באופן עקרוני זה היה "עוד" סרט אמנותי, כזה שבא והולך ובמקרה הטוב הופך את הבמאית לשם שצריך לקיים אחר כך.שלמקו GRASב-03/12/2017 08:25
באופן עקרוני זה היה "עוד" סרט אמנותי, כזה שבא והולך ובמקרה הטוב הופך את הבמאית לשם שצריך לקיים אחר כך.
שלמקו GRAS
פורסם דצמבר 3, 2017 ב 8:25
אבל ליידי בירד, איכשהו, מחזיק בהישג הלא טריוויאלי של 100% טריות בעגבניות. ולא באופן נקודתי – חודש אחרי שיצא, יש לו כבר 185 ביקורות רשומות, וכל אחת ואחת מה185 מוגדרת טרייה. לאזרח קיין יש 75 ביקורות טריות, לצעצוע של סיפור 162.
חי נפשי שלא הבנתי מה מבדיל בין הסרט הזה למאות סרטי אינדי קטנים אחרים על יחסי הורים ומשפחה.
כן, יש בו כמה דקויות ורגע או שניים מאד משעשעים אבל כאלה יש בעוד מאות סרטים דומים. לא חושב שהייתה איזו הברקת בימוי או תצוגת משחק מרהיבה במיוחד והסיום אפילו מאכזב במיוחד וחסר קליימקס. שלא לומר שאף שהסרט קצר, חמש הדקות האחרונות שלו מיותרות לגמרי
מבחינתי לגמרי עוד אינדי זניח שאפשר לצפות בו או שלא. לא רע אבל בטח לא טוב, בינוניות מובהקת
7
נטע, מתן בכר, שופל, אור ענבר, Kassandra, דרצ'י, מילה כשרה?
סירשה רונן חמודה אבל הסרט מ-שע-מם. באמת אין שום דבר שמבדיל או מייחד אותו יותר מכל סרטי האינדי על התבגרות שיוצאים כל הזמן. כמו בהרבה מקרים, באמת לא ברור לי ממה כל המבקרים התמוגגו כל-כך. תשקיעו את הזמן שלכם במשהו יותר טוב.
אכן סרט בינוני משעמם ומאכזב. דומה שלאחרונה כמעט כל הסרטים מועמדים להמון אוסקרים. האם גם בענף זה מישהו משוחד??? מה לעשות החיים יקרים וכל אחד צריך להתפרנס
יכול להיות שזה בגלל שאני בטווח הגילאים של גיבורי הסרט (אני מבוגר מסירשה רונן בכמה שבועות למשל) אבל כבר הרבה זמן לא ראיתי סרט שכה דיבר אליי כמו הנ"ל. יש בו משהו מאוד כנה ואמיתי מה שהופך את הקטעים המצחיקים שלו לקורעים מצחוק ואת הקטעים המרגשים לסוחטי דמעות באמת. מעבר לכך שזה גם סרט מרתק, קצר, נטול שומן וכתוב ומבויים במלוא הכישרון של נסיכת האינדי גרטה גרוויג. האמת? קצת בא לי לראות את זה שוב.
ייתכן וזה הסרט הבאמת הכי טוב של 2017. אני ממש לא אתנגד אם הוא ייזכה באוסקר.
בהחלט סרט טוב, אבל אוברייטדZeev123ב-26/12/2017 15:41
בהחלט סרט טוב, אבל אוברייטד
Zeev123
פורסם דצמבר 26, 2017 ב 15:41
לדעתי אי אפשר (או לפחות מאוד קשה) לשנוא אותו והוא נורא אמריקאי, לכן 100% (או 99%) מהביקורות חיוביות, אבל בציון הכללי הוא בכלל לא הסרט הכי טוב ברוטן או בכל אתר אחר. עוד סיבה למה אני לא מקשיב לאחוז הביקורות החיוביות אלא רק לציון הממוצע מהביקורות.
הניסיון להפוך אותו ל"ענבי זעם" מודרני ולגרום לנו להתרגש בכוח (ועוד לדחוף לנו את ההשוואה בפרצוף על ההתחלה) לא מצליח במיוחד. בכל זאת מדובר לדעתי בסרט התבגרות מעולה, אבל הוא נשאר "סתם" סרט התבגרות ולא הרבה מעבר.
