במקור: Master and
Commander: The Far
Side of the World
במאי: פיטר וויר
תסריט: פיטר וויר, ג'ון קול
על פי ספריו של פטריק או'בריאן
שחקנים: ראסל קרואו, פול בטאני,
ג'יימס דארסי, אדוארד וודאל
אני לא יודע אם כבר הזכרתי את זה פעם, אבל אני אוהב ספינות מפרש. יש בהן משהו סקסי, ואל תסתכלו עלי ככה. הרבה אנשים יסכימו איתי שפרארי אדומה היא סקסית, למרות שהם לא היו לוקחים אחת כזאת למיטה. אז מה רע בספינה? לא סתם מתייחסים אליהן המלחים תמיד כאל "She".
ספינות המפרש חזרו לאופנה אחרי 'שודדי הקאריביים', הסרט הנורא-כיפי מהקיץ האחרון. בזכות הסרט ההוא, אנשים עשויים לרצות לראות את 'אדון ומפקד: הצד הרחוק של העולם', בשביל מנה נוספת של אקשן ימי, קרבות סיוף ו"אררר". והם יטעו. גם ב'שודדי הקאריביים' וגם ב'אדון ומפקד' מככבות ספינות, אבל בעוד ש'המיירטת', 'ללא חת' ו'הפנינה השחורה' מ'שודדי הקאריביים' הן דוגמניות-על שטחיות, שכל תפקידן הוא להיראות טוב, ה-'HMS Surprise' (ובעברית: 'אח"י הפתעה'), גיבורת 'אדון ומפקד', אולי לא היתה זוכה בתחרות סופר-מודל 2003, אבל אופי יש לה. אחרי שעתיים ומשהו בחברתה, תכירו את 'הפתעה', אופיה ונשמתה כמו שמעולם לא היכרתם ספינה. כמו בכל סרט אופי, בסוף הסרט אתם אמורים כבר לאהוב אותה, לכאוב את כאבה כשהיא נפגעת ולשמוח בשמחתה כשהיא מנצחת.
השנה היא 1800 וקצת. אירופה כמרקחה: הצרפתי הזה, בונפארטה, החליט שהוא קיסר ומנסה להשתלט על העולם. הוד מעלתה שקועה במלחמה נגדו. בינתיים, בצד הרחוק של העולם, ספינת הוד מלכותה 'הפתעה', בפיקודו של "לאקי" ג'ק אייברי, מקבלת משימה: לאתר ולהשמיד את הספינה הצרפתית 'אשרון'. איך הטבעה של ספינה כלשהי באוקיינוס השקט תשפיע על המלחמה בין אנגליה לצרפת? אל תשאלו אותי, אני בסך הכל ממלא את פקודותיה של הוד מלכותה. בכל מקרה, החלק של הפקודה שעוסק באיתור הספינה מתברר כקל לביצוע. 'אשרון' לא ממש טורחת להתחבא. הקטע של "להשמיד" מסובך הרבה יותר: 'אשרון', מסתבר, היא ספינה גדולה, מהירה ומשוכללת הרבה יותר, ה-F16i של תחילת המאה ה-19. לדעתם של רוב חברי הצוות, הם צריכים להגיד תודה על כך שיצאו מהמפגש הראשון עם 'אשרון' בחיים, לחזור הביתה ולדווח שהמשימה גדולה עליהם. אבל קפטן ג'ק חושב אחרת. למרות שהמשימה נראית כמו התאבדות, הוא פותח במרדף אחרי ה'אשרון' על פני מאות קילומטרים של אוקיינוס – דג קטן מנסה לבלוע דג גדול.
אז כן, כל הסרט הוא מרדף אחד גדול. אבל זה קצת פחות מלהיב ממה שזה נשמע. הסרט אמנם מתחיל בקרב ימי מרהיב, אבל זו גם נקודת השיא שלו מבחינת האקשן. ולגבי כל השאר – תחשבו על מרדף מכוניות אופייני. עכשיו תריצו אותו בהילוך איטי. יותר לאט. עוד יותר לאט. עוד יותר. זהו, בערך ככה. מרדף ימי לוקח זמן. שתי הספינות מפליגות אחת אחרי השניה במשך שבועות אם לא חודשים, כשבמשך רוב הזמן הרודפים אפילו לא מסוגלים לראות את הנרדפים, וכיוון התנועה מבוסס על ניחוש מלומד. בינתיים צוות הספינה חי, אוכל, שותה, ישן, מסתכסך, מתאמן, משפץ ומנגן בכינור.
