סדרה חדשה שדיוויד פינצ'ר הפיק, וגם ביים 4 מתוך 10 הפרקים שלה שעלו הסופ"ש בנטפליקס.
כל הסדרה עם ערכי הפקה מאוד גבוהים, אפילו למצב הנוכחי של הטלוויזיה האמריקאית. הסטייל של פינצ'ר מאוד מורגש והסדרה נראית כמו פרויקט החלומות שלו אחרי כל סרטי הרוצחים שעשה במהלך השנים. הכתיבה מגניבה ומעניינת, המשחק של כולם (ובמיוחד של גרוף) מעולה, השחזור התקופתי לשנות השבעים בהם מתרחשת הסדרה מדויק ומגניב.
הם הביאו התייחסות חדשה שלא ראיתי עדיין בטלוויזיה או בקולנוע לכל נושא הרוצחים הסדרתיים שאמריקאים מאוד מאוד אוהבים, והסדרה הלכה הרבה יותר לכיוון הפסיכולוגי ולא מתח סטנדרטי של "מי רצח ומתי ולמה".
אפילו השוטים של "הגועל" או המבנה שקצת חזר על עצמו בפרקים הראשונים מאוד זרם, והסדרה מהירה מאוד בשביל מותחן פסיכולוגי.
בקיצור, מומלץ מאוד. מי שאוהב את פינצ'ר יהנה במיוחד. הסדרה גם חודשה לפני עלייתה לעונה שנייה.
ללא ספק אחת הסדרות המותחות והמעניינות שנעשו לאחרונה. ראוי לציין את הדיאלוגים הנהדרים ותפישות העולם השונות המוצגות בה. אין פרק שלא הותיר בי רושם עמוק (אולי למעט הפרק הראשון שהיה לדעתי "רק" בסדר).
אגב, זו לא הסדרה הראשונה העוסקת בפן הפסיכולוגי; "מחשבות פליליות" היא על אותה יחידה בדיוק רק שלושה עשורים קדימה (לפני כמה שנים אף היה פרק שהציג את ימיה הראשונים של היחידה והדמיון ל-Mindhunters מדהים). כמובן שאין מה להשוות מבחינת תסריט או בימוי, דיוויד פינצ'ר כאן במיטבו. אני רק מקווה שבניגוד ל-"בית הקלפים" הוא יישאר בסביבה ליותר מעונה אחת.
דייויד פינצ'ר הוא הבמאי האמריקאי האהוב עליי, ובהתחשב בכך שהסרט הקודם שלו היה לפני 3 שנים והסרט הבא שלו זה מלחמת העולם זד 2 – אני לא חושב שנראה הרבה ממנו בקרוב.
אני מניחה שנתן את ההצגה עם הדמעות, והכנות וכו' בין היתר כי עוד חשב שיש סיכוי שישתחרר. למעשה, משנות ה90 ועד לפני כמה שנים ניסה מספר פעמים לשהתחרר מוקדם, ובשלב כלשהו הבין שזה פשוט לא יקרה והתחיל לותר על הבקשות.
אני מעריכה את הבחירה של היוצרים מפרספקטיבה אחרת: הדמות של קמפר מאוד כובשת ומאוד קל לשכוח כמה הוא מסוכן ומפחיד. אני חושבת שנעשתה בחירה אידאולוגית לסיים את העונה הראשונה כפי שהסתיימה, ועוד כמה בחירות דומות בעונה השניה. החוקרים מגלים אמפתיה מסויימת שמאפשרת להם להתחבר עם המרואיינים ולמצוא נקודות קירבה, לעיתים ממש למצוא פן אנושי, אבל מידי פעם צריך להזכיר לצופים שאלו לא רק קורבנות של החיים, ולא רק אנשים אינטיליגנטים שעשו משהו רע ממש מזמן, אלא שהם חבורה של פסיכופתים, מסוכנים, מפחידים, רצחניים שעוללו זוועות של ממש.
העונה הראשונה לא ממש עוררה בי צורך לפתוח את ויקיפדיה, אבל בעונה השניה מצאתי את עצמי מתעניינת יותר בהסטוריה של הדמויות (הרוצחים) שמוצגות בה. הופתעתי לגלות שכל הרוצחים הסדרתיים הם אמיתיים ולא בדיוניים. התבאסתי קצת לגלות שBTK לא נתפס בזמן אמת.
הסדרה מעולה. אני לא מניח שיש צורך להרחיב על זה. אבל כן הייתי רוצה לדבר על נקודה קטנה שאני לא יודע עד כמה אנשים שמו לב אליה בסדרה- וזה עיצוב הסאונד.
לאורך כל העונה הבמאים משתמשים בסאונד בצורה אפקטיבית להפליא כדי להשאיר את הצופים מתוחים ובלחץ תמידי. כל סצינה בקוונטיקו (מרכז הלימודים ואימונים של ה- FBI, והמיקום של המשרדים של החוקרים) מתחילה עם רעש של יריות, שלפעמים נמשכות ברקע לאורך כל הסצינה. כך גם צילצולי הטלפון- כמעט תמיד מצלצל איזה טלפון ברקע בלי הפסקה. אפילו הסאונד של הדלתות ברחבי הבניין שנסגרות עצמאית עם בוכנות הובא קדימה במיקס כך ששומעים אותו חזק מאוד.