בהחלט שווה צפייה, ומבין המתמודדים שראיתי (וזה לא הרבה) הוא החביב עליי כרגע, אבל אם הוא יזכה זאת תהיה לדעתי עונת פרסים מאוד חלשה.
אחד הקורבנות הראשונים של 2017 להייפ האוסקר, בשבילי – באיזשהו שלב כשמפמפמים לך כמה חודשים "זה הולך להיות מועמד למלא אוסקרים ועבר יחסית המון זמן עד שמישהו כתב עליו ביקורת רעה" הסבירות שלא תתאכזב די נמוכה (מקווה מאוד שזה לא יהרוס לי את "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", שקיבל את הקול שלי בסקר הציפיות של 2018). כן, ציפיתי למשהו קצת יותר מסעיר מסרט התיכון המתוק מאוד שקיבלתי, ובכל זאת – "ליידי בירד" הוא סרט מרגש מאוד על ילדה שלומדת שיש עוד אנשים בעולם מלבדה והאמא שמנסה ללמד אותה את זה. סירשה רונאן נהדרת, לורי מטקלף מלכה ולוקאס הדג'ס פשוט מקסים (ואחראי לסצנה הכי מרגשת בסרט).
ובהחלט הייפ מוגזם.
החכמה הגדולה של הסרט הזה, זה שהוא נע בין רגעים שמחים, רגועים ומצחיקים לבין רגעים עצובים, מתוחים וגם מבאסים במהירות מסחררת.
בדומה ל'לעבור את הקיר', שם המעבר בין המצחיק והיפה לטרגי והעצוב היה מהיר מאוד ולפעמים באותה הסצנה, כך גם 'ליידי בירד' פועל על בלוטות הרגש. זה מתחיל מהסצנה הראשונה שמתחילה באם וביתה המקשיבות ביחד לקלטת ברדיו בהתרגשות משותפת ונגמרת כשהבת קופצת מהרכב בעצבים במהלך הנסיעה. זה ממשיך כך בלא מעט סצנות, כשהמעבר בין הרגשות מתרחש במהירות וממש באותה הסצנה. זה עשוי מצוין.
גרטה גרוויג, כבר שיחקה השנה בסרט התבגרות המתאר קשר בין הורה לילד, הפעם היא מביימת וניכר שמקום ההתרחשות, האווירה, השפה והנושאים מוכרים לה היטב.
סירשה רונאן ולורי מטקלאף מעולות בתפקידים הראשיים, כשהקאסט המקיף עושה עבודה מעולה בעצמו. לוקאס הדג'יס נהדר, טימותי שלמיי בהופעה היותר טובה שלו השנה (גם ב'קרא לי בשמך' הוא בסדר גמור, רק ששם הוא מתלהב הרבה יותר מידי), אודיה ראש החיפאית לא רעה (אם כי משחקת את הדמות הכי גרועה בסרט בפער), וסטפן הנדרסון מתוק כתמיד, כשלדעתי דווקא הוא אחראי בקלות לרגע הכי מרגש בסרט (מי בוכה ראשון).
אבל תכלס, טרייסי לטס בתפקיד האב, גנב לכולם את ההצגה עם הופעה קטנה, מדויקת כ"כ ומרגשת. כל סצנה איתו פשוט נהדרת.
הסרט לא חף מקלישאות, זה לא גורע ממנו יותר מידי, אבל בסופו של דבר עם כמה שהסרט הזה טוב ומרגש, והוא באמת טוב ומרגש, הוא אפילו לא הסרט על יחסים בין הורים לילדים הכי טוב של השנה. (זה שמור לסרט בה גרוויג שימשה כשחקנית, 'נשות המאה העשרים' המושלם) כך שכל הדיבורים על אוסקרים ופרסים וביקורות מוגזמות עושות לסרט הזה רק רע.
הקסם שלו זה שהוא קטן ואנושי, וכך הוא צריך להישאר.
"טימותי שלמיי בהופעה היותר טובה שלו השנה (גם ב'קרא לי בשמך' הוא בסדר גמור, רק ששם הוא מתלהב הרבה יותר מידי)"
אני חושב שאתה צריך להתנצל.
