אחד הטוויסטים המטומטמים, המיותרים ושהכי פחות משפיעים על המשך העלילה שראיתי זה כן (גם לקרוא לזה טוויסט זה לא ממש נכון כי זה לא שינה את הראייה שלנו על הסרט או נתן פרספקטיבה חדשה זה פשוט היה אידיוטי) ובנוגע למה שאמרתי שזה יהיה אוברייטד אני חושב ככה רק מהתגובות של אנשים בפסטיבל חיפה ומההוליוודיות שהסרט הזה נוטף (אבל עדיין הוא מהנה לחלוטין).
זה משפט שמופיע בערך ברבע הסרט ובמשך השעתיים שנותרו פשוט מתעלמים ממנו ולי זה מאוד הפריע. זה לא טוויסט וזה לא מוריד במאום מהחוויה או הצפייה. ניסוח לא נכון שלי, סליחה.
רד"ג אומר משפט בצחוק, והסרט לא מתייחס לזה ברצינות.
לאחר מכן, רד"ג מבין שאולי יש למשפט שלו השלכות מציאותיות והסרט לחלוטין מתייחס לזה ברצינות. ואז הוא מגלה שלא לחלוטין אלא רק כמעט והסרט מפסיק להתייחס לזה ברצינות למרות שזה מטריד כמעט באותה מידה.
בקיצור, טוויסט לחלוטין מטופש ולא מוסיף כלום – אבל טוויסט וספויילר לכל דבר.
אני נהנתי!
סרט מעולה, אינטלגנטי, שנון, נוגע בפחדים הכי עמוקים של החיים – להזדקן, לחלות, להיות לא רלוונטי, אהבה ואיך היא באה לידי ביטוי, קינאה, להשאר לצד משפחה גם אם זה קשה וגם אם דוחים את העזרה שלך.
העלילה של הסרט לא מקורית במיוחד והוא לא חף מקלישאות, אבל מה שלדעתי מונע מהצופים לצקצק בלשון ולגלגל עיניים כשהן צצות זה המשחק המעולה של שני הרוברטים (גם שאר הקאסט עושה יופי של עבודה). יש סצינת ריב של אב ובנו שכבר ראיתם בהרבה סרטים אחרים אבל בגלל שהיא משוחקת כל-כך טוב זה הופך אותה לממש אינטנסיבית ונהדרת. למרות הכוכב הראשי, לדעתי הסרט הזה קצת נקבר מתחת לסרטים אחרים עם יותר הייפ, וחבל. כדאי לתת לו צ'אנס.
נ.ב. מה שכן, לא ציפיתי שבסרט דרמה טעון כזה יהיו הפרשות גוף בכמות שלא רחוקה מסרטים של אדם סנדלר.
נדהמתי לגלות כיצד ר"ד ג'וניור צולל למשבצת ה-ONE TRICK PONY ומסרב לצאת. הדמות שלו כה חדגונית ושבלונית, שזה לבד הורס את הסרט. נוסיף לכך את התסריט המזעזע (שלושים קצוות חוט שונים ולא קשורים) ואת הבימוי האקלקטי (רגע אחד דרמת הפרש באמבטיה. רגע אחרי זה הבדיחה החוזרת על העו"ד המקיא. שוב פרש…) ונקבל סרט שהוא כל כולו החמצה אחת גדולה. הדמות היחידה ששווה מבט חוזר היא של פופאי, וגם היא לא ממש גוררת אותך לעומקים.
למי בדיוק בער לעשות את השופט?
לא לתסריטאים, זה בטוח. התסריט כל כך עצלני ומקפיד ליפול בכל קלישאה שקשה להאמין שמישהו התלהב בזמן הכתיבה או הקריאה שלו. אפיון הדמויות השטחי, הדרמה-לא-דרמה, הדמויות שנכנסות ויוצאות – שום דבר לא רומז שמישהו צעק בזמן הכתיבה "כן! זה! זה נהדר! זאת ה-סצינה של הסרט הזה!". התסריט, אם כבר, נראה כאילו ניסו לדחוס לתוך סרט אחד שלושה או יותר תסריטים שונים שחלקם לבטח היו טיוטות מאוחרות של תסריטים שהתחילו כמשהו אחר לחלוטין, ואז באו התסריטאים של דאוני ג'וניור וגרמו לכך שלו יהיו את השורות הכי טובות. לא בדיוק פרוייקט תשוקה של אף אחד.
