עשר שנים של בילד-אפ הן לא דבר קל לעמוד בו.
במשך עשר שנים סרטי הארי פוטר מספרים לנו שמה שראינו עד עכשיו זה כלום. כמעט כל פרק בסדרה הסתיים ב"אוקיי, ניצחנו הפעם, אבל חכו ותראו מה יהיה אחר כך". מבטיחים לנו זמנים קשים. מבטיחים שהכל הולך להשתנות. מבטיחים שאוי יוי יוי מה שהולך לקרות פה. הסרט השישי היה כולו אקספוזיציה לסרט השביעי, והסרט השביעי פוצל לשניים, כך שמה שהיה אמור להיות הסוף היה רק כמעט-הסוף, בעוד הסוף-סופי-סופני-סוף-כל-הסופים נדחה לסרט אחד נוסף. נראה כאילו גם הבמאי העדיף לדחות ככל האפשר את הסוף, כי אחרי כל ההבטחות האלה, אין סיכוי שהסוף יעמוד בציפיות.
מה שמדהים ב"הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק שני" זה שהוא עומד בציפיות.
יש הרבה מה לדבר על מה שטוב בסרט ועל מה שטוב פחות, על מה שנשמר מהספר ומה ששונה, על מה שרואים ומה שלא, אבל בשורה התחתונה, תתקשו למצוא מישהו שיטען שהוא ציפה ליותר. כל ההבטחות וכל הדמויות וכל קווי העלילה מתנקזים לסיום גרנדיוזי, אפי, עם העליות והמורדות התלולים ביותר בסדרה מכל בחינה. הסרט מתחיל בדיוק בנקודה שבה הסרט הקודם הסתיים, מה שמחזק את ההרגשה ש"אוצרות המוות" הוא לא באמת שני סרטים, אלא סרט אחד, באורך של כמעט חמש שעות ועם הפסקה ארוכה במיוחד. החצי הראשון כלל את כל התפתחות הדמויות והבחינה העצמית, או במילים אחרות, הקטעים שאנשים מדלגים עליהם ב-DVD כשהם רוצים להגיע ישר לאקשן. כשאנחנו חוזרים, אחרי שבילינו הרבה זמן בשרותים, וכרגיל אנחנו לא זוכרים בדיוק איפה הפסקנו, ומקווים שהמקרין לא החליט לדלג על סצינה או שתיים, אנחנו נמצאים קצת אחרי נקודת החצי של הסרט, כלומר קצת לפני סצינת האקשן של הסוף. ואכן, רובו של "הארי פוטר 7ב'" הוא סצינת האקשן של הסוף: הקרב על הוגוורטס. זה המצור על מינאס טירית, ההתקפה על כוכב המוות, סצינת הלובי ב"מטריקס" של הסדרה הזאת. היה לצוות הסדרה ולצבא העצום של אנשי הפעלולים שלהם הרבה זמן כדי לעשות את זה נכון – והם עשו את זה נכון.
על הארי, הרמיוני ורון כבר דיברנו, אם אני סופר נכון, שבע פעמים, ואין הרבה מה לחדש בקשר אליהם. הם שם, הם טובים, הם כבר לא הילדים שהיו. אבל מלבדם, כמעט כל דמות שולית שהופיעה בתולדות הסדרה – כלומר, אוסף עצום של שחקנים בריטיים מהשורה הראשונה – חוזרים למסיבת הסיום הזאת, גם אם חלקם מופיעים לשניות בודדות (נדמה לי שראיתי את אמה תומפסון יושבת על מדרגות למשך שניה וחצי. אני לא בטוח שהיא אמרה משהו). רק ריצ'רד האריס היה חסר כדי להשלים את הצוות, אבל אני מבין שקצת קשה להשיג אותו בימים אלה.
ובכל זאת, כמה דמויות מצליחות להתבלט מעל האחרות. הארי ממילא מקבל את כל תשומת הלב, לכן תרשו לי להתמקד הפעם במתיו לואיס, המגלם את נוויל לונגבוטום. מתיו לואיס הוא לא שם ידוע. סביר שרוב האנשים שתזכירו באזניהם את השם הזה לא יזהו אותו, למרות שהשחקן הופיע בכל אחד מסרטי הסדרה. אבל כותרת נכונה יותר לסרט היתה צריכה להיות "אוצרות המוות: עלייתו של נוויל לונגבוטום". נוויל נכנס לסרט הזה דמות שולית די איזוטרית, ויוצא ממנו אליל. בתור אחד שתומך בתאורית הנוויל, לפיה וולדמורט טעה והילד הנבחר בכלל לא היה החנון עם המשקפיים אלא נוויל לונגבוטום, שמחתי לראות אותו מקבל סוף סוף את ההערכה הראויה. לונגבוטום הוא המלך.
