'יללה' עשוי בפורמט כאילו דוקומנטרי, כלומר רוב הקטעים שם הם שיחזורים מראיונות, ההקראה הראשונה של הפואמה, והמשפט המפורסם בעקבות הפצת הספר בה היא כלולה, שזורים ביחד גם עם קטעי אנימציה הממחישים בויזואליות מרשימה את חלקי השיר על תוכנו ודימוייו.
ראיתי את הסרט הזה כמין ערבוביה של סוגי אמנות שונים: הסוגים הקיימים בכל סרט, שהבולטים מביניהם אלה הם המשחק והבימוי, ובנוסף מצורפת האנימציה והשירה. כולם ביחד מתלכדים לכדי יצירת מופת קטנה, לא בולטת אך חשובה, בעיקר מבחינה תקופתית. זהו סרט שמסכם חלק קטן אבל משמעותי בתקופה של 'דור הביט', ושמציין נקודת מפנה בכתיבת שירה מודרנית.
ג'יימס פרנקו שחקן מעולה, וגם כאן הוא עושה עבודה טובה מאוד בתור אלן גינזברג, אם זה בהקראת הפואמה או בראיון איתו. שאר השחקנים גם הם עושים את עבודתם כמו שצריך, ביניהם ג'ון האם ('מד מן') שמשחק את העו"ד מטעם ההגנה במשפט ועושה זאת עם רגש וחן (לא שיריבו מספק לו תחרות ממש).
וכמו שאמרתי קודם, האנימציה מרהיבה. היא משתנה ללא הרף, מחליפה צורות וסגנונות (לפעמים מזכירה קצת את 'ואלס עם באשיר')
הדבר שמאוד משך אותי לתוך הסרט בזמן והשאיר אותי נפעם לכל אורכו הוא השיר, ששורותיו חוזרות כאמור, בכמה רבדים. החילוף לסירוגין בין שפה גבוהה לשפת רחוב, הדימויים העוצמתיים, ההתייחסויות לאירועים מחייו של המשורר וכו'. אם אתם מכירים ואוהבים את הפואמה 'יללה', או שירה או ספרות בסגנון, או פשוט נמשכים בכלליות לאופי של דור הביט, אתם כנראה תאהבו את הסרט הזה.
אם אתם אוהבים אנימציות מסוגננות המלאות בדימויים, סרטי משפט גם אם לא מתוחכמים במיוחד או מלאי דרמה, יש מצב שהסרט יעניין אתכם.
אני לא יודע עד כמה אפשר להחשיב את 'יללה' לביוגרפיה מפני שהוא מתייחס רק לרקע לשיר ולגינזברג בתקופה הרלוונטית לאירועים ובעבר שהוביל אליהם, אבל אם זו ביוגרפיה- אני יכול להגיד שזו הטובה שראיתי מאז 'קונטרול' על איאן קרטיס מ'ג'וי דיוויז'ן'.
וגם אם אתם לא מכירים את הסגנון, שווה ניסיון. ושווה צפייה.
הרבה יותר מסתם סרט
'יללה' עשוי בפורמט כאילו דוקומנטרי, כלומר רוב הקטעים שם הם שיחזורים מראיונות, ההקראה הראשונה של הפואמה, והמשפט המפורסם בעקבות הפצת הספר בה היא כלולה, שזורים ביחד גם עם קטעי אנימציה הממחישים בויזואליות מרשימה את חלקי השיר על תוכנו ודימוייו.
ראיתי את הסרט הזה כמין ערבוביה של סוגי אמנות שונים: הסוגים הקיימים בכל סרט, שהבולטים מביניהם אלה הם המשחק והבימוי, ובנוסף מצורפת האנימציה והשירה. כולם ביחד מתלכדים לכדי יצירת מופת קטנה, לא בולטת אך חשובה, בעיקר מבחינה תקופתית. זהו סרט שמסכם חלק קטן אבל משמעותי בתקופה של 'דור הביט', ושמציין נקודת מפנה בכתיבת שירה מודרנית.
ג'יימס פרנקו שחקן מעולה, וגם כאן הוא עושה עבודה טובה מאוד בתור אלן גינזברג, אם זה בהקראת הפואמה או בראיון איתו. שאר השחקנים גם הם עושים את עבודתם כמו שצריך, ביניהם ג'ון האם ('מד מן') שמשחק את העו"ד מטעם ההגנה במשפט ועושה זאת עם רגש וחן (לא שיריבו מספק לו תחרות ממש).
וכמו שאמרתי קודם, האנימציה מרהיבה. היא משתנה ללא הרף, מחליפה צורות וסגנונות (לפעמים מזכירה קצת את 'ואלס עם באשיר')
הדבר שמאוד משך אותי לתוך הסרט בזמן והשאיר אותי נפעם לכל אורכו הוא השיר, ששורותיו חוזרות כאמור, בכמה רבדים. החילוף לסירוגין בין שפה גבוהה לשפת רחוב, הדימויים העוצמתיים, ההתייחסויות לאירועים מחייו של המשורר וכו'. אם אתם מכירים ואוהבים את הפואמה 'יללה', או שירה או ספרות בסגנון, או פשוט נמשכים בכלליות לאופי של דור הביט, אתם כנראה תאהבו את הסרט הזה.
אם אתם אוהבים אנימציות מסוגננות המלאות בדימויים, סרטי משפט גם אם לא מתוחכמים במיוחד או מלאי דרמה, יש מצב שהסרט יעניין אתכם.
אני לא יודע עד כמה אפשר להחשיב את 'יללה' לביוגרפיה מפני שהוא מתייחס רק לרקע לשיר ולגינזברג בתקופה הרלוונטית לאירועים ובעבר שהוביל אליהם, אבל אם זו ביוגרפיה- אני יכול להגיד שזו הטובה שראיתי מאז 'קונטרול' על איאן קרטיס מ'ג'וי דיוויז'ן'.
וגם אם אתם לא מכירים את הסגנון, שווה ניסיון. ושווה צפייה.