הייתי שמח לספר לכם מה חשבתי על "משחקי הרעב: עורבני חקיין", אבל אני לא יכול, כי לא ראיתי אותו עד הסוף.
ראיתי די הרבה מהסרט: שעתיים, למעשה. ואהבתי את מה שראיתי. אבל אז נאלצתי לצאת, לא במחאה או בגלל מצב חירום כלשהו, אלא פשוט כי עלו הקרדיטים והסדרנים התחילו לאסוף את קופסאות הפופקורן הריקות. על פי כל מה שראיתי, "משחקי הרעב: עורבני חקיין – חלק ראשון" היה יכול להיות סרט מצוין, אילו הוא היה סרט. אבל הוא לא; הוא חצי סרט.
אפשר להאשים בכך את הארי פוטר: מאז ש"הארי פוטר ואוצרות המוות" פוצל לשני סרטים, שיטת הפעולה הזאת הפכה לסטנדרט, בעיקר בעיבודים לספרים אחרונים בסדרות. במקרה של "הארי פוטר" זה עבד מצוין: הפיצול נתן לסרטים זמן לנשום, ובכל אחד משניהם היתה די והותר עלילה כדי לפרוס על פני שעתיים ומשהו בלי להרגיש שהתקמצנו עלינו. "ההוביט", לעומת זאת, נמתח, נמרח ובותר באכזריות לשלושה, מה שהרס אותו לגמרי. הספר האחרון של "דמדומים" פוצל לשניים, ובמקרה הזה באמת שאין לי מושג אם זה הפך את הסדרה ליותר או פחות גרועה. אפילו הספר האחרון בסדרת "מפוצלים" – שאין הצדקה לקיומה אפילו בתור סרט בודד אחד – יפוצל. "משחקי הרעב", בניגוד לכמה מהסדרות שהזכרתי, היא מהמוצדקות שבסדרות. שני הסרטים הראשונים הוכיחו שהסרטים האלה חכמים במידה בלתי סבירה, עבור מוצר פופ לנוער. הסרט השני היה גם מבויים ומעוצב לתלפיות. אני מאחל ליוצרי "משחקי הרעב" הרבה הצלחה וכסף, מגיע להם. וכל זה לא משנה את העובדה שלא היתה שום סיבה לפצל את הסרט האחרון לשניים, מלבד הסיבה הברורה ביותר: שאם כל אחד מאיתנו יקנה שני כרטיסי קולנוע במקום אחד, חברת ליונסגייט תרוויח פעמיים.
בסוף הסרט הקודם – זהירות, ספוילר, אבל באמת שאין טעם שתקראו על הסרט הזה אם לא ראיתם את הקודמים – משחקי הרעב נגמרו. קטניס גילתה שמחוז 12 הושמד על ידי הקפיטול; היא וקומץ של שורדים אחרים הועברו לבסיס מורדים סודי במחוז 13 (שאגב, מכיל במידה משמעותית פחות צרפתים שעושים פארקור מכפי שזכרתי), בעוד פיטה (הא הא קוראים לו פיטה) וכמה מזוכי העבר האחרים נשבו ונלקחו אל הקפיטול. זה הרגע שבו "השיט הופך לאמיתי", כמו שאומרים בסרטים של מייקל ביי: בתגובה, קטניס חושקת שיניים, לובשת את חליפת הקרב, מצטיידת בקשת היי-טק ויוצאת בעוז להצטלם לתשדיר שירות.
קטניס מגלה שאף אחד לא מתעניין בה בגלל כישורי הירי בקשת שלה, אלא בגלל התדמית שלה. היא המוקינג-ג'יי, העורבני החקיין, סמל המהפכה, והיא משפיעה על אנשים. פלוטראך הבנסבי (פיליפ סימור הופמן, זכר צדיק לברכה) מעוניין להשתמש בה כדי לייצר תעמולה שתדרבן את הציבור ב-11 המחוזות הנותרים להתמרד. זה מה שעושה את "משחקי הרעב" למה שהיא: אפילו עכשיו, כשהמשחקים נגמרו, הקרב הוא עדיין תדמיתי, ותעמולה היא לא דבר שרק הרעים עושים. "משחקי הרעב" היא סדרה שמתקיימת בעולם ציני שבו כל דבר, מעיצוב שיער ועד לרצח עם, נמדד על פי כמה הוא מצטלם טוב וכמה נקודות הוא ייתן לנו בדעת הקהל, וזה נכון ורלוונטי היום יותר מאי פעם; אני לא מפסיק להשתאות מכך שמוצר בידור כל כך פופולרי הוא גם כל כך אקטואלי. יכול להות שהרוב הגדול של הצופים בסרט לא יבינו ממנו שום דבר חוץ מזה שג'ניפר לורנס ממש מגניבה, אבל אם צופה אחד מתוך מאה יקלוט את המסרים שהסרטים האלה מעבירים, הדור הבא יהיה קצת פחות מטומטם מהדור הנוכחי. ומכיוון שאת הסרטים האלה רואים הרבה מיליוני אנשים, אחד מכל מאה זה לא כל כך מעט.
אלא מה, כל זה היה נכון גם לגבי הסרט הקודם בסדרה. "עורבני חקיין חלק 1" לא מחדש הרבה במסר של הסדרה – וגם לא בשום דבר אחר, בעצם. לא כל כך הרבה קורה בסרט הזה. העלילה של הסרט מתרחשת ברובה בבסיס התת-קרקעי במחוז 13, שבו המחתרת מתכנס ומתדיינת ויוצאת לגיחות קצרות החוצה וחוזרת. זאת עלילה זוחלת וחסרת צורה, מה שבולט במיוחד ביחס לשני הסרטים הקודמים בסדרה, שכללו מסגרת עלילתית ברורה מאוד שמתפתחת עד לשיא ברור. כנראה שככה זה כשמסריטים חצי ספר, ומפסיקים כשמגיעים לחלק המעניין.
עוד השפעה של גרירת העלילה (כלומר, כאחד שלא קרא את הספר, אני יכול רק להניח שזאת הסיבה) היא שקטניס לא עושה בסרט הזה כמעט כלום. אחת מנשות האקשן הבולטות בתולדות הקולנוע מעבירה סרט שלם בפאסיביות כמעט מוחלטת. הסרט עוסק באנשים אחרים שיושבים ומנסים להחליט מה לעשות איתה, איך לתמרן אותה ואיך לנצל את התדמית שלה לטובתם, ולפעמים סתם אנשים אחרים שעושים דברים במסגרת המרד נגד הקפיטול, בזמן שקטניס יוצאת לפיקניקים. היא אמנם לוקחת חלק בשתיים-שלוש סצינות אקשן, אבל הן נראות מאולצות, כאילו דחפו אותן לעלילה רק כדי לא להשאיר אותה מובטלת לגמרי. רוב הזמן היא יושבת, דואגת, נואמת, מדגמנת או שרה. על העובדה שכל החצי הזה של "עורבני חקיין" הוא לא שיממון מוחלט אנחנו צריכים להודות לג'ניפר לורנס. לספר כמה שהיא מצוינת זה לגמרי נדוש, אבל מה לעשות: צריך שחקנית ממש טובה, רצוי עם קול שנוטה להצטרד באופן חינני, כדי ששעתיים שעוסקות במה שהיא מרגישה, ולא במה שהיא עושה, יהיו מעניינות.
