זה אחד מצירופי המקרים הביזאריים האלה: בתוך שבועיים הגיעו אלינו שני סרטים שאין שום קשר בינהם – "היטמן: סוכן 47" ו"שם קוד מ.ל.א.ך.", ומתברר שהעלילה של שניהם, או לפחות תחילתה, זהה. קלטו: אישה אחת, שנמצאת בברלין, לא יודעת שלמעשה היא הפכה למטרה של שני ארגונים חשאיים שונים. שני גברים נשלחים כדי למצוא אותה ומנסים לחסל זה את זה. המטרה האמיתית, מתברר, היא לא האישה עצמה אלא אבא שלה – שאותו היא אמנם לא ממש מכירה מכיוון שהוא נטש אותה בילדותה, ובכל זאת הוא חשוב מאוד, כי הוא מדען שעומד לפתח נשק מסוכן שאותו שני האירגונים רוצים לעצמם. כמו כן, בשניהם יש יריות.
יש שתי סיבות לכך שיותר אנשים לא משתאים על הדמיון המדהים הזה: האחת היא שלא הרבה אנשים ראו את "שם קוד מ.ל.א.ך.", ועוד פחות מזה ראו את "סוכן 47" (ובצדק). והשניה היא שבשני הסרטים אין לעלילה חשיבות של ממש, זה רק משהו שקורה ברקע. ההבדל העצום בין שני הסרטים הוא שאחד מהם הוא סרט טוב. וזה לא הסרט עם ה"47" בשם.
"The Man from U.N.C.L.E.", סרט שאין בו שום איזכור למלאכים (אבל גם לא לדודים) הוא רימייק של סדרת ריגול משנות השישים, מתרחש באותה התקופה ומאמץ גם את הסגנון: הלבוש, המוזיקה, וגם אופן הצילום – משהו בצבעים של הסרט מזכיר את הסרטים של אז, כאילו הוא צולם באותן מצלמות או לפחות עבר דרך אותם פילטרים. באותם סרטים משנות השישים, ג'יימס בונד כשהוא עוד היה שון קונרי וכל חקייניו, יש דברים נחמדים מאוד, אבל יש גם דברים שאיך לומר, לא ממש התיישנו היטב. "שם קוד" עושה בחכמה כשהוא בורר את הנוסטלגיה שלו: הוא לוקח מהסרטים האלה את החלקים הטובים – הסטייל, השנינות, המלחמה הקרה – ומוותר בנימוס על רובם של החלקים הפחות טובים, כלומר, האפקטים והסקסיזם הבוטה.
במילים אחרות, זה ג'יימס בונד של פעם, אבל מעודכן להיום. הנרי קאוויל מגלם את נפולאון סולו (איזה שם מדהים), סוכן אמריקאי שהוא פי 1000 יותר ג'יימס בונד; מולו מתייצב ארמי האמר (גם שם מדהים. עוד יותר מדהים שזה השם האמיתי שלו) בתפקיד סוכן רוסי עם פרצוף של אבן ונשמה של דב. האישה שבינהם היא אליסיה ויקאנדר, התגלית של 2015, שעשתה תפקיד מעולה בתור רובוטית ב"אקס מאכינה", וכאן עושה תפקיד מעולה בתור בת-אנוש, או ליתר דיוק בתור כוכבת קולנוע.
שני הסוכנים, האמריקאי והרוסי, נאלצים לעבוד ביחד כדי לעצור… ארגון מרושע כלשהו. ויש גם סצינות אקשן, מרדפים ומכות בדרך. והם בסדר. אבל אל תגיעו לסרט הזה בשביל האקשן; תגיעו בשביל הסטייל, ובשביל הדיאלוגים. חילופי המהלומות המילוליות בין נציגי אמא רוסיה והדוד סם הם נהדרים, והאמר וקאביל מבצעים תפקידים סטראוטיפיים אמנם, אבל עושים אותם מושלם. זאת תזכורת מצוינת לכך שסרטי מכות ואקדחים יכולים להיות כיפיים.
