-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
שמונת השנואים
The Hateful Eight
מערבון על שמונה אנשים לא נחמדים.
תאריך הפצה בארה"ב: 25/12/2015
תאריך הפצה בישראל: 07/01/2016
כל מה שאפשר לצפות מטרנטינו: המון דיאלוגים מעולים עם אלימות קשה בסוף. כמעט שלוש שעות של בידור קולנועי משובח.
ומסתבר-
לא, זה לא הפרוייקט הבא של טרנטינו. כנראה.
http://m.imdb.com/news/ni56696884/
פוסטר רשמי ראשון-
http://www.vulture.com/m/2014/07/tarantinos-hateful-eight-poster-is-fully-cool.html?mid=facebook_vulture
הסרט "השמיני" של טרנטינו!?
(ל"ת)
רשמית, שמונת הנתעבים יהיה הסרט ה-7.75 של טרנטינו.
זה בהנחה וסופרים את "להרוג את ביל" בתור סרט אחד ומתעלמים מ"עיר החטאים".
אבל לא יכולים לספור את 'קיל ביל' כסרט אחד.
גם אם טנרטינו היה רוצה ששני הסרטים יהיו אחד זה לא מה שהוא קיבל. אלה שני סרטים שונים שהופצו בנפרד, כל אחד עם כתוביות פתיחה וסיום משלו. והאמת שעדיף ככה. אני חושב שהם היו עובדים הרבה פחות טוב בתור סרט ארוך אחד.
ה-0.75 זה "חסין מוות"? אצלנו הוא הופץ בנפרד ולא כחלק מ-'גריינהאווס'. הוא נחשב כסרט בפני עצמו.
לספירת טרנטינו
1. כלבי אשמורת
2. ספרות זולה
2.25 ארבעה חדרים
3.25 ג'קי בראון
4.25 להרוג את ביל 1
5.25 להרוג את ביל 2
5.75 חסין מוות
6.75 ממזרים חסרי כבוד
7.75 ג'אנגו ללא מעצורים
8.75 שמונת הנתעבים
אני חושב שהספירה שלפיה מדובר בסרט השמיני שלו היא כזאת שמתייחסת לסרטים שלמים בלבד, ולכן לא כוללת את "ארבעה חדרים" (כמובן) וגם לא את "חסין מוות" (שלא הופץ בארה"ב כסרט שלם, אלא כחצי מ"גריינדהאוס"). או זה, או שהוא באמת מתייחס ל"קיל ביל" כאל סרט אחד, מה שעשוי להיות רמז לגירסה המלאה והמאוחדת של הסרט שאמורה (לטענתו של טרנטינו) לצאת גם היא מתישהו ב-2015.
לדעתי הספירה מתייחסת לקיל ביל כסרט אחד
כי סביר להניח שבעייני טרנטינו הוא בעצם סרט אחד שחולק לשניים והופץ כשניים, אבל בעיינו הוא עדיין אחד. ל'חסין מוות' יצאה גרסה מלאה מחוץ לארה"ב כך שכנראה הוא מחשיב אותו. את 'ארבעה חדרים' (וגם את 'היום הולדת של החבר הכי טוב שלי') הוא לא מחשיב כי אלו סרטים לא מלאים ('ארבעה חדרים' הוא ביים רבע ממנו ו'היום הולדת…' הוא סרט שחצי ממנו נשרף ורק חצי ממנו קיים).
תהיה הסיבה אשר תהיה
טרנטינו עדיין מדבר על פרישה אחרי סרטו העשירי. אז אולי זה טוב, אחרי הכל, שהוא חושב ש-'שמונת הנתעבים' הוא סרטו השמיני ולא התשיעי.
קיל ביל 1 נפתח בסרטו הרביעי של טרנטינו, ב-2 לא מופיע כלום.
אז היה משהו די מדויק בדיון ההוא אחרי הכל:
מערבון על שמונה אנשים לא נחמדים, ואולי, רק אולי (בעזרת השם ובישועתו), אחת מהן תהיה ג'ניפר לורנס.
למקרה שתהיתם כיצד הייתה נראית פארודיה של אלמדובאר עם טרנטינו או איך סמואל אל. ג'קסון היה נראה בתפקיד הדוקטור:
תמונות ראשונות של צוות השחקנים של הסרט
עם כל החדשות על שיטת הצילום
יש בארץ קולנוע עם מקרן שיכול להקרין פילם 70ממ או שימירו את זה לדיגיטלי ולמסך הרגיל?
ככל הידוע לי, אין.
פעם היה באיימקס בקריות, אבל הוא כבר לא פעיל.
יש תאריך!
הסרט ייצא בארה"ב להקרנות מוגבלות ב-70 מ"מ בחג המולד וב-8 בינואר ייצא להקרנות סדירות.
http://www.comingsoon.net/movies/news/449851-the-hateful-eight-to-premiere-in-70mm-on-christmas-day#/slide/1
ומה הסיכוי שהקרנה כזאת תקרה בישראל?
אפסי. הנה עניתי לעצמי.
טריילר חדש
לא מחסידי טרנטינו,
אבל דיים זה נראה טוב.
קישור
8 דקות על 70 מ"מ וה-Roadshow שמתכונן לסרט
https://www.youtube.com/watch?v=SGg2N32Z-co
לפי IMDB, באמת גרסאת ה-roadshow ב-70 מ"מ ארוכה ב-16 דקות. לא יודע אם זה כולל את ה-intermission.
בהנחה שבארץ יהיו רק הקרנות דיגיטליות, הדבר היחיד שיישאר לנו מכל מה שנאמר בסרטון זה המסך הרחב מהרגיל.
שזה גם לא מדויק
כי זה לא שהמסך רחב יותר, הוא צר יותר (ע"ע letterbox)
(וזה לא שאני לא בעניין)
אין מילים לתאר כמה חשק הסרטון הזה עשה לי לראות ב-70mm
(ל"ת)
הנה מה שאהרן קשלס חשב על הסרט הזה:
"צחוק וכיף בצד, ואין לי ספק שהחיוך לא יירד מפרצופיהם של מעריצי טרנטינו במשך 187 דקות משעשעות ומותחות, "שמונת השנואים" הוא סרטו הקשוח והברוטאלי ביותר של קוונטין טרנטינו. לא בגלל דליי הדם שנשפכים בו, והם נשפכים בגל-גלונים, כמו בגלל האופן שבו היוצר המהולל משתמש בבקתת הדמים כדי להציע ניתוח חסר פשרות ומעצורים של החברה האמריקאית.