מצבה של קטניס עוד טוב יחסית: כמה מהדמויות האחרות שליוו אותה מהסרט הקודם – כולל כאלה שממש ציפיתי לפגוש שוב – מקבלות עוד פחות לעשות. חלקן מקבלות לא יותר משניות בודדות על המסך. פיליפ סימור הופמן קיבל תפקיד משמעותי וחביב, ועובדת מותו של השחקן מוסיפה שכבה של אירוניה לרבות מהשורות שלו; נטלי דורמר (מארג'רי טיירל) נכנסת לתמונה כבמאית שנראית מגניבה, ואז לא עושה שום דבר מעניין לאורך הסרט כולו. דמות המשנה היחידה שמקבלת התפתחות משמעותית ומעניינת היא אפי טרינקט (אליזבת בנקס), שהפכה באופן מפתיע מבדיחה לאחד הנכסים החשובים של הסדרה.
יש בסרט שחקנים טובים ובימוי טוב ועיצוב טוב ומסרים מצוינים, אבל אין בו קשתות עלילתיות שלמות, או דמויות שמתפתחות, או שיא. לא משנה עד כמה חומרי הגלם טובים, חצי סרט הוא רק חצי סרט. וזאת כנראה הסיבה שלמרות שאהבתי הרבה דברים בסרט, יום אחרי הצפיה הוא כבר דועך לי בראש, ואני מתקשה להיזכר בפרטי עלילה. הסרט לא נותן הרגשה של סרט, אלא של פרק בסדרה. פרק טוב, אבל כזה שרק מכין את הקרקע לאירועים הגדולים של סוף העונה. אני בהחלט חושב שכדאי לצפות בסרט הזה, אבל אולי הזמן הנכון לצפות בו יהיה נובמבר 2015, בערך שעתיים לפני שתצפו בחצי השני שלו.
בסך הכל מסכימה
הסרט היה עשוי טוב ומאוד נאמן למקור (יותר נכון לחצי הראשון שלו), מה שכן, באמת שווה לראות אותו רק עם החלק השני. אבל הוא גורם לציפיות טובות לסרט הבא.
דבר נוסף, מאוד הופתעתי לטובה מכך שהם לא חסכו במראות של דם ודברים שבדרך כלל מצנזרים בסרטים שמיועד לקהל יעד צעיר.
כמו תמיד, ג'ניפר לורנס נתנה הופעה מעולה וככה גם שאר הקאסט ובסך הכל, בתור מי שקראה ומאוד אהבה את הספרים הם נתנו כבוד לספר (אפילו מוגזם). גרם לי לצפות מאוד לסרט האחרון.
כמו הספר
כשקראתי את סדרת הספרים זה היה בערך ככה:
הספר הראשון – וואו, מעולה, אני רוצה עוד מזה.
השני – בסדר כזה. לא טוב כמו הראשון, אבל לא רע.
השלישי – מ-ש-ע-מ-ם. הדבר היחיד שדחף אותי לסיים את הספר, זה שרציתי לדעת מה קורה בסוף.
בקיצור, הסרט הוא כמו הספר.
תאור מדוייק, ועדיין, לקטניס יש תפקיד הרבה יותר טוב בספר ממה שמתואר כאן בסרט.
זה היה יכול להיות סרט על ההתמודדות שלה, כפי שהיא מצטיירת בספר. נראה שהסרט, כדרכם של סרטים, עיקר אפילו את הספר המעוקר-מראש הזה, מהתוכן שעוד היה בו.
מוחה על הביקורת על ״ההוביט״ - טרילוגיה מצוינת!
(ל"ת)
אם יש תחום שסינמה סינס הרס לי את החיים בו
זה הקטע הזה של מצלמות אבטחה שמצלמות דברים מאותה זווית צילום של הסרט. אני כבר לא יכול לראות סרטים שזה קורה בהם (וזה קורה המון) בלי לשים לב לזה.
לא הבנתי
הם דיברו על זה פעם? ואם כן, מה אמרו שהרס לך כל כך?
אגב, הקריין החדש שלהם אהבל רציני.
יש להם קריין חדש? זה לא אותו אחד?
אני מתכוון לבחור מ"ספיידרמן המופלא 2"
https://www.youtube.com/watch?v=H53183mVc2o
אה,זה חלק מקרוסאובר שהם עשו עם סקרין ג'אנקיס. הבחור שלהם עשה את ההאנסט טריילר והם עשו את החטאים.
זה אחד מההטעים הקבועים שלהם
לדבר על צילומים של מצלמת אבטחה/טלוויזיה/וכיו"ב של אירועים שהתרחשו מוקדם יותר בסרט, שהצילום בהן הוא מאותה זווית שהייתה בסרט עצמו.
זה קורה די הרבה ועכשיו אני לא יכול שלא לשים לב לזה.
איזה PG13?
צפיתי בסרט בגלובוס מקס מודיעין והיו באולם שלי חבורות של ילדים מגילאים שנעים בין 7-10 והיו כל כך הרבה סצנות שפשוט חשבתי לעצמי, מי נתן להם להיכנס ואת מי צריך להעניש על זה. חוץ מזה, סרט מעולה, מסכים שהיה צריך לסיים אותו בנקודה שציינת אבל בכל זאת נהנתי מהסוף![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
"קיבלנו קצת אסוציאציות אפלות במיוחד.."
רגע, ובסרט הראשון לא קיבלת את זה? זה היה הכי אושוויצי שאפשר!
ולגבי הסוף של הסרט, מסכים איתך שהסוף היה יכול להיות יותר קליפהאנגרי אם הוא היה מסתיים בקטע שציינת (שהוא בתכל'ס ספויילרי) אבל אז לא היה לנו את הנאום שקר-שקר של ג'וליאן מור (שלדעתי תתגלה בעצמה כ-bag girl בסרט הבא, זה מאוד מתבקש).
ביקורת שלילית
אחת ההנאות היותר גדולות שלי מסרטי המשך, חוץ מהצפייה בהם, היא לחכות להם. הציפייה, לראות את הטריילרים, הפוסטרים וכל פרט קטן שמפרסמים על סרט שאני מצפה לו-תמיד ריגשו אותי. הדוגמא הקלאסית כמובן היא שר הטבעות. בין 2000 ל2003 עקבתי כמו משוגע בכל אתר אפשרי על עדכונים חדשים. זה הוסיף לי המון לחוויה וממש אהבתי את זה. האמת, ההוביט עושה לי דבר דומה. (אל תהרגו אותי). הארי פוטר היה כזה. ומשחקי הרעב גם היה אמור להיות כזה: מבוסס על שלושה ספרים, שחקנים מבטיחים, עלילה מעניינת, אקטואלית וכו'. הבעיה היא שהסרטים פשוט לא מספיק טובים.
