"מאמה" מתחיל באיש שהולך להרוג את שתי הילדות הקטנות שלו. זה לא החלק המפחיד בסרט.
אבא של ויקטוריה ולילי רצח את אשתו, וגורל הבנות לא היה שונה בהרבה, אלמלא הוא היה בוחר בצריף הלא נכון באמצע היער. חמש שנים מאוחר יותר, שתי הילדות נמצאות. לבדן, אחרי ששנים של ניתוק מהחברה הפכו אותן לחיות פרא, אבל עדיין חיות. הן מאומצות על ידי אחיו של אביהן והחברה שלו (ג'סיקה צ'אסטיין) – שניהם לא מוכנים להיות הורים, ובוודאי שלא הורים לשתי ילדות שרגילות לצוד, להרוג ולאכול את האוכל שלהן בעצמן. הילדה הקטנה בקושי מדברת; הילדה הגדולה מדברת אמנם, אבל אומרת דברים מוזרים. דברים כמו "מאמה", למשל. מאמה, לטענת הילדה, היא זו שדאגה לילדות והאכילה אותן ביער. מאמה אוהבת את הילדות, אבל יכולה להיות גם מפחידה לפעמים. מאמה לא נוגעת ברצפה.
"מאמה" אמנם נוצר על ידי במאי ארגנטינאי (אנדרס מוצ'יאטי), ונחשב להפקה ספרדית/קנדית בחסות מפיק מקסיקני (גיירמו דל טורו), אבל בסגנונו הוא מזכיר דווקא סרטי אימה יפנים, המלאים ברוחות רפאים ארוכות שיער המתחבאות בפינות אפלות ולחות. השילוב הבינלאומי הזה עובד. רוב הזמן, על הנייר, הסרט לא מראה שום דבר חדש. שועלי אימה יוכלו להצביע, בנוגע לכל סצינת הפחדה ב"מאמה", על סצינה אחת לפחות מתוך סרט עבר שעשתה פחות או יותר את אותו הדבר. אחרי הכל, כמה דרכים שונות כבר יש להראות דמות מעורפלת של אישה שעשויה לשרוץ טיפה מחוץ לטווח העין בתוך בית גדול ואפל, ומגיחה מתוך דלת או ארון או משהו? אבל את ההפחדות הלא מקוריות "מאמה" מבצע מצוין, ומתבל אותן בכמה סצינות מקוריות באמת. שוט מבריק אחד, שבו התמונה מחולקת בין חדר ילדים ומסדרון, הוא מעין מיני-סרט אימה בפני עצמו.
אחד הדברים העיקריים שמרימים את "מאמה" מעל לרמת סרט האימה הממוצע הוא לא הרוח, אלא דווקא בני האדם. רוב סרטי האימה עוסקים במשהו על-טבעי או מפחיד שקורה לאנשים רגילים כמוני וכמוך, ומשתדלות לעשות את הדמויות כמוני-כמוך ככל האפשר, ולכן הן בדרך כלל גנריות ומשעממות. ב"מאמה" זה לא המצב. ג'סיקה צ'אסטיין, שחקנית נהדרת שאותה כבר התרגלנו לראות כיפהפיה ג'ינג'ית מהממת, נראית כאן שונה לחלוטין כרוקרית גותית עם שיער שחור קצר, אבל זה לא מפריע לה להקנות לדמות שלה – שמאוד לא מתלהבת מתפקיד האמא שנכפה עליה – אמינות בלתי מצויה לסרטים מסוג זה. גם שתי הילדות (מייגן קרפנטייר ואיזבל נליס) מצוינות, והיחסים בין האמא בעל כרחה לבין ילדות הפרא היו יכולות להספיק לסרט שלם גם אלמלא היתה מאמה בסביבה. וכשדמויות שאכפת לך מהן מפחדות, גם אתה מפחד יותר.