אי-שם באמצע שום מקום נפגשים להם אנשי קונפדרציה ישישים, מורדים גזעניים, אפרו-אמריקאים גאים ששירתו בצבא הצפון, מקסיקנים, בריטים ונשים- כולם גזענים, כולם תליינים.
"שמונת השנואים" הוא הרגע שבו האב קוונטין טרנטינו נתן את ברכתו לחתונת הדמים של אגתה כריסטי וסרג'יו ליאונה וזה אך מתבקש שעל התזמורת ינצח מלחין אחד ענק- אניו מוריקונה.
עם אוברטורה נהדרת, הפסקה, הופעות ענק (ג'קסון, ראסל וגוגינס במיוחד) ועותק לתפארת 70 המילימטרים קוונטין טרנטינו יעניק לכם השנה את הקולנוע שגדלתם עליו- את הקולנוע שחלמתם עליו."
הקישור משום מה לא עבד:
https://www.facebook.com/aharon.keshales?fref=ts#
ועכשיו לקמט, לקרוע לחתיכות
ולבלוע עם כוס מים את הביקורת הזאת, ולשכוח שקראתי אותה עד לאחר שאראה את הסרט.
כל דרך פעולה אחרת רק תקלקל.
לא הבנתי מה בביקורת הרס לך?
(ל"ת)
התכוונת לשאול אותי?
(ל"ת)
אני מניח.
(ל"ת)
טוב, השרשור היה מטעה.
לשאלתך, אני אסביר באנלוגיה – נניח שאתה עומד לצאת לבליינד דייט, וחבר שלך שסידר לך אותו מספר לך ש"היא אחלה, נחמדה, חכמה, ונראית כמו אנג'לינה ג'ולי". מה נראה לך, זה ישפר את הסיכוי שתתלהב או ייחרב אותו?
"קוונטין טרנטינו יעניק לכם השנה את הקולנוע שגדלתם עליו"
קוונטין טרנטינו ביים את דיג-דיג-דוג?!
רגע, אז אולי גם את "סופרבוי"?!
זה יסביר ממש הרבה.
דיג-פ****ג-דוג התכוונת...
(ל"ת)
כן אה
אוברטורה הפסקה 187 דקות 70 מ"מ אה רגע
מה אנחנו מקבלים?
הבנתי שלארץ תגיע גרסה מקוצרת של הסרט, מישהו יודע עוד פרטים על למה וכמה?
לארץ תגיע הגרסה הרגילה של הסרט.
ההפצה של עותקי ה-70 מ"מ, שלא תהיה בארץ כי אין פה שום מקרן שכזה, כוללת 18 דקות נוספות. ה-18 דקות הללו כוללות 12 דקות של הפסקה עם הכיתוב Intermission על המסך לצלילי מוזיקה קלאסית (בדומה למה שיש באמצע של 'חלף עם הרוח' או 'בארי לינדון' של קובריק) ועוד שש דקות אקסטרה של סרט שנגרעו מהגרסה הרגילה.
אז אתה אומר שאנחנו נקבל את הגרסא המתישה
שמחייבת אותך לשבת על הכיסא במשך כמעט 3 שעות בלי הפסקה?
12 דקות נשמע לי כמו הפסקה סבירה
(ל"ת)
אנחנו נקבל את אותה גרסה שכולם מקבלים
(חוץ מהמעט הקרנות 70 מ״מ שהפרזנטציה של הסרט בהם קצת שונה). אף אחד לא מביא לפה מוצא חתוך או משהו ולשבת קרוב לשלוש שעות לסרט זה…. לא כזה נדיר
תודה על התשובות חברים
מודה שירדה לי אבן מהלב
בסרט שמופיע בארץ מופיעה השקופית 'intermission'
אבל משום מה היא מופיעה כ10 דקות אחרי שחוזרים מההפסקה ונמשכת כ10 שניות (גלובוסמקס מודיעין) חוצמזה, לא הבנתי את השרשרת על פילם ושיטת צילום וכנ"לאה מה שאני ראיתי היה לא מרשים מבחינת חדות, קונטרסט או צבע בהשוואה לסרטים אחרים שמופיעים בארץ.
זה כי אתה ראית גרסא רגילה לגמרי בהקרנה דיגיטלית,
שכוללת שקופית של ״הפסקה״ בגלל יהירות של הבמאי, וכוללת גם הפסקה אמיתית 10 דקות לפני בגלל טמטום של בית הקולנוע.
לפי מה שהבנתי
מהדיונים במסג׳ בורדס ב-IMDb (ושם יש אנשים מארה״ב שהספיקו כבר לראות את שתי הגרסאות) הדקות שנחתכו מהסרט (בין הגרסאות) הם פשוט צילומי נוף שלא משפיעים על העלילה.
צפיתי בסקרינר, אלך גם לקולנוע
'שמונת השנואים' של טרנטינו מחפה כהוגן על 'ג'אנגו' הבינוני, כי הפעם אין יומרה מקושקשת ומתלהבת מעצמה. טוב, רק קצת. וכשהמינון האינפנטילי נסבל ומתקבל על הדעת, אפשר להתפנות ללא פחות מאשר קולנוע שכולו הנאה צרופה. זה מערבון קומי שמתהפך מצד לצד, תיאטרון דמים מרושע והעלאה באוב של זכרונות טריים ועגומים ממלחמת האזרחים. טרנטינו לא משכתב את עצמו מחדש ואין זכר לגאוניות של 'ספרות זולה' או 'כלבי אשמורת' אבל יש פה תסריט מצחיק ומבדר. סמואל אל. ג'קסון גונב את ההצגה.
אני שמח שאתה אומר את זה כי
א. ג'אנגו אכן היה בינוני מאד.
ב. אפילו בקולנוע, הטריילר שלו ממש לא עשה לי את זה. ומאחר שיותר קל לעשות טריילר טוב מסרט טוב, זה לא בישר טובות לגבי הסרט. אז טוב לשמוע דעה מעודדת.
אני דווקא אהבתי את ג'אנגו
יותר מאת 'שמונת השנואים' כי למרות המגרעות שלו, הוא היה הרבה יותר מעניין.
'שמונת השנואים' מתרחש ברובו בתוך חלל אחד (זה לא ספוילר, כן?) וכמו שאמרת אין בו את הגאוניות של 'כלבי אשמורת' שתעזור לי להצליח להתעלם מזה. הדיאלוגים די טובים כמו כל סרט של טרנטינו אבל זהו בגדול.
עוד משהו שאכזב אותי היתה המוזיקה של אניו מוריקונה, אני חשבתי שהשילוב בין אחד היוצרים שיודעים לעשות שימוש מדהים בכל מה שקשור לפסקול ובין המלחין של כמה מהנעימות הזכורות ביותר בקולנוע יביא תוצאה מדהימה. ולא. היו כמה רגעים נחמדים בפסקול, רוב הסרט היה די שקט ומבחינה מוזיקלית הסרט היה פחות טוב מסרטים אחרים של טרנטינו, כאלה שאין להם פסקול מקורי.