וכמו החיים בים, גם הסרט לוקח את הזמן. הוא מתרחש כמעט כולו על סיפון הספינה, או בתוכה. הליווי הקולי הקבוע של חריקת העץ והגלים לא מפסיק לרגע. הסרט יעביר אותכם קורס מזורז בכל מה שכנראה לא רציתם לדעת על ספנות בנוסח 1812, כולל השפה המדוברת בצי הוד מלכותה (צבא מאוד מנומס, אגב, שבו גם באמצע קרב המפקדים נותנים הוראות בנוסח "חיילים יקרים, ברשותכם, פזצט"א, בבקשה!"). כמו מין "מסע עולמי" לארץ אקזוטית קטנה במיוחד, הסרט מתרכז יותר בלהראות את המנהגים והתרבות של המקום מאשר בעלילה כלשהי. כמו בהרבה תכניות מסעות שבהם צפיתי, המסקנה שלי היתה: לגמרי לא הייתי רוצה לגור שם, אבל לא הייתי מתנגד לבוא לשבוע-שבועיים לביקור. החיים על מאסה צפה של עץ וחבלים מרתקים בעיני, לכן אני לא השתעממתי. אבל מי שחיי הימאים במאה ה-19 לא מזיזים לו את הזרת, ושיגיע לסרט בציפיה לאקשן מבדר, עלול לפהק קשות.
השחקנית הראשית, 'הפתעה', כבר אמרנו, מצטיינת. אבל גם הדמויות המשניות הן יותר מבסדר. ראסל קרואו המאיס את עצמו עלי בערך ב'גלדיאטור', כשהוא התחיל להתנפח במידה מסוכנת, אבל תפקיד קפטן ג'ק-מפליג-למרחק תפור עליו, ובו הוא מצליח באופן מפתיע לא לעצבן. אולי מכיוון שכאדון-ומפקד הוא לא אמור להפגין רגשות (או מחלות נפש, חלילה). לא הייתי בוחר בראסל כבן זוג למשחק כדורסל, אבל יכול בהחלט להיות שהייתי מוכן לצעוד בעקבותיו לקרב. כדי לא להשאיר את הסרט בלי עלילה בכלל, הוא מתעסק גם בחברות בין קפטן ג'ק לחברו הטוב, רופא הספינה, ועושה את זה באמינות לא רעה. את חברו הטוב של הקפטן מגלם פול בטאני, שעשה את תפקיד "חברו הקרוב ביותר של ראסל קרואו" גם ב'נפלאות התבונה'. עושה רושם שהשנים האלה מפתחים ביניהם מין קטע בן אפלק-מאט דיימוני כזה. לו אחד משניהם היה אישה, זו היתה יכולה להיות עלילת-משנה רומנטית לתפארת. מכיוון שלא זה המצב, וקפטן ג'ק ורופאו הנאמן לא מתחתנים בסוף הסרט (לא, הם לא, חובבי ספרות סלאש רשעים שכמותכם) גם הקטע הזה של הסרט לא יספק את מי שיתלוננו על שעמום.
בקיצור, יותר משהוא דומה לאפוס ההוליוודי הממוצע, מזכיר 'אדון ומפקד: הצד הרחוק של העולם' סרטי "איכות" המוקרנים בבתי קולנוע קטנים נטולי סראונד. כלומר, אם הייתם מפילים על סרט כזה 135 מיליון דולר. האם זה אומר שהוא גרוע? ממש לא. זה סרט טוב מאוד. אבל כמו שאומרת הקלישאה, זה לא סרט לכל אחד.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- סדרת הספרים – ב'אמאזון'
- על סדרת הספרים במדף של טל כהן
- פטריק או'בריאן
- ראסל קרואו
- פול בטאני
- פוסטרים של ספינות
- גלפגוס
- מלחמות נפולאון
- קרבות ימיים על השולחן
אהרו''כ?
ביקורת נפלאה, יש לי חשק נוראי לראות את הסרט עכשיו. קבל ח"ח חייל! בבקשה?
מצטרף לדבריך. ביקורת מצוינת.
אהבתי מאוד את הסרט
והביקורת מצויינת, שמשכפת את דעתי נפלא. במיוחד סצנות ה"רפואה" היו מצמררות, כמו חיתוך היד של הקצין הקטן. בכלל כמות הילדים והנערים בספינה ראויה לציון כי היא מציאותית מבחינה היסטורית, אך בדרך כלל הוליווד נוטא לשים מבוגרים בתפקידים קשים כאלה. יפה לראות הפקה שהפוליטיקל קורקטנס לא פוגעת בשיקולי הדעת שלה (חוץ מכמה ניטפוקים אפשריים כמו מיעוט הקעקועים והקללות).
אני גם רוצה להדגיש שהסרט מבוסס על סדרת ספרים מאת Patrick O'Brian כפי שמופיע בלינקים אך לא מצויין בביקורת עצמה.
-האשף הדגול
זה מופיע! ממש למעלה!
"על פי ספריו של פטריק או'בריאן'.
"ספריו", ולא "ספרו", אגב, כי הסרט מבוסס על יותר מספר אחד. ההסבר הרשמי שניתן הוא שהוא מכיל את עלילת הספר העשירי בסדרה (The Far Side of the World) אבל דמויות מהספר הראשון (Master and Commander). זאת למרות ששתי הדמויות העיקריות נשארו אותן הדמויות לאורך כל 20 הספרים שבסדרה.