לא לבמאי, בוודאי. כלומר, אני בטוח שהוא שמח להפסיק לעשות קומדיות וינס ווהן ולנסות את מזלו בחומר קצת יותר רציני, אבל "לדפוק חתונה" עולה על "השופט" בכל פרמטר, כולל הדרמטיים שבהם. זוויות הצילום עצלניות, הצבעים מרדימים, אני לא בטוח שהבמאי היה בכלל ער בזמן שהוא ביים את הסרט.
התשובה המתבקשת לכאורה, היא שלרוברט דאוני ג'וניור – שלא רק מככב בסרט אלא גם מפיק אותו בחברת ההפקה שלו. אבל אם זה המצב, למה הוא כל כך כבוי? למה הוא נמצא על אוטומט במהלך כל הסרט הזה? הרי כשהוא מנסה, לא יוצאים לו טייקים שלא היו נכנסים לאיירון מן 2. יוצאים לו דברים כמו "קיס קיס בנג בנג" ו"רעם טרופי". אז אם הסרט הזה הוא הבייבי שלו, למה הוא כל כך כבוי במהלך הסרט הזה?
רוברט דובאל עלול להיות האחד שמתניע את הסרט, אבל גם ההופעה שלו (שמרשימה אבל לא הרבה יותר מזה) היא יחסית ישנונית. מה? אתה אבא קשוח שמכבד את החוק? מדהים, לא ראינו דבר כזה מעולם. אבל כנראה שהוא ידע שזה מספיק בשביל שאנשים יזכרו שהוא קיים וייתנו לו מועמדות. מה אפשר להגיד, הם אוהבים את הריח של אבות קשוחים ואלכוהוליסטים על הבוקר.
וזאת הבעיה הגדולה של השופט. הוא לא כזה סרט גרוע שאפשר להפוך אותו לקאלט, הוא פשוט סרט שנעשה בלי להט, וזה מוזר כי להוציא סרט מדורג R בלי אלימות בימינו צריך להיות מלווה באיזה שהוא להט או הבטחה, אבל השופט יותר מכל מזכיר סרט אולפנים משנות ה90, שהמפיקים נכנסו כל שנייה בשביל לוודא שהכל עדיין בסדר ובדרך הוציאו לכולם את החשק. וחוסר הלהט הזה גורם לדמויות לצוץ, להיות חסר ייחוד, לחשוב שהולכים להתעמק בהם ואז לנפנף אותם כי נגמר החשק באמצע הסצנה. בקיצור, כבוי.
נקודות האור היחידות בשבילי היו התחושות שהתעוררו בי כשראיתי את בילי בוב תורנטון מגיח על המסך. כן, בילי שחקן ותיק אבל הוא נראה בשופט בדיוק כמו הדמות שלו מ"פארגו", בייחוד עם הכוס המיוחדת שלו שלא טורחים להרחיב עליה אבל כן טורחים לעשות עליה קלוז-אפים, וזה גרם לי לחשוש לחייו של דאוני ג'וניור לכמה שניות. הנקודה השנייה הייתה כשדניס אוהר הגיע והפיח בי תקווה שבעצם הכל הולך להפוך לפרק מורחב של אימה אמריקאית. אני עדיין מחכה שזה יקרה.
(כרגיל, מגיעה לתגובות אחרי שהסרט משודר ביס…)
קלישאתי, משעמם, צפוי, אף אחד לא מעניין, ובשביל הבונוס – גם דוחה, סצינות של הקאה רודפות סצינות של מבוגר מחרבן על עצמו. באמת רדג הפיק את זה? מה הקטע? "חשבתם שאני רק איירון מן? טעיתם! אני יכול להיות גם דמות גנרית בסרטים משעמים ששחקנים קצת מפורסמים משחקים בהם כדי שיגלו אותם".
תמונות של המשפחה ומסתכלים בהתעניינות כי לא נעים? אז גם הסרט הכריח אותי להסתכל על מצגת של משפחה שלא מעניינת אותי, פעמיים. אני שוב באמת לא מבינה מה עבר להם בראש?
הבהרה, במקרה שמשום מה זה לא היה ברור:
זה שאתה לא נהנית מפרט עלילה כלשהו בסרט כלשהו לא הופך אותו ל"לא ספוילר".
