אני אוהב סרטי לולאות זמן. זה קונספט מגניב, ולא עשו עדיין מספיק ממנו כדי שיימאס לי; אבל זאת לא רק ההברקה שבקונספט – זה התוכן שלו. יש משהו מאד בסיסי בלראות גיבור שנידון לחיות את אותו היום בחייו שוב ושוב ושוב, ולהרגיש קצת כמוהו.
אז נכון שרק לאחרונה קיבלנו גם את "פאלם ספרינגס" וגם את "לתפוס את הבוס", אבל הנה בשורה: "מפת הדברים הקטנים והמושלמים" נחת לא מזמן באמזון הקרוב לביתכם, ומבחינתי הביס את "קצה המחר" בתחרות על תואר "סרט לולאת הזמן הטוב ביותר". והוא עשה את זה כשסצינת ה"אקשן" הכי גדולה בו כוללת קפיצת סקייטבורד מעל חמש מדרגות, וכשגם הסצינות הקומיות שלו לא חוגגות את ההומור והצחוקים כמו שהייתם מצפים מהן.
ההתחלה דומה מאוד לזו של "פאלם ספרינגס": מארק (קייל אלן) תקוע בלולאת זמן, די התייאש מלהבין מה לעשות כנגד זה ופשוט מנסה להנות מהחיים המוזרים האלה. ביום ככל הימים הוא פוגש את מרגרט (קתרין ניוטון) שתקועה איתו בלולאה, ומאותו רגע התסריט הקבוע משתנה ומארק מתחיל להאמין שיש לו סיבה אמיתית לחפש דרך החוצה.
ואכן, בהתחלה הסרט מתנהג כמו סרט נוסף בז'אנר: יש כמובן את הסיקוונס שבו הגיבור יודע מראש על כל פעולה שעומדת להתרחש, מה שהופך אותו למיני גיבור-על שכזה, ויש את השוטים והקאטים החוזרים על עצמם ומדגישים את החזרתיות של חיי הגיבור. וטוב שיש, כי אלו קטעים כיפיים, וכשהסרט מתחיל ליצוק תוכן אמיתי לכל הכיפיות הזו, הצופים כבר יישארו.
מה, למה שלא יישארו? כי לקראת המערכה השנייה הסרט עלול להרגיש דידקטי מעט. יש דקות ארוכות בהן הוא נמצא כפסע מלהפוך ל"סרט מסר" מעצבן, או לחילופין למעוד על מדרגת "הגיבור ישנה את האישיות שלו וכך יצליח" ההו-כה-מקורית. הוא גם משלב בקטע הזה – וגם זה לכאורה כחלק ממוסכמות הז'אנר – קצת בבל"ת מדעי וקשקושים על המימד הרביעי שעלולים לגרום לגלגולי עיניים. אבל כאמור, כל זה נעשה כחלק ממה שנראה כמו עוד ביצוע חביב של הז'אנר.
ואז הסרט מבהיר על מה הוא באמת, ומזנק אל עשיריית הסרטים הטובים ביותר שראיתי השנה.
כן, יש כאן גילוי עלילתי; טוויסט, אם תתעקשו. אבל היופי של הסרט נעוץ בכך שהוא לא מתנהג כמו סרט טוויסט. אין כאן תרועת חצוצרות רמה וסיפוק עלילתי מיידי, והמסר הוא בדיוק מה שאפשר לצפות מסרט כזה (וגם נמצא בכותרת של הסרט): החיים שלנו, מבאסים ככל שיהיו, כוללים הרבה דברים קטנים ומושלמים.
אז אין כאן את רגע הסיפוק של "וואו, לא ראיתי את זה מגיע" כי, כאמור, זה לא הנושא. מה שכן יש זה תסריט עדין, מדוייק ונהדר, שמשלב את הגילוי בעלילה בצורה טבעית כל כך עד שאולי לא תשימו לב איך כל המערכה השנייה והטיפה נמרחת מוצגת באור חדש לגמרי.
וזה אור שפשוט יוצא פתאום מבין העננים. כי המסר, כאמור, עלול להרגיש שבלוני, אבל כשהוא מוגש בצורה כל כך נוגעת ללב וכל כך עדינה, הוא הופך לאחד הדברים הכי מרגשים שראיתי לאחרונה. כמה מרגש? ברמה של לשכב בלילה ולא להירדם כשהראש מלא מחשבות על הסרט ועל המשמעות שלו.
הסרט לא מושלם. קייל אלן סובל ממחסור חמור בהבעות פנים, וצריך להודות שהקטע של הבבל"ת והמימד הרביעי וכל זה עדיין קצת מפריע. אבל קתרין ניוטון נהדרת לגמרי ומפצה על האנמיות של השחקן שלצידה, והתסריט הנפלא והרגיש שולט ביד רמה; ובהחלט הגיע הזמן לתת קרדיט לתסריטאי, הסופר האמריקאי לב גרוסמן, שגם כתב את הסיפור הקצר עליו מבוסס הסרט. זאת עבודת התסריטאות הראשונה שלו, וכאילו, וואו, זה לא פייר. הדבר הזה צריך אוסקר, בחיי.
