לדרימוורקס אנימציה יש שיטת עבודה. כבר אי אפשר להאשים אותם בכך שהם יוצרים רק סרטים על חיות מדברות: הם עושים הרבה סרטים על כל מיני נושאים. "הדרקון הראשון שלי", "מגה מח", "מפלצות נגד חייזרים" – אלה סרטים מגוונים מאוד. אבל ברגע שהם מוצאים סרט שעובד, סרט שמצליח מסחרית, הם מפרנצ'זים לו את הצורה. וכשאתה מפרנצ'ז, הדבר האחרון שאתה רוצה הוא שינויים. אי אפשר להאשים אותם. מה שלא שבור, אסור לתקן. אף אחד לא קם ומשנה יום אחד את הטעם של קוקה-קולה, נכון?
אז המשימה של במאי (או במאית, כמו במקרה הזה) שעושה סרט המשך של דרימוורקס היא פשוטה. לא לפשל. להיות לא רע. לעשות עוד מאותו הדבר, לשחזר את הסרט הקודם באופן המדויק ביותר האפשרי מבלי להפוך לשידור חוזר ממש (מה שנקרא היום, הנגאובריזם). למצוא את מה שעבד בסרט המקורי ולעשות שוב את אותו הדבר בדיוק.
ובכן, הבמאית ג'ניפר יו לא פישלה, ו"קונג פו פנדה 2" עמד במשימה בהצלחה. הוא לא רע. הוא סרט חביב שמעביר את הזמן. אין תלונות. הדמויות משעשעות, העיצוב יפה, האקשן טוב והבדיחות חביבות. הכל בסדר.
הוא גם סרט המשך שנעשה במינימום המוחלט של סיכונים, שינויים או תעוזה. בסרט הקודם, פו הפנדה (ג'ק בלאק, שלזכותו ייאמר שהוא בלי ספק האיש הנכון לתפקיד) הפך ממלצר נודלס פשוט ללוחם הדרקון והצטרף אל חמשת הזועמים, לוחמי הקונג פו המגנים על סין ממיני נבלים ורשעים. הפעם, הוא עדיין שם. הדמויות הן בדיוק אותן הדמויות מהסרט הקודם; אף אחד לא חסר, ומספר הדמויות החדשות המשמעותיות הוא 1. העלילה חוזרת פחות או יותר על עלילת הסרט הראשון, ואת הפערים משלימה בקלישאות. פו קיבל איזה משהו ייצוגי ללמוד ומשהו ייצוגי לגלות על עצמו, בדיוק במידה הנכונה כדי שאפשר יהיה לטעון שהדמות שלו "מתפתחת" לאורך הסרט, אבל אם וכאשר ייצא "קונג פו פנדה 3", תוכלו לקפוץ מהסרט הראשון לשלישי מבלי לדעת שפספסתם משהו. שאר חברי "חמשת הזועמים" לא קיבלו אפילו את זה; אני לא בטוח שלוסי לו, סת' רוגן, ג'קי צ'אן ודייויד קרוס אפילו נקראו מחדש לדיבוב, כי בטח נשארו טייקים שלהם אומרים "קדימה!" או "זהירות!" מהסרט הקודם, והם אף פעם לא אומרים שום דבר עם יותר משמעות מזה.
ההומור ממוחזר. בסרט הראשון היתה בדיחה אחת מצחיקה מאוד, כשנרמז בעדינות שייתכן שמר פינג הברווז אינו, בעצם, אביו האמיתי של פו הפנדה. ומכיוון שהקהל אהב את הבדיחה הזאת, בסרט הזה חוזרים עליה. שוב ושוב. ובונים עליה עלילה שלמה. התוצאה המובנת מאליה היא שזה כבר לא מצחיק.
