-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
ג'ומנג'י: שורדים בג'ונגל
Jumanji: Welcome to the Jungle
רימייק לסרט המקורי שמחליף את משחק הלוח שהילדים נשאבים אליו במשחק מחשב.
תאריך הפצה בארה"ב: 20/12/2017
תאריך הפצה בישראל: 21/12/2017
קארן גילאן
קארן גילאן מוציאה סרטים בקצב בזמן האחרון, לו רק התפקידים שלה יגדלו מתישהו..
לו רק ידעה לשחק
(ל"ת)
עוד משהו קטן
יהיה מוזר לראות סרט שכל כך מזוהה עם רובין וויליאמס והוא לא שם
אז מהביקורות הראשונות מסתמן שהסרט... טוב?
https://www.rottentomatoes.com/m/jumanji_welcome_to_the_jungle
נמאס לי
נמאס לי כל כך מתרבות ה"תגובות ראשונות בטוויטר" וביקורות ראשונות אומרות שהסרט מדהים; זבל!
זהו, שזה לא תגובות ראשונות בטוויטר (לא יודע כמה הסרט הזה מעניין מספיק את אוכלוסיית משתמשי הטוויטר כדי לייצר תגובות במאסות)
אלה ביקורות מקצועיות, שחלק גדול מהן אומר שהסרט סביר ומעלה.
למה לא? הטריילר היה חביב.
אני מניח שזה סרט אמיץ פחות מג'ומנג'י המקורי – שהעיז להיות אכזרי מאוד – אבל הוא בהחלט נראה חמוד.
אני יודע
זה פשוט תסכול כללי שלי מכל המצב הזה של התגובות הראשונות והאובססיה למספר רוטן טומטוז וגזר הדין המהיר של.הסרטים
העגבניות הן מבחינתי מדד מצוין ולעיתים קרובות מאוד אני מחליט לפיהן אם ללכת לסרט או לא
להבדיל משמועות בטוויטר, מדובר בביקורות של אנשים שבוודאות ראו את הסרטים שהם כותבים עליהם, ואם כמות גדולה מאוד מהם אומרת "הסרט טוב" או "הסרט רע" יש לי סיבה להאמין שיש דברים בגו.
אוקיי
יש לי שאלה אליך, מה יותר מפתה אותך ללכת לסרט
1.סרט עם 50 אחוז בעגבניות כאשר החמישים משבחות
2. מאה אחוז של מבקרים שנתנו סך הכל ביקורת חיובית.
הבעיה היא לא האתר עצמו הוא אחלה אבל ההצלחה המטורפת שלו בדרך להרוס את עסק ביקורות הקולנוע לדעתי
אני לא אפסול סרט עם חמישים אחוז (וקרה שנתתי צ'אנס גם לסרטים עם אחוזים נמוכים יותר כשאלמנטים כאלה ואחרים בסרט עניינו אותי)
אבל כן, בבחירה אם ללכת לסרט כזה או לסרט עם 80-90 אחוז, הנטייה שלי תהיה לכיוון האחרון. מה לעשות? הסיכוי שמדובר בסרט טוב יותר הוא גבוה יותר.
לא מסכים
הציון שלהם באחוזים מחלק נטו את הביקורת לחיובית או שלילית, ומפספס המון באמצע.
אני כן אוהב מאוד לקרוא ציון ממוצע של ביקורות ברוטן ובמטהקריטיק יותר מהציון הכללי של הקהל ב-IMDB, כי אני לרוב מתחבר יותר לציון הזה, אבל מהאחוזים אני מתעלם.
זבל טהור
מאז "המומיה" לא הרגשתי שמשהו מעליב אותי כל-כך בתור צופה. ובכלל, למי הסרט הזה מיועד? הוא לא ממש מתאים לילדים אבל גם לא מבדר מספיק בשביל קהל יותר מבוגר.
בקיצור, תברחו, תברחו כמה שיותר רחוק!
הנאה צרופה.
