הדבר הראשון ששמעתי כשיצאתי מ"רצח כתוב היטב" היה שהוא יצירת מופת. הדבר השני היה ש"זה הסרט הכי גרוע של השנה". אין מה להגיד, ריאן ג'ונסון מצא לעצמו נישה.
אישית, מאוד אהבתי את הסרט, למרות שהרגשתי שהיה משהו שמנע ממני להשתפך עליו לגמרי, אבל לפני שנגיע לזה בואו נציג את החשוד: מדובר בתעלומת רצח, כזו מהסגנון הישן עם האחוזה הגדולה והמשפחה שבה לכל אחד יש סודות ומוטיבציות לבצע את הרצח, אבל מכיוון שזה סרט של ריאן ג'ונסון אז גם מדובר בסרט שלוקח את הז'אנר הנ"ל, משחק איתו ויוצר ממנו משהו אחר. זה לא בדיוק ערבוב הז'אנרים של סרטי הפילם נואר שהוא יצר ב"בריק", אבל זה כן סרט שבוחן את מוסכמות הסוגה ובמקביל קורץ להן, מסתלבט עליהן ומכבד אותן.
העלילה, בגדול: מחבר ספרי הפשע הרלן טרומבי התאבד. אך אם זה המצב, מדוע הזעיקו את שירותיו של בנואה בלאנק, החוקר הפרטי המהולל, ויותר חשוב – מי היה המזעיק האנונימי?
מפה הסרט מציג גלריית דמויות שמגובה בצוות שחקנים מרשים, שנע בין "שיא הקריירה שלהם" ל"בקושי נתנו להם לפתוח את הפה": אנה דה ארמס (החברה ההולוגרמית של גוסלינג ב"בלייד ראנר 2049") היא הדמות הראשית, האחות הרפואית של הרלן טרומבי שנקראת לחקירה ומצוותת להיות הווטסון לשרלוק של בנואה בלאנק, אותו מגלם דניאל קרייג עם מבטא דרומי מדהים בגריעותו. לאקית' סטנפילד מגלם את החוקר המשטרתי שנמצא שם ותפקידו הוא פחות או יותר לא להבין מה מתרחש מסביבו, את הנרצח מגלם כריסטופר פלאמר שממשיך להפציץ בגילו הכביר בעוד הופעה מופלאה ואת בני המשפחה השונים מגלמים שחקנים איקוניים כמו מייקל שאנון, ג'יימי לי קרטיס, וטוני קולט שקצת נדחקים הצידה, למרות שלכל אחד מהם יש לפחות סצנה אחת נפלאה. ומעל כולם, כפי שהיה יכול לנחש כל מי שראה את הטריילר – כריס אוונס, שמשיל כל זכר מקפטן אמריקה על מנת לשחק את הכבשה השחורה של משפחת טרומבי, והוא עושה את זה בצורה מופלאה. אם עד עכשיו הרגע הקולנועי הגדול של השנה הייתה הסצנה שלו ב"סוף המשחק", אפשרי שהסצנה שבה הוא מבקש מבני משפחתו, אחד אחד, לאכול חרא, מתעלה עליה.
ג'ונסון מצידו, ממשיך להשתפר כבמאי מסרט לסרט. החלק הראשון של הסרט שבו בני המשפחה מספרים (ומשקרים) על מאורעות הלילה האחרון של פטריארך המשפחה, הוא מופת של צילום ועריכה, שגם אם הוא לאו דווקא עובד בצורה הגיונית, הוא פשוט מגניב מכדי שיהיה למישהו אכפת. ג'ונסון משתמש בכל הכלים הקולנועיים שלצידו ביד אומן – בין אם זה משחקים עם התאורה, הסאונד, העריכה או כל טריק ממזרי אחר שהוא שולף מהשרוול שלו.
