לדעתי הביאו פה אנטיתזה מבריקה לאין ספור סרטי מדע בדיוני על רובטים/מחשבים שמפתחים דעה משלהם וקמים נגד היוצרים שלהם. אפשר למצוא את זה בהמון סרטים, כולל סרט חלל שמאוד דומה לירח, שלא אגיד את שמו כדי לא לספלייר, מי שראה יודע. הסרט הזה לוקח את הנרטיבי הצפוי שהפך כבר לקלישאה ודווקא שובר את המצופה. או במילים אחרות- כן, לא כל הרובוטים שבונים בהכרח יפתו אישיות זדונית וינסו להרוג אנשים/להשתלט על העולם.
עם עלילה מהודקת ואומץ רב לבסס סרט שלם על שחקן אחד בלבד, "ירח" כבר צובר אצלי ניקוד רב. גם תפנית עלילתית צפויה ( לחובב מד"ב לפחות…) לא פוגעת באיכות הצפיה, אבל האמת , הכל עובד רק בגלל סאם רוקוול. לא יודע למה, אבל יש לו אנרגיות שפשוט מרתקות אותי למסך, אני לא יודע אם שחקן אחר היה יכול להחזיק סרט שלם לבדו כמו שהוא יכול…
אז אם מסקרן אתכם לראות את חייו של אסטרונאוט בודד בבסיס מבודד, בלי חיזרים או טורפים ועם הרבה משחק טוב וחומר למחשבה, "ירח" הוא בשבילכם…
ככה אני אוהב את המד"ב שלי. די ריאליסטי, קרוב לימינו. מראה נקי אבל גם מלוכלך, מיסתורין קטן, טוויסט חביב והרבה הרבה אווירה. תענוג.
מחשב התחנה חביב מאוד והדרך בה בחרו לתת לו אישיות מקורית, הפרצופונים האלה, כשחושבים על זה זו דרך מאוד מטופשת, תמימה וילדותית, אבל בזמן הסרט זה בכלל לא מפריע, להיפך. זה מקורי.
לא שלא היו סימני שאלה תמוהים, אבל הם לא מספיקים כדי להרוס את הסרט.
עכשיו ישבתי לצפות בטריילר ומסתבר שהעובדה שלא זכרתי ממנו כלום רק היטיבה עם הצפיה שלי. מה שזכרתי זה בערך הניסוח המקוצר שמופיע בה בראש הדף וזהו. הטריילר חושף הרבה יותר והורס את רוב ההפתעות.
אוקיי, היו כמה דברים ממש מוזרים שם. מי האישה שהוא הזה, יושבת על הכסא (זו שרואים בטריילר)? זו הרי לא אשתו. אז מה הפואנטה?
ומן הסתם, כשהוא הלך לשתול את סם החולה ברכב, הוא השאיר כ"כ הרבה עקבות בשטח, שצוות החילוץ ממש צריך להיות עיוור או ראש-קטן כדי לא לחשוד ולבדוק מה קרה.
כמו כן, לא היה ברור לאיזה כיוון המחשב נוטה. היה חלק בו היתה תחושה שהוא מסתיר דברים ושהוא נגד סם, ופתאום מסתבר שהוא בעדו בעצם. בלי טוויסט או שינוי באמצע. ככה סתם.
אבל החלק הכי מעצבן הוא כל הדקות אחרי ששני הסם-ים רואים זה את זה לראשונה. ומדובר בהרבה דקות. אילו רק היו שואלים אחד את השני שתי שאלות כדי ולהבין מה קורה במקום להתעלם מהעניין כאילו שיש סיכוי שאחד מהם יתפוגג פתאום; או אילו רק היו מתעקשים לקבל תשובות מגרטי (המחשב), הסרט היה מתקצר. לא שהייתי רוצה שיתקצר, היה תענוג, אבל זה הרגיש כמו קטע מאוד מטומטם באמצע הסרט. רציתי לתפוס את הראשים של שניהם ולדפוק אותם אחד בשני, כדי שיתעוררו.
http://collider.com/duncan-jones-moon-commentary-twitter/
ואיזה פוסטר אדיר.
לגבי המחשב – ענו לזה למעלה, אם כי זה הגיוני באותה המידה כמו האופציה שהיה "נגד" סאם.
בעיני, זו התשובה גם לגבי השאלה על הסאמים – הסרט מתחיל כאשר הצופה מניח שסאם, ולאחר מכן סאם 2, הם בני אדם, והתנהגויות לא נורמטיביות אצלם מוסברות על ידי הסיטואציה הקיצונית שהם נמצאים בה.