בתור אחד שלא קרא את הספרים, יש לי רק טענה אחת לעיבוד הקולנועי. יחסית לרוב הסרטים ההוליוודיים, הסרט באמת שומר על אותנטיות היסטורית ולא דחף לספינה, למשל, קצין שחור ואישה, בשביל הפוליטיקלי קורקט ושלגברים יהיה על מה להסתכל. רק מה, שינוי מהותי אחד כן נעשה: בספר, קפטן ג'ק וחבריו רודפים אחרי ספינה אמריקאית. בסרט, הפכו את הספינה לצרפתית, ואת הצרפתים לחסרי-פנים ומלוכלכים, לעומת צבא הוד מלכותה המסודר והנקי תמיד. שינוי מאוד חשוד, לאור המצב הפוליטי בשנה האחרונה.
זה מופיע! ממש למעלה!
הספינה יוצרה בבוסטון ז"א שהיא אמריקאית. הצרפתים אכן היו בעלי צי פחות איחותי כך שזה לא בטוח לא נכון שהם מלוחלחים יותר. האנגלים האניקו דרגות אצולה למצטייני הספנות, הצרפתים ראו בשירות יבשתי משהוא לשאוף אליו ובשירות ימי זילזלו.
-האשף הדגול
יש סיכוי שיתרגמו את
הספרים לעברית ?
לפי האתר של טל כהן הם נשמעים ממש טובים.
מישהו יודע ?
הם באמת נחשבים לממש טובים
והם נמכרים במיליוני עותקים. אם הם לא תורגמו עד היום, אני מנחש שזה משום שהם בלתי-תרגימים. אפילו הסרט מדבר לא באנגלית אלא בשפה דומה שמורכבת מ-40% מונחים ימאיים שלרבים מהם אין מושגים מקבילים בעברית.
תשמע
קו אונידין סבלה מאותה הבעיה ובכל זאת תרגמו אותו,גם את הספרים שלה לעברית.
ולא שאני יודע איך לתרגם את צ'וק-א-בלוק לעברית.
''לחנוק בחור''
ו- suck a fuck אתה כן יודע לתרגם?
איך תרגמו את זה באמת?
בהנחה שהוציאו בארץ דויד עם כתוביות
לא אבל אני לא מתרגם
למה בלתי-ניתנים לתרגום?
קודם כל, אני חייב להתוודות שהדוגמה הקלאסית שלי לשפה שלא קל לתרגם מאנגלית לעברית, היא מונחי ימיה. היהודים , מה לעשות, מעולם לא היו עם של יורדי ים בניגוד לבריטים ימ"ש. לכן התחום אצלנו לא פורה ולוקה בחסר.
עם זאת, עדיין יש תרגומים למונחים רבים מאד. לי יש איפשהו צילום של מילון שנכתב לפני שנים ביחידת המחשב של חיל-הים ומכיל תרגומים של מונחים רבים. כמו-כן ניתן למצוא משהו דומה באינטרנט, וזה עוד לפני שבדקנו באקדמיה.
הטריק למציאה באינטרנט הוא די חמוד : הקשה במנוע חיפוש של המילה "זבורית" (תרגום עברי למונח האנגלי Ballast – מטען כבד עודף שנועד להשקיע מעט את הספינה).
כמעט כל התוצאות היו משימושים של המונח הזה במשנה, ואחת מהן הביאה למילון קצר למונחי ימיה שכתובתו:
http://www.atlantis-marine.co.il/Page.asp?page=213
גם מתרגמי הסרט נעזרו ביועץ (הוא מקבל איזכור בכותרות) , וגם הם תרגמו מיני מונחים בנוסח "כובל" וכו'. אז לא לומר שזה בלתי-אפשרי בבקשה – אם כי אולי רק מעט יותר קשה.
– אסף
למה בלתי-ניתנים לתרגום?
מסיבות שלא זה המקום לפרטן, אני לא אוהב לקבוע שטקסט מסוים הוא "בלתי-ניתן לתרגום". אבל תרגום הספרים של או'בריין הוא מורכב קצת יותר מתרגום מונחי הימיה. יש גם את השפה עצמה: אין זו אנגלית דהיום, אלא אנגלית של לפני 200 שנה בערך, *במדויק*. אם מישהו יתרגם היום ספר שנכתב לפני 200 שנה, הוא יתרגם אותו לעברית עכשווית. אבל אם מישהו ירצה לתרגם היום ספר שנכתב היום, ונותן הרגשה של 200 שנה קודם, הוא בבעיה: *אין* עברית של לפני 200 שנה. יש עברית דהיום, ויש עברית של לפני אלפיים שנה, ויש כמה רבדים באמצע שאורך החיים שלהם היה קצר להפליא, ושימוש בהם ייתן הגשה של "ישן", אבל לא של תקופה אחת, מסוימת, ובטח לא של תקופת מלחמות נפוליאון.
