שני סרטים מגיעים למסכינו, כאשר שניהם מוצגים קצת יותר "מגניבים" ממה שהם. "הנזיר והרובה" מתהדר בשם שזורק אותך למחוזות האקשן, ו"תלמה" מוצג כפארודיית אקשן שבה במקום גבר בן 50 עם עבר סודי יש סבתא יהודיה זקנה. שניהם לא ממש מגניבים באופן שהם מוצגים ועדיין מומלצים מאוד, אז הנה ביקורות קצרות יחסית על שניהם.
ההיכרות הראשונה שלי עם בהוטן הייתה דרך משחק מחשב של הפנתר הוורוד, באחת מההרפתקאות אליה נשלח הפנתר לעשות משהו בליווי שירים הרבה יותר קליטים וטובים משיש להם זכות להיות. למען השם, זה משחק מחשב לילדים, מה אתם משקיעים. היום רק הרעיון של לדבב משחק מחשב לעברית יגרום למפתחים לצחוק בקול גדול. בכל מקרה, המשחק יצא בשנות התשעים והדגיש את העובדה שבהוטן היא מדינה שסוגרת את הגבולות שלה לעולם החיצון ודבקה במסורת ויהי מה.
אלא שמאז שנות התשעים כנראה שהבינו שם בבהוטן שלא לעולם יעמוד הדבר, והתחילו לפתוח מעט את השערים כולל שליחת סרטים לאוסקר. ספציפית, שליחת הסרטים של פאוו צ'וינינג דורג'י ("לונאנה: יש יאק בכיתה") שמדגיש בסרטיו את המתח בין המסורת למודרנה. בסרטו הקודם זה בא לידי ביטוי דרך הדילמה של המורה שחלם לנסוע לאוסטרליה ונתקע על הר עם יאק בכיתה, וב"נזיר והרובה" זה בא לידי ביטוי דרך שלל סיפורים שכולם מתרחשים סביב (ובעקבות) הפיכתה של בהוטן לדמוקרטיה והבחירות הדמוקרטיות הראשונות של המדינה אי אז ב-2006.
אז אחד מהסיפורים הוא על נזיר שמתבקש למצוא רובה ולהביא אותו ללאמה שלו (כמו דאלי לאמה, לא כמו החיה). השני הוא סוחר נשקים אמריקאי (מארק צוקרברג מבחינתי, עד שיוכח אחרת) שמגיע למדינה בשביל לקנות רובה עתיק מימי מלחמת האזרחים, ואפשר לראות איך שני הסיפורים שלהם משתלבים אבל אז יש גם את הסיפור על המשפחה הגרעינית הקטנה שנקרעת בגלל שהאבא תומך במועמד אחד והמשפחה של האמא במועמד אחר, או הסיפור של מי שעוברים כפר כפר במטרה להסביר לאנשים מה זה בכלל כל הקטע הזה של בחירות, איך הוא עובד ולמה הוא בכלל טוב.
אם כל זה מזכיר לכם קצת סרט של גאי ריצ'י של המון סיפורים שמתכנסים בסוף אז, ובכן, כן – אבל בודהיסטי בהרבה. גם במסר הגדול שיש לסרט, גם בתפיסת החיים שמובילה כל סצנה וגם באווירה הכללית: זה סיפור פשע מרובה משתתפים רק שכולם הרבה יותר רגועים ומוכנים ללמוד לקחים מהטבע ואחד מהשני.
יש לזה את הקסם שלו, גם אם קשה להגיד שכל הסיפורים והדמויות כתובים באותה איכות ואולי היה אפשר לוותר או לחדד כמה מהם. למי שרוצה להסתכל על דמוקרטיה "מבחוץ", זה בהחלט מומלץ.
הדבר שחשוב לתלמה זה העצמאות שלה. בגיל 93 זה לא פשוט – היא לא ממש משתלטת על כל ענייני המחשב וצריכה את העזרה של הנכד שלה, וההורים שלו כל הזמן מודאגים ממנה ורוצים לשלוח אותה לבית אבות. אבל תלמה יודעת מה טוב לה. טוב לה לחיות לבד.
