מסתבר שבהפקה רצו שטים קארי ישחזר את תפקיד הליצן פניוייז שהוא גילם במיני-סדרה ב-1990, אבל זה ירד מהפרק אחרי שהאיש עבר שבץ שהשאיר אותו משותק וללא יכולת דיבור. אוי
https://www.youtube.com/watch?v=7no56Zw1e20
כל סצינה בנפרד נראית אפקטיבית, אבל הרעיון לדחוס את כולן ביחד לטריילר הוא בעייתי. זה מראה קצת יותר מדי מהסרט. היה עדיף אם היו משאירים רק את הסצינה הראשונה עם הסירה.
לא ראיתי את המיני סדרה מהניינטיזעידן אחרב-02/08/2017 22:23
לא ראיתי את המיני סדרה מהניינטיז
עידן אחר
פורסם אוגוסט 2, 2017 ב 22:23
אז אני לא יודע איך ואם בכלל התייחסו לזה שם, אבל מעניין יהיה לראות איך הסרט הזה יתמודד עם אחד האירועים שמתרחשים לקראת סוף הספר והוא מאוד מאוד (מאוד) בעייתי כסצנה בסרט, בטח כזה שמשחקים בו ילדים (אני מניח שכל מי שקרא יודע על מה אני מדבר).
אוקיי ,אז בזמן החופשה שלי בלוס אנג'לס לקראת סוף או אמצע אוגוסט ,הלכתי לבית הקולנוע התיאטרון הסיני המפורסם ,שם ,נכנסתי לראות את סרט האימה החדש "זה" ,המבוסס על הספר בעל אותו השם של סטיבן קינג האגדי. את האמת? ,באתי לסרט עם ציפיות בשמיים ,מכיוון שסטיבן קינג הוא הסופר האהוב עליי ,וגם מכיוון שגדלתי על סרט הטלוויזיה המיתולוגי משנת 1990 עם טים קארי. ולומר את האמת?; הסרט היה מצוין ברמות אדירות שאין לתאר.
"זה" או IT הוא מותחן אימה רב עוצמה ,אשר מצליח לשלב בתוכו מספר דברים; אחד אימה מטרידה ,מסמרת שיער ,מצמררת ,מגעילה ,אלימה ,עקובה דם ומפחידה במיוחד שהקפיצה לי את הלב בכל פעם שפינווייז הופיע. השני הוא מותחן ומסתורין פסיכולוגי. הסרט בעיקרון לא רק אימה אלא גם מותחן ,והוא מצליח באמת לסחרר וגם לשחק במוח ולהעביר מסר חכם ומדויק כמו בספר; האם ליצנים חמודים ומצחיקים כמו שחשבנו או שהם מרושעים ורצחניים ורק המוח שלנו מתרגם את זה כך?.
הדבר השלישי ש"זה" מצליח להיות הוא גם סרט דרמת נעורים וקומדיית הרפתקאות מצוינת. מדוע? ,א' כל ,השחקנים הצעירים והחמודים של הסרט ,מועדון הלוזרים ,מצליחים לשמור על קור רוח ,לשמור על ערנות ,רעננות וכיפיות לאורך כל הסרט עצמו ,וממש רואים שהם משפחה על המסך. ב' ,הסרט פועל גם כקומדיה אפלה וגסה מכיוון שהסרט מפוצץ בהומור אפל ,קודר ,גס וגם הומור מאוד מפחיד. הסרט פועל אפילו גם כסרט הרפתקאות ,כשבכל פעם הילדים יוצאים למסע מרתק אחר ברחבי העיר דרי.
ביל סקארסגארד המצוין והמשובח ,הצליח לא פעם ולא פעמיים להקפיץ אותי מרוב בהלה ,ואף להדביק אותי היישר לקצה של הכסא הנוח והרך שלי ,וכך גם את שאר הצופים באולם הקר והצונן ,כשהוא באמת מצמרר ,מפחיד ,מגעיל ואימתני במיוחד כפניווייז הליצן בעל שיני הארנב.
לסיכום; "זה" או IT אם תרצו ,הוא בהחלט יצירת מופת קולנועית מסחררת חושים. סרט אימה מצוין ומפחיד שפועל כמספר ז'אנרים בפועל לכל אורכו המתיש (136 דקות) ומעביר 2 מסרים מדויקים; גם על הליצנים וגם על האחדות והחברות האנושית שלא עוזבת אף אחד ואחת מאיתנו בחיי היום-יום.
ביל סקארסגארד ,האפקטים של הסרט ,בנג'מין וולפיש (המוזיקאי של הסרט) והבמאי צריכים את כל 4 האוסקרים והם מסודרים.
ציון סופי: 10/10 – יצירת מופת. אחד מבין סרטי סטיבן קינג הטובים והמשובחים ביותר אי פעם.
הפתיחה הכי גבוהה בחודש ספטמבר היא 48 מיליון דולר, ו'זה' עבר אותה ביום אחד (כולל הקרנות חמישי בערב שנספרות יחד עם יום שישי).
הצפי הוא לקצת מעל 100 מיליון במהלך הסופ"ש, כלומר פתיחה דומה לזו של וונדר וומן. מטורף.
פשוט משוגע. מאז הטריילר הראשון היה הרבה באזז סביב הסרט והיה ברור שהוא הולך להצליח, אבל אף אחד לא ציפה לפתיחה השלישית הכי גבוהה השנה, יותר מוונדר וומן וספיידרמן! בתחילת השבוע התחזיות עוד עמדו על 60-70.
הסכום יכל להיות אפילו גדול יותר אילולא ההוריקן בפלורידה (לפי דדליין, החלק של פלורידה בסך ההכנסות בקופות הוא בד"כ בסביבות 6%, אבל השבוע הוא היה פחות מ-2%).
ההישג חריג גם מהבחינה שהסרט יצא בספטמבר, מהחודשים היותר יבשים בקופות. אולי הקהל היה רעב אחרי אוגוסט שחון במיוחד.
בכל מקרה, אני מניח שבוורנר התחילו מיד לבדוק כמה מוקדם הם יכולים להוציא את סרט ההמשך.