לא סרט גדול, אבל זו היתה שעה וחצי שהעברתי בכיף, בלי לחשוב יותר מדי דברים כמו "רגע, אבל איך.." או "רגע, לא הובהר בסרט הקודם ש…" או כל אחד מעשרות הדברים שהעסיקו אותי בזמן הצפיה בסרטים אחרים מהזמן האחרון (בלי להזכיר שמות **קופפפ*** הג'די האחרון ***קופפפ***). לא אוהד גדול של רוב השחקנים כאן (ואני עדיין לא סגור לגבי סוד הקסם של קווין הארט), אבל דוויין ג'ונסון מעולה ואפילו ג'ק בלק חורג כאן מה"נסבל" אל תחום ה"חביב". את ניק יונאס (?) לא מכיר, אבל עשה את העבודה הדי-מוגבלת שהוטלה עליו. והשחקנית שאני כן אוהד (שרוף!!! Selfi4eva) – כן, אני יודע, קארן גילאן היא לא ג'ודי דנץ, אבל יש לה טונות של קסם, והפעם לשם שינוי הוליווד בחרה שלא לכסות אותן בשכבות לא-נגמרות של איפור חייזרי כחול ולהטביע אותה בים של דמעות שהן חלק מהחבילה של ילדות עשוקה כבתו המאומצת של תאנוס…! אז, למתי המעט שיידעו להעריך את זה: איימי פונד איז בק, בייבי – עם הרעמה האדומה, הרגליים שלא נגמרות וגומות החן שאמור להיות איזשהו חוק שמסדיר אותן (אבל למרבה השמחה אין)!
נהניתי
זה לא ש"ג'ומנג'י" המקורי – סרט בו צפיתי 800 פעם כילד – הוא יצירת מופת עילאית. הן המקורי והן החדש יודעים מה הם רוצים להיות – הרפתקאה קלישאתית, מלאה בשטויות והרבה כיף. קיימת כימיה טובה בין חברי הצוות והבדיחות אמנם שחוקות אך הביצוע מפצה על כך (בעיקר של ג'ק בלאק וקרן גילן, קומיקאים מחוננים).
(מה שכן, אל תביאו ילדים לסרט. ספרתי לפחות 4 בדיחות פין. מי שרוצה "ג'ומנג'י" חדש, דומה למקור ומתאים לילדים – "צמרמורת" מ-2015 הוא בדיוק זה)
סרט מעולה ומהנה!!
היה תענוג לצפות…כיף גדול…סרט מבדר קליל ומצחיק, ספרתי יותר מכמה רפרנסים לסרט המקורי וזה נחמד מאד..צוות השחקנים גדול ועושה עבודה טובה…
האמת הופתעתי מכמות הבדיחות המיניות שהיו בסרט..פחות מתאים לילדים..
חוץ מזה משהו שצד את עיני..
החלק בסרט שגק בלאק אומר לקארן שהיא פצצה או משהו..והמתרגם בעברית תרגם את זה ל "את שאפה" שאפה?! באמת?! זה מילה אמיתית כאילו??
חח
בקיצור…לכו לראות לא עם הילדים…
4 דרכים להפוך את הסרט הזה ממה שהוא לסרט טוב:
א. לשנות את הדמות הראשית. ביי ביי מר "אני צריך ללמוד להיות גבר" שלום גברת "אני לומדת להיות פחות שטחית". יש מעט מאוד סרטים, ובטח סרטי הרפתקאות, שהדמות הראשית שלהן היא בת נוער טיפשית שהיה משהו מרענן בה וחבל שהסרט לא התמקד בה, וזה לפני ההופעה הבאמת מאוד משכנעת של ג'ק בלאק כנערה בת 15 (אפילו אם אנשים שמקבלים גרדת מההומור שלו כנראה לא יאהבו אותו גם כאן).