עוד דמות שמקבלת הזדמנות להתבטא קצת יותר מבעבר היא טום רידל, הידוע גם כ"לורד וולדמורט", "זה שאין להזכיר את שמו" ו"האיש ללא אף". הוא אמנם הופיע בסרטים לא מעט, אבל עד עכשיו הוא בעיקר הבזיק לרגעים בודדים או לחש "הארי… הארי…" כמו איזה מטרידן טלפוני. הפעם הוא מופיע לאורך זמן, בתור מנהיג שהולך בראש המחנה, מחייך (יש לו חיוך מקסים. רואים למה כל כך הרבה אנשים נמשכים אליו) ומצחקק. עוד לא ראיתם את הארי פוטר אם לא שמעתם את וולדמורט מצחקק.
דמות נוספת, וזו שסובלת הכי הרבה במהלך הסרט, היא טירת הוגוורטס. הסרטים עשו עבודה כל כך טובה בבניית הגיאוגרפיה של הוגוורטס וסביבתה, שכבר היכרתי כל מגדל, כל גשר וכל תמונה נעה – לא תמיד באופן אישי, אבל לפחות מספיק כדי לצרף אותם למעגלים שלי בגוגל+. הוגוורטס מעונה בסרט הזה, קשות, וזה עשוי לגרום לכם להבין שהפעם העסק הוא רציני יותר מהדמויות שנהרגות בקרב. לראות את מגרש הקווידיץ' נשרף השפיע עלי הרבה יותר מאשר לראות את בניין קרייזלר או את פסל החירות מושמדים בפעם המי יודע כמה בסרט האסונות התורן.
אגב, יש לסרט גם עלילה. היא לא שולית, אבל הפעם היה לי קשה לשפוט אותה כי הגעתי לסרט כאחד שכבר קרא את הספר. החוויה של מי שעוד לא קרא עשויה להיות מאוד שונה. שלישית פוטר מחפשת את ההורקרוקסים, וגם את אוצרות המוות, ויש איזה עניין משפטי בעניין הבעלות עליהם שהולך ומסתבך – ואם מישהו יגיד לי שזה נשמע כאילו הארי משחק ב"לחפש את המטמון" בזמן שהחברים שלו נלחמים, לא יהיה לי הרבה מה לומר נגדו. כרגיל, הסרט נאלץ לבצע קיצוצים, מה שמשאיר חורים ועניינים לא פתורים בעלילה, אבל גם זה כבר חלק בלתי נפרד מהפוטריאדה. למי שלא קרא את הספר צפוי גם גילוי שהופך את כל הסדרה למעין סרט-טוויסט ששמלאן היה גאה בו. בין אם זה יגיע לכם בהפתעה גמורה או שראיתם את זה בא ארבעה סרטים מראש, אני יכול להגיד רק שזה נעשה כמו שצריך. זה גורם לכם להסתכל פתאום בעיניים שונות לגמרי על כמה מהדמויות בעולם הזה.
ג'. ק. רולינג כתבה ספרים לא רעים בכלל, אבל חלק גדול מההצלחה של הסרט שייך גם לסטיבן קלובס – שכתב את התסריט לכל הסרטים מלבד אחד – ודייויד ייטס, שביים את כל ארבעת הסרטים האחרונים. אפשר לראות על קלובס וייטס שבשלב הזה הם יודעים מה הם עושים. הם מעריכים את הספר ונאמנים לו, אבל לא נצמדים אליו כמו אל קרש צף בשעת סערה, ולא מפחדים לעשות שינויים, כשצריך. הסרט והספר דומים, אבל לא זהים; אותם דברים קורים, אבל לא תמיד הם קורים בדיוק באותה הצורה, באותו המקום או באותו הסדר. אני לא פוטריסט מספיק אדוק כדי לזכור כל פרט בספר, אבל במקומות שבהם הבחנתי בשינויים, הם היו בדרך כלל לטובה. מה שבטוח הוא שדייויד ייטס הוא במאי טוב יותר מג'. ק. רולינג. בספר מתוארים כשפים וקללות שעפות באוויר בתור מין שפריצים צבעוניים שנורים מתוך שרביטים, ושאנשים מתכופפים או קופצים הצידה כדי להתחמק מהם. במילים אחרות, אצל רולינג קרבות הקוסמים הם קרבות רובי לייזר. קלובס וייטס החליטו בחוכמה לא להפוך את הקרב על הוגוורטס ל"מלחמת הכוכבים" לעניים, והכשפים אצלם, תודה לאל, בדרך כלל שקופים.