מדהים, מדהים, מדהים ועוד פעם מדהים. Beetlejuiceב-10/09/2017 20:30
מדהים, מדהים, מדהים ועוד פעם מדהים.
Beetlejuice
פורסם ספטמבר 10, 2017 ב 20:30
סטיבן קינג הוא הסופר האהוב עלי ו"זה" היה הספר שהכניס אותי לעולם שלו. בהתחשב בעובדה שרוב העיבודים לקינג נוראיים נורא שמחתי לגלות שהסרט הזה לא פחות ממצוין.
אני חושב שהדבר שהכי גדול בו היא העובדה שיצאתי ממנו מתלהב יותר מהילדים מאשר מפניווייז עצמו. שלא תטעו, ביל סקארסגרד הוא פניווייז מצוין אבל הילדים היו כה חמודים ושיחקו טוב שהם אשכרה נשאו על עצמם את הסרט – כמו שצריך. הם הרי המרכז של הסרט הזה ובאמת שמחתי שהליצן לא גנב את ההצגה.
הסרט מעבד נאמנה את הספר ואת הרוח של קינג – מצד אחד צלילה לנבכי הנפש האנושית ולטראומות שלנו, ומצד שני חגיגה של רגעים שיצאו מבי מוביז. כל זה עובר מסך יפה מאד. יש מצב שזה הסרט הכי "קינגי" שאי פעם נעשה מהסיבה שכל מה שטוב בספרים שלו נמצא כאן בכמויות.
יש לפחות 5 עיבודים לסרטים שלו שיכולים להיכנס לרשימת הסרטים הטובים ביותר בכל הזמנים – הניצוץ, מכיר? גרין מייל? חומות של תקווה? stand by me?
לעוד לא מעט היו עיבודים די טובים ואפילו מצויינים בעיני. כמה שעולים לי לראש – מיזרי, בית קברות לחיות, הקאדילק של דולן, חדר סודי. יש עוד, צריך להסתכל ברשימה כדי להיזכר… אני מניח שאפשר להוסיף את it האחרון לפי הביקורות. גם העיבוד הקודם שלו היה מצויין בעיני.
אוקיי אז בטוח היו עיבודים לא מוצלחים, למשל המגדל האפל מחודש שעבר (לא ראיתי), אבל עם לפחות 10 סרטים טובים עד מדהימים, הרושם שלי הוא שהספרים שלו לרוב כן מוצלחים בעיבוד קולנועי. לא זוכר סופר עם כל כך הרבה עיבודים מוצלחים לסרטים, בטח לא עם כזה מגוון של ספרים (בניגוד למשל לסדרה כמו הארי פוטר).
ורובם בהחלט נוראיים גם אם לוקחים בחשבון שאלה שרשמת ממש טובים (ולדעתי הם לא).
מבחינתי אפשר לספור רק את השלישייה של דרבונט, מיזרי וזה החדש.
הניצוץ אולי טוב אבל לא כעיבוד לספר עליו הוא מתבסס. חלון סודי לא סרט טוב, נקודה. בית כברות אולי מעבד את מרבית הספר אבל הוא הולך יותר מדי לכיוון הבי מובי שלא עושה צדק לספר.
אני קורא אדוק של קינג עוד מנעוריי, ולמרות שהספר הנ"ל הוא בין האהובים עליי, יש לו ספרים טובים יותר, לדעתי (כמו שק של עצמות, המשחקים של ג'ראלד, רוז מאדר והאקדוחן*). ושני הספרים האחרונים שלו – מר מרצדס וכל המוצא זוכה – היו פשוט ירודים ברמה שהתקשיתי להאמין. אולי הזיקנה קפצה על סטיבי הקשיש.
אני מבין שהחליטו לוותר על קו הזמן השני שבו הם כבר מבוגרים? מצוין, עדיף כך.
מומלץ: לגשת בחמישי לקופאית ולומר לה : "אני רוצה כרטיס לסרט זה." (במבטא רוסי, על מנת למקסם את סיכויי ההסתלבטות).
* העליתי פעם השערה בפורום אחר שהדמות המסתורית של היצור הקרוי מלך ארגמן שאבה השראה מהאלבום הראשון של קינג קרימזון (שיר הנושא, in the court of crimson king, הוא קלסיקה מעולה של רוק מתקדם עם ליריקה מצוינת). האלבום יצא ב-1969, ואילו האקדוחן – שנה לאחר מכן. המממ.
גלובוס מקס פ"ת הוא קולנוע מושקע, מהסוג שנותן לך סיבה או שתיים לראות שם סרט. יש לי רק בעיה אחת* איתו: האולמות שם קטנים. כמה קטנים? 6 שורות באולם חמש, לא כולל VIP. בצפיפות כזו גבוהה אתה נוטה לחוות את הסרט באופן הרבה יותר קולקטיבי, וכך זכיתי להכיר גרסאות מוקצנות של מגוון הטיפוסים שלא תרצו לפגוש באולם הקולנוע, מה שלא קרה מאז האידיוט ההוא שהתפוצץ מצחוק קולני בסצינת הסיום של 'לוגן'. היה אירוע מסוים שמתברר בדיעבד כרמז מטרים: הכרטיסן בכניסה איחל לי 'בהצלחה', וגרם לי לחשוש שהוא עומד להתפרץ לאולם בתחפושת ליצן; תחת זאת נקלע לשם ילד קטן, לבוש בחולצה צהובה, בתזמון מפחיד יותר מכל מה שקרה על המסך, ואז הוא ברח משם בצחקוקים רמים (באמת).
אמרתי מוקצנות? זה היה אנדרסטיימנט; שורה מעלי ישב 'זה שקרא את הספר', ששודרג ל'זה שמכריז מה הולך לקרות בכל סצינה מראש', ואז נתן נוק-אאוט מוחלט שהתברר שהוא הביא את הספר איתו להקרנה. לא ברור מה הוא התכוון לרמוז לשאר האנשים ע"י כך, או שכן. האמת היא שאני קצת עושה לו חטא; הוא השתתק די מהר, והתגלה בהפסקה כילד סמפטי להפליא, ודומה להחשיד לריצ'י מהסרט.