הראשון, אם להגיד את האמת, היה משעמם להחריד.
נכון, הוא גילה לנו את ג'ניפר לורנס שפרט לסצנת ההתנדבות הייתה מצוינת.
נכון, סטנלי טוצ'י ווודי הארלסון נותנים הופעות משובחות.
נכון, החצי שעה האחרונה היא באמת חביבה.
אבל חוץ מזה? היה די צפוי, ילדותי, מלא מעצמו ומאכזב.
איך שסיימתי את הסרט, די שכחתי ממנו, לא חשבתי על הבאים בסדרה.
עברה שנה- והגיע השני- דווקא הוא, היה הפתעה נעימה. לא הפריעו לי הדיבורים בהתחלה, ג'ניפר לורנס נשארה מצוינת. למרות שהתחילו לאתר פגמים במשחקה. הבימוי היה מעולה וסה"כ סרט הרבה יותר טוב מקודמו. אם כי, גם הוא, רחוק ממושלם.
למרות השיפור, גם כאן, לא חיכיתי לסרט הבא בסדרה באקסטזה. לא חיפשתי טריילרים, פוסטרים. כלום. שיגיע-נלך לראות. וזהו.
ואז הגיע הסרט השלישי.
הסרט ממשיך בדיוק מאותה נקודה שבא נפסק הסרט השני. המשחקים הושמדו. כמעט בכל מחוז ישנם התפרעויות נגד השלטון האכזר. מחוז 12 הושמד כליל. והמורדים, הקימו בסיס סודי במחוז שעד לא מזמן היה נחשב למושמד-מחוז 13. המורדים הצליחו להציל את קטניס ועוד שני שחקנים מהמשחקים. לעומתם פיטה ושנים אחרים, נחטפו ע"י הקיפטול.
זוהי נקודת ההתחלה של הסרט. מכאן, במשך שעה וחצי, אנחנו נכנסים למעין מסע בחירות ארוך ומשעמם. קטניס (מלווה בבחור שחור וחסון) מצד אחד מייצגת את המורדים הלבושים כולם בסרבלים אפורים. ופיטה מצד שני מייצג את סנו והקפיטול הלבושים כולם כרגיל בצבעוניות ומחלקים לכולם פרחים. (קצת מצחיק, שבסוף, גם המורדים משתמשים בטקטיקת הלבוש היפה)
מבחינת עלילה-לא קורה פשוט כלום בסרט. קטניס עוברת ממקום למקום, מצטלמת לתשדירי חסות שישכנעו אנשים להצטרף למפלגת המורדים, מבקרת בבתי חולים, מתלבשת יפה, נואמת. ביבי מסתכל בקנאה. תכלס, למרות שזה היה משעמם, זה לא היה נורא. אבל אז היא התחילה לשיר. ולשיר. ולשיר. זה היה פשוט מגוחך מדי וקיטש ברמה בלתי נסבלת.
הבעיה היותר גדולה היא, שאין משחקים. נכון, זאת לא באמת בעיה כי באמת אין משחקים יותר, גם בספר. זה כמו להתלונן שבהוביט אין את גולום. אבל המבנה של המשחקים היה כ"כ טוב ומעניין שהוא מה שהחזיק את שני הסרטים הראשונים. כאן כאמור זה לא קיים, אך בגלל שהסרט מחולק לשני חלקים-אין שום דבר אחר (עלילה מישהו?) שמחפה על זה.
ולא רק עלילה אין כאן, גם דמויות.
קטניס מאבדת את הזהות שלה כמעט לחלוטין והופכת לבובת תעמולה של המורדים שמשנה את החלטתה כל שלוש שניות ובוכה מלא. ג'ניפר לורנס, שאני באמת מאוד אוהב אותה, ממשיכה את אותו קו מהסרטים הקודמים: היא טובה. אבל שהיא מתאמצת-היא מאבדת את זה לגמרי.
בעוד היא לפחות נשארת הגיבורה-כל שאר הדמויות-הטובות והטובות פחות פשוט לא קיימות.
וזה מבאס. כי יש דמויות מעניינות בסיפור. סיזר, היימיץ', פלוטראך, פיטה, ג'והאנה וכו' כמות הדקות שלהם בסרט היא כ"כ מעטה וחבל. ומה גם שהבטיחו לנו מלחמה. ויש בסרט מלחמה, אבל היא מילולית ובכלל לא פיזית.
ולמה זה קורה? כי הסרט מחולק לשניים. כי הסרט הוא לא סרט, מדובר רק בחימום. כי רוב השחקנים כנראה יקבלו יותר דקות בסרט הבא, המתח והאקשן יחזרו גם. וזה כ"כ מעצבן.
נקודות האור של הסרט פרט לעשרים הדקות האחרונות שעשויות באמת נהדר ונותנות תקווה לסרט הבא הם היימיץ- שלא צריך יותר מלהראות את פרצופו כדי להציל סצנה, ופלוטראך, שדווקא כן מקבל דקות. שחקנים נהדרים.
והחתול. שמתי לב שלאחרונה יש נטייה לחתולים לגנוב את ההצגה. זה קרה בלואין דיוויס זה קרה בנעלמת וזה קורה גם עכשיו. אם כי הפעם זה קצת מצחיק, הרעיון של החתול הוא בהחלט מצוין.
הבימוי עצמו בכללי, מקצועי מאוד. רק חבל שאין מה לביים.
בסופו של דבר יצאתי מהסרט עם הרגשה רעה מאוד. אני לא אשב בציפייה לסרט הבא. אני פשוט מבואס שזה לא נגמר כבר עכשיו. זה גם היה, כנראה, הופך את הסרט להרבה יותר טוב, וגם היה מסיים את הסאגה המתמשכת הזאת. אני לא רוצה לצאת בהצהרות, כי יש עוד סרט לפנינו, אבל כנראה שהדרך היחידה ליהנות באמת ממשחקי הרעב היא אם יעשו מעין ספין אוף/פריקוול להיימיץ. זה, בהחלט יהיה מעניין.
אגב, חשבתי הרבה עם לסמן ספויילר או לא. תכלס, קשה מאוד לספיילר סרט שכמעט לא קורה בו כלום.
*שיעול* בהוביט יש את גולום.
(ל"ת)
אני מניח שהוא יודע את זה והוא הקביל את המצב למשחקי הרעב. כמו שהמשחקים מופיעים רק בספר הראשון והשני וזה היה מגוחך אם היו מכניסים אותם לסרט השלישי, כך זה היה מגוחך אם היו מכניסים את גולום לסרטים השני והשלישי שמבוססים על ההוביט (שגולום מופיע בהם רק פעם אחת וזה במפגש שלו עם בילבו). לעזאזל,זה הסבר ארוך לדבר כל כך קטן..
