זה לא בדיוק סרט שודים אלא יותר דרמה – הקצב איטי יחסית והדגש הוא בעיקר על היחסים בין הדמויות וחייהן האישיים ופחות על אקשן ויריות. יש לדוגמא סצינת מכות אחת באמצע הסרט שאין לה שום חשיבות לעלילה ונראה שהיא שם רק כדי לצאת ידי חובה. אם זאת, כשיש אקשן, הוא ריאליסטי ומבוצע היטב.
הסרט לא מתיימר להיות חכם או מהפכני והשאלות שהוא מעלה לא בדיוק חדשות, אבל הוא עושה את זה טוב, בצורה מעניינת ולא כבדה מדי.
הפסקול נהדר, הצילום טוב והשחקנים בסדר גמור. ג׳ף ברידג׳ס נראה ונשמע כמו בן דוד רחוק של טומי לי ג׳ונס מארץ קשוחה.
כמה כבר אמרו ואומרים שהקיץ הזה גרוע. אין טעם לחזור על זה, באמת שהתקופה הקולנועית האחרונה הייתה אחת המאכזבות של השנים האחרונות. אבל פתאום, בשבועיים האחרונים הכל השתנה כמעט לגמרי. 'קפטן פנטסטיק' 'אילים', 'קובו סיפורו של סמוראי', 'כלבי מלחמה', 'באש ובמים'. יש סרטים טובים בקולנוע, נראה שהיובש הארוך מאחורינו. וכמה נהדר היה לסיים אותו סופית ועוד עם סרט כ"כ נהדר.
למען האמת, הכל היה נראה על הנייר טוב מידי.
מערבון מודרני סטייל האחים כהן בשממות המדבריות של אמריקה. הבמאי דייויד מקנזי שהסרט האחרון שלו 'Starred Up', אהוב עלי ביותר. בן פוסטר הנהדר ומעל כולם ג'ף ברידג'ס שלא צריך שארחיב עליו יותר מידי. אפילו הנוכחות של כריס פיין לא הצליחה להוריד ממני את ההתלהבות מהסרט הזה.
ובאיזשהו מקום, הייתה לי הרגשה בגלל התקופה הנוראית הזאת, שאולי מדובר בעוד אכזבה גדולה, ועוד סרט שנראה נהדר על הנייר הולך להמשיך את רצף הכישלונות הזה הזה שנקרא '2016 בקולנוע'.
טעיתי. וכמה זה כיף לטעות.
(ספויילרים כלליים ל'סיקאריו' ו'ארץ קשוחה'.)
'באש ובמים' עוסק בשני מערכות יחסים שונות. בשתיהן שני אנשים שונים מאוד אחד מהשני, ובשניהם לשוני, בסופו של דבר, אין שום משמעות. ושניהם מלוות בפסקול מדהים כ"כ.
הראשונה מתארת שני אחים, שהעובדה שהם אחים היא בערך הדבר היחיד שמקשר בניהם. האח הבכור, טאנר (בן פוסטר), הוא עבריין שריצה עד לא מזמן עשר שנים בכלא בעקבות פשעים שונים. האח הקטן, טובי (כריס פיין), סעד את אמם באותה התקופה שאחיו היה בכלא, עד למותה ממש לא מזמן. האם הורישה לטובי את החווה הדלה של המשפחה, אותה טובי רוצה להוריש לשני בניו הגרים עם גרושתו. אך ישנה בעיה, הבנק, עקב בעיות כספיות של המשפחה, לקח את החווה מידי האם ולא השאיר לאחים דבר, מה שמוביל אותם להתחיל במסע שודים מול סניפי הבנק השונים המפוזרים ברחבי השממות המדבריות של אמריקה.
דווקא טובי, האח השקול, החכם וה'טוב', הוא זה שהוגה את תכנית השודים. ואחיו הפרוע, שרק יצא מהכלא ומחפש סיבות לחזור לשם, נעתר לעזרתו בשמחה רבה.
