אה, גם ג'וס ווידון עושה עבודה לא רעה בכלל. הכרתי את המחזה מהגרסה של קנת' בראנה שחוץ ממנו ומאמה תומפסון, כוללת צוות שחקנים די לא שגרתי (דנזל וושינגטון, קיאנו ריבס, רוברט שון לאונרד ומייקל קיטון). מוזר בהתחלה לשמוע טקסט בן 415 שנה מפי הסוכן קולסון וטופר ברינק, אבל ברגע שמקבלים את זה שחבורה של אנשים מודרניים בעלי מבטא ומראה אמריקאי מדברים ונוהגים לפי זמנו של שייקספיר, האנכרוניזם הופך לסוג של קסם על זמני.
אני אוהב את שני העיבודים, המשמרים את ההומור והחן של המחזה, תוך הבנה מתי לפנות לכיוונים אפלים יותר. בנדיק וביאטריס הם דמויות מאוד חביבות עלי וגם בראנה וגם ווידון ידעו להציג אותן בצורה מעוררת חיבה שלא פוגעת בעומק שלהן.
בסך הכל סרט חמוד שנהניתי ממנויעלב-02/11/2013 23:53
בסך הכל סרט חמוד שנהניתי ממנו
יעל
פורסם נובמבר 2, 2013 ב 23:53
הפריע לי הדיסוננס הנוראי בין הטקסטים שהם אמרו לאיך שהם נראו והתנהגו. אבל לא עבר לי אחרי חמש דקות כמו לאחרים. זה הציק לי כל הסרט. הטקסטים האלה לא עובדים עם אנשים מודרנים.
אני חושבת שווידון היה צריך לעבד את המחזה ולהתאים את הטקסטים לימינו. הוא מוכשר מספיק כדי לעשות את זה מעולה, וחבל שלא עשה את זה.
כאב לי הדיון בבתולים של הירו, כאב לי לשמוע את ביאטריס בוכה שהיא לא גבר, כאבה לי ההתייחסות לנסיכים ורוזנים. זה פשוט לא התחבר. ממש אהבתי את המשחק של כולם ואת הבית שהוא פשוט מושלם בשביל הסרט הזה, ואת הבימוי ואפילו את השחור לבן, אבל כל זה לא עבד עם הטקסטים הנפלאים של שייקספיר.
(תגובה זו נכתבה במקור בדף מבצע הכרטיסים, כי לא ידעתי שהדף הזה קיים).
אני דווקא חשבתי שהדיסוננס מעולהסווילב-05/11/2013 09:59
אני דווקא חשבתי שהדיסוננס מעולה
סוויל
פורסם נובמבר 5, 2013 ב 9:59
אני ממש אהבתי את איך שהשחקנים הוסיפו ניואנסים וטונים של ימינו לטקסטים של שייקספיר (ה-fist bump, לדוגמא). ואני דווקא חושבת שזה תרם להנאה של הסרט, והוסיף לו ערך מוסף מעניין, שלא היה אפשר למצוא אם זה היה נעשה כסרט "תקופתי" או, לחלופין, אם השפה היתה בת ימינו. אני ממש נהניתי מהסרט, מהשחקנים, מהאחוזה ומהכל ובעצם מה שגיליתי מהצפייה בו, היא שאני לא סופר חובבת שייקספיר, אבל ממש חובבת ווידון.
עדיין אין תאריך? :(
מה הסיכויים שנזכה לראות את זה בארץ?
ככל הנראה נמוכים למדי.
(ל"ת)
מן הסתם יוקרן מתישהו
באחד הכנסים בחסות אגו"י (איגוד הג'וס-ווידוניסטים ישראל).
הסרט יוקרן בסינמטק חולון...
http://www.mediatheque.org.il/broadcast/movie.aspx?Z18vrVQ=EKFL&s=2
אך לצערי (ואני משער שיש עוד כמה שלא מרוצים מהעניין), ההקרנה סגורה למנויי סינמטק חולון בלבד.