"מאמה" רחוק מלהיות נטול חסרונות. זה אחד מאותם סרטים שככל שחושבים עליהם יותר בדיעבד, כך הם מתפרקים. מלבד צ'אסטיין והילדות, רוב השחקנים בסרט מאולצים למדי, וממלאים תפקידים שברור מדי מראש לאן הם יילכו ולאן יגיעו. דמות אחת נופלת במהלך הסרט אל תוך חור בעלילה, וזמן מה לאחר מכן מגיחה מחדש ללא שום הסבר, אחרי שעברה כנראה כמה סצינות שיופיעו רק ב"סצינות שנמחקו" בבלו-ריי. כמה רגעים של אפקטים ממוחשבים לא מספיק טובים פוגעים באמינות הסרט, והסיום נגוע בשמאלץ שמאיים להפוך אותו לסרט דיסני. סרט דיסני אפל מאוד שבו הסוף הטוב לא מובטח, ובכל זאת. ויותר מכל – הסרט מותח עד הקצה את עניין הבית הרדוף עם שבו בכל רגע תקפוץ (או לא תקפוץ… ו-א-ז תקפוץ) עליך איזו רוח רפאים מבהילה. ההבהלות יעילות, מבוצעות טוב ובסופו של דבר חוזרות על עצמן.
זאת רשימה רצינית של חסרונות, אבל את הדברים החשובים "מאמה" עושה נכון. שתי ילדות, אמא מאמצת ומאמה הן מספיק בשביל להפוך אותו לאחד מסרטי האימה המוצלחים ביותר שהוקרנו בארץ לאחרונה.
פורסם במקור בוואלה
שתי הפסקאות הראשונות זה ספוילרים.
למה?
זה בתחילת הסרט
לפי הבנתי. כל דבר שקורה בתחילת הסרט לא יכול להיות ספויילר רציני.
אם כבר הפסקה האחת לפני האחרונה
זו שעוסקת בסוף – היא ספויילר.
הפסקתי לקרוא אחרי הפסקאות האלה מחשש לעוד ספולירים
(ל"ת)
לא, היא לא.
ספוילר: פרט עלילה שעלול לפגוע בחווית הצפיה וכו'. הפיסקה הלפני אחרונה לא כוללת פרטי עלילה.
לא, הם לא.
תיאור חמש הדקות הראשונות של סרט הוא לא ספוילר, אחרת אי אפשר היה לעולם לספר שום דבר על אף סרט. תמיד עדיף, כמובן, להגיע לסרט בלי לדעת עליו כלום, אבל אם אתה רוצה לקיים דיון באיזושהי רמה על סרט – אי אפשר לעשות את זה בלי להסגיר את הפרטים הכי בסיסיים על תחילת העלילה שלו.
ל-אופיר סויסה
אמרו לך שאתה ממש דומה לקריימר?
איזה בזבוז לראות אותו בקולנוע
אני מכיר בזכותם של אחרים להגיב בצורה שונה למה שמתרחש על המסך, אבל זה די מפריע כשיש פרחות שמתפוצצות מצחוק כשילדה קטנה אוכלת דברים שלא אוכלים בד"כ. לבד אולי הייתי מצליח לקחת את זה למחוזות של קריפי\מטריד\עצוב אבל הקהל הנהדר של יס איילון (מוצ"ש) קבע שאני בקומדיה. מה לעשות לא הצחיק אותי.
יצא בטעת כתגובה לאופיר
אופיר צודק.
מודה שגם אני גיחכתי קצת בכמה קטעים מגוחכים...
אבל השתדלתי שלא להפריע ליושבים לצידי. מצד שני, לידי ישב מר סאב-טקסט, אותו אדם שחייב לפרשן לבת זוגו, בקולי קולות, עובדות ברורות מתוך הסרט: "אההה הוא הולך לירות בה", "אההה הוא מת", "אההה, זאת רוח רפאים", "אההה, האור מגיע מן המקרן אל המסך ומציג רצף של עשרות תמונות בשניה, וכך גורם למוח לפרש את רצף התמונות כתנועה על המסך". תענוג צרוף.
פישלייק הזדהות.
