שישה אנשים מקבלים קופסה – בתוכה רצף חידות שלאחר שפותרים כל אחת מהם, הם מקבלים הזמנה: סוף שבוע באי הפרטי של מיילס ברון (אדוארד נורטון), גאון מולטי-מיליונר שעומד בראש חברת ביג טק שנראה שידה בכול (וגם מי ששלח להם את הקופסה, יש לציין). בסוף השבוע הם יוכלו למצוא בריכה, שתייה, אוכל טוב, ורצח.
בין השישה ניתן למצוא פוליטיקאית שלה ברון תורם כספים (קתרין האן), עובד בכיר בחברה שלו (לסלי אודום ג'וניור), דוגמנית שמסתבכת בצרות באופן קבוע (קייט הדסון), יוטיובר שמרבה לכעוס – בעיקר בנוגע לענייני זכויות גברים (דייב בטיסטה) – רביעיית חברים שמנסים לפצח יחדיו את הקופסה ומתלהבים מכל חידה. פרט אליהם, יש גם את ג'אנל מונה (לא היא עצמה, כן? היא משחקת פה דמות), שנראה שהקופסה פחות משמחת אותה, וכמובן את בנואה בלאנק, אותו בלש מהסרט הקודם בעל המבטא המגוחך.
כל זה קורה בסצנות הפתיחה, שפרט לשלל הדמויות האלה (טוב, ברון בשלב הזה לא מופיע בעצמו, אלא נוכח כמעין רוח ששורה מעל כל העסק) כוללת כמות מגוחכת של הופעות אורח מעולם התיאטרון, הקולנוע, ואפילו המוזיקה הקלאסית. אם הסרט הקודם הסתפק באזכור ל"המילטון", הרי ש"רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית" מבסס את עצמו כמשהו שמתרחש בעולמנו באופן הרבה יותר תכוף – בין אם זאת הקורונה שמרחפת מעל הדמויות (הסרט מתרחש בפרוץ המגפה, במאי 2020), אנשים שמשחקים "Among Us" או דיונים על משבר האקלים ומולטי-מיליונרים. זה מעלה כמה שאלות, כמו בכל סרט שיש בו יותר מדי הן אזכורים לתרבות והן שחקנים מפורסמים בתפקידים של אנשים רגילים (אף אחד לא אמר אי פעם למולטי-מיליונר שהוא נראה קצת כמו הבחור מ"מועדון קרב"? סרטי בונד הם לא דבר ביקום של "רצח כתוב היטב"? וכו') אבל בזמן אמת זה בעיקר מצחיק ומצליח לחבר אותך לעולם ולדמויות.
"בעיקר מצחיק" זה הדבר הראשון שראוי להגיד על הסרט הזה. זה לא ש"רצח כתוב היטב" הראשון היה סרט לא מצחיק אבל בגלל שבסרט הראשון התעסקו כמעט מהרגע הראשון ברצח, ההומור בא לצד המתח והתעלומה. בהמשך, לעומת זאת, יש זמן מסוים עד שקורה מה שקורה, ועל כן יש הרבה יותר זמן לצחוק עם הדמויות שלנו. בין אם בבדיחות רפרנסים משובחות, או בין אם בהומור דמויות שמוצא את האבסורד בדמויות שבו זמנית גדולות וקטנות מהחיים.
וזה דמויות ברבים, כי הפעם, בניגוד לפעם הקודמת, לא הביאו שחקנים מהשורה הראשונה רק כדי ללבוש סוודר. כלומר, אוקיי, זה לא נכון – יש כמה שחקנים מהשורה הראשונה שבאו לפה כדי להלחין צליל של פעמון ועוד שלל שטויות שכאלה. אבל מי שמופיע על הפוסטר? כל אחד מהם דופק תפקיד שנכתב באופן מלא כדמות בעלת צדדים חיוביים, ושליליים, ובעיקר מלאים. אם בפעם הקודמת היה קאסט נהדר שנאבק על הרגע שלו לזרוח מול המצלמה, כאן המצלמה מתמסרת לכל אחד ואחד מהם ויש מספיק לכולם. וכמו אז, גם הפעם כולם מפגיזים עם ביצועים קורעים מצחוק (כשצריך), מאיימים (כשצריך) ומגניבים (כשצריך).