בסך הכל נהניתי ויכול להיות בצפייה שניה הסרט ישתפר פלאים בעיניי (קרה לי עם 'ספרות זולה' שהיום אחרי כמה וכמה צפיות הוא כנראה הסרט האהוב עליי) אבל כרגע התחושה הכללית שלי מהסרט היא אכזבה.
ממש לא
אם להתייחס לספרות זולה כסרט אקשן מעולה ומבדר, בנוכחי טרנטינו עף על הישבן של עצמו, ארטיסטי שמרטיסטי. ומעולה כמובן, אבל סרט שאומר 'אני יודע שאני ענק ושאני יכול לעשות מה שאני רוצה כי ככה אמור להראות קולנוע', אכן לא מאבד את הקצב לרגע ומותח ומעניין כל הזמן, אבל נראה לי שמי שלא מחפש 'חוויה של קולנוע איכותי' יהנה יותר ממלחמת הכוכבות
מלחמת הכוכבות
אנג'לינה ג'ולי – אני הכוכבת הכי גדולה מכולן!
מדונה – אני כוכבת יותר גדולה ממך
* – שתיכן לא מגיעות לקרוסליים שלי ..
(כי היא כוכבית!!)
חזרתי עכשיו מהקרנת 70 מ״מ והיה נהדר
אני מבין למה הרבה אנשים יתאכזבו. החצי הראשון כולו דיאלוגים וצריך לחכות בסבלנות לחצי השני האלים (מאוד) אבל למי שמעריך את הדיאלוגים של טרנטינו לא צריכה להיות בעיה עם החצי הראשון.
אגב, באינטרמישן בהקרנה בה הייתי לא היתה מוסיקה. סתם מסך שחור לכמה דקות.
70 מ"מ דיגיטלי?
(ל"ת)
בארה"ב קוראים לזה "צלולואיד רויאל"
זה בגלל השיטה המטרית
נראה לי שכן
(ל"ת)
אחלה סרט
אחרי שב'חסין מוות' לא הבנתי מה טרנטינו רצה מחיי ואחרי שמ'ממזרים חסרי כבוד' ומ'ג'אנגו ללא מעצורים' נהנתי אך גם התאכזבתי קלות, טרנטינו חוזר עם עוד אפוס מדמם. כראוי מסרט של טרנטינו הסרט הזה מאוד אלים ומלא בקללות. הסרט גם, יותר מהסרטים האחרונים של טרנטינו, מלא בדיאלוגים. הרבה מאוד זמן מהסרט מוקדש לאנשים שעומדים ומדברים (מה שעלול לשבור צופים חסרי סבלנות).
אבל הסרט עצמו? אחלה. 'שמונת השנואים' הוא לא 'ספרות זולה', הוא לא 'כלבי אשמורת' (סרט שדי ברור ש'שמונת השנואים' ניסה להיות גרסה מוגדלת שלו) והוא אפילו לא החלק השני של 'להרוג את ביל' אבל הוא עדיין סרט מאוד מהנה. התסריט קולח, הדיאלוגים מושחזים, האלימות מגניבה והקאסט נהדר. סמואל אל ג'קסון הוא סמואל אל ג'קסון (כלומר באד אס מאדרפאקר), קורט ראסל וג'ניפר ג'ייסון לי נהדרים אבל מי שגנב את ההצגה בעייני היה טים רות' בתפקיד מגניב ומשעשע למדי. גם השלוש שעות של הסרט עוברות יחסית מהר ובלי צורך לקיצוצים רחבים.
אז כן, 'שמונת השנואים' הוא טרנטינו לטוב ולרע. אלים, מצחיק ופשוט כיף. אני נהנתי.
סיימתי גם אני עכשיו, טרנטינו לתפארת
אם כי אני לא בתחושה איתה יצאתי מקיל ביל, שאני הולך על עננים(שמורידים גשם אדום…).
אולי הגיל עושה את שלו. ואולי טרנטינו כבר מוכר בסה"כ, וקשה לו להפתיע כי ההפתעה כבר מובנית בתסריט וכל הבלתי צפוי כאילו צפוי.
אבל הוא עדיין הבמאי הדגול שאתה נכנס לסרט שלו ויודע איזו חוויה תקבל, ולא מתאכזב.
מייקל מדסן קיבל מעט מידי מקום בעיני, סמואל ג'קסון מרהיב בעוצמתו. ומישהו אחר לקח את הקופה בכל זאת.
מי? זה ספוילר להגיד את זה בעיני, כי זה מתפתח לשם אט אט.
הולך ומדרדר
טרנטינו ממשיך להתאהב בשטיקים של עצמו ולעזאזל האיכות. פעם הוא היה מופת של עיצוב; מהתאמת הפסקול, דרך הויזואליה, הדיאלוגים השנונים ועד להרגשה הכללית של "וואו, אני לא מאמין שראיתי את זה". מאז הוא עשה את אותו סרט שוב ושוב ושוב כשרק התפרואה משתנה (מערבון של טרנטינו, סרט מלחה"ע ה-II של טרנטינו וכו'). ועכשיו, אפילו הוואו לא נשאר. הסרט ארוך מאד. משעמם מאד ונפוח מחשיבות עצמית. העיסוק במתחים של פוסט מלחמת האזרחים הוא ברמת בי"ס יסודי. כל מה שנשאר זה המאגניבות, וזה לא מחזיק סרט.
אין על טרנטינו
מה שמיוחד לראות, אצל במאי כמו טרנטינו בכלל ובסרט זה בפרט, מיומנות קולנועית. בכך שהדיאלוגים ואיך שהם נאמרים בונים לאט-לאט את המתח והמסתורין, כך שאפילו אחרי כמעט שעתיים וחצי של הסרט, גרם -לי לפחות- להיות מרוכז בסרט למרות כל הפטפטת בהתחלה ולמרות חוסר האקשן שאין הרבה בסרט. בנוסף כל התהפוכות והתפניות העלילתיות שבמהלך הסרט, הוביל לכך שבחצי שעה האחרונה שלו, לא יכולתי שלא להיצמד לסוף ולהתרכז במה שמתרחש על המסך. הוא הזכיר קצת "תיקו מקסיקני" אבל לא מבחינת מי יורה במי אלא מבחינת מלל רב של עסקאות וכסף. טרנטינו דוחף הכי חזק בסרט זה את הדיאלוגים המותחים שנגמרים עד הסוף שחותם את סרטיו, בעיקר ב"ממזרים חסרי כבוד" ו"ג'אנגו" וזאת ייאמר לכשרונו המיוחד במגוון סרטיו.
