עלילה סטנדרטית עם דיאלוגים הוליוודיים במובן הזה שאף אחד במציאות לא מדבר ככה וכבר שמעתי את המשפטים האלה במאה סרטים אחרים, ואין אפילו איזה משפט מגניב, מעורר מחשבה או מצחיק מדי פעם. גם הקונפלקטים של הדמויות (בעיקר עם נשותיהם) מוכרים מדי ומייקל מאן לא מוסיף שום אספקט מעניין מבחינה נרטיבית. מה שהחזיק אותי אופטימי לאורך רוב הסרט הוא דווקא זה שמדובר בסרט של שלוש שעות ולכן תמיד אמרתי לעצמי שיש לו זמן להשתפר. לא באמת ציפיתי שיהיה שיפור ברמת הדיאלוגים או בעומק של הדמויות אבל קיוויתי שמבחינה עלילתית יתחיל להיות לי אכפת ממשהו שקורה שם. אולי ברגע שעלילת אחת ממיליון הדמויות המשניות הלא קשורות תצטלב לה עם העלילה הראשית. אחרי שעתיים הבנתי שגם זה לא יקרה ושההתרחשויות פה לא מצדיקות את האורך המוגזם.
אותה עלילה ראשית היא מאוד פשוטה, הולכת בקו ישר, בלי פיתולים מעניינים ובלי צורך במאמץ מסוים על מנת לעקוב אחריה. א' מוביל ל-ב' שמוביל ל-ג' וזה נגמר. בשום שלב לא הייתה לאף דמות בחירה שלא היה לי ברור שהיא תיקח. הסרט משום מה מתעקש לזרוק בפני הדמויות מקרים בהן הן צריכות לבחור אחת משתי אופציות כשתמיד, בלי יוצא מן הכלל, הבחירה הייתה ברורה וצפויה מדי. ואגב, הבחירה הזאת היא תמיד הבחירה הטפשית יותר שמן הסתם נבחרה בשביל להניע את העלילה (היא כן נבחרה באופן די משכנע, יצוין להגנת הסרט).
העלילות משנה סתמיות אחת אחת ומצטלבות עם הראשית באופן הכי פשטני ולא מעניין שאפשר (באמת היה צריך את כל הסיפור רקע של הבחור מהדיינר רק בשביל זה? הדמויות של האנק אזאריה ושל ויליאם פיצ'נר באמת כאלה נחוצות לסיפור?).
בכל הסרט לא הייתה שום תוכנית גאונית לא מצד השודדים ולא מצד השוטרים. סצינות שוד סתמיות מאוד וחסרות תחכום כשממול יש שוטרים שתמיד ברגע האחרון שומעים איזה משהו ברחובות על משהו שגורם להם להגיע לזירת הפשע באיחור קל. איפה עבודת הבילוש המתוחכמת שהייתי מצפה מסרט כזה?
יש לא מעט רגעים בהם דה נירו ואל פאצ'ינו מנסים לצאת קשוחים וזה יוצא להם קצת מגוחך במקום אבל באופן שמצאתי כחיובי דווקא. רגעים כאלה שמראים שלהפגין facade קשוח זה עבודה וזה לא תמיד מצליח לך בכל סיטואציה. אני לא יודע אם זה היה מכוון או לא (משער שלא) אבל חיבבתי את הרגעים האלה. כמו למשל כשאל פאצ'ינו צועק על מישהי ואז הוא נזכר שהוא צריך לשבור משהו תוך כדי בשביל לצאת מאיים אבל הוא עושה את זה בתזמון מוזר ולא טבעי, ממש כאילו הוא נזכר שהוא צריך לעשות את זה מאוחר מדי ותוך כדי רצף הצעקות, ולא כי זה הרגיש לו טבעי. זה יוצא מגוחך אבל באופן שהאניש אותו טיפה יותר באותו רגע. במצאיות אני מניח שאלה היו פשוט הוראות בימוי גרועות מצד מייקל מאן.
