אולי כדאי בכל זאת ללמוד צרפתית. אם לא בשביל לתקשר עם תיירים בתל אביב, לפחות כדי להבין את "צל הימים". אני לא מדבר צרפתית, ולמרות שהסרט הוקרן עם תרגום עברי בגוף הסרט, אני מרגיש שלא הבנתי ממנו כלום.
הנה מה שלמדתי על "צל הימים", הספר מאת בוריס ויאן: זאת קלאסיקה ספרותית צרפתית, ואחד מאותם הספרים שנחשבים לבלתי ניתנים להסרטה. הספר הוא כולו להטוטנות מילולית: אין הפרדה בין המציאות והמטאפורה. כלומר, בעולם של "צל הימים", אם אתה מת מעייפות אז מחר תהיה לוויה, וכדי לחתור לסיום צריך סירת משוטים. הסרט, בנאמנות רבה לספר, בנוי כולו ממה שאפשר רק להניח שהוא משחקי מילים צרפתיים. אבל בלי להתמצא בנבכי השפה והתרבות הצרפתית, רוב מוחלט של משחקי המילים, השנינויות והמשמעויות הכפולות נעלמות, והכל נראה כמו נונסנס. למה בדיוק הכוונה כשהמארחת במסיבה מציעה לאורחים "תנור קטן" לאכילה, שבעקבות הנגיסה בו הגיבור מתלונן שנתקע לו "קוץ של קיפוד" בפה? האם זה מקובל שמוזיקה טובה מעגלת את פינות החדר? למה הכומר מגיע לחתונה בטיל? אודרי טוטו נעשית חולה כשגדלה לה שושנת מים בתוך הריאה – האם "שושנת מים" היא המילה הצרפתית ל"סרטן" או משהו? בנקודה מסוימת גיבור הסרט פותח כספת בעזרת שני מפתחות – מפתח סול, ומפתח פה. היי – אני הבנתי את זה! זה משחק מילים שעובד גם בעברית! ווהו!
שלא תהיה טעות, גם בלי להבין את הכוונה, הסרט הוא חוויה – רק שהוא פרוע וכאוטי עוד יותר משהיה אמור להיות. "צל הימים" הוא הסרט הכי מישל גונדרי שנוצר אי פעם. מי שאהב את הקליפים של גונדרי עבור ביורק, מאסיב אטאק והווייט סטרייפס, מי שנהנה מ"מדעי החלום" ומעריץ את "שמש נצחית בראש צלול" – בצדק, הכל בצדק מוחלט – ישמח אולי לשמוע שהפעם, גונדרי לא מרוסן כמו בכל אותם פרויקטים קודמים. "צל הימים" הוא תמצית מישל גונדרי מרוכזת, בלתי מהולה ופרועה לאורך שעתיים עמוסות ודחוסות, בקצב ממוצע של 3.2 המצאות ביזאריות לדקה. חלק מזה ייראה מוכר לותיקי גונדרי: לאיש יש סגנון מאוד מובחן, והוא אוהב לחזור שוב ושוב לאותן טכניקות ורעיונות. משחקי פרספקטיבה, אנימצית סטופ-מושן והקרנה אחורית, והכל בלוק עשה-זאת-בעצמך, כאילו הוא עשה את הכל בחצר האחורית, מקרטון, דבק, צמר פלדה ורצון טוב. הסרט לא כולל – כמעט, או אולי בכלל – אנימציה ממוחשבת: הכל נעשה ידנית. לכן כל סצינה צריכה שני מבטים לפחות: הצפיה הפשוטה, והניסיון האינסטינקטיבי להבין איך עשו את זה. לכל חובבי גונדרי הסרט הזה הוא סעודת ענק גדושה עד כדי כך שחייבים לראות אותו בהילוך איטי, או שלוש פעמים לפחות, כדי לתפוס את הכל. גילוי נאות: אני צפיתי בגירסה המקורית, הארוכה, של הסרט. הגירסה שמוקרנת בבתי הקולנוע היא קצרה יותר בכ-20 דקות. ייתכן שהיא הופכת אותו למתיש קצת פחות, אבל בוודאי לא משנה את החוויה הכוללת.