משום שאי אפשר בלי, לצערי, שתי מילים על התלת-מימד: מיותר, כצפוי. במשך רוב הסרט הוא לא מורגש, מלבד העובדה שהסרט המאוד אפל הופך לאפל עוד יותר. היו אמנם אפקטים מרשימים מאוד שניצלו את העומק היטב, אבל הם היו רובם בטריילרים שהוקרנו לפני הסרט. אם ראיתם את כל שבעת הסרטים הקודמים בדו-מימד, אין שום סיבה שתשנו את המנהג הזה עכשיו.
"הארי פוטר 7ב" הוא לא סיום מושלם, כי סדרת הספרים לא היתה מושלמת. אבל קשה היה לדמיין סיום קולנועי טוב יותר. זאת סדרת סרטים שהתחילה בינוני, ועם השנים רק צברה תנופה, השתפרה והתבגרה. לטעמי, הטרילוגיה המסכמת – סרטים 6, 7א ו-7ב – היא הישג לא קטן ממה שפיטר ג'קסון עשה עם "שר הטבעות". יותר מכל, סוף הסרט עשה לי חשק לחזור אחורה ולצפות בכל סרטי הארי פוטר מההתחלה, וסופים שעושים לכם את זה הם סופים מהסוג הכי טוב שיש.
יש!
אני לא יכולה לחכות!!!!
נו, יופי
ומה אני אמור לעשות עכשיו עם הביקורת הזאת, בתור מי שמעולם לא קרא את הספרים, והסתפק בצפיה (משועממת למדיי) בשני הסרטים הראשונים?
לשבת ולסבול 10 שעות רק בתקווה שהדג יודע על מה הוא מדבר, ושהסוף שווה את הכל?
אני שואל ברצינות, אגב.
צפה בשלישי
לטעמי, הוא הטוב ביותר בסדרה פרט לאחרון.
השאלה היא במי צריך לצפות בשביל להנות באמת מהאחרון
(ל"ת)
בכולם.
כדי להפיק את ההנאה המקסימלית, כמובן. למרות שאולי אתה פשוט לא אוהב את הסדרה, ואז אני לא בטוח שתהנה בכלל גם מהסרט האחרון.
כולם, או אף אחד מהם
אם הייתי אומר לך שפרק סיום העונה של "משחקי הכס" הוא מעולה, זה לא אומר שאתה יכול לצפות בו בלי לראות את שאר הסידרה ולצפות להבין משהו.
אם אתה מתעקש, אני חושב שהטרילוגיה האחרונה שהזכרתי – 6, 7א, 7ב – יכולה להספיק. כל אחד מהם מלא התייחסויות לסרטים הקודמים, אבל בפני עצמם הם מספקים קשת עלילתית די מלאה.
כמובן, אתה יכול גם לא לראות אף סרט אחר ולצפות ב-7ב' רק בשביל האקשן והפעלולים נטו, ואז החוויה שתקבל תהיה דומה ל"רובוטריקים", אני מניח – זה נראה טוב ולא מבינים כלום. נתוני הקופות מוכיחים שיש אנשים שזה מספיק להם.
מהרביעי, לפחות
לדעתי הסרטים התחילו להיות טובים מהרביעי והלאה.
בכל הקודמים היו בעיות גדולות מדי להתעלם מהן.
אבל אם כבר ראית את השניים הראשונים, הייתי ממליץ לך להמשיך ולראות את כולם, רק אל תתייאש לפני הרביעי.
אני כן יכול להבטיח שהשניים הראשונים שונים לחלוטין מכל השאר (בעיקר מהאחרונים), אז אם לא אהבת אותם זה לא אומר שלא תאהב את ההמשך.