בנוסף, ג'ונסון ממשיך לקחת ז'אנרים שמאופיינים באיזה ריחוק אסקיפסטי ולקרקע אותם לכאן ועכשיו. אחרי שהכניס מתיחות טלפוניות לעולם של מלחמת הכוכבים, הוא טוען את ז'אנר התעלומה הבלשי באקטואליה ופוליטיקה. מדובר גם באופן "קישוטי" עם רפרנסים להמילטון או האלט-רייט מול "לוחמי הצדק החברתי" אבל גם באופן תימטי לאורך היצירה – גיבורת הסרט היא בת למהגרים, בני המשפחה הם (סוג של) אצולה אמריקאית והמתח בין שתי הקבוצות משפיע על הסרט גם על פני השטח וגם מתחתיו. לידיעת מי שקיווה שהסיבוב של ג'ונסון נגד המקטרגים של "אחרוני הג'דיי" איכשהו מיתן אותו בכל הנוגע לנושא הזה.
המשחקיות והפוליטיקה הזאת בטח יזמינו לסרט קוטלים שיתלוננו על התחכמות היתר של המוצר הסופי, או על הדחיפה בכוח של הפוליטיקה או לא יודע, דברים. כמו שכתבתי בהתחלה, נראה שג'ונסון ממשיך בדרכו להיות אחד מהבמאים היותר מקטבים בסביבה, ובשלב הזה אני כבר לא בטוח אם זה בכוונה או לא ואם זה פיצ'ר או באג.
אני, כאמור, חשבתי ש"רצח כתוב היטב" הוא כיף גדול והוא טוב מאוד, כי ריאן ג'ונסון הוא בחור שלחלוטין יודע מה הוא עושה – ובכל זאת, משהו מונע ממני לקרוא לו "יצירת מופת". אני לא יודע אם זה דווקא אני או הוא, אז בוא נסכם שזה בגלל שבשביל להיות "יצירת מופת" בז'אנר תעלומות הרצח צריך להיות באמת באמת יצירת מופת ו"רצח כתוב היטב" הוא סתם פגז של סרט שעשוי ממש טוב ובילוי נהדר בקולנוע. אבל לא באמת באמת יצירת מופת.
כי בז'אנר הזה, חלק מהדרישות מיצירת מופת הן, נניח, שאני לא אהיה צעד אחד לפני התעלומה – כפי שמצאתי את עצמי לא פעם במהלך הסרט. לחלופין, יש כל מיני עיגולי פינות שלא פוגמים באמינות של הסרט כי מדובר בדברים שוליים, והם לאו דווקא לא הגיוניים כמו שלא מוסברים – ובכל זאת, מדובר באחד מהז'אנרים שהכי בנויים על השעיית אי האמון ושהמחשבה ש"כן, זה יכול לקרות בדיוק כך" היא מהותית בו. ברגע שאתה נחשף לכך שדברים לא בדיוק יכולים לקרות כך זה מונע ממך ליהנות מהסרט עד הסוף. ויש כל כך הרבה מה ליהנות מהסרט הזה, בחיי.
בסופו של דבר, אחרי שכבר בכינו על מות הקולנוע הבידורי למבוגרים, נראה שהחודשים האחרונים באו לסתור את ההנחה הזאת או לכל הפחות להפיח איזה תקווה שההכרזות על מות הסוגה הנ"ל היו מוקדמות מדי. אפילו אם פוסלים את "ג'וקר" על היותו סרט קומיקס, יש את "היו זמנים בהוליווד" שהפך לשובר קופות, "פרזיטים" שהצליח להתעלות על מגבלת השפה ולהפוך ללהיט פה בארץ וגם בעולם, "האירי" שהוא אפוס מדהים מהסוג שלא חשבנו שנראה עוד, והשבוע מצטרפים גם "סיפור נישואים", דרמה רומנטית מפרקת רגשות שגם היא בעל פוטנציאל להפוך ללהיט וכמובן, מושא הביקורת – "רצח כתוב היטב", שהוא פשוט בידור נפלא לא משנה מאיזה כיוון מסתכלים עליו, ועדיף להסתכל עליו מהכיוון שבו אתה יושב באולם ומסתכל על מסך ענק.