עם הבאות לא אהיה כ"כ עדין: משמאלי ישבו כמה בנות שכנראה שמעו את כל הביקורת שמוטחת במילניאלים, ואמרו לעצמן:'אנחנו יכולות להתעלות על זה'. הן כמובן התחילו את הצפייה עם סדרה של צילומים, של עצמן ושל המסך, עם פלאש, וקינחו בתגובות מוגזמות משל הדמויות בסרט לכל קלישאת אימה נדושה שמופיעה בו – כלומר, בערך חצי מהזמן. כל זה לא מנע מהן לצקצק בקפדנות לכיוון החבר'ה בשורה מתחתינו.
אלה היו 'החבר'ה'. אלה ששמים את פיצוח הגרעינים ורשרוש שקיות הבמבה בראש סדר העדיפויות, את הצפייה עצמה בסוף, ואת הניסיון להרוס לי את החוויה – במקום טוב באמצע. מיותר לציין שהם די הצליחו, אפילו שאני לא חושב שהחמצתי הרבה (אפילו שבעצם יתכן שגם זה בגללם).
אז איך הסרט? כאמור, יש לקחת בערבון מוגבל את כל מה שאני כותב עליו, אבל אני באמת לא מרגיש שבצפייה ביתית הייתי מסיים אותו נפעם. סך הכול החצי הראשון רצוף בסצינות אימה זולות ושחוקות, שחוזרות על עצמן שוב ושוב עד שזה נראה כפארודיה. החצי השני מעניין מעט יותר, ומתאמץ לרדת לעומקם הפסיכולוגי של הדברים, אבל בכל זאת לא. גם הליצן לא נראה כמו משהו שירדוף את הסיוטים שלי אפילו לרגע; אולי את האסוציאציות מסרטים גרועים.
עדיין כואבות לי האוזניים מכמה שהסרט הזה רועש. הסרט היה מצולם בצורה די יפה ומסורתית, והקאסט ברובו מאוד מוצלח ועושה עבודה טובה עם חומר בינוני. חוץ מזה אין לסרט שום נקודות אור. הוא לא מפחיד אפילו קצת.
מעולם לא אהבתי סרטי אימה. כבר מגיל צעיר, כשעוד ראינו לפעמים איזה סרט של 'צ'אקי', או 'הטינה', הסרטים האלו הפחידו אותי נורא ועשו לי לא מעט סיוטים. מאז, בערך, לא התיישבתי לצפות בסרטים האלו שוב. מן טראומת ילדות שמעולם לא התמודדתי איתה עוד והיה לי בסדר גמור עם זה.
אני כמובן מדבר על סרטי אימה לגמרי. לא על 'ברבור שחור' או 'תברח' שאמנם מלאים ברגעי אימה אבל ממש לא משתייכים לז'אנר, אלא בסרטי אימה מהתחלה ועד הסוף על בובות, רוחות רפאים, רוצחים מטורפים או כל מיני יצורים על טבעיים מוזרים. וגם ליצנים.
ואז הגיע 'IT' לבתי הקולנוע, ולא רק שמדובר בספר שאני מאוד אוהב, ההייפ סביבו היה די נלהב. החלטתי שהגיע הזמן להתמודד עם פחדי הילדות, הרי זה בדיוק מה שהסרט מנסה לעשות, ומצאתי את עצמי מתיישב מול המסך, רועד מפחד, לשעתיים ורבע ארוכות שבשבילי היו אמורות להיות סבל מוחלט.
אז סבל מוחלט לא היה שם. בכלל לא, אבל אי אפשר להגיד ש'IT' שינה לי את התפיסה לגבי סרטי אימה. מה שכן, או שהתבגרתי והדברים האלה פשוט לא מפחידים אותי יותר, או שהסרט הזה פשוט לא כ"כ מפחיד.
ז"א, היו שם שנים שלושה רגעים שהקפיצו לי את הנשמה, אבל חוץ מזה הרגיש לי שהיוצרים ניסו הרבה יותר מידי וכל סצנה שהתחילה כמפחידה הפכה להיות סוראליסטית והזויה מידי, עניין שפגם באמינות הסצנה ופשוט הפך אותה למגוחכת ולא מפחידה בכלל. (זה קרה כבר בסצנה הראשונה עם היד, וזה רק המשיך והחמיר עם הזמן)
אבל בואו נדבר רגע על מה שעובד.
הילדים בסרט, זה מה שעובד.
ג'יידן ליברר (שכבר נתן הופעות מעולות בסרט גיבורי העל הטוב ביותר של השנה שעברה, 'ספיישל חצות' וב'וינסנט הקדוש' ) מוביל כאן חבורה נפלאה של ילדים שעושה עבודה איכותית ומצוינת ואשכרה מחזיקה את הסרט על הכתפיים בלי שום בעיה. לרגע לא חשבתי שאחרי הסרט הזה אדבר על הילדים אלא רק על הליצן, שגם הוא עשוי לא רע בכלל, רק חבל שדחפו את הפרצוף שלו שוב ושוב ושוב ושוב ושוב (ושוב), נכון שזה היה נצרך וזה גם היה מעולה ומבהיל פה ושם, אבל זה הפך למגוחך יותר ויותר ובטח שלא מפחיד (מה זה היה הריקוד הזה לעזאזל?!)
על סופיה לילס, המשחקת את הילדה המגניבה בחבורת הלוזרים, אני בטוח שנשמע עוד רבות ואת פין וולפהארד ששיחק מעין גרסה צעירה ונהדרת של עזרא מילר אני רוצה לראות עוד הרבה. הוא היה פשוט אדיר והדמות המצחיקה בסרט האחראית לכמה בדיחות מצוינות. כן, 'IT' יותר הצחיק אותי מהפחיד אותי.
יותר מזה, הסצנה הטובה והיפה ביותר בסרט, לדעתי, היא סצנת האגם. סצנה שפשוט מתארת חבורה של ילדים קטנים שקופצים למים ונהנים ביחד. אין בה שום ליצן, אין בה שום הקצנה והיא פשוט מאוד יפה ונהדרת מכל בחינה.