רק שאז היא נופלת קורבן לתרמית טלפונית, ומרגישה כיצד כל התדמית שבנתה לעצמה חומקת לה בין האצבעות. אז היא יוצאת למסע בלי להודיע למי מהמשפחה שלה – להשיב לעצמה את הכסף ועל הדרך להשיב לעצמה את העצמאות שלה.
גם הנכד שלה, דניאל, שהיה אמור לשמור עליה, יוצא למסע בעקבותיה להוכיח לעצמו או למישהו שהוא לא אפס מוחלט.
כאן מתחיל סרט מסע, שלרגעים גם לוקח קלישאות אקשן ומתאים אותן לגיל השלישי, על אנשים שמנסים להגדיר את עצמם בפני עצמם. זה סרט מרגש ומתוק על חברים, משפחה ומה לא. עוזרת העובדה שכל השחקנים מתוקים להפליא – קשה להגיד שמישהו מהקאסט הראשי עושה את תפקיד חייו, אבל ג'ון סקוויב בהחלט מוכיחה שיש לה את הכריזמה לסחוב סרט שלם כאישה מצוברחת, נחושה ובכל זאת חביבה. ריצ'רד ראונדטרי מצליח לאזן אותה כאדם זקן שמודע לחולשות שלו ולצורך של האחר, ופרד השינגר מצליח להיות לוזר אמין אבל תמיד חביב מספיק שלא נשנא כנכד שלה.
את הסרט ביים וכתב ג'וש מרגולין בהתבסס על סבתא שלו לרמת ציטוטים שהיא אמרה מתישהו והוא הכניס לסרט, והוא מראה בסרט הביכורים שלו פוטנציאל להיות במאי של קומדיות קטנות ומחממות לב – בהנחה שמארוול לא יבואו אליו עם שק של כסף כדי שיביים את "המארוולס 2: מארר גארר".
אני מודה שכששמעתי שהסרט נבחר לפתוח את פסטיבל ירושלים הרמתי גבה. סרט קטן, בלי שמות גדולים, בלי קשר ישראלי או יהודי ניכר (אם כי בדיעבד זה לא היה נכון, זה סרט יהודי למדי) ובלי ביקורות משתפכות? אבל צפייה בו ממיסה כל חשד או חשש: זה סרט מהשורה הראשונה ואחד מהסרטים הטובים של השנה. בטח למטרת צפייה משותפת עם סבא או סבתא אהובים.
בן הלפרין
סרט שלם אני מנסה להבין איך בסרט על חבורת זקנים יהודים, יש בחור שחור בשם בנימין הלפרין, וההסבר היחיד שיכולתי לקבל הוא שמדובר בחטוף תימן כהה במיוחד
הוא התרומה של בן סטילר לסרט.
(רפרנס)
נראה לי שהנזיר והרובה הוא סטירה נפלאה על עולם ״הקדמה״. כל כך רלבנטי למלחמות שאמריקה הביאה על העולם בעזרת השקר שנקר קידמה. כמה יפה הם חיו שם עם מנהיג נהדר שדאג לכל התושבים, וכולם היו פשוטים ומאוחדים. הביאו לשם את המושג מפלגות, ומיד התחילו פלגנות מריבות ואלימות. הסבתא הזקנה שואלת בסרט ״למה אתם הופכים אותנו לגסי רוח, אנחנו לא כאלה״. ואז בחוכמה מצחיקה ונפלאה, קוברים את הנשק וחוזרים לשקט שלהם. הלוואי והעולם כולו יראה את הסרט הזה, ויבין כמה הכל מגוחך אלים ורע, וממש לא קידמה. סרט גאוני
הנזיר והרובה
יש לי שאלה. האם לדעתך הסרט מציג קונפליקט בין המודרנה למסורת או דחיה של המודרנה כדבר לא יעיל לרוב בוטן (בדגש על רוב)? הסרט מראה שאת הבעיות שהדמוקרטיה אמורה לפטור לא נמצאות בכפר או שלאנשים בכפר פשוט לא אכפת מהם כל כך. לדעתי זה סרט שמראה שקדמה היא לא בהכרך מקבילה לרעיונות מערביים ויש חכמה רבה בלהימנע מהבעיות כדי שמתחלחילה לא תצטרך לחשוב על פיתרון שיכול לעשות יותר נזק מתועלת.
