-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
מפות לכוכבים
Maps to the Stars
סיפורן של כמה דמויות הוליוודיות מצולקות, בינהן שחקנית החולמת לעשות רימייק לסרט של אמה המנוחה, אמא הדואגת לקריירה של בנה השחקן בן ה-13, ואח ואחות שהשתחררו שניהם ממוסדות סגורים לא מזמן.
תאריך הפצה בישראל: 09/10/2014
לא לצפות בטריילר, מכיל ספויילרים (לטעמי)
לגבי הסרט עצמו. אני לא בטוח מה אני מרגיש לגביו, לגבי כל סצנה בנפרד (פלוס מינוס) הייתה לי הרגשה כזו או אחרת. אבל הסרט כולו, כמכלול, לא היה ברור.
יצאתי באמצע.
קצת אחרי הסצנה שבה ג'וליאן מור עושה קקי והסצנה שבה הילד יורה בכלב (אני רק פורמלית החבאתי את הטקסט הזה – אתם יכולים לסמן ולקרוא אותו בלי שזה יהרוס לכם שום דבר. שקשה מאוד עוד יותר להרוס את הסרט ההרוס הזה) החלטתי שאין לי יותר מה לחפש בסרט הזה. הבעיה היא לא שהוא קיצוני לי מדי, יותר מזה שהוא רע מדי. הסצנות לעיל לא הכניסו אותי לשוק מסוים או הגעילו אותי יותר מדי – הן שיעממו אותי. לא סרט מזעזע, יותר ילד קטן שעומד מולך וצווח "קקי פיפי כוס מסריח!".
מופיעים בו שחקנים שווים והוא בוים על ידי במאי ידוע ואהוד (עד לפני כמה שנים לפחות), אבל הוא נראה פשוט כמו סרט של מגמת קולנוע בתיכון. יש בו פשוט פאק מאוד בסיסי בבימוי, בזרימה של הסצנות, בדרך שבה הדיאלוגים עוברים. אתה יושב באולם, ודברים אשכרה קורים בסרט – זה לא שאתה מחכה שמשהו יקרה סוף-סוף. זה לא שאין אקדחים מהמערכות הקודמות שלא יורים במערכות המאוחרות יותר. הבעיה היא שהם יורים ואתה יושב באולם וזה לא מזיז לך (בעיקר כי לא נראה כאילו למישהו בסרט זה מזיז).
וג'וליאן מור. יקירתי, מחמד ליבי, זאת שאהבה נפשי ושבמחי קלוז-אפ אחד יכולה לשבור לי את הלב בימים שכתיקונם, נאלצת להסתובב סרט שלם עם איפור מרוח ופנים מיוזעות ועיניים אדומות כאילו היא משתתפת בפארודיה על קייט בלאנשט ב"יסמין הכחולה". אני לא יודע אם זה הבימוי או שהיא התבלבלה קצת, אבל הדמות שלה כתובה ומבוימת ומשוחקת בתור ניסיון כושל להחריד לעצב מעין נורמה דזמונד מודל 2014.
בקיצור, בזבוז זמן קולוסאלי. כתם שחור ברזומה של קרוננברג, מור ושאר האנשים המוכשרים פחות-או-יותר שעבדו על הסרט הזה. זזתי לראות את "היסטוריה של אלימות".
סרט מחריד ומזוויע
וזהו. בלי שום ערך מוסף. זוועה לא אינטיליגנטית בעליל
הלכתי בלי לקרוא ביקורות
חשבתי-ג'וליאן מור מיה ואסיקובסקה, מה יכול להיות רע ? אז יכול.כפי הנכתב לעיל, לא ייאומן שעוד עושים סרטים כאלה. דוחה, ויותר מזה משמים וחסר נשמה.
לא, ברצינות, אני כמעט בטוח שמצאתי את הסרט הכי גרוע שראיתי השנה.
נשארו עוד כ-90 יום עד סופה, ולא ראיתי מספר כזה עצום של סרטים כדי שזה יהיה טייטל עד כדי כך משמעותי, אבל זה באמת סרט ממש רע. התכנים שלו זה דבר אחד, וזה שיש בו סצנות קיצוניות מאוד כבר אמור להרחיק ממנו המון אנשים, אבל אלו שלא נרתעים מתכנים קשים, גראפיים או ביזאריים, אבל אוהבים את הקולנוע שלהם עשוי טוב, אלה שאהבו את מלהולנד דרייב, את ג'וליאן מור, את דיוויד קרוננברג – אני מדגיש לכם: לא ללכת. יש המון סרטים טובים עכשיו בקולנוע. הסרט האיום הזה לא שווה את 38 השקלים שלכם. זה הדבר הכי קרוב לסרט סטודנטים שראיתי תחת ידיהם של יוצרים חשובים. לא ללכת.
חיבבתי את הסרט
שקיפות: ראיתי את הסרט בבית, בלי לשלם עליו – יכול להיות שבתוך קולנוע הסרט מזיק יותר.
הוא לא יצירת מופת קרוננברג-ית בשום מידה, אבל לא מתקרב לפיהוקים הגדולים של "שיטה מסוכנת" ו"קוסמופוליס". לא כתם שחור על הקריירה, אלא פשוט בנוסף לשניים הקודמים לא הסרטים שבגללם נזכור את קרוננברג כשניזכר בו.