החוויה האישית שלי
לא שהכותרת תגן עלי מעליהום, אבל לפחות ניסיתי: קראתי את חמשת הספרים הראשונים, החמישי היה בלתי נסבל ואישש את זה שרולינג היא סופרת גרועה מאד, אז הפסקתי. אז יצאו הסרטים, ראיתי את השני שהיה ממש גרוע, את השלישי שהיה בסדר עם אפקטים ממש גרועים, ואת הרביעי שהיה טוב (גם את הספר הרביעי אהבתי). אז ניסיתי לצפות בסרט השישי, הוא היה לחלוטין לא קוהרנטי ואיום ונורא מכל בחינה קולנועית, הביקורת בפישאיי היללה, ניסיתי לפתוח דיון והבנתי שזו סדרת סרטים שמיועדת אך ורק לאנשים שמעריצים את הספרים ורוצים לראות את הסדרה האהובה עליהם קורמת עור וגידים על המסך. אז ההמלצה שלי היא להתרחק כמו מאש, כי בסרטים שאני ראיתי היה משחק איום ונורא, אפקטים זולים, סצנות משעממות ומיותרות והעדר דמיון מצער. אם אתה יכול להתחבר למשהו מכל זה, רוב הסיכויים שדעתך תהיה קרובה יותר לדעתי מאשר לדעת המעריצים.
החמישי בהחלט אחד הספרים היותר חלשים בסדרה.
כן, אפל מאוד וזה, אבל תכלס הדבר הכי טוב שיצא ממנו זה הפרק שמתרחש בתקופה שבה סנייפ היה צעיר. הראשון גם די גרוע יחסית לכל שאר הספרים, ומהשני מתחילה עלייה משמעותית. החמישי פשוט מתחיל להעיק, על כל 887 העמודים שלו. רולינג לא חייבת להתחרות עם ג'יימס ג'ויס במספר העמודים שיש לספרים שלה. הקטע שבו X מת היה עשוי די ברשלנות.
החמישי גרוע?
דווקא הוא מהאהובים עלי בסדרה.
מצד שני אני הכי פחות אוהב את השלישי, ושאר העולם בטוח שהוא הטוב ביותר.
הסרט השישי הוא הסרט הכי גרוע בסדרה הזאת.
אבל השביעי חלק ב' הוא הסרט הכי טוב שהיה עד כה!
אז זה שראית את הסרט השישי לא צריך לגרום לך להתרחק כמו מאש…
כי באמת שהאחרון ממש ממש טוב!
אולי זה לא
אבל העובדה שרוב הספרים היו בינוניים ומטה ורוב הסרטים כנ"ל, כן. והתגובות של רוב עינהדגים הקבועים לגבי השישי היו מהללות מאד.
אני לא מהמעריצים השרופים של הספרים
למרות שקראתי אותם, ואני גם חושב שהסרט השישי הוא הגרוע בסדרה (חוץ מהחמישי).
חוץ מזה הרביעי היה מאד מוצלח לדעתי וגם 7א'.
השלושה הראשונים היו סרטי ילדים חביבים.
מחר נלך לראות את 7ב' (ב-2d!)
חסר דמיון?
רולינג המציאה מחדש את המושג קסם.
ואגב אם הוד מעלתו לא אוהב ומליונים אחרים בעולם כן אז אולי זה אומר משהו?
מה שכן אני מסכים שלפחות בסרטים הראשונים המשחק של רדקליף ממש גרוע אבל הוא השתפר מאז,
כמו שכבר אמר הדג.
אני לא חושב ש"חסר דמיון", אבל בהחלט "חסר מעוף"
יש לה המצאות נהדרות, אבל העולם שלה פשוט דומה מדי לעולם שלנו – זה כאילו היא לא יודעת מה לעשות עם כל הדמיון הזה. מה שכן, בדינימיקה בין דמויות – בניגוד לבניית עולם או קווי עלילה – היא נהדרת.
אבל, כמובן, אתה יודע שהדיון הזה מתקיים רק ביני לבינך – כי אנטרקס הבהיר היטב שהוא מדבר על הסרטים, לא על הספרים, כשהוא כתב "העדר דמיון". על רולינג הוא אמר שהיא סופרת גרועה מאוד.
