ראיתי את סוף העולם. ראיתי אותו עשרות פעמים. כדור הארץ התפוצץ, נשרף, הוכה במגפת זומבים, הושמד כדי לפנות מקום לכביש מהיר על-חללי. בסרטי אסונות ראיתי ערים נמחות ברגע בפגיעת אסטרואיד, נעלמות אל תוך האדמה שפצתה את פיה, מוצפות בגלי צונמי ענקיים. אנשים צעקו ורצו לכל הכיוונים ומתו כמו זבובים. היה משעשע. האפוקליפסה היא ארוע כל כך שגרתי שהיא לא מזיזה לאף אחד. אבל אף פעם לא ראיתי סוף-העולם שהשפיע עלי כמו ב"מלנכוליה".
נתחיל מההתחלה. כדור הארץ הושמד. אנחנו רואים את זה קורה. הוא נתקל בכוכב לכת ענק, שלא בדיוק מתרסק על כדור הארץ; הוא בולע אותו בשלמותו. את כל זה אנחנו רואים, מנקודת תצפית נוחה אי שם בחלל, בין כמה תמונות אחרות, מפוסלות ומעוצבות בדייקנות כמו יצירות ממוסגרות על קירות מוזיאון, שרק במבט שני אפשר להבין שהן בעצם נעות, בהילוך אולטרה-איטי. את המשמעות של חלק מהתמונות האלה תבינו בדיעבד, כשתגלו את הקשר שלהן לעלילת הסרט. חלק לא.
אחרי הפתיחה הזאת, הסרט מחולק לשני חלקים כמעט שווים. החלק הראשון הוא סרט חתונה. ג'סטין (קירסטן דאנסט) מתחתנת עם בח"ל, אלכסנדר סקארסגארד, באחוזה הענקית של אחותה ובעלה, העשירים כקורח וחצי. הזוג הצעיר מגיע באיחור, מה שעולה בהרבה עצבים לאחות האוהבת, קלייר (שרלוט גינסבורג) שהיתה מעדיפה להימנע מסצינות ומבושות מול כל המשפחה המתוסבכת. אבל לג'סטין, מתברר, יש בעיות, וגם שאר בני המשפחה רחוקים מלהיות האורחים האידיאליים, והחתונה הופכת במהירות לאסון, קטסטרופה, אפוקליפסה חתונתית. החצי הזה של הסרט הוא דרמה מרובת משתתפים עם שחקנים טובים (ג'ון הרט, שרלוט רמפלינג, קיפר סאתרלנד, סטלן סקארסגארד) שמגלמים דמויות דפוקות, ובה כולם מתעללים בכולם. סטנדרטי, עשוי טוב, אבל לא כוס התה שלי. ואם יש איזה כוכב קצת חריג בשמיים, הוא כמעט שלא מוזכר.
החלק הזה של הסרט כלל, עבורי, הפתעה ענקית: קירסטן דאנסט. להגיד שקירסטן דאנסט משחקת טוב ב"מלנכוליה" יהיה תיאור עלוב ובלתי מספק של מה שהיא עושה שם. לדאנסט היו אמנם כבר פרקים אפלים בפילמוגרפיה ("ראיון עם הערפד", "חמש ילדות יפות"), ובכל זאת, כשאני חושב עליה אני חושב על המעודדת הבלונדינית הזורחת והמקסימה עם חיוך התירס הקבוע על הפרצוף. ובתחילת "מלנכוליה", ככה בדיוק היא נראית. כשקירסטן מחייכת, אתה מאמין שטוב לה. ואז משהו קורה: היא לא מצליחה לחייך יותר. למרות כל הבקשות, התחנונים והפקודות שהיא מקבלת מאחותה ומהסביבה – תהיי שמחה, לעזאזל! – היא פשוט לא מצליחה לעשות את זה, ומתחת לחיוך יש ריקנות מפחידה.
יש רגע אחד, באורך של לא יותר מחמש שניות – מי שבדיוק קיבל סמס, פיספס – שהפך בשבילי את ההופעה של קירסטן דאנסט בסרט לאחת הטובות ביותר שראיתי: היא נמצאת לבדה במסדרון, מנסה להכין את עצמה לכניסה לחדר מלא אנשים שאליהם תצטרך להיות נחמדה וחביבה ומקסימה. לרגע, היא מרכיבה על עצמה את המסכה של הילדה החייכנית. שניות בודדות, ואז המסכה שוב נופלת, וחושפת את העייפות והיאוש שלה. השינוי הוא מדהים. המסכה הזאת מושלמת. לרגע אחד, דאנסט נראית שוב קורנת אור, והזמן הזה מספיק כדי להבין שהמסכה הזאת היא בעצם הקירסטן דאנסט שהכרתי כל הזמן. "מעודדות צמודות" ייראה לי שונה מעכשיו.