בנוסף, בעיית אוצר המילים לא מוגבלת רק למונחי ימייה, אלא גם למונחים מחיי היום-יום שפשוט אינם קיימים בעברית, משום שאינם קיימים בחיי-היום של ימינו, ולא היו קיימים בתקופה בה עברית היתה בשימוש. סוגי כרכרות, מאכלים, פרטי לבוש, מנהגים חברתיים וכיוצ"ב. יש ספר שעוסק רק בסוגי המאכלים השונים המוזכרים בספריו של או'בריין: רובם, באופן לא מפתיע, לא מוכרים גם למרבית קוראי האנגלית. אבל לפחות יש להם שם! איך היית מתרגם לעברית spotted dog (סוג של פודינג) — "כלב טלוא"?
וזה עוד לפני שהתייחסנו למשחקי המילים:
וכיוצא באלה, אבל דברים מסוג זה ניתן בד"כ לתרגם.
יש בספר גם דיון בביטויים שונים, כשבריטים מדברים עם אמריקאים. למשל, אחד הבריטים תוהה על הביטוי "cuts no ice with me", כלומר, "לא משכנע אותי", "לא מזיז לי" שהאמריקאים משתמשים בו, ומספרים לו שמקור הביטוי הוא משפת השבט האינדיאני אירוקי, שבשפתם, לביטוי "katno aiss' vizmi" יש פירוש דומה. חוקרי או'בריין, מסתבר, לא יודעים אם הוא צחק או שהיה רציני. הוא צחק, כנראה: מקור הביטוי האמריקאי האמור *באמת* לא ידוע לחוקרי לשון.
אתגר התרגום של הספרים הללו יהיה אדיר ממש. מצד שני, אין כמעט כל ספק שהגרסה העברית תהיה מקושטת בהערות שוליים לרוב, שגם קוראי האנגלית היו יכולים להנות מהן. למשל, אם נאמר על בקבוק יין מסוים שהוא "nata mecum consule Buteo", גם דובר לטינית, שיבין את המילים ("איתי מאז Bute", כמדומני) לא בהכרח יבין את המשמעות (בציר היין הוא התקופה בה ראש הממשלה הבריטי היה ג'ון סטיוארט, הדוכס מ-Bute; דהיינו, יין מבציר 1762 או 1763).
אפשר לנסות
לתרגם לעברית של שנות ה=40, זו שתרגמו בה את הגרסאות הראשונות של האסופית ושל "מחניים".
בגלל שהעברית צמחה כל כך מהר, המונחים שהשתמשו בהם בספרים האלה נתונים תחושה של ממש מזמן.
הבריטים ימ''ש?
זה מפני שהם נוסעים בצד השני של הכביש?
אוי! היה עוד מישהו
שהמפגש עם הצרפתים עשה לו פלאשבק עצבני ממונטי פייטון?
באמת, הם השקיעו כל כך בהיסטוריה, יכלו להשקיע קצת בצרפתים.
אוי! היה עוד מישהו
לי זה דווקא גרם למלמל שוב ושוב "Resistance is futile" במבטא צרפתי שוב ושוב.
מיעוט הקעקועים?
לפי המאמר הזה, הספרים תיארו יחסים הומוסקסואליים בין המלחים בזמן ההפלגות והטרוסקסואליים על היבשה (סרט PG-13, נו). יש לו גם טענה לגיטימית לגבי חוסר ההתייחסות בסרט לסיפור הרקע של דמות הרופא.
http://slate.msn.com/id/2091249/
הגיוני
כשחבורה של מאה ומשהו גברים תקועה ביחד במשך חודשים בכל פעם בלי לראות אישה, אני מניח שיחסים קרובים מאוד בינהם יהיו בלתי נמנעים, או לפחות נושא לדיון. בסרט זה לא מוזכר בכלל. בכל זאת, הוליוודי.
מתי הטמבלים האלה בהוליווד
יעלו על הרעיון לייצר את הסלאשים מראש? מיליון סלאשרים לא יכולים לטעות!
הגיוני
הרשו לי להוסיף תיקון הסטורי – על רוב ספינות הוד מלכותה היו (בד"כ) נשים.
כן, כן, על אף שהדבר היה אסור בהחלט על פי התקנות, נהגו חלק מהמלחים להבריח נשים (נשותיהם, חברות, זונות…) בחלקים הפחות גלויים של הספינה (הסיפונים התחתונים בד"כ).
אין ספק שרבי החובלים של אותה תקופה ידעו על המתרחש אבל הם נהגו לעצום עין כל עוד המנהג לא יצא מכלל שליטה (חלק מהרשומות מאותה תקופה מעידות על למעלה מ20 נשים שהוחבאו ברחבי הספינה).