הבחור קיבל מועמדות לאוסקר על התפקיד בקרא לי בשמך.
וגם אם הוא לא היה מקבל, אני חושב שזו הייתה ההופעה הכי טובה של שחקן גבר שראיתי בחיים שלי. ולא, בלי להגזים.
הוא דוש חביב, בניגוד למיילס טלר, אבל משתי ההופעות שראיתי אותו – מדובר בשחקן שלובש את הדושיות שלו היטב. ב"ליידי בירד", הסרט מאמץ את הדושיות שלו ומבקש ממנו להחצין אותה, ולכן הוא מצליח להיות דוש אמין ביותר. ב"קרא לי", הסרט מבקש מאיתנו להאמין שהוא בחור רגיש שברירי וואטאבר, אבל, אה, הוא קצת דוש.
אני שמח שיש דושים בעולם, בייחוד דושים שנראים מודעים לכך שהם דושים, אבל שלמיי יותר טוב כשהוא אמין, והוא יותר אמין כשהוא דוש. המועמדות שלו על "קרא לי בשמך" תמוהה בעיניי, והוא הרבה יותר טוב ב"ליידי בירד". אני מוכן לתת לו עוד צ'אנס בסרטים אחרים, אבל נכון לשני הסרטים הללו – זה מעמדו בעיניי.
אלוהים איזו דמות מעצבנתהמשקפיים של וודיב-09/01/2018 14:58
אלוהים איזו דמות מעצבנת
המשקפיים של וודי
פורסם ינואר 9, 2018 ב 14:58
יש לא מעט דמיות מעניינות ונהדרות בסרט הזה- ג'ולס, החברה של הגיבורה, לוקס הדג'ס, האבא, ואפילו הכומר מכיתת הדרמה, שהסרט רומז על סיפור מעניין שלו ואז ממשיך הלאה.
הבעייה היא שהסרט מחליט להתמקד בעיקר בליידי בירד, וליידי בירד היא דמות אגואיסטית, מפונקת,בכיינית, חיה באשליות ובאופן כללי מפגינה חוסר עניין מוחלט לכל מה שמחוץ לבועה הקטנה שלה.
עכשיו, זוהי כמובן התנהגות אופיינית לבנות (ובני) 17, ויצירות רבות התמודדו עם הארכיטיפ הזה בהצלחה מרובה ( רק בשנה האחרונה היה לנו את the edge of seventeen המקסים וthe end of the fucking world הנהדרת )
אבל מה שחסר אצל ליידי בירד(הדמות, ובמידה מסוימת הסרט) זה חן כלשהו. איזשהו קסם אישיותי שעוזר להחליק את ההתנהגות המגעילה, וכשהוא לא נמצא שם, זה הופך את הגיבורה לדמות כמעט בלתי נסבלת.
מדויק להפליא.
חוץ מזה שהיא גם עושה כמה דברים שהם מאד לא אופייניים לאדם נורמטיבי (אפילו לא לבנות 17) כמו לקפוץ מהרכב, להתעסק עם המחברת של המורה ולהביע את דעתה על הסיבה שאחיה התקבל לקולג' יוקרתי.
בעיני זה מצד אחד הופך אותה לדמות שלילית ביותר ומצד שני תמוה מאד שהמבוגרים בסביבה לא נוקטים בשום צעדים כתוצאה מהמעשים האלה.
בנוסף, הדמות מנסה להצטייר כמישהי מגניבה ואלטרנטיבית (כי שיער ורוד?) אבל היא בעצם מיינסטרים להכאיב (אלאניס מוריסט ב- 2002? really?). אז אפילו אין פה איזה אפקט ג'ונו.
כמה שאני מנסה למצוא, פשוט אין לי משהו טוב להגיד על הדמות הראשית פה.