אבל הסיפור עצמו וההתקדמות שלו, למרות שהוא די נאמן למקור, לא עובר למסך בצורה טובה מידי. כאמור, סצנות אימה שלמות מוגזמות לחלוטין ולא אמינות או מפחידות בכלל. הרבה קווי עלילה נעלמים ונשארים לא ברורים ובכללי הסרט מרגיש פרווה. לא רע, אבל גם לא טוב במיוחד.
הרעיונות של הסרט, בדיוק כמו הרעיונות של הספר, מצוינים ומעניינים והיה מגיע להם סרט טוב יותר. בסופו של דבר, גם הם לא מחדשים יותר מידי. אין כאן משהו שלא ראינו בהארי פוטר (הבוגארט בארון) או בסרט אחר שלא הופץ השנה בארץ -'שבע דקות אחרי חצות'. למעשה יש כאן סוג של שילוב של שני הסרטים לקראת שיאו של הסרט. (עם הומאז'ים ברורים ל'קארי' ואולי אפילו ל'פסיכו' של היצ'קוק)
למרות זאת, הרעיונות עצמם, עדיין מרתקים, ולמרות 2 סצנות תלושות מהסרט וגרועות בצורה יוצאת דופן בסופו (לא באמת, מה זה היה), המסרים ברורים וטובים.
אז 'IT' הוא לא יצירת מופת של אימה ופסיכולוגיה כמו הספר. הוא גם ממש לא קרוב לזה, סה"כ סרט סביר. למרות זאת, יש בו כמה רגעים מקפיצים, כמה רעיונות לא רעים, ילדים נהדרים וסצנה אחת מעולה ממש.
אני לא יכול להגיד שיש כאן אכזבה, כי ציפיתי למות מפחד במהלכו ואני לא אוהב למות מפחד, אבל מוזר לי שאני מתלונן שהסרט לא הפחיד אותי כמעט בכלל.
אני זוכר שכשהייתי קטן, החוש השישי והמומייה גרמו לי לכמה לילות של סיוטים. אבל כמה שנים אחרי, צפיתי במספר גדול של סירטי אימה מאוד נחשבים (הצלצול, סיוט ברחוב אלם, מגרש השדים – אוברייטד בטירוף, וכו') ואני לא מרגיש שום צל של פחד.
אז יכול להיות מאוד שמה שהיה נורא מרשים ומפחיד בגיל מסויים, כבר לא בעל השפעה בגיל מבוגר יותר.
(ובכלל, אני אישית מוצא שז'אנר האימה יותר אפקטיבי במשחקי וידאו מאשר סרטים)
הילדים כל כך מקסימים באופן שנדיר לראות בקולנוע (בדרך כלל הם חכמים מדי או מעצבנים להחריד). לכל אחד היו הרגעים שלו; אדי הנוירוטי, ריצ'י הבדחן, סטן הנוקשה, בן המתוק, בוורלי הקשוחה, ביל המיוסר. רק מייק נדחק קצת הצידה. כל כך הרבה רגעים מצחיקים, ואפילו רגע סוחף אחד שגרם למחיאות כפיים ספונטניות באולם שבו הייתי.
לא מצאתי את עצמי מתרעם על כל השינויים שעשו בתסריט (והיו המון כאלה), באתי מראש בגישה של "לא תנטפק".
אני די בטוח שההחלטה למקם את החלק הראשון ב-1988 זה כדי שאת החלק השני יוכלו למקם בימינו אנו. שוב, לא הפריע לי. אבל לדעתי החלק השני יהיה פחות מוצלח מהראשון (ולא רק קופתית). כי הרי כאן הם עדיין נערים, תמימים, פגיעים וחסרי ביטחון, וזה חלק גדול מהסיבה שהסרט עבד עליי.
הייתי שמח לקצת יותר יצירתיות בפסקול – יותר מדי קרשנדו של כלי מיתר צווחניים בסצינות אימה. יש עוד דרכים להפחיד בסאונד (ולפעמים לא צריך בכלל סאונד כדי להלחיץ את הצופה, ע"ע סיקאריו).
הנרי באוורס נראה כמו אקסל רוז צעיר, לא ככה?
והנה ניטפוק מתבקש: (ספוילר מינורי) הסיבה שסטן לא מצליח לקרוא את ההפטרה כהלכה היא כי הוא מחזיק את הספר הפוך! לא היה אף יהודי על הסט?
ציטוט מפי זה שישב מאחוריי באולם: "אם הייתי תופס את הליצן הזה הייתי נותן לו לאכול פטריות מכפות הרגליים שלי."
דברים שעצוב לי לגלות בדיעבד
מסתבר שבהפקה רצו שטים קארי ישחזר את תפקיד הליצן פניוייז שהוא גילם במיני-סדרה ב-1990, אבל זה ירד מהפרק אחרי שהאיש עבר שבץ שהשאיר אותו משותק וללא יכולת דיבור. אוי![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
וואלה?
זה נשמע יותר כמו שמועה מופרכת מאשר כמו דבר שקרה באמת, ובכל מקרה רעיון גרוע.
המידע הגיע מימד"ב
ויקיפדיה מקשרת לידיעה ב-ABC מלפני שנה לפיה האיש מרותק כרגע לכסא-גלגלים בגלל השבץ אבל לא מאזכרת את נושא אבדן הדיבור, זה כנראה באמת לא נכון:
http://abcnews.go.com/Entertainment/tim-curry-relies-humor-recovering-stroke/story?id=31620996
טים קארי בסדר גמור
הוא מופיע בגירסת הטלוויזיה של "מופע האימה של רוקי" והולך לדבב בעונה השלישית של Young Justice.
לא יודעת אם הייתי קוראת לזה בסדר גמור...
הוא בכיסא גלגלים ובבירור יש לו בעיות דיבור מסויימות. לא חושבת שהוא היה יכול לשחזר את תפקיד פניוייז.
מבחינת הדיבור לפחות נראה שהוא בסדר
זה לפחות מה שגרג ווייסמן, היוצר של Young Justice אמר בטוויטר כשנשאל אם הוא יחזור לדובב בעונה 3.
מישהו יודע מתי אמור לצאת לזה טריילר?
מודה שעד עכשיו פאניוויז של הגרסה המחודשת לגמרי נראה לי יותר טוב ממה שאני זוכר את המקורי.