אני חושב שלא הבנת אותי
זה משפט שמופיע בערך ברבע הסרט ובמשך השעתיים שנותרו פשוט מתעלמים ממנו ולי זה מאוד הפריע. זה לא טוויסט וזה לא מוריד במאום מהחוויה או הצפייה. ניסוח לא נכון שלי, סליחה.
לא בדיוק
רד"ג אומר משפט בצחוק, והסרט לא מתייחס לזה ברצינות.
לאחר מכן, רד"ג מבין שאולי יש למשפט שלו השלכות מציאותיות והסרט לחלוטין מתייחס לזה ברצינות. ואז הוא מגלה שלא לחלוטין אלא רק כמעט והסרט מפסיק להתייחס לזה ברצינות למרות שזה מטריד כמעט באותה מידה.
בקיצור, טוויסט לחלוטין מטופש ולא מוסיף כלום – אבל טוויסט וספויילר לכל דבר.
לא אוברייטד
פשוט אחד הסרטים המפוספסים של השנה.
למרות משחק מצוין של כולם
אני נהנתי!
סרט מעולה, אינטלגנטי, שנון, נוגע בפחדים הכי עמוקים של החיים – להזדקן, לחלות, להיות לא רלוונטי, אהבה ואיך היא באה לידי ביטוי, קינאה, להשאר לצד משפחה גם אם זה קשה וגם אם דוחים את העזרה שלך.
משחק מעולה של כל השחקנים
מומלץ בחום!
יוספה? זו את?!
(ל"ת)
אובג'קשן!
העלילה של הסרט לא מקורית במיוחד והוא לא חף מקלישאות, אבל מה שלדעתי מונע מהצופים לצקצק בלשון ולגלגל עיניים כשהן צצות זה המשחק המעולה של שני הרוברטים (גם שאר הקאסט עושה יופי של עבודה). יש סצינת ריב של אב ובנו שכבר ראיתם בהרבה סרטים אחרים אבל בגלל שהיא משוחקת כל-כך טוב זה הופך אותה לממש אינטנסיבית ונהדרת. למרות הכוכב הראשי, לדעתי הסרט הזה קצת נקבר מתחת לסרטים אחרים עם יותר הייפ, וחבל. כדאי לתת לו צ'אנס.
נ.ב. מה שכן, לא ציפיתי שבסרט דרמה טעון כזה יהיו הפרשות גוף בכמות שלא רחוקה מסרטים של אדם סנדלר.
בן 13 עם אבחנה חדה פסק:
"איירון מן משפטי".
נדהמתי לגלות כיצד ר"ד ג'וניור צולל למשבצת ה-ONE TRICK PONY ומסרב לצאת. הדמות שלו כה חדגונית ושבלונית, שזה לבד הורס את הסרט. נוסיף לכך את התסריט המזעזע (שלושים קצוות חוט שונים ולא קשורים) ואת הבימוי האקלקטי (רגע אחד דרמת הפרש באמבטיה. רגע אחרי זה הבדיחה החוזרת על העו"ד המקיא. שוב פרש…) ונקבל סרט שהוא כל כולו החמצה אחת גדולה. הדמות היחידה ששווה מבט חוזר היא של פופאי, וגם היא לא ממש גוררת אותך לעומקים.
השבח לטורנט על החיסכון בהליכה לקולנוע.
פופאי?
אני הפסדתי משהו? פופאיי היה בסרט הזה? הסרט היה משל על תרד?
דניס אוהר!
למי בדיוק בער לעשות את השופט?
לא לתסריטאים, זה בטוח. התסריט כל כך עצלני ומקפיד ליפול בכל קלישאה שקשה להאמין שמישהו התלהב בזמן הכתיבה או הקריאה שלו. אפיון הדמויות השטחי, הדרמה-לא-דרמה, הדמויות שנכנסות ויוצאות – שום דבר לא רומז שמישהו צעק בזמן הכתיבה "כן! זה! זה נהדר! זאת ה-סצינה של הסרט הזה!". התסריט, אם כבר, נראה כאילו ניסו לדחוס לתוך סרט אחד שלושה או יותר תסריטים שונים שחלקם לבטח היו טיוטות מאוחרות של תסריטים שהתחילו כמשהו אחר לחלוטין, ואז באו התסריטאים של דאוני ג'וניור וגרמו לכך שלו יהיו את השורות הכי טובות. לא בדיוק פרוייקט תשוקה של אף אחד.