החצי השני של הסרט מתרחש באותה אחוזה, זמן מה (שבועות? חודשים?) לאחר מכן. ג'סטין שוב מגיעה אל האחוזה, ועכשיו כבר לא מחייכת. היא סובלת מדכאון, לא הסוג שחפיסת שוקולד יכולה לטפל בו, אלא כזה שמפרנס פסיכיאטרים. לא יהיה מדויק להגיד שג'סטין נאבקת בדכאון; המלנכוליה שלה בלעה אותה בשלמותה. האחות, הבעל והילד שלהם לא מתלהבים מהרעיון של הנוכחות המאוד שלילית הזאת בבית ובחייהם, אבל יש להם – ולשאר העולם – עניין אחר לעסוק בו: כוכב לכת בשם "מלנכוליה" התגלה אחרי ש"התחבא מאחורי השמש" (הסבירות האסטרונומית של הסרט הזה לא מדהימה, אני חושש). אפשר לראות אותו בבירור בשמים, והוא עומד לחלוף בקרבת כדור הארץ. התרגשות גדולה: זה עומד להיות ארוע של פעם בחיים. והשמועות האלה על כך שמלנכוליה עומד להתנגש בכדור הארץ? אל תאמינו לשטויות שאומרים באינטרנט.
היה יכול להיות מעניין לראות את תגובת העולם לכוכב החדש בשמים. אנשים בכל העולם בטח מגיבים בהמון צורות שונות, מפאניקה ועד אקסטזה דתית. אבל "מלנכוליה" לא מראה לנו שום דבר מכל זה: החלק השני של הסרט לא יוצא מתחומי האחוזה, ומשתתפים בו לא יותר יותר מחמישה אנשים. וזה מספיק. הפליאה, הבהלה והייאוש מתהדקים כמו אחיזה באחורי הצוואר. זה הולך ומתגבר עד לשוט האחרון של הסרט, שעליו אני כמובן לא אגיד שום דבר, חוץ מזה שהוא פאקינג מדהים ושתל אותי בכסא בעיניים פעורות למשך רוב כותרות הסיום.
גם בחצי הזה של הסרט הופתעתי מאוד: הפעם ההפתעה היתה לארס פון טרייר.הייתי משוכנע שאני כבר לא סובל את הפרובוקטור הפלצן הזה. בימינו צריך להודות לאל כלשהו אם אתם מגיעים לסרט של פון טרייר ומגלים שיש בו גם תפאורה וגם צלם, ואפילו זה לא יציל אתכם מעינויים כמו "אנטיכרייסט", הסרט האחרון שלו. ואם זה לא הספיק, היתה כל פרשת ה"אני נאצי, בעצם לא" שלו, שהוכיחה סופית שהאיש דביל. כמובן, כבר קרה לא אחת שאנשים שוטים, סוטים או פשוט רעים יצרו יצירות אמנות גדולות. אני לא שופט סרטים לפי מה שהבמאי עשה בחייו הפרטיים, אבל ההתנהגות של פון טרייר לאורך כל הפרשה גרמה לו להיראות כל כך מטומטם, שלא היה נראה סביר לצפות ממנו לגדל שכל כשהוא עומד מאחורי מצלמה.
ולכן זה כל כך מפתיע ש"מלנכוליה" – בעיקר החצי השני שלו – כל כך משובח. פון טרייר חוזר לסגנון של "לשבור את הגלים": רוב הסרט מצולם במצלמה ידנית רועדת, וערוך באופן גס במכוון – כשמדי פעם הוא פתאום מפתיע עם צילום אווירי יציב, מפוסל, מדויק ומרהיב. "סכיזופרניה" היה יכול להיות שם הולם. וכן, מדי פעם שנאת האדם הקיצונית שלו קצת קופצת למסך, אבל מהמשחק של כל המשתתפים ועד לאפקטים המעולים, הסרט עשוי כל כך טוב, כל כך מדויק, שסיפור קטן על אנשים בודדים בבית אחד גורם לשערות לסמור הרבה יותר מכל האסונות הפוטוגניים שרולנד אמריך צילם אי פעם.
"מלנכוליה", כפי שיכולתם להבין מהרמז הדק בשמו, הוא לא סרט קל או כיפי לצפיה. אבל הוא אחד הסרטים הכי מרשימים שראיתי השנה, סרט שמסתובב לי באחורי המח מאז הצפיה ומסרב לצאת משם, והדבר הכי טוב שלארס פון טרייר עשה כבר הרבה שנים אם לא אי פעם. ובאחד הראיונות האחרונים שלו, פון טרייר אמר שהוא "קצת מתבייש" בסרט, מכיוון שבעשייתו הוא "בחר בדרך הקלה". טוב, כבר אמרתי שהאיש דביל.
אז אם אני מבין נכון, זו דרמה עם מעט מד"ב שהוזרק לתוכה?
משהו כמו "Another Earth"?
כן
לא ראיתי את "Another Earth", אבל ממה ששמעתי, הרעיון דומה – רק שאף אחד לא מנסה, למיטב ידיעתי, למכור את "מלנכוליה" בתור מד"ב.
קטנוניות
(התגובה לא קשורה לסרט)
לא כל יצירה בה מופיע עניין בלתי-שגרתי (כוכב חדש, אל כחול) תקרא מד"ב. מדע בדיוני כולל קצת יותר מנפצרים וקאובויים בחלל, בין היתר מדע שנועד להסביר את הפנומנות ביצירה. אני לא בטוח בנוגע לסרט (לא ראיתי אותו), אבל מסופקני אם המדע או הכוכב תופסים את מירב זמן המסך; סביר יותר שמדובר בדרמה אנושית על רקע בדיוני.
טוב לשמוע שלארס פון טרייר חזר לעשות גם סרטים ראויים לצפייה.