מעניין כבר לראות לאיפה זה יילך.
יצא
https://www.youtube.com/watch?v=7no56Zw1e20
כל סצינה בנפרד נראית אפקטיבית, אבל הרעיון לדחוס את כולן ביחד לטריילר הוא בעייתי. זה מראה קצת יותר מדי מהסרט. היה עדיף אם היו משאירים רק את הסצינה הראשונה עם הסירה.
לא ראיתי את המיני סדרה מהניינטיז
אז אני לא יודע איך ואם בכלל התייחסו לזה שם, אבל מעניין יהיה לראות איך הסרט הזה יתמודד עם אחד האירועים שמתרחשים לקראת סוף הספר והוא מאוד מאוד (מאוד) בעייתי כסצנה בסרט, בטח כזה שמשחקים בו ילדים (אני מניח שכל מי שקרא יודע על מה אני מדבר).
בכל מקרה הסרט מדורג R, כך שעקרונית זה אפשרי.
אין שמץ של סיכוי שהחלק הזה שרד את המעבר לקולנוע
ואם כן אז זה עיבוד נוראי, אפילו אם נאמן מאוד.
קראתי את הספר ואני לא זוכר.
אשר תזכורת?
"היה אפשר לוותר" זה, מה שנקרא, אחד האנדרסטייטמנטים.
(ל"ת)
אפשר לסכם את הסיבה די בקלות - סטיבן קינג וקוקאין
(ל"ת)
עיתונאים שהוזמנו להקרנה מוקדמת שיבחו
זה מסתמן כחוויה מתקנת ל-"המגדל האפל" עבור מעריצי קינג.
https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/1.4387445
IT - יצירת מופת
אוקיי ,אז בזמן החופשה שלי בלוס אנג'לס לקראת סוף או אמצע אוגוסט ,הלכתי לבית הקולנוע התיאטרון הסיני המפורסם ,שם ,נכנסתי לראות את סרט האימה החדש "זה" ,המבוסס על הספר בעל אותו השם של סטיבן קינג האגדי. את האמת? ,באתי לסרט עם ציפיות בשמיים ,מכיוון שסטיבן קינג הוא הסופר האהוב עליי ,וגם מכיוון שגדלתי על סרט הטלוויזיה המיתולוגי משנת 1990 עם טים קארי. ולומר את האמת?; הסרט היה מצוין ברמות אדירות שאין לתאר.
"זה" או IT הוא מותחן אימה רב עוצמה ,אשר מצליח לשלב בתוכו מספר דברים; אחד אימה מטרידה ,מסמרת שיער ,מצמררת ,מגעילה ,אלימה ,עקובה דם ומפחידה במיוחד שהקפיצה לי את הלב בכל פעם שפינווייז הופיע. השני הוא מותחן ומסתורין פסיכולוגי. הסרט בעיקרון לא רק אימה אלא גם מותחן ,והוא מצליח באמת לסחרר וגם לשחק במוח ולהעביר מסר חכם ומדויק כמו בספר; האם ליצנים חמודים ומצחיקים כמו שחשבנו או שהם מרושעים ורצחניים ורק המוח שלנו מתרגם את זה כך?.
הדבר השלישי ש"זה" מצליח להיות הוא גם סרט דרמת נעורים וקומדיית הרפתקאות מצוינת. מדוע? ,א' כל ,השחקנים הצעירים והחמודים של הסרט ,מועדון הלוזרים ,מצליחים לשמור על קור רוח ,לשמור על ערנות ,רעננות וכיפיות לאורך כל הסרט עצמו ,וממש רואים שהם משפחה על המסך. ב' ,הסרט פועל גם כקומדיה אפלה וגסה מכיוון שהסרט מפוצץ בהומור אפל ,קודר ,גס וגם הומור מאוד מפחיד. הסרט פועל אפילו גם כסרט הרפתקאות ,כשבכל פעם הילדים יוצאים למסע מרתק אחר ברחבי העיר דרי.
ביל סקארסגארד המצוין והמשובח ,הצליח לא פעם ולא פעמיים להקפיץ אותי מרוב בהלה ,ואף להדביק אותי היישר לקצה של הכסא הנוח והרך שלי ,וכך גם את שאר הצופים באולם הקר והצונן ,כשהוא באמת מצמרר ,מפחיד ,מגעיל ואימתני במיוחד כפניווייז הליצן בעל שיני הארנב.
לסיכום; "זה" או IT אם תרצו ,הוא בהחלט יצירת מופת קולנועית מסחררת חושים. סרט אימה מצוין ומפחיד שפועל כמספר ז'אנרים בפועל לכל אורכו המתיש (136 דקות) ומעביר 2 מסרים מדויקים; גם על הליצנים וגם על האחדות והחברות האנושית שלא עוזבת אף אחד ואחת מאיתנו בחיי היום-יום.
ביל סקארסגארד ,האפקטים של הסרט ,בנג'מין וולפיש (המוזיקאי של הסרט) והבמאי צריכים את כל 4 האוסקרים והם מסודרים.
ציון סופי: 10/10 – יצירת מופת. אחד מבין סרטי סטיבן קינג הטובים והמשובחים ביותר אי פעם.
51 מיליון דולר רק ביום שישי
הפתיחה הכי גבוהה בחודש ספטמבר היא 48 מיליון דולר, ו'זה' עבר אותה ביום אחד (כולל הקרנות חמישי בערב שנספרות יחד עם יום שישי).
הצפי הוא לקצת מעל 100 מיליון במהלך הסופ"ש, כלומר פתיחה דומה לזו של וונדר וומן. מטורף.
123 מיליון בסופ"ש
פשוט משוגע. מאז הטריילר הראשון היה הרבה באזז סביב הסרט והיה ברור שהוא הולך להצליח, אבל אף אחד לא ציפה לפתיחה השלישית הכי גבוהה השנה, יותר מוונדר וומן וספיידרמן! בתחילת השבוע התחזיות עוד עמדו על 60-70.
