ביוני האחרון מצאתי את עצמי בלונדון, מה שנתן לי את ההזדמנות לבדוק את אחד הסרטים שהכי סקרנו אותי השנה על מסך גדול – "תורשתי". חברת ההפצה A24 הפכה לשם נרדף לסרטים מצוינים, או לכל הפחות מעניינים (פרט לכמה יוצאים מן הכלל), והמבקרים היללו את הסרט כ"מגרש השדים" המודרני והדבר הכי מפחיד שאפשר לחוות בישיבה. נכנסנו לאולם עם שאר הצופים, בהנחה שמצפה לנו חוויה קולנועית מלחיצה, שבסופה גם אנחנו נוכל להגיד שהסרט הוא "סרט האימה של השנה". כשיצאנו מן האולם, באמת הייתי צריך להירגע קצת ולהסדיר את הנשימה. מכמה שצחקתי.
ההתחלה של הסרט דווקא מבטיחה. הוא עוקב אחר משפחה הכוללת את אנני, בעלה ושני ילדיה. אמה של אנני בדיוק נפטרה לאחר התמודדות עם מחלה נפשית. לא קורה הרבה במערכה הראשונה פרט לאקספוזיציה, כולל סצינת קבוצת תמיכה שפשוט שופכת על הצופה המון פרטי רקע במילים מדוברות. כי למה להשתמש באספקט הויזואלי של קולנוע כשדמויות יכולות פשוט לספר לכם הכל, נכון? אה, וגם יש קצת סימבוליזם בשקל תשעים. אבל אז אותה מערכה נגמרת בסצינה כה מפתיעה שבערך כל האולם שלנו פלט תגובת "הולי שיט!" קולנית.
הסצינה הזאת משנה לחלוטין את הדינמיקה בין הדמויות ומהנקודה הזאת היה פוטנציאל כל-כך גדול להמשיך את המומנטום הזה בצורה אפקטיבית. רק שאחרי אותו רגע, לבמאי לא היה מושג לאיזה כיוון בא לו להמשיך: האם זה סרט אימה קלאסי או דרמה משפחתית פסיכולוגית? סרט על התמודדות עם אובדן או הזיות סכיזופרניות? מכיוון שהוא לא היה מסוגל לבחור, הוא החליט ללכת על "כל התשובות נכונות". הבעיה היא שכל אחת מהתשובות יצאה הכי לא נכון שאפשר.
יכול להיות שנתקלתם מתישהו בסרט ישראלי קצר בשם "המחברת הסגורה", המספר על הנער יותם, שיש לו מחברת והיא כל הזמן סגורה. הצופה הממוצע שנתקל בו בלי ידע מוקדם כנראה יחשוב שזה פשוט סרט מאוד מטופש ולא מקצועי – הכתיבה מגוחכת, העריכה לא שומרת על המשכיות ויש שוטים שחוזרים על עצמם. רק שהכל מכוון: "המחברת הסגורה" הוא פרודיה מאוד מודעת לעצמה על כל הסרטים שנעשים במגמות קולנוע בתיכונים, עם כל הבעיות והקלישאות הקבועות שאפשר למצוא בהם. זה גרוע וטיפשי בכוונה תחילה. אם "תורשתי" היה משתחרר קצת ולוקח בהומור את השטויות שהוא עושה, יכלנו לקבל כאן יופי של "מחברת סגורה" על סרטי אימה פסיכולוגיים. אבל הוא מתעקש לקחת את עצמו ברצינות והוציא מהקהל הרבה צחוקים לא מכוונים, במיוחד בסיקוונס הסיום שלו, שכולל קטע כל-כך מגוחך שאין שום דרך לקחת אותו ברצינות. אפילו מ. נייט שאמלאן כנראה היה חושב שזה מטומטם באופן מדהים.
טוני קולט נותנת כאן הופעה…מעניינת. לא טובה, ובטח שלא תצוגה שראויה לפרס כלשהו. אבל גם לא הייתי מגדיר את המשחק שלה כ"גרוע". בהרבה סצינות הבעת הפנים שלה עוברת מאפס למאה תוך שניה, וגם זה בעיקר מגוחך. כן הייתי נותן לה איזה פרס על שם ניקולס קייג' להופעה מוגזמת. לעומת זאת, אלכס וולף שמגלם את בנה, בהחלט גרוע. יש סצינה שהם חולקים ומדברים על נושא קשה למדי אבל פתאום שניהם פורצים בבכי כל-כך מוגזם שזה מאבד כל השפעה רגשית. צ'ארלי, הבת של אנני, בגילומה של מילי שפירו, היא לחלוטין הדמות הכי אמינה בסרט הזה, אבל כבר בהתחלה היא עושה רעש של נקישת לשון שהופכת למשהו חוזר בסרט וזה אחד הדברים שברצינות גרמו לי לתהות אם הוא בכל זאת כן פרודיה.
