אין לי עדויות היסטוריות, אבל מאוד קשה לי להאמין שהוא הראשון שעשה את זה.
מסכים
מהסרטים האלה שמציגים לך כמה חשודים ואתה מנסה לפתור את זה יחד עם הדמות. "אולי זו תהיה היא? נע. אולי הוא? לא, זה לא ממש פוליטיקלי קורקט. אה, זה בטח יהיה הוא! או שאולי לא כי זה צפוי מדי? או שאולי כן, בקטע הפוך-על-הפוך כזה? ארררג!"
הסרט לא הרגיש מותח עד כדי כך אבל הבילד אפ שלו אכן היה אפקטיבי ומתי שהוא ממש ייחלתי שהפתרון יהיה משהו טוב ולא סוף שהתסריטאים אלתרו כשהגיעו אליו. *30 דקות אחר כך* Oh, come on! סיריוסלי?! לעזאזל אתכם.
אז כן, הסוף טיפשי, אבל זה לא כאילו שאר הסרט כזה מחוכם. מבדר ועושה את העבודה.
יאללה, בסרט הבא שילוב – הבת של ליאם ניסן נחטפת על מטוס. ואז בטוויסט נחשף שהוא היה ג'ודי פוסטר כל הזמן.
האמת שהיה סרט מאוד מהנה :)
נכון, זה לא שייקספיר אבל זה מאוד מהנה. זה הסרט המושלם לבילוי ערב קז'ואל עם דלי פופקורן. בלי טונות של פיצוצים, אפקטים מטורפים, גיבורי קומיקס עם כוחות על.. להזכיר לך שאפשר לעשות סרט טוב גם לי כל זה, בסגנון "WHO DONE IT" במירוץ נגד הזמן. אהבתי את התפקיד של ג'וליאן מור שם (טוב, היא מושלמת. היא צריכה לככב בכל פרסומת מייק-אפ עם קלוז אפ לפנים שיש) ומישל דוקרי מדאונטון אבי הייתה אחלה בונוס.
אולי זה לא הנבל שהיה בלי משקפיים?
(ל"ת)
אם הוא רק היה מעביר את הסלולרי למצב טיסה, כל זה לא היה קורה
(ועד כמה שאני יודעת בגבהים האלה אין קליטה סלולרית, אבל בסדר)
"מצב טיסה" נשמע לי כמו שם יותר טוב לסרט הזה
(ל"ת)
אכן לא הייתה קליטה סלולרית אלא Wi-Fi
זה הוצג, נאמר ודובר לאורך כל הסרט (פירטתי בהודעה למעלה), אני לא מבינה איך אפשר היה לפספס זאת…
חשבתי שבמצב 'טיסה'
המכשירים אמורים לא לשדר ולא לקלוט כלום, לא סלולרי, לא וייפיי ולא נעליים (על זה אני בונה כשאני מרשה לקטנה לשחק בטאבלט)
לא התייחסתי למצב טיסה בתגובה שלי
אבל למיטב ידיעתי "מצב טיסה" חוסם רק את הרשת הסלולרית (כיום כבר יודעים שזה מיותר בטיסות, אגב). מכיוון שהעלת את הסוגיה, בדקתי עכשיו במכשיר שלי (גלקסי) ולא הייתה לו שום בעיה להתחבר ל-WiFi (ולהשתמש בו) במצב טיסה. לו הייתי נותנת לילד מכשיר הייתי בודקת ידנית שאכן כל מה שאני רוצה שיהיה חסום חסום בפועל… הכי פשוט ובטוח.
מצב טיסה חוסם הכל
יש אופציה מיוחדת לחסום רק את הרשת הסלולארית.
זה המצב, לפחות בג'ינג'ר ברד (אנדרואיד)
הגלקסי שלי הוא אנדרואיד, כמובן, ומצב טיסה לא חוסם בו Wi-Fi
לא שיניתי כלום בהגדרות בררת המחדל; פשוט העברתי למצב טיסה, לאחר מכן התחברתי ל-WiFi הביתי שלי בלי בעיה והאינטרנט עבד. אין לי מה להוסיף ואין פה על מה לדון… כל אחד מוזמן לקחת את המכשיר שלו ולנסות בעצמו (כך או כך זה כבר לא קשור לסרט).
מוזר מאד, אצלי האנדרואיד חוסם לגמרי.
גם הסימן של ה-Wi-Fi מראה שהוא כבה, וגם אין גלישה.
כמובן שאם אח"כ כך אני מדליק שוב את ה-Wi-Fi באופן יזום, הוא נדלק, אבל זאת לא חוכמה, הענין הוא שמעבר למצב טיסה מכבה אותו.