הסכום יכל להיות אפילו גדול יותר אילולא ההוריקן בפלורידה (לפי דדליין, החלק של פלורידה בסך ההכנסות בקופות הוא בד"כ בסביבות 6%, אבל השבוע הוא היה פחות מ-2%).
ההישג חריג גם מהבחינה שהסרט יצא בספטמבר, מהחודשים היותר יבשים בקופות. אולי הקהל היה רעב אחרי אוגוסט שחון במיוחד.
בכל מקרה, אני מניח שבוורנר התחילו מיד לבדוק כמה מוקדם הם יכולים להוציא את סרט ההמשך.
מדהים, מדהים, מדהים ועוד פעם מדהים.
סטיבן קינג הוא הסופר האהוב עלי ו"זה" היה הספר שהכניס אותי לעולם שלו. בהתחשב בעובדה שרוב העיבודים לקינג נוראיים נורא שמחתי לגלות שהסרט הזה לא פחות ממצוין.
אני חושב שהדבר שהכי גדול בו היא העובדה שיצאתי ממנו מתלהב יותר מהילדים מאשר מפניווייז עצמו. שלא תטעו, ביל סקארסגרד הוא פניווייז מצוין אבל הילדים היו כה חמודים ושיחקו טוב שהם אשכרה נשאו על עצמם את הסרט – כמו שצריך. הם הרי המרכז של הסרט הזה ובאמת שמחתי שהליצן לא גנב את ההצגה.
הסרט מעבד נאמנה את הספר ואת הרוח של קינג – מצד אחד צלילה לנבכי הנפש האנושית ולטראומות שלנו, ומצד שני חגיגה של רגעים שיצאו מבי מוביז. כל זה עובר מסך יפה מאד. יש מצב שזה הסרט הכי "קינגי" שאי פעם נעשה מהסיבה שכל מה שטוב בספרים שלו נמצא כאן בכמויות.
״רוב העיבודים לקינג נוראיים״? לדעתי ההיפך הגמור
יש לפחות 5 עיבודים לסרטים שלו שיכולים להיכנס לרשימת הסרטים הטובים ביותר בכל הזמנים – הניצוץ, מכיר? גרין מייל? חומות של תקווה? stand by me?
לעוד לא מעט היו עיבודים די טובים ואפילו מצויינים בעיני. כמה שעולים לי לראש – מיזרי, בית קברות לחיות, הקאדילק של דולן, חדר סודי. יש עוד, צריך להסתכל ברשימה כדי להיזכר… אני מניח שאפשר להוסיף את it האחרון לפי הביקורות. גם העיבוד הקודם שלו היה מצויין בעיני.
אוקיי אז בטוח היו עיבודים לא מוצלחים, למשל המגדל האפל מחודש שעבר (לא ראיתי), אבל עם לפחות 10 סרטים טובים עד מדהימים, הרושם שלי הוא שהספרים שלו לרוב כן מוצלחים בעיבוד קולנועי. לא זוכר סופר עם כל כך הרבה עיבודים מוצלחים לסרטים, בטח לא עם כזה מגוון של ספרים (בניגוד למשל לסדרה כמו הארי פוטר).
יש פי 10 יותר עיבודים מאלה שאתה הצגת.
ורובם בהחלט נוראיים גם אם לוקחים בחשבון שאלה שרשמת ממש טובים (ולדעתי הם לא).
מבחינתי אפשר לספור רק את השלישייה של דרבונט, מיזרי וזה החדש.
הניצוץ אולי טוב אבל לא כעיבוד לספר עליו הוא מתבסס. חלון סודי לא סרט טוב, נקודה. בית כברות אולי מעבד את מרבית הספר אבל הוא הולך יותר מדי לכיוון הבי מובי שלא עושה צדק לספר.
טוב, עשיתם לי ציפיות גבוהות מהסרט:)
אני קורא אדוק של קינג עוד מנעוריי, ולמרות שהספר הנ"ל הוא בין האהובים עליי, יש לו ספרים טובים יותר, לדעתי (כמו שק של עצמות, המשחקים של ג'ראלד, רוז מאדר והאקדוחן*). ושני הספרים האחרונים שלו – מר מרצדס וכל המוצא זוכה – היו פשוט ירודים ברמה שהתקשיתי להאמין. אולי הזיקנה קפצה על סטיבי הקשיש.
אני מבין שהחליטו לוותר על קו הזמן השני שבו הם כבר מבוגרים? מצוין, עדיף כך.
מומלץ: לגשת בחמישי לקופאית ולומר לה : "אני רוצה כרטיס לסרט זה." (במבטא רוסי, על מנת למקסם את סיכויי ההסתלבטות).
* העליתי פעם השערה בפורום אחר שהדמות המסתורית של היצור הקרוי מלך ארגמן שאבה השראה מהאלבום הראשון של קינג קרימזון (שיר הנושא, in the court of crimson king, הוא קלסיקה מעולה של רוק מתקדם עם ליריקה מצוינת). האלבום יצא ב-1969, ואילו האקדוחן – שנה לאחר מכן. המממ.
קו הזמן של המבוגרים שמור להמשך.
הסרט הזה מבהיר באופן הכי ישיר שהוא חלק ראשון.
אוקיי
כאחד שקרא רק את 22/11/63 של קינג, מה עדיף – לקרוא את 'זה' ואח"כ לצפות בסרט או להיפך?
שאלה מאד אינדיווידואלית.
מה אתה אוהב בדרך כלל?
אני חושב שאפשר לצפות בסרט קודם כי זה רק חצי מהסיפור ולא יעשה ספוילרים קריטיים לספר. ואחרי שתצא מהסרט ישר תוכל לקרוא ולקבל את כל הסיפור.