באמת שאני לא יודע איזה סרט ראו כל המבקרים שמרעיפים שבחים על "תורשתי", אבל מבחינתי מדובר באכזבה הגדולה של השנה. הסרט מתפזר לחלוטין אחרי המערכה הראשונה, תצוגות המשחק בו ביזאריות והוא מתלהב הרבה יותר מדי מהסימבוליזם השטחי והלא מעודן שלו (אנני מייצרת דגמים מיניאטורים של הבית והמשפחה שלה, והבן שלה לומד בבית-ספר סיפור שבו כוחות חיצוניים קובעים את גורלן של הדמויות. הבנתם? הבנתם?!). התכוננתי למשהו שיעשה לי צמרמורות כמו "הבאבאדוק" ובמקום זה קיבלתי משהו שאפשר בקלות לקרוא לו "מת לצעוק 6". הדבר שהכי מפחיד אותי זה שארי אסטר כבר עובד על הסרט הבא שלו. האימה.
אפשר להזמין ספוילר?
כתבת "אבל אז אותה מערכה נגמרת בסצינה כה מפתיעה שבערך כל האולם שלנו פלט תגובת "הולי שיט!" קולנית." בתור מישהו שלא מתכוון לראות את הסרט (לא סובל סרטי אימה), אשמח אם תוכל לספר קצת על הסצינה הזו.
יותר נכון..
הילדה שרגישה לסוכר אוכלת עוגה (במהלך מסיבה אליה נאלצת ללכת), הפנים שלה מתנפחות, ואחיה לוקח אותה באוטו לבית החולים. מרוב מהירות, ולחץ מהקולות של הילדה הוא לא שם לב שהיא מוציאה את הראש מהחלון כשהוא סוטה הצידה, והראש שלה נערף ומתגלגל לצד הכביש. בהחלט מצדיק הולי שיט (היחיד בסרט המטופש הזה).
ספוילר מעלי! (סליחה לא שמתי לב שלא סומן בסוף)
(ל"ת)
בכל שנה יש את סרט האימה האמריקאי התורן שמוכתר כדבר הגדול הבא.
It Follows, המכשפה, הבאבדוק ועכשיו תורשתי.
ככל הנראה תורשתי הוא הכי פחות טוב מכולם. פשוט סרט מוגזם וארוך מדי. לפרקים הוא אפילו משעמם. סצינת הסיום שלו היא קריפית ומגניבה אבל בדרך לשם יש סרט שברגעים הכי טובים שלו הוא סביר.
בכללי, איכשהו מצאתי את עצמי מתחבר יותר לסרטי אימה שפחות מהללים, למעט It Follows. הסרט הזה היה גאוני.
סלחו לי
זו כבר ביקורת שנייה ברציפות (אחרי רומא) שאתם מציגים דעה מנוגדת באופן די קיצוני לדעת הקונצנזוס – ולא מסבירים אותה.
שלא תבינו אותי לא נכון, אין לי בעיה עם זה שדעתכם על הסרטים האלו היא מנוגדת לדעת הקונצנזוס, אני באופן אישי מאד אהבתי את שני הסרטים האלו אבל זה לא משנה – אני אשמח לקרוא את הטיעונים שלכם ללמה אתם חושבים ששני הסרטים האלו הם לא טובים כמו שכולם אומרים, אבל בשתי הביקורות האלו (במיוחד בביקורת הזאת) אין כמעט דוגמאות, או הסברים ללמה אתם חושבים מה שאתם חושבים – רק מסקנה שחוזרת על עצמה שוב ושוב.
בפסקה הרביעית אתה מדבר על המחברת הסגורה ואומר שיש בסרט סצנה ש"אי אפשר לקחת ברצינות" למרות שרוב מי שראה את הסרט כן הצליח לקחת אותה ברצינות. זה שכולם הצליחו לקחת את הסצנה ברצינות מלבדך לא אומר שדעתך לא נכונה או לא לגיטימית. שוב, אתה יכול לא לאהוב סרט שכולם אהבו, אבל אתה לא חושב שכדאי להסביר למה? למה לא יכלת לקחת את הסצנה ברצינות? מה בה כל כך מגוחך? אם הקטע הוא "כל-כך מגוחך שאין שום דרך לקחת אותו ברצינות", אתה לא יכול למצוא דוגמא או סיבה (במיוחד לאור העובדה שהרבה כן הצליחו לקחת אותה ברצינות)?
בפסקה החמישית אתה מדבר על התיק שיש לילדה ואומר שהוא הרגיש כמו פרודיה – למה? בהקשר של הסרט לילדה הזאת בבירור יש סוג כלשהו של מגבלה, ולילדים עם מגבלות יש לפעמים תיקים – למה זה נראה לך כמו פרודיה? הדעה שלך היא מאד שונה מדעת הקונצנזוס, שזה בסדר כשלעצמו, אבל אתה לא חושב שזה בא עם איזשהי אחריות של להסביר בפירוט יתר למה הדעה שלך כל כך שונה? מה בסרט גרם לך לתגובה רגשית כל כך שונה ממה שכולם מתארים?