רוב הפרחים והתשבוחות נשלחים לכיוונן של ג'אנל מונה וקייט הדסון (ובצדק), אך הריני מרים כוסית דווקא לשתי דמויות יותר משניות בסרט שעושות תפקיד קצת יותר חמקמק – ויסקי, בת זוגו של הדמות של דייב באטיסטה, בגילומה של מדלין קליין; ופג, העוזרת של דמותה של קייט הדסון בגילומה של ג'סיקה הנוויק. שתי הדמויות נאלצות לחיות בצילם של הענקים במרכז הסרט, והן מתמודדות איתן בדרכים שלהן – בהכחשה, באופטימיות, בעבודה יום-יומית. בסרט על אנשים גדולים והבעיות שהם יוצרים, שתי השחקניות הללו מצליחות להבהיר את הנזק המשני שהם עושים במחוות קטנות. נואה סגן (שגם הופיע בתפקיד קטן ושונה בסרט הקודם) וג'קי הופמן ("רק רציחות בבניין") נפלאים גם הם בתפקידים קצרים אך פשוט קורעים מצחוק.
אז אם השאלה הגדולה שעומדת בבסיס הסרט היא "האם הוא מצליח להשתוות לראשון", אז התשובה היא "וואלה, נראה לי שהוא אפילו יותר טוב".
ועכשיו, אני ממש לא רוצה שג'ונסון יקדיש את חייו לבימוי רציחות שכתובות היטב, אבל אין מה לעשות – ג'ונסון וקרייג הפיקו אילו לקחים קטנים שהיו מפעם קודמת ויצרו המשך שמצליח להיות מצחיק יותר, מגניב יותר, כיפי יותר, ומעניין יותר; וכצ'ופר, הסט המרכזי שבו מתרחש הסרט מוגזם ומטורלל יותר. ואומנם טוב לא לפרט יותר מדי על מאורעות הסרט, אבל גם פה ג'ונסון מצליח, פרט אולי לגילוי אחד, לא לנסות לנצח את הצופים באיזה משחק שח שבו הם לא יודעים מאיפה מגיעה המהלומה הבאה אלא בעיקר לספר סיפור מספק. אז גם אם תצליחו להבין מה קרה לפני שהסרט מגלה (ולתחושתי זה על פי רוב פחות אתגר מהפעם הקודמת), הדרך לשם היא זאת שעושה את כל ההבדל. והדרך לשם פשוט נהדרת. הדובדבן על הקצפת שהוא האמירה האקטואלית במפתיע של הסרט, רק מוסיף לתחושת הניצחון של כל זה.
אז אם מה שמצפה לנו ב"רצח כתוב היטב 3" הוא עלייה ברמה, או אפילו עוד משהו ברמה של "תעלומה יוונית" – אז טוב, בסדר, יאללה, תביא עוד אחד ג'ונסון. אבל ראבק – אחר כך לחזור לסרטים מקוריים.
שווה 30 שח בקולנוע אחרי מבצע? או לחכות שבוע
(ל"ת)
לדעתי כן
וזה לא שבוע אלא חודש
אוקי מעניין מאוד . מקווה ללכת בקרוב
(ל"ת)
פשוט לב פירסמו שזה רק שבוע בקולנוע
אז בעצם זה בקולנוע רק שבוע ואז מחכים עוד 3 שבועות לנטפליקס?
כן
(ל"ת)
אהה ואו . תודה רבה לך
וזה גם חשוב לתחרות שלנו, אולי עוד אצביע לריאן
אז בהמלצת יהונתן הלכתי לראות
ובאמת סרט חמוד.
יותר טוב ומעניין ומותח מהראשון. המשחק גם טוב, העריכה הבימוי הטוויסטים הכל טוב.
*חוץ מהסוף שלדעתי ממש מטומטם.
אישית לא אהבתי את הסרט הראשון כל כך וזה באמת מתעלה עליו.
אבל כאן נכנס האבל שלי, הסרט טוב אבל לא מצוין , בסוך יצאתי מהסרט בתחושה של ״ חמוד אבל לא ואו״ זה יכול לתת לריאן איזו הצבעה בבתים אבל אני לא מורשם ממנו כבמאי עד כה לצערי.
לסרט הזה הגעתי בטעות , שבוע הבא שפילברג עם הסרט שאני באמת מצפה לו , מקווה שלא יאכזב.
