קצת מוזר לקרוא לסרט שמתעסק בנושא די כבד "כיפי" אבל "אין רשע בעולם" הוא אחד הסרטים האלה שכולם אהבת אנוש (ושנאת ממשל) שלכל אורכו באלך לתת חיבוק גדול לכל אחת ואחת מהדמויות. הסרט הוא ארבעה סיפורים שונים שמתעסקים בדרך כזו או אחרת באותו נושא (שלא אחשוף כי הוא מעין טוויסט לחלק מהסיפורים) בצורה די טובה (יותר טוב באחדים מאשר באחרים).
מה שמאחד את כל הסיפורים הללו, מלבד התמה העלילתית, הוא הבימוי הנהדר של מוחמד רסולוף שמפגין שליטה מדהימה במדיום עם צילום, שלמרות פשטותו, מצליח להיות מהכי יפים ומרשימים שראיתי, דיאלוגים ריאליסטיים המבוצעים בשלמות (בעיקר בסיפור הראשון) וכמה תפניות עלילתיות נחמדות ביותר.
מאוד ממליץ. ולמרות שיש לסרט את רגעיו האיטיים והמהורהרים לא מדובר בסרט כבד או "פסטיבלי" במיוחד. הקצב שלו נהדר ועשוי בטעם טוב. ולא כזה שדורש מהצופה הרבה בשביל להיסחף עם העלילה והדמויות.
אולי הייתי זורם יותר לולא הסרט הראשון, שכולו "ז'אן דילמן".
לא שזה רע, פשוט, זה כל כך שונה מהסיפורים האחרים – זה בעצם סיפור טוויסט שלא מצדיק את עצמו כל כך, ואמור לזעזע רק ברגעיו האחרונים אחרי שהעברת חצי שעה לא מאוד מסקרנת.
הסיפור השני, לעומת זאת, מצליח במחי רגע להשכיח כל טעם רע מהסיפור הראשון. ואז הסיפורים שאחר כך… טובים, אבל לא ברמה של השני.
בקיצור, לא אחיד מספיק לטעמי מבחינת "כיף". אבל בהחלט סרט טוב.
איזה כיף של סרט
קצת מוזר לקרוא לסרט שמתעסק בנושא די כבד "כיפי" אבל "אין רשע בעולם" הוא אחד הסרטים האלה שכולם אהבת אנוש (ושנאת ממשל) שלכל אורכו באלך לתת חיבוק גדול לכל אחת ואחת מהדמויות. הסרט הוא ארבעה סיפורים שונים שמתעסקים בדרך כזו או אחרת באותו נושא (שלא אחשוף כי הוא מעין טוויסט לחלק מהסיפורים) בצורה די טובה (יותר טוב באחדים מאשר באחרים).
מה שמאחד את כל הסיפורים הללו, מלבד התמה העלילתית, הוא הבימוי הנהדר של מוחמד רסולוף שמפגין שליטה מדהימה במדיום עם צילום, שלמרות פשטותו, מצליח להיות מהכי יפים ומרשימים שראיתי, דיאלוגים ריאליסטיים המבוצעים בשלמות (בעיקר בסיפור הראשון) וכמה תפניות עלילתיות נחמדות ביותר.
מאוד ממליץ. ולמרות שיש לסרט את רגעיו האיטיים והמהורהרים לא מדובר בסרט כבד או "פסטיבלי" במיוחד. הקצב שלו נהדר ועשוי בטעם טוב. ולא כזה שדורש מהצופה הרבה בשביל להיסחף עם העלילה והדמויות.