הדבר הקרוב ביותר לדוגמא שתומכת בטיעון שלך שיש כאן נמצא בפסקה השנייה – הסרט משתמש בדיאלוג במקום בויזואליה כדי להעביר את הסיפור שלו. נקודה מעניינת, טובה אפילו, אני די מסכים איתה בתור מישהו שאהב את הסרט, אבל בזה זה נגמר.
אתה גם מסביר מה לא אהבת בתפקידים של השחקנים – השחקנית הראשית משחקת באופן מוגזם לדעתך ונתת דוגמא לסצנה שבה השחקן שמגלם את הנער מבצע סצנה באופן לא אמין. אני חשבתי שהסצנה המדוברת כן הייתה אמינה, וכן נבנתה לבכי המדובר, וגם שהשחקנית הראשית עשתה עבודה טובה מאד – אבל זו דעתי, ויכול להיות שאתה לא חווית את הסרט ככה. זה בסדר.
הבעיה שלי היא שסה"כ מדובר כאן על שתי סצנות וסיבה אחת שלא אהבת את השחקנית הראשית. הסרט כמובן מורכב מיותר משתי הסצנות האלו, ומי שאוהב אותו חושב שיש בו יותר מאשר את השחקנית הראשית, אז גם אם נקבל את שלושת הדוגמאות האלו, עדיין לא העלית טיעון שמתייחס לכל הסופרלטיבים שאנשים שופכים על הסרט הזה ומסביר למה אתה לא מסכים איתם.
אני לא מבין מה הטעם בכתבה שטוענת שהסרט לא טוב אם אתה לא עומד לתת דוגמאות ולהסביר למה הסרט לא עובד. אני מבין שאתה לא רוצה לספיילר, אבל אם הצורך לא לספיילר מגביל אותך עד כדי כך שאתה לא יכול לדבר על הסרט ולהעלות את כל הסיבות שלך ללמה אתה לא אוהב אותו – מה הטעם בביקורת חסרת ספויילרים?
בקשר לביקורת על "רומא", היא שונה טיפה בגלל שהכותב כן חיבב את הסרט, ובבירור מה שקרה שם זה שמה שלסרט יש להציע זה לא מה שהכותב רוצה לראות בסרטים שהוא מכנה "יצירות מופת". אבל כשקוראים את הביקורת, כל הנקודות השליליות עליו הן: לא קורה בו כמעט כלום, הוא שטחי ודיקטטי (שוב, בדיוק כמו כאן, טענות שעולות בלי דוגמאות או סיבות ללמה הוא חושב כך), הוא נמרח (שזה בדיוק אותה טענה של "לא קורה בו כלום"), והוא לא מקורי מספיק (טענה שיכולה לפתוח דיון לגבי שפיטת הסרט בהתאם למה שהוא רוצה להיות לעומת בניגוד למה שהכותב רצה שהוא יהיה).
כל שאר הביקורת ההיא זה מן אנטגוניזם מוזר לוירטואוזיות הקולנועית של קרואון ותגובה לגבי לכל מיני אנשים שקוראים לסרט "יצירת מופת", תוך התעלמות מוחלטת מכך שהנקודות שאנשים מעלים לטובת הסרט מעולם לא היו שהוא "מקורי" או שהוא מלא בהתרחשות.
הנקודה שלי היא כזו: אני מאד הייתי רוצה לדעת למה אתם חושבים על הסרטים האלה מה שאתם חושבים עליהם, אבל הכתבות האלה לא מביעות שום סיבה/דוגמא ללמה דעתכם היא מה שהיא. זה פשוט חזרה על הטענה כמה פעמים בשילוב עם אנקדוטות חצי קשורות ופירוט של מה אנשים אחרים חושבים על הסרטים.
אני בהחלט יכול לפרט מה לא אהבתי ב"רומא"
אבל כמו שאתה בעצמך אומר – הייתי בסדר עם "רומא". אני חושב, בסך הכל, שזה כן סרט חביב לצפייה ושהיתרונות עולים על החסרונות. במצב שכזה, לא הרגשתי צורך להרחיב בביקורת על החסרונות – אלא לציין שהם קיימים.
ונמרח זה לא אותו דבר כמו לא קורה בו כלום. נמרח זה שקורה דברים, אבל קצב ההתרחשות הוא איטי, ושהסרט הולך לאיבוד בדרך לפעולה הבאה. לא קורה כלום זה שפשוט אין נקודה באה להגיע אליה. גם כשקורים דברים ב"רומא" (כלומר, השעה השנייה) זה נמרח, ולמשך תקופה ארוכה מהסרט לא קורים דברים. זה אגב, לא חלק מהדברים שיש לי בעיה איתם עם "רומא". זכותם של סרטים שלא יהיה להם "עלילה", וזה אפילו לא מה שמונע ממני לקרוא לו "יצירת מופת".