מערכת היחסים השנייה מתארת שני ריינג'רים מזדקנים מטקסס המתחקים אחר הפושעים במטרה להעמיד אותם לדין. הבכיר בניהם הוא מרכוס המילטון העומד בפני פרישה. אליו מתלווה אלברטו, סגנו האינדיאני למחצה מה שגורם לכל מיני הקנטות לאומניות בין השניים. היחסים האלו שמובילים לכמה קטעים מאוד משעשעים (בניהם אחת הסצנות הטובות בסרט על בקשה להעברת ערוץ בטלוויזיה) גם טומנים בתוכם רבדים עמוקים יותר כאשר שני אנשי החוק המשרתים את ה'צדק' תקופה כ"כ ארוכה הולכים לאיבוד בתוך המערכת אותה הם מייצגים.
שתי מערכות היחסים האלו כתובות פשוט נהדר. בשתיהן השוני הגדול בין שתי הדמויות מוביל למערכת יחסים מורכבת מצד אחד אך גם מאוד מופשטת מצד שני. המניעים של שני האחים מאוד מאוד שונים וכך גם הדרך שלהם להשיג את מבוקשם אך בסופו של דבר המטרה נשארת זהה. אותו הדבר גם בנוגע לשני הריינג'רים המזדקנים, שגישתם לחיים ולעבודה שונה בתכלית אך גם השקפות חייהם איכשהו מתמזגות לדבר אחד.
כי מעל הכל, הסרט הזה מתאר תקופה. והוא מצליח להכניס אותך לאווירה המדברית הצהובה, המעט צינית והמאוד אדישה בצורה מושלמת ועושה זאת בעזרת פסקול מושלם. 'מערבון מודרני' זאת הגדרה שתתאים מאוד לסרט, אך לא הגדרה שיכולה באמת להתקיים. ההרגשה העיקרית שאני הרגשתי מכל הנופים, המבטא, הדמויות הראשיות וכל הסובבים אותם היא חוסר הרלוונטיות של כולם בעולם שהולך ונעלם. עולם בו פשוט מחפשים מניע להמשיך להתגלגל ולא משנה עם המניע הוא כאוס וטירוף, אמונה באל, ילדיך או 'צדק'. העיקר להיות רלוונטיים.
יש הרבה געגוע בסרט למערבונים הישנים והטובים. בזמנים שיכולת להסתובב באמצע המדבר עם אקדח ולהרגיש מלך העולם ובאמת להיות כזה, לעזור לעני ולמסכן נגד אנשי החוק הנתעבים ולהיות אמיץ וגיבור. אין שום גיבורים בסרט ואין שום אמיצים. כל אחד פועל מסיבותיו האישיות כשכבר מזמן לא ברור מה פשע ומה צדק ומה זה משנה. שום דבר כאן לא רלוונטי, ולאף אחד כבר לא אכפת. וזה המאורע המחולל האמתי של הסרט, המדבר השומם.
מהבחינה הזאת, הסרט מתכתב בצורה מאוד בולטת עם 'לא ארץ לזקנים' (ארץ קשוחה) הנהדר של האחים הכהן. העלילה כאן לא באמת דומה בשום צורה, אבל האווירה היא בדיוק אותה אווירה, התחושות מאוד זהות וההזדהות עם 'הגיבור' מזכירה מאוד את ההזדהות עם 'הגיבור' של האחים כהן (אותו גיבור שפשוט נעלם בשלב כלשהו כדי לפנות מקום לשריף המזדקן, המפוכח ולכן גם המבולבל).
הבנקים יוצאים מאוד רע מהסרט הזה, בנקים שמתוארים כרשת סניפים משעממת ובנאלית הפרושה בכל הארץ ומאיימת להטביע את כל הסובבים אותה. ולכן, גם המקומיים, הבנויים בעיקר מסטראוטיפים צפויים אך מתאימים של אנשים שתמיד נמצאים במקומות האלה, (אם זה שחקן פוקר אינדיאני מאיים, בחורה שמחפשת רק סקס או כסף, מלצרית נחמדה ומתוסכלת או סתם היושבים הקבועים בברים בצהרי היום, עם בקבוקי הבירה והמבטא המתאים.) מסיבות כאלה ואחרות, יעזרו לצמד האחים במסעם אל הגאולה.