ושוב, מסכים לכל מילה.
ותגידו, הסרט הזה מוקרן גם בצרפת?
ראסל קרואו אמר בראיון
אצל ג'ונתן רוס (ערוץ 4 הבריטי) שכל בריטי שנכנס לסרט – יוצא ממנו גבוה יותר באינץ' וחצי.
כמו כל יהודי שנכנס לסרט ''עשרת הדברות''?
כמה זמן מסך יש לבילי בויד?
כיוון שהסרט עצמו נשמע חביב, הוא לא כ-ז-ה מעניין אותי ובילי בוייד לעומת זאת מ-א-ו-ד מעניין אותי.
מישהו ראה את הסרט ויכול להגיד לי כמה זמן מסך יש להוביט הסקוטי ההאהוב עליי?
כמה זמן מסך יש לבילי בויד?
רואים אותו פה ושם, ויוצא לו לדבר כמה פעמים. הוא דמות משנית תיפוסית.(וכבר אמרתי לך את זה)
-האשף הדגול
ביקורת קולעת, אבל...
אני מסכים עם רוב מה שנכתב בביקורת, זה בהחלט לא "שודדי הקריביים", אני אהבתי את שניהם באותה מידה. (כל סרט היסטורי עם ספינות הוא כוס התה שלי). אבל "אדון ומפקד" האו סרט ריאליסטי לגמרי.
בכל אופן, אני לא מסכים עם האמירה ש"אדון ומפקד" מזכיר פחות אפוסים הוליוודיים ויותר סרט אמנותי. יותר מדויק יהיה להגיד שהוא לא מזכיר "סרטי פופקורן", אבל אם יש משהו שהוא כן מזכיר זה את הסרטים ההיסטורים הישנים והטובים של שנות הארבעים והחמישים, שבהם מלבד סצנות קרב גדולות היה גם זמן ואורך רוח לסצנות שקטות, לפיתוח של דמויות, דבר שלצערי חסר בקולנוע הקדחתני והקליפי של ימינו, שמכוון בעיקר לבני נוער. ושלא יישמע כאילו אני טרחן זקן, יש מקום לכל סגנון, ואני גם אוהב סרטים קליפיים אם הם עשויים היטב ומענינים, אבל יש משהו קסום ויפה בסגנון הקולנועי של פעם. יש ב"אדון ומפקד" איכות לירית שנדיר למצוא כיום בקולנוע (היחידם המתקרבים לכך הם סרטי הראווה ההיסטוריים מהמזרח, דוגמת "הקיסר והמתנקש").
פיתוח תוך שעה
אבל איזה פיתוח דמויות היה ב'אדון ומפקד'? הדמויות של הקפטן והרופא לא היו "עמוקות" במיוחד, והן לא ממש מתפתחות לאורך הסרט. שניהם נשארים אותם בני אדם, אחרי כל הויכוחים.
הקשר בין ג'ק והרופא
מראים לך פה שני אנשים חזקים,
האחד הוא אדם חזק, נערץ ועקבי, והשני רגיש, עדין וצנוע, ולדעתי אין מקום לפתח את הדמויות שלהם, רק את הקשר בניהם ואת הניגודי שיש בין שניהם
המופע של טרומן
ראיתי אותו שוב לאחרונה כשהוא הוקרן בערוץ 2 על תקן פרומו ל'מופע של סטיב', וגיליתי שאני אוהב ומעריך אותו יותר עם כל צפיה. זה אולי לא סרט מושלם, אבל זה סרט נהדר.
שאלה מנג'סת
מי כן יצר סרט מושלם? תגיד, שאני אלך לראות.
פול תומאס אנדרסון כמובן
(מגנוליה), וקרובים לזה היו גם רידלי סקוט (תלמה ולואיז, שעליו כבר היה לי ויכוח ארוך כאן באתר), אוליבר סטון (רוצחים מלידה), פרנק דארבונט (חומות של תקווה), טים ברטון (המספריים של אדוארד), וריצ'רד קלי (נו באמת).
אוי ואבוי
קופת שרצים פתחת. אתה יכול להעביר את ההודעה הזאת לדוחקו, שם אנשים יוכלו לצעוק עליך באופן יותר טופיקי?
האמת היא
שאתה צודק, ואני הייתי אפילו מודע לענין. אבל גונקל שאל שאלה, אז מה? שאני לא יענה?
והנה קופת שרצים נפתחת
מגנוליה?!
יו הב גוט טו בי קידינג מי.
(בבקשה, אני מחפש כבר מלא זמן מקום להתווכח בו על הסרט הזה. אנא, לנקקו אם קיים ויכוח מסוים)
אויש
קודם תתווכח על הסרטים האחרים, אלה שבאמת מגיע להם, אחר כך נראה מה אפשר לעשות בקשר ל"מגנוליה".
באיזה מובן מגיע להם?