בדיוק
שיצא השני, כמה מבקרי קולנוע טענו 'איפה גולום'? זה היה מטופש. וזה מטופש בדיוק כמו לשאול עכשיו איפה המשחקים.
באמת?
מי שאל "איפה גולום"?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4464435,00.html
כמה טפשי.
(ל"ת)
אכן מביך.
(ל"ת)
ספויילרים
אם אתה מתלבט אם לשים סימון ספויילר, למה שפשוט לא תעשה את זה בכל זאת?
לך זה אולי נראה שאתה לא הורס, אבל ייתכן מאוד שכן
קיבלתי
(ל"ת)
*כל הכבוד, ופסיק לפני ה"טיפה הגיון" נשמטו..
משהו בציר הפיקוד והשליטה עדיין דפוק
מאוד אהבתי את סצינת המבצע המיוחד, אבל היו מספר דברים שהציקו לי. בתור מחוז שלם שעובד בהיררכיה צבאית, ציר הפיקוד והשליטה שהוצג בסרט היה די מגוחך, במיוחד בסצינת המבצע המיוחד.
למה פלוטארך בכלל נמצא בחדר הפיקוד של המבצע? הוא אמור להיות יועץ תקשורת מתקדם בכלל.
למה ביטי מעביר פקודות לכוח? ("צאו משם!") אין להם מפקד ישיר?
זה נשמע קטנוני, אני יודע, אבל נקודת ההנחה בסרטים מסוג זה שהצופה חייב להכיר כל בעל תפקיד היא מגוחכת.
לגבי זה מסכימה איתך
(ל"ת)
אני מורידה את הכובע בפני הבמאי והתסריטאי
בהתחשב בעובדה שחומר הגלם שהם התבססו עליו – הספר השלישי – היה מחורבן לגמרי, זה שהם אשכרה הצליחו להוציא ממנו סרט טוב, גם אם לא מדהים, זה הישג בפני עצמו.
אחד החסרונות הגדולים של הספרים הואשהם מסופרים מנקודת המבט של קטניס, ואז אנחנו לא באמת רואים מה קורה מאחורי הקלעים, בין אם זה בקפיטול ובין אם זה במחוז 13. במקרה הזה לסרטים יש הרבה יותר חופש פעולה. לדוגמה, סצנת מבצע החילוץ – בספר קטניס פשוט מנמנמת לה בעוד התקף של בכי-היסטריה-הזיות וכשהיא מתעוררת היא מגלה שהמבצע נגמר. כאן אשכרה הראו את המבצע שלב אחרי שלב, כמו בסרט מלחמה אמיתי. זו היתה לפי דעתי הסצנה הכי טובה והכי חזקה בסרט, ומדובר בסצנה שפשוט לא היתה קיימת בספר. היא הצליחה להשאיר אותי על קצה הכיסא למרות שידעתי מה הולך לקרות.
בקיצור, באתי עם ציפיות ברצפה ויצאתי מרוצה לחלוטין.
סליחה, תסריטאים.
ודווקא מעניין שאחת מהם היא סוזן קולינס שאחראית לכל הקטסטרופה הזו שנקראת הספר השלישי…
שתי הערות
1. פיצול סרטים – כבר ב2003 טרנטינו פיצל את ביל לשני סרטים. במקור הכוונה הייתה ליצור סרט אחד אך לאחר חשיבה מחודשת הסרט האחד הפך לשניים שהכניסו המון כסף (כמובן שהאופי המאוד שונה של שני הסרטים עזר לפיצול, מה גם שבהחלט יש בשני הסרטים מספיק עלילה ויכולת לעמוד כל אחד בפני עצמו).
2. הספרים בסדרת משחקי הרעב מחורבנים. כולם. אמנם מדובר בספרי מתח אותם ניתן "לבלוע" במהרה. אך מבחינה רעיונית וכמובן – מבחינת איכות הכתיבה, הספרים מתחת לכל ביקורת. הספרים הראשון והשני ממציאים עולם דיסטופי ובו מתקיימת סדרת "השרדות" אכזרית. בפרק א' מדובר בפרק נוסף בסדרה, בפרק ב' מספרים על עונת האול-סטאר. די דבילי. פרק ג' הוא קשקוש שמנסה לסגור את העלילה באופן מחופף. לזכות התסריטאים יאמר שהם הצליחו להוציא סרטים טובים מספרים די גרועים. זה קורה מדי פעם. כאשר "הנסיכה הקסומה" הוא מקרה קלאסי של סרט נהדר מספר מחורבן. רוב המשמעויות המורכבות שנמצאות בסרט, הביקורת על עולם המדיה שלנו והמלחמה התקשורתית אמנם נמצא בספרים אך באופן גס וילדותי. הסרטים עושים את הביקורת הנ"ל לחדה ומורכבת.
הנסיכה הקסומה הוא ספר נהדר
ואני די בטוח שכבר התדיינתי עם מישהו באתר על זה אז אני לא אחזור על כל הדיון מהתחלה, אבל הנסיכה הקסומה הוא ספר נהדר שהפך לסרט נהדר.
עד כדי כך שלא הצלחתי להגיע לאמצע מרוב שעמום...
ופירוט יתר טרחני בין הקטעים המעניינים. הסרט הוא לגמרי "גרסת הקטעים הטובים", ואחרי שהתרגלתי אליהם, היה כנראה בלתי אפשרי לשרוד את הספר. נדירים המקרים שחשבתי שהסרט טוב מהספר (גם כשקראתי את הספר אחרי הסרט) כי דווקא הפירוט ורוחב היריעה בספרים הופך אותם (בד"כ) למרתקים ושלמים יותר; אבל זו בעיה קשה להתעלות על סרט שמציג גרסה מהודקת, מהנה ומצחיקה פי כמה.
לא ידעתי שבני/בנות 16 יודעים/ות לכתוב כ"כ יפה.
יפה.
כן, זה קטע כזה
כשאתה נהיה מבוגר אתה שוכח שלבני נוער רבים יש אינטליגנציה ויכולת התבטאות סבירה בהחלט גם בסטנדרטים של מבוגרים.
תודה
"היי, אתה דווקא די חכם!"
כן, זה מהמחמאות הגבוליות האלו שאתה לא בטוח אם להיעלב מהן או לא.
אני רוצה להוסיף ל"ירחונית תימהונית"- "כשאתה נהיה מבוגר אתה שוכח שלבני נוער רבים יש אינטליגנציה ויכולת התבטאות השווה או אף גבוהה מזו של המבוגרים."
ואני דווקא, באופן מאוד תימהוני, נהניתי לסבול מהספר.
אחלה סרט, הפתיע אותי לטובה
אין ממש אקשן ומי שראה את הפרק הקודם, והמשובח בסדרה, בטח יודע שגם אין יותר משחקי רעב, אך אין אלו מונעים ממנו להיות סרט טוב, מעניין ורלוונטי מתמיד.
