"סנאי ניגש לעץ ואומר, 'אני שכחתי לאגור בלוטים לחורף ועכשיו אני מת'. זה מצחיק, כי הסנאי מת".
– הכלב דאג, "למעלה".
ועכשיו, בדיחה לדוגמה מתוך "מיליון דרכים להתפגר": ארבעה אנשים מורידים מעגלה בלוק קרח ענק. הבלוק נופל, ומרסק לאחד מהם את הגולגולת.
זאת כנראה אחת הבדיחות המוצלחות בסרט, כי היא מופיעה בכל הטריילרים והפרסומות. כנראה שהיא עובדת. היא רק לא עובדת עלי. רבאק, איפה הבדיחה פה? אין בסצינה הזאת שום דבר מלבד איש מת: השוט הזה הוא הפעם הראשונה שבה אנחנו רואים את האיש או את שלושת חבריו, אין פה שום הקשר, לא היתה פה שום אירוניה, שום שנינות, שום דבר מלבד ראש מרוסק. אילו רגע לפני שראשו הפך למריחה אדומה על פני הקרקע האיש היה אומר "בררר, אני מת מקור!" – זאת היתה בדיחה. די דפוקה, אבל בדיחה. אבל לא, הסרט לא נותן אפילו את זה. האיש פשוט מת. זה מצחיק, כי האיש מת.
הומור הוא דבר שאין שום טעם להתווכח עליו: אם אתם צוחקים אתם צוחקים, ושום טיעון מובנה ומנומק היטב לא יגרום לכם להפסיק לצחוק. אז אם ריסוק ראשו של זר אקראי כלשהו על ידי גוש קרח מצחיק אתכם, אולי תיהנו מאוד מ"מיליון דרכים להתפגר", ולבריאות. אני לא יכול להעיד על שום דבר מלבד על דעתי. לדעתי, "מיליון דרכים להתפגר", ברובו הגדול, פשוט לא מצחיק.
זה קצת מפתיע, כי סת' מקפרליין אמור להיות איש מצחיק. מקפרליין החליט כאן לראשונה שהוא כוכב קולנוע של ממש. אחרי שב"איש משפחה" ביצע את הקולות של הדמויות, וב"טד", הסרט הראשון בבימויו, השתתף רק כקולו של דובי מדבר, הפעם הוא הולך על הוודי אלן המלא: כותב את הסרט, מביים אותו, מלהק את עצמו בתפקיד הראשי, מכוון את המצלמה על עצמו 90 אחוזים מהזמן ומלהק שחקנית יפהפיה (שרליז תרון) שתתאהב בדמות שלו משום מה.
סת' מקפרליין הוא חוואי בימי המערב הפרוע, ששונא את המערב הפרוע. רוב הזמן הוא מסביר לצופים למה המערב הפרוע הוא חרא מקום להיות בו. החברה שלו עזבה אותו לטובת ניל פטריק האריס עם שפם (החלטה מובנת בהחלט), אבל הוא מיד מתחבר עם הבחורה החדשה בעיר, שהיא לא רק יפהפיה אלא גם אקדוחנית גאונית, ולמעשה היא אשתו של פורע החוק המרושע ליאם ניסן, שעומד להגיע לעיר בעוד כמה ימים.
מקפרליין מביים את הסרט כמו הופעת סטנד-אפ: רוב הזמן הוא עומד ומדבר כאילו אל חבריו, אבל בעצם אל הצופים, ומספר כמה שלא כיף במערב. כשמישהו אומר משהו גזעני, הוא אומר "זה גזעני!". כשמישהו מת, הוא אומר "שיט, מישהו מת". השחקנים שמסביבו מתבזבזים או נמחקים. שרליז תרון, האמת, מקסימה – אבל לא מצחיקה, אלא רק מרימה למקפרליין להנחתות. לליאם ניסן אף אחד לא סיפר שהוא נמצא בקומדיה. ניל פטריק האריס תמיד מהנה, בעיקר בתפקיד נפהע"ש (ניל פטריק האריס עם שפם), אבל דהוי כאן למדי לעומת הופעותיו במקומות אחרים. שרה סילברמן וג'ובאני ריביסי מופיעים כבני זוג שמרנים ומסורתיים ששומרים את עצמם טהורים עד לחתונה, וזאת על אף שבת הזוג עובדת למחייתה כזונה, והעסקים פורחים. זה די מצחיק כבדיחה של סצינה אחת, אבל הסרט מתעקש למשוך את זה עוד ועוד, כעלילת משנה שלא הולכת ולא מגיעה לשום מקום.