על איזה 'גאולה' אני מדבר? לא בטוח וכנראה שאין בכלל מילה כזאת במקום שהסרט מתרחש. הכל מרגיש סתמי ומיותר גם כשטובי ומרכוס מחפשים משהו מעבר, משהו שיסביר את פעולותיהם ויגרום להם להאמין במשהו באש ובמים. חיפוש שמגיע לשיא בסצנת הסיום של הסרט.
כאמור, שתי מערכות היחסים האלו מתארות שתי קצוות שונות, אך ככל שמתקדם הסרט ההשוואות שאפשר לערוך בניהן הן בלתי פוסקות עד שבמובן מסוים הן פשוט אותה הגברת בשינוי אדרת.
את התסריט כתב בדיוק ובמיומנות גבוהה מאוד טיילור שרידן, שתמיד מצליח לשים לדמויות בפה את המילים המתאימות ביותר. (ונסלח לו על סצנת ריקוד\מכות קלישאתית ומיותרת של שני האחים שברקע שקיעה ומוזיקה מרגשת) מאוד לא מפתיע לגלות שעבודתו הקודמת הייתה כתיבת התסריט לסרט המצוין של דניס וינלאב-'סיקאריו'. גם כאן תוכלו למצוא סצנה מאוד מותחת בגבול וסצנת סיום בה שני אנשים נפרדים כאשר שניהם לא יהיו כשהיו עד עכשיו.
הצילום כאן פשוט ונהדר הפסקול באמת מעולה (אולי הפסקול הטוב של השנה עד כה) והכל הופך את האווירה שהסרט מנסה לייצר למושלמת. הכל כאן פשוט עובד.
בן פוסטר שחקן נהדר, ולמרות שהדמות שלו קצת מוגזמת מידי הפעם, הוא עושה עבודה טובה מאוד. כריס פיין מפתיע מאוד לטובה ומספק יופי של עבודה וכצפוי, ג'ף ברידיג'ס מלווה במבטא מ'אומץ אמיתי', גונב לכולם את ההצגה בעוד הופעה משובחת לקריירה המפוארת והבלתי נגמרת של השחקן האדיר הזה. איזה הופעה!
'באש ובמים' הוא פשוט סרט נהדר, אחר ומרענן. המים השקטים שלו חודרים כמו אש שיודעת להתפוצץ בדיוק ברגעים הנכונים. אין כאן אמירות חד משמעיות, יש כאן המון חומר למחשבה שעשוי ברמה מאוד גבוה, איטית ומהרהרת. וגם בלי זה, דיוויד מקנזי מצליח לשלב את כל האלמנטים המצוינים שנמצאים לו ביד ויוצר כאן פנינה קולנועית שאולי לא מושלמת אבל חד משמעית שווה צפייה ומאוד מומלצת.
ובעיקר משלימה את הבשורה- יש סרטים לראות בקולנוע. לכו לראות אותם!
אני מבין מאיפה ההתלהבות מהסרט הזה. זה בעיקר בגלל השיממון הקולנועי של הקיץ הזה בפרט ושל השנים האחרונות בכלל (כמה סרטים 'מעיפים' באמת ראיתם בשנים האחרונות?).
ולכן, למרות שהסרט הזה לא מביא שום בשורה ושום סצנה באמת טובה שתחקק בזכרון – עדיין המבקרים עפו עליו כי זה באמת כמו למצוא נווה מדבר (תרתי משמע בהתייחס לנופים בסרט)…
אז כן. הוא עשוי טוב. מצולם טוב. משוחק טוב (לא יודע מה כולם רוצים מכריס פיין, כנראה 'מחפשים' אותו כמו כל שחקן מצודד אחר) ולפרקים אף כתוב טוב. ועדיין, יצאתי ממנו באותה תחושה שיצאתי משומרי הגלקסיה למשל. סבבה של סרט. זהו.