מוכרח להעיר
אני חושב שקצת הגזמת עם ה"קוטביות של ריאן ג'ונסון". מה שקרה עם אחרוני הג'דיי נבע ממעריצים טהרנים. הבנאדם לא נהנה ליצור אמביוולנטיות; הוא פשוט מפרק ז'אנרים מעולה, וכשהוא עשה את זה לאחרוני הג'דיי, היה ברור שמישהו יתעצבן. אני לא מכיר את מעריצי ז'אנר "מי עשה זאת" אבל נראה לי שהם יחיו עם הסרט בשלום.
הנושאים האחרים שהוא הכניס בתסריט לא אמורים להרגיז אנשים יותר מהרגיל. לומר עליו שהוא "אחד הבמאים המקטבים בסביבה" זאת חתיכת הגזמה הגובלת באי-נכונות מוחלטת, אם יורשה לי. ה'מעריצים' של סטאר וורס השפיעו עליך אם בביקורת על סרט אחר לחלוטין של הבמאי בחרת להזכיר דעה שזה "הסרט הכי גרוע של השנה" ועוד לפתוח איתה את הביקורת (באמת, "הסרט הכי גרוע"? וואט דה-פאק? למה להזכיר את הדעה הזו בכלל, שמעידה על אומרה יותר מאשר על הסרט?)
אשמח להתבדות, בגדול
אני מחבב את מר בחור ג'ונסון, אבל זה מה שתחושת הבטן שלי אומרת בנוגע לסרט.
לאט לך, אחרוני הג'דיי זה לא המקרה היחיד
קוטביות דומה ניתן למצוא גם בדעות ביחס ל"זבוב" של "שובר שורות".
אגב 2, לגבי הקוטביות
אני בהחלט חושב שהסרט יצליח ויהיה אהוב מאוד אצל רוב האנשים, בדיוק כמו "ג'דיי" שהוא לא "סרט מעורר מחלוקת" כמו שהוא "סרט שרוב העולם אוהב ויש גם כמה אנשים שממש ממש לא"*. אבל אני חושב שיהיו לו את השונאים שלו, והשונאים שלו ממש ישנאו אותו.
* – עשיתי את הדיון הזה כמה פעמים, אז מי שרוצה לכפור בעובדות האלה מוזמן לנסח אותן ואז אני אתעלם מהן, לא אשמתכם, סתם יש גבול כמה אני יכול ללעוס את הנושא
אחרוני הג'דיי
אני דיי אדיש למלחמת הכוכבים, ולא אהבתי את אחרוני הג'דיי.
התסריט היה מאוד בעייתי (ראיין ג'ונסון כתב אותו? גם אם לא – הוא מקבל קרדיט על "פירוק הז'אנר") על גבול ההזוי לפעמים.
שווה להרחיב טיפה על אנה דה ארמאס.
כשהבנתי מהטריילר שהיא תהיה הדמות המשמעותית בסרט, אני מודה שדי חששתי – כי בכנות היא מעולם לא הציגה איזה יכולות משחק משובחות במיוחד והייתי סקפטי מאוד לגבי האם היא יכולה להחזיק על הגב סרט שלם ועוד כזה שאמור להיות רציני. אבל וואלה – היא עשתה עבודה נהדרת, לא רק ביחס לציפיות הנמוכות שלי אלא בכללי. העובדה שהיא עושה את זה עם דמות לא מי יודע מה עמוקה רק מחזקת את זה, אני חושב.
בשבילי רייאן ג'ונסון תמיד היה במאי שקיבל הרבה יותר מדי קרדיט. לופר הוא סרט אוברייטד להחריד ומטר השבחים שהוא קיבל מפליא אותי. הדבר הבולט ביותר שאני זוכר מהסרט זה ההכרה שאמילי בלאנט שחקנית אדירה. בריק התחיל מצויין אבל נכנס לסחרור במחצית השניה והתרסק בסוף. והמילה קוטביות אכן מייצגת היטב את אחרוני הג'דיי. כי מה שעבד בו היה מאוד טוב ומה שלא עבד בו היה ממש גרוע. בנוסף לכך, הוא סרט לא רע בפני עצמו, אבל פרק שני מאוד גרוע בסדרה.