שונאיה של "איש משפחה" והסדרות האחרות של מקפרליין אומרים עליהן שהן הפסיקו מזמן להיות סדרות שבהן יש משמעות כלשהי לעלילה, ועכשיו הן רק רצף אינסופי של רפרנסים ואיזכורים של תרבות הפופ, עם קשר עלילתי מינימלי בינהם. ב"מיליון דרכים להתפגר" זה לא המצב – וחבל. הבדיחות שהן הבלחות מפתיעות של דמויות מסרטים אחרות הן מעטות יחסית, והן הרגעים הטובים ביותר בסרט. יתר הזמן, הסרט מתעקש להיות קומדיה "רצינית", עם עלילה של ממש – רק שהעלילה הזאת היא חסרת ערך, כלום מוחלט, ואקום, קלישאה ללא תיבול. והסרט מבזבז עליה דקות מסך כאילו שאכפת למישהו ממנה. במקום הקצב הדחוס של "איש משפחה", הסרט הזה נמשך ונמרח באופן לגמרי לא מוצדק בשביל קומדיה. נדמה שהוא נמשך שעות.
הסרט נפתח, משום מה, בסיקוונס כותרות הפתיחה הארוך והמשמים ביותר שנראה בקולנוע השנה, שאין בו אפילו שמץ של הומור, ונראה שכל תכליתו להכריז "אני מערבון כמו פעם". אבל היומרה הזאת מסתיימת כאן, כי מהרגע שהכותרות נגמרות, הסרט לא עושה שום ניסיון לשמור על אמינות בתור מערבון. כל הדמויות מדברות באנגלית מודרנית לגמרי ומקפרליין עצמו נראה כמו נוסע בזמן שהגיע הרגע מ-2014 – הוא מדבר כל הזמן על דברים שעוד לא הומצאו. אי-ההתאמה התקופתית היתה עשויה להיות מצחיקה, אילו רק מישהו היה טורח להפוך אותה למצחיקה, אבל אף אחד לא טרח. כל הדמויות פשוט חיות ב-1882 אבל מדברות כמו אנשים מ-2014, בלי סיבה מלבד שלתסריטאי לא היה כח לשכור בלשן.
הסרט נהנה נורא מהיותו "מבוגר", סרט קולנוע למבוגרים, ולכן מתלהב מגסויות, גועל ואלימות כמו ילד בן עשר. הקולנוע האמריקאי נמצא במצב משונה אם סרט מלחמתי כמו "קצה המחר" מתנהל כולו בלי טיפת דם אחת, בעוד קומדיה ילדותית כמו "מיליון דרכים להתפגר" מלאה באלימות בוטה ומפורשת. ושוב חוזרת אותה בעיה: קקי בפני עצמו הוא לא מצחיק. בדיחות גועל יכולות להיות מצחיקות, אבל בשביל זה – כולם להצטרף לפזמון החוזר – הן צריכות להיות בדיחות. הסרט הזה רק מציג על המסך דם, חרא ושתן בלי שום הקשר, או משהו שיהפוך את זה לבדיחה. הוא מגיש מדי פעם כבש שמשתין לסת' מקפרליין על הפרצוף, או פשוט קלוז-אפ על ערימת קקי. זה מצחיק, כי קקי.
בבקשה, אל תלכו ל"מיליון דרכים להתפגר". אם תלכו לסרט, סת' מקפרליין עוד עלול לחשוב שהוא כוכב קולנוע אמיתי. הוא עוד עלול להתחיל להוציא כל שנה עוד קומדיה עצלנית ולא מתאמצת מאת סת' מקפרליין בבימויו של סת' מקפרליין ובכיכובו של סת' מקפרליין. וכבר יש לנו אדם סנדלר אחד.
פורסם במקור בוואלה
ראיתי את הטריילר באקסמן
או בשכנים, לא זוכר כבר.
החלטתי שאת הסרט הזה נדחה לצפייה בטלוויזיה או משהו. הוא לא ראוי לבזבוז הכסף שלי.
ביקורת מעניינת, כרגיל. תודה.