תוך כדי הסרט ההנחה שהם בני אדם נהפכת לסוג של שאלה פילוסופית. גם אם יוצאים מההנחה שסאם אינו מתוכנת כפי שגרטי אומר, לכל הפחות ביולוגית משהו בו שונה מבן אדם רגיל. זה, ביחד עם הפיכת הסיטואציה לקיצונית בהרבה, טורף את הקלפים בעיני לגבי מהי "התנהגות נורמטיבית" עבורו.
כמובן שברמה המטאפורית סאם הוא כן בן אדם. גם גרטי. זה מה שאולי מאפשר לי לסלוח על חוסר ההיגיון בהחלטה של גרטי, כי ברמת הפשט אני מעדיף מחשבים שנתקעים מאשר מחשבים שמיישבים סתירות אתיות לכיוון זה או אחר.
אני לא זוכר מספיק מהסרט, למרות שעברו רק 4 חודשים וחצי.
אבל ממה שאני כן זוכר – לא זכור לי שהיו לי הרבה חשדות שהם בני אדם "דפוקים"/פגומים/מתוכנתים. ככה שכן ציפיתי שיתנהגו "נורמלי". אלא אם הם מתוכנתים לא לדבר אחד עם השני, כשמדובר בבן האדם היחיד שיכול לתת לכל אחד מהם תשובה לשאלה היחידה שמטרידה – מאוד – את מנוחתם באותו רגע, שהוא גם במקרה האדם – היחיד – בסביבה שהם יכולים לדבר איתו באותו זמן.
נראה לי שגם במצב קיצוני, אלה דברים אלמנטריים לעשות. אפילו שאלות בסיסיות מאוד.
לגבי הטוויטר – התכוונת לשאלת האישה? לא זוכר מספיק כדי להבין את התשובה שלו. אולי בפעם הבאה שאצפה בסרט. תודה
סרט נהדר. זרמתי דווקא עם ההיגיון הפנימי שלו.
אם אני צריך לחשוב על דבר אחד שהפריע לי, זו התחושה הטלוויזיונית-משהו במעבר בין חלק מהסצינות של "ואז עוד משהו קרה". אני מניח שזה די טריוויאלי שזה יקרה בהתחשב במקום המוגבל וכמות הדמויות המצומצמת.
וואו, אחלה סרט! אמנם הפרטים הבסיסיים משונים מאוד – אדם אחד על הירח, וכמובן GERTY – אבל הבימוי והמשחק מצליחים להנכיח את הסצנות בתודעה של הצופה. מה שכן הפריע לי הם כמה חורים מאוד מעצבנים בעלילה ובסיטואציות (כן, גרטי צריך להיות פיזית מול מצלמה בשביל לתקשר עם החברה). הביקורת על הקיפיטילזם מאוד חדה: פגיעה חמורה בעובדים בשם הרווח, והפיכתם לסוג של פס יצור הומוגני – "We're not programmed, we're people", אבל אני רוצה להתייחס לתמה מרכזית אחרת בסרט: תקשורת.
מעבר להתפוררות הפיזית שעובר סם הראשון (כמו ארבעת המשובטים לפניו), הוא חווה גם התפוררות נפשית; הוא מדבר לעצמו ומבלבל בין מציאות לבין הזיה ("גרטי, יש עוד מישהו איתנו בחדר?"). זה קורה לו כי הוא איבד תקשורת עם העולם החיצון. בהקלטה של טס רואים איך הוא ממש מתאמץ לקיים עמה דיאלוג, ומנגד בולטת צורת התקשורת הפרימיטיבית של גרטי (שכאמור, מבין אנשים בצורה מאוד שטחית). מסתבר שבחלל באמת אי-אפשר לשמוע אותך צורח או בכלל מדבר. זה מוביל לכך ששני המשובטים פונים לרובוט בשאלות ונלחמים זה בזה לפני שהם טורחים לשבת ולהבין אחד את השני.
נשמע מוכר? "ירח" הוא תיאור מאוד אמין ומדויק של המכשול המוכר ביותר שהביאה עמה הטכנולוגיה בעשר השנים האחרונות, אולי חוץ מהפרעת קשב. לא מדובר בחוסר יכולת לתקשר – השניים כן עושים זאת במהלך הסרט – אלא בדחיקתה של הנטייה הטבעית הזאת מטה ברשימת הפעולות האינטואיטיביות שנעשה במפגשי היכרות, מתחת ל"להתעסק בסמארטפון" ואפילו ל"ללכת מכות". הניתוק מהסביבה מוביל גם לניתוק מהעצמי (שניהם סם בל) ולתודעה אנושית מסוכסכת ופרובלמטית.