סרט ממש מטורף, מאוד מאוד כדאי לראות בקולנוע
(ל"ת)
אז כבר שני סרטים מנסים לגרום לבלאנק לקרוא את Gravity's Rainbow?
אני לא אתנגד אם ריאן ג'ונסון יעשה סרט לפי ספר של פינצ'ון אחרי זה, גם אם את זה ספציפית אין שום סיכוי.
וכן, סרט מצוין שמאוד מהנה על מסך גדול ועם קהל. חבל שזה בנטפליקס, אבל מצד שני בלעדיהם כנראה בחיים לא היה תקציב כזה.
צבעוני, מותח, מצחיק וכיפי
לכו לראות בקולנוע כל עוד אפשר, אני חושב שהוא שווה את זה ואני חושב שהייתי פחות נהנה מצפייה ביתית.
כמה שהייתי רוצה שהביקורת תהיה נכונה. הסרט הראשון הוא באמת אחד הסרטים שהכי אהבתי בשנים האחרונות, שזה הפתיע אותי, בגלל שרייאן ג'ונסון לא עשה לפני כן סרט שאהבתי את כל החלקים שלו. ראיתי אותו שוב לפני כמה שבועות, ושוב, איזה סרט נהדר. אבל איך? איך אפשר לומר שהסרט הזה יותר טוב מהראשון? הדמויות מלאות בעלות צדדים חיובים ושליליים? הסרט מהרגע הראשון שונא את הדמויות שלו. בסרט הראשון היה לעג לדמויות, אבל היה גם חמלה כלפיהם, היה להם ניואנס. הדמויות בסרט הזה הם קריקטורה גרוסטקית שהסרט רוכש להם בוז בלתי מוסתר, והוא מדגיש חזור והדגש כאילו לא הבנו את זה מיד. והעובדה שוויסקי ופג הם דמויות נורמליות היא מדי גסה בשביל לא לשים לב שמדובר באמירה חברתית שהיא גסה כמו שהיא שטחית. אם הדבר הזה היה מצורף לתעלומה מעולה הייתי מחליק, אבל גם התעלומה והפתרון שלה לא מפילים מהכיסא. מה שיש זה את בנואה בלאנק בתפקיד יותר בולט, ואני תוהה עם כמו ג'ק ספארו, דווקא חשיפת יתר של הדמות שלו גורמת לירידה במשיכה שלה. הסרט כן הרבה יותר מצחיק, אבל כשהדמויות הם כאלו אני חושב שזה לא כל כך חכמה. היקום עכשו חזר להיות הגיוני. רייאן ג'ונסון חוזר להיות היוצר שמבין שלל המוטיבים שלו אני לא אוהב חצי, ובעיקר, ממש מפריע לי זה שתהליך החשיבה שלו כל כך גלוי
קשה לי לקבוע אם הסרט הזה מתעלה על קודמו, אבל הוא בפירוש לא נופל ממנו.
סרט שהוא אשכרה בצל, רב שכבתי, עמוק, מעגלי. הכל לא מה שהוא נראה ומצד שני הכל גלוי. פשוט תענוג של תסריט ואני חושב שהוא יותר מושקע והתעלומה יותר מעניינת מהקודם.
הבעיה היא שאהבתי את הקאסט של הקודם הרבה יותר, והטרנד הזה של אנשים עשירים באתר נופש פשוט פחות עובד לי. מצד שני, ג׳ונסון יודע להגיש את הפאנץ׳ הפוליטי שלו טוב יותר מבמאים/תסריטאים אחרים.
אולי זו בעיית הציפיות הידועה
קראתי ביקורות משתפכות על הסרט אז באתי עם ציפיות בשמים, ואולי זה מה שגרם לי לאכזבה קלה. ואולי זו ההשוואה לסרט הראשון, שהיה הרבה פחות שואו-אוף והרבה יותר "תעלומת רצח" צנועה. אבל נהניתי פחות מהסרט הזה מאשר מהקודם.
היתה קצת תחושה של ניים דרופינג פיזי – תראו, כל כך הצלחנו בסרט הראשון שכולם רוצים לקחת חלק בשני, ולכן נכניס סלבס בכל הזדמנות אפשרית. קצת כמו שקורה לסדרות שמצליחות פתאום אחרי איזה שתי עונות, ואז בעונה השלישית בכל פרק יש סלב אחר. זה מסיח את הדעת מהסיפור, מאפיל עליו ויוצר תחושה שמנסים לסנוור אותך עם שמות נוצצים.
