-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
הלובסטר
The Lobster
בעתיד, החוק קובע כי רווקים נעצרים ומובלים אל מלון שבו עליהם למצוא לעצמם שידוך בתוך 45 ימים – או להפוך לבעל-חיים. גבר נואש מנסה לברוח מהמלון אל היער.
תאריך הפצה בארה"ב: 13/05/2016
לא שגרתי. לטוב ולרע.
אין ספק שהושקעה הרבה מאוד מחשב בסרט, החל מנקודת המוצא שלו ודרך לא מעט נקודות אורכו אפשר לראות שמדובר בסרט שמחפש להעביר מסר עמוק.
אבל צורת ההגשה של המנה היא לא שגרתית, הצורה בה כתובים הדיאלוגים והדרך שבה משוחקות הדמויות היתה רובוטית מידי ולטעמי הוציאה מהסרט את העוקץ שלו.
לכן לדעתי הסרט מאוד מומלץ עבור מי שחובב קולנוע אמנותי ולא עבור אלו שמעדיפים שוברי קופות הוליוודים.
ביקורת קצת יותר מלאה:
https://gal015.wordpress.com/2016/02/27/the-lobster/
העוקץ של הסרט הוא שמה שאמור לבוא מאהבה תשוקה ורגש הופך מבלי משים לקוד חברתי חסר היגיון שכולנו משתעבדים אליו כמו רובוטים. המחתרת ביער מנסה להוכיח את האיוולת שבו ומעצימה את האינדבדואל והבחירה החופשית אבל גם היא לא נקיה ממנו. שיא הטירוף הוא שמעשה האהבה ההירואי ומלא הרגש של הגיבור נועד לשרת את הקוד החברתי חסר ההגיון. כך או כך הבחירה במשחק רובוטי נטול רגש היא הבחירה המדוייקת ומחוייבת המציאות לאור המסר המרכזי בסרט.
WTF רציני
מדובר בסרט די פאשלה, אבל התחושה שהוא עורר בי הייתה כה בלתי-שגרתית שאני מעדיף אותו על פני רוב הסרטים שבדרך כלל מוצגים בקולנוע.
תשומת הלב העיקרית ניתנת לתסריט: אני לא יודע אם החבר'ה שכתבו את הסרט למדו קצת את התחום, אבל אם כן, שידרשו בחזרה את הכסף. הרבה תסריטאים – טרנטינו הוא אולי הבולט בהם – השתינו על מוסכמות כתיבה כדי ליצור משהו אדיר, אבל הסרט הזה יכול לשמש כדוגמה ההפוכה לעד כמה המוסכמות הללו חיוניות עבור רוב הכותבים. אין פה קצב או כיוון, בניית עולם מינימלית, חרף עלילה די קיצונית וחריגה. ואני יכול להמשיך עוד הרבה.
את כל המאפיינים הבעייתיים האלה הבמאי רק מקצין: מוזיקה קלאסית ברקע של סלואו-מושן ביותר מדי סצנות, וללא שום הצדקה; רובוטיות מחרידה במכוון, אבל גם אגרסיבית הרבה יותר מדי – *הרבה* יותר מב"אקס מאכינה", לדוגמה – שנשברת לאולי פעמיים ומנטרלת כל נקודת מבט סובייקטיבית-רגשית לגבי הסיטואציה, ולכן מונעת כל גירוי מחשבתי וכל התעמקות במה שדווקא כן היה שילוב בין מרתק לבין מזעזע.
כל זה התגבש כרושם הסופי שאיתו יצאתי מהצפייה. עד אמצע הסרט בערך (50-53 דקות והתפנית החשובה שמתרחשת במהלכן) זה פחות חמור, ואז אפשר לשקוע בסרט שלא נופל בכוחו מ"מלנכוליה" או "הילדים של מחר" ומזכיר מאוד את שניהם.
איזה סרט מדכא
דיסטופיה לא מרוככת כמו בספרי / סרטי הדיסטופיה הYA שפופולריים בימים אלו, דיסטופיה קשה לעיכול. הסרט היה אלים מאוד. לא גרפי מאוד או "בפנים" אבל כן מזעזע למדי ביחס לסף האלימות שלי. וכמה רוע.
לפרקים היה לי מאוד קשה לצפיה, הנקודה היחידה שנהניתי ממנה שזה אופן שבו הסיפור הזה מסופר, שהוא לא שיגרתי בצורה מעניינת ומעוררת מחשבה. כן נהנתי לנתח את הסרט אחר כך. אבל הצפייה בו הייתה חוויה לא מבדרת במיוחד.
איזה סרט מצחיק!
זאת אומרת, כל-כך לא, אבל בסלקום tv הוא משום מה רשום כקומדיה.
נדמה לי ש'רקוויאם לחלום' קצת פחות קומדיה ממנו, אבל אני לא משוכנע.
זה סרט מאוד מצחיק
(ל"ת)
זו קומדיה שחורה
(ל"ת)
סרט פסיכי לגמרי. במובן הטוב של המילה.
צפיתי בו עם השותף האידיאלי שלי לצפיה – זה שתמיד ממליץ לי על סרטים אפלים ומדכאים כגון עירום, מלנכוליה, רקוויאם לחלום (החבר הכי טוב שלי, במקרה שתהיתם) שגורמים לי לחשוב ולחוות דברים ששונים מהמכונה ההוליוודית השגרתית. שנינו נותרנו דמומים ומהורהרים לאחר הסרט, מנסים לעכל את עוצם החוויה, להסביר לעצמנו סמלים ופעולות, התניות חברתיות, דרכי בריחה, אהבה והקרבה עצמית. סאטירה חברתית כתובה ומבוצעת נהדר, ואופן המשחק הביזארי רק מוסיף לחוויה. אוסיף רק שקולין פארל הוא אחד השחקנים המגוונים שהכרתי – כלומר, זה בולזאיי המוגזם מדרדוויל, הפוליטיקאי המשופשף מאלמנות וה"מאמן" המצחיק מהג'נטלמנים – ואופן המשחק שלו שונה לחלוטין בכל אחד מהם. וליה סיידו היא בלי ספק הדבר הכי מפחיד בסרט.
(ושנינו נותרנו סקרנים בתום הצפייה – איזו חיה אין איש רוצה להיות? ואיך סצינת הפתיחה קשורה למה שקורה בסרט עצמו?)
עכשיו אני הולך לחפש את "להרוג אייל קדוש".
למתי שיצא "מסכנים שכאלה" (שאני מתרגש לקראתו) אני רוצה שתזכקו דבר אחד
הלובסטר הוא לא סרט מוזר, הוא לא סרט קיצוני או מגעיל במיוחד, הוא אפילו לא סרט שערוך בצורה יחודית, הלובסטר הוא סרט משעמם. כל הסרט מסתכם ב"אוף, נורא קשה לשמור על מערכות יחסים כאשר החברה מכתיבה לי אותם, איך אני אמור לחיות ככה? או לפתח איזושהי זוגיות או אפילו יחסי חברות בתנאים האלו?" הכניסו "בדיחות אכזריות" ורגעי קנאה בין לבין רגעי "סאטירה" וזה כל הסרט. הדבר היחידי שחבבתי הייתה בת הזוג הראשונה, אבל גם זה לא כזה הרשים אותי פשוט השורות האכזריות הכי יצירתיות בסרט יוצאות מהפה שלה והטיימינג הקומי של השחקנית הוא פשוט מושלם. חוץ מזה אין לי שום מחמאות נוספות זה סרט ממש משעמם.