ביקורת: קרייבן הצייד

בקרדיטים של "הנוקמים: סוף המשחק", אחרי 593 שחקני המשנה, מופיעים קרדיטים מיוחדים לחברי צוות הנוקמים המקורי, כשכל אחד מקבל צללית בדמותו והחתימה של השחקן מופיעה על המסך. בקרדיטים של "דדפול & וולברין" יש מונטאז' חמוד של מאחורי הקלעים משלל סרטי מארוול שנוצרו תחת אולפני פוקס לאורך השנים. אפילו בסוף של "ונום: הריקוד האחרון" יש סצנת פרידה שמראה את הדרך שעברו אדי ברוק והטפיל החייזרי שלו, שאיתם בילינו שלושה סרטים בלבד. ואיך מסתיים "קרייבן הצייד", שחותם את כל היקום הזה של סרטי-נבלי-ספיידרמן-בלי-ספיידרמן? סתם קרדיטים רגילים, בלי תמונות מיוחדות ובלי סצנות בונוס. כאילו גם בסוני רוצים שתלכו הביתה ותשכחו מהיקום הזה כמה שיותר מהר, עד שהם יפענחו את יקום דמויות ספיידרמן הבא.

לא באמת משנה למה סוני המשיכו להוציא את הסרטים האלה. אחרי הכול, בין אם רצינו או לא, היקום המוזר הזה היה איתנו במשך שש שנים – שלושה מתוך ששת הסרטים שלו יצאו השנה – וזה יותר מאורך החיים של יקומים קולנועיים אחרים. ואתם יודעים מה, למרות המוניטין הרע שיש לו – ואני בהחלט מבין למה – אני מחבב חצי ממנו, שזה יותר משהייתי מצפה. "מורביוס" היה קטסטרופה ובסרטי "ונום" הראשון והשלישי יש יותר רע מאשר טוב, אבל "ונום 2" היה מוצלח באופן לא אירוני, "מאדאם ווב" הוא אחד הסרטים המצחיקים של השנה – גם אם לא מהסיבות אליהן התכוון המשורר – וכן, גם "קרייבן הצייד" משתבץ בחצי היותר טוב.

עם זאת, "קרייבן" הוא אולי גם הסרט הכי מתסכל ביקום הזה. בעוד ששום דבר לא היה מצליח להציל סרטים כמו "מורביוס" או "מאדאם ווב", כאן מדי פעם מבליח הפוטנציאל שהיה לסרט בבסיסו. אותו בסיס הוא בכלל סרט פשע – סרגיי (אהרון טיילור-ג'ונסון) ודמיטרי (פרד השינגר) הם שני הבנים של ניקולאי קרבינוף (ראסל קרואו), גנגסטר שדוגל בגישה אולטרה-מאצ'ואיסטית. אחרי שאשתו מתה, ניקולאי לוקח את שני בניו למסע ציד באפריקה, כדי שיהפכו לגברי האלפא שהוא מצפה שיהיו (הם לא יכולים פשוט להקליט איזה פודקאסט קרינג'י ביחד כמו כל גברי האלפא בימינו?). אחרי תאונה שכוללת תקיפה של אריה ושיקוי קסם, סרגיי מקבל כוחות חייתיים ומחליט לברוח מהבית כדי לא להפוך לאבא שלו. הוא מאמץ את הכינוי "קרייבן" ומחליט להפוך לצייד, אבל לא של חיות, אלא של פושעים. פעולה מצד פושע אחר בעיר מוציאה את קרייבן למסע אלים ומדמם (זה המקום להגיד שבניגוד לסרטים אחרים ביקום הזה, לאחד הזה יש דירוג R והוא כולל לא מעט הריגות גרפיות).

את הסרט ביים ג'יי. סי. שנדור, ואפשר היה לתת לו שם של סרט אחר של שנדור – "הכול אבוד". התסריט, העריכה ורוב השחקנים נראים כאילו אין להם מושג מה הסרט הזה אמור להיות. היציאה שלו נדחתה ושוב ושוב, ואנחש שרוב הפעמים זה היה כי האולפנים רצו להוסיף משהו או להחסיר משהו או לקחת כיוון אחר לגמרי. כך, למשל, רוב הסרט דרמטי ורציני, אבל יש רגעים שבהם נראה כאילו איזה בכיר באולפן הבין בדיעבד שאולי כל העסק קצת רציני מדי, אז כתבו מהר כמה רגעים קלילים יותר ושלחו את השחקנים לצלם אותם אחרי שהצילומים כבר הסתיימו.