ב. להיצמד לקונספט של משחק המחשב בצורה עמוקה יותר. אני לא חושב שהיה לנו סרט קומדיה על ילדים תקועים במשחק מחשב עד כה, ו"ג'ומנג'י" בכלל לא מתחיל למצות את הפוטנציאל שלו. למה שלא הדמויות יוכלו לראות מה הנבל עושה (כי הרי זה לכאורה סצנת מעבר, כמו זאת שהם ראו בהתחלה) ויוכלו להגיב לה תוך כדי? יש שם פוטנציאל קומי עצום. למה הנבל לא כמו כל שאר הדב"שים (שמשומה תורגמו כדב"פים) עם שלושה משפטים בלבד? זה היה יכול להתגלות בסצנה ולהיות מצחיק מאוד. למה האפקטים לא שונמכו מראש על מנת להקל על צוות הגרפיקה וגם להוסיף בדיחה וסוג מוזר של אמינות לכל הסיפור הנ"ל?
ג. לאבד את הדמות החמישית. זה אומנם ג'ומנג'י, אבל לא צריך שיחזור חיוור של הסרט המקורי שדי מאבד את כל הטעם שלו. באותה נשימה – לאבד גם את הדמות של פרידג', או לפחות למצוא לו משהו לעשות מעבר ל"להיות קווין הארט".
ד. ובחייאת, זה יהרוג אתכם לשים קצת פחות בדיחות בולבולים?
ד2. ובמקום זה לתת לקארן גיליאן קצת בגדים?
לא סרט קטסטרופלי, ולא מעט דברים בו עובדים – אבל אני מאמין שהיה מתישהו דראפט אחד ממש טוב של הסרט הזה ששכתובים והערות של אולפנים הפכו אותו למוצר שאנחנו רואים היום. לא נורא, אבל רחוק מלממש את היוכלה שלו.
זה פתרון אפשרי, מה שאתה אומר
ובכל זאת- לא היית מצפה שמישהו יציין את זה מתישהו בסרט?
איפה אנחנו לא מסכימים?
לא אמרתי בא. שום דבר שמתקשר למה שדיברת עליו – אם כבר, להיפך, את חיזקת את הנקודה שלי.
ולגבי ד. אמרתי פחות, לא לבטל לחלוטין.
לא חושבת שיש שם מסע של
"אני לומדת להיות פחות שטחית", יותר "אנחנו (הקהל) לומדים שילדת אינסטוש היא לא בהכרח שטחית כפי שהסטיגמה גורמת לנו לחשוב".
כן, אולי בד' אנחנו כן מסכימים.
אני חושב שאנחנו והיא לומדים את זה ביחד
אבל אולי יש שם משהו שפספסתי בצפייה ראשונה. לא שאני מתכנן צפייה שנייה בקרוב.
אז איך הסרט הזה הרוויח כל כך יותר משחקן מספר אחת?
שני סרטים על עולם של משחקי וידאו. האחד מכוון לנוסטלגיה ואילו זה מכוון לדמות משחקי מחשב כיום. את האחד ביים במאי אגדי מהעבר. בשני מככב כוכב עדכני וצעיר.
חילופי הדורות? או שיש משהו מעבר?
קודם כל, לא בטוח כמה ג'ומנג'י מדמה משחקי מחשב של היום
אבל בעיקר – התשובה בגוף השאלה: ספילברג, מבחינת בלוקבאסטרים, לא רלוונטי. אנשים זוכרים לו את היצירות שלו, כן – אבל מאז תחילת העשור הוא עסוק בעיקר בדרמות היסטוריות, אז השם שלו לא בדיוק "מקפיץ" את קהל הבלוקבאסטרים, בניגוד לדווין ג'ונסון, שגם לו יש נפילות אבל ברור לכולם שכשהוא מופיע בסרט אז יש כוונה לכיף קליל.
וחוץ מזה, ג'ומנג'י באמת יותר "כיף". לא יותר "טוב" – אבל מבחינת "הנה אקשן דבילי שלא צריך לחשוב עליו, עם הופעה אחת מעולה (בלאק) שמעביר את הזמן בעצלתיים", "ג'ומנג'י" לוקח את "שחקן מספר אחת" שיש לו טיפ-טיפה יותר יומרות ומורכבות מהריבוט/המשך הזה.
