-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
בתוך לואין דייויס
Inside Llewyn Davis
קורותיו של זמר ומלחין בסצינת הפולק הניו-יורקית בשנות השישים.
תאריך הפצה בארה"ב: 20/12/2013
תאריך הפצה בישראל: 20/02/2014
לכאורה, לא קורה כאן כלום. במחשבה שניה ושלישית, הסרט גדל והופך למשהו מוזר ומסקרן ומרובה משמעויות ויפה. כלומר, סרט מצוין של האחים כהן.
CBS Films יפיצו את הסרט
אני מניח שהם ירצו שהסרט ייתחרה על האוסקר של 2013/2014, אז יש סיכוי גבוה שהסרט ייצא בארה"ב בנובמבר- דצמבר השנה ואצלנו בינואר-פברואר שנה הבאה, לא?
http://www.comingsoon.net/news/movienews.php?id=100545
לדעתי לא
CBS Films הם מפיץ זעיר. אם הסרט היה נראה כמו חומר טוב לאוסקרים, אחד מהמפיצים הגדולים כבר היה מסתער עליו. אם הויינשטיינים והסוני פיקצ'רס קלאסיקים והפוקס סרצ'לייטים לא רצו אותו (או לא רצו אותו מספיק כדי לשלם עליו את הסכומים שהם מסוגלים), כנראה שהם לא ראו בו פוטנציאל אוסקרי. במובן מסוים אלה חדשות טובות, כי זה אומר שיש סיכוי שהסרט יופץ עוד לפני עונת האוסקר השנה – אבל לך תדע.
הביקורות בינתיים משבחות
http://www.rottentomatoes.com/m/inside_llewyn_davis_2013/
מעניין אם יצליח לנצח.
ביקורות משבחות ועוד איך...
כרגע ממוצע 100 בmetascore בIMDB, אחרי כבר כמה דירוגים של כמה עיתונים.
http://www.imdb.com/title/tt2042568/criticreviews?ref_=tt_ov_rt
אני אישית מחכה מאוד לסרט.
מצטער, לא נהיה בתוך לואין דייויס השנה
הסרט היה אמור לצאת בארץ ב-19.12, אבל נדחה. עדיין אין תאריך חדש.
לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא.
היי, אם יש סיבה לרוץ עירום בשדה חמניות של א', זו זאת.
לפי האתר של לב
הסרט ייצא בארץ ב-20.2.14.
http://www.lev.co.il/movies/default.aspx?s=1
איך הייתי רוצה חתול כזה
שאפשר ללכת איתו ברחוב ולנסוע איתו באוטו לטיולים.
לא מבין מה עושים רעש מהסרט הזה, הוא לא כ"כ מרשים
א שהוא רע אבל הוא לא מהטובים של הכהנים ואפילו לא מהטובים של השנה.
תמיד נהדר לראות את קארי מוליגן, במיוחד כשהיא שרה, אבל יש מעט ממנה פה.
מצד שני, רבים מסרטי האחים כהן אהבתי יותר בצפיה שניה.
הסרט הכי טוב של האחים כהן באלף הנוכחי
כתור אחד שלא נפל מהרצינות התהומית של ארץ קשוחה, משנאת הדמויות הנבזית של לקרוא ולשרוף, מהחידתיות המוגזמת של איש טוב או מחוסר ההרשמה של אומץ אמיתי, נחמד לראות סרט של האחים כהן עם מרכיבים של הסרטים הישנים שלהם – הומור, דמויות מדויקות ומשעשעות עם ליהוקים נהדרים, תסריט מצחיק וחכם ומלא באהבה אבל גם במימדים נוספים וחכמים ובעיקר הרצון לראות אותו עוד פעם כשסיימת אותו בפעם הראשונה.
בזמן אמת לא נפלתי מהכיסא כל כך.