אני חושב שבאופן כללי לז'אנר הזה מתאימים יותר סרטים שנראים קצת כמו הצגת תיאטרון. מקום אחד, התרחשות אחת, ובלי יותר מדי ספקטקל. סרטים כאלה, כמו הראשון בסדרה, משאירים הרבה יותר מקום לסיפור ולצופה, שהציפיות שלו והניסיון שלו לפענח את התעלומה הם חלק אינטגרלי מהעניין. החוויה ההדדית שנובעת ממשחק הציפיות והניחושים, יותר מרגשת אותי מאפקט ה"לא תאמינו איזה סלב אתם הולכים לראות עוד רגע".
מעניין שדווקא בהופעת האורח הכי מוצלחת ומצחיקה
הם לא השתמשו ככלי לקידום העלילה (זה ממש זעק לכך שהדמות המתארחת תהיה עדה למשהו משמעותי)
מכיוון שזה קצת סובייקטיבי - במי מדובר?
כי נגיד מבחינתי מדובר ביו-יו מא דווקא, אבל לא נראה לי שזה מי שהתכוונת אליו
אה. לא יודע אם שחקן מספיק מוכר כדי להיחשב "הופעת אורח"
מצד שני, מושג מעורפל "הופעת אורח" גם ככה.
בהחלט אתה צודק
(ל"ת)
חמוד, לא יותר
כמו הסרט הקודם די נהניתי בזמן הצפיה.
כמו הסרט הקודם הרגשתי שמשהו חסר. ברוב סיפורי הבילוש מהז'אנר הבנואה-בלאנקי (drawing room mystery?) התעלומה עצמה היא לא העניין* אלא הרצון שלנו לבלות עם הדמויות. קולמבו הוא לא הדמות הבלשית הטובה בהיסטוריה** משום שהכותבים מגישים לנו את הפאזל הטוב ביותר אלא בגלל שכל כך כיף לבלות עוד קצת זמן עם הדמות שפיטטר פאלק עזר ליצור. ואחרי שני סרטים… אין לי חיבה מיוחדת לבנואה בלאנק. הוא מבטא שמולבש על דמות טיפוסית להחריד. ובניגוד לרבים מהמבקרים לא מצאתי עצמי מתלהב מדמויות המשנה – הן כולם חסרות עומק (אני מניח שאפשר לטעון שזה בכוונת תחילה), מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל.
* אכן, אין שום סיכוי שהצופה 'יפצח' את העניין לפני הדמויות על המסך פשוט כי הסרט חושף מידע חדש מתי שנוח לו (לא מתלונן על זה, שרלוק הולמס רימה באותה צורה כמה פעמים)
** בדיוק כך!
דווקא בסרט הזה היו רמזים מטרימים יפים
שהפכו את הגילוי של לפחות חלק מהטוויסטים לאפשריים לניחוש:
1. בנואה מתנהג באופן מטופש כל החלק הראשון, למרות שזה לגמרי off character.
2. בנואה אומר שהוא גרוע בחידות, מה שמרמז על זה שהוא לא קיבל קופסה שלמה אלא את הקופסה השבורה.
3. (פחות רמז אלא יותר מוסכמה קולנועית) בסצינת הפלאשבק להרעלה של אנדי, ברגע שהראו רק את ארבעת החברים ולא את מיילס זה כבר די היה ברור שהוא הרוצח.
סרט פנטסטי, שמצליח למתוח, להפתיע ולהצחיק ממש עד הסוף.
לא ראיתי הרבה סרטים השנה, אבל אין ספק – זה אחד הסרטים המשובחים של 2022. אהבתי בו הכל – הפסקול, המשחק, התסריט, התחכום הממזרי, הקריצה לאבי הסיפור הבלשי(המיקום של המעטפה האדומה לקוח ישירות מ"המכתב הגנוב" של אדגר אלן פו). אומרים שבלתי אפשרי ללכוד ברק בבקבוק פעמיים – אבל ריאן ג'ונסון הצליח באופן מרהיב.
אהבתי גם השתעשעות בקלישאה זניחה למדי – קול מפלט של כלי רכב שנשמע כמו יריית אקדח, שמתברר לאחר שניה כיריית אקדח אמיתית. וליונל הוא ג'יימי פוקס צעיר, לא כך? (מקייט הדסון לא התלהבתי במיוחד, האמת – היא שיחקה כרגיל את הבלונדינית הטיפשה; הרגשתי כאילו היא נחתה מהסט של "ארוס בהשאלה").