ראיתי את דוגוויל שלו שמאוד התרשמתי ממנו (בעיקר מהבחינה הטכנית אבל לא רק) ואז שמעתי מספיק דברים על אנטיכרייסט בשביל לדעת להתרחק ממנו.
הוא גם בוחר בשחקנים טובים, שנראה שמאוד נמשכים לסרטים המיוחדים שלו (לטוב ולרע).
אל תקשיב לאחרים :)
'אנטיכרייסט' הוא בגדר סרט בלתי נשכח, לטוב ולרע.
אין יותר מדי יוצרים עמוקים וחכמים כמו פון טרייר בימינו אנו.
אני ממש לא נהנה מהסוג הזה של סרטים
(איטיים, דכאוניים, דרמות משפחה), אבל לגמרי גרמת לי לרצות ללכת לסרט עם התיאור של החלק השני, והכוכב ההוא. אשקול זאת.
סרט מעולה,, לארס פון טרייר בכל זאת.
(ל"ת)
כיף לקרוא כזו ביקורת נלהבת
כבר הרבה זמן לא זכור לי שקראתי פה ביקורת על סרט מוצלח באמת, היה נדמה שכולם לאחרונה רק "נחמדים" ו"מעבירים את הזמן". עשה לי חשק לראות.
מעניין מאוד.
בעיקר בעקבות הפרשה "הנאצית", והיכולת המוגבלת שלי לראות כל סרט שיוצא(ועל כן יש צורך בהעדפה), החלטתי לוותר על הסרט הזה. לא ראיתי שום סרט של פון טרייר, וממה שהבנתי ברוב המקרים גם לא כדאי לי לראות. אני אינני טיפוס סדיסטי, או לחלופין מזוכיסטי, וכך לדוגמא, לאחר שצפיתי בסרט המופת של סטנלי קובריק- התפוז המכני, מצאתי עצמי בשוק למשך יום שלם. אף שאני חייב לציין שעל אף הסלידה כן אהבתי את הסרט.
על כן, מה שאינו נחוץ וסתם מגעיל ופרובוקטיבי כמו HC אני מעדיף להימנע ממנו. וגם אם היו אומרים לי כמה סרטים מסוג זה הם מעולים (אף שבדרך כלל לא אומרים זאת, או לפחות לא אנשים יודעי עניין),או סרט ספציפי מסוג זה הינו מעולה, אני באופן אישי מעדיף לוותר. אולם במקרה ובו הסרט אינו כה פרובוקטיבי, ואף נחוץ, אני מוכן ללכת לראותו, ואף ברצון, כפי שהחלטתי לצפות בתפוז המכני, אף שגם הוא היה קצת יותר מדיי בשבילי, ועל כן עם מלנכוליה הוא סרט כזה, ייתכן שאני אשקול ללכת אליו.
לא חושב שלמלנכוליה יש את חצי מהעוצמה שיש לתפוז המכני
אבל בהחלט מדובר בצפיה קשה ומעיקה, על אף שהסרט גאוני.
הסרט אינו מגעיל ופרובוקטיבי ולא דומה לתפוז המכני אם זה מה שאתה חושש ממנו
מה שכן, הוא הפחיד אותי יותר מכל סרט אימה או מתח שראיתי.
בנוסף, הסרט מצולם בצורה מדהימה ועם אפקטים מרהיבים והמשחק מעולה.
אני ממליץ עליו מאוד למרות שכנראה יהיו לי סיוטים על קץ העולם
לא לפספס
לארס פון טרייר לא מצלם דברים גראפיים
במידה רבה זה מה שאני אוהבת בסרטים שלו, הוא מוכיח שלא צריך לצלם עירום ואלימות כדי להעביר אותם על המסך. הסרטים שלו עוסקים לרוב ברוע ואכזריות ומכילים גם סצנות מאוד מאוד אכזריות ואפילו אלימות. אבל לא טובעים במפלי דם וזוועות גראפיות ובאופן מעניין המסר עובר בצורה הרבה יותר חדה (וכואבת).
לארס פון טרייר אולי לא איש נחמד, כניראה שלא אוהב בני אדם בכלל ונשים בפרט, אף כוכבת לא חזרה לסרט שני איתו והסרטים שלו מאוד קשים נפשית לצפיה, אבל הם קשים נפשית בדיוק משום שהם יודעים ללחוץ על בלוטות הרגש ולא על בלוטות הגועל. בעיני צפיה בסרטיו היא חובה.
ראית את אנטיקרייסט?
(ל"ת)
או באופן יותר כללי
ראית סרט כלשהו של טרייר שאין בו, באופן מפורש ולא נרמז, לעיני המצלמות, לפחות אחד מהבאים: עירום נשי מלא / אונס או יחסי מין בסיטואציה בעייתית אחרת / אלימות כלפי נשים / רצח / הוצאה להורג / שחיטת חמור אמיתי?
עדין נפש הטרייר הזה.
מקווה שלא אתחרט, אבל כשאתה כותב
"שחיטת חמור אמיתי", למה אתה מתכוון?
לארס פון טרייר שחט חמור במהלך צילומי "מנדרליי"
http://www.fisheye.co.il/?p=12123
או שלא.
http://www.fisheye.co.il/?p=12123&comNum=165897#li-comment-165897
אוקיי.