והנה מגיע עוד סרט שלו שמקבל מטר של שבחים, וזה יהיה נייר הלטמוס מבחינתי. אם זה יהיה אכזבה אני גמרתי עם סרטים עטורי שבחים שלו. אני אלך אולי לסרט שלו שקיבל ביקורות גרועות. אבל לסרטים עטורי שבחים? לא עוד.
הערה אחת קטנה
שום דבר שעשה כריס אוונס או קפטן אמריקה ב"סוף המשחק" לא ראוי להתקרא "רגע קולנועי גדול" ולבטח לא "הרגע הקולנועי הגדול של השנה". כל כך הרבה התעלו עליו אפילו בסרט הזה שגם לא הצטיין ברגעים באמת גדולים קולנועית.
תראה, רגעי שנה זה דבר מאוד אישי
אבל אנשים חיכו פלוס מינוס עשור לרגע שכריס אוונס יגיד מה שיגיד בסוף המשחק, והציפייה הזאת השתלמה לחלוטין. זה אולי לא קולנוע גדול מבחינת מבע או תחכום או הברקה, אבל זה בכל זאת רגע עצום.
הרגע שאתה מתאר כל כך זניח
אבל כל כך, שאין לי מושג באמת למה אתה מתכוון ולמה אנשים כביכול חיכו עשור. אולי ב"אנשים" אתה משליך מעצמך בלבד? זה קורה.
למען הסר ספק, נראה לי שהרגע הגדול בסרט הוא ללא ספק מה שטוני סטארק עושה בסופו. זה הרגע שאני רואה הכי הרבה אזכורים אליו מכל הסרט. וגם לגביו איני בטוחה שזהו הרגע הקולנועי הגדול של השנה. נראה לי שחואקין פיניקס על המדרגות חטף את זה לחלוטין.
כמובן שלא ראיתי את רצח כתוב היטב
ולכן איני יודעת כמה הרגע שבו משתווה או מתעלה. התייחסתי לרגע הגדול של השנה עד לשבוע שעבר.
הוא בבירור מדבר על
Avengers, Assemble. אתה מוזמן לא לחבב את הקטע, אבל לקרוא לו "זניח" זה די שגוי אובייקטיבית.
זה היה רגע קולנועי גדול
כי זה היה השיא של סרט שכשלעצמו היה שיא של עשרים סרטים. אם לחזור על הדיונים שהיו על סוף המשחק – זאת אולי לא תצוגת משחק עילאית, או בימוי מושלם של סצינה, או מופת לשנינויות סורקיניות – אבל כרגע קולנועי, כלומר משהו שבשבילו אנשים בכלל הולכים לקולנוע? לגמרי.
כמו שציינתי, אפילו במדד של הסרט הזה, זה לא היה השיא
(ל"ת)
את מציינת את דעתך, וזהו.
בזמן שאחרים מציינים את דעתם (וקצת יותר ממנה), כשהעובדה שהם מציגים דעה שאת אומרת שלא רווחת, נוגדת את העדה שלך, ומראה שזה דעה דווקא די רווחת. את צריכה יותר מלהציג את הדעה הפרטית שלך כדי לתמוך בה, בטח שככל שמצטרפים אנשים לדיון, זה רק מוכיח את ההפך מהטענה שלך.
אגב, הרגע הזה הוא לחלוטין אחד מרגעי השנה שלי.
בריונות באינטרנט היא לא הוכחה
לתאר כמשהו חיובי את העובדה הידועה שהקהילה פה נוטה להתאגד ביחד נגד יוזרים חדשים ללינצ'טרנטים מוציאה אותך באור מוזר יחסית.
לא הוצגה שום ראיה תומכת בכך שמדובר ברגע קולנועי גדול מלבד הסרטונים של "אנשים מגיבים לנוקמים", שזו ראיה שמפריכה את עצמה שכן גם בה אנשים שואגים pops יותר חזקים מאשר בסצינה המדוברת.
מעבר לכך זה רק אנשים שמביעים את דעתם. אחד שקבע שדעתו היא האובייקטיבית. ועוד 2-3 חברי קהילה המנוסים בלינצ'טרנטים שמנסים עכשיו להתאגד שוב על כל דעה שונה משלהם.