שדווקא בגלל שהיא כל כך ממורמרת ובלתי נסבלת, זה עשה אותה דיי אמיתית מבחינתי. אחת כזו שאפילו לא צריכה שיאהבו אותה סתם כך בלי סיבה, כי זה סתם בלבולי מוח, [לדוגמא אמא שלה, שכל הזמן דואגת להזכיר לה כמה היא עושה בשבילה, וכמה היא מצידה לא מעריכה את זה]. היא נלחמת על הדברים שהיא אוהבת, וכשזה לא קורה, היא בועטת בכל העולם בחזרה. אבל לא רק זה. ליידי בירד מנסה להעביר מין תחושה מוצדקת כזו, שכל פעם מחדש משהו נדפק לה, ואז שוב ושוב, עד שכבר נמאס לה. ומשם ועד להיות ממורמרת ובלתי נסבלת – הדרך קצרה.
וסרישה רונן עושה את זה בצורה שונה ונפלאה [בניגוד להיילי סטיינפילד ב"גיל 17" שעושה את זה בצורה כל כך רגילה ומתבקשת, אם כי משוחקת היטב]
לבין "זה בסדר שהסרט גרוע, כי זאת היא מטרת הסרט". אם אנשים לא סובלים דמות מסוימת אבל זה אמור להיות ככה, זה לא ממש עוזר להם לאהוב את הסרט. מקסימום להעריך אותו, למרות שגם על הרעיון שסרט ירצה מלכתחילה לעורר איבה אצל הצופים שלו אפשר בהחלט להתווכח אם זה דבר שראוי להערכה.
לא הבנתי על מה ההתלהבותKassandraב-16/03/2018 21:42
לא הבנתי על מה ההתלהבות
Kassandra
פורסם מרץ 16, 2018 ב 21:42
סרט בינוני ומטה. מדי כמה זמן היה קטע מצחיק. ופחות או יותר זהו. הסרט פשוט לא ממריא ולא מעניין בשום שלב. גם לא מבינה למה לשים במרכז את הדמות הכי לא מעניינת ומעצבנת שיש. בסרטי התבגרות ובית ספר בדרך כלל מזדהים עם מישהו. פה לא היה לי עם מי להזדהות. פשוט אף דמות.
אז נכון, המשחק לא רע, ואפילו ממש טוב. ואני שמחה לראות עוד מטימותי שאלאמיי.
אבל על מה ההייפ בדיוק? מה מבדיל אותו מעוד מאות סרטי סיום בית ספר אחרים? שהשיער שלה צבוע בוורוד בקצוות? שהיא קוראת לעצמה בשם מטופש?
באופן עקרוני זה היה "עוד" סרט אמנותי, כזה שבא והולך ובמקרה הטוב הופך את הבמאית לשם שצריך לקיים אחר כך.
אבל ליידי בירד, איכשהו, מחזיק בהישג הלא טריוויאלי של 100% טריות בעגבניות. ולא באופן נקודתי – חודש אחרי שיצא, יש לו כבר 185 ביקורות רשומות, וכל אחת ואחת מה185 מוגדרת טרייה. לאזרח קיין יש 75 ביקורות טריות, לצעצוע של סיפור 162.
וגם ציון די מטורף במטאקריטיק. (94)
אני מודה שלא הצלחתי להתרשם מהטריילר מה גרם לכולם לאבד את הראש מסביב לסרט הזה, אבל זה בהחלט מעלה ציפיות מסוימות לקראתו.
וכבר לא
קיבל את הביקורת השלילית הראשונה שלו, ואנשים לא מרוצים
ועכשיו פדינגטון 2 שבר את השיא והוא הסרט הכי אהוד בתולדות "עגבניות רקובות".
מפתיע משהו.
מהומה רבה על לא מאומה
חי נפשי שלא הבנתי מה מבדיל בין הסרט הזה למאות סרטי אינדי קטנים אחרים על יחסי הורים ומשפחה.
כן, יש בו כמה דקויות ורגע או שניים מאד משעשעים אבל כאלה יש בעוד מאות סרטים דומים. לא חושב שהייתה איזו הברקת בימוי או תצוגת משחק מרהיבה במיוחד והסיום אפילו מאכזב במיוחד וחסר קליימקס. שלא לומר שאף שהסרט קצר, חמש הדקות האחרונות שלו מיותרות לגמרי
מבחינתי לגמרי עוד אינדי זניח שאפשר לצפות בו או שלא. לא רע אבל בטח לא טוב, בינוניות מובהקת
מסכימה עם כל מילה
(ל"ת)
מש"א
סירשה רונן חמודה אבל הסרט מ-שע-מם. באמת אין שום דבר שמבדיל או מייחד אותו יותר מכל סרטי האינדי על התבגרות שיוצאים כל הזמן. כמו בהרבה מקרים, באמת לא ברור לי ממה כל המבקרים התמוגגו כל-כך. תשקיעו את הזמן שלכם במשהו יותר טוב.