מה, ב-2004 לא היו חוקים נגד דברים כאלה? (שאלה רטורית, אני בטוח שזה עלה במסגרת 200 התגובות שהיו בדיון ההוא וכרגע אין לי זמן לקרוא)
אגב, אם משפט ההיסטוריה של וויקי 8 שנים אחרי האירועים מהווה אינדיקציה כלשהי, לא מוזכר שם בכלל ה"תיקון" לפיו הוא חי.
האמת שאני לא זוכר מה היתה ה"מסקנה" הסופית, אם היתה כזאת
בשאלה האם היה או לא היה חמור מת, ובשלב כלשהו זה הפסיק לעניין אותי – הקדשת כל תשומת לב נוספת לפרובוקציה הזאת, בין אם היא אמיתית או מזויפת, נראתה לי כמו האכלת טרול.
איפה ניתן לראות את הסרט?
לפי אתר SERET הוא מקרין רק ב6 בתי קולנוע בכל הארץ! ויס פלנט לא אחד מהם. אמור להגיע בהמשך לציבור הרחב יותר?
זה סרט של קולנוע לב,
שמוקרן (כמעט) רק בבתי הקולנוע של רשת לב. אין לי מושג מה התכניות להמשך, אבל זה לא סרט שנראה מסחרי במיוחד, אז סביר למדי שההקרנות יישארו מצומצמות.
אני חושב שהתיאור
"סרט של פון טרייר שאנשים נורמליים יכולים ליהנות ממנו" יכול לגרום לו לצאת מהגטו של לב. אם מישהו ינסה.
ביקורת מצוינת לסרט מצוין. מאוד נהנתי ממנו, למרות שהוא מאוד קשה לצפייה. תחילה, לא מאוד התלהבתי, בעיקר בגלל ששמעתי המון דברים רעים על פון טרייר. המשחק היה פשוט מדהים, בעיקר של דאנסט. כמו שרד אמר, להגיד שהמשחק שלה היה טוב הוא תיאור עלוב.
תיראו את הסרט, לא תתאכזבו.
זאת אמורה להיות ביקורת או סיכום עלילה?
כי אם אתם כבר בעסק של להרוס סרטים לאנשים לפחות תשמרו את זה לביקורות שלכם על סרטים גרועים.
הביקורות בעין הדג לא כוללות ספוילרים.
מה לדעתך "הרס את הסרט" בביקורת?
אמנם לא ראיתי את הסרט,
אבל מהביקורת יצאתי בתחושה כאילו אני יכול להבין מה מהלך ההתרחשות עד סוף הסרט.
אולי זה לא נכון, וגם אם כן כנראה מדובר על דברים שוליים לעלילה שמתרחשים בסוף הסרט, אבל לאדם שלפני הצפייה ולא מכיר את הביקורות בעין הדג זו יכולה להתפרש כביקורת הרומזת על ההתרחשויות בסרט.
בקריאה חוזרת
אני חושב שמה שהפריע לאדמירל היה התיאור של כדור הארץ מושמד. אולי לא הבהרתי בביקורת מספיק טוב שזה קורה ב*תחילת* הסרט, בדקות הראשונות שלו.
תלונה: הביקורת הזו גרמה לי
לבדוק מה היה כל כך גרוע באנטיכרייסט. אני רוצה את התמימות שלי בחזרה.
אנשים צריכים ללמוד
שכשאני אומר שמקיומם של סרטים מסוימים עדיף להתעלם, אני מתכוון לזה.
אנטיכרייסט
במהלך השעה הראשונה של אנטיכרייסט חשבתי שזהו סרט מעולה. אבל אז הוא הופך למעין סרט אימה לא מוצלח ומתדרדר לגמרי. עם זאת, מבין כל הסרטים של פון טרייר, מלנכוליה הכי קרוב ברוחו ובסגנונו לאנטיכרייסט.
אני לא יודע אם נכון להתעלם מקיומו
כן, הוא קשה לצפייה. ומחריד ביותר. ומזעזע. ולא ניתן לראות את שרלוט גינזבורג באותו האופן לאחר מכן. ובכל זאת, משהו בו שכנע אותי. זה סרט שישאר איתי תקופה ארוכה, ולא רק בגלל אפקט ה"וואט דה פאק".
אבל אני לא רוצה שהוא יישאר איתי.
(ל"ת)
הייתי צריך להקשיב לך
כשחשפת אותי לראשונה לזוועה של הנדל האנושי… (הסתפקתי תודה לאל בטריילר וכמה ביקורות ברשת)
בדיוק, הנדל האנושי
אני אתאפק ולא אראה את אנטיכרייסט, כי עוד לא התגברתי על הזוועה של הנדל. רק מלחשוב על השם בא לי למות, בחיי.
להתעלם?
נכון, יצירה מזעזעת גראפית. ולפעמים העלילה סתמית ולא מאוזנת. אבל כמו שאמרתי מקודם,
יש בסרט כמה מהסצינות הטובות והבלתי נשכחות בשנים האחרונות.
כ"כ מסכים
אם קירסטן דאנסט לא תקבל לפחות מועמדות, אני אכעס מאוד. אני ממש מחבב אותה בדר"כ, אבל היא אף פעם לא הרשימה אותי, פה היא עשתה את זה ובגדול.
ביקורת נהדרת.
אצפה בסרט בזכות הביקורת, תודה רבה.