Meh, מבחנתי הסרט הכי פחות טוב של טרנטינו
אני עוד לא יודעת לנסח את זה באופן מוצלח אבל זה פשוט לא היה זה.
זה גם לא האורך (למרות שזה סרט ארוך, מרגיש הרבה פחות נמתח מג'נג'ו אבל עדיין לוקה בחסר)
משהו בסדר הזה הרגיש לי בעיקר סתם, אני מניחה שאני במיעוט אבל זה פשוט לא עשה לי את זה.
אולי, אני וטרנטינו חברים רק בשביל סרט וחצי
The Cabin in the Snow
טוב, צריך להגיד את זה – טרנטינו צריך בדחיפות עורך טוב. מישהו שיכול להתעקש ולהגיד לו "שמע, אני יודע שאתה חושב שצריך את זה, אבל זה לא באמת חיוני". היה אפשר בקלות לקצר את הסרט הזה לפחות בחצי שעה. לדעתי זה היה משפר אותו פלאים.
שנית, גם מבחינת תוכן אני חושב שיש קצת הגזמה הפעם, אפילו בשביל טרנטינו. יש כמה קטעים שהם או אינפנטיליים או פשוט שם בשביל shock value. אני יודע שטרנטינו לא זר לשני הדברים האלה, אבל שוב, פה הרגשתי שזה הלך קצת רחוק מדי.
סמואל ל. ג'קסון הוא באד מאדרפאקר משעשע כרגיל, ג'ייסון לי גם עושה עבודה מעולה והתפקיד של טים רות' פשוט צועק "כריסטוף וולץ היה אמור לעשות את זה", אבל הכוכב האמיתי הוא ללא ספק וולטון גוגינס. אחרי צפייה בו בסרט הזה וב"אמריקן אולטרה", לדעתי הוא יכל להיות אחלה בתור הג'וקר. כנראה שלעולם לא נדע.
בקיצור, "שמונת השנואים" הוא בידור משעשע ואלים, אבל אם הוא היה קצת קצר יותר וקצת פחות בוטה, הוא היה יכול להיות נפלא.
וולטון גוגינס יכול לשחק מה שבא לו אם הוא ירצה
הוא ככל הנראה השחקן הטוב ביותר שכמעט אף אחד לא מכיר.
ארוך, יומרני, ונמתח. אומנם מצליח לשעשע לפרקים אבל טרנטינו צריך להבין שהוא לא מתנת אלוהים לקולנוע.
כשהתסריט של טרנטינו דלף לציבור לפני יציאת הסרט הוא רצה לגנוז אותו בטענה ש"הוא ימנע מהעולם לראות את הסרט החדש שלו". זה לא ציטוט ממקורבים לטרנטינו. טרנטינו עצמו פאקינג אמר את זה בגאווה בראיונות. הבן אדם מאוהב בעצמו ובטוח שהקהל חייב לראות כל דקה מה180 דקות של הסרט. כל אחת מהן – כולל הדקה של הכרכרה שדוהרת מנקודה A לנקודה B. סצינה סופר חשובה שהסרט לא יכל להסתדר בלעדיה. כשסאלי, העורכת ז"ל שלו, הייתה בתפקיד נראה שהיא ידעה לרסן אותו קצת אבל עכשיו הוא פשוט דרור בחדר העריכה לכל מה שהוא כותב על הנייר. אני לא יודע אם זה בגלל ששני הסרטים הראשונים שלו היו באמת גאוניים שהמחמאות (המוצדקות) שהוא קיבל עליהן עלו לו לראש או לא, אבל הוא נשאר מאז במחוזות המוכרים שלו. לצערי, בסופו של דבר אין בסרט הזה שום בשורה חדשה. אותם שחקנים. אותו סמואל אל ג'קסון. אותם שימושים במילה "ניגר". אותו מייקל מדסן שנמצא שם רק כי טרנטינו אוהב את הקול הצרוד והמקריפ שלו. כנ"ל לגבי טים רות'. הכוכב היחיד שנתגלה פה הוא וולטון גוגינס (שלמען ההגינות, גם היה מעולה בג'אנגו).
וזה לא שהסרט נוראי מתחילתו ועד סופו. יש בו הרבה דיאלוגים טובים. כאלה שלקחתי איתי אחרי הסרט. טרנטינו ידע ועדיין יודע, לכתוב דיאלוגים. אבל נראה שאין לו ממש משהו חדש לספר. וחבל. כי הבמאים הטובים באמת? ספילברג, קובריק, האחים כהן, וודי אלן..? לא פוחדים ללכת לנושא אחר ולתמות אחרות בכל סרט שלהם. אצל קובריק זה אפילו היה כוח מניע (כל סרט שונה מהותית מסרט אחר שעשה). "שמונת השנואים" בנוי על שטיקים מוצלחים שטרטינו השתמש לעייפה בכל הסרטים הקודמים שלו. ומה שבאמת מבאס בסיפור? שאחרי כל 180 הדקות נגמרות מתברר שבלעדי אותם שטיקים הסיפור שמתחת קצת רזה.
לא אהבתי
היה לי משעמם. שנאתי את כל הדמויות ולכן לא היה לי אף אחד להזדהות איתו ולקוות שיצא מזה. האלימות הגראפית של טרנטינו אף פעם לא עשתה לי את זה, וזה היה נורא נורא איטי וארוך. כל כך ארוך. וסיפור משעמם.
אני לא ממליצה.
הגבלת גיל 18?
זה נראה מוזר שלסרט זה ניתן הגבלה עד גיל 18, בעוד שלשאר הסרטים של טרנטינו ניתנה הגבלה עד גיל 16, האם זה באמת הסרט הכי אלים שלו?
זה נראה לכם מתאים לקחת לסרט בן 16 שראה את כל הסרטים הקודמים של טרנטינו (חוץ מג'אנגו)?
הסרט מאוד אלים.
אני לא יודע אם נכון להגביל דווקא אותו ולא את האחרים לגיל 18 ולא 16, אבל אני מבין את ההגבלה הזאת.
ראית את הסרט? תהיה ביקורת?
(ל"ת)
היצור במערב
פרק 1 – כל הדברים שהיה אפשר להוציא.
צחקתי לא פעם בשמונת השנואים. בקול רם, מבדיחות שהייתי שמח לראות עוד פעם. וגם אהבתי לא מעט מהדמויות שם – הן לא היו דמויות טובות (במובן של כתובות היטב. וגם בהיבט המוסרי) בדיוק פרט לאחת מקסימום שתיים מהן, אבל הן היו סטריאוטיפים ודמויות חד מימדיות כתובות היטב. וגם לא נאבקתי עם השעון כל דקה ושנייה.