אני כן חושב ש ג'ומנג'י הוא סרט טוב יותר על משחקי וידאו
הוא מדמה חוקיות של דמויות במשחק וידאו בצורה יפה. הוא לא מעמיס בה, אבל משתמש בחוקיות שמציג כדי לקדם את הסיפור ולא כגימיק. יתרה מכך, מה שבאמת אהבתי בסרט הזה הוא איך שהראה שמשחקי וידאו מאפשרים לך להזדהות עם נקודות מבט שונות. לפתוח אמפתיה והבנה. ובעולם הסרטים שבעיקר עסוק בלהציג את הצד השלילי במשחקי הוידאו (וכאן אני גם כולל את שחקן מספר 1), זה לא רק מרענן אלא גם באמת מתקדם ומדבר לצעירים שמשחקים. וגם קצת למבוגרים שמשחקים.
וחוץ מזה, לסרט הזה יש לב.
טוב, שחקן מספר אחת לא באמת על משחקי מחשב
לגבי הלב של ג'ומנג'י – אני מסכים שיש לו כוונות טובות. הלב שלו לעומת זאת, נראה לי מכני לחלוטין.
הרבה פחות מכני
מ"ספילברג זורק עליך נוסטלגיה. התרגשת כבר? נו נו, איפה הדמעות???"
טוב, לא טענתי של"שחקן" יש יותר לב
(ל"ת)
דווקא אותי ריגש. נו שוין
(ל"ת)
טוב, לא ראיתי את ג'ומנג'י עדיין (אין לי איפה)
חברים עם ילדים שכבר רואים סרטים עם תרגום (נראה לי שזה סדרי גודל 9-10 אבל אני לא מבינה מספיק) מדווחים שזה הפך לסרט קאלט משפחתי. כניראה שיש שם משהו, שמעתי הרבה שבחים על הומור קליל ואפקטיבי.
חוץ מזה, מדובר בסרט שמתימר להמשיך את דרכו של רובין וויליאמס, הסרט המקורי היה אדיר אפילו שהייתי טיפה גדולה מידי כשיצא.
הסרט המקורי היה אדיר, אבל לא קליל.
האמת, ממש מבהיל.
מהסרטים שאני ממש חושש מפיית הבלעחס איתם.
(ל"ת)
אין צורך, הפייה בדיוק הייתה עסוקה עם אסימוב.
ראינו את ג'ומנג'י לא מזמן עם הילדים, וכולם הסכימו שלמרות שזה סרט אכזרי מאוד, הוא גם מוצלח מאוד.
מאוד
בניגוד לכל מי שאומר שהסרט סביר או רע, הסרט מעולה והוא מודע לאידיוטיות שלו. מבקרים, אתם אף פעם לא הולכים לסרט בשביל הכיף?
הולכים, ואז מתאכזבים שזה מה שעובר כ"כיף".
(או, לכל הפחות לא חושבים שזה "כיף נהדר", אלא "כיף סבבה")
צריך לקחת בחשבון
שמבקרים שהולכים לסרט, גם בזמנם החופשי, הם אנשים שראו הרבה יותר סרטים ויש להם למה להשוות, וגם יש להם ידע נרחב יותר על הקריטריונים בהם ניתן לבחון סרטים. לכן מלכתחילה סף הגירוי שלהם גבוה יותר והם יכולים להבהיר הרבה יותר טוב מה לא עבד.
תופעת לוואי חיובית מאוד (בעיניי) של צפייה משותפת עם הילדות:
עכשיו שתיהן אוהבות את Welcome to the Jungle ואת I love your way. ובאותו עניין (בערך), עדיין לא התגברתי על ההחלטה הטיפשית לשנות את שם הסרט במקום לתרגם אותו וככה לאבד את הקשר לשיר.