ביקורת: בתוך הסופה

הסרט שבו לסופות הטורנדו יש יותר אופי מלבני האדם
שם רשמי
בתוך הסופה
שם לועזי
Into the Storm

בעוד העונות מתחלפות, הטבע נע בתוך עצמו, כוחו האדיר ויופיו העדין בהרמוניה מושלמת, שפוי לחלוטין. אבל מדי פעם, קורה שהטבע, במעין מתקפה פסיכוטית, הופך באופן אקראי, למטורף. כך על פי הטיזר-טריילר הקלאסי, הבלתי נשכח, של "בתוך ‏הסופה". לא, רגע, זה היה בכלל "טוויסטר". סליחה. ‏

הסרט עוסק בצוות של מדענים הרודף אחרי סופות למטרות מחקר, ונתקל סוף סוף בסופה ‏המושלמת שהם מחפשים – טורנדו גדול אחד, ואחריו אחד יותר גדול, ואחריו אחד יותר גדול. ‏הצוות כולל את ביל פקסטון, הלן האנט, פיליפ סימור הופמן… לא, רגע, זה שוב "טוויסטר". רגע, על איזה סרט אנחנו מדברים? בטוח לגמרי שלא על "טוויסטר"?‏ כי את "טוויסטר" ראיתי לפני 16 שנים, ואת "בתוך הסופה" לפני שבוע, ובכל זאת אני חושב שאני זוכר את העלילה של "טוויסטר" טוב יותר. המדהים הוא שאני מתייחס ל"טוויסטר" כאילו היה איזו קלאסיקה, והוא ממש לא: הוא היה ונשאר סרט פופקורן סביר לכל היותר, רק שביחס ל"בתוך הסופה" הוא יצירת מופת. היו בו דמויות כלשהן בין סופות הטורנדו. אני מניח שגם ב"בתוך הסופה" יש אנשים, אבל הם כל כך גנריים, כל כך חסרי אופי ולא מעניינים, שבאמת קשה לי לזכור מי הם היו או מה הם עשו. לסופות הטורנדו שבסרט יש יותר אופי מאשר לבני האדם.

יש עיירה קטנה, וסופה ענקית שמתקרבת אליה. יש אבא קשוח שלא מבין את בנו שעומד לסיים את ‏בית הספר ומנסה למצוא דרך להתחיל עם אהובתו הנאווה. יש צוות של מדענים רודפי-סופות, ‏כולל הבוס הקשוח והחוקרת שהוא לא מאמין בה ושצריכה להוכיח את עצמה. הסיפור של אף אחד מהם הוא לא יותר מפילר שהיה צריך להכניס בין סצינת טורנדו אחת לאחרת. אין פה אף ‏דמות מעניינת ואף שורת טקסט זכירה. ‏

וכל זה, אחרי שהסרט דווקא התאמץ מאוד להתבדל מסרטי אסונות אחרים. "בתוך הסופה" לא אמור להיות סתם חיקוי של "טוויסטר" – הוא אמור להיות חיקוי של טוויסטר בפאונד-פוטג'! זה סרט האסונות הראשון שמתיימר להיות מצולם מתוך מצלמות שהגיבורים עצמם מחזיקים. משמעות הדבר, כרגיל בסרטים כאלה, היא שצריך למצוא תירוץ לכך ‏שדמות ‏כלשהי כל הזמן תחזיק מצלמה פועלת, גם כשאין לה שום סיבה אמיתית לעשות זאת ‏‏(סצינה שאף סרט פאונד-פוטג' אינו שלם בלעדיה: בשלב כלשהו מישהו יגיד "עזוב כבר את המצלמה!". הם אף ‏פעם לא יעזבו את ‏המצלמה). העניין הזה יכול להיות די מעיק, אבל זה שווה את זה אם הסרט מנצל את ‏הזווית האישית הזאת היטב – ‏כמו בסרטים כמו "כרוניקה בזמן אמת" או "[‏REC‏]". בסרט הזה, אין לבחירה בסגנון הזה שום תכלית, אלא אם כן מחשיבים את "כי ככה כולם עושים היום" לסיבה טובה. זה סתם גימיק מעיק. גם יוצרי הסרט חושבים ככה, כנראה, ובהדרגה הסרט מפסיק לגמרי למצוא תירוצים לזויות הצילום. בשלב כלשהו הסרט מתמלא בצילומים שלא היו יכולים להגיע מהמצלמה של אף אחד. וזה מותר, באמת, ‏זה עדיין לגמרי חוקי לעשות סרט שהוא לא פאונד-פוטג'. ‏רק תחליטו: אם אתם מצלמים בגוף ראשון, תמשיכו ‏עד הסוף. אם אתם לא, בשביל מה היינו צריכים ‏את כל השטות הזאת מההתחלה?‏

אבל יש סופות. למען הפרוטוקול צריך לציין שהסופות יפות והאפקטים מרשימים. חרוטי-ענק ‏שיורדים מהשמים ומרסקים הכל, כאילו אלוהים שיחק ב-"?Will it Blend", הם דבר גדול ‏ומרשים. רק ש"טוויסטר" הנזכר למעלה עשה את אותו הדבר עוד בשנות התשעים, ומה שהיה לא-‏ייאמן-מה-שאפקטים-יכולים-לעשות אז הוא היום רק עוד יום בקולנוע. סופות ממוחשבות הן פשוט לא אפקטיביות כמו פעם. במאי ‏הסרט, סטיבן קווייל, עשה בעבר את "יעד סופי 5" – שהיה למעשה אחד הסרטים היותר טובים ‏בסדרת האימה הטראשית הזאת. הוא אמור לדעת להשתמש באסונות טבע מחרידים כדי ליצור ‏בידור. אבל "בתוך הסופה" הוא סרט ‏PG-13‎‏ – כלומר, לכל המשפחה – ולכן לא יכול להראות שום ‏דבר רע באמת קורה לאף אחד. לפעמים אנשים נשאבים מעלה אל הסופה ונעלמים, וזהו – לפעמים הדמויות האחרות אפילו לא טורחות להתייחס לזה במילה. אולי זאת הסיבה שהסופות ‏האלה נראות סטריליות, בטוחות, כמו האפקטים הממוחשבים שהן באמת. ‏

אפשר להבין שלסרט יש בעיה רצינית כשרגע הדממה שאמור להיות השיא הדרמטי של הסרט ‏נהרס משום שהקהל עסוק בלהיקרע מצחוק. ‏"בתוך הסופה" מציע אפקטים די יפים, ושום דבר, ‏אפס, כלום, מעבר לכך. ‏


פורסם במקור בוואלה