טוב ניצחתם. באמת שאין לי מה לעשות פה.
תהנו לעשות עוד לינצ'ים.
בי
לינצ'טרנט?
(בתקווה שבכל זאת החלטת להישאר לקרוא)
יוצא שמדי פעם מגיבים עם דעה חריגה צריכים להתמודד עם שלל הודעות שתוקפות את הדעה, אבל זה רחוק מאוד מבריונות. אף אחד כאן לא מנסה לשנות את דעתך או להשפיל אותך לשם השפלתך. אנשים מספרים למה לדעתם זה רגע גדול של השנה, את אומרת למה לדעתך זה לא – מהצד, עבורי, זה נראה כמו דיון מאוד רגוע בסך הכל, וצר לי שאת הרגשת לפתע עד כדי כך מותקפת.
כמו שאפשר לראות, יש גם עוד מגיבים שחושבים כמוך (או מסוייגים לכל הפחות מהעמדה שלי) ואף אחד לא דורש לכרות את הראש שלהם. אני, בכל אופן, אשמח כן להמשיך את הדיאלוג הזה, שלפחות לדעתי התנהל בצורה מכובדת.
תראה, 2019 והכל ואני מבין (הרבה בזכות האתר הזה) עניינים שקשורים בטרנסג'נדרים
ועדיין איכשהו, 5 ימים זה הפרש שנראה לי קצת קטן מדי לשינוי כל כך מורכב כמו להתחיל להתייחס לעצמך בלשון נקבה.
https://www.fisheye.co.il/irishman//#target-comment-
1017032
זה שאתה טרול היה ברור גם בלי הפרט הדי מסגיר הזה בגלל הגישה שלך והצורה שבה התגובות שלך כתובות, אבל לפחות פעם הבעיה כשאתה מנסה להתחזות לשני אנשים שונים אולי תוודא/י שאת/ה לפחות משנה את הכינוי והמייל שלך? במיוחד כשהשם כולל את המילה Trolling?
ניסיון יפה אומנם. כטרול בעברי הרחוק הייתי נותן 6/10 על הרעיון ו-2/10 על הביצוע.
ממש לא בבירור.
אני לא הבנתי בכלל לאיזה קטע הוא יתכוון. אם הייתי צריך לנחש הייתי אומר משהו אחר, אם כבר.
לא משליך
כן, גם ג'וקר רוקד נמצא שם איפשהו, מבחינת איוקניות – אבל את התגובות לקטע אפשר לחפש ביוטיוב ולראות את הקהל מתחרפן.
כמו כן, מה שאת מתארת בתגובה למטה שקורה אחריו קורה לפניו.
זה לא מדד טוב
פשוט כי בסרטוני "הקהל מגיב לסרט" ביוטיוב הוא "מתחרפן" כל ארבע דקות. אז זה לא אומר יותר מדי לא ביחס לסרט הזה ולא ביחס לאחרים. דווקא לאייקוניות של הקטע אחרי הסרט בתרבות הפופולרית אני מייחסת הרבה יותר משקל מאשר לpops, wwe style. מה גם שלא כל רגע קולנועי גדול יעורר pop. חלקם יעוררו בכלל שתיקה או בכי.
ונכון, טעות שלי. לפניו. אני אפילו לא זוכרת איפה הקטע הזה נמצא בדיוק. סורי
נכון, רגעים שונים מעוררים אמוציות שונות
אבל אני לחלוטין לא מסכים לגבי "בכל קטע שנבחר מסרט הקהל מתחרפן".
זה לא מדד גרוע
היו הרבה רגעים כאלה בסרט הזה, ומי שירצה להרכיב רשימת רגעי השנה רק ממנו, יהיה לו קייס לא רע.
ובכל זאת, הרגעים שציינת היו מגניבים. הרגע שאני מדבר אליו הוא משהו שנבנתה אליו ציפייה (כולל התחלה של האמרה בסרט אחר רק כדי לחתוך ולא לתת לצופים את הקטע הזה) למשך כמה וכמה שנים.