יש כמה רגעים של כתיבה גרועה (זה נחמד שרציתם לתת לדמות של דה נירו את הרגע הזה שהוא צריך לבחור בין לברוח לבין הבת זוג שלו אבל למה בצורה הכל כך 'ברור שזה מה שהוא צריך לעשות אין פה שאלה' הזאת במקום איזה רגע של קונפליקט מעניין? ומה זו התגובה האובר דרמתית ומוגזמת של הבת זוג שלו? היא לא קולטת את הסיטואציה? וכמובן שהתסריט היה צריך להרוס את כל הפואנטה של הסצינה הזאת כשכבר בסצינה שאחריה התגלה שדה נירו לא באמת הצליח להתחמק אז מה עשינו בזה בעצם?), כמה רגעים של בימוי גרוע (הרבה שוטים מכוערים {לצד כמה יפים, יש לציין}, מוזיקה מזעזעת, מיקס סאונד בעייתי, תאורה של הצגת תיאטרון זולה בסצינות הפנים/לילה) וכמה סצינות בודדות שהן גם וגם (דה נירו ומה שמה על הגג אחרי הפגישה הראשונה שלהם, או הסצינה של האימא שמגלה שבתה נרצחה ואל פצ'ינו צריך לנחם אותה שהופכת לסצינת ריקוד מצחיקה משום מה).
אני לא מחובביו של המלחין אליוט גולדנת'ול אבל הוא אף פעם לא הפריע לי כמו פה. המוזיקה כל כך לא אחידה בסגנון שלה. לפעמים זו מוזיקת סרטי פורנו משנות השמונים, לפעמים זו מוזיקה אלקטרונית, פתאום מישהי עושה סרנדה לא קשורה ברקע ולפעמים זה סתם כינורות שמופיעים ברגעים הכי לא מתאימים רק בשביל שנדע שמדובר ברגע עצוב ובמקום זה מוציאות את הצופה מהאווירה (שגם ככה לא הייתה עובדת עליי כי התסריט לא עבד אבל המוזיקה גורמת לסצינה להיות מעצבנת ממש). היו רגעים שהפסקול עבד טוב (בעיקר העיבוד של Moby לשיר של Joy Division) אבל רוב הפעמים הוא רק הפריע והרגיש חסר השראה ומיותר לגמרי.
אל פאצ'ינו יכול בבקשה להפסיק לנתק לאנשים את הטלאפון בפרצוף בלי להגיד 'ביי' או 'תודה'? חשבתי שהוא אחד הטובים וזה עושה לי יותר אנטי אליו מכל שוד בנק או פשע אחר שנעשה בסרט על ידי הרעים.
ולא ראיתי כל כך הרבה חוסר היגיון לגבי איך דמויות מגיעות ממקום א' למקום ב' כל כך מהר מאז העונה האחרונה של 'משחקי הכס'.
וסצינת העימות האחרון הייתה גרועה ממש ואנטי קליימטית בטירוף.
את הדברים החיוביים היחידים שמצאתי בסרט אני יכול לתמצת עם שתי שמות: אל פאצ'ינו ודה נירו. אה, וסצינת הדיינר ביניהם. הדיאלוג המעניין היחיד לאורך כל הסרט (למרות שגם במהלכו דמותו של דה נירו זורקת משפט טיפשי לקראת הסוף שהורס קצת).
אני צריך להפסיק לראות סרטים בנטפליקס. זה תמיד שעה ראשונה באיכות טובה, שעה שניה באיכות גרועה ושעה שלישית (אם יש כזאת) באיכות שאפשר לספור בה את הפיקסלים.
אחד מגדולי סרטי המשטרה בהיסטוריה. שילוב אדיר של משחק ובימוי.
זהו, אין לי מה להוסיף, בעצם.
סרט השודים הכי טוב שיש.
(ל"ת)
אוף, איזה מלכים פאצ'ינו ודה נירו
(ל"ת)
לאוהבי הסרט
עלה פודקאסט על הסרט של ביל סימונס עם מייקל מאן, מומלץ בחום.