כל אלו יוצרים אווירה בלתי פוסקת של לחץ וחרדה שמגבירה פי מאה בערך את האפקטיביות של הדיאלוגים המלחיצים ממילא עם כל הרוצחים.
המלצה על Mindhunter
סדרה חדשה שדיוויד פינצ'ר הפיק, וגם ביים 4 מתוך 10 הפרקים שלה שעלו הסופ"ש בנטפליקס.
כל הסדרה עם ערכי הפקה מאוד גבוהים, אפילו למצב הנוכחי של הטלוויזיה האמריקאית. הסטייל של פינצ'ר מאוד מורגש והסדרה נראית כמו פרויקט החלומות שלו אחרי כל סרטי הרוצחים שעשה במהלך השנים. הכתיבה מגניבה ומעניינת, המשחק של כולם (ובמיוחד של גרוף) מעולה, השחזור התקופתי לשנות השבעים בהם מתרחשת הסדרה מדויק ומגניב.
הם הביאו התייחסות חדשה שלא ראיתי עדיין בטלוויזיה או בקולנוע לכל נושא הרוצחים הסדרתיים שאמריקאים מאוד מאוד אוהבים, והסדרה הלכה הרבה יותר לכיוון הפסיכולוגי ולא מתח סטנדרטי של "מי רצח ומתי ולמה".
אפילו השוטים של "הגועל" או המבנה שקצת חזר על עצמו בפרקים הראשונים מאוד זרם, והסדרה מהירה מאוד בשביל מותחן פסיכולוגי.
בקיצור, מומלץ מאוד. מי שאוהב את פינצ'ר יהנה במיוחד. הסדרה גם חודשה לפני עלייתה לעונה שנייה.
מחזק
ללא ספק אחת הסדרות המותחות והמעניינות שנעשו לאחרונה. ראוי לציין את הדיאלוגים הנהדרים ותפישות העולם השונות המוצגות בה. אין פרק שלא הותיר בי רושם עמוק (אולי למעט הפרק הראשון שהיה לדעתי "רק" בסדר).
אגב, זו לא הסדרה הראשונה העוסקת בפן הפסיכולוגי; "מחשבות פליליות" היא על אותה יחידה בדיוק רק שלושה עשורים קדימה (לפני כמה שנים אף היה פרק שהציג את ימיה הראשונים של היחידה והדמיון ל-Mindhunters מדהים). כמובן שאין מה להשוות מבחינת תסריט או בימוי, דיוויד פינצ'ר כאן במיטבו. אני רק מקווה שבניגוד ל-"בית הקלפים" הוא יישאר בסביבה ליותר מעונה אחת.
אני מאד מתרגש לקראת הבינג' הזה
דייויד פינצ'ר הוא הבמאי האמריקאי האהוב עליי, ובהתחשב בכך שהסרט הקודם שלו היה לפני 3 שנים והסרט הבא שלו זה מלחמת העולם זד 2 – אני לא חושב שנראה הרבה ממנו בקרוב.
סדרה מדהימה!
כל פרק תענוג אינטלקטואלי. הפרקים של פינצ'ר מן הסתם טובים במיוחד.
דוגמה לשיעורי הבית שעשו יוצרי הסדרה:
https://www.youtube.com/watch?v=FDYBmNYc8IA
(ראיון עם הרוצח הסדרתי אד קמפר לצד דמותו בסדרה)
לא לשם כך העלית את הקטע הזה אבל הפסיכופט הזה מעצבן
אני מניחה שנתן את ההצגה עם הדמעות, והכנות וכו' בין היתר כי עוד חשב שיש סיכוי שישתחרר. למעשה, משנות ה90 ועד לפני כמה שנים ניסה מספר פעמים לשהתחרר מוקדם, ובשלב כלשהו הבין שזה פשוט לא יקרה והתחיל לותר על הבקשות.
אני מעריכה את הבחירה של היוצרים מפרספקטיבה אחרת: הדמות של קמפר מאוד כובשת ומאוד קל לשכוח כמה הוא מסוכן ומפחיד. אני חושבת שנעשתה בחירה אידאולוגית לסיים את העונה הראשונה כפי שהסתיימה, ועוד כמה בחירות דומות בעונה השניה. החוקרים מגלים אמפתיה מסויימת שמאפשרת להם להתחבר עם המרואיינים ולמצוא נקודות קירבה, לעיתים ממש למצוא פן אנושי, אבל מידי פעם צריך להזכיר לצופים שאלו לא רק קורבנות של החיים, ולא רק אנשים אינטיליגנטים שעשו משהו רע ממש מזמן, אלא שהם חבורה של פסיכופתים, מסוכנים, מפחידים, רצחניים שעוללו זוועות של ממש.
העונה הראשונה לא ממש עוררה בי צורך לפתוח את ויקיפדיה, אבל בעונה השניה מצאתי את עצמי מתעניינת יותר בהסטוריה של הדמויות (הרוצחים) שמוצגות בה. הופתעתי לגלות שכל הרוצחים הסדרתיים הם אמיתיים ולא בדיוניים. התבאסתי קצת לגלות שBTK לא נתפס בזמן אמת.