אהרון טיילור ג'ונסון מגלם בפעם השלישית דמות קומיקס שמתחילה בק' – פעם שנייה כדמות רוסית – והוא בהחלט אחת מקרני האור פה (ועדיין, אין שחקנים רוסים בהוליווד?). לעומת זאת, ראסל קרואו נראה כאילו הוא כל הזמן מזכיר לעצמו את הצ'ק שקיבל, ואת פרד השינגר יותר אהבתי ב"גלדיאטור 2". אריאנה דבוז מגלמת עורכת-דין שעוזרת לקרייבן, אבל הדמות שלה מיותרת לחלוטין והשורות שלה נאמרות בהתאם. כמו כן, ידעתם שכריסטופר אבוט פה? כי כריסטופר אבוט פה, מגלם דמות עם כוחות היפנוזה שאנשים שבקיאים ממני בקומיקס כנראה יכירו, ועדיין, אין לי מושג למה הוא כאן, ורוב הזמן נראה שגם לו אין והוא מילולית סופר את הרגעים עד שיוכל לסיים את הסצנה. כמו שאפשר להבין, זה סרט מאוד עמוס בשביל סיפור אוריג'ין של "נבל" (אולי סוני ביטלו את היקום הזה כי באמת לאף אחת מהדמויות האלו אין סיבה להילחם בספיידרמן).

אז למה בכל זאת שמתי אותו בחצי המוצלח של היקום הזה? כי כן יש בו דברים שהיו מבדרים בעיניי. בדומה ל"מאדאם ווב", גם כאן יש לא מעט שורות שבבירור הוקלטו בפוסט-פרודקשן והוכנסו בעריכה, ותמיד כיף לי לנסות לזהות אותן (לא שזה קשה מאוד). מדי פעם יש שורת דיאלוג נהדרת בטמטומה (מתישהו דמות אומרת על דמות אחרת "זמן קצר לאחר מכן היא מתה, ומעולם לא ראיתי אותה שוב"). אלסנדרו ניבולה, שמגלם פושע אחר שהוא גם דמות הקומיקס "הקרנף", הוא אולי היחיד שמבין באיזה סרט טיפשי הוא נמצא וההופעה שלו קאמפית בהתאם.

אבל הדברים הגרועים האלה שמבדרים אותי באופן אישי אולי לא ידברו לכל אחד, וכשמוציאים אותם נשארים עם סרט שיש בו עריכה מבולגנת, תצוגות משחק גרועות ברובן, טון לא אחיד ותסריט ששוכתב שוב ושוב עד שהסרט הטוב יותר שאולי הוא היה במקור נקבר עמוק למטה; כך שבדומה ל"מאדאם ווב", למרות שהסרט כן מבדר לעתים, הוא לא סרט טוב ואני לא יכול להמליץ עליו בלב שלם (לפחות לא בקולנוע – אולי הוא יעבוד יותר טוב עם כמה חברים ואיזה משחק שתייה). יש פה ושם רגעים שמראים ששנדור כן במאי טוב, אבל אולי במקום להסתפק בהם כדאי פשוט לצפות באחד הסרטים הקודמים שלו.

אולי "קרייבן" היה דרך טובה לסיים את היקום הזה כי הוא בעצם מסמל את כולו – משהו עם פוטנציאל להיות מעניין ומוצלח, שבפועל היה קשקוש קומיקסי מטופש, לא קוהרנטי, ומבדר בלי שהתכוון לכך. אולי כל הזמן הזה הנבלים האמיתיים היו הבכירים באולפן, שעשו עוול לדמויות האלו שוב ושוב ביקום שהסתכם בכלום ושום דבר. בפעם הבאה פשוט תעשו את סרט "ששת המרושעים" שלכם וזהו, סוני. מבטיח שאני אקנה כרטיס.