ממש מבאס אותי שזה הסרט שטוד שטראוס-שולסון עושה אחרי "הנערות האחרונות" הנהדר. בעוד האחרון הוא מכתב אהבה לסרטי סלאשר עם לב רגשי, כאן זה פשוט "הגיבורה מודעת לקלישאת רום-קום כלשהי" שוב ושוב, בלי ערך מוסף. פשוט סרט רע.
הביקורת המפורטת והחיובית פלוס בסריטה עודדה אותי לראות.
קומדיה רומנטית לא מביכה, אבל לא אינטליגנטית מספיק. פרודיה משעשעת אבל לא חריפה. לנטפליקס זה בסדר.
זו קומדיה רומנטית שעושה את מה שקומדיות רומנטיות עושות: להיות קצת חמימה, קצת חמודה, קצת מצחיקה, קצת שיטחית ועם סוף ידוע מראש. בתחילת הסרט די מסכמים את קלישאות הקומדיה הרומנטית ובהתאמה כולן מודגמות בסרט. עם סט הציפיות הזה, הסרט ממש מהנה.
הקלישאות בהתחלה באות מעמדה מתנשאת, לא בתור משהו שבא מזווית של מחווה או חיבה יתרה לז'אנר. ברגע שחצי (או שליש) מהסרט אתה מתעקש שאתה הרבה יותר חכם מהקונספט אבל בסוף נכנע לכל קלישאה שהתיימרת להבין ולנתח, אתה הבדיחה. זה השלב שבו הסרט קורס. זה לא עובר ולא עובד בשום לבל, אלא אם כן הייתה לסרט יומרה להגיד שגם דמות די לא פוטוגנית יכולה להיות במרכזה של קומדיה רומנטית, אבל גם זה כבר לא ממש מקורי.
קומדיות רומנטיות זה ז'אנר שדי סיים את תפקידו ההיסטורי בקולנוע (איפה את קתרין היגל? איך אני אמור להעביר את חיי עכשיו כשאין סרט חדש שלך לא לצפות לו כל שבועיים?). בשנים האחרונות נטפליקס התמחו בלייצר קומדיות רומנטיות שהרגישו כאילו מישהו לקח את הז'אנר הגוסס הזה לכיוון טיפה חדש. הרבה מהתגובות הלא מתלהבות ל"כמה רומנטי" באות בגלל הציפיות שנוצרו אחרי סרטים כמו "לכל הנערים שאהבתי" או ההוא עם לוסי לו. מי שצופה בטריילר ל"כמה רומנטי" לא מדמיין שהוא הולך לראות קומדיה רומנטית סטנדרטית. אולי מוגזם יהיה לצפות שהסרט יעשה לז'אנר את מה שעשה "הבלתי נסלח" עשה למערבונים אבל למה זה כל כך קלישאתי ובלי רגש?
ואם תשמע אותי פעם מדברת על כל מיני דברים מאותם עולמות (למשל נעלי עקב) אני מניחה שאשמע בדיוק כמו רצף הקלישאות האנטי קומדיות רומנטיות. למעשה, יש לי הרבה בעיות עם הקומדיות הרומנטיות בדיוק מהסיבות שנמנות שם ועוד כמה סיבות מורכבות יותר. אבל האנטי הזה חי לצד חיבה רבה לז'אנר, לפחות לסרטי הניינטיז הקלאסיים, כי זו התקופה שאני צפיתי בסרטים האלו וחיבבתי אותם.
אני לא חושבת שהמסר של הסרט נוגע לדמות הלא פוטוגנית, אלא לכך שאין אביר, שהחיים הם לא קומדיה רומנטית: ברגע האמת היא עזבה בלי לעצור את החתונה, וחמש דקות אחר כך בעולם האמיתי הפנימה כמה הבחור מאוהב בה והחליטה לזרום איתו, עם האיש שלפני 2 סצינות הבינה שהוא לא חשוב מספיק. זה מסר מאוד אנטי קומדיה רומנטית וtrue love וכל השטויות האלו
זו לא איזו יצירת מופת שלוקחת את הקומדיות הרומנטיות למקום חדש ומהפכני, זה סרט קטן וחמוד שלגמרי מרפרפרר לסרטים שלפני חצי חיים היו חשובים לי והיום אני צופה בהם בציניות. לא מצפה לראות אותו מועמד לפרסי אוסקר, אבל חושבת שהוא ממש מומלץ לצפיה לחובבות (וחובבי?) הרום קומס של הניינטיז.
הטריילר הצחיק אותי מאוד
שווה להשקיע את זמן הצפייה המועט שלי בסרט או שכבר ראיתי את כל הבדיחות הטובות?
לפעמים קלישאה שמודעת לזה שהיא קלישאה היא עדיין רק קלישאה
סרט סתמי.