יש גם את הראיון הארוך הזה עם מי שהגיב מעליך
https://www.youtube.com/watch?v=Ju3GJhlM4EE
משעמאאאאאם
עלילה סטנדרטית עם דיאלוגים הוליוודיים במובן הזה שאף אחד במציאות לא מדבר ככה וכבר שמעתי את המשפטים האלה במאה סרטים אחרים, ואין אפילו איזה משפט מגניב, מעורר מחשבה או מצחיק מדי פעם. גם הקונפלקטים של הדמויות (בעיקר עם נשותיהם) מוכרים מדי ומייקל מאן לא מוסיף שום אספקט מעניין מבחינה נרטיבית. מה שהחזיק אותי אופטימי לאורך רוב הסרט הוא דווקא זה שמדובר בסרט של שלוש שעות ולכן תמיד אמרתי לעצמי שיש לו זמן להשתפר. לא באמת ציפיתי שיהיה שיפור ברמת הדיאלוגים או בעומק של הדמויות אבל קיוויתי שמבחינה עלילתית יתחיל להיות לי אכפת ממשהו שקורה שם. אולי ברגע שעלילת אחת ממיליון הדמויות המשניות הלא קשורות תצטלב לה עם העלילה הראשית. אחרי שעתיים הבנתי שגם זה לא יקרה ושההתרחשויות פה לא מצדיקות את האורך המוגזם.
אותה עלילה ראשית היא מאוד פשוטה, הולכת בקו ישר, בלי פיתולים מעניינים ובלי צורך במאמץ מסוים על מנת לעקוב אחריה. א' מוביל ל-ב' שמוביל ל-ג' וזה נגמר. בשום שלב לא הייתה לאף דמות בחירה שלא היה לי ברור שהיא תיקח. הסרט משום מה מתעקש לזרוק בפני הדמויות מקרים בהן הן צריכות לבחור אחת משתי אופציות כשתמיד, בלי יוצא מן הכלל, הבחירה הייתה ברורה וצפויה מדי. ואגב, הבחירה הזאת היא תמיד הבחירה הטפשית יותר שמן הסתם נבחרה בשביל להניע את העלילה (היא כן נבחרה באופן די משכנע, יצוין להגנת הסרט).
העלילות משנה סתמיות אחת אחת ומצטלבות עם הראשית באופן הכי פשטני ולא מעניין שאפשר (באמת היה צריך את כל הסיפור רקע של הבחור מהדיינר רק בשביל זה? הדמויות של האנק אזאריה ושל ויליאם פיצ'נר באמת כאלה נחוצות לסיפור?).
בכל הסרט לא הייתה שום תוכנית גאונית לא מצד השודדים ולא מצד השוטרים. סצינות שוד סתמיות מאוד וחסרות תחכום כשממול יש שוטרים שתמיד ברגע האחרון שומעים איזה משהו ברחובות על משהו שגורם להם להגיע לזירת הפשע באיחור קל. איפה עבודת הבילוש המתוחכמת שהייתי מצפה מסרט כזה?
יש לא מעט רגעים בהם דה נירו ואל פאצ'ינו מנסים לצאת קשוחים וזה יוצא להם קצת מגוחך במקום אבל באופן שמצאתי כחיובי דווקא. רגעים כאלה שמראים שלהפגין facade קשוח זה עבודה וזה לא תמיד מצליח לך בכל סיטואציה. אני לא יודע אם זה היה מכוון או לא (משער שלא) אבל חיבבתי את הרגעים האלה. כמו למשל כשאל פאצ'ינו צועק על מישהי ואז הוא נזכר שהוא צריך לשבור משהו תוך כדי בשביל לצאת מאיים אבל הוא עושה את זה בתזמון מוזר ולא טבעי, ממש כאילו הוא נזכר שהוא צריך לעשות את זה מאוחר מדי ותוך כדי רצף הצעקות, ולא כי זה הרגיש לו טבעי. זה יוצא מגוחך אבל באופן שהאניש אותו טיפה יותר באותו רגע. במצאיות אני מניח שאלה היו פשוט הוראות בימוי גרועות מצד מייקל מאן.