מעריצי גאי ריצ'י, שביים את הסרט, ירגישו אולי שהוא ממשיך להתבזבז. האיש עזב מזמן את העולם התחתון הבריטי שהיה אליו כל כך טוב ב"לוק סטוק ושני קנים מעשנים" ו"סנאצ'", ונראה שהוא עכשיו עובד במשרה מלאה בתפקיד יוצר שוברי קופות הוליוודיים מסחריים – הסרטים הקומדים שלו היו שני סרטי "שרלוק הולמס" עם רוברט דאוני ג'וניור, והסרט הבא שלו יהיה הגירסה המיליון ואחת ל"המלך ארתור". אבל לזכותו של ריצ'י ייאמר שגם כשהוא עובד בשביל המכונה ההוליוודית, הוא שומר על הסגנון שלו, והוא עובד היטב. למעשה, ייתכן שזה הסרט הטוב ביותר שלו מאז "סנאצ'". ביחס לסרטי ריצ'י אחרים, שהתאפיינו בעריכה היסטרית, הסרט הזה רגוע יחסית, ובכל זאת עדיין יש פה הרבה משחק עם זויות צילום משעשעות, עריכה מתחכמת ומסכים מפוצלים. ריצ'י אוהב לחזור לאחור ולהסביר דברים באמצעות פלאשבקים, ולפעמים הוא אמנם מגזים לגמרי (יש רגע בסרט שבו מתרחש פלאשבק למשהו שקרה לפני לא יותר מחצי דקה, ולמרות שאוגוסט בחוץ והמח של אף אחד לא פועל בפול-גז, הזכרון שלי לא נחלש עד כדי כך), אבל רוב הזמן הוא יודע לעשות את זה באופן משעשע. זה אחד מהסרטים שצוחקים בהם לא רק מהסצינות, אלא גם מהקאטים בינהם.
"שם קוד מ.ל.א.ך." לא מצליח כמו סרטי קיץ אחרים ולא בומבסטי כמוהם – וחייבים להודות שאחרי פתיחה מעולה, הסיום שלו קצת מאכזב – ובכל זאת, בניגוד מוחלט לרוב סרטי האנשים עם האקדחים שראיתי לאחרונה, כיף לראות אותו.
פורסם במקור בוואלה
"הסרטים הקומדים שלו היו"
צ"ל "קודמים" אאל"ט
למה, לא צחקת בשרלוק הולמס?
(ל"ת)
אני לא בהכרח חושב שהסרט הזה הוא הטוב ביותר שלו מאז "סנאצ'"
כלומר, בעצם אני אומר שאני לא בטוח אם אהבתי אותו יותר מרוק'נ'רולה.
לטובתו הוא הרבה פחות מיחזור חומרים מרוק'נ'רולה, והמקוריות שלו בגישה הכללית גם בנוגע לסרטי עבר של ריצ'י וגם בנוגע לסרטי הקיץ בכלליות מרעננת מאוד,המערכה הראשונה והשנייה שלו לא קרובה לסרבול הבלתי נגמר של המותחן הבריטי, ומכיוון שיש הרבה פחות שחקנים בקאסט אפשר לשים לטיב העבודה של כל המעורבים בדבר: קאוויל, בפעם הראשונה שאני רואה, כל כך טוב שהוא שיכנע אותי לראות את באטמן מול סופרמן רק בשביל לבהות עוד קצת בסנטר שלו. את האמר אני תמיד אוהב, גם בפרש הבודד המושמץ ונראה שלויקאנדר יש את השנים משנות הגורל האלה אצל שחקנים בין זה,אקס מאכינה והמועמדות המתקרבת לאוסקר על "הנערה הדנית". זה, בניגוד לרוק'נ'רולה שכמעט כל השחקנים שם בתפקידי אורח שלא נותנים להם לזרוח באמת כי צריך מהר-מהר לעבור לדמות הבאה.