כשהמורה שלנו לתנ"ך הקרינה לנו את "עשרת הדיברות" (מהאמצע. בצפייה ישירה מיוטיוב) היא הייתה חייבת להסביר בכל רגע מה קורה על המסך, בהנחה שאנחנו טיפשים מדי בשביל להבין לבד. "עכשיו הוא הולך. עכשיו הם נלחמים. עכשיו הוא הורג אותו. עכשיו הוא מסתכל על ארץ ישראל". זה חירפן אותי.
שונא את אלה
אני נתקל בהם מדי פעם, וזה בד'כ זוגות מבוגרים, כשאחד מהם מקריין מה קורה על המסך או דבר ברור שעומד לקרות עוד רגע. זה מוציא אותי מדעתי.
עדיין עדיף על אנשים שפותחים וסוגרים את הטלפון במשך כל ה
כשראיתי את Wanted (כן כן, ראיתי אותו בקולנוע), סחטתי מאישתי הבטחה לא ללכת איתי יותר לקולנוע כי כמעט הרגתי ילדה בת חמש עשרה שהיה לה דחוף לעדכן בפייסבוק שהיא רואה את אנג'לינה ד'ולי ערומה בערך אולי.
חמור ואף מעצבן מכך:
אנשים שלא מסתפקים בלכתוב סטטוס,
אלא מצלמים את המסך, ובאמצע הסרט יש פתאום פלאש.
בבקשה תגיד לי שזה לא באמת קורה.
(ל"ת)
אכן קורה.
(ל"ת)
I don't want to live on this planet anymore
(ל"ת)
כלומר,
הייתי פעם בסרט שהיה בו פלאש באולם. אני מניח שמישהו צילם וזה לא היה פיצוץ קטן.
אני גם חושד שזו היתה אחת הפעמים שבה גם היו בני נוער ערניים מהרגיל. ואני חושב שדיווחתי על זה באתר. אם מישהו יחפש אולי יימצא הסרט שזה היה בו.
גם לי יצא לראות פלאשים.
(ל"ת)
מבוסס על
הסרטון הזה
מדהים,
הם צילמו את הסצנה הזאת במדויק בשביל הסרט, ואפילו יותר טוב!
מצטער שאני חוזר על דברים שכתבתי כבר בדף הסרט...
מעניין שאני מסכים כמעט עם כל דבר שכתבת (והזכרת לי כמה מעלות של הסרט, כמו הסצינה "המפוצלת"), ועדיין אני חושב שמדובר בסרט מחורבן. כנראה שמדובר בשקלול שונה של מעלות וחסרונות.
ההתחלה מעודדת מאוד, עם נקודת מוצא מצויינת, שימוש טוב באפקט של הראייה המטושטשת. הסימן הרע הראשון הוא בסצינה של מציאת הבקתה על ידי המחפשים – קריפיות נהדרת שנהרסה על ידי הבהלה זולה (כשהדמות בסרט בכלל לא נבהלת אלא מזדעזעת, ובצדק). משם מתחיל רצף של הבהלות מיותרות, כולל האפקט הקולי המתלווה. האפקט הזה הוא כמו הצחוק המודבק בסיטקומים – אם מה שמופיע על המסך לא מבהיל, אין סיבה להוסיף את ההבהלה בצורה מלאכותית. וההבהלות האלו אכן עובדות לעיתים – אבל הם גם מפזרות את כל המתח, שאף פעם לא מצליח באמת להבנות כמו שצריך.
מלבד זאת יש גם שפע של קלישאות עלילתיות (נראה לי שהשיא הוא סצינת החלום בבית החולים, כולל האותיות על המכשור הרפואי), דמויות מטומטמות (אל תדחה למחר מה שאתה יכול לעשות הלילה בחושך) ומעל הכל סוף שהסתמן כמקורי ומזעזע למדי שנהפך לקיטש מוחלט.
אגב, כשכתבת בפייסבוק ג'נסיס, התכוונת לקווין?
(ל"ת)
לא, הוא התכוון לג'נסיס
http://www.youtube.com/watch?v=z1LOWEufAH0
עידן פיל קולינס. בוווז.
(ל"ת)
ברור שזה הדגם הפחות מוצלח של הלהקה
אבל לא צריך להגזים.