שאלה, עם זאת: איך זה שגם אנדי (כלומר, הלן) קיבלה הזמנה בדמות קופסה? כלומר, למה שמיילס ישלח הזמנה בכלל למישהי שהוא זה עתה רצח? נראה שהוא היה מופתע יותר למצוא על האי שלו בלש פרטי ידוע מאשר אישה שכבר איננה בין החיים. האם הוא ניחש מראש שזו אחותה התאומה של אנדי ברנד? האם הוא ידע בכלל שיש לה אחות? (או כל אחד אחר בחבורה, לצורך העניין?)
מאכזב
הרגשתי כאילו לעומת הסרט הראשון, הסרט הזה ניסה להיות "אירוע קולנועי" ובדרך הפך למוצר הוליוודי שפונה למכנה משותף נמוך יותר. העלילה מגוחכת, הדמויות קריקטוריות. זה היה נכון גם בסרט הראשון, אבל שם בגלל שהכול היה יותר "בקטן", התחושה הייתה דומה יותר לתיאטרון מאשר לשובר קופות. כאן יש תחושה של התחנפות לקהל.
בכל אופן, כן נהניתי מחלק מהטוויסטים והעלילה הבלשית הייתה בנויה לא רע בסך הכול. לא סרט רע, אבל נופל בהרבה מהראשון.
אז אני מבולבל
נראה שהסרט כבר ירד מהקרנות בקולנועים, אבל הבנתי שנטפליקס רוצים להפיץ אותו עוד שבוע נוסף. תוהה אם זה יקרה גם בארץ?
חבל לי שפספסתי אותו ):
חכה לנטפליקס לדעתי
(ל"ת)
חודש שלם, חבל. מהלך הזוי שלהם לאור הצלחת הסרט
(ל"ת)
יש המון כאלו בטלויזיה לאחרונה
שזה הגיוני מבחינת בניית מתח מתמשך/פורמט לצפיה ביתית ופשוט המקום שאליו הולכות כל היצירות בעלות התקציב הבינוני. אבל "רק רוצחים בבניין" המרוחה הייתה יכולה להיות מוצלחת הרבה יותר בתור סדרת סרטים יותר מהודקים.
בתכלס נערה עם קעקוע של דרקון
הוא גם סןג של סרט whodunnit עם קרייג בתור החוקר (הפעם עיתונאי) ותעלומת חדר סגור עם משפחה אריסטוקרטית באי (כלומר שילוב של שני סרטי נייבס אאוט). אומנם כתבת פחות פינצ׳ר אבל כאן הןא באמת עשה סרט בלשי אולד סקול.
וכריסטופר פאלמר כראש המשפחה!
זה הזוי, אין מצב שאני היחיד ששם לב לזה.
גם אני נגנבתי מזה כשיצא הסרט הראשון.
(ל"ת)
נהניתי מאוד
עדיין חייבת לומר שמהראשון נהניתי יותר, אבל גלאס אוניון הוא בהחלט המשך ראוי מבחינתי, וגורם לי לקוות שהסדרה הזו תמשיך ושנוכל לקבל עוד כמה סרטי בנואה בלאנק מוצלחים בשנים הקרובות. אני לגמרי אשמח לראות סרט חדש עם מסתורין מעניין וקאסט מעולה כל שנתיים שלוש.
חייבת לומר, זה בהחלט סרט שמתגמל צפייה שנייה – בצפייה הראשונה היו קטעים שלא לגמרי התיישבו מבחינתי, ובציפייה החוזרת, לאחר שיודעים את כל חלקי הפאזל, אפשר להעריך יותר את התחכום שבו הכל מתחבר יחד. זה תמיד כיף לראות סרט שבצפייה חוזרת מספר סיפור שונה מאשר בצפייה הראשונית, ופתאום קולטים כל מיני דברים קטנים וכביכול חסרי משמעות ומבינים את התפקיד שהם מילאו.
המשך עם ספויילרים בהודעה הבאה.