אכזבה
אכן סרט בינוני משעמם ומאכזב. דומה שלאחרונה כמעט כל הסרטים מועמדים להמון אוסקרים. האם גם בענף זה מישהו משוחד??? מה לעשות החיים יקרים וכל אחד צריך להתפרנס
סרט מושלם
יכול להיות שזה בגלל שאני בטווח הגילאים של גיבורי הסרט (אני מבוגר מסירשה רונן בכמה שבועות למשל) אבל כבר הרבה זמן לא ראיתי סרט שכה דיבר אליי כמו הנ"ל. יש בו משהו מאוד כנה ואמיתי מה שהופך את הקטעים המצחיקים שלו לקורעים מצחוק ואת הקטעים המרגשים לסוחטי דמעות באמת. מעבר לכך שזה גם סרט מרתק, קצר, נטול שומן וכתוב ומבויים במלוא הכישרון של נסיכת האינדי גרטה גרוויג. האמת? קצת בא לי לראות את זה שוב.
ייתכן וזה הסרט הבאמת הכי טוב של 2017. אני ממש לא אתנגד אם הוא ייזכה באוסקר.
בהחלט סרט טוב, אבל אוברייטד
לדעתי אי אפשר (או לפחות מאוד קשה) לשנוא אותו והוא נורא אמריקאי, לכן 100% (או 99%) מהביקורות חיוביות, אבל בציון הכללי הוא בכלל לא הסרט הכי טוב ברוטן או בכל אתר אחר. עוד סיבה למה אני לא מקשיב לאחוז הביקורות החיוביות אלא רק לציון הממוצע מהביקורות.
הניסיון להפוך אותו ל"ענבי זעם" מודרני ולגרום לנו להתרגש בכוח (ועוד לדחוף לנו את ההשוואה בפרצוף על ההתחלה) לא מצליח במיוחד. בכל זאת מדובר לדעתי בסרט התבגרות מעולה, אבל הוא נשאר "סתם" סרט התבגרות ולא הרבה מעבר.
בהחלט שווה צפייה, ומבין המתמודדים שראיתי (וזה לא הרבה) הוא החביב עליי כרגע, אבל אם הוא יזכה זאת תהיה לדעתי עונת פרסים מאוד חלשה.
זה סרט טוב
אחד הקורבנות הראשונים של 2017 להייפ האוסקר, בשבילי – באיזשהו שלב כשמפמפמים לך כמה חודשים "זה הולך להיות מועמד למלא אוסקרים ועבר יחסית המון זמן עד שמישהו כתב עליו ביקורת רעה" הסבירות שלא תתאכזב די נמוכה (מקווה מאוד שזה לא יהרוס לי את "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", שקיבל את הקול שלי בסקר הציפיות של 2018). כן, ציפיתי למשהו קצת יותר מסעיר מסרט התיכון המתוק מאוד שקיבלתי, ובכל זאת – "ליידי בירד" הוא סרט מרגש מאוד על ילדה שלומדת שיש עוד אנשים בעולם מלבדה והאמא שמנסה ללמד אותה את זה. סירשה רונאן נהדרת, לורי מטקלף מלכה ולוקאס הדג'ס פשוט מקסים (ואחראי לסצנה הכי מרגשת בסרט).
בהחלט סרט טוב
ובהחלט הייפ מוגזם.
החכמה הגדולה של הסרט הזה, זה שהוא נע בין רגעים שמחים, רגועים ומצחיקים לבין רגעים עצובים, מתוחים וגם מבאסים במהירות מסחררת.
