-
חיפוש דפי סרט
חפש
לפי שם:
עכשיו בקולנוע: סרטים שרק עכשיו יצאו
עוד בקולנוע: סרטים מדוברים שעדיין רצים
בקרוב: מגיעים בשבועות הקרובים
ברחוק: סרטים עתידיים שמדברים עליהם
-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
זכרונות של חילזון
Memoir of a Snail
חובבת חלזונות ושמה גרייס מתחילה להיפתח אל העולם בעקבות חברות עם קשישה יוצאת דופן.
אורך: 1:35
תאריך הפצה בארה"ב: 25/10/2024
תאריך הפצה בישראל: 20/03/2025
בתור מי שמרי ומקס הגעיל והבחיל אותו: לא תודה.
אהבת (?) האדם (?) של אדם אליוט פשוט קבורה תחת הררים גבוהים מדי של וולגריות וגרוטסקה.
מרי ומקס הבחיל אותך?
יש שמה קטעים אפלים אבל הוא לא עד כדי כך מגעיל. כן יש לו הרבה קטעים עם דמיות זקנות עם המון קמטים, וערים מלאות לכלוך, אלכוהול והאכזריות אבל זה שם כדי להעביר את האווירה ואת נקודת הראות הראות האישית של הדמויות. בנוסף לדמיות של אדם אליוט יש את הדבר הזה שנקרא אופי שמשום מה זה דבר נדיר בדרמות, בגלל זה אין לי ספק שאדם אליוט אוהב את הדמיות שלו ובני אדם כי כותב שלא אוהב את הדמויות שלו ובני אדם לא היה טורח לתת להם אישיות או לפרט על פעולותיהם ומחשבותיהם.
עכשיו הסרט הזה בהחלט מעלה את רף האופל לרמה שגובלת באופל של "מורל אורל" (ולפעמים באופן ממש צפוי) אבל הוא מכיל את כל היתרונות שהזכרתי למעלה והאנימציה השתפרה פלאים אז אני אוהב אותו.
אגב עם מדברים על דברי לילדים שמגעילים אותי
סוף רכבת האינסוף עונה שלוש פיזית ומוסרית
צ'ארלי קאופמן גם היה כותב במורל אורל או שדמיינתי?
והסרטים של אדם אליוט ממש לא לילדים (או בוא נגיד כי אני לא גילני לילדים עם קיבה חזקה מאוד). כשאמרתי שהסרט הגעיל והבחיל אותי דיברתי בעיקר על עיצוב הדמויות הגרוסטקי שלא מאפשר כמעט שום אהדה והזדהות וכן על האובססיה החולנית ממש של אליוט להפרשות גוף. כשפס"ה מת ממנת יתר לפני 11 שנה נתתי לו מחמאות על כך שהוא מעולם לא נרתע מלגלם דמויות מפחידות, מגעילות ומטרידות, ומקס ביניהם. (אגב, מה החשיבות ביהדותו של מקס? לא הצלחתי להבין כל-כך אם אליוט בעצמו יהודי או לא כי אז זה כמובן הגיוני.) זכור לי שבתחילת שנות האלפיים, ערוץ ביפ תמיד היה משדר סרט קצר של אדם אליוט או לפחות ממש-ממש קרוב לסגנון של אדם אליוט על אדם מבוגר שנזכר בילד מוגבל/מפגר/מוזר מילדותו והסרט מסתיים במשפט "ואני תוהה אם הוא עדיין מריח מליקוריץ". מישהו יודע אולי במה מדובר? מיד אגש לבדוק.
לפי הכתבה הבאה
אדם אליוט התכתב עם חבר עט יהודי שגר בניו יורק וביסס על זה את מרי ומקס.
בנוגע לעיצובי הדמיות. נראה לי שאפשר לסכם את מה שראיתי מאדם אליוט בקטע הזה מלילו וסטיץ. make of that what you will
משום מה נמחקה לי מפה תגובה
לא ידעתי שלקרוא לדמויות בדויות בסרט (על אחת כמה וכמה דמויות אנימציה) מכוערות זה עלבון.
זה לא עלבון וזאת לא הייתה הכוונה
בסרטים של אדם אליוט הוא אדם מוצאים יופי בפרטים קטנים כאשר חלק מהם יכולים להיחשב למכוערים. אדם אליוט הוא לילו באנלוגיה הזאת, הוא קורא לקהל שלו להסתכל על הסביבה בסרטים של (וכן היא טיפלה מוחצנת) ושואל את הקהל:האם הם לא יפיפים?
הכוונות שלו נהדרות. הביצוע פחות.
ויש כל-כך הרבה יצירות שעוסקות בחריג ובשונה שהן כל-כך הרבה יותר טובות, וגם לא פחות אפלות, מפחידות, מטרידות ומדכאות. (האדם הצוחק לוויקטור הוגו? צילומים של דיאן ארבוס? אוולין אוולין? פעם שנייה שאני מזכיר כאן את האלבום הזה היום, אולי ככה יותר אנשים יבדקו אותו.)
טוב אלו דוגמאות
אין לי שום ידע עליהן אז אין לי דרך להגיב (אולי אקרא את האדם הצוחק בעתיד). אבל יש לך עוד בעיות עם הביצוע של אדם אליוט חוץ מעיצוב הדמויות. כי אני לא מסכים שאי אפשר להזדהות איתן כי עובדה שהזדהתי איתן. וכל חיסרון שאני יכול לחשוב שנובע מזה נראה מוגזם.