וזה היה אמור להיות בתגובה לתגובה ^
(ל"ת)
סרט בסדר, כבר לפי הביקורות חשבתי הוא הולך להיות משהו
ביחס לראשון? הוא פחות טוב, הרב פחות טוב. כמו שאמרו אחרים בעיקר הדמויות מצועצעות. לא הבנתי מה יש כאן להתלהב, דווקא זה שהדמויות לא היו עם הרבה זמן מסך זה נתן להם מסתורין ועניין לעלילה שטיפין טיפין הן נחשפות. מעבר לכך, גם בזמן הקטן שלהם הרגיש רושם עצום. הכי התבאסתי על התפקיד של קטרין האן, בשביל זה הבאתם אותה? בזבוז. היה משעשע מידי פעם אבל התעלומה לא הייתה מוצלחת בעיניי. אם מישהו רוצה לראות עשירים יוצאים לנופש עם 'תעלומה' שיצפה בלוטוס הלבן, הרבה יותר מהנה ומעניין.
מת על הלוטוס הלבן אבל אף פעם היא לא ממש הייתה סדרת תעלומה.
כלומר, בסצנה הראשונה בכל עונה מוצגת תעלומה אבל במהרה שוכחים מקיומה ולא באמת מתעסקים איתה או זורקים רמזים בכל העונה. פשוט אנחנו יודעים שאנחנו צופים בתאונת דרכים בהתהוות אבל אנחנו ממש לפחות בעיניי הסדרה לא ממש מעוניינת להעסיק את הקהל במי הולך למות.
נכון מאוד, לכן סימנתי במרכאות
ובגלל זה אני גם חושב שפרק הסיום לא תואם כל כך לוויב של הסדרה, כי לא באמת איכפת לי שהגענו אל הרצח. מה שכן, כל הסדרה מוצגת כתעלומה ותככים מתחת לפני השטח שגועשים אט אט ומתחילים להיחשף וזה החלק גם שתעלומה יוונית מנסה ליצור בזמן קצר וללא הצלחה לדעתי. לוטוס לבן בחלק 2 גאוני וערוך לעילא בחוויה שהוא מעביר את הצופה בין חופשה באיטליה לחשיפת התככים והרגשות של הדמויות שלו.
לא ארחיב כאן עוד, אבל הוא בטופ 3 סדרות שלי השנה ואני מקווה שעין הדג ייתנו לנו לפחות עמוד אחד שעוסק בדירוג הסדרות. אישית עבורי יש לי יותר מה לסכם מהסרטים שדיי התאכזבתי מהם השנה. אפשר בבקשה? אשמח מאוד:)
״התככים מתחת לפני השטח״ לא בהכרח קשורים לתעלומת הרצח, לרוב הם בכלל לא קשורים אליה.
אין פה פאזל שצריך להרכיב או אנסמבל חשודים שצריך לפענח את המניעים שלהם (בנוגע לרצח). מבין שאתה שותף לדעתי פשוט ראיתי הרבה משווים את הלוטוס הלבן לסרט הזה או משייכים אותו לזאנר הwhodunnit אבל הוא פשוט לא באמת שייך לזאנר והכנסצו לשם די מאולצת (לרוב כדי לתמוך בתיאוריה ש2022 היא שנת הwhodunnit (. ובאמת שלא חסר דוגמאות פחות שגרתיות ליצירות שבאמת השתייכו לזאנר הזה השנה כמו גופות גופות גופות או באטמן.
אגב מאד מזכיר שניסו לתייג את שקרים קטנים גדולים כסדרת whodunnit
(גם שם אפילו לא יודעים מי הקורבן עד סוף העונה). ובסדרה הזו הרעיון שמישהו הולך למות בסוך העונה עוד היה יותר מורגש (בעיקר הראיונות של האמהות האחרות מהבית ספר שתפקדו כמקהלה יוונית).
כן לא התכוונתי שהם קשורים לרצח
יותר שהם יוצרים תעלומה ועניין בעיני הצופה לגבי הדמות. האווירה סוריאליסטית ומצולמת בצורה מסקרנת מה יהיה המהלך הבא של הדמות אז זה לא פאזל שמוביל לרצח אבל זו הרגשה של פאזל שמביא את הדמות לחשיפה שלה ולנקודת הרתיחה. בכללי תחושה של מסתורין בדמויות וחשיפת עבר מפוקפק שלהן. הרגשתי שתעלומה יוונית מנסה להביא לי את החשיפה של הדמויות בצורה דומה אך בכלל לא קרובה לאותו סיפוק.
ואני כמובן מסכים איתך, שאין דימיון בחלק של 'מי רצח?' ביצירות.