שום דבר בסרט הזה לא עובד
ממש מבאס אותי שזה הסרט שטוד שטראוס-שולסון עושה אחרי "הנערות האחרונות" הנהדר. בעוד האחרון הוא מכתב אהבה לסרטי סלאשר עם לב רגשי, כאן זה פשוט "הגיבורה מודעת לקלישאת רום-קום כלשהי" שוב ושוב, בלי ערך מוסף. פשוט סרט רע.
כמו כן, רבל ווילסון, בבקשה תפרשי כבר.
זה בסדר
הביקורת המפורטת והחיובית פלוס בסריטה עודדה אותי לראות.
קומדיה רומנטית לא מביכה, אבל לא אינטליגנטית מספיק. פרודיה משעשעת אבל לא חריפה. לנטפליקס זה בסדר.
אני אהבתי
זו קומדיה רומנטית שעושה את מה שקומדיות רומנטיות עושות: להיות קצת חמימה, קצת חמודה, קצת מצחיקה, קצת שיטחית ועם סוף ידוע מראש. בתחילת הסרט די מסכמים את קלישאות הקומדיה הרומנטית ובהתאמה כולן מודגמות בסרט. עם סט הציפיות הזה, הסרט ממש מהנה.
את עושה לו הנחות
הקלישאות בהתחלה באות מעמדה מתנשאת, לא בתור משהו שבא מזווית של מחווה או חיבה יתרה לז'אנר. ברגע שחצי (או שליש) מהסרט אתה מתעקש שאתה הרבה יותר חכם מהקונספט אבל בסוף נכנע לכל קלישאה שהתיימרת להבין ולנתח, אתה הבדיחה. זה השלב שבו הסרט קורס. זה לא עובר ולא עובד בשום לבל, אלא אם כן הייתה לסרט יומרה להגיד שגם דמות די לא פוטוגנית יכולה להיות במרכזה של קומדיה רומנטית, אבל גם זה כבר לא ממש מקורי.
קומדיות רומנטיות זה ז'אנר שדי סיים את תפקידו ההיסטורי בקולנוע (איפה את קתרין היגל? איך אני אמור להעביר את חיי עכשיו כשאין סרט חדש שלך לא לצפות לו כל שבועיים?). בשנים האחרונות נטפליקס התמחו בלייצר קומדיות רומנטיות שהרגישו כאילו מישהו לקח את הז'אנר הגוסס הזה לכיוון טיפה חדש. הרבה מהתגובות הלא מתלהבות ל"כמה רומנטי" באות בגלל הציפיות שנוצרו אחרי סרטים כמו "לכל הנערים שאהבתי" או ההוא עם לוסי לו. מי שצופה בטריילר ל"כמה רומנטי" לא מדמיין שהוא הולך לראות קומדיה רומנטית סטנדרטית. אולי מוגזם יהיה לצפות שהסרט יעשה לז'אנר את מה שעשה "הבלתי נסלח" עשה למערבונים אבל למה זה כל כך קלישאתי ובלי רגש?
גם אני מתנשאת על הז'אנר,
ואם תשמע אותי פעם מדברת על כל מיני דברים מאותם עולמות (למשל נעלי עקב) אני מניחה שאשמע בדיוק כמו רצף הקלישאות האנטי קומדיות רומנטיות. למעשה, יש לי הרבה בעיות עם הקומדיות הרומנטיות בדיוק מהסיבות שנמנות שם ועוד כמה סיבות מורכבות יותר. אבל האנטי הזה חי לצד חיבה רבה לז'אנר, לפחות לסרטי הניינטיז הקלאסיים, כי זו התקופה שאני צפיתי בסרטים האלו וחיבבתי אותם.
אני לא חושבת שהמסר של הסרט נוגע לדמות הלא פוטוגנית, אלא לכך שאין אביר, שהחיים הם לא קומדיה רומנטית: ברגע האמת היא עזבה בלי לעצור את החתונה, וחמש דקות אחר כך בעולם האמיתי הפנימה כמה הבחור מאוהב בה והחליטה לזרום איתו, עם האיש שלפני 2 סצינות הבינה שהוא לא חשוב מספיק. זה מסר מאוד אנטי קומדיה רומנטית וtrue love וכל השטויות האלו
זו לא איזו יצירת מופת שלוקחת את הקומדיות הרומנטיות למקום חדש ומהפכני, זה סרט קטן וחמוד שלגמרי מרפרפרר לסרטים שלפני חצי חיים היו חשובים לי והיום אני צופה בהם בציניות. לא מצפה לראות אותו מועמד לפרסי אוסקר, אבל חושבת שהוא ממש מומלץ לצפיה לחובבות (וחובבי?) הרום קומס של הניינטיז.