לא לבמאי, בוודאי. כלומר, אני בטוח שהוא שמח להפסיק לעשות קומדיות וינס ווהן ולנסות את מזלו בחומר קצת יותר רציני, אבל "לדפוק חתונה" עולה על "השופט" בכל פרמטר, כולל הדרמטיים שבהם. זוויות הצילום עצלניות, הצבעים מרדימים, אני לא בטוח שהבמאי היה בכלל ער בזמן שהוא ביים את הסרט.
התשובה המתבקשת לכאורה, היא שלרוברט דאוני ג'וניור – שלא רק מככב בסרט אלא גם מפיק אותו בחברת ההפקה שלו. אבל אם זה המצב, למה הוא כל כך כבוי? למה הוא נמצא על אוטומט במהלך כל הסרט הזה? הרי כשהוא מנסה, לא יוצאים לו טייקים שלא היו נכנסים לאיירון מן 2. יוצאים לו דברים כמו "קיס קיס בנג בנג" ו"רעם טרופי". אז אם הסרט הזה הוא הבייבי שלו, למה הוא כל כך כבוי במהלך הסרט הזה?
רוברט דובאל עלול להיות האחד שמתניע את הסרט, אבל גם ההופעה שלו (שמרשימה אבל לא הרבה יותר מזה) היא יחסית ישנונית. מה? אתה אבא קשוח שמכבד את החוק? מדהים, לא ראינו דבר כזה מעולם. אבל כנראה שהוא ידע שזה מספיק בשביל שאנשים יזכרו שהוא קיים וייתנו לו מועמדות. מה אפשר להגיד, הם אוהבים את הריח של אבות קשוחים ואלכוהוליסטים על הבוקר.
וזאת הבעיה הגדולה של השופט. הוא לא כזה סרט גרוע שאפשר להפוך אותו לקאלט, הוא פשוט סרט שנעשה בלי להט, וזה מוזר כי להוציא סרט מדורג R בלי אלימות בימינו צריך להיות מלווה באיזה שהוא להט או הבטחה, אבל השופט יותר מכל מזכיר סרט אולפנים משנות ה90, שהמפיקים נכנסו כל שנייה בשביל לוודא שהכל עדיין בסדר ובדרך הוציאו לכולם את החשק. וחוסר הלהט הזה גורם לדמויות לצוץ, להיות חסר ייחוד, לחשוב שהולכים להתעמק בהם ואז לנפנף אותם כי נגמר החשק באמצע הסצנה. בקיצור, כבוי.
נקודות האור היחידות בשבילי היו התחושות שהתעוררו בי כשראיתי את בילי בוב תורנטון מגיח על המסך. כן, בילי שחקן ותיק אבל הוא נראה בשופט בדיוק כמו הדמות שלו מ"פארגו", בייחוד עם הכוס המיוחדת שלו שלא טורחים להרחיב עליה אבל כן טורחים לעשות עליה קלוז-אפים, וזה גרם לי לחשוש לחייו של דאוני ג'וניור לכמה שניות. הנקודה השנייה הייתה כשדניס אוהר הגיע והפיח בי תקווה שבעצם הכל הולך להפוך לפרק מורחב של אימה אמריקאית. אני עדיין מחכה שזה יקרה.
וואו איזה סרט גרוע
(כרגיל, מגיעה לתגובות אחרי שהסרט משודר ביס…)
קלישאתי, משעמם, צפוי, אף אחד לא מעניין, ובשביל הבונוס – גם דוחה, סצינות של הקאה רודפות סצינות של מבוגר מחרבן על עצמו. באמת רדג הפיק את זה? מה הקטע? "חשבתם שאני רק איירון מן? טעיתם! אני יכול להיות גם דמות גנרית בסרטים משעמים ששחקנים קצת מפורסמים משחקים בהם כדי שיגלו אותם".
אה, ונכון הקטע שאנשים מראים
תמונות של המשפחה ומסתכלים בהתעניינות כי לא נעים? אז גם הסרט הכריח אותי להסתכל על מצגת של משפחה שלא מעניינת אותי, פעמיים. אני שוב באמת לא מבינה מה עבר להם בראש?
רגע, הסרט שודר ביס?
בזמן שהוא עדיין מוקרן בקולנוע?
חח אופס טעות במדיום
(ל"ת)