שאמנם הלך לעולמו כבר לפני שבע שנים, אבל לא קיבל אז מספיק התייחסות פה (נדמה לי שעין הדג היה סגור באותה תקופה). מאנקיוויץ, בן למשפחה הוליוודית מיוחסת (אבא שלו היה ביים וכתב בין היתר את "ברנשים וחתיכות" ו-"הכל אודות חווה"; דוד שלו היה מעורב בכתיבת "הקוסם מארץ עוץ" וגם עבד עם אורסון וולס – ! – על התסריט של "האזרח קיין") התחיל את הקריירה שלו בטלוויזיה ובדרמות קולנועיות דלות-תקציב לפני שמפיקי סדרת בונד גייסו אותו לעבודה על "יהלומים לנצח", הסרט האחרון עם שון קונרי בסדרה*. אבל התרומה העיקרית של מאנקיוויץ לסדרה היתה במעבר שלה לעידן רוג'ר מור. מאנקיוויץ הגדיל משמעותית את מינון הפירוטכניקה בסרטים שמור השתתף בהם (מור רצה לצמצם ככל האפשר את האלימות הפיסית בסרטי בונד בהשתתפותו וביקש שהדגש בסצנות האקשן יהיה על הגאדג'טים והרכבים) ונתן לגיבור אישיות אריסטוקרטית יותר בהשוואה לחספוס של קונרי.
ואז, אחרי בונד, מאנקיוויץ כתב את שני התסריטים הכי משמעותיים והכי משפיעים בקריירה שלו, כשהוא הוזמן על ידי המפיקים להציל פרויקט שנראה שהוא דוהר להתנגשות חזיתית עם קרחון – סרטי סופרמן 1 ו-2. העבודה במקביל על שני הסרטים היתה אסון בהילוך אטי – התקציבים התנפחו, המפיקים היו מסוכסכים עם הבמאי והשחקנים ואף תסריטאי לא הצליח להוציא תחת ידו משהו ראוי. מאנקיוויץ לקח את מיליון הטיוטות שנכתבו עד לרגע הגעתו לפרויקט, שאב מכל אחת מהן את המרכיבים שנראו לו מוצלחים, וארגן את הכל בתסריט אחד, מגובש, עם דיאלוגים משוייפים שהפגינו גם חוש הומור בריא לכל אחד מהסרטים. קשה להגזים בחשיבות העבודה שמאנקיוויץ עשה בשני הסרטים האלה לשוברי הקופות כמו שאנחנו מכירים אותם עד עצם היום הזה: הוא לא רק הפך את ז'אנר גיבורי-העל (שעד אז נחשב בעיקר לסדרות טלוויזיה מליגה ב') לז'אנר קולנועי מצליח ולגיטימי, הוא גם סיפק לז'אנר הזה, מעבר למקור הקומיקסי שלו, שורשים קולנועיים חזקים בהשראת העבודה שלו על סרטי בונד. נהוג להשוות את סרטי גיבורי-העל העכשוויים למערבונים, אבל סרטי ג'יימס בונד הם מקור השראה קולנועי מובהק הרבה יותר: כשמסתכלים על לקס לותור בסרטי סופרמן שמאנקיוויץ כתב, מזהים בבירור השפעה של הרשעים המגלומנים שמהווים סכנה לשלום העולם מהסרטים על המרגל הבריטי. גם היחסים בין קלארק קנט הנעבכי-משהו ללויס ליין האסרטיבית באותם סרטים מתכתבים עם היחסים בין רוג'ר מור לברברה באך ב-"המרגלת שאהבה אותי" שמאנקיוויץ כתב. מאנקיוויץ היה החוליה שהובילה את הקולנוע ממרגל-העל לגיבור העל.