טוב, נראה שהגיע הזמן להפסיק את חרם-טרייר שלי.
(ל"ת)
אז תקנה אחד אירי.
(ל"ת)
אל תהיה כזה שוודי.
(ל"ת)
טרייר שבדי!
(ל"ת)
ראיתי, אהבתי.
יש מצב שזה הסרט הכי טוב שהוא עשה עד כה.
אני מצטער אבל אני חייב שתסביר לי מה היה צפוי בעינייך בסצינה עם העירום, צפית שזה מה שיקרה? הרי זה לא מהלך עלילתי, אני חייב להודות שזה אחד הצילומים המטרידים שראיתי מעודי, לא בדיוק מפחיד, אבל חודר ואפקטיבי, כל הרקע וההתנהלות שלה כל כך מטרידה שזה היה מעולה בעיניי
אמת ויציב
כל הסרט הזה הרגיש לי כמו "רייצ'ל מתחתנת" בשידור חוזר. בשניהם יש חתונה שנמשכת ונמשכת ונמשכת, כשכל התקדמות עלילתית היא מקרית ביותר. בשניהם יש מצלמה רוטטת שגרמה לי בחילה קשה וסבל רב (תופעה שחשתי רק בשני הסרטים האלה). בשתיהן הסיפור נסב על שתי אחיות – אחת חולת-נפש ואחת "נורמלית" יותר. בשתיהן הסיפור כל-כך "מינורי", עד כדי שרוב הזמן הוא לא באמת קיים. במקום זה נותנים לנו "הצצה" לחתונה, בתקווה שנסיק את המסקנות שלנו מההתרחשות היומיומית שאנחנו עדים לה. ובשניהם מדובר, חלק גדול מהזמן, בשעמומון מוחלט.
אין ספק שהסרט הזה טוב בלאפיין את הדמויות שלו. כן, לדמויות שלו יש אישיות אמיתית, ברורה ומלאת ניואנסים. אחלה דמויות, באמת. אז מה? בסרט לא מספיק שיש דמויות. צריך גם עלילה. העלילה בסרט הזה היא בערך 20 דקות. יתר הזמן הוא, כפי שהוגדר כאן באחת התגובות האחרות, פשוט אוננות על האישיות של הדמויות.
עם כל הכבוד, הסרט הזה הוא בנאלי במידה רבה, והוא מינימליסטי מדי. הסיפור כל-כך מינימלי וחמקמק שבקושי אפשר לאתר אותו. משפטים יומיומיים, שתיקות ואירועים בנאליים מחליפים כאן את הצורך בהתרחשות מעוררת עניין (מישהו אמר "ביקור התזמורת"?). בכל הכבוד, לא ממש מעניין אותי לראות את קלטת החתונה של ג'סטין ובעלה. כן, הן דמויות ברורות (ג'סטין בעיקר. בעלה קצת פחות), אבל זה לא תחליף לעלילה, כמו שאמרתי כבר. סרט חתונה זו לא עלילה, לפחות לא במקרה הזה.
בסופו של דבר, מאחורי המשחק הנהדר מתחבא סיפור בנאלי. מלודרמה משפחתית פשוטה – שאפילו לא קורה בה יותר מדי – ותיאור פלצני במיוחד של דיכאון קיומי.
ומצד שני – הסרט גם קיטשי מדי. התמונות ה"גדולות מהחיים" בתחילת הסרט (ומדי פעם במהלכו), יחד עם מוסיקה גדולה מהחיים, לא ממש מכניסה אותך לתחושה של הזדהות ולא מאפשרת לסספנד, להוריד את ההגנות ולהיבלע בעולם של הסרט. זה לא מרגש ולא מפעים, אלא פשוט פומפוזי ומגוחך. המניפולציה כל-כך ברורה ומוגזמת, שהיא פשוט לא עובדת. כל-כך שקוף מה היוצר מנסה לעשות, והתותחים שהוא מפעיל כל-כך חזקים ולא מוצדקים, עד שעבור הצופה רק מתחזק הניכור כלפי מה שהוא רואה על המסך. במקום לשקוע בסרט, רק מתחדדת התחושה שמדובר בסרט בלבד, ואחד בנאלי במיוחד.
בסך-הכל, הסרט הזה נראה לי יומרה ריקה. נפיחה מלאת חשיבות עצמית, וחלק מהזמן גם שעמום בלתי נסבל.
אם דוגוויל גרם לי לנטיות התאבדותיות קלות
וגם קצת לפרקינסון; ללכת? כי מצד אחד נשמע שהעלילה מקסימה יותר פה. מצד שני, הוא עדיין שונא בני אדם.
pardon
ואני מצטט :
"בימינו צריך להודות לאל כלשהו אם אתם מגיעים לסרט של פון טרייר ומגלים שיש בו גם תפאורה וגם צלם",
אתה רומז לכך ש"דוגוויל" נטול התפאורה הוא לא יצירת מופת, ואחד הסרטים הגדולים שהופקו בעשור הלפני אחרון ?
אם דורון לא רומז לכך
אני מוכן להכריז קבל עם ועדה. דוגוויל הוא לא יצירת מופת ובוודאי שאינו אחד הסרטים הגדולים שהופקו בעשור הלפני אחרון. לדעתי. יש מי שיחשוב אחרת, אבל אני מצאתי את הסרט חסר הגיון, מלא שנאת אדם ובעיקר משעמם.