מתחת לעומס היצירתי הזה, העלילה תופסת מקום שולי. היא באמת לא מורכבת: בחור פוגש בחורה, בהתחלה הם מאושרים, אחר כך הכל מתמוטט. בתחילת הסרט העלילה נראית כמו תירוץ חלש לקישור בין ההמצאות המטורפות של גונדרי, אבל כרגיל, אנחנו לא מזהים את מה שיש לנו עד שאנחנו מאבדים אותו. הצניחה מהאושר אל האומללות היא כל כך חדה שאפשר לקבל סחרחורת. כל מה שהפך את הסרט לצבעוני ועליז בתחילתו הופך למעיק וקודר לקראת סופו, והתוצאה היא מעיכת מצב רוח מוחלטת. זה כמעט גורם לרצון לצעוק על גונדרי: למה עשית לנו את זה? בשביל מה התאמצת כל כך להראות לנו עולם כל כך יפה, צבעוני וקופצני, אם כל מוביל רק לייאוש ואובדן? מה עשינו לך רע? ואל תגיד "גם אצל ויאן זה היה ככה". זה לא תירוץ!
אבל אי אפשר לכעוס על גונדרי יותר מדי. "צל הימים" הוא סרט עמוס, מתיש, ובחלקו – מדכא טילים, אבל אם תוותרו עליו, אתם תוותרו על משהו כמו 40% מכלל היצירתיות שתוכלו לראות בקולנוע השנה.
פורסם במקור בוואלה
תודה רבה,
ביקורת שחיכיתי לה המון זמן,אני רץ לראות.
סרט פשוט יפה
הו! עניין אותי לדעת מה חשבת עליו
אכן העלילה היא בעיקר משנית, והסרט בנוי בעיקר על זה שהוא פשוט יפה. אבל היפה הזה, הויזואלי בונה את הסרט. לא צריך להבין בכלל את המילים. לא צריך תרגום מכיון שכל זה לא חשוב וזה מה שמיוחד בו, שהויזואלי הפעם בונה את המילים ומעביר את העלילה, הרגשות והתחושות.
הסרט ממציא גם כל מיני דברים קטנים, המצאות של מוצרים ורעיונות שתוך כדי חשבתי לעצמי " הוו זה רעיון נהדר!"
מצאתי את הסרט בכלל לא מדכא, אלא מעורר השראה, מעניין, וכן ובעיקר יפה.
(אני ראיתי את הגירסה הקצרה והיא אכן הספיקה לי. )
הסרט
מספר את הסיפור שלו ומעביר תחושות בצורה כ"כ מקורית, רב משמעית ועמוסה (לטובה) בדימויים שזה פשוט מדהים. נכון שהסרט לא כזה מושלם אבל גם כאשר הסרט הופך עצוב ודיכאוני הוא מסופר באותהדרך נפלאה שאני מוכן לסלוח על הסוף.
מהסרט אמנם יצאתי בבאסה אבל יום לאחר מה שנחרט בזכרוניי זה החלק הקליל והשמח של הסרט ולא העצוב.
קישור לדף הסרט?
—
ביקורת מדויקת להפליא
כל מילה חקוקה בסלע.
היות ואני מאותם חסידי גונדרי שמשתוממים ממנו עוד מהקליפים הראשונים, ושהאוהבים את שמש נצחית אהבת אמת, הסרט הוא התגלמות כל הטוב שבאדם הזה.
והנפילה החזקה אל תוך המקום המעיק, וקודר והאומלל כל כך כואבת. הצעקות שמפנים כלפי גונדאי חזקות. אבל כל החלק הקודר נותן לגיטימציה והעדרה גדולה לחלקים המאושרים והצבעוניים.
גם את הטיל אפשר להבין,
הוא ממש מיהר.
הו הו!
(או שאולי "וואלה!"?)
את מישל גונדרי אהבתי מגיל צעיר מאוד מבלי להכירו, עוד בפעמים הראשונות שנתקלתי בקליפים של דאפט פאנק, קיילי מינוג, וויט סטרייפס, ביורק כמובן (למרות שבמקרה שלה בהתחלה קצת הופתעתי לרעה ממנה) ובטח היו עוד כמה. גם מהסרטים (אלה שראיתי) שלו נהניתי מאוד, את האחרון שלו, גרין לטרן לא ראיתי, אבל שמעתי שהוא לא משהו.
וקראתי על "צל הימים" ועל העיניין שיש ביטויים שם שלא תופסים באנגלית (ובטח שלא בעברית) וזה יקשה מאוד על הצפייה, ואחרי הביקורת הזו אני בטוח בכך.. מקווה שיהיה בסדר (או שאמצא שותף/ה דובר צרפתית לצפות עימי)
יש לך טעות בירוק
גונדרי ביים את green hornet' לא את green lantern.
