אם הולכים על ההסבר הפשוט – יש שד או ישות על טבעית כלשהי שרדפה את רבקה הול, ובן הזוג שלה ניסה להגן עליה כל הזמן הזה.
אבל בעצם הישות הזאת מסמלת יותר את המאבק שלה בדיכאון ובחרדות.
רבקה הול מדהימה, חשוב להתחיל מזה. היא כועסת וצינית, אפילו מצחיקה לא מעט (הסצנה בחנות ספרים, עם אם התלמיד ובבר עם המורים). ההתמודדות עם האבל מרתקת ונראית לי די אמינה, נותנת לאובדן לחלחל בהדרגה ולא להכות בבת אחת. היא בין השחקניות האהובות עלי כרגע ומבחינתי סיבה מספיק טובה לצפות בכל סרט שהיא משתתפת בו.
העיצוב האומנותי נפלא. הבית שלה מושלם ואידיאלי אבל כיאה לסרט אימה טורד מנוחה. ניסיתי לעקוב אחרי הגיאוגרפיה של הבית לאורך הסרט ואהבתי איך הצליחו לגרום לבלבול ודיסאוריינטציה. אני מת על theme של מבוכים ולמרות שהיו יכולים להישען על הרעיון הזה יותר חזק עדיין השתמשו בו מספיק באופן נחמד. גם אוהב את הרעיון של הבית האחר (קצת קורלייני), בית הלילה. הרעיון שבעלה היה מביא נשים שדומות לה לבית מקביל באמצע יער, חצי בנוי אבל מאד דומה ומבוכי, עבד מעולה. עוד רעיון נהדר זה שמכל מיני זוויות מסויימות נוצרת דמות עשויה מצל במעמקי הפריים.
מה שמבלבל ולא תמיד עובד חלק זה העולם המטאפורי. סרטי אימה שבהם ישות מייצגת דיכאון או אבל נהיה מוסכמה בז'אנר אבל לעיתים רבות המטאפורה נהיית מילולית מדי או מעורפלת מדי. אני מעדיף את הפרשנות של NOTHING כחוסר משמעות וריקנות, בעיקר השיח על כך שאין אור בקצה המנהרה עבד בשילי באופן מעניין. אבל מרגיש לי שבאותה מידה רצו שנחשוב שזה בעצם הדיכאון והמחשבות הרעות שמלוות אותה כל החיים או האבל שרודף אחריה. ואז מנסים להפוך את כל העניין ליותר מילולי, אולי זה המוות שלא השיג את מבוקשו ומנסה להחזיר אותה אל חיקו. את הפרשנות הזו אני פחות מחבב כי היא כבר פשטנית. את הסיפור שהבעל ניסה להגן עליה אני כבר בכלל לא קונה. אני חושב שהעובדה שהבעל רצח נשים דומות לה בבית מקביל זו עובדה ולא נתון לפרשנות (ויפה שהראו אותו בונה בעצמו את הבית המקורי ובת' אפילו מעירה שאפשר להזמין אנשי מקצוע שזו העבודה שלהם). הסיפור שהוא ניסה להגן עליה זה משהו שהיא המציאה בראש על מנת לא להכתים את הזיכרון ממנו לחלוטין. בפועל כנראה הייתה לו סטייה לרצוח את אשתו בלי לרצוח את אשתו באמת ולכן בנה בית משוחזר והביא נשים ברונטיות (שבכל ללא דומות לרבקה הול). לא באמת מעניין אותי לשקוע למניעים ולפסיכלוגיה של רוצח סדרתי שאנחנו לא באמת מכירים, כי הסרט מנק' המבט הלא אמינה של בת', שבעצמה לא הכירה את בעלה.
הסצנה האחרונה, שהיא נמשת מהמים באמצעות שרה גולדברג המהממת והשכן הסימפטי היא באופן ברור הקבלה לכך שיש לאנשים קרובים עם כוונות טובות יכולות להציל אנשים מהמחשבות הרעות, ריקנות ודיכאון שלהם. בשוט האחרון רואים את בת' מביטה אל הסירה ולשבריר שנייה יש עיוות באוויר בצורת אדם, באופן ברור היא לא נרפאת מהדיכאון והופכת לאדם מאושר וחסר דאגות לנצח. היא תמודד כל החיים עם המוח שה ואין לכך תרופה. אבל לפעמים מספיק הכמה רגעים בהווה שאתה נמשך לקרקע מוצקה ובטוחה על ידי כמה אנשים טובים כדי להפוך את החיים לקצת נסבלים.
בקיצור, אהבתי בסך הכל אבל הסרט מבולגן בצורה לעיתים מעניינת ולעיתים מתסכלת. הוא מרגיש לפעמים דומה להרבה דברים אחרים שראינו אבל לפעמים עושה דברים בצורה יחסית ייחודית. בסופו של דבר זה מוביל לצפייה די מעניינת.
לראות מה הדבר הבא שהיא עושה (גם ציפיתי לסרט הבא מבחינת בימוי כי פאסינג מדהים). הופתעתי לטובה שיש עוד סרט אימה. כמעט back to back על אף שבית הלילה צולם ממזמן וסתם נדחה הרבה בגלל המגפה.
אגב בית הלילה זמין בדיסני פלוס אז לא צריך להתאמץ כדי לבדוק אותו (השאלה למה כזה באיחור? אחרי הכל הסרט שייך לפוקס סרצלייט).
נראה שכל מה שקשור לתכני פוקס, FX, הולו ובכללי כל מה שתחת מטריית סטאר – מגיע באיחור ניכר לשירות.