ואגב, טיעון ה"מליונים אהבו" עובד נהדר גם לגבי סדרת סרטי הרובוטריקים.
דעתי
הסרט הזה לא עומד בפני עצמו, ונועד אך ורק לספק את הClosure המתבקש לסדרה.
אני ממש לא מבין למה בכל מקום הביקורות משבחות ואומרות "ששמרו את ההכי טוב לסוף".
לא תמצא כאן איזה תסריט מבריק ומקורי שמצדיק לראות עכשיו את כל הסרטים רק בשבילו, וסרטים עם אקשן ופעלולים טובים יותר יש בשפע.
מעולם לא קראתי את הספרים – ככה שהביקורת שלי לא מושפעת מהפערים בין הספרים לסרטים.
ראיתי את כל הסרטים, אבל אני לא מרגיש שהייתי מפסיד משהו אם הייתי מדלג עליהם.
אני מכיר את השמות של הדמויות הראשיות והעיקריות. את כל השמות והתפקידים של דמויות המשנה שפזורות לאורך כל הסדרה אני לא זוכר ואף פעם לא באמת ניסיתי לעקוב… רק זרמתי עם ההרפתקאות.
שני הסרטים הראשונים באמת מאוד ילדותיים, ואחרי זה הסדרה הולכת ונהיית כביכול "אפלה ובוגרת" יותר, אבל בעיניי זה תמיד היה מאוד מותאם לילדים. גם הסצנות ה"קשות" בסרט האחרון לא ירגישו בכלל מזעזעות לחברה' שהתחילו כילדים לראות את הסדרה לפני 10 שנים, והיום הם בני 18-20.
הסרט היחיד שהרגיש לי ייחודי בכל הסדרה היה 7א, בגלל הקצב האיטי שלו במהלך המסעות במרחבים הפתוחים מחוץ להוגוורטס, והניסיון להיכנס לעומק הנפש של 3 הנערים המובילים. הוא פשוט לא הרגיש כמו "סרט הארי פוטר" (ודווקא הייתי מצפה שהקהל הצעיר הכי פחות יתחבר אליו).
7ב כבר חזר להיות סרט מלחמה נטול אסטרטגיות או תחכום של טובים נגד רעים, עם הרבה מונולוגים ונאומים "מלאי השראה" [כאילו באמת – מה בכלל היה הקטע הזה שוולדמורט נתן לנוויל את רשות הדיבור מול כל הקהל הזה? זה טיפשי, ורק חובבי הסדרה המושבעים יכולים להסתכל על דבר כזה ברצינות מבלי לסספנד]
מש"א.
אביעד, איכשהו הצלחת לגמד את כל הדמות של נוויל ולהתעלם מכל ההתפתחות שהוא עבר ב-7 הספרים, ובשביעי בפרט. חבל.
תקרא את הספרים הכי טוב
(ל"ת)
מוות וחורבן.
רשמים מלאים יבואו מכשאחזור הביתה. אבל האם אני היחיד שמצא את זה תמוה שבסרט – בניגוד לפרקים הקודמים – לא הוצג אף מוות במלוא תפארתו, במיוחד בשלב הזה של העלילה בו קוסמים אמורים ליפול כמו זבובים?
למען קוראי הספרים
ה"סוף טוויסט" שמדובר עליו, האם זה משהו שהיה בספר? ואם כן, מהו?
אכן כך.
את הספר לא קראתי, כך שבשבילי ההפתעות העלילתיות היו כמעט מפתיעות (על חלק כבר שמעתי, ואת הטוויסט המרכזי כבר ניחשתי לפני כמה וכמה סרטים, ובכל זאת זה לא הפריע לי: הוא היה עשוי מצוין, ואף ריגש).
זה היה סיום מצוין לסידרת הסרטים הזאת, והאפילוג בכלל העלה דמעות בעיני.
קראתי את הספר
אבל מזמן ואני לא ממש זוכר משהו ממנו ובגלל זה ההסברים שבספר חסרו לי, אבל זה שאני לא זוכר את הספר או לא קראתי אותו זה לא תירוץ לסרט לתת הסבר מובן ומשכנע, מה? כל מי שרואה את הסרט חייב קודם לקרוא את הספר?