אבל גם לא הצלחתי לצאת במחולות ולהתלהב מהסרט. כי בין סצנה נהדרת לסצנה נהדרת, טרנטינו מפרק לחלוטין את המתח עם סצנות לא הכרחיות בכלל שמפרקות את המתח ומחליפות אותו עם תשובות לשאלות שלא היו מעניינות.
"אה-הא!" אומר טרנטינו " אתה בטח תוהה איך הגיע כך וכך לבקתה, נכון?"
"לא, לא ממ.."
"אז הנה מה שקרה למשך עשרים דקות מיותרות! תהנו!"
כאשר בספרות זולה אנחנו צופים בג'ולס ווינסנט מדברים את עצמם על שטויות לא הכרחיות – יש מתח באוויר. אנחנו לא יודעים מי הם, אנחנו לא יודעים לאן הם הולכים ואנחנו לא בטוחים מה קורה כאן. כן, הדיאלוג עובד גם כי הוא בעצמו דיאלוג נהדר אבל יש מתח באוויר והפתעה. כאשר שעה שלמה של הסרט מתבזבזת בכרכרה עם מועד הגעה ידוע ועם היכרות שנערכת לנגד עינינו ברמה כמעט מביכה ("אה, אני מכיר אותך – אתה כך וכך" נאמר לא פחות מ5 פעמים בסרט וזה לא נהיה פחות אמין או פחות כלי תסריטאי שחוק כשזה חוזר על עצמו, המתח נעלם. ) אז השעה הזאת פשוט מתבזבזת. יש דרכים יותר גרועות להעביר שעה, כמובן ואני לא בטוח שהוצאת השעה הזאת הייתה עוזרת לסרט אבל היא מסוג הדברים שמקשים עליי לצאת נלהב לחלוטין מהסרט. משהו בו לא עבד. ועכשיו, בקפיצה מהירה ל1982 ו"היצור".
פרק 2 – היצור
ב1982 ג'ון קרפטנר (כנראה הבמאי הטוב ביותר של השמונים, עם הרבה כבוד לזמיקס וספילברג) יצר את אחד מסרטי האימה הטובים ביותר, את אחד הרימייקים הטובים ביותר ובכלליות יצירת מופת מכאן ומכאן. קורט ראסל וחברת מדענים תקועים במעבדה בסופת שלגים כאשר ביניהם יש מפלצת נוראית שיודעת לשנות צורה. המתחים מתחילים לעלות עד לסוף המדמם הצפוי – רק שבדרך לשם, שום דבר לא "צפוי". הסרט זכה למחוות ישירות (סיוט בחדר המורים) או שיחזורים עם דמויות מפינגו או לשבור את הקרח והוא קלאסיקה ולכו לראות אותו. וכשטרנטינו עשה את שמונת השנואים, הוא חשב בדיוק עליו.
אני לא ממציא את זה כן? הבן אדם מודה בראיונות שההשפעות הגדולות על הסרט היו "היצור" ו"כלבי האשמורת" (כלומר, עיר עולה בלהבות) ובהחלט ניתן לראות את היניקה משני המקורות, למרות שאני חושב שלהגיד שסרט שלך היה השפעה עלייך זה האחד הדברים הכי טרנטינואיים (זה דבר רע) לעשות – ובעיקר ניתן לראות את התימה המשותפת לשלושת הסרטים: מישהו בחלל המוגבל הזה הוא לא מי שהוא אומר – ואנחנו צריכים לברר מי זה לפני שיהיה מאוחר מדי. אבל אחת ההשראות הנוספות שהסרט הנוכחי לקח מהיצור זה האפקטים המדממים. אחת הסיבות שהיצור זכה להערצה והערכה היא שהאפקטים שלו מפחידים, מלחיצים, מגניבים ובכלל אחת מעבודות האפקטים הטובות שנעשו – לפני ואחרי CGI. ראשים מתפצלים, בטנות נפתחות, מה שאתם לא רוצים – האפקטים האלה גורמים לאפקט של "הולי שיט מה ראיתי עכשיו האם זה באמת קרה". ואת האפקט הזה טרנטינו רצה לשכפל בסרט שלו.
אבל הוא נכשל.
ברמה די רצינית.
מה שאמור להיות "הולי שיט מה ראיתי עכשיו" של ראש מתפוצץ נהיה " חחחחחחחחחחחחח ראש מתפוצץ צחוקים". ויש הבדל חשוב מאוד בין שתי התחושות האלו, והן עושות הבדל בתוך סרט. כשיצאתי מהקולנוע חשבתי שהסרט הוא אחד המצחיקים של טרנטינו, אבל עכשיו אני לא בטוח בכלל שהאפקטים האלה היו אמורים להיות מצחיקים באמת. אני חושב שטרנטינו רצה לחקות את היצור, אבל יצא לו מת לצעוק. ובכלל -זה דבר ידוע שטרנטינו רוצה להיות הרבה דברים – אגתה כריסטי, קוונטין טרנטינו של לפני 20 שנה, שחור, ג'ון קרפטנר ומדי פעם הוא מצליח אבל לרוב הוא לא. וכמובן הדבר המרכזי שהוא היה רוצה להיות הוא סרג'יו ליאונה. וגם הפעם, הוא פשוט לא מתקרב לאותו במאי בשיא כוחו והיצירה שלו.
פרק 3 – הדמות של דייזי (ומטאפורות לא ממומשות)
ואולי זה בדיוק העובדה שהסרט מנסה להיות הרבה דברים ולא מצליח לממש אף אחד מהם. הוא רוצה להוות איזשהי אמירה מעניינת על אמריקה ומערכת היחסים שלה אחרי מלחמת האזרחים אבל… שום דבר מעניין לא קורה בנידון.
הוא רוצה לגרום לנו שנשנא את הדמות של דייזי עד עומק נשמתנו אבל… לא נותן לנו שום סיבה לעשות כך באמת.