אם אתה יכול לפרט - אני אשמח לקרוא
לציין שחסרונות קיימים ותו לא זה דבר מועיל. אתה הרגשת שהסרט נמרח ואני לא, אין יותר מידי מה להתדיין פה, זה נטו עניין סובייקטיבי. הביקורת יוצרת דיון על הסרט ברגע שהדעות מגובות בדוגמאות ופירוט לגבי למה הרגשת מה שהרגשת.
חוץ מזה, יכול להיות שהיתרונות עולים על החסרונות ולא הרגשת צורך להרחיב על החסרונות, אבל רוב הטקסט הוא לא על זה ולא על זה – אלא על איך שהרבה אנשים קוראים לסרט "יצירת מופת" ואתה לא חושב ככה.
לא, זה בהחלט לא על מה רוב הטקסט.
אולי יותר מדי ממנו, אבל זה משהו אחר.
וצריך לזכור שתפקידה של ביקורת ראשונה הוא לא ליצור דיון מעמיק בפגמים ובבעיות.* זה לא ניתוח ולא טקסט אקדמאי – מדובר בביקורת של 500-1000 מילים. יש בהחלט יותר מה להגיד על הסרט ממה שאמרתי, אבל לתחושתי, בשלב הזה הביקורת הייתה מאבדת צורה וכיוון כטקסט שהוא נגיש לאנשים שרוצים להבין האם הם רוצים לראות את הסרט או לא. לכן גם היה דגש על עניין יצירת המופת – אחרי שלא מעט מבקרים עשו הייפ שממנו אי אפשר לשוב שלם, היה לי חשוב להוריד ציפיות לאנשים על מנת שיוכלו ליהנות מהסרט.
לגבי חסרונות אחרים – תשאל בביקורת של "רומא" מה שאתה רוצה לשאול, ואענה.
* – או לקבל שלדעתי, זאת לא תפקידה של ביקורת ראשונית.
רגע, אם זה היה תואם את הקונצנזוס אז במקרה הזה לא היה צריך פירוט?
(ל"ת)
ביקורת חסרת פרטים ודוגמאות היא תמיד בעייתית
הכוונה שלי הייתה שאם היה פחות קונצנזוס לסרט, ויותר ביקורות שליליות, זה אומר שאולי הייתי יכול להצמיד את הטיעונים שהמבקר שכתב את הביקורת הזאת מעלה עם דוגמאות שמבקרים אחרים שטוענים טיעונים דומים העלו.
זה לא היה הופך את הביקורת הזאת לטובה, אבל לפחות הייתי יכול להבין למה המבקר חושב מה שהוא חושב.
בפעם הראשונה, צורת הכתיבה שלך דורון, מאוד הפתיעה לרעה
הסרט היה מועמד להמון פרסים וזכה בחלק מהם. ברוטן הוא מקבל 89%.
כלומר קונצזוס אכן ישנו שהסרט הוא pretty damn good. אבל אתה התייחסת אליו כמעט כבדיחה.
מעניין להבין למה ואיך הגעת למצב הזה?
זה לגיטימי לחלוטין לכתוב שלא לקחת את הסרט ברצינות, אבל כמו שנכתב מעלי היה גם צורך להיות יותר אובייקטיבי ולרשום למה. כי אם יש משהו שהסרט הזה לא מתיימר זה להתלוצץ עם צופיו. לדעתי הוא גם די מצליח להיות – איכותי, אומנותי, מ בו זמנית ויותר מכל מטריד ומפחיד.
בהעדר הסברים הגיוניים מצדך איך הגעת למצב שהסתכלת על הסרט בצורה שהוא נראה לך כה מגוחך ויומרני זו הופכת להיות ביקורת נורא מתנשאת.
חבל כי על פי המלצה כזו הרבה יפספסו את הסרט הנהדר הזה או במידה ויבחרו לצפות בו יגיעו, סקפטים וציניים.
כותב הביקורת אינו דורון
(ל"ת)
והמציג אינו שחקן
(ל"ת)
ואני לא מאמין שזו לא חמאה!
תגובה לשני מבקרי הביקורת פה: מודה שאני לא ממש מבין מאיפה אתם באים. כי שניכם כתבתם "אין לי בעיה שזה נגד הקונצנזוס, אבל…", אבל מרגיש קצת כאילו זו דווקא כן הבעיה. לא שנאתי את הסרט הזה כדי לשנוא אותו ולהיות שונה מיוחד שחושב נגד כולם. פשוט ממש סבלתי וניסיתי להסביר למה. יכול להיות שהפעם זה יצא פחות מוצלח מבדרך-כלל, אבל הדרישות שלכם קצת תמוהות.
רביד כותב שלא הדגמתי את הנקודות שלי, אבל אז מציין בעצמך שלושה דוגמאות שבהן כן הרחבתי עליהן. בנוסף, זו ביקורת, חלק מהדברים בה יהיו סובייקטיביים. אני לא יכול להסביר עם עובדות למה חשבתי שהנקישה בלשון הייתה מגוחכת, זה פשוט הרגיש לי ככה. כמו שבסרט כלשהו תהיה בדיחה וכל האולם יצחק ואתם לא כי תחשבו שזה היה ממש טיפשי. הסרט הציג הרבה מצבים שנראו לי מגוחכים והתעקש לקחת אותם ברצינות. אם גם לדעתכם זה היה רציני ומותח זה בסדר, אבל אני לא יכול להגיד לכם "זה לא היה, כי ככה וככה", אלו תחשות שהרגשתי במהלך הצפייה.