בדומה ל'לעבור את הקיר', שם המעבר בין המצחיק והיפה לטרגי והעצוב היה מהיר מאוד ולפעמים באותה הסצנה, כך גם 'ליידי בירד' פועל על בלוטות הרגש. זה מתחיל מהסצנה הראשונה שמתחילה באם וביתה המקשיבות ביחד לקלטת ברדיו בהתרגשות משותפת ונגמרת כשהבת קופצת מהרכב בעצבים במהלך הנסיעה. זה ממשיך כך בלא מעט סצנות, כשהמעבר בין הרגשות מתרחש במהירות וממש באותה הסצנה. זה עשוי מצוין.
גרטה גרוויג, כבר שיחקה השנה בסרט התבגרות המתאר קשר בין הורה לילד, הפעם היא מביימת וניכר שמקום ההתרחשות, האווירה, השפה והנושאים מוכרים לה היטב.
סירשה רונאן ולורי מטקלאף מעולות בתפקידים הראשיים, כשהקאסט המקיף עושה עבודה מעולה בעצמו. לוקאס הדג'יס נהדר, טימותי שלמיי בהופעה היותר טובה שלו השנה (גם ב'קרא לי בשמך' הוא בסדר גמור, רק ששם הוא מתלהב הרבה יותר מידי), אודיה ראש החיפאית לא רעה (אם כי משחקת את הדמות הכי גרועה בסרט בפער), וסטפן הנדרסון מתוק כתמיד, כשלדעתי דווקא הוא אחראי בקלות לרגע הכי מרגש בסרט (מי בוכה ראשון).
אבל תכלס, טרייסי לטס בתפקיד האב, גנב לכולם את ההצגה עם הופעה קטנה, מדויקת כ"כ ומרגשת. כל סצנה איתו פשוט נהדרת.
הסרט לא חף מקלישאות, זה לא גורע ממנו יותר מידי, אבל בסופו של דבר עם כמה שהסרט הזה טוב ומרגש, והוא באמת טוב ומרגש, הוא אפילו לא הסרט על יחסים בין הורים לילדים הכי טוב של השנה. (זה שמור לסרט בה גרוויג שימשה כשחקנית, 'נשות המאה העשרים' המושלם) כך שכל הדיבורים על אוסקרים ופרסים וביקורות מוגזמות עושות לסרט הזה רק רע.
הקסם שלו זה שהוא קטן ואנושי, וכך הוא צריך להישאר.
"בפער" כתרגום ל"By far" נפלא בעיני.
(ל"ת)
רק הערה קטנה,
"טימותי שלמיי בהופעה היותר טובה שלו השנה (גם ב'קרא לי בשמך' הוא בסדר גמור, רק ששם הוא מתלהב הרבה יותר מידי)"
אני חושב שאתה צריך להתנצל.
הבחור קיבל מועמדות לאוסקר על התפקיד בקרא לי בשמך.
וגם אם הוא לא היה מקבל, אני חושב שזו הייתה ההופעה הכי טובה של שחקן גבר שראיתי בחיים שלי. ולא, בלי להגזים.
אני מתנצל
(ל"ת)
טימותי שלמיי הוא דוש.
הוא דוש חביב, בניגוד למיילס טלר, אבל משתי ההופעות שראיתי אותו – מדובר בשחקן שלובש את הדושיות שלו היטב. ב"ליידי בירד", הסרט מאמץ את הדושיות שלו ומבקש ממנו להחצין אותה, ולכן הוא מצליח להיות דוש אמין ביותר. ב"קרא לי", הסרט מבקש מאיתנו להאמין שהוא בחור רגיש שברירי וואטאבר, אבל, אה, הוא קצת דוש.
אני שמח שיש דושים בעולם, בייחוד דושים שנראים מודעים לכך שהם דושים, אבל שלמיי יותר טוב כשהוא אמין, והוא יותר אמין כשהוא דוש. המועמדות שלו על "קרא לי בשמך" תמוהה בעיניי, והוא הרבה יותר טוב ב"ליידי בירד". אני מוכן לתת לו עוד צ'אנס בסרטים אחרים, אבל נכון לשני הסרטים הללו – זה מעמדו בעיניי.
לדעתי התפקיד הכי טוב שלו היה ב״מיס סטיבנס״ לפני שנתיים,
בהופעה שהצליחה לשלב בין הדושיות המתפרצת שלו לפוזת ה״אני בחור רגיש ומיוסר שמתאהב בדמות שמבוגרת ממני בהרבה״.
