מארוול מבלבלים אותי מאד לאחרונה. כולם מסכימים שפייז 4 לא עונה מי יודע מה על ציפיות המעריצים, אבל מבחינתי מה שיותר גרוע זה כמה שהוא לא אחיד. אחרי כל שאנג צ'י הגיע נצחיים, אחרי כל ספיידרמן – ממדי הטירוף. גם בגזרת הסדרות הם נעים על הסקאלה, לעיתים באותה סדרה ממש; אחרי פרק 5 של מון נייט הגיע פרק 6. בקיצור, די: תהיו טובים או גרועים, אבל תפסיקו לשגע אותי.
ואז מארוול כמו מארוול החליטו להגביר ל-11 את חוסר האחידות והנפיקו את 'מיס מארוול', שמגלמת בסדרה אחת כל מה שטוב וכל מה שפחות טוב בתוצרי האולפן הזה. היא מתחילה מצוין, ממשיכה ככה ככה, צוללת חדות ומשתפרת בסיום – וכל זה תוך שישה פרקים. כאב ראש, מה אומר.
זה מתחיל עם אחלה פוטנציאל. קמאלה קאן (אימאן וולאני) היא נערה מבית מוסלמי שחיה בניו ג'רזי ומעריצה שרופה של הנוקמים, ובפרט של קרול דנברס הלא היא קפטן מארוול. לכבוד אירוע מעריצים גדול היא משתמשת בשביל הקוספליי שלה באיזשהו צמיד שהגיע בהפתעה מסבתה שחיה בפקיסטן, ומגלה לתדהמתה שהצמיד מעניק לה כוחות על.
אחרי תקרית בכנס המעריצים שהופכת ויראלית, קמאלה נרדפת על ידי הרשויות ומצד שני מחפשת אותה קבוצת בעלי אינטרס מסתוריים שקשורים איכשהו לעבר המסתורי של הצמיד.
זאת העלילה בתמצית, אבל בתמצית הזו יש פוטנציאל לא רע. למשל, זה שהוריה השמרנים של קמאלה בכלל לא אוהבים את העובדה שהיא רוצה ללכת בתחפושת לאירוע מעריצים מאוחר בלילה. זה פרמיס שמדבר אליי אישית כמישהו שהתמודד עם בית סופר-שמרן, ומשהו שאני לא ממש זוכר מתי בא לאחרונה לידי ביטוי בתוצר פופולרי.
הפרק הראשון גם מבטיח משהו חדש ושונה מהבחינה הויזואלית כשהוא מנצל את העובדה שקמאלה חיה קצת בעולם משלה, והוא מבויים בחינניות רבה עם פלטת צבעים שלא ראינו אצל מארוול מאז סרטי שומרי הגלקסיה. כולל גימיקים חביבים של עריכת-קומיקס ותמונות שזזות ברקע לפי התוכן, בסגנונו של אדגר רייט.
אבל ההבטחה הגדולה ביותר של הסדרה, ממש מתחילתה, היא אימאן וולאני בתפקיד הראשי. במקום להתפלפל כאן עם סופרלטיבים אני אלך ישר להכי מוקצן שלי: מארוול לא קלעו ככה בליהוק מאז שג'ון פאברו התעקש להביא שחקן עם היסטוריה בעייתית לתפקיד של טוני סטארק. וולאני פשוט אדירה, כריזמטית, כובשת, משכנעת בכל הבעת פנים וכנה באופן כל כך מתוק שרק רציתי ממנה עוד ועוד ועוד.
בולטים לטובה גם זנוביה שרוף ומוהאן קאפור בתפקיד הוריה של קמאלה. שניהם נמנים על קבוצת שחקנים ותיקים מבוליווד והסביבה שגויסה לפרוייקט הזה, ונותנים עבודה מעולה בגילום ההורים השמרנים שממש אוהבים את הבת שלהם אבל לעזאזל מה יהיה איתה שהיא יוצאת ככה למסיבות באמצע הלילה. גם סאג'אר שייח' בתפקיד האח הגדול אמיר חמוד מאוד, וצריך להזכיר גם את מאט לינץ' בתפקיד הקצת קלישאתי של החבר התומך והממש-מבין בטכנולוגיה, ועדיין מהווה דמות עזר-כנגדה יעילה למדי.
