שחקנים רבים וטובים מעטרים את המסך ב"אוהב אותך צ'ארלי", קומדיית הפשע החדשה של שי כנות, וגם פרצופים שמופיעים על המסך לדקה ושארית יגררו, למצער, תגובת "זה לא ההוא מהזה?" ובאמת שמצעד הכוכבים שהתייצב פה למילואים ראוי להערכה אך למרות זאת, גם אם השחקן האהוב עליכם בכל הגלקסיה (אם לא ביקום) נמצא פה, עדיין לא מדובר בסיבה טובה מספיק לצפות בסרט הטיפשי הזה.
וזה לא שאני פה להוציא את האוויר מהבלון, כולי הערכה לקולנוע ישראלי טיפשי. גדלתי על סרטי בורקס ואני עוקב באדיקות אחר פועלם של גיא עמיר וחנן סביון. אלא שגם טִיפשוּת צריך לדעת איך עושים; יש חוקים, חבר'ה. אי אפשר לבוא לסט ולומר לצוות "בואו נאלתר הכול על המקום". אבל זאת, לצערי, בדיוק התחושה שעימה יצאתי מהסרט.
גיא (מיכאל אלוני) הוא במאי צעיר שחולם בגדול, אבל התעשייה לא מאמצת את התסריטים הגדולים מהחיים שמביא גיא לפתחה. עם אישה בחודש תשיעי, וחשבונות שהולכים ונערמים, גיא נאלץ לחלטר כבמאי תוכנית ריאליטי שבמסגרתה כוכבת הפופ סאנשיין (נועה קירל) נכנסת להתגורר בביתו של ראש ארגון "העסקים הלגיטימיים לגמרי" צ'ארלי בוארון (אלון אבוטבול).
עם צוות צילום שמשקשק מפחד, על גיא מוטל ללכת על ביצים ולא להרגיז איש בווילה שאליה נכנס, ובכללם אשתו הפסיכולוגית של צ'ארלי (עדי הימלבלוי) שמתעקשת שהמשפחה שלה נורמטיבית לחלוטין, בתו הצעירה של צ'ארלי שחבריה לספסל הלימודים מפחדים להיות עמה בקשר, ובנו המתבגר, ראפר חמום מוח. כל אלה נשמעים, על פניו, כמו סיפורים שאולי כדאי לחקור – בכל זאת, טרחו להציג את הדמויות האלה ולאפיין אותן כך מסיבה מסוימת, לא? ובכן, לא רק שהסרט לא עושה איתן דבר למעט דאחקות ספורות, בשלב מסוים התסריט שוכח שהאנשים האלה בכלל קיימים.
המצב חמור שבעתיים עם הצלם של גיא, עופר (אוראל צברי) – בחור ציניקן ואפתי ששונא כל רגע בעבודה שלו, אבל זוכה להתפתחות משמעותית ברגע מדהים שנדמה כי יצא מסרט אחר לחלוטין (וטוב בהרבה). אלא שאז הסרט נזכר מה הוא, ובמקום להמשיך את קו העלילה הבאמת-מעניין שלו, עופר מושלך הצידה כאילו אוראל צברי נזכר שיש לו דברים חשובים יותר לעשות.
בפועל זה הופך את סרט האנסמבל לסרט עם מספר מצומצם בלבד של דמויות משמעותיות, בראשן גיא וצ'ארלי. גיא הוא חנון חמוד שנשבה בקסמי העולם התחתון והולך שבי אחרי הכריזמה של צ'ארלי, ואנו רואים כיצד הזליגה המוסרית שלו מחלחלת גם אל חייו האישיים. אם העסק נשמע לכם מוכר אז זה כנראה משום שצפיתם ביצירה אחרת שביים כנות, "הבורר", כי זו אותה מערכת היחסים ששררה בין יהודה לוי ובין משה איבגי בזמנו – רק בלי מספר רב של פרקים שבהם רואים את ההתדרדרות המוסרית והאיטית של הגיבור ואת הלבטים שעוברים עליו, מה שאומר שגיא לא בדיוק אדם מורכב שנקרע בין שני עולמות, אלא סתם דושבאג. ומדוע שארצה לראות סרט על דושבאג שמגלה שהוא דושבאג?
לפחות צ'ארלי מחזיק את הסרט על הכתפיים שלו בזכות כריזמה ותזמון קומי מדהים, ונהניתי להיזכר עד כמה אלון אבוטבול שחקן של פעם בדור, אלא שבתחילת הסרט אנו לומדים שבמסגרת "עסקיו הלגיטימיים" של צ'ארלי נרצחו גם ילדים – וכאן הסיפור איבד אותי. "אוהב אותך צ'ארלי" לא מציב מול צ'ארלי מראה והוא אינו מעמת אותו אל מול הזוועות שביצע. לאורך הסרט מוצג צ'ארלי כמאפיונר טיפוסי של סרט קומדיה, כזה שכולם רועדים בנוכחותו אך במקביל הוא גזעי, משעשע, חכם מכל אדם, זוכה ליראת כבוד ואין שום השלכות לדברים שביצע, ולמעשה החיים די סבבה אליו. אבל כשאותו אדם אחראי לאובדן חיי ילדים, אני צריך שמישהו יסביר לי באיזה יקום אני אמור להריע לו.