אני מסכים. בגלל זה התגובה שלי הייתה מידתית לגמרי.
(ל"ת)
לא ראיתי את הסרט, אבל סחתיין על תיאור הסרט בעמוד הראשי
!Queen rocks
ומאחר שאני לא מתכוון לראות את הסרט, מישהו יכול להגיד לי מה עצר את האבא מלהרוג את הבנות בהתחלה? (בליווי אזהרת ספוילר כמובן).
ניחוש שלי, קורת עץ רעועה נפלה עליו בדיוק כשהוא כיוון את הרובה, או שדב קטלני הגיח מהיער.
הסרט חביב בהחלט.
כשאני מסתכל בדיעבד על הסצינות שראיתי אתמול, הן נראות לי לא פחות ממושלמות. כשאני מסתכל על הסרט כמכלול, הוא פשוט לא… טוב מספיק.
נשמע מבטיח
הרבה זמן לא היה פה סרט אימה טוב. הבעיה שהשותף העיקרי שלי לסרטים לא ממש בקטע של אימה. אולי אעזר בקבוצה החדשה הזאת..
נ.ב. בזמן הקריאה האזנתי ל Renegade של Styx ^^
בנוגע לספוילרים
אני מציע שספוילרים בתוך ביקורות יסומנו.
אי אפשר לכתוב ביקורת על הסרט בלי לכתוב על הסרט!
זה יגרום לקטיעה מוחלטת של רצף הכתיבה
ולכל אחד יש הגדרה משלו לספויילרים. אם כבר, אפשר לפרסם בתחתית העמוד סיכום קטן בשני משפטים שלא מתייחס כלל לעלילה אלא רק לתכונות של הסרט "מותח/מפחיד/טוב/רע/דמדומים".
תכלס, אני קצת מבין את סרבני הספויילרים הקיצוניים. יש לי חבר שמסרב לדעת פרטים על סרט לפני שהוא הולך אליו. ב"מופע של טרומן", למשל, הוא הופתע ממש כמו טרומן עצמו כבר בחצי השעה הראשונה של הסרט…
או שאפשר לקרוא את הביקורת המקוצרת בדפי הסרט.
(ל"ת)
ובכן - למה לא להגדיר את הביקורת המקוצרת
בדפי הסרט ככזאת שמיועדת למי שלא ראו את הסרט, ולהתפרע עם ספוילרים בביקורת המלאה?
:)
אפשר אפילו לשים לינק לשם בתחילת הביקורת המלאה.
זה לא ממש מעשי
אם הביקורות המלאות יהיו מלאות בספוילרים, רק אנשים שיראו את הסרט יקראו אותן. ולא כל אחד רואה כל סרט בקולנוע. אם יש סרט אימה שנראה לי מעניין אבל לא מספיק כדי לראות בקולנוע, אני ארצה לקרוא עליו ביקורת כדי לקבל דעה ממישהו שראה אותו, אבל אני לא רוצה שהוא יגלה לי מי הרוצח…
כמו שאמרת, אי אפשר לכתוב ביקורת על סרט בלי לתת עליו מידע בסיסי, סיפור רקע. אם לאנשים מפריע אפילו מידע כזה, אז שלא יקראו. אבל להגיד למבקר סרטים לא לכתוב אף פרט על הסרט בביקורת זה די מופרך..
אם יש סרט אימה שמספיק מעניין אותך
ואתה תרצה לקרוא דעה עליו ממישהו שראה אותו, אבל בלי לגלות יותר מדי – אתה תלך לעמוד הסרט ותקרא את הביקורת המקוצרת שם.
אתה מגביל כך את הדיון על הסרט רק למי שראה אותו.
באתר שמבוסס, במידה רבה, על דיונים שמתפתחים במעגלים רחבים יותר מעלילת הסרט בלבד זאת נראית לי בחירה מוטעית.
לא!
מה עם אלה מאיתנו שיום אחד יהיה להם זמן לראות את הסרט, ובינתיים רוצים ליהנות מהביקורות של רד פיש?