אם אתה יכול להתחבר סימן שהוא לא חוסם
חסימה היא מניעת גישה, מניעת התחברות. מצב טיסה חוסם את הגישה לרשת הסלולרית, לא ניתן להתחבר אליה כל עוד נמצאים במצב טיסה. העובדה שבעת המעבר למצב טיסה נכבה ה-WiFi וצריך להדליק אותו אם רוצים להתחבר חסרת משמעות, זה עניין טכני זניח לחלוטין. אצלי ה-WiFi כבוי כל הזמן אלא כשאני מדליקה אותו, ומצב טיסה לא חוסם, כי הוא מאפשר לי להדליק אותו.
לסיכום, כיבוי חד פעמי אינו חסימה, וגם לו כל האנשים על המטוס העבירו את מכשירם למצב טיסה, עדיין היו יכולים להתחבר ל-WiFi במטוס (ולפי עלילת הסרט כך עשו, עם או בלי מצב טיסה).
לילדה בת 4 זה לא ענין טכני זניח,
ומספר הפעולות שנדרשות להדליק מחדש את הWiFi שקול ממילא למספר הפעולות שנדרשות לבטל את מצב הטיסה, ועם אותן הרשאות.
אבל נראה שאנחנו נכנסים לאיזה פינה שבה בהקשר של הסרט יש איזו משמעות זעירה להבדל הזה (כשאני כבר מזמן בהקשר אחר), אז אפשר להסכים ששנינו צודקים ולסיים במצב רוח (ולא טיסה) טוב.
אנחנו לא דנים בילדים בני 4; זה כבר עניין שלך, לא שלי ולא קשור לסרט
(ל"ת)
את צודקת.
סבבה?
פתרון אחר
לשים את הטאבלט בכלוב פאראדי
אבל פארדיי,
הכלב שלנו, ילקק אותו ויהרוס אותו
מצב טיסה לא חוסם גישה לאינטרנט
בחו"ל אני תמיד עם האייפון במצב טיסה וההבדל העיקרי מהשימוש בבית שאם אני מתקשרת זה מהסקייפ.
הו, זה פשוט
לא ראיתי את הסרט
(בתגובה לטריליאן, כמובן)
(ל"ת)
שאלה קטנה, לא ראיתי את הסרט-
האם בשלב כלשהו בסרט, סביר להניח בסופו, מוצג מניע לרציחות?
כן
(ל"ת)
אכן, והוא מטופש במיוחד
סרט אחד מני רבים שבו הרעים מציגים נימוקים פשוט מביכים, כאילו היו ילדים בגן שעוד לא התגברו על כך שבגיל 5 מישהו דחף אותם בארגז החול או משהו. לא נורא, זה מצטרף למופרכות הכללית של הסרט…
נחמד
הבימוי סביר, המתח יעיל וליאם ניסן וג'וליאן מור נחמדים. לא סרט שמחדש משהו אבל הוא חביב ביותר להעביר איתו את הזמן.
מופרך למדי, לא התלהבתי
"ליאם ניסן הוא כוכב האקשן הגדול בעולם"
הא? אף שיש בו אלימות פה ושם זה ממש לא סרט אקשן אלא מתח (כפי שמוזכר בהמשך הביקורת) ולכן ההשוואה לברוס ויליס עוד פחות ברורה. ניסן היה הרבה יותר אקשני כשבטמן התחיל.
"הסרט מתחיל מצוין: הוא מתחיל בקצב מהיר ואז הוא לאט לאט מגביר"
הכול נכון חוץ מזה שהוא מתחיל בקצב מהיר. הפרולוג שלו א-ט-י נורא. עד התחילה (בשעה טובה) העלילה הטרוריסטית השתעממתי קשות וממש ספרתי שניות שיתחילו להניע את העסק…
ואז סוף סוף העניינים זזו, רק במופרכות רבה שהכריחה אותי לסספנד יתר על המידה. החל מזוטות כמו מדי הדיילות (שמלות נטולות שרוולים? מה אתם אומרים! זה בהחלט מחמיא מאוד לפיגורה, אבל כל הדיילות שראיתי עד היום לבשו חליפות) דרך האופן שבו מתנהלים המומנים על ניסן וכלה בהתנהגות של מטוס (אני לא מהנדסת אווירונאוטקה, אבל בתור צופה אדוקה ב"תעופה בחקירה", לא כ"כ הסתדרו לי שם כמה דברים).
בנזוגי נהנה מאוד, אני הרבה פחות. היה סביר, לא הרבה יותר (וג'וליאן מור צריכה להסתפר).