ודייזי, הו, היא חוליה מרכזית בכל העניין. הרגשות שאנחנו צריכים להרגיש כלפיה צריכים להניע אותנו במהלך הסרט, אבל אפטיות היא המנה העיקרית שהיא מחלקת. מרביצים לה? נו שוין. היא מרביצה למישהו אחר? נו שוין. מעליבים אותה? טוב בסדר. היא מעליבה מישהו אחר? מה שלא יהיה. טרנטינו אומר שהוא כתב תסריט שלם מנקודת המבט שלה בשביל להיכנס יותר טוב לראש שלה ולהצדיק את מסרת הייסורים שהיא עוברת ולמען האמת, הייתי מתעניין בתסריט שכזה ולהבין מה טרנטינו חשב על הדמות הזה כי בסרט היא בעיקר קריקטורה גסה של דמויות ממערבונים. וזה לא שהסרט לא קריקטורה גסה כמו שהוא לא כל הזמן קריקטורה גסה, ובכלל –
הוא מבולבל, הסרט הזה. הוא קורץ לכל סרט טרנטינו אפשרי (המון דברים שקרו בג'אנגו והממזרים מתרחשים בשנית רק בהיפוך מסוים), הוא מדמם, הוא מצחיק, הוא רוצה להיות גם רציני והוא לא מצליח ממש להתגבש כסרט אחד. הוא טוב מאוד בכל אחד מהדברים האלה, אבל הוא לא מצליח להביא אותם יחדיו ליצירה שאפשר להגדיר "יצירת מופת". יותר בכיוון של "רצף סצנות מהנות מאוד אבודות בתוך רצף סצנות חסרות נקודה".
פרק 4 – דירוג שחקנים
סמואל ג'קסון ווולטר גוגינס הם הכוכבים האמיתיים של הסרט הזה, וזה קל מאוד כשהם הדמויות היחידות עם יותר מדבר אחד לעשות.
דמיאן בישיר ישר אחריהם עם מעט אופי אבל עם הדמות הכי מצחיקה בצורה עקבית.
ואחרון בצד השחקנים שעושים טובה הוא טים רות' מראה לוולץ מאיפה משתינה המניירה וגורם לי לערוג לשכתוב קולנועי עם רות' בתפקיד הד"ר קנדי אם לא בתפקיד האנס לנדה. (ובאותה נשימה כנראה להחליף את פוקס באנתוני מקי או שחקן אחר)
ברוס דרן תקוע על הספה שלו לאורך כל הסרט וזה גם המקום שלו ברשימה – איפשהו באמצע.
בצד המשעמם והלא מפותח עומדים הצמד של קורט ראסל וג'ניפר ג'ייסון לי. ראסל הוא שחקן בעל כריזמה טובה אבל לא ממש "שחקן אופי" ובתוך קאסט של שחקנים אמיתיים נבלע ולא מצליח להתבלט עם הדרך הכועסת שבה הוא אומר כל דבר. ג'ניפר ג'ייסון לי לא מצליחה להראות את השטניות של הדמות שלה ולא מצליחה ממש לשכנע כתור דמות של אישה מחוספסת וחבל לכולנו.
מייקל מדסן לא קיבל כלום לעשות, וזה סביר אבל צ'נינג טאטום הוא חוליה חלשה רצינית בסרט – את התפקיד שלו היה צריך לגלם שחקן טוב בהרבה והוא היה נפילה ליהוקית רצינית.
הפרק האחרון – השורה התחתונה
אז האם שווה לראות את הסרט? כן. אבל לא חייבים ללכת לקולנוע. ובטח שלא צריך ללכת לראות אותו ב70 מ"מ. האם הוא הסרט בסטנדרט של טרנטינו? ובכן, הוא בהחלט ראש בראש עם ג'אנגו וכל סרט של טרנטינו יותר טוב מחסין מוות, אבל – לא טרנטינו לא חזר לפתע לתקופה בה היה אכפת לו יותר מדמויות מאשר מהומאז'ים.
אבל, עזבו את זה – האם הוא סרט טוב? ובכן, כן – לרגעים. יש רגעים שהוא סרט מעולה. אבל הם נסחפים ומתנפצים על הגלים של שאר הסצנות והרעיונות של הסרט.
האם הסוף שלו נהדר ומחפה על הסוף החלש כל כך ג'אנגו וגם על רוב החולשות של הסרט? כן, בהנחה שאתה מצליח להדחיק את ההשלכות המגדריות שאולי בכלל אין בסרט הזה.
רגע של כנות
אני מעריץ של טרנטינו. אבל לא סבלתי כל כך בקולנוע מאז שנקלעתי בטעות להקרנה של רובוטריקים 2.
תצוגת תכלית של רוע עם תג מחיר ל 40 מיליון דולר. תסריט שכולו ברברת בלתי פוסקת ומבנה קלוקל של הצגת תיכון שעושה מחווה לאגתה כריסטי.
אוף כמה שרציתי לאהוב את הסרט הזה
סבלנות
במהלך אחת הסצנות ב'שמונת השנואים', אחת הדמויות נואמת לכל השאר שהדבר הכי חשוב בתוכנית, ואולי בסרט בכלל, זה סבלנות. 'סבלנות היא שם המשחק' הוא אומר. ובמשך כמעט שלוש שעות רציתי והאמנתי שאכן זה כך. אבל אני מתנצל, זה ממש לא.
אני לא בדיוק אוהב את טרנטינו. קיל ביל הראשון סרט מעולה, אבל עם כל שאר הסרטים שלו הייתה לי בעיה רצינית. ג'אנגו וממזרים הם נחמדים ולא יותר, ספרות זולה פשוט לא הבנתי וכלבי אשמורת אני מתעב בצורה לא מבוטלת. מה לעזאזל העולם מוצא בו, בטרנטינו. הוא מגניב, הוא מקצוען, הוא מצחיק, הוא גס. אבל אם מנגבים את הסרטים שלו מכל העטיפה הזוהרת, אני פשוט לא מצליח למצוא שם כלום, פעם אחר פעם, סרט אחרי סרט.
וכל פעם מחדש, שכשמגיע לאקרנים סרט חדש של טרנטינו אני מתפלל שאולי הפעם הוא יצליח לגעת גם בי, אולי הפעם אני אוכל להצטרף לרוב העולם השפוי, אולי הפעם.
שמונת השנואים מקבץ בתוך בקתת עץ באמצע השממה המושלגת של ויומינג שמונה אנשים שנואים, נתעבים. לפרט על כל דמות ודמות, הרקע שלה וסיבות הגעתה לאותה בקתה, ייקח לי שעות. ננסה בקצרה לתאר מה שקורה כאן: יש צייד ראשים מפורסם, 'התליין' (קורט ראסל), המחובר מטאפורית ומעשית לדייזי, אשה מבוקשת מאוד (ג'ניפר ג'ייסון לי). בדרך לבקתה הוא נותן טרמפ לצייד ראשים נוסף, שחור (נחשו מי), ולשריף הבא של העיירה אליה הם מנסים להגיע.