שוב, את ממש לא חייבת לחשוב שזה הרגע הגדול ביותר של השנה, כן? פשוט אני בהחלט חושב שאני לא לבד בהנחה שאם זה לא הרגע הגדול של השנה, הוא לבטח מבין הגדולים ביותר. (וזה לפני שנכנסים לזוטות כמו "למה בכלל לדרג רגעי שנה", "איך מדרגים", וכו' וכו')
טוב, עוד רגע נסכם את השנה ונדון בכל זה
אני חושב שמה שציינת הוא שיא הסרט, אבל הסצנה שאני מדבר עליה היא שיא הסדרה
אהם
לא ממש לא רק בשבילו,חצי מיוטוב היה מלא רק בסצנה שלו על מה הוויכוח בכלל
וכל מי שנכח ב2 ההקרנות שהייתי קיבל עור ברווז ברגע הזה אז מה הזילזול?
שוב אנו ניצבים בפני בעיית הגדרות
אני חושב שעבור רבים מאוד מצופי הקולנוע הרגע ההוא הנוקמים היה רגע מאוד מיוחד שהם חיכו לו שנים ועל כן הוא בהחלט ראוי לתואר הזה. מבחינה טכנית באמת אין שום דבר מיוחד בו, אבל מספיק שהוא גרם להרבה צופים לרגשות מאוד עזים בשביל להכתיר אותו ככזה
וואו, איזה סרט מעולה
סיפור סגור, עגול, יפה ומושלם. תענוג.
מזמן לא נהניתי ככה מסרט
איזון מושלם בין ערך בידורי קליל יחסית לבין אמירה רלוונטית ותחכום עלילתי, ובין מתח לקומדיה לדרמה. כל השחקנים עושים עבודה מעולה, הצילום נפלא, התפאורות והתלבושות מדוקדקות עד לפרט האחרון. וגם – השימוש הרמזים מטרימים כל כך מעמיק וחכם. אין משפט שנאמר סתם, אין פרט "שולי" מחייה של דמות "לא חשובה" שלא חוזר להפתיע ברגע הנכון.
מה שהכי הרשים אותי זה (א) חלק ניכר מהטוויסטים לא היו צפויים כלל, מה שלא האמנתי שיכול לקרות בסרט בלשי עכשווי, אחרי שנראה ששמענו כבר את כל סיפורי הבלשים האפשריים. (ב) כריס אוונס יודע לשחק, וממש טוב! עד עכשיו הכרתי אותו רק בתור קפטן "תחת יפה" אמריקה, ושם באו לידי ביטוי יכולותיו המרשימות בעיקר בתחום הישבן המחוטב. מסתבר שיש בו יותר מעכוז.
מתוך IMDb
When Benoit Blanc is first seen by the audience, he is sitti study listening to Lieutenant Elliot question the Thrombey family members, playing the same note on the piano at seemingly random intervals. The piano notes are actually not random at all; after Blanc hits the piano key Lieutenant Elliot always asks the same question (What time did you arrive at the house). Hitting the piano key was Blanc's way of signaling to Elliot when he wanted him to ask the question.
https://www.imdb.com/title/tt8946378/trivia?item=tr4842690
אני חשבתי שזה היה די מובן מאליו
(ל"ת)
נראלי שזה משו שהוא עושה בשביל אפקט דרמטי, כמו שכולם שם מוגחכים באובר דרמטיות. זה אמור להיראות כמו איזה משו שגאון אקצנטרי יעשה אבל בהמשך אנחנו רואים שהוא בסהכ גם בחור די מטופש ולא כזה גאון
כן, הפריים הזה של סצנת המרפסת.
קומפוזיצית העמדת שחקנים מדהימה בפריים הזה!
אני חייב את כתמונת קאבר בפייסבוק. יש למישהו מושג איפה באינטרנט אפשר למצוא תמונה באיכות טובה??
אפשר די עם הספויילרים?