למעשה, יותר מתאים היה לקרוא לסרט הזה "התלקחות", כי זה בערך מה שקורה בו. האש עדיין לא בוערת. השריפה עדיין לא פרצה. כולם סאחים, כולם בשאנטי ולוקחים את הזמן ואפילו מוצאים כמה דקות לטיול חביב בחיק הטבע. כן, מסתבר שעדיין לא עלה בידי הזאבים בקפיטול לחרב את כל המחוזות המתמרדים ואם אפשר לטייל ולראות קצת נופים, אז למה לא? ובכן, לא, כי לא רק הפרוסה נמרחת בפיקניק, אלא גם הקהל הצופה בסרט. וזה לא טוב. בקלות ניתן היה לקצר את אירועי הסרט, שאורכו שעתיים, לשעה אחת ולמזג אותו עם החלק השני שייצא בשנה הבאה. שניהם ביחד כסרט אחד של שעתיים וחצי נניח – זה רעיון מושלם. אבל בהוליווד, כמו הוליווד אוהבים כסף ואין דבר שמכניס יותר כסף מבנות-עשרה שסוחבות את אימוש, אבוש ואחוש להמשך קורותיה של מיס אוורדין. אמנם, אם להיות כן, הסחיבה הזאת עלולה להיות מוצדקת, כי למרות מריחת הזמן, הסרט הזה מתגלה כטוב בהחלט.
סדרת "משחקי הרעב" עוקבת כמובן אחר קטניס אוורדין, הלא היא ג'ניפר לורנס המדהימה, ומספרת את הסיפור שלה, מנקודת המבט שלה. מעטים הפריימים בהם דמותה לא מופיעה. לכן, איכות הסרט קמה ונופלת על כושר המשחק של לורנס, ורבותיי, עמיתיי היקרים למרד, יודעים כולנו כי היא ניחנת בכשרון משחק מעולה. אם בסרטים הקודמים היא הייתה מאוד אקטיבית ופעלה בשביל שדברים יקרו, פה היא יותר פאסיבית והסרט מתמקד במה שקורה בתוך ליבה. דמות ראשית קלאסית, אמורה להזיז את העניינים לדחוף לכך שדברים יקרו. כאן המצב שונה, קטניס נקלעה למצב מסוים בעל כורחה והיא מנסה לתמרן בתוכו. יכולותיה הנהדרות של לורנס להתחבר לכאב ולמצבה הפרובלמטי של הדמות, הן אלו שיוצרות עניין ומצליחות להלהיב ולרגש, אפילו שבפועל אין היא עושה בסרט הזה הרבה.
היא כמובן לא הייתה יכולה להצליח לרתק, מבלי דמויות משנה איכותיות, שמגולמות על-ידי קאסט מרשים ואיכותי לא פחות. קאסט שכמו בסרט הקודם, פשוט נותן עבודה. פיליפ סימור הופמן המנוח (איפה ישנם עוד שחנים כמו השחקן ההוא), מצוין כפלוטארך ואחראי לכמה מהרגעים המשעשעים בסרט. מצער כי בשנה הבאה, הסרט שיחתום את הסדרה יהיה גם זה שיחתום את תפקידיו הקולנועיים. ג'וליאן מור היא תוספת נפלאה ומכניסה הרבה חן קר איך נגיש לדמות נשיאת המורדים, קוין. אליזבת' בנקס כאפי, הפעם בלי התסרוקות, גדולה כרגיל והפעם גם יותר מורגשת ועל היימיטץ' (וודי הרלסון, נו מה) בכלל אין מה לדבר. קטניס אוהבת אותו יותר כשהוא פיכח. גם אני. לצדם, מחווירים, אח של ת'ור שחוץ מלהיות פנים יפות ולזרוק כמה משפטים לא עושה כלום ממש, נטלי דורמר היפהפייה מ"ממשחקי הכס" שחוץ מזה שיש לה קעקוע מגניב אין ממש מה לומר עליה והמחמס הרשמי, פיטה. נוכחתו אמנם מורגשת בסרט, אבל הדמות שלנו נבנית מאחורי הקלעים, לכן אין לנו אפשרות להתחבר אליה באמת.
אך אולי זאת לטובה. החיבור מגיע בדמות אחרת ושמה: הרלוונטיות של הסרט לימינו אנו. כמו הסרט הקודם, שהתאים כמו כפפה ליד למציאות הריאליטי וצימאון הרכילות והדם הרוחש בקרב הציבור, גם כאן מופיעה ביקורת, הפעם פוליטית ותקשורתית. לא כל מה שאנחנו רואים בתקשורת נכון, כל צד ינסה להטות את הציבור לטובתו, אם בעזרת מילים חמות, שקרים, מניפולציות, או נציג ציבור, שיהיה מהודר תמיד בחליפה מסוגננת, תסרוקת מרשימה, דיבור רהוט. אה כן, והוא גם די כוסית. אני כמובן, מדבר על קטניס, אלא מה.
זאת הגדולה של סדרת "משחקי הרעב", החל מהסרט השני ומבריק המקום אליו פרנסיס לורנס הבמאי המוכשר בן ה-43, לקח אותה. מתחת למעטה של סרט הוליוודי, מיינסטרימי, מלא בכוכבים פופולארים, קיים מימד שנראה כאילו הגיע מיקום אחר והוא המימד הביקורתי והערכי, המחנך לחשיבה מחוץ לקופסה ומעביר מסרים. במהלך הסרט חלפו בראשי תמונות של דאעש, חמאס, ערוץ 2 וערוץ 10, חשבתי על עיתונים ונזכרתי באמצעי תעמולה כאלו ואחרים. בכל אמצעי חזותי קיים פן אמיתי ופן מזויף, השאלה היא מה גובר על מה ואיך לבחור למי עלינו להאמין.
"עורבני חקיין – חלק 1" הוא סרט נהדר. לא טוב כמו השני בסדרה, שהיה ונשאר השיא שלה, אך עדיין מהנה, רלוונטי, מבוים, ערוך ומשוחק בצורה טובה מאוד. בעייתו העיקרית היא שהוא נמרח בצורה מורגשת ושההרגשה היא, אפילו שהסרט מצליח לעניין, שזוהי המנה הראשונה בלבד לפני העיקרית, הקינוח והריקודים אל תוך הלילה עם החברים השיכורים שממצים את הערב עד תום. נתראה בשנה הבאה לפרק שיחתום את הטרילוגיה ואם תשאלו אותי, יש המון המון סיבות להיות אופטימיים לקראתו.
ביקורת כלבבי
קודם כל ביקורת מצויינת ותודה. אותן מחשבות בערך חלפו גם בראשי.
משום מה הנטייה פה ובכלל היא לקטול את הסרט (קטילה עדינה KILLING IT SOFTLY)
גם אנחנו ממש נהננו בסרט. אכן יש קטעים קצת מרוחים אבל הסך הכל לרגע לא גרם לנו לחשוב שעדיף היה להשקיע את הפאונדים במשהו אחר….