אני גם לא מבין מה כולם אומרים שג'ף ברידג'ס גונב את ההצגה. הוא די עושה את אותה דמות מ'אומץ אמיתי' ובכלל, עם תפקיד כזה לא גונבים הצגה. כי הוא דמות מרכזית, שנונה שיש לה הרבה בשר ועומק. לגנוב את ההצגה זה עם תפקיד קטן לדמות יחסית שטוחה ולא משמעותית. כמו למשל בניסיו דל טורו בתור פנסטר בהחשוד המיידי.
בקשר למה שכתבת על זה שכולם מונעים מאינטרסים אישיים – זאת הביקורת הסמויה על הקפיטליזם. כל אחד דואג לתחת שלו. הביקורת הגלויה היא הבנקים שרוכבים על הגב של החלשים כדי להתעשר יותר.
מה שכן, יש כמה דברים קצת לא הגיוניים או הזויים בסרט.
אתעכב על אחד מהם.
בסוף הסרט ג'ף ברידג'ס מגיע לבית של טובי אחרי שהשוטרת (או חוקרת) אמרה לו שאין מצב שזה טובי. שלא זיהו אותו, שהוא לא עבר על החוק מעולם, ושהוא ירש אדמה שמניבה בשבוע יותר ממה שהוא שדד.
אנחנו לא יודעים את זה עדיין אבל ג'ף ברידג'ס יודע שזה כן טובי. רק מה שהוא לא מבין זה את המניע.
וזה קצת מגוחך. אתה ריינג'ר חכם מספיק להבין שזה הוא, אבל אתה לא מבין למה הוא עשה את זה?
הרי ידוע לך מה עבר על הבית ועל אמא שלו. אז כאילו מה המשחק הזה של 'אני כזה חכם, אבל לא עליתי על פרט כל כך טריויאלי ומתבקש של נקמה'.
בכל מקרה, סרט טוב ששווה צפיה. אבל בחיאת, הוא לא כ-ז-ה גדול. לא בעיני בכל אופן.
אמנם הביצוע של השלישייה פוסטר-פיין ברידג'ס לגברים המסוקסים מטקסס נהדר, אבל לטעמי הכוכב האמיתי נמצא מאחורי הקלעים.
זהו תסריטו השני של טיילור שרידאן, ואחרי שסיקאריו זכה במועמדות לאוסקר אני לא אופתע אם גם באש ובמים יגיע למעמד דומה. בכל מקרה שרידאן מסתמן כשם שכדאי יהיה לשים לב אליו בהמשך הדרך.
הכוכב האמיתי של הסרט הוא דיוויד מקנזי שבונה לעצמו לאט לאט קריירה מכובדת ביותר. הוא לא מצליח להגיע לשיאים של "כוכב עולה" (התסריט של טיילור שרידאן מונע ממנו את זה) אבל הוא כן מצליח ליצור את המצרך הנדיר של סרט קיץ למבוגרים: משהו שגם אם הוא לא חכם או יצירת מופת, הוא כיף מספיק שאתה סולח לו על הפגמים שלך והוא עוסק באנשים אמיתיים בעולם שלנו ברמת אינטלגנציה. הפלא העיקרי של הסרט הוא איך כריס פיין באחת מתצוגות המשחק הכי פחות משכנעות של השנה מצליח לא להרוס את הסרט. לסרט שבו העיסוק במשפחה כל כך עיקרי, הוא נראה כאילו הוא נחת מעולם חיצון. לא הייתי מאמין לו שהוא אבא, אח, בן או קרוב משפחה כללי של משהו שאינו בולי עץ. אולי אם היו מחליפים אותו בשחקן יותר מוכשר הסרט היה כן מצליח להיחשב יצירת מופת בעיני. או שאולי אם היו משייפים את התסריט יותר.