"זה" (מושפע מחוויית הצפייה)
גלובוס מקס פ"ת הוא קולנוע מושקע, מהסוג שנותן לך סיבה או שתיים לראות שם סרט. יש לי רק בעיה אחת* איתו: האולמות שם קטנים. כמה קטנים? 6 שורות באולם חמש, לא כולל VIP. בצפיפות כזו גבוהה אתה נוטה לחוות את הסרט באופן הרבה יותר קולקטיבי, וכך זכיתי להכיר גרסאות מוקצנות של מגוון הטיפוסים שלא תרצו לפגוש באולם הקולנוע, מה שלא קרה מאז האידיוט ההוא שהתפוצץ מצחוק קולני בסצינת הסיום של 'לוגן'. היה אירוע מסוים שמתברר בדיעבד כרמז מטרים: הכרטיסן בכניסה איחל לי 'בהצלחה', וגרם לי לחשוש שהוא עומד להתפרץ לאולם בתחפושת ליצן; תחת זאת נקלע לשם ילד קטן, לבוש בחולצה צהובה, בתזמון מפחיד יותר מכל מה שקרה על המסך, ואז הוא ברח משם בצחקוקים רמים (באמת).
אמרתי מוקצנות? זה היה אנדרסטיימנט; שורה מעלי ישב 'זה שקרא את הספר', ששודרג ל'זה שמכריז מה הולך לקרות בכל סצינה מראש', ואז נתן נוק-אאוט מוחלט שהתברר שהוא הביא את הספר איתו להקרנה. לא ברור מה הוא התכוון לרמוז לשאר האנשים ע"י כך, או שכן. האמת היא שאני קצת עושה לו חטא; הוא השתתק די מהר, והתגלה בהפסקה כילד סמפטי להפליא, ודומה להחשיד לריצ'י מהסרט.
עם הבאות לא אהיה כ"כ עדין: משמאלי ישבו כמה בנות שכנראה שמעו את כל הביקורת שמוטחת במילניאלים, ואמרו לעצמן:'אנחנו יכולות להתעלות על זה'. הן כמובן התחילו את הצפייה עם סדרה של צילומים, של עצמן ושל המסך, עם פלאש, וקינחו בתגובות מוגזמות משל הדמויות בסרט לכל קלישאת אימה נדושה שמופיעה בו – כלומר, בערך חצי מהזמן. כל זה לא מנע מהן לצקצק בקפדנות לכיוון החבר'ה בשורה מתחתינו.
אלה היו 'החבר'ה'. אלה ששמים את פיצוח הגרעינים ורשרוש שקיות הבמבה בראש סדר העדיפויות, את הצפייה עצמה בסוף, ואת הניסיון להרוס לי את החוויה – במקום טוב באמצע. מיותר לציין שהם די הצליחו, אפילו שאני לא חושב שהחמצתי הרבה (אפילו שבעצם יתכן שגם זה בגללם).
אז איך הסרט? כאמור, יש לקחת בערבון מוגבל את כל מה שאני כותב עליו, אבל אני באמת לא מרגיש שבצפייה ביתית הייתי מסיים אותו נפעם. סך הכול החצי הראשון רצוף בסצינות אימה זולות ושחוקות, שחוזרות על עצמן שוב ושוב עד שזה נראה כפארודיה. החצי השני מעניין מעט יותר, ומתאמץ לרדת לעומקם הפסיכולוגי של הדברים, אבל בכל זאת לא. גם הליצן לא נראה כמו משהו שירדוף את הסיוטים שלי אפילו לרגע; אולי את האסוציאציות מסרטים גרועים.
*וגם ההפסקה שבאמצע הסרט. מה לעזאזל.
אכזבה כמעט מוחלטת
עדיין כואבות לי האוזניים מכמה שהסרט הזה רועש. הסרט היה מצולם בצורה די יפה ומסורתית, והקאסט ברובו מאוד מוצלח ועושה עבודה טובה עם חומר בינוני. חוץ מזה אין לסרט שום נקודות אור. הוא לא מפחיד אפילו קצת.
שבע בוגארטים אחרי חצות
מעולם לא אהבתי סרטי אימה. כבר מגיל צעיר, כשעוד ראינו לפעמים איזה סרט של 'צ'אקי', או 'הטינה', הסרטים האלו הפחידו אותי נורא ועשו לי לא מעט סיוטים. מאז, בערך, לא התיישבתי לצפות בסרטים האלו שוב. מן טראומת ילדות שמעולם לא התמודדתי איתה עוד והיה לי בסדר גמור עם זה.
אני כמובן מדבר על סרטי אימה לגמרי. לא על 'ברבור שחור' או 'תברח' שאמנם מלאים ברגעי אימה אבל ממש לא משתייכים לז'אנר, אלא בסרטי אימה מהתחלה ועד הסוף על בובות, רוחות רפאים, רוצחים מטורפים או כל מיני יצורים על טבעיים מוזרים. וגם ליצנים.
ואז הגיע 'IT' לבתי הקולנוע, ולא רק שמדובר בספר שאני מאוד אוהב, ההייפ סביבו היה די נלהב. החלטתי שהגיע הזמן להתמודד עם פחדי הילדות, הרי זה בדיוק מה שהסרט מנסה לעשות, ומצאתי את עצמי מתיישב מול המסך, רועד מפחד, לשעתיים ורבע ארוכות שבשבילי היו אמורות להיות סבל מוחלט.
אז סבל מוחלט לא היה שם. בכלל לא, אבל אי אפשר להגיד ש'IT' שינה לי את התפיסה לגבי סרטי אימה. מה שכן, או שהתבגרתי והדברים האלה פשוט לא מפחידים אותי יותר, או שהסרט הזה פשוט לא כ"כ מפחיד.
ז"א, היו שם שנים שלושה רגעים שהקפיצו לי את הנשמה, אבל חוץ מזה הרגיש לי שהיוצרים ניסו הרבה יותר מידי וכל סצנה שהתחילה כמפחידה הפכה להיות סוראליסטית והזויה מידי, עניין שפגם באמינות הסצנה ופשוט הפך אותה למגוחכת ולא מפחידה בכלל. (זה קרה כבר בסצנה הראשונה עם היד, וזה רק המשיך והחמיר עם הזמן)
אבל בואו נדבר רגע על מה שעובד.
הילדים בסרט, זה מה שעובד.