מגיע להם התואר "סרטים מושלים" או מגיע להם שייתווכחו עליהם?כי חוץ, אולי, מ"המספריים של אדוארד" הנפלא, הרשימה של נורטון נראתה לי, האמת, די תמוהה. עוד מילא "דוני דארקו" שרחוק הרים וגאיות מלהיות מושלם אבל הוא מאוד מאוד מוצלח – אבל "חומות של תקווה"? הוא אפילו לא העיבוד הכי טוב של סטיבן קינג (נסה את "הניצוץ" או הסרטים של רוב ריינר). "תלמה ולואיז"? בחייאת, תיכף תגיד ש"מועדון האקסיות" מושלם. ויותר מהכל, "רוצחים מלידה"? מדובר באחת ההתעללויות האכזריות ביותר שביצע במאי בתסריט עם פוטנציאל בהסטוריה של הקולנוע. מושלם הוא בטח לא.
אנשים, הויכוח מוצדק,
אבל המיקום לא. ברצינות, קחו את זה למקום אחר לפני שיתפתח כאן פתיל מפלצתי שכל קשר בינו ובין 'אדון ומפקד' מקרי בלבד.
איפה למשל?
''רוצחים מלידה''??
חזור בך! אני דורש ממך לחזור בך! חזור בך אני אומר!
תודה מראש
אם לא הייתי מתנגד
להודעות קצרות ולא מנומקות, בעיקר במקומות לא טופיקיים, הייתי פשוט כותב "רוצחים מלידה סרט חרא".
אם לא הייתי מתנגד
נחמד לראות שאני לא לבד בקטע הזה. אחרי ששמעתי מבערך כל מי שאני מכיר שראה את הסרט הזה שהוא נהדר, ואני חשבתי שהוא וולגרי ודוחה… (לא שיש לי התנגדות לסרטים וולגריים ודוחים, אבל שיהיה עם טעם…)
הוא עם טעם.
וכשסוף סוף יהיה לי כרטיס מסך חדש, ואני אראה מה אני מקלידה, אני גם אסביר.
כאמור
וכמו שרד פיש אמר, זה ממש לא המקום לויכוח. זאת הרשימה שלי, היא לגיטימית בדיוק כמו כל רשימה אחרת. ובמקום שאינו פתיל של "אדון ומפקד" אני אפילו מוכן לנמק אותם אחד לאחד (אם כי אני חייב לציין, שתלמה ולואיז מנומק בפתיל של אנשי המזימות, ודוני דארקו מנומק בפתיל של דוני דארקו).
אני לא חושב שיש למאליק קשר כלשהו לסרט
ולא רק בגלל שהטבע מוצג בצורה שונה לגמרי מאשר אצל מאליק. לא כל תמונת טבע ישר מתקשרת למאליק. היית יותר פוגע במטרה אם היית מזכיר את ורנר הרצוג, למרות שגם זה לא ממש מדויק. חוץ מזה, סרטו ה"מאליקי" ביותר של פיטר וויר הוא כנראה Picnic at Hanging Rock מ-1975 (לא ראיתי, אגב), סרט שנעשה באותה שנה כמו "שביל הזעם", סרטו הראשון של מאליק, ולכן עוד יותר קשה להגיד שיש קשר כלשהו ביניהם.
הנקודה היא
שאני חי על אסוסיאציות, וכשראיתי את אדון ומפקד. ואת ההשוואה המתבקשת בין הדוקטור לקפטן. ישר קפץ לי מאליק לראש.
האם מאליק ווויר משתמשים בטכניקה באופן דומה. לא, בהחלט לא. בעוד שאצל וויר היא מהווה חלק מהנראטיב של הסרט, הרי שאצל מאליק, היא מהווה אוסף תמונות מטאפורי ותו לא. אך הרעיון בבסיסו בהחלט דומה.
לגבי ורנר הרצוג, אני די בטוח שלא ראיתי אף אחד מסרטיו, ואני לא בטוח לחלוטין שאי פעם שמעתי עליו (אתה רוצה שאני יחזור לניק "נורטון והידע הקולנועי המוגבל?), ולגבי הסרט על הפיקניק, אותו כנ"ל. לא שמעתי, לא ראיתי, לא ידעתי. אני בסה"כ ניסיתי להעביר אסוסיאציה אחת שהועלתה במוחי, לא הרבה יותר.
קודם כל, לא נכון
הזכרת בעצמך את "הקו האדום". ב"קו האדום" הניגוד בין הטבע לאנושות הוא כן חלק מהנראטיב. זה נכון לגבי כל הסרטים של מאליק, פשוט ב"קו האדום" מדברים על זה בצורה מפורשת וזה גם נעשה בקונטקסט של מלחמה, בדיוק כמו ב"אדון ומפקד".
ואם זה נראה כאילו שאני בעצם מוכיח את הנקודה שלך, אני לא. ב"אדון ומפקד" הצגת הטבע היא שטחית ונעשית רק כדי להמחיז את נקודת המבט של הרופא.