זה לא שהן לא ברות הזדהות בכלל
זה שמרי ומקס סובל מהזרת יתר וניסיונות להגעיל בכוונה. להבהרה: סרט "נקי" מדי לא היה מעביר את מה שא"א רצה להעביר והיה אולי לא אמין בצורה אחרת, ובכל מקרה זה כבר לא היה הסרט הזה. יש מקרים שבהם אני צולח את הגועל בשביל מה שהיוצר רוצה להגיד לי ויש מקרים שלא; זה מקרה שלא.
חוץ מזה שתמונות של דיאן ארבוס אתה יכול למצוא בגוגל בחינם.
(ל"ת)
אפשר לקרוא לדמויות מכוערות (בגבול מסוים של טעם טוב, מן הסתם)
אבל כפי שהעירו לך כמה וכמה פעמים: לקרוא לדמויות של ילדים וילדות "יפהפיות מושלמות" זה קריפי, על גבול הפדופילי (או המילה הזאת האחרת שמשתמשים בה לא אכפת לי), ולא דבר נעים במרחב.
תעשה עם המידע הזה מה שאתה רוצה, אבל זה לא פתח לדיון שבו יסבירו לי – ולאנשים שהתלוננו על כך – למה זה בעצם ממש בסדר.
לא יודע מהי המילה האחרת וגם לא בא לריב איתך או עם אחרים
אני גם לא מבין איך תגובה שבכלל לא פורסמה יכולה לפגוע במישהו, ובכל זאת אני מקווה שאת התגובה הזאת כן תאשר כי היא חשובה לי, ועיקרה היא שבזמן האחרון אני רואה יותר ויותר אנשים בכל מיני רשתות חברתיות – פייסבוק, טוויטר, רדיט, טוויץ׳ ואחרות – שקוראים לכל דבר ודבר ולכל מעשה ומעשה קריפי (לפעמים גם פדופילי) ולא רק בנושא הנ״ל, אלא פשוט כל דבר שלא בא להם טוב בעין, ומתחילים לתקוף אחרים (ולא רק אותי. תופעה כללית לחלוטין ומקיפה מדי לצערי.) זאת תופעה מדאיגה שאני נתקל בה כבר הרבה זמן, אבל בשנה שעברה ועד היום היא מחריפה ביתר שאת ומסמלת בעיניי רגישות יתר, שבתורה מביאה לחוסר רגישות ולתקיפה המונית של אחרים, ודווקא לשמחתי בעין הדג בדרך כלל אין זה כך. לא באתי להרגיז ולזעזע אף אחד וגם שקלתי כל מילה ומילה כדי לא לפגוע ובכל זאת נמחקתי בלי הסבר. שוב – אני לא בא לריב איתך או לנסות לשכנע אותך שכן תרשה לי להגיד X או Y; מה שנמחק נמחק, אבל התופעה הזאת של לצלוב אנשים ברשתות בגלל מילה או שתיים שהם אמרו בכל נושא שלא יהיה כבר מרחיקת לכת ויוצרת אווירה רעילה, שאני בטוח שגם אתה ואחרים מרגישים. (שוב, לא בעין הדג בהכרח.) אם זה אוף טופיק גדול מדי אז אני מתנצל, אבל אני בטוח שאני לא היחיד שמרגיש כך. אגב למדתי קולנוע במנשר וזכור לי שקראתי לשחקנית הראשית של עוצר (הסרט הקצר המצוין שעל פיו נעשה הסרט באורך מלא לפני שאעלם) יפהפיה ואף אחד מהתלמידות והתלמידים והמורה לא חשב שזה קריפי או פדופילי. לא אמרתי שום דבר בוטה או גס או מיני או לא נעים. אז שוב – אני ממש לא בא לריב כאן על שטויות כמו מילה א׳ או מילה ב׳, אבל חשוב לי שהתגובה הספציפית הזאת לא תימחק, גם היא תועבר למקום אחר, כי מדובר בתופעה מרחיקת לכת שהורסת לכולם את ההנאה מהשימוש ברשתות.
לא נצלבת, נמחקה תגובה אחת.
והובהר לך לאחר מעשה למה ומה הקו הכללי שנעמוד עליו באתר.
זכרונות מקורס קולנוע ספציפי בהקשר ספציפי בחדר ספציפי לא חלים על זמן אחר, מיקום אחר, וקהל אחר.
הכול טוב.
וגם לא טענתי שנצלבתי כאן; אמרתי שזה דבר שאני רואה המון ברשתות החברתיות כבר זמן שמופנה כלפי כל מיני אנשים בכל מיני נושאים, לא תמיד כלפיי אבל גם, וזה מדאיג.
אהה נראה לי שהבנתי עכשיו לאיזו מילה יהונתן התכוון.
(האם אני מתגעגע לצ'ט או שמח שהימים האלה כבר מאחורינו? כנראה שגם וגם.)
הידד לי, מצאתי!
הסרט הקצר של א״א שחיפשתי נקרא בן דוד, והוא משנת 1999 הקסומה.
רגע, מה? ניק קייב משחק בסרט הזה?
אין דבר מטורף שהאיש הזה עוד לא עשה, החל מלהפוך את עצמו לבן בית בישראל, עובר בלהקליט בלדות רצח עם קיילי מינוג ופי ג'יי הארווי וכלה בלכתוב שירים על האנה מונטנה וספרים על רוצחים סדרתיים שאובססיביים לאווריל לאווין.