(ל"ת)
אחרון הג'די הוא אחד הסרטים שהכי שנאתי בעשור האחרון. הסרט הזה -
לא יודע אם הוא יצירת מופת, אבל לא יכול לזכור סרט שראיתי בחמש השנים האחרונות ונהניתי ממנו כל-כך. לא היה רגע אחד שבו לא הייתי מרותק לחלוטין למסך, וגם שעה וחצי אחרי שנגמר אני לא מצליח למצוא חור של ממש בעלילה. לא פחות חשוב (מבחינתי): ג'ונסון מצליח להעלות את האג'נדה הליברלית/סמולנית שלו מבלי לדפוק לצופה עם פטיש חמש קילו בראש… זאת אחת הבעיות שלי עם סרטים כמו ג'דיי או מכסחות השדים או (שמעתי, לא ראיתי) המלאכיות של צ'ארלי – מסר פוליטי/חברתי נכון זה חשוב וטוב, אבל קודם כל צריך להיות סביבו סרט טוב. וזה ממש-ממש המקרה, כאן.
יש סוג של חור
אבל צריך היכרות רצינית עם פרוצדורות במקרים שכאלה כדי לשים לב אליו.
מאחר והנטייה שלי בשנים האחרונות היא לנטפק כל סרט עד מסמוס בדל ההנאה האחרון שלי ממנו,
אני שמח הפעם להקטין ראש ולא לחקור הלאה…
בחירה נבונה, בסך הכל
(ל"ת)
ו... לא סימנתי ספוילרים. אופס ממש. אודה לך אם תתקן
(ל"ת)
סרט פשוט נהדר
מקווה שג'ונסון ימשיך עם סרטים מקוריים ולא יבוא להרוס פרנצ'ייזים כי הוא פשוט נהדר שהוא לא כבול לכלום.
העריכה,הכתיבה, המשחק פשוט מושלם, אנה דה ארמס מפתיע בטירוף לטובה, וכריס אוונס מראה שהוא בוזבז בתור קפטן אמריקה שפה הוא מגלם דוש מגעיל ומעצבן בצורה פשוט מושלמת, כל שאר השחקנים גם נותנים הופעה טובה אבל שניהם מעל כולם.
אני מסכים עם הביקורת שהסיבה היחידה שהסרט הזה לא יצירת מופת מבחינתי היא בגלל שניחשתי את הטוויסטים הרבה לפני שחשפו לנו אותם וזה קצת הוריד לי מההנאה.
סרט נהדר רוצו לראות
מבריק, מצחיק, מותח, חידתי, ממסמר לכסא, בקיצור - כל מה שאפשר לבקש מסרט.
אחת הסיבות לכך שהפסקתי לקרוא מותחנים היא מפני שהבלש, בין אם הרקול פוארו או כל דמות ידועה אחרת – הוא אמנם הדמות הראשית, אבל לרוב הוא אינו נקשר לאחת הדמויות ולא נהיה מעורב באופן אישי בחקירה שהוא מנהל (חוץ מטאנה פרנץ', שהמותחנים שלה הם מלאכת מחשבת של דרמה פסיכולוגית ומתח מעולה). וזה הופך את כל סדרות הספרים של אותם בלשים לקצת מונוטוניות. הבלש הוא פחות דמות ויותר כלי של תחכום ואנליטיות שתפקידו מסתכם בלהצביע על הרוצח; הוא עצמו לא מושפע מהאירועים שהוא נוטל בהם חלק. הסרט הזה עושה כמה דברים שונים מעלילת רצח קלאסית – בהתחלה נראה שהוא חושף את הקלפים שלו מוקדם מדי, רק כדי לערבל אותם שוב בתפניות בלתי צפויות, והבלש בנואה בלאנק (זה שם קנדי? כי דניאל קרייג זייף מבטא דרומי כל הסרט) הוא בכלל דמות משנה – כזו שגונבת את ההצגה, אבל בכל זאת דמות משנה. אנה דה ארמס מקבלת את הבמה לעצמה, וכראוי לגיבורה, היא טובת לב ומעוררת הזדהות, ומפגינה תושיה יוצאת מן הכלל כשהיא נדרשת להתמודד עם מצבים שגדולים עליה (אגב, גם בבלייד ראנר 2049 היא הייתה מעולה. כנראה שצריך לעבוד עם הבמאי הנכון). אפילו הוסיפו לה תכונה מוזרה שרק מסבכת את המצב המסובך ממילא, וגורמת לנו להזדהות איתה עוד יותר.