יש שני דברים בהם שאני חולקת על דעתך:
הראשון ג'וליאן מור- לא אהבתי. שחקנית מוערכת אבל היא לא העבירה טוב את הדמות.
זה לא נראה כמו קור מכוון אלא דיאזפם/ציפרלקס/ווליום או שלושתם יחד. העיניים היו חלולות. בדרך כלל יש לה עיניים מדהימות בעומקן.
השני הוא לגבי הסרט הכי טוב מבין הסרטים.
בת ה14 חושבת שהשלישי הכי טוב.
אמנם נוטים לבטל דעה של בני גילה אבל אלו הם קהל היעד. האולם היה מלא ב80% ~ בני גילה.
לדעתי הראשון והשני טובים באותה מידה.
+הראשון היה חדשני ומרגש. התאהבות ראשונה בקטניס, הזדעזעות ראשונה הכל מאוד אחר משאר סרטי הנעורים שהיו לפניו.
+השני היה פי כמה יותר יפה ויזואלית אבל כבר ידענו לקראת מה אנחנו הולכים. וואו אבל כמה יפה ומרגש. כמה בכיתי.
מבחינתי תיקו.
פרנסיס לורנס המלך.
הספר הזה הוא הספר הכי פחות אהוב עליי בטרילוגיה, כמו על הרבה אנשים.
אם לומר את האמת, לא הכי חיכיתי ליציאת הסרט, כי חששתי שזה הרושם שיישאר לאנשים שלא קראו את הספרים מהסדרה המופלאה הזו.
בנוסף, "מסע הקידום" (אם אפשר לקרוא לזה ככה) של הסרט היה כלכך משעמם שעד נובמבר כבר שכחתי לגמרי שאמור לצאת סרט.
אבל אז, כמו הפאנגירל הטובה בת ה16 שאני, הלכתי להקרנת הבכורה ביום רביעי בשעה 22:00, ופשוט הייתי המומה.
פרנסיס לורנס, שלדעתי הרוויח בכבוד את התואר גאון, הצליח לקחת את החלק הכי חלש בספר הכי חלש בסדרה, ולהפוך אותו לסרט מדהים, שאמנם לא קורה בו כלום והוא רק מכה להנחתה לסרט האחרון בסדרה, אבל הוא סוחף ומרגש ומותח, ואני בספק שיש אדם שיילך לסרט הזה ולא יילך לראות את החלק האחרון שייצא בשנה הבאה.
נכון, אמנם החיתוך של הספר לשניים לא היה הכרחי, אבל הפיצול היה פיצול טוב (למרות שבמקור הסצינה האחרונה בסרט הייתה אמורה להיות הסצינה הראשונה בסרט הבא, אבל השינוי נעשה לטובת הקהל שלא קרא את הספרים- כך אמר הבמאי פרנסיס לורנס בראיון שיצא לאחרונה) ומותח לאנשים שקראו ושלא קראו כאחד.
בנתיים, ממה ששמעתי, הסרט מקבל ביקורות טובות מקהל הצופים, אך לא כל כך טובות ממבקרי הקולנוע.
אני חושבת שזה נובע מכך שאנשים שכחו שקטניס אוורדין היא לא גיבורת על, אלא נערה בת 18 עם הפרעת דחק פוסט טראומטית שמענישה את עצמה על מוות של הרבה אנשים.
חלק מהיופי של הסרט (והספר) הזה הוא בכך שהיא הופכת לבובה על חוטים, שהאנשים בדרגות הגבוהות מפעילים לטובתם האישית- כל תפקידה הוא להיות יפה ו(לשתוק)לחזור על המילים שהם מכתיבים לה.
ג'וש האצ'רסון היה מדהים בסרט הזה, וזאת עבודה קשה בהתחשב בעובדה שברוב הסצינות שלו הוא הוקרן על מסך ולא באמת נוכח בסצינה, אבל לאורך כל הסרט הנוכחות שלו הורגשה והוא הצליח להשאיר חותם.
אין טעם להתחיל להלל את ג'ניפר לורנס, וודי הארלסון, אליזבת' בנקס, פיליפ סימור הופמן (ז"ל) וכל שאר הגאנג כי כולנו יודעים שהם שחקנים טובים.
חבל לי רק שהורסים את הדמות של גייל והופכים אותו לדוש באג בסרטים כדי לקדם את "משולש האהבה"- בספרים הוא לא אויב של פיטה, הוא לא מנסה לשכנע את קטניס שפיטה בוגד (לא ספויילר- היה באחד הטיזרים).
בקיצור, עכשיו אחכה בציפייה לסרט הבא ואני מקווה שהוא לא יאכזב.
(נ.ב- עכשיו ג'ניפר לורנס גם יודעת לשיר?? מה חטאתי)
יא אללה
אולי תרדו מהעניין שהיא שרה, חברים? היא שרה גם בסרט הראשון, באמצע פאקינג זירה. ואם קראת את הספרים את אמורה לדעת שהיא שרה בהם (או לפחות נהגה לשיר לפני שאבא שלה נהרג).
אז היא שרה גם כאן, ביג דיל.
חוץ מזה, הביקורת שלך לעניין ביותר. :)
כן אבל
פה היא שירה בלי סיבה. וכולם ביחד שרים את השיר אחריה, עם פסקול מרהיב ומפתיע של העורבנים החקיינים.
זה לא מרגש, זה לא קשור, זה פשוט מגוחך ומיותר.
שיגיע כבר החלק הבא וישכיח את האכזבה הזאת
תגובה לעניין :)
למרות שבכל הנוגע לגיל, מספיק לקרוא את העמוד האחרון של הספר השלישי ולהבין בדיוק למה מציירים לך אותו ככה.
מריחה קשה
איך ממלאים כמעט שעתיים בסרט שכולם אומרים ש"כמעט לא קורה בו כלום", ושגם רוב הדמויות "מקבלות לא יותר משניות בודדות על המסך" (או לפחות שניות בודדות בעלות משמעות)?
ברצינות, איך הצליחו לעשות סרט שגם לא קורה בו כלום, וגם הדמויות מקבלות בו כל-כך מעט זמן מסך משמעותי?
התשובה: מרחו את הסרט. פשוט ככה.
הסרט הזה מלא בקטעים "מרגשים" של עליה איטית למטוס, וירידה איטית ממטוס, ונסיעה של המטוס באוויר, ושל תמונה של ההרס, שנמשכת, ונמשכת, ונמשכת, וקלוזאפ על הבכי של קטניס, שנמשך, ונמשך, ונמשך. ואז היא שרה, ושרה, ושרה, ואז… הבנתם כבר את הפרנציפ.
הסרט הזה כל-כך מתסכל, דווקא בגלל הפוטנציאל שלו. לקחו שחקנים מצוינים ודמויות מעניינות, והיה המון זמן שבו היה אפשר, לשם שינוי, לעשות איתם משהו. לא היו אירועים שחייבים היו להספיק במהירות. יכלו לתת לכל דמות קצת נפח, קצת עניין. ובמקום זה בזבזו את הזמן על תמונות של יערות ומטוסים ועיניים דומעות. איזו מריחה.
