-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
חצות בפריז
Midnight in Paris
תסריטאי שמנסה לכתוב את ספרו הראשון נמצא בחופשה בפריז עם ארוסתו, ומוצא עצמו נוסע בזמן אל שנות העשרים ופוגש את האמנים ששכנו בפריז באותה תקופה.
תאריך הפצה בישראל: 23/06/2011
הרבה ניימדרופינג לתולדות האמנות, מעט שנינות ומוסר השכל שדופק על הראש עם פטיש. וודי אלן מתעקש לא להתאמץ.
מסכים עם כל מילה. יש בסרט הזה (ואולי בסרטיו האחרונים) של וודי אלן תחושת של איזושהי ריקנות גדולה שפורצת מבעד לכל הכישרון של הסרטים שלו. הסרט אמור לגרום לרצות לחזור לפריז של שנות ה-20, אבל לא מצליח אפילו לגרום לך לרצות להגיע לפריז של היום. וזה מהבמאי שגרם לך להתאהב במנהטן. נקח לדוגמה את "ימי הרדיו" שלו. סרט זה מתאר את ילדותו בשנות ה-40 בארה"ב. פשוט סרט מקסים, נוסטלגי, שגורם לך להרגיש שייך לתקופה הזו, אף על פי שאין לה שום קשר אליך. אבל כאן הוא נכשל ובגדול בניסיון לגרום רגש דומה.
אז ראיתי אתמול... וחייב להגיד שאני מאוכזב
וודי אלן נהפך אצלי בחודשים האחרונים לאחד הבמאים האהובים עליי, לאחר שצפיתי בלא מעט סרטים ישנים שלו, ואין
ספק – מדהימים. מהתקופה המאוחרת שלו לא ראיתי יותר מדי, אבל אף פעם לא היו ברורות לי ההשמצות (נקודת מפגש מדהים ו'ויקי כריסטינה ברצלונה' חביב ביותר), ככה שכל סרט שהוא יוציא אני אשמח לראות. ציפיתי לסרט הזה והתאכזבתי מאוד. אולי חלק מזה היה קשור לחוויות צפייה שלי, אבל עדיין לא היה שם משהו מעניין. אוון ווילסון שיחק טוב אבל הרגיש כמו חיקוי חיוור מאוד לוודי אלן. שאר השחקנים גם לא עשו משהו מדהים והדבר היפה אצל וודי שהמשחק אצלו מאוד חשוב וטבעי, אבל ב'חצות' זה לא היה כך. חוץ מזה, הסרט פשוט הרגיש לי ריקני. לא התחברתי לדמויות, לאווירה.לכלום. אני לא חושב שזה סרט רע, כי הוא עשוי טוב, אבל לא ממש חובה לראותו. יש בו גם כמה רגעים משעשעים.
סרט מקסים ומושלם.
לוודי אלן היו כמה סרטים טובים בעשור האחרון: נקודת מפגש, חלומה של קסנדרה וכשתפגשי זר גבוה ומסתורי אבל חצות בפריז הוא ברמה של סרטיו הגדולים מהעבר: אנני הול, זליג, שושנת קהיר הסגולה, ימי הרדיו ותעלומת רצח במנהטן.
אוון ווילסון מגלם דמות "וודי אלנית" של סופר מתוסכל ונקלע להרפתקאה מדהימה בפריז. מי שמתענין בתרבות, אמנות וסיפרות, מי שאוהב סיפורי מסע בזמן ומי שאוהב לראות סרט טוב, זה הסרט בשבילו. אם עד עכשיו היתה השאלה האם ברבור שחור או קר עד העצם יהיה הסרט הטוב של 2011, עכשיו התשובה היא אף אחד מהם.
ריק אך מחמם לב
כל הסרט הרגיש כמו פאן-סרביס לאנשים שרוצים לחשוב שהם אינטלקטואלים, והעלילה לא קיימת או חשובה, אבל יצאתי מהסרט במצב רוח מצויין ועם חיוך.
לא סרט מדהים שגורם למחשבות עמוקות, אבל בהחלט פיל-גוד חמוד שאשמח לראות שוב ביום גשום אחרי שאלמד תולדות האמנות.
למרות שחייבת לציין שכל נופי פריז בהתחלה היו ביזבוז זמן, ולא גרמו לי לשום פרץ אווירה פריזאית. סתם חמש דקות של העברת זמן. חבל.
זליג וגם סרטים אחרים של אלן (אבק של כוכבים, מנהטן והרומן של אנני) מציעים סגנון אסתטי שמתאים בדיוק לתוכן הסרט. זליג הוא דוגמה מושלמת לכך, כשעצם העשייה המוקומנטרית ראויה לשבחים, ונותנת היבט נוסף לסיפור המיוחד של זליג. חוץ מזה, בסרט הזה יש שחקנים גרועים עם דיאלוגים לא מעניינים במיוחד, וזה לדעתי עיקר הריקנות שרבים הרגישו כשהם צפו בסרט זה. אין להט אמיתי לעסוק בתקופה, או אהבה אמיתית כלפיה, שאפיינה את סרטיו המוקדמים יותר של אלן.
אוף טופיק: סקר הסרט הטוב ביותר של וודי אלן.
זכור לי במעומם שפורסם פה סקר כזה בעבר, ולא הצלחתי למצוא אותו. אני משלים הרבה סרטים שלו מהעבר וזכור לי שהיו שם כמה דיונים מעניינים. הזיתי את זה או שסקר כזה באמת פורסם לפני כמה שנים טובות?
(אני מקווה שזה בסדר לפרסם את ההודעה הזאת כאן).
