-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
חיית הלילה
Nightcrawler
צעיר נקלע אל עולם עיתונאות הפשע העצמאית.
תאריך הפצה בארה"ב: 31/10/2014
תאריך הפצה בישראל: 30/10/2014
ג'ייק ג'ילנהול יוצא מהכלל בגילום דמות מתועבת. הסרט לא טוב כמו הדמות הראשית, ובכל זאת מוצלח, מותח במידה ומשעשע בהומור אפל.
אה… אז זה לא עוד ספינאוף לאקס-מן?!
ובעברית - "חיית הלילה"
https://www.youtube.com/watch?v=5WV1cIFcYqk&index=2&list=UU1_JuFUvUz4H182YRCfsobA
סבבה.
(ל"ת)
אין חיה כזאת.
נתחיל מהטוב – מבחינה טכנית, הסרט הזה נהדר. הצילום, הפסקול, הסטייל, הכל עובד ממש טוב ובהחלט מצליח להעביר את האווירה של הסרט.
מצד שני, לו בלום הוא מניאק מעצבן בטירוף. שלא לדבר על כך ש 90% מהמשפטים שלו נשמעים כמו ציטוטים מויקיפדיה או עוגיות מזל. אפשר להגיד שכנראה יש לו איזו שהיא בעיה או שזה "חלק מהדמות", אבל זה לא עושה את זה פחות מעצבן. ג'ילנהול נותן אחלה הופעה, אבל זו כנראה הדמות הראשית הכי פחות סימפטית שראיתי השנה. הוא גורם למארק צוקרברג של אייזנברג להיראות כמו טיפוס סופר-חברותי.
לדעתי זו בדיוק הנקודה
זה שג'ילנהול משחק דמות לא סימפטית ומדבר כמו ויקיפדיה זה בדיוק הרעיון. ההופעה שלו מאוד מזכירה לי את הרוצח הסדרתי המפורסם ה.ה. הולמס. הוא בנה את האימפריה הקטנה שלו, שכללה בית מלון ובית מרקחת, על שקרים. הוא שיקר לכולם, לעובדים שלו, לחנויות שהוא קנה מהן, לאנשים שגרו אצלו במלון. הוא היה טיפוס מוזר לגמרי, אבל איכשהו הוא הצליח לגרום לאנשים לעשות מה שהוא רוצה, אפילו כנגד לחלוטין את האינטרסים שלהם. מבחינה פסיכולוגית, ההופעה של ג'ילנהול היא תיאור מושלם של פסיכופת.
זה כבר עניין של טעם אם אתה אוהב את זה או לא בתור צופה, אבל אני חושב שמדובר באחת ההופעות הכי טובות (וגם הכי מצחיקות) של השנה.
בדיוק.
אם נשווה את לו בלום לפסיכופתית השנייה שדובר עליה רבות כאן באתר לאחרונה –
בניגוד אליה, בלום הוא דמות אמיתית, עגולה, וכזו שיכולה להתקיים במציאות, במקום רק במרחב הזמן-חלל ההוליוודי. לכן הוא גם מקריפ בהרבה ממה-שמה.
שאר הסרט, לטעמי, קרוב בהרבה לתחתית הסולם ביחס להופעה של ג'ילנהול.
כל חטיבת החדשות מתנהגת כאילו יצאה מסאטירה שמרנית על המקום אליו התדרדרה המדיה, וזה עומד בדיסוננס מול הניואנסים של בלום. העלילה עצמה, עם העניין שבה, היתה נוחה מדי למר בלום לפרקים, ולאור זה שלקח לסרט לא מעט זמן לתפוס קצב, אובדן הקצב שוב לקראת הסוף השאיר טעם מריר בפה.
מה ז"א אובדן קצב?
דווקא בעיני הסרט ממש היה מרתק ובקצב הנכון, אבל בהחלט, העלילה הייתה מעט נוחה מידי לדמות הראשית. כנראה שהבמאי לא רצה להתמקד בקשיים שלו.
מסכים בהחלט עם מה שכתבת רדפיש
אני אוהב את ג'ייק ג'ילנהול.
מאוד.
לא כמו שהית' לדג'ר המנוח אהב אותו ב"הר ברוקבק", אבל אוהב.