דווקא טד היה די מוצלח
לא שהיו לי ציפיות ממד"ל (מליון דרכים להתפגר)
לא ראיתי את טד, אבל ראיתי כמה פרקים של "איש משפחה"
ובחיי שלא הצלחתי להבין על מה ההתלהבות. היא לא הצליחה להצחיק אותי בכלל – לכל הגגים היתה תחושה של ניסיון לדחוף לצופים דברים לגרון בכח. הסדרה הזאת פשוט מזיעה מרוב מאמץ, אין בהומור שלה אפילו טיפת אלגנטיות.
מהביקורת נשמע שהסרט סובל מאותה בעיה.
שמעתי דיווח הפוך.
זה מעניין. חברים שלי ראו את הסרט והם אמרו שזה אחד הסרטים הכי מצחיקים שהם ראו אבר.
לנתק איתם את הקשר?
לאנשים שונים יש הומור שונה.
זו לא סיבה לנתק קשר עם אף אחד.
אתה מעליב את אדם סנדלר,
הסנדלר, לפחות בחלק מסרטיו, מאד מצחיק (סדנה לעצבים והזוהן זה מה שעולה לי לראש). לפי התיאור שלך, הרבה יותר ממקפרליין.
סרט עבור אורסון לאניסטר, בקיצור.
(ל"ת)
לא שזה מאוד קשור
אבל הפארודיה של סאות'פארק על "איש משפחה" היא מהגאוניות שראיתי (עונה 10 פרקים 3 ו-4).
ולגבי מקפלריין, "טד" היה מצחיק, אבל אם הייתי יודע מראש למה אני הולך הייתי מוותר; סגנון כזה של הומור שלא מתבסס על העלילה ולא משתמש בה הוא מיותר בעיני; זה לא עובד בתור סרט.
בנוסף,
הנה הקומנטרי של היוצרים של סאות פארק על הפרק, שבו הם אומרים מה דעתם האמיתית על family guy
ומה דעתם של יוצרי הסימפסונים על הסדרה.
"אם תלכו לסרט, סת' מקפרליין עוד עלול לחשוב שהוא כוכב קולנוע אמיתי."
Too late. כפי שאתה עצמך אמרת, הוא כבר בטוח בזה וכנראה ששום דבר לא ישכנע אותו אחרת.
אני חושב שראיתי חלק מפרק ה-100 או ה-200 של איש משפחה, בו נראה מקפרלן עצמו כשהוא מראיין אנשים לגבי הסדרה או משהו. הדבר שהכי היה מוזר לי אז, הוא שהוא יושב באולפן מול המצלמה כמגיש, מריץ בדיחות שבשביל הפואנטה שלהן צריך להמתין שניה שהאסימון יירד – והוא פשוט אומר את הפאנץ' עם האטה במילה האחרונה וממתין. וממתין. וממתין…. 20, 30 שניות לפחות. פשוט מצלמים אותו עם פרצוף כאילו-נבוך ולא אומר כלום במשך 30 שניות. אין לי ספק שאותו זה קורע. אותי ממש לא.
גם בדיחת הקרב עם התרנגול שנמשכה כמעט פרק שלם ממש לא הצחיקה, גם איש משפחה כבר לא ממש מצחיקה אותי (פרשתי בערך בחצי), וטד היה חמוד – לא יותר מזה. אבל כבר מאז אותה סצינה עם מקפרלן הבנתי שהאיש בטוח שהוא קורע מצחוק, ומקדיש 30 שניות לפחות פשוט לצלם את הפרצוף שלו אחרי פאנץ' ליין. אז ממש לא מפתיע אותי מה שאתה כותב כאן. מהטריילר חשבתי שהסרט אולי יהיה משעשע, אבל לא הרבה יותר.
בתור מישהו שממש לא חובב את מגוון יצירותיו של מקפרלן, דווקא די התלהבתי מהטריילר (הביקורות ציננו את הרצון שלי לראות את הסרט המלא), ואת עניין בלוק הקרח מאוד קל להסביר: הבדיחה של כל הסרט היא "כל דבר במערב הפרוע הורג אותך" וזו פשוט אחת הדוגמאות ליומיומיות של המוות במערב. אני מניח שבאורך של דקה זה עובד יותר טוב מאשר בסרט מלא.
