-
חיפוש דפי סרט
חפש
לפי שם:
עכשיו בקולנוע: סרטים שרק עכשיו יצאו
עוד בקולנוע: סרטים מדוברים שעדיין רצים
בקרוב: מגיעים בשבועות הקרובים
ברחוק: סרטים עתידיים שמדברים עליהם
-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
אור ירח
Moonlight
חייו של אדם אחד מילדות לבגרות בשכונה קשה במיאמי.
תאריך הפצה בארה"ב: 21/12/2016
תאריך הפצה בישראל: 26/01/2017
איזה זינוק מפתיע
מסרט שאין לו אפילו תגובה אחת בדף הסרט בעין הדג עד אמצע דצמבר, לאחד משלושת הפייבוריטים לאוסקר! דומני שזה חסר תקדים
סרט נפלא
מדויק, משוחק להפליא ואל תשכחו להביא טישו.
מה שכן, זה סרט "קטן", אילולא ה-oscars so white מהשנה שעברה ייתכן והיה נשאר סרט פסטיבלים/הפצה מצומצמת/VOD.
בזכות ה-white guilt הוא לא הלך לאיבוד.
אכן סרט קטן. פצפון.
מזכיר לי את כל אחד מסרטי ההתבגרות הקווירים שמציפים את פסטיבלי הסרטים בשנים האחרונות. סרט נחמד, עצוב, לא מתבלט. מה לא ולכל ההילולים? אין לי תשובה טובה.
הפופלאריות שלו היא עניין מקומי לתל אביב או בכל הארץ?
ניסיתי ללכת ביום שבת ללב תל אביב – היו שלוש הקרנות בטווח זמן די קצר (16:00, 17:00, 19:00) וכולן היו מלאות לגמרי (עד לשורה הראשונה כולל).
היום בערב הלכתי ושוב – האולם מלא מלמעלה עד למטה. אני לא זוכר שהייפ אוסקרי גרם לכאלו קהלים בלב בעבר, מה בדיוק אני מפספס?
לך לסינמה סיטי
הרבה הקרנות, רובם עם מקומות פנויים עד הרגע האחרון. מה שכן, אתה מסתכן בשמיעת היערות כמו "מה זה הסרט המשעמם הזההה" או "יואו איזה סרט איטי" כמו שהיו מהאנשים שישבו מאחורי. ומלפני. ומצדדי. כן, אולי זה לא רעיון טוב כל כך ללכת לראות את הסרט הזה בסינמה סיטי.
איזה סרט נהדר
הרבה סרטים היום פשוט דוחפים לקהל מידע דרך טקסט או אקספוזיציות מאולצות, אבל כאן כל-כך הרבה עובר דרך מה שרואים ואיך שרואים את זה – הצילום, תנועות המצלמה, המבטים, התאורה, הצבעים. יותר סרטים צריכים ללמוד להעביר ככה את הסיפורים שלהם. הוא טוב גם בעוד אספקטים, אבל רק זה מצדיק המלצה לצפות בו.
לא אהבתי ולא בגלל הקצב
הסרט מעניין ומשוחק היטב אך חסר משקל של עלילה קוהרנטית והזכיר לי יותר וידאו ארט בן שעתיים מאשר מסרט עם התחלה, אמצע וסוף.
המשחק לא פחות ממהפנט, מודה. אבל אין בכלל קו עלילתי ולעתים במהלך הסרט אתה תוהה אם לא בטעות פספסת סצינות.
מצטער, אבל זו ממש לא יצירת מופת.
סרט רגיש
המעבר שעושה הדמות הראשית בין שני השלישים הראשונים ובין השליש האחרון, והצורה שבה זה משוחק נשאר איתי גם אחרי שבועות מאז הצפייה.
ובכלל אני מסכימה עם MAD HATTER.