אבל אחרי הפתיחה המעולה הסדרה מאטה בפרק השני, בולמת בשלישי, ואז כמעט מתרסקת ברביעי ובחמישי. כי הסיפור על הנערה החנונית והחמודה שמקבלת כוחות על הוא אחלה סיפור, אבל אז משום מה החליטו שצריך איזה הסבר למקור הכוחות שלה ומה הסיפור של הצמיד הזה, והסיפור הזה כבר פחות מוצלח. אמרתי פחות? התכוונתי הרבה פחות. אנחנו מקבלים קשקשת פתאומית ומאוד לא ברורה על ממדים אחרים ואנרגיה קוסמית והיסטוריה מוזרה, ועל כל זה נוסף עולו של הייצוג. נכון שחשוב שצופים מערביים ישמעו על אחת מטרגדיות הפליטים הגדולות בהיסטוריה שנוצרה סביב החלוקה של הודו הבריטית בשנת 1947, אבל הסיפור ההיסטורי משולב בסיפורה של קמאלה בצורה מרושלת ומאולצת כל כך עד שבא לצרוח על המסך.
לתוך האילוץ הנרטיבי הזה תוסיפו נבלים עם מוטיבציה תמוהה וגנרית ומסע-בזמן משונה ומיותר לחלוטין, וקיבלתם צלילה חדה מהפסגות שאיתן התחלנו. וולאני כבר זורחת פחות (אם כי עדיין זורחת. איזו שחקנית, יא אללה) כשלתסריט שסביבה אין מושג מה הוא עושה.
באופן די הולם, ההתרסקות העלילתית באה יחד עם התרסקות באופן ההגשה. מארוול ראויים לשבח על ליהוק במאים ממוצא מתאים כדי לביים דמויות תואמות אתנית, אבל אם בחירת הבמאים לפרק הראשון והאחרון הייתה מוצלחת, והפרק השני והשלישי עוד היו סבבה, הרי שברגע שהסיפור עובר לפקיסטן (בסדרה זאת דווקא תאילנד בתחפושת) נבחרה לתפקיד שרמין עובייד-צ'ינוי, במאית ממוצא פקיסטני שגם זכתה בשני פרסי אוסקר בקטגוריית הדוקו – ומתברר שהיא ממש לא מתאימה לעבודה הספציפית הזו.
יש כאן הוכחה בולטת, אם כי לשלילה, לכך שהאקשן של מארוול בהחלט תלוי בבמאית שלו, וזה נכון אפילו בסדרה שבה יש טון משמעותי יותר לשואו-ראנר ולמפיקים הצמודים. הפרקים האלה מבולגנים לא רק מבחינת העלילה שזורקת מושגים ודמויות חדשות ברישול נוראי, אלא גם מבחינת סצינות אקשן שכנראה השקיעו בהן הרבה כסף בלוקיישנים וכאלה, כסף שהלך לשומקום. סמטוחה כזו לא ראיתי מעולם בכל תוצר מארוול שהוא, ונכון שהסטנדרט שלהם גבוה, אבל מעטים הדברים שמרגיזים אותי כמו אקשן שאינו נהיר.
אחרי הקריסה הזו, שאפילו החינניות הבלתי נגמרת של וולאני לא מצליחה להציל, הסדרה מנסה לאסוף את עצמה מחדש. סיפור המקור נסגר ב(חוסר) הצלחה, אנחנו נוטשים את פקיסטן וחוזרים לניו ג'רזי, ולפרק הסיום מגייסים שוב את הצמד עדיל ובילאל, הבמאים של פרק הפתיחה המוצלח. זה בהחלט מצליח להתרומם, אם כי לא להמריא. הבמאים משלבים שוב את האנרגיות החביבות מהפרק הראשון, אבל בשלב הזה כבר לא מאד אכפת לנו ממה שקורה כי שום דבר לא באמת מונח על הכף.
וכך מתמוססות להן כמעט כל ההבטחות. נושא ההורים השמרנים פשוט נפתר ברגע בלי שום עומק אמיתי, הויזואליה נשארת צבעונית אבל בלי חדווה ובלי מחשבה, הנבלים (יש כמה מהם) מתבררים כמביכים למדי וסיפורה של קמאלה שכן מעניין אותנו נדחק הצידה לטובת שיעורי היסטוריה חשובים אבל משעממים.