מחכים להם בתוך הבקתה ארבעה אנשים בלי יותר מדי אישיות. הדבר הכי מעניין שאפשר להגיד על אחד מהם זה שהוא אוהב מאוד לשבת על ספה ועל אחר שהוא חקיין בכלל לא רע של כריסטופר וולץ. מרתק.
בקיצור, שבעה גברים, אישה אחת. בקתה אחת.
יש כאן את כל התסמינים לסרט גדול. הצילום מעולה, השחקנים, ברובם, טובים. הפסקול פשוט מצמרר ונהדר, משפטים קורעים מצחוק וחריפים. עיצוב נפלא. הכל נראה כ"כ טוב.
הבעיה שכל הבעיות שלי עם טרנטינו, צצות שוב ושוב ובפול ווליום.
עוד לפני הבקתה הסרט מעביר שעה שלמה בבהייה בשלג. אין לי שום בעיה עם סרטים איטיים, להפך, אבל כאן הסרט פשוט לא זז לשום מקום. זה לא שהסתכלתי יותר מדיי פעמים בשעון, כי מה שראיתי עדין היה מסנוור ויפה, אך פשוט לא קורה בשעה הזאת שום דבר מעניין. כלום.
הפגישה המקרית של כל ארבעת הדמויות בכרכרה, בהם כל אחד מכיר את השני כי הוא כזה מפורסם הייתה רעה.
וגם אחרי שמגיעים לבקתה, העניינים לא משתפרים יותר מדי.
הדבר הכי מעניין אצל טרנטינו זה הדמויות שלו והטקסט שיוצא להם מהפה. גם בכלבי אשמורת, שכאמור לא אהבתי בכלל, הטקסטים היו מעולים. אבל מה שקורה כאן פשוט מוזר.
כבר אמרתי שיש משפטים מצחיקים ומעולים (הדלת השבורה, הקפה הטוב באיזור, המשפטים שחוזרים על עצמם בוורציות שונות וכו) , אבל לצערי זה קורה לעיתים נדירות. רוב הזמן הטקסט פשוט משעמם. מה שהופך את הדמויות לכ"כ לא מעניינות. (פרט אולי לדמות של ג'קסון אבל זאת ממש לא נחמה)
אז פה ושם צחקתי במהלך הסרט. אבל, וואו, איזה חלטורה מפוארת זה היה.
למה חלטורה?
כי שום דבר שהוא לא טכני לא עובד כאן. העלילה פשוט משמימה.
הסרט מנסה לייצר סוג של עלילת בילוש מותחת ומפתיעה. זה לא עובד. אין כאן מתח כמעט בכלל ולמען האמת פשוט לא היה אכפת לי מי אשם ומה באמת עומד מאחורי כל אחד ואחד בסרט כי מה זה כבר משנה? איפה התוכן?
מה גם ש'הפתעה גדולה' ממש לא הייתה כאן. אל תקראו ותעקבו אחר רשימת השחקנים בתחילת הסרט, זה פשוט הורס. לא שיש יותר מדי מה להרוס אבל עדיין.
אתה רואה יופי של צילומים, שומע יופי של מוזיקה ופה ושם נהנה מאיזה שורה חריפה. אבל בשביל זה התכנסנו כאן היום? חבל.
הסרט בכוח רוצה שנחשוב ששמונת השנואים הם האנשים הכי שונאים ומתועבים שיש. אך בפועל 'שמונת הלא מעניינים' היה הולם אותם הרבה יותר.
טרנטינו מנסה לעסוק (וגם מאוד מצליח, אבל רק בשנייה האחרונה של הסרט) בגזענות דרך אלימות גרפית ומילולית בוטה מאוד. אך במקום שזה יהפוך את הסרט לחזק יותר, זה הופך אותו לילדותי ומתלהב ללא סיבה.
אבל למרות כל זאת, חיכיתי בסבלנות. חיכיתי שיגיע הרגע שישפוך אור על העלילה ושישווה את הצפייה הארוכה והמייגעת בחלטורה הבלתי נגמרת הזאת.
כמעט, כמעט שזה קרה.
הסצנה האחרונה של הסרט היא סצנה שתישאר אצלי הרבה מאוד זמן. היא פשוט יצירת מופת מטורפת. היא הייתה ממש ממש טובה.
אבל למרות זאת, הלוואי שיכולתי להגיד שהיא משווה את הצפייה בכל הסרט, היא פשוט לא. גם מה שהיא עצמה מבוססת על שקר אחד גדול. ממש כמו הסצנה הזו מבוססת על בלוף גדול בהרבה שקוראים לו הסרט השמיני של טרנטינו.
איזו אכזבה.
אגב, אם כבר לראות את הסרט, אני כן ממליץ לראות אותו בקולנוע. כי כאמור הפן הטכני עובד לחלוטין וטרנטינו הוא קולנוען מקצועי בהחלט והמסך הגדול מבליט את כל מה שהוא עושה נכון.
רד פיש, בבקשה!!!
תכתוב כבר ביקורת על הסרט. הדעות של המבקרים בארץ נעות על כל הסקאלה מ'גרוע' עד 'טרנטינו במיטבו', אבל אתה מאד אהבת – ראיתי בטבלת המבקרים אצל יאיר רווה שנתת לו לא פחות מארבעה וחצי כוכבים. אז בבקשה בבקשה.
אני מבין שאתה עמוס מאד לאחרונה (אפילו ביקורות דג לא התפרסמו כבר חודשיים בערך). בקושי הסתדרתי בלעדיך עם גשר המרגלים, וג'וי, ונקודת פריצה (למזלי התייחסת אליו בדג הזהב), ועוד סרטים שממש רציתי לראות מה חושב עליהם מבקר הקולנוע הנערץ עלי. אבל לא לקרוא ביקורת שלך על שמונת השנואים?! אני לא יעמוד בזה. ראיתי אותו, ונורא אהבתי, ואני פשוט חייב לקרוא את נקודת המבט שלך.
נ. ב. הזדמנות טובה להודות על חווית הקולנוע הכיפית שאתה נותן לי בשנה וחצי האחרונות, מאז שגיליתי את האתר הזה! כשפתאום אתה חסר קצת, מבינים כמה אתה מוסיף…
כל מילה בסלע
גם אני שנה שלמה על האתר וסרט בלי דורון זה לא זה
סרט מעניין למדי אבל גם אלים הרבה יותר משציפיתי
היתה הפסקה בקולנוע ויכול להיות שזה עזר לא לסבול מהאורך, בגדול הסרט עבר מהר ולא הרגשתי מותשת בשלב כלשהו מכך שאני יושבת וצופה 3 שעות בסרט.