אין לי מושג על מה אתה מדבר
ואני גם לא זוכר את התמונה האחרונה של הסרט. לא אמרתי שהסרט חסר סאבטקסט. אמרתי שיחסית למאליק הסרט שטחי. יחסית לכל סרט "אומנותי" הסרט שטחי. יחסית לבלוקבאסטר הוליוודי הוא לא. זה הכל.
התמונה האחרונה
היא זו שבה הרופא הטוב, ומפקדו מנגנים כל כליהם בהרמוניה מושלמת, לאחר הידיעה שהמאבק צריך להימשך. מיד לאחר מכן המצלמה עולה למעלה, ובוחנת בהשלמה את האניה מזווית מעופו של הציפור.
אני אגב, חייב לציין שאני לא אוהב את מאליק במיוחד. ימים ברקיע היה אמנם סרט מוצלח, וגם שבילי הזעם לא רע. אבל לפחות בקו האדום, הוא הרגיז אותי עם פלצנות ו"אובר ארטיות". אני בדרך כלל מעדיף סרט שמצליח לשלב סאבטקסט ללא פלצנות דומה. מבחינתי אדון ומפקד בהחלט עשה את זה.
ואגב אמרת ש"יחסית לכל סרט אומנותי, הסרט שטחי". אני די בטוח שאפילו אתה לא חושב שהסרט הזה פחות טוב מכל הסרטים האומנותיים שאי פעם נוצרו.
כן ולא
בוא נגדיר סרט אומנותי בתור סרט שמנסה להביע או לחקור כמה קונספטים מופשטים. בוא נגדיר סרט אומנותי "טוב" בתור סרט שהרעיונות שלו מורכבים והוא מציג אותם בצורה מעניינת ומעמיקה. איזה רעיונות יש ל"אדון ומפקד"? הרי אפילו יחסית לספרים עליהם הוא מבוסס הוא מאוד פשטני, כמו שמוסבר במאמר שהבאתי קישור אליו אי שם למעלה. אם הוא מסרס את דמותו של הרופא, כמה תוכן וסאבטקסט כבר נשאר? לא הרבה, לדעתי.
אבל הסרט הזה
הוא לא אפוס, והוא לא מנסה לדון במליון נושאים (טוב, שניים) באופן שטחי על חשבון דיון מעמיק יותר בנושא אחד.
יכול להיות שהכותב של המאמר שהבאת, נדפק בגלל שהוא קרא את הספר קודם. למעשה, בעיני מדובר בדוגמא קלאסית. מבחינתי לרופא היה את כל העומק הדרוש, ובבסיס היחסים בינו לבין קרואו טמון כל מה שהכותב רצה להביע. וזאת ללא מעבר לממדים אפיים בסרט (מה שלדעתי הועיל לו), וללא ירידה לרמת זלזול באינטלגנציה של הצופה.
להיצ'נס הנ"ל חרה על כך, שעברו של הרופא לא התגלה לנו בסרט. מבחינתי עברו של הרופא לא היה רלוונטי כלל. עובדה, שהמסר הועבר לפחות לי באופן מלא, גם ללא ידע מוקדם על הספר, או על הביקורת של היצ'נס. סירוס דמותו של הרופא? בהחלט לא. מדובר כאן בניצול מקסימלי של מדיום קולנועי, ללא נבירה בקיטש מצד אחד, ובדברים מובנים מאליהם מאידך. ובקיצור, מה שעשוי להיות אפקטיבי בספר, בהחלט היה יכול לדרדר את הסרט, ולהפוך אותו לדידקטי ושטוח.
לגבי היחסים ההומוסקסואליים. או העובדה שהסרט נזהר מלגעת בחיספוס של החיים באוניה. נכון, אך לא בטוח שזו מגרעה, שכן כך וויר היה חופשי יותר לדון ברעיון האחד שלו, במקום לדוש ברעיונות שכבר הועלו בעבר. ואינם רלוונטיים למסר המיידי של הסרט.
מעבר לכך, אני חושב שטוב עשה וויר, בכך שהוא גרם לילד לא להפוך למושא הומו אירוטי. אלא רק בתור השוואה קלאסית למוטיב המרכזי של הסרט, כפי שכתבתי בהודעות שלי קודם. רעיון הסיפור בתוך סיפור, או ההשוואה בתוך השוואה בסרט, אמנם אינו אוונגארדי, אך הוא בהחלט יעיל, והטכניקה הוכיחה את עצמה מספיק פעמים בעבר, וגם הפעם.