אם לסכם, אני עדיין ממליץ חד משמעית על מיס מארוול, כי לכל הרוחות, באמת הגיע הזמן להציג לנו דמות חדשה שתהיה אהיבה וזכירה ברמת הגיבורים שהכרנו בשלבים המוקדמים של היקום – וקמאלה קאן היא הדמות שאנחנו צריכים וגם ראויים לה. אבל כשנכנסים, צריך לדעת איזו דרך מצפה לנו: דמות נהדרת עם שחקני משנה סבבה שעוברת כמה פרקים לא משהו. בסדר, גם לאיירון מן היה איירון מן 2 וזה עדיין היה שווה במבט הכולל; עכשיו רק בואו נקווה שמארוול ינצלו את הנכס החדש שלהם כראוי.
אה, ואם כל רכבת ההרים הזו לא היתה מספיקה, מארוול היו חייבים להכניס בלי הכנה איזה אזכור מהותי שרומז להמשך היקום הקולנועי רק כדי לעצבן אותי עוד יותר. מצד שני, כמובן, הם הכניסו גם סצנת קרדיטים שרומזת להופעה הבאה של מיס מארוול בסרט שייצא בשנה הבאה – ודווקא הסצנה הזו כן אפקטיבית ומעניינת. לשגע אותי עד הרגע האחרון, אה מארוול? אין, הם עושים את זה בכוונה.
אגב, יש למיס מארוול, ל9חות בפתיחה, דמיון גדול מאוד לסדרה "אמת או חובה" של מינדי קיילינג (שם הגיבורה הינדית ולא מוסלמית אבל זה מאוד דומה, בהמשך גם יש דמות הודית מוסלמית), גם בהתמודדות מול הורים שמרנים מאוד ועם הגירה וגם בעיצוב הגיבורה האנרגטית ובשפה הוויזואלית. רק שאמת או חובה שומרת על העיסוק בנושאים האלה באופן אחיד ומעמיק לפחות בשתי העונות הראשונות (לא ראיתי עדיין את השלישית), כך שאם זה תפס אותך, אמת או חובה מומלצת מאוד
בהחלט מבולגן
אם לרפרז סרט אחר ביקום – "?Can't you just be a friendly neighborhood Ms. Marvel"
ההתחלה אכן מוצלחת אבל אז הופך לכדור שלג של בלאגן עלילתי שלא לצורך. לדעתי בתור עונה ראשונה זאת הייתה צריכה להישאר קומדיית תיכון שהיא גם סיפור אוריג'ין של קמאלה, שמנסה לשלב את חייה הרגילים עם כוחותיה החדשים, משהו סטייל העונות הראשונות של "באפי". רק אחר-כך, בעונה הבאה, להכניס יקומים מקבילים ומסע בזמן וכל הג'אז הזה. אין לי בעיה עם זה שרצו לתת ייצוג לשורשים שלה, אבל היו דרכים יותר טובות ומהודקות לעשות את זה.
בקיצור, פרק ראשון מוצלח, אחר-כך הולך לאיבוד (הפרק בפקיסטן הוא מנקודות השפל של סדרות הדיסני+ מבחיינת עשייה) ואז בסוף קצת חוזר למוטב אבל מעט מדי ומאוחר מדי. ולאני באמת נראית חמודה וקצת מבואס בשבילה שהבכורה שלה ב-MCU הייתה בסדרה הלמל"מית הזאת.
נ.ב. מאט לינץ, שמגלם את ברונו, אמר שהיה אחד המועמדים להיות פיטר פרקר. מצד אחד אני יכול לראות את זה, מצד שני, מבחינה פיזית הוא יותר מזכיר את פיטר פרקר של משחק הוידאו (כלומר, המודל החדש שלו, אחרי שהחליפו משום מה:)
הסדרה הכי פחות טובה של מארוול
וזה לא שהרף היה מאוד גבוהה. התחיל מתוק, וכמו שאמרו פה היו צריכים להישאר עם ה"דרמת תיכון", כל דבר מעבר לזה גורר את הסדרה הזאת למטה. הליהוק אכן מצוין עם המון פוטנציאל ואני שמח שהיא פה להישאר אבל גאד מארוול חייבים לעשות משהו עם הסדרות שלהם כי זה כבר היה בלתי צפי בשלב מסוים.
מה גם, שאנחנו יודעים איך מסע בזמן עובד ביקום של מארוול – דברים מהעבר לא משפיעים על העתיד אז מעבר לזה שהסדרה לא טובה היא גם לא עקבית עם היקום של מארוול.
זה היה ממש רע מהרגע הראשון
לא מעניין, לא טוב, מביך.