נקודה נוספת היא שאולי הסרט עדין מדי. אני מוכרח להודות שלקח לי יום-יומיים להעריך את הסרט – כשסיימתי לצפות בו הייתי יותר כזה "אוקיי, טוב, סבבה", אבל מצאתי את עצמי חושב עליו שוב ושוב, ושוב, ולאט לאט הבנתי את כל מה שהעדינות שבכתיבה החביאה ממני בזמן אמת. והיא החביאה פנינה של ממש.
"מפת הדברים הקטנים והמושלמים" מומלץ לכל מי שרוצה להרגיש ולהבין כמה העולם שלנו הוא מקום נפלא לחיות בו, וכמה החיים יכולים וצריכים להיות דבר נפלא ומתוק אפילו אחרי מאורעות שמרגישים כאילו אין בשביל מה להמשיך; אבל גם בלי קשר, הסרט הזה הוא דבר קטן וכמעט מושלם שכמעט אף אחד לא שמע עליו, ואתם צריכים לראות אותו.
מדויק
גם אני מת על סרטי לולאת זמן, וגם אני הופתעתי לטובה מעל ומעבר מהסרט הזה.
תודה על הביקורת
סרט נהדר
למעשה, סרט לולאת הזמן השני הכי אהוב עליי, ואני אובססיבית ללולאות זמן.
הוא גם חמוד להפליא, אבל גם יש לו עומק נסתר ורעיונות יפים לאללה.
מבחינתי זה מה שג'ון גרין היה כותב אם הוא היה כותב ז'אנר, כי יש פה גם בדיוק את הדברים שבגללם לועגים לו כל כך הרבה, אבל גם את הדברים היפים והחשובים שאני כל כך אוהבת אצלו. אז לחובבי הסגנון – מומלץ מאד.
רגע!
אז אפשר המלצות לעוד סרטי לולאת זמן?
צפיתי ב:
Groundhog Day – כמובן
Edge of Tomorrow
Source Code
Palm Springs
Boss Level
The Map of Tiny Pefect Things
סרטים קצרים:
Exit Strategy – מצוין
One-Minute Time Machine (התלבטתי אם נחשב)
CTRL Z
12:01 PM
Two Distant Strangers
שני סרטי מז"ל טוב מומלצים כמעט ללא סייג
(ל"ת)
אוקיי, בוא נראה.
קודם קצת קישורים: בסקר הרלוונטי עשיתי דירוג של יצירות עם לולאות זמן, הרשימה הזו כמובן לא כוללת דברים חדשים שיצאו מאז. ויש לי גם רשימה בלטרבוקסד אבל היא כמובן כוללת רק סרטים (ארוכים וקצרים).
מבין מה שלא ראית, בובה רוסית הוא צפיית חובה. באמת יצירת מופת ולדעתי השיא של הז'אנר עד היום. מז"ל טוב לא עמוק באותה מידה, אבל כיף מאד, בעיקר הראשון. ל-See You Yesterday יש בערך את אותה פואנטה של Two Distant Strangers אבל הוא יצא לפניו (אם כי לא לפני המערכון שממנו הוא לכאורה מועתק). הוא סרט עם הרבה בעיות אבל עם לב מאד מעניין שלדעתי שווה את זה, והשחקנית הראשית מפעימה. אם אתה בקטע של מחזות זמר – אני ממליצה לפחות להקשיב לקאסט רקורדינג של גראונדהוג דיי. את העלילה אתה כבר מכיר, וקצת קונטקסט לשירים איפה שצריך אפשר למצוא בג'ינייס או לשאול אותי. השירים ממש טובים ובעצם יש פה שימוש מעולה בפורמט כדי להדגיש דברים שקל לפספס בסרט.
לגבי ההתלבטות שלך – בתגובות לביקורת על פאלם ספרינגס הרחבתי קצת על החלוקה של הז'אנר לשתיים, השורה התחתונה היא שללולאות זמן מכוונות יש מקום בז'אנר והן מוסיפות לו עוד רבדים.
תודה רבה!
(ל"ת)
חמוד מאוד
לא בדיוק קונטרה, כי עדיין אמליץ עליו למי שבסביבה, אבל אגיד שהמילים המאוד חמות שנשפכות עליו לדעתי צריכים קוביית קרח או שניים. אבל כן, נו, זה מאוד חמוד ומגיעה לו תשומת לב.
סרט נורא ממש.
סרט נוראי.
תסריט מבוזבז לחלוטין, דמויות אנמיות ובלתי נסבלות.
הצפייה עצמה הרגישה לולאת זמן. לא הפסקתי לחשוב מתי הסיוט הזה יגמר.
סרט איטי, אינדי, שממש ממש לא עבד (מבחינתי כמובן)
בזבוז זמן צרוף.
ההתלהבות ממש לא מובנת לי.... זה סרט מאוד גרוע בקטגוריית ז'אנר הלולאה... ממש ממש גרוע
טוויסט מטופש
עלילה של קרטון
מסרים חברתיים מהסוג שמופיע על עטיפות מסטיקים.
בתור אחד שאוהב את סרטי הלולאות אני באמת מתקשה להבין איך מכניסים אותו לאותה רשימה
ועוד פחות מזה איך שופכים עליו כל כ הרבה סופרלטיבים.
בעיני מדובר בסרט מהגרועים שנעשו סביב רעיון "אוי…שוב קמתי אתמול בבוקר".
בזבוז מוחלט של זמן