הוא אולי לא הסרט הכי טוב שהם עשו לאחרונה, אבל בעיני, אין ספק שהוא המרהיב שבהם (ואני יודע שהקודם שלהם היה "אומץ אמיתי" היפהפה). הפרידה הזמנית של רוג'ר דיקינס והכהנים עשתה לכולם רק טוב: דיקינס באותו זמן עשה את סרט הבונד האסתטי ביותר עד עכשיו, והכהנים חברו לברונו דלבונל, AKA האחראי לאחד הסרטים הכי מצולמים היטב אי פעם בערך. הצרפתי הגאון הזה יכול לגרום גם לסצנה פשוטה בה הגיבור נוטש את החתול שלו באוטו להיות מושקעת ויזואלית כמו כל וואנשוט מסחרר של לובצקי בגרביטי. תרחיש בו "לואין דיוויס" גונב ל"כח משיכה" את האוסקר בקטגוריית הצילום יתקבל בברכה בעיני.
הוא נראה הרבה יותר רגוע ונינוח מהסרטים האחרונים של הכהנים בזמן האחרון, ובצדק: בשנים האחרונות הם התעסקו עם סוכני FBI, רוצחים סדרתיים ואלוהים. הפעם הם מתעסקים עם חבורת זמרי פולק בניו יורק של הסיקסטיז. העניין הוא שגם כשהם עושים סרט על היפסטרים עם גיטרה, עדיין התחושה הביזארית והאקזיסטנציאליסטית של "יהודי טוב" (הסרט הגדול ביותר שלהם, בעיני) שורה עליו באותה מידה. התסריט הרבה פחות מהוקצע, ואחרי שהסרט נגמר לא הרגשתי כאילו מישהו שם את המוח שלי בבלנדר, אבל עדיין ככל שעובר יותר זמן מאז שראיתי אותו חשבתי עליו יותר ויותר.
הבעיה העיקרית איתו, והיא, למען האמת, לא יותר מדי בעיה מבחינתי, זה שהאחים כהן ממשיכים לפתח את האלרגיה הקיצונית שלהם לסופים. כמו שנמרוד אמר בזמנו בביקורת שלו על "ארץ קשוחה", מי שמעוניין בסרטים שאשכרה נגמרים, מומלץ לו להתרחק מסרטים של האחים כהן. "בתוך לואין דיוויס" הוא סרט כהני לכל דבר ועניין, ואני ממשיך לאהוב אותם כמו שהם. סרט מצוין ומרהיב עם משחק מצוין מצד אוסקר אייזק, קארי מאליגן (כל קלוז אפ שלה בסרט הזה היה ממש תענוג – היא ממש מתפוצצת על המסך כל פעם כשהיא חולקת אותו עם אייזק) וג'ון גודמן. לאוהבי הז'אנר.
לגבי הסיום של ארץ קשוחה, יאמר לזכותם
שהעיבוד מאוד נאמן למקור הספרותי. מצד שני, לא מפתיע שתסריטאים שאוהבים סרטים בלי סוף בוחרים לעבד לקולנוע ספר בלי סוף.
אולי חלק לא יסכימו איתי
אבל מה שכתבת זה ספוילר לארץ קשוחה (הספר וסרט)
רק אם אתה מניח שהספר הוא לא ספוילר לסרט וההפך
(ל"ת)
סרט מצוין לאוהבי ומכירי האחים, אבל האחרים צריכים לדעת למה לצפות
ממזמן ידוע שהאחים כהן אוהבים את סגנון הקאנטרי או הפולק שמאפיינים את איזור חגורת התנ"ך של ארצות הברית. אתם יודעים, זמר אחד על אחד עם גיטרה (רצוי משהו עם צליל מיתרי במיוחד כמו בנג'ו או יוקילילי אבל גם סתם גיטרה טובה תספיק) וגם הסרט הזה מעיד על כך. הוא מלא בהמון שירים – הוא נפתח ומסתיים בשיר ובאמצע יש עוד רבים. אני מאוד אהבתי כל אחד מהם. בכלל, כל המוזיקה בסרט מקסימה, נעימה לאוזן, ומתחברת מעולה לקטעים בסרט. מצד שני היא גם תופסת נתחים משמעותיים מהסרט.
אבל בסרט אין רק שירים. מה יש בשאר הזמן? טוב.. הוא ממולא בדברים אחרים שנעימים לא פחות. לדוגמה הרבה אווירה תקופתית, צילום מעולה. משחק מוקפד. אתם יודעים.. כל הדברים האלה, שכשאתם באים לסרט של האחים כהן אתם יודעים שאתם הולכים לקבל. הסרט מתרחש בשנות השישים, והעיצוב התקופתי יפיפייה ומדויק. יש הרבה סצינות שאם הן היו תמונה, הייתי בכיף תולה אותן בתור יצירה אומנות בחדר שלי.