אבל בניגוד לרוק'נ'רולה ששווה בעיקר בשביל הסוף המרהיב שלו שלא רק קושר קצוות בצורה נהדרת אלא מותח,מצחיק ומרגש ומעלה את כל הסרט מדרגה אחת או שתיים הסוף של "שם קוד דוד" נגמר והוא מאוד נחמד והכל, אבל אין בו שום דבר שמצליח לגרום לצהלת מגניבות.
אם להשוות לעולם הקולינרי: רוק'נ'רולה זה כמו לצפות בשף שמרסק אוכל לחתיכות ולפתע נזכר שהוא שכח חלק חשוב מהמנה בבית והאמון שלך בו יורד אבל המנה לבסוף יוצאת טעימה בצורה מפתיעה, גם אם לא הבנת לחלוטין איך הכל התחבר לטעם שכזה. שם קוד א.נ.ק.ל זה כמו לראות מישהו מכין אוכל שנראה נהדר מרחוק ומריח נהדר ורק הצפייה וההכנה שווה את הכל אבל המנה בסוף היא רק בסדר כזה.
אני עדיין חושב שאני מעדיף את שם ק.ו.ד מלאך על פני רוק'נ'רולה, אבל זאת תחרות די צמודה מבחינתי. מה שכן, זה הרבה יותר טוב מהבלבול הכללי של שרלוק הולמס, שבו הסטייל חנק את הכל. פה ריצ'י נתן מספיק אוויר לדמויות להתפתח וטוב שכך.
בעיקרון הסכמתי עם כל מילה, ואכן אתה מתנסח יפה.
מצד שני, גם את החסרונות ברוקנרולה ובשרלוק הולמס אהבתי.
משהו בסגנון של גאי ריצ'י עובד עלי לחלוטין.
בעיני בהשוואה לטרנטינו, שגם בהברקות שלו זה נראה שהוא ממש מתאמץ ודוחף סטייל בכוח,
ריצ'י פשוט עושה מה שהוא נהנה ומוכשר לעשות, ובנחת.
גם אדגר רייט לדעתי הוא יוצר עם סטייל לא מתאמץ (מקווה שהובנתי בכוונתי במילה הזו).
משהו מגניב
שכתבתי כבר בדף הסרט: הנרי קאוויל היה אחד משני המועמדים המרכזיים לרשת את פירס ברוסנן בתפקיד ג'יימס בונד, אלא שדניאל קרייג (המבוגר ממנו בחמש-עשרה שנים) זכה בתפקיד; והנה קיבלנו הצצה לג'יימס בונד בגילומו. דורון טוען למעלה שהוא פי אלף ג'יימס בונד. ראיתי את הסרט ואני חושב שהוא צודק, אבל רק ביחס לבונדים הישנים, סטייל רוג'ר מור – קאוויל אכן מבצע את זה מרהיב. אבל לבונד החדש, הקודר והעמוק יותר, שמגלם קרייג – לא נראה לי שהוא מתאים.
השתעממתי
סרט בסגנון הזה צריך כמה מאפיינים כדי לא להיות סרטי קלישאתי ומיותר, עלילה מענינת/מורכבת/מקורית אם היא קיימת כאן היא לא מסופרת טוב ולא אכפת מה הולך לקרות, חובה לגרום לנו לאהוב/להיות בעד הדמות הראשית כי הרי ברור שגק באור/גיימס בונד/ מאט דיימון לא הולכים למות אז לפחות שנהיה בעדם, וכאן הבריטי הוא דוש מעצבן, והרוסי לא מעורר יותר מדי אמפטיה, איזשהו עומק בסרט אין כאן כך שנשארנו רק עם ההומור (לדעתי לא מי יודע מה אבל עניין של טעם), וסצנות אקשן מסוגננות מקוריות ומרהיבות. אישית כשאני לא מתחבר לא לעלילה ולא לדמויות קשה לי להנות מהאקשן שכאן אכן עשוי טוב.