אגב, זה לא הסרט הראשון שלוקח את המערב הפרוע ומשתיל בו אנשים עם ראיית עולם מודרנית. לפני כעשרים שנה היה סרט בשם "הכיוון מזרח" על חבורת צפונבונים מפונקים שנמאס להם מהמערב הפרוע כי אי אפשר להשיג שם אספרסו נורמלי והם שוכרים שיירת עגלות להוביל אותם חזרה לתרבות בחוף המזרחי. לא סרט טוב או משהו, אל תחפשו. סתם נזכרתי בו.
"איש משפחה" כבר מזמן הפסיק להיות מצחיק
זה מדהים, ואמת לאמיתה.
לפחות שלושה הגדים שם הם מילה במילה הסיבות לכך שהפסקתי לצפות בסדרה הזאת.
לפחות אם הסרט לא היה מצחיק
לפחות הפרודיה על מקפרליין כן
האוגר הנאצי
אפשר עוד מזה בבקשה?
נמאס
לי מסרטי הקומדיה האלו שמלאים בגסויות. זו הסיבה שלא התלהבתי מטד.
זה פשוט משהו שעובד בתור
מערכון, לא סרט.
הטריילר היה ממש מצחיק, וממש לא עשה לי חשק לראות את הסרט
אני לא מאמין שאני, בתור מנהל מועדון השונאים הישראלי של מקפרלן, מגן על אספקט בסרט הזה.
כלומר, אני לא מגן חס וחלילה על הסרט – לא ראיתי אותו ולא אראה אותו. אבל אני רוצה להתייחס לנקודה שבה רד אומר שרק להראות מוות של מישהו, בלי שום בדיחה, זה לא מצחיק. כן, אני מניח שהמיתות בסרט הזה לא מצחיקות כלל, אבל עד כמה שהבנתי מהטריילר – אלא לא בדיוק מיתות שגרתיות. כלומר, זה לא ממש היה מצחיק אם הוא היה מת מכדור בראש או מפגיעת רכבת, אבל למות מקוביית קרח, ובכן, זה בהחלט לא משהו שרואים כל יום, זה מוות מאוד מוזר. אפילו כשמונטי פייתון יצרו את "הארנב הרצחני" זה כן היה מצחיק כי הם מתו, אבל מתו בדרך מאוד מאוד משונה. אז כן, מוות כשלעצמו מדבר כמו חתיכת קרח דווקא יכול להיות מצחיק אם עושים את זה נכון, אני פשוט חושב שמקפרלן שגה בביצוע. אבל זה, כאילו, צפוי, כי מתי הבחור הזה עשה משהו נכון מבחינת ביצוע.
הבעיה היא שזה כנראה מקרה המוות היחידי שבאמת מצחיק בסרט
וגם אותו הראו בטריילר, אז מה זה שווה?
כמה מוזר זה כבר יכול להיות
אחרי שהסרט הכי רווחי של 2013 זימר לנו כבר בחמש דקות הראשונות שהקרח הוא נדיב וגם ברוטאלי?
מנסה להיות מצחיק בעיקר בכמה שהוא קיצוני
זאת מסורת של מקפרלן לפצות על הומור לא מקורי וחסר פואנטה של ממש בקיצוניות מוגזמת (ראה אוסקר 2012, כל הסדרה קליבלנד). זה בדיוק מה שהוא עושה כאן. כל בדיחה בסרט סופרה במליון סרטים ובמליון דרכים לפניו, אבל אף פעם לא בדרך כל כך גרפית וברוטלית. בקטעים מסוימים הניגוד עובד וזה מצחיק, באחרים זה קקי שנשפך מכובע אחרי שלוש דקות של ניל פטריק האריס מחרבן. בכל מקרה, מפה ועד אדם סנדלר הדרך רחוקה.
סת' מקפרלן הוא טעם ספציפי מאוד
כחובב סת' מקפרלן ופמילי גאי, שעוד לא הלך לסרט, נקרעתי מצחוק מחלק מהקטעים מהסרט שהבאת בביקורת כדי להראות שהסרט לא מצחיק (כבשה משתינה על סת' מקפרלן- כנראה רפרנס לסצינה המצחיקה היחידה מהסרט מגודלים 2). מהביקורת הזאת, ומהטריילרים, אני יודע שאני אצחק מאוד מהסרט הזה. והבדיחה עם הסנאי מצחיקה בדרכה.
זה הופיע בטריילר?!
אז באמת אין סיבה לראות את הסרט.