עוד מ"דוני דארקו", אז ראיתיו בתפקיד רציני בפעם הראשונה, לא יכולתי להתעלם מהכריזמתיות השופעת שלו. אפשר לקשר את זה למראה המחויך והנעים ולהבעתו הילדותית, שבאופן מוצלח למדי, הוא מצליח לשמור עליהם גם 13 שנים אחרי שפרץ ואפשר גם לקשר זאת למשחקו הטבעי. בכל סרטיו ג'ילנהול נראה כמתחבר מאוד לדמות אותה מגלם, כאילו היא חלק אינטגרלי ממנו. גם אם מדובר בסרטים פחות רציניים, כדוגמת: "הנסיך הפרסי" ו"אהבה וסמים אחרים" או בסרטים שטיבם דרמתי יותר, שזו כבר רשימה ארוכה, ג'ילנהול ניחן ביכולת משחק טבעית ויוצר חיבה כלפי דמויותיו בקלות יתרה.
תכונה נוספת האופיינית לו, היא היכולת הכמעט תמידית לבחור סרטים בעלי תסריט מעניין ויותר מזה, דמות ראשית – אותה הוא מגלם – מעניינת. כך, מתאפשר לו לשחק דמויות שונות ומגוונות ולשפר ללא הרף את יכולות המשחק המעולות שלו.
כאן נכנס לתמונה סרטו החדש, "חיית הלילה".
אך לפני שנדבר על תפקידו של ג'ילנהול בסרט – וכפי שאתם בטח מבינים, מדובר בהופעה ענקית – בואו נדבר קודם על הסרט עצמו.
"חיית הלילה", עוסק בבחור צעיר, רזה ודי מפחיד למראה, בשם לו בלום. עוד מדקותיו הראשונות של הסרט ניתן ללמוד שלו בלום הוא פסיכופת מניאק. אין ספקות בנושא הזה. הוא מעיד על עצמו שהוא "מאמין בעבודה קשה" ואומר ש"כדי לזכות בלוטו עלייך קודם כל להרוויח את הכסף כדי לקנות כרטיס", אבל לא, אלו הם דיבורים גרידא. הוא מניאק. בנוסף, הוא גם די לוזר וכדי להצליח, נראה שלא איכפת לו להשתמש גם בקיצורי דרך ולרמוס את כל הנקרה, יותר כמו נקרע, על דרכו. אנו פוגשים את לו כשהוא נואש לעבודה ולאחר שלא התקבל לאחת, הוא מוצא את עצמו באמצע כביש מהיר, כשמאחוריו אירעה תאונה. חיש מהר הוא יוצא ממכוניתו לבדוק את אשר קרה ונחשף לעולם עיתונות הפשע של לוס-אנג'לס ולריגוש הפסיכוטי הטמון בעיסוק במקצוע כזה. לו מיד מתאהב בג'וב, בו ניתן לעסוק באופן עצמאי, ומתחיל לנסות ולעבוד בו באופן מיידי.
כיאה לסרט שעוסק בעולם עיתונות הפשע, רוב חלקיו המעניינים מתרחשים בלילה – כשהעיר חשוכה, אפלה ומטילת אימה. באמצעות צילום חודר ושוטים הממחישים היטב את סביבת ההתרחשות, מצליח הבמאי להכניס אותנו עמוק ללב לבה של העיר. אין כמו לוס אנג'לס בלילות. היא נראית מאיימת, קודרת, מקום שמסוכן ואף לא רצוי להסתובב בו. ולא רק המצלמה אחראית לכך, לסרט פסקול מצוין, בעל צלילים מותחים ומבשרי רעות שיושב בול עם המראות המוצגים. נעשית כאן עבודה טובה מאוד כדי להכניס אותנו לאווירה הקודרת. מבחינה טכנית, מדובר בסרט שהוא בגדר עילוי ומזכיר בצילומו האפל את "נהג מונית" הקלאסי.