בעיקר מלאכותי.
אבל זאת כנראה המחלוקת היחידה שיש לי איתך בנוגע לסרט.
יש לזה הקלות כמובן, אבל בזמן אמת נתת לסרט 3.5 כוכבים
http://movies.israel.net/show.php?s=dogville
אני לא טוב בכוכבים.
וגם לא בזכרון, כנראה.
מה רע בשנאת אדם ?
מה הבעיה בשנאת אדם ? מדוע מפריע לאנשים שיש שנאה כלפי המפלצת הקרויה אדם ? הבעיה היא שהבמאי הזה בעיקר מיזוגן ולא סתם שונא אדם.
הנשים שלו רצחניות, מתעללות בבעלי חיים, מעצבנות, בעלות תאוות חסרות רסן….
כל הדברים שמאפיינים גברים. הוא כמו מה שחז"ל והיהדות עשו לנשים בהפיכת היוצרות…רק באופן מתוחכם יותר.
לא יודע אם הוא רומז, אבל אני בהחלט טוען ככה.
פרטים בביקורת:
http://www.fisheye.co.il/%D7%93%D7%95%D7%92%D7%95%D7%95%D7%99%D7%9C/
דוגוויל הוא סרט אפקטיוי..
לפחות מבחינתי היה לו את הפוטנציאל המיידי להיות פלצני, אבל איכשהו הוא תפס אותי לכל האורך..
מאז אתמול בסינמטק אני מחפש
את ה"משפט מחץ" (לא של ג'סטין) שיסכם את השעתיים שביליתי שם.
החבר שלך עשה את זה בצורה המדוייקת ביותר.
תודה
תודה!
אני אמנם מגיבה באיחור אופנתי – ראיתי את הסרט רק אתמול.
מריה – רציתי רק להגיד תודה על כך שניסחת את התובנה המעורפלת שלי בצורה ברורה וכתובה היטב. לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר.
וד"א – בניגוד למגיבים שבפתיל מעלי אני מאד אהבתי את הסרט, אבל גם את רוב סרטיו של פון טרייר שיצא לי לראות, בעיקר המוקדמים (קצת חיפפתי בשנים האחרונות, האחרון שראיתי היה לשבור את הגלים, אעשה השלמות מתישהו). "הממלכה" שלו (יותר סדרת טלויזיה מאשר סרט) היא בעיני יצירת מופת. וזה בלי קשר בכלל להתנהגותו המשונה בעולם האמיתי.
צדיקה שכמותך, כל מילה זהב!
(ל"ת)
ארור תהיה ואגנר
הרגע סיימתי לצפות בסרט. יש לי התקף חרדה.
וואוו איזה סרט
הורדתי אותו, אבל יש סיכוי טוב שאלך לראות אותו גם בקולנוע.
מגוון הרגשות שהוא מכסה, וההשפעה שלו הם עצומים. מבלי שארגיש, הוא העביר אותי על כל המנעד של הרגש האנושי. העלילה שלו די הזויה, ועם זאת, כל כך קל להתחבר אליה.
הדמויות שכל אחת בתורה מקבלת זמן מסך והשינויים שהיא עוברת במהלך הסרט.
אני מפחד שהסרט יהיה מופת רק בקרב "מביני עניין" למרות שלדעתי הוא יצירת מופת.
אם לראות אותו, אז רק בקולנוע
(ל"ת)
אני מוחה בשם וגנר וטרקובסקי,
שני אמנים רציניים באמת שמנוצלים כאן באופן זול ונבזי, מעבר לכל מידה סבירה וללא כל הצדקה.
אי אפשר להבין מה טרייר מנסה לעשות עם השימוש במוזיקה של וגנר בסרט בלי לראות את 'סולאריס', בו כורל פרלוד של באך משמש למטרה 'דומה'. ורק כשרואים את סולאריס מבינים עד כמה טרייר פספס את העניין, בחר מוזיקה לא מתאימה מכל בחינה אפשרית- פרט לאספקטים החיצוניים ביותר, כמובן- ניתק אותה לחלוטין מהקונטקסט שלה ועשה עבודה גרועה מאוד. אם בסולאריס התרגשנו יותר ויותר עם כל הופעה חוזרת של הכורל (שם כמובן ההופעות הללו מתוזמנות כהלכה ולא חוזרות שבעים ושתיים פעמים), כאן כל הופעה נוספת של הפתיחה לטריסטן רק הדגישה עוד יותר עד כמה המוזיקה הזו לא מתאימה ומשמשת רק כאמצעי לאוננות של הבמאי וליצירת קתרזיס מזויף אצל הקהל.
וכל זה בלי להזכיר את הניסיון הבלתי משכנע להיות טרקובסקי מבחינת הצילום והתכנים. אולי יש כאלו שינסו להצדיק את זה כהומאז' לגיטימי, אבל בהקשר הסרט הנתון, זה פשוט מבזה את כל המעורבים. התעצבנתי
ואגנר
באך לא קשור ….
המפתח להבנת השימוש ״בטריסטן״ בהיסטורית כתיבתו,
ואגנר הושפע משופנהואר באותה תקופה….
אחד הסרטים הבודדים שאפשר לומר עליהם בוודאות
שלא יהיה להם סרט המשך.