(כן, זאת כל ההופעה שלו בסרט).
אני זוכר שמאוד נהניתי מ"טד"
ולמרות שכבר הפסקתי לצפות ב"איש משפחה" וב"קליבלנד" כי הן די הידרדרו, אני חושב שאראה מתישהו את הסרט הזה. לאו דווקא בקולנוע, בעיקר כי יש הרבה סרטים אחרים שנמצאים מעליו בסדר העדיפויות שלי, אבל מתישהו אני מניח שאראה אותו. למשל בעוד 5 שנים.
סת' מקרפלן אחראי לסדרה הכי מצחיקה שיש בטלוויזיה
נכון שהעונות הראשונות של פמילי גאי היו יותר טובות אבל עדיין כל פרק הוא פשוט 25 דקות של צחוק בלתי נשלט
וטד היה מצחיק מאוד אבל סת הוא אנושי וגם לו מותר לטעות ואכן הסרט הזה הוא חתיכת נפילה ביחס ליצירות הטובות שלו אבל לכל בן אדם יש נפילות מדי פעם.
א. מאט סטון וטריי פארקר אחראים לסדרה הכי מצחיקה בטלוויזיה.
ב. איש משפחה פשוט מנסה להיות הכי קיצונית שאפשר, לפחות בעונותיה האחרונות, אבל איכשהו בכל זאת הסיפור של כל פרק קלישאתי. זה כאילו הם מנסים לצחוק על הקלישאה בכל פרק, אבל הם לא צוחקים עליה!
אני אתן דוגמא מהראש, נגיד פיטר הולך עם המשפחה לקרקס ("זוכרים את הפעם הזאת שהייתי מאלף אריות?") ושם הוא מחליט שהוא הולך לעבוד שם, והוא מגלה שיש לו כישרון טבעי ללהטוטים ואשתו מקנאה בתשומת הלב שהוא מקבל ושהוא לא בבית, אז היא מנסה לחבל לו במופע, אבל בסוף היא נותנת לו להצליח כי היא אוהבת אותו ובסוף הפרק פיטר יבוא הביתה ויגיד משהו כמו "את יודעת מה? משפחה זה מה שחשוב!" ואז הם יתחבקו, אחרי כמה שניות יהיה צליל של פלוץ וייגמר הפרק. ואת זה רק המצאתי עכשיו.
הcut away האלה היו רעיון נחמד בהתחלה, אבל כשדקה שלמה מהפרק זה משהו כזה, התכנית מתחילה להדרדר.
בנוסף, הם מנסים לעשות קטעים כאלה רציניים שאתה לא יודע אם אתה אמור לצחוק או לנגב דמעה, הקטעים האלה לא נחוצים בסדרה כמו "איש משפחה" וכשהם מופיעים, זה יוצא גרוע.
רק לשם ההשוואה, בוא ניקח את הפרק של איש משפחה שבו בריאן מת ואת הפרק בסאות פארק שבו קני מת, "איש משפחה" חושבים שלהראות לנו אנשים בוכים מעל גופה זה מאוד עצוב, טוב, זה לא מעציב אותי (ולפרוטוקול, ראיתי את כל 10 העונות הראשונות במלואן)
בסאות פארק, הם אשכרה עסקו בהשלכות של מוות של חבר על הילדים, ועדיין הצליחו להכניס קטעים מצחיקים ולא סיימו את הפרק עם טעם לגמרי רע בפה.
מוצג א'
מוצג ב' (הפרק המלא)
אבל לאיש משפחה יש גם פרקים גאוניים
וגם לסאות'פארק יש פרקים גרועים. לא ראיתי הרבה מהם, אבל למשל ראיתי אחד עם קנייה ווסט בו הוא מנסה כל הזמן לטעון שקים קרדשיאן היא לא הוביט, ואז מתקשר אליה ואז כאילו מסתבר שהיא כן הוביט כי רפרנסים-לשר-הטבעות. זה לא היה מצחיק בפעם הראשונה, אבל היוצרים של הפרק כנראה חשבו שזה קורע מצחוק כי זה חזר על עצמו שוב ושוב ושוב ושוב. כצופה פשוט הרגשתי שדוחפים לי את הבדיחה הלא מצחיקה הזאת בגרון, ואם לא צחקתי בפעם הראשונה, אני גם לא אצחק בפעם הרביעי והחמישית.