הסרט גם אינו פשטני, ולו משום שהמסר המועבר, כפי שכתבתי קודם הינו אמביוולנטי, שהרי הסרט לא מגדיר את גבולות הטוב והרע במלחמה, את היחס לפציפיזם או למלחמה. לפאשיזם או לדמוקרטיה. אלא מהווה רק סוג של מטאפורה למאבקים פנימיים כאלה או אחרים. וכאלה שגם מסבירים באופן מדויק את המניעים האמיתיים למלחמה המודרנית. (ואם תרצה, משל חיובי דווקא למלחמות ארה"ב בעידן הפוסט 9-11). את הטוב הגלום במאבקים הנצחיים, ואת הסיבות עבורם כולנו נלחמים.
ושאלה אחת לסיום. האם נראה לך סביר, כי העובדה שכשעה (להערכתי) מהסרט סבבה סביב הדוקטור, ואובססית הטבע שלו. היתה חסרת משמעות, כפי שהיצ'נס טוען? בעיני זה לא רק לא סביר, זה גם בלתי אפשרי.
אתה שוב חוזר לנושאים לא קשורים
אף אחד לא אמר שהילד אמור להפוך למושא הומו-אירוטי. בכל מקרה הוא לא היה הופך לכזה בתור קצין.
נכון, הסרט אמביוולנטי ברמה מסוימת, אבל עצם האמביוולנטיות לא מספיקה כשהסיפור שהסרט מספר הוא כל כך פשוט. ומה שעשה אותו לפשוט הוא איפיון שתי הדמויות הראשיות במשיכות מכחול רחבות. יש סיכוי שהרקע לדמותו של הרופא היה גורע מהסרט, אבל אין לנו שום דרך לדעת. מה שנשאר במקום הרקע הוא חור שחור. אנחנו בעצם יודעים מעט מאוד על הקפטן ואפילו פחות על הרופא. בסרט של שעתיים-פלוס, שמתמקד בבדיוק שלוש דמויות, זה לא מספיק.
זה כנראה
ויכוח שלא יסתיים.
לדעתי, אני יודע מספיק על הקפטן, לאו דוקא לאור עברו. אבל בטח שלאור אופיו הנתון בסרט. אותו כנ"ל עם הרופא, כפי שכבר כתבתי קודם. מבחינתי, שניהם (אבל בעיקר הרופא), הם דמויות עשירות ומורכבות.
אף אחד לא אמר שהילד אמור להפוך למושא הומו אירוטי, חוץ מאותו מבקר שהבאת כמובן.
זה לא בדיוק סאבטקס
אם היה משהו מעצבן בסרט זה היה הצורך שלהם להגיש לך הכל עם כפית על מגש של כסף.
"אוי, לא ידעתי שהטבע יכול לספק רעיונות למלחמה ימית". זה נשמע כמו שורה מ"טאו טאו".
אתה מזכיר לי נשכחות.
אז החלטתי לקרוא את הפתיל הזה ולקרוא אותו טוב. ומסתבר שאתה כנראה לא קראת אותו. כי אם היית קורא אותו היית מגלה שאמרתי דברים הפוכים. הניגוד בין הרופא לקפטן יצר אמביוולנטיות בסרט.
זו לא האכלה בכפית של כסף, ולו משום שאמביוולנטיות היא בעצם לא האכלה בשום כפית בכל מקרה.
לא אמרתי
שאין שום דבר בסרט שאיננו האכלה בכפית. אבל יש בהחלט הרבה דברים שהם *כן* האכלה בכפית.
זו הייתה דוגמה לאחד מהם
זוית אחרת לצפיה בסרט
יצא לי לצפות בסרט במסגרת יום עיון של קצינים בצבא. האמת, אם הייתי רואה את הסרט בצפייה רגילה, הייתי משתעממת מאוד, אבל להפתעתי היה לי מאוד מעניין ומעמיק דווקא משום שצפיתי בו במסגרת הזאת. פתאום עלו בי מחשבות על כל מיני הקבלות שאפשר לעשות בין הסרט לבין חיי קצין בצה"ל, והמון דימיון בין הדילמות שהסרט מעלה לדילמות של כל קצין בצבא, כל אחד והמצב האישי שלו. תנסו לצפות בסרט מזוית ראייה כזאת, ותקבלו חוויה עם עומק אחר.
זה היה לפני או אחרי שהקרינו לכם את ''טוראי ריאן''?
והאם קיבלתם בנוסף את ספר המנהלים המשכיל "מי הזיז את הגבינה שלי?" באדיבות דוד מופז?
שאול.
זה היה דוד כמו Uncle, לא כמו David.
כמובן..
אני מפגרת, סילחו לי.
היי, לי זה קרה עם לוחמי החלל. (הספר, לא הסרט).
ואז הבנתי שאולי כדאי להירגע, ושהיינליין זה היינליין, ומופז זה מופז…
אולי לא סרט לכל אחד, אבל בהחלט סרט בשבילי
ראיתי אותו עכשיו בגרסת הדוד ואהבתי מאוד מאוד. במיוחד את הצילום של הסרט יותר מכל דבר אחר. ואת החיבה לפול בטאני התחלתי לפתח מזמן, עוד בימי "סיפורו של אביר" המאושרים.