אני חשבתי שהפקידים בבוטאן רצו לקדם את הדמוקרטיה כדי לפתוח דלת לכלכלה המערבית כך שבעתיד יכלו לקבל תשתיות, חינוך, בריאות וכו (בעיקר בשביל עצמם והמשפחות שלהם אבל בתיאורה גם עבור האזרחים)
הבעיה עם זה שעל פי הסרט לאזרחים לא אכפת ממעמדות או סטוטוס חברתי הם רק רוצים לחיות וכמו שאמרת, לא ברור מה הגלובליזציה והדמוקרטיה יתרמו לחברה פרקטית (זה מרגיש שזו אמורה להיות הנקודה/הבדיחה שנמשכת לאורך שעתיים בסרט).
היה מסר דומה בסרט הקודם של אותו במאי (…יש יאק בכיתה) ככה שהמורה שרצה להשתדרג למודרנה אבל בסופו של דבר הוא התגעגע לכיתה שלו על ההר כי על ההר הוא למד להרגיש. יש מעין מסר בשניהם שלבוטאן יש חוכמה אחרת שלא בהכרך מצריכה עזרה מהתרבות המערבית או מהגלובליזציה בכלל , מעין גישת "if it ain't broke don't fix it" ואני לא בטוח שהיא לגמרי נכונה (ואפילו הכתוביות של הסרט מרמזות לזה) אבל הסרטים מסברים את המקרה שלהם טוב מספיק כדי שאני אבין מאיפה הוא בא.
הנזיר והרובה סרט מטופש ביותר…בזבזו שחקנים טובים ומדינה מקסימה על תסריט מטופש ביותר. לא ממליץ
תגדיר מטופש
לא שאני אני לא חושב שזה לא נכון, אבל יהיה נחמד לשמוע פרטים למה הסרט מטופש. לדעתי הסרט רוב הטיפשות מהסרט נובעת מהקומדיה (שהיא בעצם בדיחה אחת שהאמצע שלה נמרח עד 5 דקות לפני הסוף שם נותנים את שורת המחץ) אבל אני מניח שהכוונה היא לטיפשות לא מכוונת, שנובעת מחוסר מקצועיות.
"תלמה" אכן חמוד ומרגש
קו העלילה של הנכד לטעמי לא עובד בכלל ומרגיש מאולץ ברמות, אבל הסיפור הראשי יותר ממפצה על זה. פשוט סרט מחמם לב.
אני אהיה מאוד מאוכזב אם בפוסט הופעות השנה שיעלה פה בדצמבר תלמה לא תקבל את התואר ״סבתת השנה״
איך אפשר שלא לתת לה את התואר הזה?
וואו, איזה סרט, איזו פנינה נסתרת שעד עכשיו אפילו לא ממש שמתי לב שהיא קיימת.
זה הסרט המצחיק ביותר שיצא לי לראות לבינתיים ב-2024, ובכלל אני לא זוכר מתי פעם אחרונה כל כך צחקתי בקולנוע.
אם כי יש לציין שהסרט גם יודע להיות רציני ומתוח כשהוא רוצה בזה, אבל נראה שהרגעים הקומיים הם אלה שבהם הסרט זורח (ולשמחתי רוב הסרט הוא כזה).
ג'ון סקוויב נותנת פה הופעה שאני די בטוח שאצביע לה בסקר סוף השנה כאחת מהופעות השנה.
זה מדהים איך בגיל 94 היא סוחבת על גבה את הסרט ועושה את זה בצורה מושלמת (בכמה סרטים יש גיבור ראשי בגיל הזה?). היא הסבתא שכל אחד היה רוצה.
סרט מושלם, סוף סוף יש לי סרט נוסף לצרף לחמישייה שלי של 2024 לצידו של תיאודור.
למי שעדיין לא ראה את הסרט המצויין הזה, רוצו לראות. אין לכם עוד הרבה זמן, נראה שהסרט ירד בקרוב מהמסכים.
לגמרי. סרט נהדר. בפתיחת הפסטיבל היו גלי צחוק והמון מחיאות כפיים. פייר, היא מרגשת