כמו כן, כמו שיהונתן כתב, ביקורת היא לא מאמר אקדמי ואני ממש לא חושב שכל דבר צריך לגבות. נתתי דוגמאות אבל אני לא אתחיל לצרף לכל חיסרון סצינה לדוגמה. הייתי יכול לכתוב תגובת ספוילר – כמו בביקורת של "המומיה" – על למה כל סצינה מתחילת המערכה השנייה היא טיפשית ולא עבדה לדעתי, אבל הסרט הזה לא שווה את האנרגיה.
בקיצור, עלתה תחושה מהתגובות שלכם שרק כי הביקורת יוצאת נגד הקונצנזוס היא צריכה להתאמץ יותר כדי להצדיק את עצמה, אבל…לא. לאנשים שונים יש דעות שונות. גם למבקרי סרטים אין מוח-כוורת שכולם חושבים את אותו הדבר. לא אכפת לי כמה שבחים ופרסים הסרט גרף או מה הציון שלו ב RT (ל"מסיבת רווקות" יש איזה 90% וזה הסרט השנוא עלי בעולם. בכלל, כתבתי פה כבר שלדעתי כל הקונספט של RT רק פוגע בסרטים. אולי באמת יהיה על זה פה איזה הגיג בקרוב).
בסופו של דבר, הבטיחו לי סרט אימה מותח וקיבלתי סרט מגוחך ולא מפחיד בכלל, אז תחושת האכזבה הזאת בנוסף לאיכות הירודה הפכה אותו לחוויה הכי פחות נעימה שלי בקולנוע השנה. זה לא היה שווה את הזמן והכסף, ואם בעקבות הביקורת מישהו יחליט לדלג על הסרט הזה, אני עשיתי את שלי.
הקונספט של RT לא באמת פוגע בסרטים.
לא חסרות דוגמאות לסרטים שנהיו להיט עם חרא ביקורות (ונום, יחידת המתאבדים, דמדומים, רובוטריקים). זה אולי פוגע בשיח בקרב חובבי קולנוע יותר שרופים אבל מבחינת הקהל הרחב תמיד היה ניתוק בין הביקורות לחוויה.
רפסודיה בוהמית מספק דוגמא טובה לזה עם מונטאז׳ הקטילות שהשיר קיבל כשיצא בסינגל. היום זה השיר בקרב חובבי מוזיקה שרופים.
מעניין מה שאתה אומר רק חסר לי דבר אחרון
קודם כל מעריך מאוד שהגבת עת מה שכתבתי ועל מה שהשאר הביעו כאן.
תראה בגדול עם כל מה שכתבת בתגובה אני מסכים. וזה בדיוק מה שהיה חסר לי בביקורת. כי כאן בתגובה, למרות שכולנו יודעים שביקורת היא סובייקטיבית, שמת את זה על השולחן. בביקורת עצמה היית הרבה יותר נחרץ והתקפי. או שאולי אני פשוט פרשתי את זה כך.
תראה אני לא אומר מה נכון, רק רוצה להעלות עניין אחד למחשבה – האם כשאתה ניגש לכתוב על סרט שיש עליו כבר קוצנזוס (ולא, לא צריך לקחת את RT כזה ברצינות גם אני מסכים. מה שכן כל החברים הקולנוענים שלי עפו על הסרט אז יש פה הסכמה אנושית כללית שרוב האנשים חיבבו את הסרט), לא צריך להיות אקסטרה זהיר במילים שלך?
אולי אפילו להיות מודע לקונצנזוס ולהתייחס אליו?
נקודה למחשבה
בכל מקרה תודה על התגובה והביקורת
למה הקונצנזוס צריך להיות רלוונטי בכתיבת ביקורת?
אני ממש מעריכה את זה שכשאני מקבלת ביקורת ממישהו אני מקבלת את הדעה שלו ושלו בלבד. ככה אני יכולה להעריך את הסרט בצורה יותר טובה.
כן, אני יודעת שבאופן עקרוני כשמתן כותב את הביקורת סביר שאסכים איתו, וכשיונתן כותב את הביקורת סביר שלא אסכים אתו. עם דורון אני אסכים לגבי סרטים באופן עקרוני אבל לא לגבי סרטי גיבורי על וכדומה…
לכל אחד יש את האופי שלו, והדעות שלו- וזה מה שצריך להתבטא בביקורת שלו. מה גם שהוא כן מתייחס לעובדה שיש קונצנזוס חיובי סביב הסרט בפסקת הפתיחה. הוא פשוט לא מסכים עם זה, וזה בסדר.