מה שהיה חכם עוד יותר היה הבחירה לסבך את הצופה בין הרצון שהבלש המבריק והאמפתי יפתור את התעלומה, לבין הרצון שמרתה תשמור על עצמאותה ומשפחתה. זה קו דק ביותר, אבל ריאן ג'ונסון הילך בו בקלילות מופתית.
יש כאן אפילו רגעים קומיים שבאים יחד עם מתח גואה ולא הורסים אותו אלא משתלבים בתוכו; משהו ש"זה: חלק 2" כשל מלעשות. אגב, השחקן של ריצ'רד הוא בלש לשעבר (נאש ברידג'ס, כמובן, מהסדרה "נאש"). שום דמות בסרט אינה מיותרת, כולם משחקים נהדר (הסצינה שבה וולט מאיים על מרתה היא נפלאה וגם נגמרת באופן מפתיע – כשהיא קולטת שהיא זו שמחזיקה את הכוח, וכך הופכת אותו לנמר של נייר; או המסגור של האור על עיניה של מג כשהיא משוחחת בטלפון עם מרתה – נדמה לי שזה רפרנס לסרט פילם נואר כלשהו, תקנו אותי אם אני טועה).
כמו כן, מרדף מכוניות שהוא אנטי-תזה לכל מרדף כזה שראינו עד היום בקולנוע. פשוט זהב.
נדמה לי שראיתי אזכור ל"מוות על הנילוס" של אגתה כריסטי (הרישום שתלוי על הדלת של הרלן – פירמידות ליד נהר). ואיך אפשר לא לאהוב סרט שעושה רפרנס לסרט של אדגר רייט?
ושוט הסיום הזה, בין המוצלחים שראיתי השנה בקולנוע (לצד המועדפת, אנחנו וג'וקר).
וממש, ממש בא לי סופגניה פתאום. כזו עם חור באמצע.
טוב . לא מצוין
מדובר באחד הסרטים הכיפיים והמבדרים שראיתי לאחרונה. מצד שני בתור חובב ספרי בלשים ציפיתי לטוויסט או לתעלומה יותר רצינית וקצת הרגשתי שהמסר החברתי בו גובר על הצורך ליצור סרט בלשי באמת מוצלח.
מצד שני יש כל כך הרבה סצנות פשוט מעולות. כבר בפתיחה עם הרצח שמרתה דואגת לא לשפוך את התה על השטיח למרות הגופה. זה בדיוק לקחת ז'אנר ולהפוך אותו. זה מעולה וממשיך ככה לאורך כל הסרט.
כדאי לראות . לא לצפות ליצירת מופת אבל לסרט טוב בהחלט.
יש סצינה אחת בסרט שראיתי בדמיוני קצת... אחרת.
ספוילרים, מן הסתם:
עורך הדין: הארלן ת'רומבי מוריש את כל רכושו ל… מרתה קבררה.
גנרל זוד: Why did you say name? Why did you say that name?!
עם שם כמו רנסום, פלא שאף פעם לא חטפו אותו לשם קבלת כופר.
מצד שני, סבו מגולם בידי כריסטופר פלאמר, אז לא סביר שהוא היה משלם גם ככה![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
.
למה הפסיקו לעשות סרטי מתח?
פעם אני זוכרת שמותחנים כמו זה שלטו במרקע.
היום כל מה שיש זה באטמן וספיידרמן.
אני מתגעגעת לימים שמה ששבר קופות אלו סרטים עם בני אדם ורציחות, במקום זה היום יש סרטים עם חייזרים.
ואת מגיבה את התגובה הזו מתחת לביקורת על סרט שהוא מותחן עם בני אדם ורציחות?
(ל"ת)
בכוונה
לא עושים סרטים כאלו
לא הייתי אומר שזה מותחן אבל אולי אני לא סגור על ההגדרה מספיק טוב
כי היא רוצה עוד! גם אני!
(ל"ת)
באטמן וספיידרמן הם לא חייזרים...
(ל"ת)