ובתוך כל הכאוס נמצאת גם נועה קירל אחת. עכשיו, אין לי משהו נגד הנציגה שלנו לאירוויזיון. מהראיונות עימה עולה שהיא אינטליגנטית וכריזמטית מאוד. בסרט, לצערי, זה לא ניכר. כשחקנית, קירל לא הותירה רושם מיוחד, ונראה ש"אוהב אותך צ'ארלי" הוא לא מקפצה לקריירת המשחק שלה, אלא נקודה נוספת לזכות הקריירה המוזיקלית, אחרת אין הסבר מדוע היינו צריכים לשמוע פה לא פחות מארבעה נאמברים מוזיקליים של גברת קירל (מה שכנראה ישמח את חובבי נועה קירל הזמרת).
ואולי זו אשמת הסיפור שלא עושה איתה הרבה. "אוהב אותך צ'ארלי" הביא את דמותה לסיטואציה מעניינת: כוכבת פופ מצליחה בבית של משפחת פשע. עם הנחת יסוד שכזו אפשר לעשות כל כך הרבה דברים מעניינים, וקיוויתי באמת שהסיפור שלה יתפתח למשהו מעניין שלא מסתכם רק במערכת היחסים הלא-כל-כך-מורכבת שלה עם בנו הבכור של צ'ארלי, מושיקו (אליעד נחום), אך לשווא.
להגנתו של הסרט ייאמר כי אל"ף, הוא קצר (95 דקות בלבד) ובי"ת, הוא מכיל פה ושם בדיחות שאני יכול להגדיר כמצחיקות. אך לצד זאת, עם דמויות שהעלילה לא טורחת לפתח (ואת אלה שכן, כבר עדיף היה שלא) ועם סיפור שניתן להגדיר כרצף ספורדי של אירועים על חשבון עלילה קוהרנטית, "אוהב אותך צ'ארלי" מצליח לאכזב בכל היבט אחר.
יש לי טראומה קשה משושנה חלוץ מרכזי.
סרט הומופובי שאינו נעים לצפייה (וכן, גם הוא טיפשי). כך שההצעלמות של הסרט הנוכחי לכך שדמות המאפיונר הסימפטית היא גם רוצחת ילדים נשמע לי לא מפתיע במיוחד.
רוצה לתקן, לא הומופובי לגמרי אבל לא ייצוג נחמד או מתקדם במיוחד, בטח לא כזה שנותן תחושה נעימה לאנשי הקהילה.
אבל עקב ריבוי הדיונים הפוליטיים לאחרונה נראה לי אשאיר את העניין בכך.
בנושא אחר, מעניין שהשנה יש אשכרה שני סרטי קיץ ישראליים שמשודירם בו זמנית בחופש הגדול, ממש כאילו יש למדינה שלנו תעשיית קולנוע מתפקדת. לפעמים לא אכפת לי מאיכות או תוכן הסרטים ואני פשוט שמח שהם קיימים. עדיף מכלום.
שלושה, אלא אם אתה לא מחשיב את חומוס פול טריילר
(ל"ת)
מחשיב פשוט לא מודע עד הסוף. אני יודע שיש סרט לערוץ הכיבוד.
נחמד ביותר שיש שלושה, גם אם לא אצפה באף אחד מהם.
צולמו לפני הקורונה
כל הסרטים הישראלים שמוקרנים עכשיו צולמו או לפני או בתקופת הקורונה.
התעשייה בזבל
כל מילה סלע!
בהתאם לנאמר בביקורת של "אף פעם לא מאוחר"
אני מקשיח את מדיניות התגובות לסרטים עד שאני אפסיק לחשוד שמשהו כאן לא לחלוטין כשורה, בטח כשהן מצליחות בשורה לנסות להעליב את כותב הביקורת ובעיקר מצליחות להעליב את עצמן.
מחקת פה תגובות?
(ל"ת)
זה מתאים לבני 12?
(ל"ת)
אמנם בגיל הזה ראיתי דברים אלימים ומיניים יותר
אבל אני לא דוגמה. על הנייר, לא. יש סצנת אלימות בה מישהו חוטף כדור בראש ורואים את זה וסצנת כמעט-מין שמבויימת כמו פורנו רך. ויש עוד רגעים אלימים שאולי פחות מתאימים לילדים.
אלוקיי איזה סרט גרוע
נראה כמו פרסומת לנועה קירל.
לאאאאאאאאאאא😅
לא עד כדי כך, סרט סביר. מה שכן זה סרט שמואד גאה בזה שהוא ריקני. כל כך גאה עד שהוא הופך את הריקנות לנקודה העיקרת בעלילה. כל הדמיות רוצות לעשות פוזה מסויימת לציבור אבל מבלי לעמוד בערכים שהפוזה הזאת מציגה. בין עם זה מפיונריות, פמיניזם, הבנה בקולנועת אפל וכו'. אין שום ערך מוסרי שעומד מאחורי האמרות שלהם רק רצון לפרסום, כבוד, כיף וכסף.
(הבמאי הוא בתכלס מעריץ סניידר ממוצע, המפיונאר כבר ממזמן לא רוצה להיות בעולם הפשע,הזמרת לא רוצה בחור עם ערכים אלא "bad boy" ושאר לדמיות לא אכפת מהעלילה. הם רק רוצות לקבל כסף וחיים יציבים בלי רעש וצילצולים)