בעיניי שניהם לא משהו, בכל מקרה
לינקים סמי-רלוונטיים
טלן, אוקבר, אורביס טרטיוס
כשבוריס ויאן המציא סופר
קודקס סרפיניאנוס
פטאפיזיקה
ב IMDB רשום זמן הסרט הוא 125 דקות, כלומר זמן הגרסה הארוכה הוא 145 דק ?
(ל"ת)
אני לא חושב
אם אני לא טועה, 125 דקות (בערך) הוא אורך הגירסה הארוכה. הגירסה הקצרה, זאת שמוקרנת כרגע בבתי הקולנוע, אורכת – לפחות על פי האתר של קולנוע לב – 94 דקות (מתברר שההבדל הוא יותר מ-20 דקות).
מה שמבלבל יותר הוא שבחלק מהידיעות על קיצור הסרט נכתב שהאורך המקורי שלו היה שעתיים ורבע (כלומר, 135 דקות).
בקיצור, אני לא יודע בדיוק, אבל אני מרגיש די בטוח לומר שהגירסה הארוכה היא קצת יותר משעתיים, והגירסה הקצרה היא קצת יותר משעה וחצי.
האם הוא סרט לקולנוע?
או להמתין שיגיע למסך הקטן
לגמרי לקולנוע.
(ל"ת)
לחלוטין לקולנוע
צל הימים הוא סרט מרובה פגמים – ולמרות כל הפגמים הללו זה סרט ש א) חובה לראות (בהנחה ואתה אוהב קולנוע רציני) ב) חובה לראות באווירה קולנועית – איפה שהמסך תופס את כל עולמך ואין סיכון שדעתך תוסח ע"י משהו מחוץ לחלון או הטלפון או המחשב.
אני חושב שהסיבה העיקרית שנהניתי מהסרט כל כך היא שהתרגלתי לסרטים שמשתמשים באפקטים של מאות מיליוני דולארים כדי ליצור "פנטזיות" נוסחאתיות ומשעממות שכמעו ושכחתי את העונג הפשוט של לראות עולם חדש שלם בעל חוקים ועיצוב משלו – צל הימים הוא פשוט חגיגה לעיניים, הוכחה שלא פס הפלא מן המדמיום הקולנועי (זה פשוט שמרגע שהתרגלנו שאפשר להראות הכל אנשים נהיו עצלנים בחזון הויזואלי שלהם).
ובקשר לפגמים – הם קיימים והם די מעיקים (למי שמעוניין לשמוע אותי מברבר על זה איזה חצי שעה יש את הפרק הרביעי של פודקאסט הקולנוע של אביעד שמיר ושלי – http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=452102 *) אבל אפילו הם לא מונעים ממני להמליץ על צפיה בחום…
* פלאג חסר בושה
תנור קטן = פטיפור
בקשר לקוץ אין לי מושג.
וואלה.
תיארתי לעצמי שזה בדיוק משהו כזה (בסרט, לשם ההבהרה, באמת מוגשים תנורים קטנים).
מצטרפת לכל הנאמר
ולחלוטין לביקורת של דורון. ראיתי היום את הגרסה המלאה גם (בהקרנה המיוחדת של סריטה).
אני גם מתחברת לתחושה שהיו דברים שהרגשתי שפיספסתי מה הם אומרים. מצד שני, זה כ"כ מתוק ויזואלית (גם כשהוא נהיה קודר)- זה כ"כ גונדרי. ובתור אחת מהמעריצים שלו, החל מהקליפים שכל אחד מהם הוא חגיגה לעיניים, ועד לשמש נצחית ומדעי החלום המדהימים. סרט שעמוס ב"גונדרי", הוא ללא ספק "מאס-סי" בשבילי.
וכן, זה דיי מדהים כמה מעט הוא משתמש באנימציה ממוחשבת וכמה מהתעלולים אשכרה קשורים לזויות מצלמה.
דוגמא למשל לאיך הוא עשה טריק מסוים מתוך שמש נצחית (שהייתי בטוחה במיליון אחוז שנעשה במחשב)- (ספוילר לשמש נצחית):
http://www.youtube.com/watch?v=II0er7TmkS8
אה, ואגב, היו הרבה קטעים בסרט שהזכירו לי את הסרטונים של PES, רק לי?