המעורבות של מאנקיוויץ עם סופרמן הסתיימה אחרי שני הסרטים הראשונים (למרבה האירוניה, התחייבויות חוזיות מול הכותבים האחרים שעבדו על הסרט מנעו ממנו מלקבל קרדיט ישיר על העבודה שהוא עשה) אבל היא הובילה אותו לפרויקט אחר ומסקרן לא-פחות – בשנות ה-80, מאנקיוויץ כתב גם תסריט לסרט באורך מלא על באטמן. התסריט, ששאב את רוב ההשראה שלו מהפרשנות לדמות של כותב הקומיקס סטיב אינגלהארט היה פחות אפל מהגרסאות שאנחנו מכירים לדמות, וגם בו מאנקיוויץ שילב מחוות לסרטי בונד; בסופו של דבר התסריט לא הופק אבל מבקרים שקראו אותו טוענים שחלקים ממנו בהחלט השפיעו על סרטי באטמן של טים ברטון.
לאורך שנות ה-80, מאנקיוויץ חזר לשתף פעולה עם הבמאי ריצ'ארד דונר שביים את סרטי סופרמן כשהוא היה שותף לכתיבת התסריטים ל-"ליידי נץ" ו-"הגוניס", ולקראת סופו של אותו עשור הוא החליט שהגיע הזמן לפרוש. למאנקיוויץ יש לא מעט מניות בקולנוע שוברי הקופות כמו שאנחנו מכירים אותו היום, והוא עדיין לא מקבל את הקרדיט שמגיע לו.
גם הוא וגם "קזינו רויאל" מ67 אומנם בעלי הדמות של ג'יימס בונד אבל לא הופקו תחת הפקות ברוקולי (או איך שלא קוראים לחברה של בונד) ולכן לא נחשבים חלק מהקאנון של בונד.
אלא אם כן השאלה היא למה מתעלמים ממנו בכלליות וזה בגלל שהוא סרט לא משהו בכלל.
לזכרו.
(ל"ת)
וזו הזדמנות מצוינת להזכר גם בתסריטאי טום מאנקיוויץ (האיות בדף הסרט שגוי לדעתי)
שאמנם הלך לעולמו כבר לפני שבע שנים, אבל לא קיבל אז מספיק התייחסות פה (נדמה לי שעין הדג היה סגור באותה תקופה). מאנקיוויץ, בן למשפחה הוליוודית מיוחסת (אבא שלו היה ביים וכתב בין היתר את "ברנשים וחתיכות" ו-"הכל אודות חווה"; דוד שלו היה מעורב בכתיבת "הקוסם מארץ עוץ" וגם עבד עם אורסון וולס – ! – על התסריט של "האזרח קיין") התחיל את הקריירה שלו בטלוויזיה ובדרמות קולנועיות דלות-תקציב לפני שמפיקי סדרת בונד גייסו אותו לעבודה על "יהלומים לנצח", הסרט האחרון עם שון קונרי בסדרה*. אבל התרומה העיקרית של מאנקיוויץ לסדרה היתה במעבר שלה לעידן רוג'ר מור. מאנקיוויץ הגדיל משמעותית את מינון הפירוטכניקה בסרטים שמור השתתף בהם (מור רצה לצמצם ככל האפשר את האלימות הפיסית בסרטי בונד בהשתתפותו וביקש שהדגש בסצנות האקשן יהיה על הגאדג'טים והרכבים) ונתן לגיבור אישיות אריסטוקרטית יותר בהשוואה לחספוס של קונרי.