בחיי שכבר עדיף אם היינו מקבלים את דיסני פלוס האמיתי יחד עם הולו בנפרד.
אהבתי מאוד את האווירה והכיוון הכללי של מערכות יחסים מתעללות, אבל אז בסוף היא באמת מוצאת שם תינוק (בסצנה מעולה) והסצנה האחרונה מצולמת לגמרי כמו חלום ולא כל כך הבנתי מה רוצים ממני.
(ניסיתי לחפש ביוטיוב, כל סרטון שמצאתי היה כל כך גרוע שגרם לי לסגור אותו אחרי דקה ולהעדיף לעמוד בפארק בתנוחת לחץ מ-2 בלילה עד הזריחה)
מבחינתי זה דימוי לחטיפת ילד בידי בן זוג מתעלל שעזב.
סצינת החלום בסוף היא אשליה – במציאות היא נכנעה לו ושקעה בחזרה במערכת היחסים.
לא מאד מתוחכם לדעתי אבל גם אם לא אוהבים את הסיום – הסרט עד אז פשוט מעולה.
כאילו, זה שהיא דקרה אותו ומצאה תינוק שלם בבטן זה מוזר, אבל כבר שמענו את התינוק קודם בסצנות "במציאות". אני חשבתי שהיא באמת מצאה שם את התינוק (שוב, הגיוני במציאות של הסרט), אבל מתה מהפצעים ורק הסוף הוא חלום.
חשבתי גם שאולי היא דמיינה את כל האינטרקציה עם הדמות של טים רות בעקבות השיחה עם העובדת במשרד, שהזכירה לה את מערכת היחסים איתו. זה לא הכי מסתדר עם זה שהבת שלה מוצאת שן, אבל בסוף טים רות לא בא במגע עם אף דמות אחרת בסרט.
מצד שני, סצנת המלון הרגישה אמיתית, מאד raw. בסוף הסרט לא רוצה להתחייב על נרטיב אחד, כנהוג בסרטי אימה.
האלמנט של הריון גברי נהיה מאד חזק לאחרונה בסרטי אימה וכאן משתמשים בו בחוכמה רבה. היכולת להכיל חיים פיזית בגוף היא נקודת חוזק שנלקחת ממרגרט. לפי הגרסה שלה דיוויד ניסה לגרום לה להפיל את התינוק אבל מעניין שבמקום לרצוח אותו הוא בחר להיכנס למצב היריון תמידי שבו הוא מעוות את התהליך הטבעי והיפה הזה (שנהפך למצב סטטי) לצורך סחיטה רגשית, למעשה היא אסירה שלו. הוא מערער על הזהות שלה ועברה (טוען שהיא אמא רעה שנטשה את הילד) ומכניס אותה למצב בלתי אפשרי שבו הגנה על בת (לרצוח את דיווייד) אחת תבוא על חשבון חייו של הבן השני. נורא.
צריך לעשות פסטיבל rebecca hall goes deep and darkרנדלב-15/09/2022 11:00
צריך לעשות פסטיבל rebecca hall goes deep and dark
רנדל
פורסם ספטמבר 15, 2022 ב 11:00
ולשים את המתנה, כריסטין, בית הלילה וResurrection. הקטע המדהים זה שהיא לא חוזרת על עצמה. היא מצליחה לברוא דמויות שונות לגמרי בכל אחד מהסרטים האלו. דמויות רדופות בדרכים שונות. היא פשוט וואו. אין לה תגובות סטוק של פחד, כאב או אבל, היא הולכת כל פעם על בחירות ייחודיות ולא מובנות מאליהן. היא לא מנסה להתחבב או לסחוט סימפטיה, הן לא דמויות שתמיד כיף להיות בחברתן. מלכה.
מישהו הבין את הסוף?
לחובבי רבקה הול -
ממליץ בחום על הסרט Resurrection שיצא השנה.
עוד סרט אימה מטאפורי, עם תפקיד מדהים של הול (וטים רות׳). הייתי אומר שהוא אפילו סרט אח לרדופה של אלכס גרלנד.
כן, ישר הסרט בדקתי בימדב
לראות מה הדבר הבא שהיא עושה (גם ציפיתי לסרט הבא מבחינת בימוי כי פאסינג מדהים). הופתעתי לטובה שיש עוד סרט אימה. כמעט back to back על אף שבית הלילה צולם ממזמן וסתם נדחה הרבה בגלל המגפה.
אגב בית הלילה זמין בדיסני פלוס אז לא צריך להתאמץ כדי לבדוק אותו (השאלה למה כזה באיחור? אחרי הכל הסרט שייך לפוקס סרצלייט).
נראה שכל מה שקשור לתכני פוקס, FX, הולו ובכללי כל מה שתחת מטריית סטאר – מגיע באיחור ניכר לשירות.
בחיי שכבר עדיף אם היינו מקבלים את דיסני פלוס האמיתי יחד עם הולו בנפרד.
צריך לעשות פסטיבל rebecca hall goes deep and dark
ולשים את המתנה, כריסטין, בית הלילה וResurrection. הקטע המדהים זה שהיא לא חוזרת על עצמה. היא מצליחה לברוא דמויות שונות לגמרי בכל אחד מהסרטים האלו. דמויות רדופות בדרכים שונות. היא פשוט וואו. אין לה תגובות סטוק של פחד, כאב או אבל, היא הולכת כל פעם על בחירות ייחודיות ולא מובנות מאליהן. היא לא מנסה להתחבב או לסחוט סימפטיה, הן לא דמויות שתמיד כיף להיות בחברתן. מלכה.
ללא ספק.
שחקנית מדהימה, במובן המקורי של המילה.