יש כמה רגעים של כתיבה גרועה (זה נחמד שרציתם לתת לדמות של דה נירו את הרגע הזה שהוא צריך לבחור בין לברוח לבין הבת זוג שלו אבל למה בצורה הכל כך 'ברור שזה מה שהוא צריך לעשות אין פה שאלה' הזאת במקום איזה רגע של קונפליקט מעניין? ומה זו התגובה האובר דרמתית ומוגזמת של הבת זוג שלו? היא לא קולטת את הסיטואציה? וכמובן שהתסריט היה צריך להרוס את כל הפואנטה של הסצינה הזאת כשכבר בסצינה שאחריה התגלה שדה נירו לא באמת הצליח להתחמק אז מה עשינו בזה בעצם?), כמה רגעים של בימוי גרוע (הרבה שוטים מכוערים {לצד כמה יפים, יש לציין}, מוזיקה מזעזעת, מיקס סאונד בעייתי, תאורה של הצגת תיאטרון זולה בסצינות הפנים/לילה) וכמה סצינות בודדות שהן גם וגם (דה נירו ומה שמה על הגג אחרי הפגישה הראשונה שלהם, או הסצינה של האימא שמגלה שבתה נרצחה ואל פצ'ינו צריך לנחם אותה שהופכת לסצינת ריקוד מצחיקה משום מה).
אני לא מחובביו של המלחין אליוט גולדנת'ול אבל הוא אף פעם לא הפריע לי כמו פה. המוזיקה כל כך לא אחידה בסגנון שלה. לפעמים זו מוזיקת סרטי פורנו משנות השמונים, לפעמים זו מוזיקה אלקטרונית, פתאום מישהי עושה סרנדה לא קשורה ברקע ולפעמים זה סתם כינורות שמופיעים ברגעים הכי לא מתאימים רק בשביל שנדע שמדובר ברגע עצוב ובמקום זה מוציאות את הצופה מהאווירה (שגם ככה לא הייתה עובדת עליי כי התסריט לא עבד אבל המוזיקה גורמת לסצינה להיות מעצבנת ממש). היו רגעים שהפסקול עבד טוב (בעיקר העיבוד של Moby לשיר של Joy Division) אבל רוב הפעמים הוא רק הפריע והרגיש חסר השראה ומיותר לגמרי.
אל פאצ'ינו יכול בבקשה להפסיק לנתק לאנשים את הטלאפון בפרצוף בלי להגיד 'ביי' או 'תודה'? חשבתי שהוא אחד הטובים וזה עושה לי יותר אנטי אליו מכל שוד בנק או פשע אחר שנעשה בסרט על ידי הרעים.
ולא ראיתי כל כך הרבה חוסר היגיון לגבי איך דמויות מגיעות ממקום א' למקום ב' כל כך מהר מאז העונה האחרונה של 'משחקי הכס'.
וסצינת העימות האחרון הייתה גרועה ממש ואנטי קליימטית בטירוף.
את הדברים החיוביים היחידים שמצאתי בסרט אני יכול לתמצת עם שתי שמות: אל פאצ'ינו ודה נירו. אה, וסצינת הדיינר ביניהם. הדיאלוג המעניין היחיד לאורך כל הסרט (למרות שגם במהלכו דמותו של דה נירו זורקת משפט טיפשי לקראת הסוף שהורס קצת).
אני צריך להפסיק לראות סרטים בנטפליקס. זה תמיד שעה ראשונה באיכות טובה, שעה שניה באיכות גרועה ושעה שלישית (אם יש כזאת) באיכות שאפשר לספור בה את הפיקסלים.
סקרנת אותי עם סצנת הזריקה של פאצ'ינו
(ל"ת)
איפה הזכרתי סצינת זריקה?
(ל"ת)