שאלת הקונצנזוס בביקורת זאת שאלה ממש טובה
אני חושב שלרוב לא צריך לדווח על מה אחרים אומרים (כלומר "אני לא נהניתי, אבל אחרים כן, אז אולי גם אתם"), אבל יש פעמים שבהם זה לחלוטין משהו שמשפיע והפך ל"חלק" מהסרט. ההייפ שהיה ל"רומא", למשל, הוא לחלוטין חלק מהד.נ.א של הסרט, גם אם קוארון לא ביים, כתב או ערך אותו – והוא משפיע על חוויית הצפייה של אנשים שנכנסים לסרט ומצפים למשהו, ויותר מזה – השפיע עליי שנכנסתי לסרט וציפיתי למשהו. כי אין מה לעשות, הציפיות שלנו משפיעות על הדעות שלנו. כלומר, יש מה לעשות ועושים – אבל אנחנו בכל זאת אנושיים. מדי פעם.
או! תודה רבה
כיף לגלות שאני לא לבד בהייטריות לסרט הזה :)
אני בקונצנזוס
סרט טוב מאד בעיניי. בסקלת סרטי האימה חביבי המבקרים שהוזכרה כאן, הוא פחות מפחיד וחכם מ"הבאבאדוק" אבל טוב יותר מהיומרנות הריקה של "It Follows". הוא בהחלט היה מרוויח מהידוק וצמצום העודפים, אבל יש לו נקודת מפנה אפקטיבית (האלמנט הקומי לא עבר אליי כנראה), סיום חזק ומשחק מצוין. טוני קולט מגבירה את רמת ה'אקטינג' ל-11, בלי שהרגישה לי לרגע אובר.
וחשוב לציין – הסרט נרכש על ידי yes (שם אני עובד). כרגע הוא זמין בסטור, כלומר בתשלום, אבל החל מינואר יעלה לספריית ויאודי החינמית וגם ישודר במשבצת פסטיבל הקולנוע ב-yes3.
"יומרנות ריקה" זה תיאור מעולה של הסרט הזה
מבחינתי גם "It Follows" וגם "הבאבאדוק" מוצלחים ממנו פי כמה.
נדמה לי שמה שתיארת כover-acting
היה מבחינתי התצוגה הכי אמינה שראיתי בחיי לאיך שבן אדם אמיתי היה מגיב אם זה היה קורה לו
האמת שיש מצב.
אנחנו מעולם לא נדע איך נראה בן אדם שמגיב לשרשרת אירועים כזאת אז אנחנו רק יכולים לשפוט לפי מה שעובר מסך – או שלא. במקרה הזה אני סכים עם מתן. התצוגה של טוני קולט לא לגמרי עוברת מסך ולפעמים מעט קומית אפילו.
אני ממש סבלתי בסרט הזה
אחת החוויות הקולנועיות הכי פחות מהנות שהיו לי השנה.
גם מבחינתי בשלב די מוקדם אלמנטים מסוימים בעלילה הפכו אותה למגוחכת מדי מבחינתי, וברגע שאתה לא קונה את הפרמיס הבסיסי, כל היתר קורס לתוך ערימה של ראשים כרותים וטיקים.
לגביי הביקורת – זו אחת הפעמים שבהן הרגשתי שהניסיון להימנע מספוילרים קצת הוציא מהביקורת את העוקץ. אני באופן אישי הייתי שמחה לקרוא משהו יותר מפורט על איפה הסרט הזה נכשל מבחינת מתן, כי בתור מי שסבלה בו, נהיה קצת מתסכל לקרוא ביקורות משתפכות ולא להסכים עם אף מילה בהן.
עבורי, זו ביקורת נכונה בדיעבד
אישית, הסרט היה מאוד אפקטיבי עליי. בתור חובב קולנוע שבדרך כלל סובל מסרטי אימה, אני תמיד נהנה יותר כשהם קצת מצחיקים אותי, כי זה עוזר להקל על הטרור שאני חווה. אני לא מעריץ גדול של סרטי אימה, אבל קצת קאמפיות או אובר אקטינג לגמרי יכולים לעזור לי ועדיין לא לגרוע מהרגשת האימה שאחווה במהלך הצפייה.
שמעתי ממתן שהסרט נוראי, ואפילו באתי במיינדסט דיי פסימי לסרט – אבל אני לא יכול להגיד שלא פחדתי. הסרט כן הצליח לגרום לי להלם כמה פעמים, ואני חושב שהדרך שבה הוא משתמש בסאונד ובטיימינג כדי להגביר את אפקט הפחד עבדה עליי. גם הצילום היה מוצלח ממה שהצלחתי לראות כשלא עצמתי עיניים בבהלה.
אני כן אסכים שלפעמים הסרט קצת מבדר, והיו כל מיני אלמנטים שלא ישבו איתי טוב (בעיקר המשחק של וולף. אויש) אבל סך הכל הייתה חוויה מפחידה ואני שמח שניסיתי את הסרט. פחד בסופו של דבר זה סובייקטיבי כמו הומור, ועליי הסרט עבד.