ורק לפרוטוקול, היו גם פרקים שכן אהבתי, כמו ("!Awesome-O ("Mister scientist.
רק שזה לא היה המרכז של הפרק והוא גם לא התיימר להיות...
(ל"ת)
אבל זה עדיין מעצבן
וממש המאיס עלי את הפרק. אולי "איש משפחה" מלאה ב cut-aways אקראיים (שגם הם לא מרכז הפרק), אבל לפחות הם שונים זה מזה..
זה מצחיק כי הפרק שהזכרת היה הפרק האחרון שיצא.
ולעניין, אני יכול לספור את הפרקים הממש גרועים של סאות פארק על עשר אצבעות, זה ברור שעם כמות כזאת של פרקים אי אפשר שכולם יהיו מצוינים, אבל אני לא זוכר פרק אחד של איש משפחה שבאמת אמר משהו חכם, קרע אותי והשאיר אותי עם חומר למחשבה.
כמו שאמרו היוצרים של סאות פארק, הם לא מעריכים את הכתיבה שלה, היא פשוט אוסף של קטעים מצחיקים במקרה הטוב, מביכים במקרה הרע, ושאין שום קשר ביניהם, כאילו הכל זה רק סדרה של מערכונים שלכל אחד יש פאנץ' ליין אחד, אבל היוצרים מנסים ליצור איזה עלילה שחוקה שתחבר אותם, ולפי דעתי זה פשוט לא עובד.
ובקשר להוביט, אני לא יודע על מה הייתה הבדיחה בדיוק על קים קרדשיאן, אבל אותי זה די הצחיק, ובלי קשר, כמו ששנאוצר אמר, זה לא היה המרכז של הפרק, ראיתי אותו לפני הרבה זמן אבל חושב שזאת הייתה אמירה בקשר למראה ואיך הוא גורם לנו להגדיר את עצמנו או משהו כזה (אני באמת לא זוכר).
לא בדיוק.
הנושא של הפרק האחרון שיצא היה על השימוש בפוטושופ כדי לגרום לאנשים לראות טוב.
אתה כנראה מתכוון לפרק "the list" מעונה 11.
אה נכון,
תודה.
וזה בדיוק הפרק עם קניה ווסט וקים קרדשיאן.
(ל"ת)
תן לי פרק אחד גאוני של איש משפחה.
I rest my case.
כל פרקי ה-Road to גאוניים מבחינתי.
(ל"ת)
בכלל
כל הפרקים של בריאן וסטואי מעולים, במיוחד האחד שבו הם תקועים פרק שלם באותו חדר.
עונה 11, פרק 8 : Jesus, Mary and Joseph !
מבלי להיכנס יותר מדי לספוילרים, זה פרק שבו פיטר מספר על הולדת ישו.
זה לא כזה פשוט להשוות את סאות' פארק לפמילי גאי.
כן, שתיהן סדרות אנימציה אמריקאיות. אבל סאות' פארק מנסה יותר להיות סאטירית והרבה פעמים זה נראה מאומץ. אז כן, היא לא פוחדת לשים את הסאטירה "בפנים שלך". פרקים שלמים על כמה נוראי הפייסבוק. עד כמה אנחנו מכורים לסמארטפון שלנו. עד כמה מערכת החינוך באמריקה נוראית. עד כמה.. אוקיי די. הבנתי. אולי תנסו להפסיק לחנך אותי ותתחילו להצחיק אותי? כי כל ה"סאטירה הזו בפרצוף שלך" הרבה פעמים באה על חשבון דברים מצחיקים בלי ערך מוסף. אני בן אדם שמחשיב את עצמו לאינטלגנטי אבל תנו לי קצת דברים כמו בן אדם שנופל על בננה. כי תכלס? באיזשהו שלב הסאטירה הזו התחילה להעיק עלי.
ועכשיו במעבר חד לאיש משפחה, הנה סדרה שכן מנסה להצחיק אותי. זה לא על חשבון הסאטירה. היא לא רדודה. יש הרבה מאוד פרקים בפמילי גאי שהן סאטירה נטו. ויש גם הרבה קטעי קאט אווי, שהם סאטירות עמוקות של עשרים שניות לא פחות ממה שיש בסאות' פארק בפרקים שלמים. ויש גם את הסתם פרקים טיפשיים בהם פיטר מסדר את האותיות בקרדיטים של אחת המפיקות שיש לה שם ארוך (Cherry Chevapravatdumrong, כן זה השם משפחה האמיתי שלה. מסתבר שזה משהו מהוואי) או רב עם תרנגול.