השעתיים הראשונות, דיאלוגים שנונים בעיקר, היו מרתקות בעיני. מודה, חלק מהטוויסטים והגילויים היו מאוד צפויים, חלק מהפרטים הרגישו כמעט כמו קלישאות טרנטינו, אבל נהניתי ממה שקיבלתי.
בחלק שאחרי ההפסקה (כאמור, 10 דקות לפני השקופית "הפסקה") קצת פחות נהניתי.
קודם כל, הקלפים התחילו להפתח, כלומר הטוייסטים התחילו להתגלות. די ציפיתי לחלק מהטוויסטים והגילויים.
בנוסף, האלימות קצת החרידה אותי. בהשוואה לקיל ביל היו הרבה פחות דם ואיברים כרותים או גופות באופן כללי. יחד עם זאת, האלימות היתה מאוד הממ.. אלימה(?!) וולגרית (?!) לא בטוחה מה המילים הנכונות. זה היה יותר gore מסרט כמו קיל ביל שהגופות הנערמות בו היו כמעט קומיקסיות.
היו כמה רגעים בחצי הראשון של הסרט שצחקתי, והיו כמה רגעים בחלק השני של הסרט שיצאו לי מהפה הערות כמו "איכס" "אוי אלוהים" ו"למה?!!!!" בקומבינציות שונות.
אני עדיין חושבת על הסרט, פתאום אני שמה לב שמה שאין בסרט הזה זו דמות מטילת אימה. מייקל מדסן בכלבי אשמורת, כריסטוף וולץ בממזרים חסרי כבוד, דריל האנא בקיל ביל- אלו דמויות שבעיקר מטילות מורא. [באופן כללי נראה לי שאם אי פעם בעולם אתקל במייקל מדסן אני פשוט אשתין על עצמי מהפחד] בכל סרט טרנטינואי אחר יש דמות כזו, שבלי קשר לרמת האלימות שהיא מפגינה, משהו בהתנהלות שלה ובאישיות שלה אלים ומחריד. בסרט הזה אין דמות כזו שהיא מפחידה סתם מעצם הנוכחות שלה.
מסכימה עם כל מי שאמר שוולטר גוגינס ממש גונב את ההצגה.
אגב, מישהו יכול להסביר לי למה שמונת השנואים? מי השמיניה?
בהתחלה הם היו חמישה, אחר כך הם הפכו לקבוצה גדולה מ-8
הסתכלתי על הפוסטר ויש באמת 8 דמויות שמקבלות פוקוס על הפוסטר, אבל לא הצלחתי להבין לפי מה הוחלט שדווקא הם השמיניה.
או שהשם סתם נכתב כי הוא נשמע טוב?
אההההההה. תודה :-)
(ל"ת)
נהנתי מכל רגע.
מבין למה אנשים לא אוהבים.
אבל ידעתי למה לצפות ופשוט נהנתי, לא הרגיש לי מרוח.
ונכון שנאתי את כל הדמויות, אבל זה השם של הסרט שמונת השנואים. פחות טוב מהגדולים של טרנטינו אבל הרבה יותר אהבתי מגאנגו. לי זה הרגיש קצת כמו כלבי אשמורת גרסת המערבון. חוץ מהשחקן הבריטי הזה שזה פשוט היה חיקוי לא מוצלח של כריסטופר וולץ.
השחקן הבריטי הזה שהוא אותו השחקן מכלבי האשמורת, כן?
ואני עדיין עומד בדעתי שכריסטוף וולץ הוא חיקוי לא מוצלח של רות' ולא ההיפך
לא שמתי לב שזה אותו שחקן
בכל מקרה זה בדיוק אותה דמות של וולץ ולא אהבתי איך שהוא משחק פה.
לדעתי בממזרים וולץ היה באמת מעולה אבל מסכים שמאז הוא ממחזר וזה כבר לא מעניין.
יש כל כך הרבה סיבות שאי אפשר להשוות לכלבי אשמורת
אולי אם אתה צעיר מאוד ולא ראית את כלבי אשמורת בשנות ה90.
לפני כל טיעון אחר, פשוט משום שזה היה הסרט הראשון של טרנטינו, אף אחד לא ידע למה לצפות, אף אחד לא חשב שציטוטים וקטעים מהסרט הזה יהפוכו לרגעים אפיים של קולנוע פופולרי.
בנוסף, כי יש יותר עלילה ופחות אלימות.
ולבסוף, משום שכלבי אשמורת מתרחש כולו בחדר אחד ומוצג באופן לא כרונולוגי- מה שמשרת מאוד את העלילה. זה לא מה שקורה בשמונת השנואים: יש אקספוזיציה די ארוכה (2 פרקים) מהדרך לפני שהם מגיעים לפונדק של מיני, ורק קטע אחד מתגלה באופן לא כרונולוגי. זה אמנם נחמד וטרנטינואי אבל זה לא באמת משרת את העלילה ברמה משמעותית..
למרות זאת. עיקר הסרט מצולם בחדר אחד. רוב הסרט עוסק בלהבין מי נגד מי. והעיקר בסרט הוא הדינמיקה בין הדמויות בחדר, העלילה מחוץ לחדר אמנם חשובה אבל היא לא החלק המעניין גם פה וגם פה.
אני בטוח שכלבי אשמורת בהיותו הסרט הראשון של טרנטינו היה פורץ דרך.
אבל שמונת השנואים חוזר לסגנון הראשוני של טרנטינו
הרבה דיבורים דינמיקה מרתקת של דמויות. ופחות אישה או גבר
שמצליחים בצורה בלתי הגיונית להרוג את כל העולם.
טרנטינו זה טרנטינו.
אין לי יותר מדי מה לכתוב אבל כדי לאזן קצת:
באתי בשביל תחושה טרנטינואית, מונו/דיאלוגים, ומה שהובטח לי ב(מה שזכרתי מה)טריילר, שזה נופים ומערב פרוע ועיצוב ואווירה – וזה מה שקיבלתי. הרבה מהמרכיב הבלתי כמית הזה שאני אוהב להזכיר, המאגניבות.
אהבתי את הרעיון. תעלומה בלשית זה כיף, לסגור את כל הדמויות בסיר לחץ אחד מבודד מהסביבה זה כיף, דמויות צבעוניות זה כיף. ההתחלה עשתה טוב בעיני לדמויות שמגיעות לבקתה, והכניסה אותנו לאווירה ולמתח. ולא היו שם יותר מדי צילומים של כרכרות בשלג. זו הגזמה. אהבתי את הדמות של קורט ראסל, היה נחמד לראות את ברוס דרן. היו כמה דמויות מפוספסות קצת.
כן, בהחלט-בהחלט היו כמה דברים שהייתי מוותר עליהם בסרט, אבל בסה"כ יצא סבבה. סרטרנטינו.