אולי התכוונת לזה?
http://www.fisheye.co.il/%D7%95%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%90%D7%9C%D7%9F/
[לטעמי שושנת קהיר הסגולה, ואחריו חנה ואחיותיה ופשעים ועבירות קלות.
אני גם מאד אוהב את שחק אותה סם, שם הוא כתב את התסריט ומשחק בתפקיד הראשי (זה נראה סרט שלו לכל דבר) אבל הרברט רוס ביים. ]
אוון וילסון הופך לגירסה נירוטית של וודי אלן
כמו הרבה מהשחקנים הצעירים שמככבים אצלו, בסרטים האחרונים. רק שאצל אוון וילסון, זה די מתאים, הטייפקסט הקבוע שלו הוא של הבחור החביב, שמלהג בלי הפסקה, וכשהוא אומר את הדיאולוגים של וודי אלן זה נשמע טוב. הסרט עצמו חביב ביותר, לא משהו שלא נראה כמותו, אבל האווירה מעולה, הדיאלוגים שנונים, העלילה מתקדמת ובסך הכל הסרט מצליח לגרום לך להיות בעניין אפילו אם אתה לא מתעניין בפריז של שנות ה20 (כמוני).
אם זה לא היה סרט של וודי אלן
אז מאוד יכול להיות שהיו אוהבים אותו. אבל אם אתה וודי אלן, יש ממך רף ציפיות גבוה…
והמשחק של אוון ווילסון בסרט הזה פשוט זהה ללוק ווילסון ב"אלכס ואמה" (סרט עם קונספט מאוד דומה…), זה הטריף אותי כל הסרט….
מקסים מקסים מקסים!
כבר הרבה זמן שלא יצא לי לשבת בקולנוע, לא להביט בשעון ולו לשנייה אחת ובאמת לרצות שהסרט פשוט ימשיך…
"חצות בפריז" לגמרי עושה את זה!
האווירה, ההזדהות שוודי אלן טווה בקרבנו עם אואן ווילסון, בעיקר נוכח הדמויות המקיפות אותו בפריז של היום… פשוט סרט מהנה ומסעיר שגומעים כל דקה ממנו בכיף גדול.
ואגב, ואני לא לבד. 92 בעגבניות! יההה!
אגב, אפשר לשאול מה הפירוש של ניים-דרופינג?
ניים דרופינג
כשמישהו זורק סתם שמות של אישים/להקות/ווטאבר ידועים כדי להרגיש חכם.
תירוץ לעשות סרט
ראיתי אתמול. נראה שוודי אלן חיפש תירוץ לעשות סרט בפריז, כי התסריט עצמו היה די מופרך.
מצאתי קווים מקבילים מסוימים לשושנת קהיר הסגולה בהיבט של התנגשות בין מציאות לפנטזיה.
אכן יש ניים דרופינג, והוא מתרחש לא רק עם הדמויות בסרט אלא גם ע"י הליהוק של קרלה ברוני (הסרט השני שהיא שיחקה אי פעם, ובראשון היא שיחקה את עצמה ככל הנראה).
אוון ווילסון עושה את תפקיד הוודי אלן בסדר בסה"כ. מה שהיה חסר פה זה דווקא התסריט. המסר עובר, אבל אין מספיק שנינות, ושנינות כאמור נועדה לחדד נקודה, היא מופיעה ברוב סרטיו של אלן ואפילו הפכה לסוג של סימן היכר לסרטים שלו, וכאן היא חסרה מאוד.
הסרט שהחזיר לי את האמון בוודי אלן.
ואני לא אומרת את זה בצורה מטאפורית. כשהתיישבנו אתמול באולם הסינמטק, רגע לפני שכיבו את האורות, היה לי ברור (ויש לי עדים) שזו ההזדמנות האחרונה שאני נותנת לו, שדי, נמאס, פעם אחר פעם הוא שובר לי את הלב, שאני לא יכולה יותר להסתכל כשאחד הבמאים האהובים עלי מבזה את עצמו. כשישבנו אתמול באולם הסינמטק מול הכתוביות הרצות, בלי שום רצון לקום וללכת כי נהנינו כל כך מהמוזיקה, שאלו אותי מה הוחלט. ואת הסרט הבא של וודי אלן אני רוצה לראות.
זה לא היה סרט שייכנס לרשימה הפרטית שלי של מיטב וודי אלן, אבל זה היה כיף צרוף. נכון שהניים-דרופינג לא פסק לרגע, אבל זה היה כיף – כי היה ברור שוודי אלן פשוט נהנה לשחק בדמויות האלה (דאלי והמינגווי במיוחד). המוזיקה היתה מצוינת. ופריז יפהפיה ועשתה לי חשק לחזור לשם. ולרגע מושלם אחד הבליח אפילו וודי אלן של פעם (עם הבלש) והראה סימנים לכך שמי שהערצתי כל כך בילדותי ונעורי לא התנוון לחלוטין. אושר.
תשדיר פרסומת ארוך לפאריס
במקרה של ברצלונה הקופירייטר לפחות השקיע.
אני לא יודע על מה אתם מדברים
ראיתי היום וזה סרט מקסים. אולי לא גאוני אבל כיפי.
ראיתי היום,
במסגרת השלמת סרטי האוסקר 2012, והתמוגגתי. אני לא ממש בקיאה בסרטים של וודי אלן, וכנראה שלא היה לי מושג שזה שלו לו לא הייתי יודעת, אבל הדמויות ברקע (בעיקר ההבלחה של אדריאן ברודי), המשחק המתוק של וילסון, הכל פשוט עשה לי טוב.