לי היו אסוציאציות אחרות
הייתי מאוד בעד המורדים (גם כי הסרט מעודד את זה) אבל הייתה לי תחושת אי נוחות אינטנסיבית כי לא נראה לי שאפשר להשוות את ישראל כיום לשום דבר חוץ מהקפיטול.
בלי להיכנס להשקפות פוליטיות ובעד ומנגד, אם ניקח את הסרט ונשליך אותו על המציאות אז מצד אחד מדובר בשלטון מאורגן וממוסד עם מערכת ביטחון וצבא שעולים בכמה רמות על המתנגדים לו ומהצד השני יש מחתרת של אותם מתנגדים, שאין להם שלטון מוכר (יש הנהגה, כן, אבל לא הכרה) וחלק ניכר מאסטרגיית הלחימה שלהם מורכב מלחימת גרילה ולוחמים מתאבדים.
כשראיתי את הסרט והתייחסתי אליו בתור עולם דימיוני אז ליבי היה עם המורדים, אבל ברגע שחשבתי על לחבר אותו עם המציאות- נהיה לי מאוד לא נעים.
זה שאתה חזק יותר, לא הופך אותך לרע
קל יותר להזדהות עם החלש, אבל הוא לא תמיד צודק.
במשחקי הרעב החלש הוא גם הצודק, אבל במציאות זה לא תמיד ככה,
לכן לא צריך להרגיש לא נעים..
אי אפשר להשוות את ישראל כיום לשום דבר חוץ מהקפיטול?
אולי עבור מי שחי באלפיון העליון… רוב הישראלים שאני מכירה אינם אנשים עשירים שעסוקים באופנה, מסיבות ואוכל משובח תוך שהם מדכאים חוטבי עצים ושואבי מים באמצעות חיילי האימפריה ומבדרים את עצמם באמצעות משחקי מוות שלהם (לעזאזל, אפילו תכניות ה"ריאלייטי" פה, שבהן אנשים לא הורגים זה את זה מילולית, משתדלות לשבץ כמה שיותר ידוענים).
נכון, יש לנו אוייבים שחלקם חלשים מאיתנו, אבל מכאן ועד הקפיטול המרחק גדול. אנחנו לא דיסאוטופיה טוטאליטרית (ולכולם יש אמצעי תקשורת, גם לאנשים הפחות עשירים וגם לאוייבים), ואי אפשר להשוות את ישראל לשום דבר בסרט כי זה פשוט לא יהיה רלוונטי.
סדרת משחקי הרעב פשוט לא מסוגלת להיות אנלוגיה טובה לכלום.
כל מה שקורה בסדרה הזו [דיסקליימר: קראתי את כל הספרים וראיתי רק את הסרט הראשון] מוקצן יותר מדי ומנותק מהמציאות. בעוד שברור למה סוזן קולינס מנסה להתייחס, היא עושה את זה בצורה כל כך מופרכת שלא משאירה שום סיכוי לאמירה אמיתית.
המקום היחיד שבו היא התחילה איכשהו טוב היה בניסיון לעשות סאטירה על תוכניות ריאליטי, אבל כשהיא שינתה מרכיבים מהותיים – לדוגמה שרוב הקהל רואה את זה מחוסר ברירה ולא ממשיכה לדם ודרמה – היא איבדה את הקשר המשמעותי לדבר שהיא מנסה לרפרר אליו ונשארה רק עם נקודות הדמיון השטחיות.
אני בכלל הייתי בטוחה שהסרט צולם בעזה בקיץ האחרון, למרות שהמורדים בסרט הרבה יותר פוטוגניים מהעזתים
גם אני חוטפת התקפי חרדה כשאני נזכרת בספרים של קוני וויליס.
(ל"ת)
זאת המלצה חיובית או שלילית?
(ל"ת)
על הסרט הזה נולד הביטוי "Meh".
סתמי לחלוטין. אקספוזיציה של שעתיים ושום דבר לא קורה.
קשה לי להבין איך כל כך הרבה אנשים התלהבו מג'ניפר לורנס – מעבר לעובדה שהדמות שלה מגוחכת והמניעים אבסורדיים, היא כל הזמן צווחת ומשחקת בדרמטיות יתרה – גם כשלא צריך. איפוק זה כלי חשוב מאוד.
מעצבן לאללה שיוצא סרט כזה – שהוא לא באמת סרט.
איך התלת מימד?
הנה שאלה שלא שאלו הרבה זמן:
"איך התלת מימד?"
לא משהו
(ל"ת)
תודה
אוי ויי, הוא היה רציני.
אבי3, הסרט לא מוצג בתלת מימד.
גם אני לא הייתי רציני
(ל"ת)
רק לשם הבהרה
כשאבי3 שאל איך התלת מימד, חשבתי זאת בדיחה אז לכן הגבתי בהודעה משעשעת.
מה?!
אז מה לעזאזל ראיתי במשך שעתיים? זה נראה כל כך ריאליסטי ועוד בלי משקפיים..? שיט. שוב נכנסתי בטעות לתיאטרון.
The hanging tree
נכון לכתיבת שורות אלה, עוד לא פורסמה ביו-טיוב גרסאת מאה שעות של השיר "the hanging tree".
מתמיה אותי .
-מההיא שהשיר הזה תקוע לה בראש חזק כבר שבוע-
במשך כשנתיים שמעתי את הגרסה הזו של השיר:
https://www.youtube.com/watch?v=uKrCE1aYz7o
אני זוכרת שממש רציתי שהלחן הזה יכנס לסרט. לפי מה שהבנתי קולינס עצמה אישרה את השיר הזה ולכן היה סיכוי רב שהוא יכנס. כשלא נעשה בו שימוש- התאכזבתי. ואז שמעתי את הלחן החדש והוא בהחלט מעולה. זה כנראה החלק האהוב עלי בסרט.
למי שמעוניין לקרוא יותר
יש אחלה כתבה וראיון עם היוצרים של הסרט על השינויים שהם עשו בעיבוד מהספר לסרט, וגם על נושא חלוקת הסיפור והעיצוב שלו. מומלץ למי שקרא את הספר ומעוניין להבין יותר את התהליך של העיבוד:
http://www.buzzfeed.com/adambvary/hunger-games-mockingjay-part-1-page-to-screen
הם שינו את סדר האירועים!!!
ובתור מי שקראה את הספרים והתרשמה מהם עד מאוד, זה עיצבן אותי אימים. אבל מעבר לזה, אם מסתכלים על כל סצינה בפני עצמה, העיבוד הוא בין הנאמנים למקור שראיתי, אם לא הנאמן שבהם. זה באמת נגמר מוקדם מדי (אפילו לא בחצי העלילה בספר, אלא קצת לפני), אבל לטעמי מעניין לאורך כל הדרך ולגמרי ראוי לשבח.