מי ששם לב שלא ציינתי את העלילה ממקודם, צודק. זה לא שאין עלילה בסרט, יש. בערך. אבל קשה לי לייחס אותה לדברים שהם באופן אבסוליטי טובים כמו צילום מוקפד. כל מי שאוהב את האחים כהן יודע שהעלילה שלהם לא דומה לעלילה של סרטים אחרים. קשה לומר אם זה טוב או רע. זה פשוט… שונה. דברים לא קוהרנטים בסרטים אחרים נהיים קוהרנטים מאוד אצל הכהנים. משפטי מפתח נאמרים באגביות. מידע קריטי נמסר כבדרך אגב. וזה ממשיך לאורך כל הסרט. יש כל מיני סצינות מופתיות בפני עצמן אבל כשהסרט נגמר אתה שואל את עצמך "הן היו אומנם הסצינות היפות בסרט אבל אם אני מסתכל על הסרט כמכלול – למה באמת הן היו הכרחיות?". אולי בגלל זה הרבה אנשים חושבים שוב ושוב על הסרטים של הכהנים. הם פשוט מנסים לפענח אותם.
במובן מסוים הסרט הוא כמו שיר פולק שמדבר על "התשובה שנישאת ברוח". יכול מאוד להיות שאין תשובה, ויכול להיות שיש המון תשובות. עד כמה שאני מצפה לקורה את הפתילים שמנסים לנתח את הסרט ואת המשמעות של הסוף שלו, אני גם חושב שאין ממש משמעות ברורה. זה יכול לתסכל אנשים שבאים לסרט ויוצאים עם סימני שאלה במקום עם תשובות. אבל באופן אישי? אני נהניתי. בהחלט יצירת אומנות מיוחדת של הבמאים המופלאים האלה.
סרט טוב
החדש של האחים כהן מתנגן על המסך כשירה צרופה על חייו של אמן פולק בסיקסטיז, השנים בהן הסצינה פרחה וליבלבה. זה הסרט הכי מרגש ואינטימי של האחים, יש בעשייתו מגע נעים של הומור ושמחת חיים מתוקה-מרירה. יש גם מוזיקה טובה וחתול חמקמק. אוסקר אייזק, קארי מוליגן (נפלאה ממש) וג'ון גודמן אמונים על שיפור מצב הרוח של המתגעגעים לתקופה בה צלילים חדשים היו בחיתוליהם. בסופו תמצאו את עצמכם מזמזמים, עושים מיאו ועם פנים מרוחים בחיוך, גם אם מלנכוליה חמוצה תבקש את ליבכם.
שאלה
אני מאוד רוצה ללכת עם חברה טובה, רק הבעיה שהיא לא מכירה את הסגנון של הכהנים. זה סרט שמתאים לאנשים שעדיין לא רגילים לסגנון של האחים ?
לא נראה לי.
אווירת ה-WTF עדיין שורה עליו כבדות. מומלץ לראות עם מישהו שמכיר את השטאנץ הכהני (או לבד – זאת אופציה שאני לעיתים נדירות בוחר בה, אבל בסרט כזה היא יכולה להועיל).
WTF זה מוגזם, יותר כמו סוריאליזם קל.
(ל"ת)
סרט מעולה
האחים כהן הם במקום הרביעי ברשימת הבמאים האהובים עלי ומ'בתוך לואין דיוויס' היו לי ציפיות גבוהות. בסופו של דבר זה השתלם כי זה סרט מעולה. הצילום אפלולי ומדהים, השחקנים טובים (כולל ג'ון גודמן, שמופיע בערך לרבע שעה באמצע הסרט ונעלם) והמוזיקה פשוט תענוג. מה שכן, זה לחלוטין סרט למי שמכיר ואוהב את הסגנון של האחים כהן. אין בו עלילה רגילה של התחלה, אמצע וסוף עם גיבור שעובר מסע כדי להשיג מטרה (מה שחשבתי בעקבות התקציר והטריילרים של הסרט). זה סרט די אפזודי שמורכב מאירועים שנראים במבט ראשון חסרי קשר ביניהם אבל כשחושבים עליהם קצת מבינים את הקשר. מה שמייחד את סרטי האחים כהן (כולל הסרט הזה) זה שאת ההבנה שזה סרט מעולה מבינים רק אחרי שהסרט 'שוקע'. אחרי שחושבים עליו לעומק ומבינים את המכלול שלו. האחים כהן שולטים!