וגם לא פרקוול.
אוף
באמת שרציתי לראות את הסרט, אבל פשוט לא יצא, ועכשיו הוא מוצג רק ב21:40. לא נראה לי שזה הולך לקרות.
יש טעם אמיתי לראות אותו בבית, או שכל החוויה האודיו-ויזואלית תאבד?
מישהו יכול להסביר
איך זה ששבועות ספורים אחרי שהסרט עלה בארץ, אפשר למצוא אותו בשני בתי קולנוע בלבד, כשאחד מהם הוא לב פאקינג עומר?!
הלו, זה סרט עם סיכויי כניסה גבוהים למועמדות לאוסקר, שלא לדבר על סרט השנה של האקדמיה (לדגים אדומים)!! מה זה פה?!
באמת תמוה.
אני חושבת שמלכתחילה הוא הציג רק בלב דיזנגוף
ביס פלאנט וסינמה סיטי, למשל, הוא מעולם לא הציג. לא יודעת בקשר לקולנועים מחוץ לאיזור המרכז.
ממש סבלתי
הבעיה היחידה שלי עם התגובה של optimistic היא שהיא ספויילר והוא כמעט היחיד פה שאני חושב כמוהו.
מהחצי הראשון קיבלתי סחרחורת, ומהחצי השני לא הבנתי מה רוצים ממני, מה הסיפור העלילתי, מה הקשר בין הסצינות, ובעיקר למה אני מבזבז את הזמן שלי.
חזרתי ללארס פון טרייר וזו הייתה טעות.
לא מתכוון לחזור עליה.
שעתיים מחיי שלעולם לא אקבל חזרה.
זו התחושה שלי אחרי שראיתי את הסרט. נקודת האור היחידה מבחינתי היא שלא הצלחתי (על אף שניסיתי) לראות אותו בקולנוע, אלא הסתפקתי בצפיה עם חברים בבית. מי שצילום יפיפה (אך איטי להחריד) ותצוגת תכלית של משחק מצויין הם הקריטריונים היחידים שלו להגדרת סרט טוב עלול להנות מהיצירה הנ"ל, אחרת אני באמת לא רואה סיבה לעבור עינוי של שעתיים כשאפשר לקבל את כל החוויה כולה ע"י צפיה בטריילר. לדעתי האישית, הסרט הזוי מדי ובלתי קוהרנטי בעליל מכדי לעורר רגשות אמיתיים בצופה (ההפך הגמור מדוגוויל המעולה), רצף של סצינות בלתי קשורות שלא מגיעות לקתרזיס באף נקודה. הרגש היחיד שנשאר איתי בסוף הצפיה הוא אנטגוניזם גמור ללארס פון טרייר.
קשקוש
אין לי משהו יותר אינטלגנטי להגיד. יפה מאד, משחק מצוין, וקשקוש מוחלט. אין לי מושג איך זה סרט השנה כשרוב התגובות פה לא כל כך נלהבות – מי שתהיו, אל תתביישו, בואו בהמוניכם ותסבירו לי על מה ולמה הסרט הזה.
מה זאת אומרת על מה הסרט הזה?
זה סרט על אנשים ועל בחורה אחת ספציפית והדיכאון שלה.
ולשאלה השניה הרשה לי להגיב בשאלה משלי- מה משמעות החיים?
תרשה לי לחדד
בוא נניח שהייתי רואה את הסרט כמו ממנטו, כלומר צופה בסצנות מהסוף להתחלה. מה היה משתנה מבחינת החוויה שלי, או היה אמור להשתנות?
כשתראה לי חיים מתוסרטים,
אוכל לענות לך באשר למשמעות שלהם. כל עוד הם אקראיים, אין להם משמעות.
אני נאלץ שלא להסכים.
לא כל סרט חייב שתהיה לו פואנטה או מסר. אפשר גם להסתפק בסיפור טוב.
מוסכם, אבל אין שם סיפור, ואם יש הוא לא טוב
סיפור זה לא כל אוסף סצנות שאפשר לקודד לשפה אנושית. אני יכול לתאר מה ראיתי, אבל לקרוא לזה סיפור? זה סתם אנשים מתנהגים משונה, בהתחלה בלי סיבה ואחרי זה עם סיבה. אני לא התחברתי לאף אחד (בעיקר כי זה בלתי אפשרי), לא היה לי אכפת מאף אחד ובאותה מידה הסרט היה יכול להסתיים עם עשר דקות פחות או שלושים יותר באמצע, ולא הייתי מבחין. אני משוכנע שאם מישהו היה מתעלף ומפספס חלק מהסצנות במלואן, הוא לא היה מסוגל להבחין בזה. כאן גם נכנס "מבחן ממנטו", אם את אותו רצף הסצנות אתה רואה מהסוף להתחלה והוא קוהרנטי באותה מידה, אולי הסרט שלך לא משהו בלספר סיפור.
אז כן, אני חובב דיוויד לינץ', אבל המוזרות בסרט הזה הייתה מטופשת, לא מסקרנת, והסרט ככלל נראה כמו מניפולציה זולה בעטיפה מוצלחת מאד.