יכול להיות שזה בגלל הציפיות הנמוכות
אבל נהנתי מאוד מהסרט (אם כי כפי שהכובען המשוגע ציין למעלה, הסרט היה יכול להיגמר בצורה יותר אפקטיבית אם היו שומרים את הדקות האחרונות לחלק הבא). ג'ניפר לורנס מהממת כרגיל וגם בסרט הזה היא משחקת נהדר, מעט האקשן בסרט מבוצע נהדר והעלילה מעניינת. נתראה בחלק 2!
אז מה עדיף?
לראות עכשיו ולחכות עוד חצי שנה לחלק האחרון-על-אמת, או לראות את השניים יחד כשהאחרון יצא?
שנה, לא חצי שנה.
(ל"ת)
גם אני מתלבטת...
(ל"ת)
אני מקווה שאחרי שהסרט האחרון יצא,
יהיה הצדיק שיערוך את שני החלקים לסרט מצוין באורך של שעתיים וחצי.
ויקרא לו "ההוביט".
(ל"ת)
אני חייבת להגיד שאני חושבת שהפיצול היה חשוב
במקרה הזה דווקא הייתי בעד פיצול הסרטים ואני גם לא מאוכזבת מכך.
פיצול הסרט הוריד קצת את המתח התמידי של הסרטים האלו ונתן לבימאי ולתסריט ולסט באופן כללי להיכנס גם קצת לפאן הפסיכולוגי של העניין. הרי הספרים של סוזן קולינס ובעיקר הספר השלישי, שוחים בפסיכולוגיה ובניתוחים חשובים מאוד לדמויות ושל קטניס בעיקר.
הייתי מרותקת למסך לכל אורך הסרט, ויש לציין שזה אפילו הסרט הטוב ביותר שלהם עד כה. אני זכיתי לבכות, להזיל דמעה וספסוף לקבל קצת מהאופי של קטניס ואפילו של הדמות של ג'וליאן מור שהפתיעה אותי ממש לטובה.
ג'ניפר לורנס הביאה תצוגות משחק מרהיבות לכל אורכו של הסרט (ואני לא מעריצה גדולה של ג'ניפר לורנס) ואני חושבת שולו רק על זה הפיצול היה חכם ואף חשוב.
הפיצול ל2 ועוד איך הכרחי כאן
קראתי את הספרים. הם מדהימים, תקראו. ובאמת שכל אחד שקרא יגיד לכם שזה פיצול הכרחי
מתדרדר
הסרט השני היה לדעתי קפיצת מדרגה מבחינה טכנית וכן מבחינת העיצוב, אך לא שיפור מספק. קיוויתי שארבע שעות נוספות של סרט יאפשרו ליוצרים להתחיל להתניע סוף-סוף סיפור מורכב ומפותל וכן לבנות עולם משכנע ומפורט, אבל הם נוחלים כישלון חרוץ בשני הסעיפים.
ראשית, שני הסרטים הקודמים נזנחו כמעט לחלוטין – אפשר היה לדלות מהם פרטים חשובים לאקספוזיציה קצרה, ולוותר על כמה רגעים מיותרים בסרט הזה, ואף אחד לא היה מרגיש בהבדל. להפך – זה אולי היה מזריק קצת עניין למחצית הראשונה והגוועת של הסרט. העניין וגם הסיפור מתחילים רק מהאמצע.
כמה מילים על המשחק ועל הדמויות: קטניס בכיינית מתמיד, אבל עכשיו היא גם ביץ' אנוכית; דונאלד סאת'רלנד מגלם דמות שטוחה בטכניקות מגוחכות ויבשות, אף דמות אחרת לא הייתה גרועה כמותם, בעיקר בגלל שכל השאר התנודדו באזור הבינוניות.
עצוב מאוד לומר, אבל הסרט החדש של "משחקי הרעב" מזכיר הרבה יותר מדי את "דמדומים". העלילה הריקנית, הגיבורה הפאסיבית והמשעממת ביחד עם דמויות רבות נטולות כל אפיון משאירים בעיקר את החותם שזה צריך היה להיות הרבה יותר טוב.
איכשהו הם הפכו את הספר המשעמם הזה
לאשכרה סרט טוב ! וזה עוד אחרי שחילקו את הספר ל2, מישהו שם עושה עבודה מדהימה … היו פה כמה סצנות שהייתי באמת מצומרר. החל מהרגע שקאטניס התחילה לשיר – ועד סיום הקונספט הנ"ל היו מדהימות.
חבל שמודבר בחצי סרט, אבל מצד שני כל כך נהנתי שלא הייתי מוותר על אף סצינה
צפינו בסופ"ש במרתון שלושת הסרטים לקראת הרביעי (בקולנוע)
המוזר הוא שדווקא את הראשון זכרתי טוב יותר אף שחלף זמן רב יותר מהצפייה בו, ומהשני זכרתי פחות חלקים בעלילה, מה שתרם לכך שהוא היה מרתק יותר… וגם כי הוא פשוט מוצלח בהרבה (חשבתי כך גם בצפייה הראשונה בסרטים) והוא נשאר המועדף עליי. השלישי (עורבני חלק א') הוא לא בדיוק מה שצפיתי שיהיה, אבל לא קראתי את הספרים ולא ידעתי למה לצפות. בסה"כ נהניתי ממנו; פחות מהשני, אבל עדיין לא רע.
חשוב לציין שתעמולת המורדים אינה שקרית (בניגוד לזו של הקפיטול) ושהיא באה בעיקר כתעמולת נגד לשקרים ולהסתרת המידע מהמחוזות, כך שהיא נחוצה. כמובן, מדינה שבה דיכאו במשך עשרות שנים את פשוטי העם צריכה גם סמל ותקווה כדי להתאחד באומץ ולמרוד, זה לא פשוט… מנגד, זה קצת פשטני ובעיקר לא מקורי (כל הקטע של דיסוטופיות ומרד, תחושה חזקה שכבר ראינו את זה בעבר ואין כאן הרבה "בשר" חדש). או כפי שסיכם זאת בנזוגי: "אז זה המטריקס השלישי ועכשיו אנחנו ב-Zion רוב הסרט?".
המשפט האחרון
הוא כנראה ההמלצה הכי גרועה שאפשר לתת לסרט האחרון בטרילוגיה.
הסרט האחרון בטרילוגיה או בקוואדרולוגיה?
(ל"ת)
היתה לי התלבטות קשה,
והשארתי 'טרילוגיה' כי:
א. שני האחרונים הם בעצם סרט אחד מפוצל (בטרמינולוגיה של פיזיקאים זה אומר שיש לנו 3 רמות, והאחרונה עם ניוון של 2).
ב. בניסוח הזה, מה שאמרתי הוא כללי יותר ומתייחס לא רק לסדרה הספציפית הזאת. נא לקרוא עם שווא ב-ב', במקרה הזה.