ואז, אחרי בונד, מאנקיוויץ כתב את שני התסריטים הכי משמעותיים והכי משפיעים בקריירה שלו, כשהוא הוזמן על ידי המפיקים להציל פרויקט שנראה שהוא דוהר להתנגשות חזיתית עם קרחון – סרטי סופרמן 1 ו-2. העבודה במקביל על שני הסרטים היתה אסון בהילוך אטי – התקציבים התנפחו, המפיקים היו מסוכסכים עם הבמאי והשחקנים ואף תסריטאי לא הצליח להוציא תחת ידו משהו ראוי. מאנקיוויץ לקח את מיליון הטיוטות שנכתבו עד לרגע הגעתו לפרויקט, שאב מכל אחת מהן את המרכיבים שנראו לו מוצלחים, וארגן את הכל בתסריט אחד, מגובש, עם דיאלוגים משוייפים שהפגינו גם חוש הומור בריא לכל אחד מהסרטים. קשה להגזים בחשיבות העבודה שמאנקיוויץ עשה בשני הסרטים האלה לשוברי הקופות כמו שאנחנו מכירים אותם עד עצם היום הזה: הוא לא רק הפך את ז'אנר גיבורי-העל (שעד אז נחשב בעיקר לסדרות טלוויזיה מליגה ב') לז'אנר קולנועי מצליח ולגיטימי, הוא גם סיפק לז'אנר הזה, מעבר למקור הקומיקסי שלו, שורשים קולנועיים חזקים בהשראת העבודה שלו על סרטי בונד. נהוג להשוות את סרטי גיבורי-העל העכשוויים למערבונים, אבל סרטי ג'יימס בונד הם מקור השראה קולנועי מובהק הרבה יותר: כשמסתכלים על לקס לותור בסרטי סופרמן שמאנקיוויץ כתב, מזהים בבירור השפעה של הרשעים המגלומנים שמהווים סכנה לשלום העולם מהסרטים על המרגל הבריטי. גם היחסים בין קלארק קנט הנעבכי-משהו ללויס ליין האסרטיבית באותם סרטים מתכתבים עם היחסים בין רוג'ר מור לברברה באך ב-"המרגלת שאהבה אותי" שמאנקיוויץ כתב. מאנקיוויץ היה החוליה שהובילה את הקולנוע ממרגל-העל לגיבור העל.
המעורבות של מאנקיוויץ עם סופרמן הסתיימה אחרי שני הסרטים הראשונים (למרבה האירוניה, התחייבויות חוזיות מול הכותבים האחרים שעבדו על הסרט מנעו ממנו מלקבל קרדיט ישיר על העבודה שהוא עשה) אבל היא הובילה אותו לפרויקט אחר ומסקרן לא-פחות – בשנות ה-80, מאנקיוויץ כתב גם תסריט לסרט באורך מלא על באטמן. התסריט, ששאב את רוב ההשראה שלו מהפרשנות לדמות של כותב הקומיקס סטיב אינגלהארט היה פחות אפל מהגרסאות שאנחנו מכירים לדמות, וגם בו מאנקיוויץ שילב מחוות לסרטי בונד; בסופו של דבר התסריט לא הופק אבל מבקרים שקראו אותו טוענים שחלקים ממנו בהחלט השפיעו על סרטי באטמן של טים ברטון.
לאורך שנות ה-80, מאנקיוויץ חזר לשתף פעולה עם הבמאי ריצ'ארד דונר שביים את סרטי סופרמן כשהוא היה שותף לכתיבת התסריטים ל-"ליידי נץ" ו-"הגוניס", ולקראת סופו של אותו עשור הוא החליט שהגיע הזמן לפרוש. למאנקיוויץ יש לא מעט מניות בקולנוע שוברי הקופות כמו שאנחנו מכירים אותו היום, והוא עדיין לא מקבל את הקרדיט שמגיע לו.
* אם מתעלמים מ-"לעולם אל תאמר לא"
כבר פעם שנייה שאני רואה את זה
למה מתעלמים מ"לעולם אל תאמר לא"?
כי הוא לא יוצר על ידי חברת ההפקה של שאר סרטי בונד
גם הוא וגם "קזינו רויאל" מ67 אומנם בעלי הדמות של ג'יימס בונד אבל לא הופקו תחת הפקות ברוקולי (או איך שלא קוראים לחברה של בונד) ולכן לא נחשבים חלק מהקאנון של בונד.
אלא אם כן השאלה היא למה מתעלמים ממנו בכלליות וזה בגלל שהוא סרט לא משהו בכלל.