הוא אכן מרגיש מנוכר ואדיש – אבל אני מניח שזה חלק גדול מהנקודה שלו. מתוך כל הסרטים הקודמים שלו, זה נראה האחד שהכי עונה על השאלה "איך סרט מוקדם של קרוננברג היה נראה אם היית צריך להוריד ממנו את כל אלמנטי הWTF?" – דמויות מנוכרות, רגעים ביזאריים (שחלקם משעשעים מאוד, לטעמי), הופעות שנעות בין נהדרות [מיה ומור] לבסדר גמור [קיוזאק].
אני מניח שחלק מהבעיה עם השאלה זה האם מניחים שהוא סאטירה מושחזת על הוליווד או לא. כי כתור סאטירה הוא בהחלט נכשל, ולא מראה שום דבר שלא ראינו ב"השחקן" או "שדרות סנסט", אבל כתור סרט על משפחה דפוקה בתעשייה דפוקה – הוא בהחלט מבצע את העבודה שלו כמו שצריך.
זה סרט מעצבן
כי הרעיון שלו הוא כ"כ טוב וחשוב, אבל הצורה בסוף כל כך מפוספסת וגרועה שחבל על הזמן שלכם. לא שווה אפילו בשביל הרעיון. בד"כ אני אוהב שמשתמשים בגועל כדי להקצין ולעורר מחשבה. כאן זה גועל בשביל גועל. לא מרגש, לא נוגע, לא מצחיק, לא מעניין. יש בו הרבה דברים שבסרט אחר הייתי מנסה לפענח אבל הפעם פשוט אין חשק. חבל כי את קורננברג אני סה"כ אוהב.
סרט מעולה
הו! חיכיתי מאז 'סימנים של כבוד' המצוין בשביל לראות את קרוננברג חוזר לעשות קולנוע נפיץ, מרושע, פרוורטי והכי
חשוב – מסמר שיער. והנה הוא שב השנה עם 'מפות לכוכבים', סרט היוצר זמזום מתמשך ומאיים בחסות הוליווד, יתושה מוצצת דם שכמותה. לא הייתי שלם עם כל התסריט, במיוחד הסיום שהרגיש כקריצה ארוכה מדי. למרות זאת, רוב המניפסט הקולנועי הארסי הזה היה כמו לחזות בהשתוללות של תעשייה שוחרת מדון. מיה וואסיקובסקה וג'וליאן מור על סף משחק מושלם, הן מצליחות להעכיר את השלווה והאווירה בקלות כה פסיכוטית.
סרט נפלא, רק חבל שלא ראיתי אותו קודם
כשהוא היה בקולנוע נכנסתי לפה וראיתי את התגובות הקשות הראשונות, ולכן לא הלכתי לראות אותו, אפילו שהאינסטינקט הראשוני מהטריילר ומרשימת השחקנים זעק שאני חייבת לראות את הדבר המופרע הזה (וידוי – מאז שראיתי את ג'וליאן מור במגנוליה ואת מיה וואסיקובסקה בג'יין אייר, הגעתי למסקנה שאני חייבת לראות כמעט כל דבר איתן, אז סרט עם שתיהן ביחד?).
אני בהחלט מתחרטת שלא הלכתי. מזמן לא נהניתי ככה מסרט, וכואב לי שלא הצבעתי לו בחמישייה של סרט השנה שלי (לא שזה היה עוזר לו במשהו לדירוג). זה באמת לא סרט לכל אחד, כנראה גם לא לרוב האנשים, אבל למי שאוהב את קרוננברג, ואין לו בעיה עם דמויות פסיכוטיות, מרושעות ומשפחת מפורסמים עוכרת שלווה, יהנה מכל רגע. לא משנה מה רואים, מה הנושא וכמה הוא מחריד, מרושע ומזעזע – אי אפשר להזיז את העיניים, וגם לא ממש רוצים. והכי מטריד – שנהנים מזה, מכל הסיבות הלא נכונות, ובלי שום רגש של אשמה.
המשחק של מור וואסיקובסקה היה פשוט מופלא (וגם של זו ששיחקה את אמא של מור, שאין לי מושג מה שמה). קיוזאק ופטינסון לא הדהימו, אבל גם לא הפריעו יותר מדי.
עכשיו סיימתי את הצפייה ומעולם לא קרה לי שהייתי כלכך לא החלטית כלפי סרט.
אין לי מושג אם הוא טוב או לא.
זה היה מוזר מידי
*זהירות ספוילר"- לא רואה בתגובות הבנה כלשהי של הסרט.
אף אחד לא כתב על מה הסרט ומה המסר שלו.
הסרט מדבר על בחורה שמשפחתה ניתקה איתה קשר בילדותה לאחר שניסתה לעשות מה שהוריה עשו ואחר כך להרוג. לא ברור באיזה קונטקסט היא נקלעה לאש, אך רואים שכל הדמויות שקשורות לאותו נושא, נשרפות באש. היא מוצאת את משפחתה שמנסה להתנער ממנה- אח שחצן, שמכור לסמים כבר בגיל 13 ואין לו שום ערכים, ואבא נפוח ושחצן גם כן. ההורים מסתירים סוד אפל שהיא גילתה. בינתיים היא עובדת אצל שחקנית שלא בוחלת באמצעים כדי להגיע לתהילה. חוץ מזה, 2 ילדים נרצחים כדי להגיע לתהילה ויש כמה רוחות רפאים שמבקרות את השחקן הצעיר ואת השחקנית. בקיצור, לא כל כך ברור ומאד מעוות. אין צורך לצפות.