וזו עובדה שעליה בלבד מגיעות לדן גילרוי, שזהו סרטו הראשון כבמאי, תשואות רמות. גילרוי, עד לפני שנה היה תסריטאי בלבד וכתב, בין השאר, סרטים כמו "פלדה אמיתית" ו"זהות גנובה". לא עוד, עתה הוא העומד מאחורי הסרט כולו. ופרט טריוויה קטן למטיבי לכת: למשפחתו חלק חשוב בעניין. טוני גילרוי אחיו הבכור (שכתב את סרטי ג'ייסון בורן) משמש כאן כמפיק וג'ון גילרוי, אחיו התאום, ערך את הסרט. לא זו בלבד, גם לאשתו – רנה רוסו – חלק חשוב בסרט והיא מגלמת פה את נינה, עורכת חדשות קשוחה ודעתנית שלא בוחלת באמצעים להשגת מטרותיה.
ומנינה הצמאה לדם, לה מספק לואיס בלום חומרים מזוויעים לכתבות, בחזרה אליו ולשחקן המגלם אותו. "חיית הלילה" הוא בפירוש ובאופן מובהק ה-סרט של ג'ייק גילנהול. הוא כל כך טוב וטבעי מתמיד, שלפעמים נראה שזה בכלל לא אותו שחקן מ"קוד מקור" ומ"אסירים", שגם בהם הוא מעולה. לכך, גם מוסיפה העובדה שהוא הרזה 12 קילו בשביל התפקיד ונראה כמו גרסה שלו שגדלה בשכונות עוני. המצלמה ממוקדת בו באופן קבוע, עוקבת אחריו ואחר הבעות פניו ומנסה כאילו לגרום לנו להבין מה עובר לו בראש. אלא שזה בלתי אפשרי. אחד האלמנטים המפחידים בסרט, היא שאי אפשר בכלל להבין מה עובר ללואיס בלום בראש. הוא דמות מאוד לא צפויה. בדומה לטרוויס ביקל מ"נהג מונית", מדובר באדם שאיבד את אמונו בחברה ושלא מוצא את מקומו בה. אדם שאיבד או אף פעם לא ממש הבין את משמעות החיים. דבר היוצר בקרבו סבל. אמנם כאן, בניגוד לסרטו של סקורסזה, הדמות הראשית לא מחפשת את עצמה. שניהם פסיכופתיים, נכון, אבל לעומת טרוויס – לו כבר מצא את עצמו. לו מודע לפסיכופתיות הגלומה בו ולעובדה שהוא חריג בחברה ומתעב את מנהגיה, הוא גם יודע שהוא נמצא בחברה אינטרסנטית ומשתמש בזה ולעיתים נראה כי מעשיו באים מתוך נקמה על חוויות חיים קשות שהחברה העבירה אותו.
וכאן מגיע גם פספוס מסוים של היצירה, היא כל-כך ממוקדת בדמותו של ג'ילנהול וברעיונות, שחלקם די שחוקים, אותם היא מנסה להעביר – שהיא שוכחת להתמקד בדמויות אחרות או בפיתוח עלילה עשירה יותר. "חיית הלילה" הוא באופן מסוים "מועדון הלקוחות של דאלאס" של השנה. יש כאן הופעת ענק מצד השחקן הראשי, אבל ההרגשה היא שהסרט עצמו היה יכול להיות רמה אחת מעל. התוצאה, היא סרט נהדר ומותח, עם כמה הברקות, אך מפוספס ומוקצן לעיתים מבחינה עלילתית. עכשיו, אני לא יכול שלא לחכות ליום בו ג'ילנהול, בן ה-33, יתן הופעה גדולה מהחיים, בסרט שבאמת יהיה יצירת מופת של ממש. כל הסימנים מראים, שיצירה קולנועית כזו היא רק שאלה של זמן.
8/10
אגב, רציתי לכתוב גם פסקה על הדמיון והקשר בין "חיית הלילה" ל"וויפלאש" ו"נעלמת", שאך יצאו לאחרונה ובין הדמויות הפסיכיות שמופיעות בשלושתם, אבל הטקסט גם ככה כבר יצא ארוך מדי, אז… אוף. אולי בהמשך.
תכתוב, תכתוב.
תהיה ביקורת?
(ל"ת)
סרט לא נעים לצפייה
בכל כמה זמן מתגלה משהו שהופך את הדמות הראשית יותר מרושעת ועם חצי קשר לזה מתישהו הסרט הופך להיות לא נעים ומעיק