בכל מקרה, כיפי מאוד ונחמד לראות שהוא כן הצליח למצוא את הנישה הביקורתית שלו (וחבל שהוא לא הגיע ליותר קהל) אבל לא יצירת המופת של השנה או משהו.
אחלה סרט
לא יצירת מופת, אבל בהחלט לא רע בכלל.
זה לא בדיוק סרט שודים אלא יותר דרמה – הקצב איטי יחסית והדגש הוא בעיקר על היחסים בין הדמויות וחייהן האישיים ופחות על אקשן ויריות. יש לדוגמא סצינת מכות אחת באמצע הסרט שאין לה שום חשיבות לעלילה ונראה שהיא שם רק כדי לצאת ידי חובה. אם זאת, כשיש אקשן, הוא ריאליסטי ומבוצע היטב.
הסרט לא מתיימר להיות חכם או מהפכני והשאלות שהוא מעלה לא בדיוק חדשות, אבל הוא עושה את זה טוב, בצורה מעניינת ולא כבדה מדי.
הפסקול נהדר, הצילום טוב והשחקנים בסדר גמור. ג׳ף ברידג׳ס נראה ונשמע כמו בן דוד רחוק של טומי לי ג׳ונס מארץ קשוחה.
בקיצור, שווה.
נכון מאוד
נכון לעכשיו זה הסרט הטוב ביותר שהיה השנה, אפילו יותר מקפטן פנטסטיק. וג'ף ברידג'ס מעולה לא פחות מברוס דרן בשמונת השנואים.
יצירת מופת
סרט אדיר שלצערי לא יקבל מספיק הערכה
דרמה אנושית נהדרת
אמנם הביצוע של השלישייה פוסטר-פיין ברידג'ס לגברים המסוקסים מטקסס נהדר, אבל לטעמי הכוכב האמיתי נמצא מאחורי הקלעים.
זהו תסריטו השני של טיילור שרידאן, ואחרי שסיקאריו זכה במועמדות לאוסקר אני לא אופתע אם גם באש ובמים יגיע למעמד דומה. בכל מקרה שרידאן מסתמן כשם שכדאי יהיה לשים לב אליו בהמשך הדרך.
ביקורת קצת יותר ארוכה על הסרט:
https://gal015.wordpress.com/2016/08/29/hell-or-high-water/
סרט כיפי מאוד, גם אם פגום
הכוכב האמיתי של הסרט הוא דיוויד מקנזי שבונה לעצמו לאט לאט קריירה מכובדת ביותר. הוא לא מצליח להגיע לשיאים של "כוכב עולה" (התסריט של טיילור שרידאן מונע ממנו את זה) אבל הוא כן מצליח ליצור את המצרך הנדיר של סרט קיץ למבוגרים: משהו שגם אם הוא לא חכם או יצירת מופת, הוא כיף מספיק שאתה סולח לו על הפגמים שלך והוא עוסק באנשים אמיתיים בעולם שלנו ברמת אינטלגנציה. הפלא העיקרי של הסרט הוא איך כריס פיין באחת מתצוגות המשחק הכי פחות משכנעות של השנה מצליח לא להרוס את הסרט. לסרט שבו העיסוק במשפחה כל כך עיקרי, הוא נראה כאילו הוא נחת מעולם חיצון. לא הייתי מאמין לו שהוא אבא, אח, בן או קרוב משפחה כללי של משהו שאינו בולי עץ. אולי אם היו מחליפים אותו בשחקן יותר מוכשר הסרט היה כן מצליח להיחשב יצירת מופת בעיני. או שאולי אם היו משייפים את התסריט יותר.
בכל מקרה, כיפי מאוד ונחמד לראות שהוא כן הצליח למצוא את הנישה הביקורתית שלו (וחבל שהוא לא הגיע ליותר קהל) אבל לא יצירת המופת של השנה או משהו.