החידוש הבולט היחיד בסרט הוא הנבל החדש, שן, בדיבובו של גארי אולדמן. שן נשמע בדיוק כמו כל דמות של נבל אחר (מה אתם אומרים, רשע עם מבטא בריטי?! מי היה מאמין), אבל לא נראה כמו אף נבל אחר: אחרי שבסרט הראשון האיש הרע היה, למרבה הנוחות, נמר, במקרה הזה האיש הרע הוא טווס. אולי זה רק עולם המושגים שלי, אבל אני לא מקשר בדרך כלל טווסים – חיות מוזרות שלא ברור איך הן מצליחות אפילו ללכת בשיווי משקל – עם רשע, או עם קונג פו. אבל שן משכנע שזה אפשרי. הוא נע ונלחם באופן מרהיב, הופך את עצמו למניפת ברזל ומתקפל חזרה, בזרימה כספיתית מרהיבה.
בכלל, סצינות הקרב בסרט יפות. פו והחבורה מתרכזים הפעם בקומבואים של שני אנשים (כלומר, חיות) ויותר. זהו גם אחד המקרים הנדירים שבהם – נדמה לי – התלת-מימד באמת מוסיף משהו לסרט: כשזורקים פנדות, קרנפים וטווסים לכל הכיוונים, נחמד לראות את זה קורה גם לעומק. מעבר לזה, הכל כרגיל. אם נהניתם מ"קונג פו פנדה", כנראה שתהנו גם מ"קונג פו פנדה 2", כי זה פחות או יותר אותו הדבר. חיזרו אלינו בשבוע הבא לעוד פרק.
(פורסם בקיצור ב"טיים אאוט תל אביב")
האמת שראיתי את הסרט לפני פחות משבוע ואני זוכר את רובו במעורפל, ברמה שבדר"כ אחרי חודשים-שלושה אחרי (למרות שיש יוצאים מהכלל – את אווטאר למרות ששנאתי זכרתי מצויין גם אחרי יותר משנה, ואת שודדי 4 לפני שראיתי בפעם השנייה עוד זכרתי כאילו ראיתי אותו אתמול – והפעם השנייה היתה לפני שבוע). בקיצור, הכוונה היא שהסרט ברובו לא זכיר בעליל ובסצנת הקרב האחרונה (ונחשו בין מי למי) די בהיתי במסך ורק בסוף הסצנה רק יצאתי מזה וקלטתי מי ניצח (נחשו מי), ולא הרגשתי שפספסתי כלום (הכוונה לא כל הסצנה, אלא רק ההתמודדות הסופית של אחד על אחד, שאר הסצנה אדירה! והיא גם בערך מה שאני זוכר מהסרט). אה, וה"אחרי" הסוף היה ממש, אבל ממש צפוי וחבל שאין איזה בדיחה קטנה בסוף![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
אגב, רק לי הפריעו הקטעים ה"מצויירים"? לי הם הרגישו די גרועים ולא יפים, וגם התלת די הפריע בניגוד לשאר הסרט שהתלת היה די טוב. לי זה פשוט נראה כאילו ניסו לחתוך בתקציב כי הם נראו לי ממש רע ולא בגלל בחירה אומנותית.
געגועיי לטאו טאו
(ל"ת)
הנגאובריזם זה השידור חוזר ממש?
ז"א הבנתי מהביקורת שכן, אבל לא ברור פה לגמרי למה אתה מכוון במקרה הזה :) הנגאובריזם זה רק ממש שידור חוזר, או גם סרט כמו זה?
-האשף הדגול
זה לא ממש שידור חוזר
זה דומה וקלישאתי אבל זה לא שידור חוזר ברקע שונה. אני לא ראיתי את ההנגאוברים למיניהם אבל לפי התיאור של מה שקראתי פה זה לא ממש הנגאובריזם.
קונג פו
החיות, למעט הפנדה שהוא אנטיטזה לאיך שלוחם צריך להיות ולהראות כמובן, לא נבחרו במקרה. הטווס, הנמר, החגב, הקוף הם המייצגים של טכניקות שונות של קונג פו ולכן בהקשר זה הופעתו של יריב טווס לא צריכה להפתיע. מסכים לגמרי עם הביקורת הסרט היה מאוד נחמד ומעבר לזה, שום דבר שנזכור לאורך זמן.
ה 3D מעיק כי הופך את הכל למאוד כהה.
שתי נקודות שהיו יותר מסתם חביבות מופיעות בסצינת המרדף בעיר של הטווס. התמונה מזווית גבוהה המייצרת את תחושת הפק מן, הייתה מאוד סימפטית והדרקון הבולע ופולט זאבים היה מאוד מצחיק.