האחים כהן עושים את זה שוב
האחים כהן הם ללא ספק שניים מהבמאים האהובים עליי ביותר, והם מצליחים לאכזב אותי ממש בפעם ב-, יש לי אפילו חיבה לא קטנה ל"לקרוא ולשרוף", ככה שאני לא מדד לכלום כשזה מגיע אליהם, אבל בכל זאת, בעיניי "בתוך לואין דיוויס" הוא לא פחות מסמי יצירת מופת. סרט שנראה בהתחלה קטן מאוד, אבל שהוא בעצם עצום. סרט מפואר שמכיל בתוכו דמות שקשה להתחבר אליה אבל קשה לא לקוות שיצליח לה. והמוזיקה, וואו, איזו מוזיקה.
הכל נהדר, רק ש...
הדיאלוגים נהדרים, המשחק טוב, הטיפוסים השונים שצצים במהלך הסרט הם תופעה בפני עצמה (כמו שקורה הרבה בסרטים של האחים כהן)… אבל בכל זאת חסר לי פה משהו שיקח את העלילה מA לB, שיגרום לצופה להרגיש שמגיע איזה קליימקס בסיפור (בין אם הוא מגיע בסוף ובין אם לא). אני מאוד אוהב את האחים כהן וזו לא הפעם הראשונה שהם עושים את זה ככה (בעצם חלק גדול מהסרטים שלהם עובד ממש כך כשחושבים על זה), אבל הפעם זה הלך טיפה רחוק מדי בשבילי. יכול להיות שבצפיה שניה ושלישית, כמו רוב הסרטים שלהם, זה ישתפר. אבל נכון לצפיה ראשונה הסרט הרגיש לי מעט עקר.
העלילה היא כמו הדמות...
רצון טוב להגיע מנקודה A ל-B אבל משהו בתהליך משתבש שוב ושוב, רצה הגורל. או החתול ;)
אני חושב שזה הסרט הכי פחות *מתסכל* שלהם, יש לו מבנה לולאתי מכוון והקליימקס לא קיים
כי הסיפור יושב ומחכה בצד שיבוא לואין דיוויס ויאסוף אותו למקום חדש. זה סרט על כשלים ואכזבות
ולכן כשאין קליימקס – מתאכזבים :)
נעים לעין ולאוזן
סיפור קטן על איש קטן שמחפש את הפריצה הגדולה. אין ממש קליימקס ויש כמה דברים שמוזכרים במהלך הסרט אך לא נפתרים, אבל המושג "שגרתי" לא פופולרי אצל האחים כהן. אוסקר אייזק היה מעולה, אבל חוץ ממנו אף אחד לא הפיל אותי מהכסא. חבל שלא נתנו לקארי מוליגן לשיר יותר, הקול שלה פשוט נהדר. לא הסרט הכי טוב של הכהנים (את "אומץ אמיתי" אהבתי יותר) אבל עדיין נחמד מאוד.
מישהו יודע לכוון אותי
לאיזה מאמר טוב שמסביר את המשמעויות והפרשנויות המדוברת?
אם השאלה עדיין רלוונטית אחרי שנתיים פלוס,
(כי חזרתי לכאן בעקבות סקר העשור) יש לי המלצה. Small Beans היא חברת מדיה שהקים מייקל סוויים אחרי ההתרסקות של קראקד. הם עשו פודקאסט שעובר על כל סרטי האחים כהן בסדר כרונולוגי, עם צלילה מאד מאד עמוקה לפילוסופיה והסימבוליזם שמאחורי כל סרט. באופן מאד מעצבן הם משחררים את כל הפודקאסטים שהם עושים לאותו פיד, אבל הנה הפרק הרלוונטי. אם הקישור לא מתאים לך, פשוט תחפש את Small Beans איפה שאתה שומע פודקאסטים או בגוגל אם אין לך מקום קבוע.