באמת? לא הרגשתי פאזל בחשיפת הדמויות בלוטוס 2.
יש גילויים מעניינים וכו׳ אבל מרגיש שהשאלה כמה אנשים מסוגלים להשתנות בלוקיישן חדש, אבל הייתה חזקה שכולם פחות או יותר מתנהגים במצופה מהם ופשוט התנגשות הדמויות הייחודיות יצר סיטואציוצ שגרמו לדמויות להגיב בצורות הזויות אך די עקביות.
אחלה סרט
אבל לדעתי לא משהו יוצא מן הכלל בסך הכל. עשוי מצוין, נראה טוב, ואפילו הדמות של קרייג הפעם הייתה חביבה בעיניי ולא מעצבנת ומוזרה כמו בקודם. במיוחד אהבתי את המערכה השנייה, מאוד קצבית וזורקת רגעים מוצלחים אחד אחרי השני. גם ההתחלה מוצלחת למדי, שימוש נהדר באנסמבל ובנייה טובה של הבמה לקראת הסרט.
השליש האחרון שלו הרס לי, אולי לא ברמה כזאת שהורסת את כל מה שבא לפני, אבל בהחלט מורידה את הסרט כולו מדרגה אחת. משהו שם לא עבד לי, הדמויות (בעיניי) הפכו להיות קלישאות שפועלות בצורה לא הגיונית בשלב הזה, כל הסגירה הרגישה לי מאוד, מאוד מאולצת.
אני מרגיש שיש לסרט הזה קצת עומק לפני כן, רעיונות מוצלחים וביצוע מצוין. לכל הפחות הוא מאוד מהנה.
בשליש האחרון הרגשתי שהמעט עומק הזה הלך לפח (או לפחות עבר לי אישית מעל הראש), הרעיונות הפכו לקלישאות, הביצוע היה כמו בספר וזה אפילו לא היה מהנה במיוחד.
חבל, סך הכל מפוספס, אבל כן אחלה סרט כמכלול.
נחמד, אחלה בידור הוליוודי, פחות טוב מהראשון.
נתחיל מהקאסט- הוא די מעפן. קייט הדסון שעממה אותי עם הקריקטורה הלעוסה וכנל לגבי קתרין האן. לזלי וגסיקה מבוזבזים ברמות, את נורטון אני כבר זמן רב לא סובל והופעת הטייקון שלו הייתה פחות אמינה משל ריילנס. אבל נקודת האור היא מונה שמצליחה כל סצנה לבלבל ולהפתיע מחדש ודניאל קרייג. נראה שהוא יותר בנוח בעור של בלאנק בסיבוב השני ולכן הוא מרקה לעצמו לקחת הימורים יותר נועזים ומוצלחים מבחינת המשחק. בקלות האדם הכי מצחיק בסרט (ממתי הבלש גונב את האור לקאסט החשודים? עווד שבירת מוסכמה של גונסון?)
אני אוהב סרטים שבבירור אדם חכם יצר אותם, וריאן הוא אדם חכם. לצערי התעלומה לא הצליחה ממש להפתיע עד הסוף, אולי בהפוך על הפוך היא בכוונה יחסית פשוטה.
אוהב את השוטים של שינויי הפרספקטיבה המהירים של ריאן אבל הם קצת חזרתיים מדי בסרט ובחצי השני מצאתי את עצמי צופה מראש איך השוט ילך. כמו כן, שום שימוש באי היווני (איזה תרגום מפגר בשם העברי, אין שופ דבר יווני בסרט). אי פרטי זה בערך הלוקיישן הכי צפוי לתעלומת חדר סגור וחשבתי שיהיה פה משחק מעניין עם הקלישאה אבל הסרט הזה היה הרבה יותר מדי straightforward ממה שציפיתי. בקיצור צופה שוב בסרט הראשון עם הקאסט המשוגע והנהדר שלו.
איתן הוק בסרט? מרגיש שפספסתי משהו (רשימת השחקנים בדף הביקורת).
(ל"ת)
אז צפיתי שוב בשני הסרטים בסופ״ש.
הראשון מבריק וכולל תעלומה מפותלת שנגמרת בדיוק בזמן לפני שהם קופצים על הכריש, ובאה על סיום מספק.