רגע, יש סגנון טווס בקונג פו?
(ל"ת)
למיטב זכרוני
(ל"ת)
מעולם לא שמעתי על סגנון הטווס
חמשת החיות… נמר, קוף, עגור (לא טווס), גמל שלמה (לא חגב) ונחש הם סגנונות מוכרים וידועים של קונג-פו. מעולם לא שמעתי על סגנון טווס, למרות שיש זרמים שונים בקונג-פו אז לך תדע.
אם כבר מנטפקים שמות של חיות
זה טיגריס ולא נמר.
תהיה
בסרט הראשון, הנבל היה נמר שלג. בסרט השני, הוא טווס לבקן. מנסים לרמוז לנו להתרחק מלבנים?
ניטפוק קטן
דווקא ניסו פעם לשנות יום אחד את המתכון של קוקה קולה ואפילו לא תרחו להדגיש זאת. הציבור (לפחות בארה"ב) כמובן התרעם על כך, עד שחברת קוקה קולה הוציאו מחדש את "קוקה-קולה קלאסיק" עם המתכון הישן שנשאר זהה עד היום.
זה אולי אחד המקרים שמראים שאנשים לפעמים מעדיפים את מה שהם מכירים על פני משהו חדש.
עוד על כך ב: http://en.wikipedia.org/wiki/New_Coke
ואחרי שקראת את הפיסקה הראשונה חשבת שלא ידעתי את זה?
(ל"ת)
אבל תודה שציפית לתגובה הזאת...
(ל"ת)
תזכירו לי את הבדיחה על זה שהוא מאומץ?
אני לא זוכר שהייתה בדיחה כזאת, אני זוכר שזה שהוא פנדה ואבא שלו ברווז פיתח דיון אינטרנטי בנושא.
התגובה שלי הייתה זהה לזו של הילד הגדול.
(ל"ת)
לא טוב.
לא רע, אבל בעיקר, לוקח סרט ראשון מצוין ומשטח אותו למשהו בינוני ומאכזב.
אפילו אם נעזוב את העלילה בצד, קטעי הקרבות מבוימים הרבה פחות טוב מאשר בסרט הראשון. אחד הדברים הנהדרים ב'קונג פו פנדה' היה שהקרבות לא רק היו עם כיראוגרפיה נהדרת, אלא רובם גם היו מועטי משתתפים, והיה קל לעקוב אחריהם; והיחיד שהיה מרובה משתתפים (טאי לונג בכלא) היה מבוים בכל-כך הרבה חן וכשרון שאני תמיד מוכן לצפות בו שוב. אבל כאן, רוב הקרבות מתרחשים בעיר הומה, בתנועה מהירה של כל המעורבים וגם של הרקע, ועם המון משתתפים. זה פשוט מבלבל.
מסכים בנוגע לבימוי של האקשן
בסרט הראשון לכל סצינת אקשן היה אופי משל עצמה, היא היתה בנויה בצורה מהודקת, לרוב במין וואן-שוט שכזה.
יכולת לעקוב בדיוק אחרי כל מה שקורה ולמרות שלא היו הרבה משתתפים בקרבות הם הרגישו אפיים.
אבל פה… פה הכל גדול יותר, מבולגן יותר, ומרגיש פחות או יותר אותו הדבר. וזה היה החלק שהכי ביאס אותי.
זאת אומרת, הסצינות האלה עשויות לא רע אבל הן פשוט לא היוו השוואה לסצינות האקשן מהסרט הראשון.
שום דבר, אבל שום דבר בסרט השני לא הצליח להתקרב אפילו קצת לסצינת האקשן ההיא עם הכופתאה (טוב, וגם לסצינת הבריחה מהכלא, או הקרב בין טאי לונג ושיפו, או האימונים של פו עם שאר חמשת הזועמים, או הקרב בין חמשת הזועמים וטאי לונג, או הקרב בין טאי לונג לפו).