אני מקווה שזה לא נשמע תלוש או פלצני מדי. בבקשה תוסיפו/ תסתרו/ תשנו כרצונכם
*הוא דמיין את הבת "שלו" בגיל הבגרות? כי זה ממש נראה ככה בסצנה בה הוא נכווה ובסצנה בה הוא עושה תאונה עם רכב החלל. אם כך – איך? ומה בדיוק המשמעות כאן?
לגבי ה"דמיון" של בתו – אני חושב שזה בא לשמש כהטרמה לכך שבתו כבר מבוגרת, וזו אכן אותה שחקנית שמגלמת אותה בשיחת הווידיאו מאוחר יותר.
בהתחלה חשבתי שהגילוי הנורא יהיה שהוא הוזה את הכל בעקבות התאונה – ושהסרט רומז לכך באופן די מובהק כשאחד המשפטים הראשונים שלו הוא "אני יוצא כאן מדעתי." וממש קיוויתי שלא זה מה שיקרה, כי הקו הזה היה פשוט מדי, וגם, די שחוק. אפילו שם הסרט "ירח" עלול לגרום לצופה התמים לחשוב ככה – ירח וטירוף הולכים בדרך כלל יד ביד. הגילוי על השיבוטים (וגם עצם העובדה שהוא עצמו משובט) היה מצמרר ועשוי נהדר: סם לא לוחש לעצמו את מה שהוא מבין, אלא הבימוי נותן לנו להבין את זה בעצמנו: סם המזוקן בסרטון של מצלמת האבטחה ממלמל "אני הולך הביתה עכשיו" ואז זרוע רובוטית מרססת משהו – סם הרעלה? – לתוך התא שלו.
וסם רוקוול נהדר בכל תפקיד שלא ישימו אותו.
הבעיה היחידה שלי הייתה עם שוט הסיום: הייתי מעדיף כזה שיתמקד בפניו של סם כשהוא סוף כל סוף בדרך הביתה מאשר בדיווח חדשותי על צניחת ערך המניות של חברת הכרייה. וגם, מאיזו בעיה רפואית סם2 סובל שגורמת לו לגסוס לאיטו? לא הצלחתי להבין את זה.
אבל פרט לכך, אהבתי מאוד-מאוד.
אז יאי לי, עוד קלסיקה שהשלמתי.
סם רוקוול עושה את העבודה מצויין,
אבל צריך לתת אותה כמות של קרדיט לקלינט "הפסקול של רקוויאם לחלום ולא ארץ לזקנים" מנסל.
לא ראיתי את הסרט עדיין,
אבל הפסקול של לא ארץ לזקנים הוא של קארטר בורוול, לא של קלינט
צפייה ישירה וחוקית בסרט
כאן:
http://bit.ly/hvKN84
אחלה.
ככה אני אוהב את המד"ב שלי. די ריאליסטי, קרוב לימינו. מראה נקי אבל גם מלוכלך, מיסתורין קטן, טוויסט חביב והרבה הרבה אווירה. תענוג.
מחשב התחנה חביב מאוד והדרך בה בחרו לתת לו אישיות מקורית, הפרצופונים האלה, כשחושבים על זה זו דרך מאוד מטופשת, תמימה וילדותית, אבל בזמן הסרט זה בכלל לא מפריע, להיפך. זה מקורי.
לא שלא היו סימני שאלה תמוהים, אבל הם לא מספיקים כדי להרוס את הסרט.
עכשיו ישבתי לצפות בטריילר ומסתבר שהעובדה שלא זכרתי ממנו כלום רק היטיבה עם הצפיה שלי. מה שזכרתי זה בערך הניסוח המקוצר שמופיע בה בראש הדף וזהו. הטריילר חושף הרבה יותר והורס את רוב ההפתעות.
תאריך הפצה בארה"ב, הוא, אר, היום?
סרט נהדר. זרמתי דווקא עם ההיגיון הפנימי שלו.
אם אני צריך לחשוב על דבר אחד שהפריע לי, זו התחושה הטלוויזיונית-משהו במעבר בין חלק מהסצינות של "ואז עוד משהו קרה". אני מניח שזה די טריוויאלי שזה יקרה בהתחשב במקום המוגבל וכמות הדמויות המצומצמת.