למרות זאת, אחרי כמה ימים כבר התחלתי לחבר בראשי את כל הפגמים, והבנתי כמה בעיות יש בסרט הזה. החוויה הראשונית והטריה אמנם הייתה מוצלחת (הסרט הרי השיג את מטרתו כסרט אימה) אבל כיצירה קולנועית אני לא ממש אוהב אותו או מעריך אותו. יש סרטי אימה שאולי הייתי מסכים לצפות בהם שוב, כי אני מעריך אותם כסרטים וחושב שהם עושים הרבה יותר מרק להפחיד בצורה שטוחה (למשל היצור חביב עליי ביותר, והניצוץ אם הוא נחשב) אבל אני בספק אם אנסה את הסרט הזה שוב. לכן, ביקורת נכונה בדיעבד. אבל בכל זאת שמח שצפיתי ולו בשביל החוויה הראשונית.
אגב, חברה שלי פנאטית של סרטי אימה כמו מתן, ואיכשהו בכל זאת ממש נהנתה בסרט והכניסה אותו לטופ סרטי האימה שלה ביחד עם באבאדוק, הצלצול ונוספים. עקרונית חשבתי שככל שאתה מומחה בסרטי אימה הסרט הזה יהיה פחות אפקטיבי, אבל כנראה שזה לא בדיוק זה. אולי צריך לעשות איזה סקר או משהו.
יום אחד תהיה לי דעה נחרצת על תורשתי
כלומר, אני בטח לא ממועדון המתלהבים, אבל גם מועדון הקוטלים לא מרגיש לי כמו בית חם מדי.
אני מחבב את ההופעות של קולט ווולף (לפרקים), חושב שדווקא המערכה הראשונה היא הגרועה ביותר, ובעיקר הפריע לי שהטירוף בסרט לא היה.. קיים. כלומר, אם להגיד משהו במקום שההתחלה הייתה "משעממת" היא שהדמויות בסרט התנהגו בכזה טמטום, שלא הרגשתי שהם אנושיים ולכן לא היה אכפת לי מהם. שזה בסדר לסרט אימה, אבל נורא לדרמה פסיכולוגית. כי בסרט אימה דברים מתחילים לקרות, ובדרמה פסיכולוגית האנשים שוחים במיץ של עצמם אבל אם אני מרגיש שאלה לא אנשים שראוי שיהיה לי אכפת מהם אז לא אכפת מהשחייה הזאת.
אז, כן, הרבע שעה האחרונה של הסרט כיפית אבל הסרט כל כך נגרר עד הנקודה הזאת ובטוח שהאלימות הרגשית של הסרט תפצה על זה שהתאכזבתי שרק היא כזאת כיפית.
אז אני בטוח שהסרט מבויים בצורה טובה, עם רבדים, ורמזים מטרימים, ובניית מתח. אבל כשהעולם שהסרט בונה מאוכלס על ידי אותן דמויות של סרטי סלאשר סוג ז', אז הוא מתבזבז.
סרט אימה פסיכולוגי אפקטיבי ומהנה מאוד.
כשבאתי לראות את הסרט הזה לא ידעתי עליו כלום ושום דבר, חוץ מהעובדה שיש סצנה אחת שתעיף לי את הראש (וזה קצת הרס לי את הסצנה)
לא ידעתי אם זה מותחן או סרט אימה, או אם זה סיפור מציאותי או על טבעי, או כל דבר אחר, ואני חושב שבזכות זה נהניתי מהסרט.
קודם כל אציין שהסרט כן הפחיד אותי. הוא לא עשה את זה באמצעות ג'אמפ סקיירים (אם כי היה אחד יחיד ומוצלח), או באמצעות כתיבה חכמה במיוחד, או כי היה אכפת לי מהדמויות. הוא עשה את זה בעזרת בימוי חכם, שבונה אווירת מסתורין ותחושה מתמדת של אי נוחות, בזכות הצילום, ובעיקר בזכות עריכת הסאונד.
כבר מהשוט הראשון אפשר לראות שהצילום בסרט שואף תמיד להיות סימטרי לחלוטין, ושכמעט כל התזוזות של המצלמה איטיות מאוד. למעשה, 40 שניות לתוך הסרט יש שוט שבקלות היה נכנס לסרט של ווס אנדרסון. אבל כאן, בניגוד לסרטיו של ווס, הצילום הסימטרי הוא לא כזה לשם האסטתיקה, אלא כדי לתת לצופה תחושה שמשהו לא בסדר. איך הוא עושה את זה? אין לי מושג, אבל עליי זה עבד.
לגבי הסאונד, פשוט שמו מוזיקה מעצבנת כל פעם שמשהו תמוהה קורה על המסך (דבר שקרה די הרבה), והשתמשו הרבה בצליל שעולה ועולה כדי לתת תחושה שמשהו נורא הולך לקרות. גם אם לא קורה כלום, זה עובד, וזה אפקטיבי, וזה מאוד תורם לאווירה הכללית של מסתורין שאופפת את הסרט.