בדיוק
רק מהשמות הקצרים שאתה נותן אני יכול לזכור את כל הסצינות מהסרט הראשון. מה אפשר לכתוב על הסרט השני? "פו נגד הזאב ההוא" (משעשע), "שן נגד המאסטרים" (קצר מדי, אבל חביב), "פו בקרב הגדול" (דבילי אבל אסתטי). את המהלך הספציפי של כל הקרבות האחרים (בגדול, "ששת הזועמים נגד כולם") אני פשוט לא מצליח לזכור.
זה בכלל הישג מדהים בעיני
זה שאני מצליח לזכור בלי בעיה כל סצינת אקשן שהיתה בראשון.
יש מעט מאוד סרטים שאני יכול להגיד עליהם את זה.
אני לא יכול להגיד את זה אפילו על כמה מסרטי האקשן שראיתי *בשבוע האחרון*.
ועבר כבר די הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שראיתי את "קונג פו פנדה" הראשון.
ביקורת הדיבוב
שרון כהן ממשיך לנפק עבודה טובה, אבל גם בדיבוב, העסק טיפה פחות מרשים מאשר 'קונג פו פנדה' הראשון. יש כמה קטעים – הדיאלוג בין פו לאביו בתחילת הסרט, למשל – שבהם המשפטים בנויים פשוט מוזר, ודי ברור שהתרגום נאלץ לעשות שמיניות באוויר כדי להתאים לתנועות השפתיים. דביר בנדק עדיין חינני בתור פו, אבל בסרט הקודם הוא ושמיל בן-ארי (בתור שיפו) עבדו מצוין האחד מול השני, וכאן ברור שהשותפה למסע הרגשי שלו, אביגיל אריאלי (טיגריס, שבסרט הקודם דיבבה אותה, לדעתי טוב יותר, סיוון שביט), לא מצליחה להרים אותו לאותם הגבהים. אני חושב שזו פחות אשמתם ויותר בעיה של התסריט, ובכל זאת.
יחד עם זאת, יוסי טולדו עושה לורד שן *נהדר*. גם כאן, אין ספק שהתסריט נותן לו חומרים עסיסיים לעבוד איתם – לורד שן הוא הדמות הכי מעניינת והכי מורכבת בסרט – אבל הוא נוגס בהם מלוא הלוע, ומנפק טווס ציני, אכזרי ונחרץ, וגם טראגי ומלא ספקות.
הטרגדיה והספקות הן כנראה תוספות של הדיבוב העברי
לא הייתי מגדיר את שן כטראגי ומלא ספקות בגירסה המקורית. הוא רשע די סתמי.
אני בהיתי במסך בחלק הזה שסיפרת בסוף אז תודה!
(ל"ת)
חזרתי ממנו לא מזמן
וזה אחלה של סרט. חבל שהייתה שורה שלמה באולם של ילדות קטנות ורועשות שלא סתמו את הפה, לא משנה כמה האנשים באולם העירו להן. תמותו ילדות, תמותו. למה לא נחנקתן מהפופקורן המזורגג שלכן, למה?!
סרט נחמד
חזרתי ממנו אתמול והוא נחמד ומצחיק אבל לא יותר.
התלת מימד היה מוגזם ולא נתן תחושה תבעית
מאוד נהנתי
לרוב, סרט 2 נופל בהרבה מהראשון, אבל פה להפתעתי הסרט פשוט מצוין.
העלילה לא עמוקה, אבל מקדמת את הסיפור.
האקשן מצוין, כמו ברמה של הסרט הראשון.
הסרט מצחיק ובשילוב עם האקשן יוצר מצבים מטורפים (מרדף העגלות לדוגמה)
והכי מפתיע התלת מימד, סוף סוף סרט שה-3D לא מכאיב בעיניים (ראה ת'ור) אלא ממש מוסיף ענין. בקטע מסוים ממש הזזתי את ראשי כדי לא להפגע מחץ מעופף.
הלכתי עם הבן (6.5) וגם הוא מאוד נהנה.
לדעתי זה היה פחות טוב מהראשון ,
ולא רק בגלל שאין בזה מקוריות כמו הראשון , גם מבחינת העלילה , אני יודע שהראשון לא מצוין בגלל העלילה שבו , אבל העלילה יותר טובה מהשני .
אחלה