אני די בעמדת מיעוט גם בסרט הזה וגם בעוד סרטי אקשן שזוכים להערכה ונראים לי קלישאתיים, אולי הסטנדרטים ירדו ואולי אישית כבר לא מתחבר לסגנון, ורק מטרנטינו עדיין אהנה.
נהניתי מאוד ותודה על ההרצאה
סרט חביב ביותר עם לא מעט רגעים מצחיקים. הדמויות הראשיות מגניבות והאינטראקציה ביניהן מוצלחת. הנבלים אולי לא גדולים מהחיים אבל יש בהם מספיק מהגיחוך כדי שזה יעבוד. הבימוי של ריצ'י מעט מתון יחסית לסרטים המוקדמים שלו אבל עדיין עובד מצוין. וחשוב לא פחות להזכיר את פס הקול. הוא פשוט מעולה!
ראיתי אתמול את הסרט בסינמטק הרצליה. ההרצאה של פישלר לפני הסרט היתה אמנם קצרה אבל מעניינת ונתנה את הרקע הנכון כדי שהציפיות יהיו תואמות לסרט, אז תודה![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
סרט כיפי מאוד, חכם ומומלץ!
ודבר אחד שלא דיברו עליו:
זה הסרט הכי נקי של ריצ׳י.
למעשה, זה סרט נקי יותר מרוב הסרטים היום:
אין קללות, אין עירום (מלבד 2 שניות וגם זה בחושך ומהגב), ואין אלימות גרפית בכלל (אין טיפת דם אחת בסרט).
סוף סוף סרט מרגלים/אקשן טוב שאפשר לראות עם ההורים או עם הילדים (הגדולים) בלי להתפדח.
שרלוק הולמס 2?
לא כל כך זוכר אבל נדמה לי שהיה יותר נקי…
סרט המשך
מצטערת על שאלת ה-לכי-חפשי-בעצמך, אבל מישהו יודע אם יש סרט המשך שצפוי לצאת? הבנתי שהסרט לא הצליח מי יודע מה בקופות אז אני מניחה שהסיכוי קלוש אבל אני די נהניתי ממנו אז זה יהיה די משמח :)
ושוב, מצטערת שאני שואלת את זה פה במקום לברר ברחבי האינטרנט אבל אני וטכנולוגיה לא חברים טובים ומתברר שאני נכשלת גם בדברים הפשוטים האלה.
תודה לעונים!
כמו שאמרת, הסרט לא הצליח קופתית
והבמאי וכל השחקנים הראשיים צפויים להיות מאוד עסוקים בזמן הקרוב, אז סרט המשך לא נראה סביר, לפחות כרגע.
טוב מאוד אבל לא מצויין
יש אנשים מעצבנים כאלה שתמיד חייבים להראות שהם הכי חכמים, מבינים בהכל ואין סיכוי לתפוס אותם לא מוכנים.
ככה גם שם קוד מ.ל.א.ך, בחציו הראשון הוא מראה לנו שהוא הסרט הכי קול ואלגנט בשכונה, אבל כשבחצי השני הוא מתאמץ להמשיך ולהוכיח את זה (בשונה מסרטים כמו קינגסמן) זה כבר מתחי להמאס ולעצבן.
אבל הוא עדיין ממש מגניב. לו רק הוא היה מחליף את המאמץ המיותר במשהו כמו נבל מגניב וערמומי…
ביקורת מלאה אפשר למצוא כאן:
https://gal015.wordpress.com/2015/12/11/the-man-from-uncle/
מה זאת אומרת אין אזכור לדודים?
ראשית – אם עשה חיפוש בדף – יש בביקורת שלך אזכור של דוד חשוב – שמו סם.
חוץ מזה – הדוד של הבחורה הוא ציר די מרכזי של העלילה…