ויש רגעים מבריקים בפאמילי גאי, בהם התזמון הקומי מדוייק, הקטעים שבהם הולכים מעבר לגבול הטעם הטוב במידה שזה מספיק מצחיק כדי להצדיק את זה. הרגעים האלה, שמצליחים להצחיק אותי (וזה לא פשוט), הם בערך הסיבה שאני רואה את הסדרה הזו. וכן, הייתי רוצה קצת יותר רוצה לראות את סאות' פארק עושים את זה.
הבעיה העיקרית מבחינתי עם פאמילי גאי היא שברגע שהיא לא מצחיקה, אין לה זכות קיום
ואם הם מצליחים להצחיק אותי 3-4 פעמים בפרק (וגם אז, לא מפילים מצחוק), זה לא ממש מצדיק את ה-20 דקות שלי. לכן אני נוטה להעדיף קומדיות שיש להם ערך מוסף מלבד הקומדיה נטו (ויש סדרות כמו "המשרד", "קומיוניטי" או "מחלקת גנים ונוף" שבהם אין קשר ישיר בין "הפרקים הטובים ביותר" לבין "הפרקים המצחיקים ביותר").
אולי זו הסיבה שאני פחות מתחבר לקומדיות.
כלומר אם מה שחשוב לך זה הערך המוסף כמו התחברות לדמויות, פרקים עם קונספט, סאטירה וכו'… – זה בהחלט נחמד אבל אז פחות מה שאני מצפה מקומדיה (אולי היוצאת מהכלל הייתה "חברים" שהצלחתי להקשר לדמויות שלה אחרי 10 עונות אבל גם אז העדפתי עליה את "סיינפלד" שהמהות שלה הייתה שהדמויות *לא* עברו (כביכול) שום שינוי אבל זה כבר אופטופיק על האופטופיק).
מסכים לגמרי
בנוסף, הפעם היחידה שבה אני אראה משהו רק כדי לצחוק זה יהיה סטנדאפ, ואז רק באנגלית,
וכשאתה מסתכל על העלילה של פרק מסוים באיש משפחה זה נראה כאילו פרות ים כתבו את זה.
רק אני חושב
שהעונות האחרונות של אבא אמריקאי הרבה יותר טובות מפמילי גאי?
לא.
(ל"ת)
family guy זו סדרה מפגרת להחריד!
ואותי זה ממש מצחיק.
חבל על כל שקל ודקה
כאחד שלא מפספס סרט קומדיה חדש הסרט הזה לא שווה שקל משעמם עזבתי באמצע אי אפשר להמשיך פשוט וכל אחד שממשיך עד הסוף זה כי חבל על הכסף ששילם לא יותר מזה לא מצחיק ולא בטיח
אל תקשיבו לביקורת ושאר הביקורות הקוטלות!!
זה אמנם לא היסטרי ואדיר כמו 'טד' אבל בהחלט מתפקד כפארודיה מבדרת ומצחיקה על המערב הפרוע. הרבה הפתעות תמצאו פה.
מאכזב ובינוני, במקרה הטוב
מכירים את הבדיחה הזו של איש אחד נפל לבור, הלך הלך, הביא סולם ויצא ממנו ? הבדיחה הזו יותר עדכנית ורעננה ממרבית הבדיחות בסרט הנוכחי. אני בד"כ מחובבי "איש משפחה", ואין לי בעיה גדולה עם מק'פארלן בגדול, חוץ מהעובדה שהבן אדם קצת מאוהב בעצמו, אבל מ"טד" נהנתי בסך הכל. לזכותו של הסרט יאמר שהופעת האורח בסרט היו משעשעות, אבל גם זה רק ברמת הגיחוך.
אפשר ורצוי לוותר.
מצחיק יותר בצפיה שניה, משום מה.
לפעמים מרגיש כמו סטנד-אפ לא מלוטש מספיק, ובדיחות פיפי-קקי-זרע זה משהו שאני יכול לחיות בלעדיו, אבל בסך הכל די מצחיק ("איחרת!" "למה?"), ושרליז ת'רון מהממת כהרגלה מכל בחינה אפשרית. בקיצור, נהניתי.