הסרט השני כולל תעלומה מסוג אחר מאד, שנהיית מסועפת בזכות מבנה תסריטאי ולא בזכות התעלומה עצמה. וזאת דרך מאד לגיטימית בעיני לטייק שונה לסרט המשך שגם מנסה להיות גדול יותר בהיקף.
בשורה התחתונה, קשה לי לקבוע מי מצמד הסרטים טוב יותר. מחכה בקוצר רוח לשלישי.
מיילס אמר בהתחלה
שהוא שלח את הצוות הביתה לסוף השבוע.
נכון
באקשן מקובל ההסבר שהיה ברור שאין סכנה ושכולם יהיו בסדר.
בקומדיה (או באנימציה) קל להשלים עם הסבר כזה אפילו כשבמציאות היה ברור ההפך.
הסרט עבר באותו רגע מפירוק מוסכמות של הז'אנר לאימוץ מוסכמה מז'אנר אחר.
כתבת "הדמות של מונה" (אם כי ברור מההמשך למי הכוונה).
התכוונתי לשחקנית גאנל מונה אבל עכשיו הבנתי עד כמה הניסוח מבלבל בהקשר של ההודעה.
(ל"ת)
אגב מצחיק שהשחקנית הבערך מרכזית של הסרט נעדרת מרשימת השחקנים אבל איתן הוק נמצא.
(ל"ת)
מסכים ומכאן האכזבה.
סרטי קיץ הוליוודים כיפים ומטופשים יש הרבה, בסרטי ריאן גונסון אני מצפה למצוא תחכום ומחשבה. ונראה שהסרט מנסה ללכת גם לשם אבל מפשל יותר מדי על הדרך. בשביל תעלומות קיציות מטופשות יש את murder mystery של סנדלר וגניפר אניסטון, במה בצל זכוכית שונה?
אוקיי, תודה:) זה בהחלט מוסיף עוד רובד של תחכום ועומק לסרט שהוא מעולה ממילא.
(ל"ת)
אם אפשר לסמן כספוילר, תודה!
(ל"ת)
הרובוט של בוסטון דיינמיקס סוחב את המזוודות.
עוד רד הרינג מפואר.
זוטי פרטים.
(ל"ת)
אותה דמות אבל לא אותו ז'אנר
השלמתי פערים בדיעבד, ואמנם נהניתי, אבל זה ממש הרגיש כמו סרט אחר.
הסרט הראשון היה חכם. ממש חכם. כל פרט בו היה חכם והוביל לפתרון, הרגש פעל באופן חזק, והסוף הרגיש מצד אחד מפתיע ומצד שני מסתדר מעולה, בדיוק כי כל הרמזים הובילו לשם, אבל בלי שנצליח לראות את זה בבירור. הדמות של בנואה היתה מוצלחת, אבל לעיתים היא הרגישה יותר מדי כמו קריקטורה של בלש, מאשר כמו בלש, בגלל כל מיני בחירות של דניאל קרייג.
ואז, בנסיון להתאים בין הדמות של בנואה לעלילה של הסרט – במקום טיפה להרגיע את הקריקטוריות של בלאנק, ולמקם אותו בעולם האמיתי, החליטו להכניס אותו לעולם קריקטורי/פארודי, כל הדמויות היו מוקצנות, כל הבחירות בסרט, החל מאופן הצילום, העריכה, התפאורה וכלה בהופעות האורח, שבתכלס מטרתן להזכיר לנו שוב ושוב שאנחנו בסרט, וכמובן הסוף הפנטסטי (במובן של היישר מעולם הפנטזיות, לא במובן של טוב מאוד).
במקום ליישב את בלאנק בעולם האמיתי, החליטו להעביר אותו לעולם פארודי ולתת לו להשתולל שם. אז האם זה כיף? כיף מאוד. כיף כמו לראות לטאה בגודל של בניין נלחמת ברובוטריק. השעתיים באמת עבור בכיף.
אבל האם זה מספק? ממש לא. על החוכמה של הסרט הראשון עדיין יוצא לי לחשוב מדי פעם, בכל מיני הקשרים שקשורים לחיים האמיתיים. הסרט השני כנראה ישכח ברגע שאסיים לכתוב את ההודעה הזו.
מסכימה ומוסיפה
העובדה שהסרט השני היתה בנוי ככה, גרמה לכל החלק השני של הסרט להרגיש כמו עוד אקספוזיציה אחת ארוכה, יותר מאשר כמו התקדמות אמיתית בעלילה.