או, במילים אחרות
בסרט לא מספיק שיש דמויות טובות ומאופיינות (מה שיש כאן), אלא צריך גם עלילה. בסרט הזה הסיפור כל-כך מינימלי וחמקמק שבקושי אפשר לאתר אותו. משפטים יומיומיים, שתיקות ואירועים בנאליים מחליפים כאן את הצורך בהתרחשות מעוררת עניין. לראות את קלטת החתונה של ג'סטין ובעלה זה לא ממש "עלילה".
בדיוק התלבטתי באותה השאלה לגבי ספר.
אני קורא את Gravity's Rainbow של Thomas Pynchon. עוד לא הצלחתי להחליט אם בספר אין עלילה בכלל, או יש יותר מדי עלילות שכל אחת מהן נמשכת כמה דפים, אבל בוודאי שאין עלילה מאחדת שמושכת אותך להמשיך ולקרוא.
אבל הספר כל-כך יפה, לעזאזל. הבנאדם כותב כמו מלאך.
אולי זה מספיק?
זה מספיק אם אתה מסופק מהספר
במקרה של "מלנכוליה", קשה לומר שזה המקרה. אתה יוצא מהסרט מתוסכל, בין היתר בגלל בזבוז הזמן הזה.
זה לא היה סרט השנה של הגולשים באתר, אלא של אדם אחד
שבמקרה גמור הוא גם החבר היחיד באקדמיה למבקרי קולנוע מטעם עצמם שהם גם דגים אדומים.
תודות לסינמטק, בכל זאת הצלחתי לראות על מסך גדול.
ו… נו, איך לומר… לא משהו. שזה מוזר, כי בדרך כלל סרטים של פון-טרייר נופלים אצלי או למשבצת המעולים (אבל לא רוצה לראות את זה שוב, אני לא עד כדי כך מזוכיסטית), או למשבצת היכול-להיות-שחבורה-של-תיכוניסטים-במגמת-קולנוע-טוענים-שהם-לארס-פון-טרייר (ההמשך ההוא של דוגוויל). אבל הסרט הזה – היה בו המון פוטנציאל. דאנסט משחקת נפלא, החתונה בהתחלה כואבת-אך-מלאה-הומור, ויש בי חיבה לא מוסברת לסרטים איטיים (מישהו למעלה הזכיר את טרקובסקי, והנה ממש לא מזמן ראיתי את סטאלקר, שהיה תמוה ואיטי ולא מובן ומלא סימבוליות שבטח אמרה משהו למישהו בברה"מ של מזמן מזמן אבל בטח לא לי, ובכל זאת יצאתי מהופנטת וסהרורית מהחוויה), אבל מלנכוליה כל כך נמרח, וכל כך נפל להו-הנה-רגע-מלודרמטי… כינורות! לא, לא, *כינורות*, שאף אחד לא יפספס חלילה! ש… כל הפוטנציאל הזה פשוט התפספס בעיני. שלא לדבר על סצינת הפתיחה הכי נמרחת ובלתי-נסבלת מאז 2001 אודיסיאה בחלל. נראה לי שהגיע הזמן לוותר על לארס פון טרייר. האמת, שהרגע לוותר על לארס פון טרייר היה ההמשך ההוא של דוגוויל, אבל אני מעריכה מדי את הטעם של רד פיש, אז נתתי לו עוד הזדמנות. אם הסרט היה טיפ-טיפה שונה, הוא היה זוכה בהזדמנות גם לסרט הבא שלו, אבל… לא.
סרט נוראי.
ראיתי את הסרט כשהוא יצא ועכשיו (שנה + אחרי) אני עדיין בדיכאון ממנו. התחושה היחידה שהוא השאיר לי בגוף הייתה,- למה?. פשוט סרט עצוב, איטי, משעמם, ומדכא.
הסרט עשה לי רושם של "אני-סרט-עם-מסר-עמוק-לא-אהבתם-אתם-טיפשים"
שילך לעזעזל הבימאיי האנטישמי הזה עם הסרטים המחורבנים שלו.
אז למה ראית פעמיים? (:
(ל"ת)
כי זה סרט מעולה. אני מתכוון נורא ואיום.
איפה יש טישו? אני צריך לבכות קצת.
זה לא חדש שקירסטן דאנסט נהדרת
לפני זמן לא רב (מותו של רובין ווילאמס), צפיתי שוב בג'ומנג'י.
שם היא אמנם הייתה רק ילדה, אבל תפסתי את עצמי מריץ אחורה איזה שבע או שמונה קטעים מסוימים שהיא משחקת בהם, בכל הקטעים היא עושה איזה הוויה או מחווה עם הפרצוף שפשוט נראית כל כך טבעית.. ויפה.
פשוט מצאתי את עצמי צופה בזה שוב ושוב מהופנט משרירי הפנים שלה
ומלנכוליה? אהבתי מאוד, רק הטריפה אותי המצלמה הרועדת כל הזמן על גבול הבלתי נסבל.
סצינות סטטיות שהמצלמה זזה כמה שפחות זה הצילום הכי יפה לדעתי
והאבא עם כל הבטיות- הברקה תסריטית
(ל"ת)
היי, מה עם החור ה-19 במגרש הגולף?
בתחילת הסרט ג'סטין נשאלת כמה חורים יש במגרש הגולף והיא משיבה "שמונה עשר" מה שלא בדיוק מתכתב עם יכולתה הנבואית משהו
אחת הביקורות הטובות
(ל"ת)