ג'יידן ליברר (שכבר נתן הופעות מעולות בסרט גיבורי העל הטוב ביותר של השנה שעברה, 'ספיישל חצות' וב'וינסנט הקדוש' ) מוביל כאן חבורה נפלאה של ילדים שעושה עבודה איכותית ומצוינת ואשכרה מחזיקה את הסרט על הכתפיים בלי שום בעיה. לרגע לא חשבתי שאחרי הסרט הזה אדבר על הילדים אלא רק על הליצן, שגם הוא עשוי לא רע בכלל, רק חבל שדחפו את הפרצוף שלו שוב ושוב ושוב ושוב ושוב (ושוב), נכון שזה היה נצרך וזה גם היה מעולה ומבהיל פה ושם, אבל זה הפך למגוחך יותר ויותר ובטח שלא מפחיד (מה זה היה הריקוד הזה לעזאזל?!)
על סופיה לילס, המשחקת את הילדה המגניבה בחבורת הלוזרים, אני בטוח שנשמע עוד רבות ואת פין וולפהארד ששיחק מעין גרסה צעירה ונהדרת של עזרא מילר אני רוצה לראות עוד הרבה. הוא היה פשוט אדיר והדמות המצחיקה בסרט האחראית לכמה בדיחות מצוינות. כן, 'IT' יותר הצחיק אותי מהפחיד אותי.
יותר מזה, הסצנה הטובה והיפה ביותר בסרט, לדעתי, היא סצנת האגם. סצנה שפשוט מתארת חבורה של ילדים קטנים שקופצים למים ונהנים ביחד. אין בה שום ליצן, אין בה שום הקצנה והיא פשוט מאוד יפה ונהדרת מכל בחינה.
אבל הסיפור עצמו וההתקדמות שלו, למרות שהוא די נאמן למקור, לא עובר למסך בצורה טובה מידי. כאמור, סצנות אימה שלמות מוגזמות לחלוטין ולא אמינות או מפחידות בכלל. הרבה קווי עלילה נעלמים ונשארים לא ברורים ובכללי הסרט מרגיש פרווה. לא רע, אבל גם לא טוב במיוחד.
הרעיונות של הסרט, בדיוק כמו הרעיונות של הספר, מצוינים ומעניינים והיה מגיע להם סרט טוב יותר. בסופו של דבר, גם הם לא מחדשים יותר מידי. אין כאן משהו שלא ראינו בהארי פוטר (הבוגארט בארון) או בסרט אחר שלא הופץ השנה בארץ -'שבע דקות אחרי חצות'. למעשה יש כאן סוג של שילוב של שני הסרטים לקראת שיאו של הסרט. (עם הומאז'ים ברורים ל'קארי' ואולי אפילו ל'פסיכו' של היצ'קוק)
למרות זאת, הרעיונות עצמם, עדיין מרתקים, ולמרות 2 סצנות תלושות מהסרט וגרועות בצורה יוצאת דופן בסופו (לא באמת, מה זה היה), המסרים ברורים וטובים.
אז 'IT' הוא לא יצירת מופת של אימה ופסיכולוגיה כמו הספר. הוא גם ממש לא קרוב לזה, סה"כ סרט סביר. למרות זאת, יש בו כמה רגעים מקפיצים, כמה רעיונות לא רעים, ילדים נהדרים וסצנה אחת מעולה ממש.
אני לא יכול להגיד שיש כאן אכזבה, כי ציפיתי למות מפחד במהלכו ואני לא אוהב למות מפחד, אבל מוזר לי שאני מתלונן שהסרט לא הפחיד אותי כמעט בכלל.
שבע דקות אחרי חצות דווקא כן הופץ בארץ לפני כארבעה חודשים.
מעבר לזה,לא ראיתי את "זה", אבל זו היתה תגובה מעניינת
יכול להיות שזה בהחלט הגיל
אני זוכר שכשהייתי קטן, החוש השישי והמומייה גרמו לי לכמה לילות של סיוטים. אבל כמה שנים אחרי, צפיתי במספר גדול של סירטי אימה מאוד נחשבים (הצלצול, סיוט ברחוב אלם, מגרש השדים – אוברייטד בטירוף, וכו') ואני לא מרגיש שום צל של פחד.
אז יכול להיות מאוד שמה שהיה נורא מרשים ומפחיד בגיל מסויים, כבר לא בעל השפעה בגיל מבוגר יותר.
(ובכלל, אני אישית מוצא שז'אנר האימה יותר אפקטיבי במשחקי וידאו מאשר סרטים)
יותר סרט התבגרות מסרט אימה.
הילדים כל כך מקסימים באופן שנדיר לראות בקולנוע (בדרך כלל הם חכמים מדי או מעצבנים להחריד). לכל אחד היו הרגעים שלו; אדי הנוירוטי, ריצ'י הבדחן, סטן הנוקשה, בן המתוק, בוורלי הקשוחה, ביל המיוסר. רק מייק נדחק קצת הצידה. כל כך הרבה רגעים מצחיקים, ואפילו רגע סוחף אחד שגרם למחיאות כפיים ספונטניות באולם שבו הייתי.
לא מצאתי את עצמי מתרעם על כל השינויים שעשו בתסריט (והיו המון כאלה), באתי מראש בגישה של "לא תנטפק".
אני די בטוח שההחלטה למקם את החלק הראשון ב-1988 זה כדי שאת החלק השני יוכלו למקם בימינו אנו. שוב, לא הפריע לי. אבל לדעתי החלק השני יהיה פחות מוצלח מהראשון (ולא רק קופתית). כי הרי כאן הם עדיין נערים, תמימים, פגיעים וחסרי ביטחון, וזה חלק גדול מהסיבה שהסרט עבד עליי.
הייתי שמח לקצת יותר יצירתיות בפסקול – יותר מדי קרשנדו של כלי מיתר צווחניים בסצינות אימה. יש עוד דרכים להפחיד בסאונד (ולפעמים לא צריך בכלל סאונד כדי להלחיץ את הצופה, ע"ע סיקאריו).
הנרי באוורס נראה כמו אקסל רוז צעיר, לא ככה?
והנה ניטפוק מתבקש: (ספוילר מינורי) הסיבה שסטן לא מצליח לקרוא את ההפטרה כהלכה היא כי הוא מחזיק את הספר הפוך! לא היה אף יהודי על הסט?
ציטוט מפי זה שישב מאחוריי באולם: "אם הייתי תופס את הליצן הזה הייתי נותן לו לאכול פטריות מכפות הרגליים שלי."