בזכות אלה קיבלנו סרט אימה שאשכרה מצליח להיות מפחיד, בדיוק כמו שסרט אימה צריך להיות. למרות שהיו לסרט כמה אספקטים בעיתיים ולא מוצלחים, שאגע בהם בהמשך, רק העובדה שרוב הסרט באמת מפחיד, בלי קשר ללמה הוא מפחיד, נותנת לנו שעתיים מבדרות (בצורה שסרט אימה יכול להיות מבדר – דהיינו – מפחיד) וסרט שווה צפייה.
הבעיה של הסרט היא ספויילר
מרגע שהסרט חושף את העובדה שהוא על טבעי (שאני מניח שמי שראה את הטריילרים ידע שהוא כזה. אני לא ראיתי, אז לא ידעתי) הוא אמנם עדיין נשאר מפחיד ומשתמש בעובדה שהוא על טבעי בצורה מצויינת כדי להמשיך את תחושת האי נוחות של הסרט, אבל מבחינת הסיפור, הוא מאוד עצלן, ולא מחדש כלום, והכי גרוע, אין שום חוקיות בעל טבעיות שלו.
העובדה שהסרט פשוט על טבעי וזהו נותנת לבמאי לעשות כל מה שבא לו, בלי שתהיה שום סיבה ללמה זה קורה חוץ מהעובדה שזה יגרום לקהל להגיד "WTF?". האימא דופקת את הראש בתקרה בקצב של 287 דפיקות לדקה? מה אתם רוצים? רוחות רודפים אותם. חוץ מזה תודו שאמרתם WTF. הילד עושה את הטיק של הילדה? אמרתם WTF? יופי, אני את שלי עשיתי.
החופש הזה שם את הבמאי במקום קל מידי להפחדות. למרות שזה בזמן אמת באמת מפחיד (חוץ מהקטע שהאמא דופקת את הראש בתקרה. זה היה קורע), שום דבר מזה לא יישאר איתך אחר כך, כי אתה יודע כמה מחשבה השקיעו בקטעים האלה מבחינת כתיבה. ולמי שלא יודע, ממש לא הרבה. אם היה בסוף איזה גילוי מרעיש שהיה שופך אור על כל ההתרחשויות העל טבעיות בסרט בצורה שעושה סדר עם הכל, ונותנת הגיון וחוקיות לכל מה שקרה, זה היה הופך את הסרט למדהים, אבל במקום זה בסוף קיבלנו אישור סופי לזה שיש על טבעי בסרט ושהמשפחה רדופת רוחות, שזה לא ממש מחדש לנו הרבה וזה פשוט התירוץ האחרון של הבמאי להצדיק את כל מה שהוא עשה מקודם.
הבעיות האלה גורמות לסרט להפוך ללא יותר משעתיים של סרט אימה פסיכולוגי מהנה, שמהר מאודלאחר הצפייה לא נשאר הרבה ממנו והוא די מתפוגג מהזכרון. הדבר העיקרי שנשאר בראש לאחר הצפייה זה העובדה שהוא עשה את העבודה שלו כשהוא רצה להיות מפחיד, ושאר הדברים לא באמת משנים, כי זה סרט שרצה להיות מפחיד, והצליח.
משהו בטקסט חבוי נדפק
מה שכתוב בין הHIDDEN TEXT למשנהו גם הוא ספויילר, משום מה הוא לא נשאר חבוי.
אחרי שעה ועשרים יש לי רק 2 מסקנות
1. אובקטיבית זה היה צריך להיות 45 דקות, שעה גג.
2. הסרט הזה היה יכול להיות פרק נחמד בבלואי (שתודה לסטטיסטיקה אף אחד לא היה כותב) כאשר הילדות מעמידות פנים שהן מעלות את רוחות העבר בעוב והינו גומרים עם מוסר השכל על החשיבות של אנשים שאינם לאנשים אחרים והחשיבות של האנשים הנמצאים איתך עכשיו. למה סרט שאמור להיות סרט אימה גרם לי להגיד את זה?
זה סרט עם כמה רגעים חמודים וכמה מצחיקים בים של שום כלום, זה אמור להיות סרט אימה תהיה מפחיד. כרגע עם ארי חוויתי שתי גוונים של משעמם.
אתם יודעים מה
כרגע הביקורת שלי היה אחת לאחת הביקורת של יהונתן צוריה. יש לי רק שאלה אחת, ארי רצה להכין את הסרט כסרט באורך מלא? כי מצפייה בו ובמידסמר אני מרגיש שהתשובה היא לא על שניהם. נקווה שבו מפחד, סרט שארי בטוח רצה להכין יהיה מעניין יותר (ויתרתי על טוב)
גמרתי את הסרט. לא טוב
האאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא. ה ארבעים דקות האחרונות קורעות מצחוק (טוב חצי שעה מתוכן) השאר היה יכול להיות טוב עם הוא היה קצר יותר אבל ממה שראיתי מהג'ונסונים הוא היה גם מותח את זה.
למה תורשתי הוא סרט אימה?
למה??? ולמה כריתת הראש של האמא למה?????????