או, אתה לא לגמרי מדייק בקשר לזה.
פרטים בקרוב.
טוב, סקרנת אותי מאוד.
אני ממתין לעדכון.
"רוב מהומה על לא מאומה"
לא שם יותר יפה?
או אולי "רוב עסק על לא דבר", "המון רעש על לא כלום".
(ככל הידוע לי זה תורגם בעבר לעברית בכל אחד מהשמות האלה.)
משעשע, מרגש, שייקספיר גאון
אה, גם ג'וס ווידון עושה עבודה לא רעה בכלל. הכרתי את המחזה מהגרסה של קנת' בראנה שחוץ ממנו ומאמה תומפסון, כוללת צוות שחקנים די לא שגרתי (דנזל וושינגטון, קיאנו ריבס, רוברט שון לאונרד ומייקל קיטון). מוזר בהתחלה לשמוע טקסט בן 415 שנה מפי הסוכן קולסון וטופר ברינק, אבל ברגע שמקבלים את זה שחבורה של אנשים מודרניים בעלי מבטא ומראה אמריקאי מדברים ונוהגים לפי זמנו של שייקספיר, האנכרוניזם הופך לסוג של קסם על זמני.
אני אוהב את שני העיבודים, המשמרים את ההומור והחן של המחזה, תוך הבנה מתי לפנות לכיוונים אפלים יותר. בנדיק וביאטריס הם דמויות מאוד חביבות עלי וגם בראנה וגם ווידון ידעו להציג אותן בצורה מעוררת חיבה שלא פוגעת בעומק שלהן.
סוג של קומדיה רומנטית
שהיא הרבה יותר קומית ורומנטית ממה שרואים לרוב בסרטי הז'אנר.
שייקספיר שנון בטירוף והביצוע מוצלח. היה כיף :)
בסך הכל סרט חמוד שנהניתי ממנו
הפריע לי הדיסוננס הנוראי בין הטקסטים שהם אמרו לאיך שהם נראו והתנהגו. אבל לא עבר לי אחרי חמש דקות כמו לאחרים. זה הציק לי כל הסרט. הטקסטים האלה לא עובדים עם אנשים מודרנים.
אני חושבת שווידון היה צריך לעבד את המחזה ולהתאים את הטקסטים לימינו. הוא מוכשר מספיק כדי לעשות את זה מעולה, וחבל שלא עשה את זה.
כאב לי הדיון בבתולים של הירו, כאב לי לשמוע את ביאטריס בוכה שהיא לא גבר, כאבה לי ההתייחסות לנסיכים ורוזנים. זה פשוט לא התחבר. ממש אהבתי את המשחק של כולם ואת הבית שהוא פשוט מושלם בשביל הסרט הזה, ואת הבימוי ואפילו את השחור לבן, אבל כל זה לא עבד עם הטקסטים הנפלאים של שייקספיר.
(תגובה זו נכתבה במקור בדף מבצע הכרטיסים, כי לא ידעתי שהדף הזה קיים).
אהבתי את הסרט, אבל גם לי הדיסוננס הפריע.
חלק מהדברים משעשעים – הפיכת הקרבות למשהו עסקי – אבל כל הניגוד בין הערכים של המאה ה-17 לסביבה של המאה ה-20 פשוט גדול מדי.
אני דווקא חשבתי שהדיסוננס מעולה
אני ממש אהבתי את איך שהשחקנים הוסיפו ניואנסים וטונים של ימינו לטקסטים של שייקספיר (ה-fist bump, לדוגמא). ואני דווקא חושבת שזה תרם להנאה של הסרט, והוסיף לו ערך מוסף מעניין, שלא היה אפשר למצוא אם זה היה נעשה כסרט "תקופתי" או, לחלופין, אם השפה היתה בת ימינו. אני ממש נהניתי מהסרט, מהשחקנים, מהאחוזה ומהכל ובעצם מה שגיליתי מהצפייה בו, היא שאני לא סופר חובבת שייקספיר, אבל ממש חובבת ווידון.