מעניין.
(ל"ת)
אלוהים איזו דמות מעצבנת
יש לא מעט דמיות מעניינות ונהדרות בסרט הזה- ג'ולס, החברה של הגיבורה, לוקס הדג'ס, האבא, ואפילו הכומר מכיתת הדרמה, שהסרט רומז על סיפור מעניין שלו ואז ממשיך הלאה.
הבעייה היא שהסרט מחליט להתמקד בעיקר בליידי בירד, וליידי בירד היא דמות אגואיסטית, מפונקת,בכיינית, חיה באשליות ובאופן כללי מפגינה חוסר עניין מוחלט לכל מה שמחוץ לבועה הקטנה שלה.
עכשיו, זוהי כמובן התנהגות אופיינית לבנות (ובני) 17, ויצירות רבות התמודדו עם הארכיטיפ הזה בהצלחה מרובה ( רק בשנה האחרונה היה לנו את the edge of seventeen המקסים וthe end of the fucking world הנהדרת )
אבל מה שחסר אצל ליידי בירד(הדמות, ובמידה מסוימת הסרט) זה חן כלשהו. איזשהו קסם אישיותי שעוזר להחליק את ההתנהגות המגעילה, וכשהוא לא נמצא שם, זה הופך את הגיבורה לדמות כמעט בלתי נסבלת.
אלא אם כן-
-זוהי בדיוק מטרת הסרט.
אה, והיא גם זכתה בגלובוס הזהב על התפקיד הזה.
[סליחה על הציניות, אבל.]
ואם זאת מטרת הסרט, אז מה?
(ל"ת)
יש הבדל מסוים בין "זוהי מטרת הסרט, ואני חושב שמטרת הסרט ראויה"
לבין "זה בסדר שהסרט גרוע, כי זאת היא מטרת הסרט". אם אנשים לא סובלים דמות מסוימת אבל זה אמור להיות ככה, זה לא ממש עוזר להם לאהוב את הסרט. מקסימום להעריך אותו, למרות שגם על הרעיון שסרט ירצה מלכתחילה לעורר איבה אצל הצופים שלו אפשר בהחלט להתווכח אם זה דבר שראוי להערכה.
רק להוסיף
שתיכוניסטים הם אכן הרבה פעמים בלתי נסבלים בטח בעיני המבוגרים יותר ולכן הסרט די קולע למטרה מבחינתי וגם הקצה של 17 שאהבתי יותר.
לא הבנתי על מה ההתלהבות
סרט בינוני ומטה. מדי כמה זמן היה קטע מצחיק. ופחות או יותר זהו. הסרט פשוט לא ממריא ולא מעניין בשום שלב. גם לא מבינה למה לשים במרכז את הדמות הכי לא מעניינת ומעצבנת שיש. בסרטי התבגרות ובית ספר בדרך כלל מזדהים עם מישהו. פה לא היה לי עם מי להזדהות. פשוט אף דמות.
אז נכון, המשחק לא רע, ואפילו ממש טוב. ואני שמחה לראות עוד מטימותי שאלאמיי.
אבל על מה ההייפ בדיוק? מה מבדיל אותו מעוד מאות סרטי סיום בית ספר אחרים? שהשיער שלה צבוע בוורוד בקצוות? שהיא קוראת לעצמה בשם מטופש?
איזה סרט משעמם!
סירשה רונאן ממש חמודה, אבל הסרט פשוט לא מעניין. הוא מאוד איטי וגורם להרגיש כאילו שבאמת סקרמנטו זה מקום שלא רוצים להתקע בו.
הרבה יותר אהבתי את "האנה".
אתה משעמם.
(ל"ת)
אתה לא מעניין אותנו?
(ל"ת)
מסוג התגובות שאף אחד לא יבין עוד 10 שנים..
(ל"ת)
אתה רומז שביבי לא יהיה ראש ממשלה ב-2029?
אם כן, כדאי לך לשקול הסבה לפרשן פוליטי.
זה לא קשור. אחרי פרשת "זירקוניום זה לעניים" ב-2025" אף אחד כבר לא יזכור מה שקרה קודם.
(ל"ת)