בשביל דיונים מספיילרים יש תגובות (מסומנות, בטח שמסומנות).
סרטי אימה זה לא אני,
אבל אם המצב היה הפוך, זה נשמע כמו סרט שהייתי רוצה לראות. סיפור שנשמע מעניין ולא נדוש לשם שינוי.
גם אני
הייתי שמחה לראות גרסת דרמה של הסיפור, בלי הרוחות וההבהלות. הסיפור נשמע מעניין מספיק (אפשר להשאיר את הסיפור על "מאמה" בתור דמות שהילדות המציאו כמנגנון התמודדות).
משהו בסגנון הזה?
נל
נגיד, רק לא גרוע
(ל"ת)
אפשר ספויילר לפואנטה?
אני לא אראה את הסרט ובכל זאת סיקרנתם אותי.
אז מה הסיפור עם המאמא הזו?
מצטרפת לבקשה
סרטי אימה זה לא הקאפ אוף טי שלי, אבל סיקרנתם אותי.
אפשר לקבל סיכום קצר של מה הטוויסט בסוף?
מי אמר שיש טוויסט בסוף?
(ל"ת)
Google is your friend ^_^
(ל"ת)
לא משהו.
הסרט הזה הוא סרט גרוע. במקום לבנות את האימה בצורה הדרגתית, הסרט מתחיל בהבהלה מגוחכת, והסרט עצמו פשוט מגוחך.. אולי זה בגלל הנסיון אבל בכלל לא נבהלתי בסרט. הוא אפילו קצת שיעמם אותי מרוב שגרתיות. בסרט הזה כבר היינו. והסוף? זה היה כמו סרט פנטזיה של טים ברטון, אבל יפה ומרגש ויפה ויזואלית. מה אני אגיד? בתור סרט אימה הוא לא עושה את העבודה, אבל הוא סרט נחמד בכללי להעביר את הזמן.
בהחלט.
הבעיה העיקרית שלי עם "מאמה" היא שהקונספט מאחורי הסרט אולי מעט שונה מהרגיל, אבל אין לכך השפעה כי רוב הזמן הסרט מתנהל כמו כל סרט אחר בסגנון הבתים הרדופים. ומרוב שהסרט מנסה להקפיץ אותך כל שתי דקות, ההקפצות האלה נשחקות די מהר.
סצינת הסוף באמת היתה יפה בצורה יוצאת דופן, אבל היא לבדה לא כל כך שווה את בזבוז הזמן.
51 תגובות
ואף לא אחת מהן על ג'יימי לניסטר בתור דמות אב רגישה ואוהבת?
אהבתי אותו גם ב-Headhunters
ניקולאי קוסטר-וולדאו הוא שחקן ממש טוב, מסתבר. אבל התפקיד כאן לא נותן לו ממש להראות את זה.
מי שקרא את סדרת "שיר של אש ושל קרח" יודע גם שהדמות של ג'יימי הרבה יותר עמוקה ואני מקווה שבסדרה תהיה לו הזדמנות להראות את זה ממש בקרוב.
Headhunters אחלה סרט.
וג'יימי הדמות האהובה עליי בספרים.
רק דיברת
והוא נתן בפרק של אתמול (5) הופעה ראויה לאמי…
הוא אחת הדמויות שהכי מתפתחת בספרים לטעמי. רק הוא וג'ון עברו טרנספורמציה כל כך מטלטלת שגורמת לקורא להעריך מחדש את הדמות אחרי רושם ראשוני לא מרשים בלשון המעטה.
אגב, יש צ'אנס שבעתיד יהיה סיקור על מיני סדרות בקנה מידה אפי כמו "אחים לנשק" ו"משחקי הכס"?
כן.
אבל לא פה.
קיים אתר דומה לעינהדג שעוסק בסדרות טלוויזיה?
(ל"ת)
כן.
http://www.tve.co.il/
http://tvyaddo.com/
תודה לך, סר שנאוצרלוט
(ל"ת)
מה מיני במשחקי הכס?
Pun intended.
טיריון לניסטר
(ל"ת)
צודקת לגמרי
(ל"ת)