ולפי התגובות פה מסתבר שהפרק הראשון היה מהחלקים הטובים של הסדרה הזו? מזל שהפסקתי אחריו.
מצטרף להמלצה על אמת או חובה, שווה יותר את הזמן שלכם.
פרק ראשון מעולה , פרק אחרון טוב .
כל השאר זוועה .
אני באתי לסדרה של מארוול , לא שיעור על ההיסטוריה של פקיסטן והודו והחלוקה , שמוזכרת בליטרלי כל פרק עד שבסוף מחליטים להסביר את הסיבה לזה שהחלוקה מופיעה יותר מדי במסע בזמן חסר משמעות – ( אני זאת שהראתה לה את הכוכבים !!! וואו !!! זה כל כך משנה את העלילה !!!)
הנבלים גרועים .
יש את ההם שרוצים את הכוכב שלהם בחזרה , אבל הם מתים בפרק החמישי כשהם רק מנסים להגיע לשמה , אז הם לא עושים שום דבר משמעותי חוץ מלהציק … לא באמת היה קרב סופי בין המנהיגה שלהם לקמלה, והדמות שלה משעממת .
ואז יש את המשטרה . שאני מבין למה הם רוצים אותה אבל זה לא כמו בוואנדהויזן שיש דמויות במשטרה שמענינות אותנו , שם זה פשוט – המשטרה רוצה לתפוס אותה . סתם טיפשי .
היו צריכים לעשות אותה כמו ספיידרמן – סתם גיבורה שכונתית שכולם אוהבים ו- משהו שמאוד חסר בmcu – נלחמת באיומים שלא ישמידו את העולם , כי באמת זה נחמד לסרטים של הנוקמים אבל זה סתם חופר בסרטים קטנים יותר .
העובדה שההורים שלה פשוט זורמים עם זה שכבת שלהם גיבורת על , ואחרי כל החפירה בפרק הראשון אפילו לא שואלים לגבי דברים כמו התלבושת שלה או עם מי היא תסתובב פשוט לא הגיוני . היא רוצה ללכת לכנס של גיבורי על וחייב את אבא שלה , אבל אם היא רוצה להציל את העולם זה בסדר שהיא תלך לבד ? לקחו את ההורים השמרניים , החליפו שמרניים בכאלה שלא איכפת להם מהבת שלהם .
הקומיקס יותר טוב
לא, רגע, זאת לא סתם הודעת "הסדרה הרסה את הקומיקס!!!".
הקומיקס היה יותר טוב בדיוק מהבחינות שמוזכרות בביקורת ובתגובות – ההיסטוריה המשפחתית (חלוקת הודו ופאקיסטן) מוזכרת אבל בתור אירוע טראגי והיסטוריה משפחתית במקום חלק אינטגרלי מהכוחות שלה, אין מסע בזמן, הקומיקס יותר הגיוני במסגרת היקום בו הוא מתרחש, העלילה מתמקדת יותר ברמת ה"רחוב" ולא בהצלת העולם (גם כשיש אירוע שמסכן את העולם, מיס מארוול עוסקת בעיקר בלעזור לשכונה שלה להתמודד עם הקטסטרופה).
במסגרת תרגום הקומיקס לסדרה, כנראה החליטו להפוך את הדמות והעלילה ליותר אפית, ולטעמי חלק מהמהות של הדמות והעלילה נפגעו.
(קראתי את הקומיקס אחרי שנטשתי את הסדרה בפרק הלפני-אחרון, אז אין לי איזה חיבור רגשי קודם לקומיקס)
מארוול באופן עקבי עושים החלטות שמשנמכות את הדמויות והעלילות שלהם לעומת גרסת המקור.
אני באמת לא מבין למה. מיס מארוול היתה להיט בקומיקס. הם עד כדי כך הרגישו שאי אפשר למכור את הדמות והעולם שלה כמו שהם לקהל הרחב?
הקומיקס של מיס מארוול מכר מעל חצי מיליון אוגדנים נכון ל-2018 (!!!), האוגדנים נכנסו באופן עקבי לרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס ואם נחשיב מכירות של גיליונות בודדים ועותקים דיגיטליים סביר להניח שהמספרים יכפילו את עצמם, אם לא יותר.
המצב של מארוול באמת ביזארי ביחס שלהם למקור. ניחא הנחמוד שהם עושים לנבלים כמו גור והמנדרין, אבל זה כבר זולג הרבה מעבר ליחס כלפי הנבל.