טוב, זו לא אשמתי
לא אני יצרתי את התסבוכת הזו ולכן לא אני צריך למצא את הדרך חוצה![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
מש"א
תודה. פחדתי שהזכרון שלי מתעתע בי.
בזה אין שום בעיה.
אוליבנדר מציין שהוא השקיע שנים בחקר הסיפורים על השרביט, ובהחלט הגיוני שהוא הגיע משם למסקנות בדבר טיבו.
Fair enough
(ל"ת)
זה גם מה שאני הבנתי.
(ל"ת)
סיפורי הבלשות
של ספרים 3 ו4, היו פשוט פנטסטיים. 3 תמיד ידעתי וכולם גם מסכימים, ל4 שמתי לב רק בקריאה האחרונה. כל פרט, ואני מתכוון כל פרט, שמופיע במהלך הספר ואפשר לראות אפילו כטיפה מוזר, מתברר בסוף כחלק מסיפור גדול, ומאוד מוצלח. אולי זה הלהיב אותי במיוחד כי זה היה אחרי שסיימתי מרתון אבודים, סדרה שבה, כידוע, דברים מוזרים שקורים זה בשגרה ואין צורך להסביר מה הם.
סליחה על חוסר הפירוט
התכוונתי לעובדה שהיא לא הצליחה לבנות את סיפור הבלשות בצורה מעולה לכל אורך הסדרה, ולכן זרקה עלינו את כל הפרטים הרלוונטיים רגע לפני הקליימקס.
וכמובן נדפקה לי ההודעה במעבר מהוורד
בפסקה השניה אמור להיות כתוב:
אני חושב ששינוי הבעלות על שרביט תלוי בשני דברים, בדרך שבה השרביט נלקח מבעלו הקודם ובוונה של לוקח הבעלות.
כשאני אומר "הכוונה של לוקח הבעלות" אני מתכוון לכך שסתם להביס מישהו לא יקנה לך בעלות על הנשק שלו,
על המנצח לא רק לנצח אלה גם לנצח בכוונה של לקחת את השרביט של המובס, זה מסביר גם למה לא בכול דו קרב קוסמים השרביט מעביר בעלות, ילדים שנלחמים במסדרונות לא מנסים לקחת בעלות על שרביטים. אוליבנדרס בעצמו אומר שלא הכרחי להרוג כדאי לשנות בעלות, אבל מה שכן (ואני אתייחס לזה עוד רגע) אני חושב שזה בהחלט חשוב במצב הזה.
אגב, תנסו למצוא כמה פעמים כתבתי את המילה בעלות על כול הטיותיה, אני מעריך שבסביבות ה50 פעם.
בפעם הבאה שתיכתב כאן הודעה עמוסת ספוילרים קשים
בלי אזהרת ספוילר, היא תימחק מיד.
אגב, הסצינה בראש העמוד לא הופיעה בסרט
היא באמת לא הופיעה וזה לא רק הזיכרון הדפוק שלי, נכון?
הופיעה בהחלט
ובהתחשב בתאורה ובאווירה הקופצנית של הסרט, יש סיכוי שהזיכרון שלך לא באמת אשם.
בקשר לתאוריה שהעלת רד, אני רק רוצה לדעת
לא קראתי את הספרים, אבל אני זוכר שלפני כמה שנים שמעתי איפשהו שבספרים היתה נבואה לפיה או הארי או מישהו אחר יהיו אלו שיביסו את וולדמורט. האם זה נכון? ואם כן, האם האחר הוא נוויל?
אוי שיט, שחכתי ספויילר!
בבקשה לתקן, יש בתגובה שלי מעל ספויילרים נוראיים לספרים.
הארי פוטר יפני?
אניםות מקבילות להארי פוטר? אפשר לינק?
מקבילות במובן של
קונספט דומה. לא העתקה חסרת בושה כמו "הובוס: ספר הכשפים הגדול" שהיתה פעם.
לפני שאני אספר מהן אני אבהיר שיש להן גם די הרבה סרטים אז זה לא ממש אוף טופיק.
אחת מהן היא אנימה מאוד פופולרית וידועה. גם אם לא ראית אותה בטח שמעת את השם — "נארוטו".
בדומה ל"הארי פוטר", הדמות הראשית היא של ילד שהוריו מתו בגלל שהגנו עליו מפני אגדת רוע עתיקה (טום רידלר\וולדמורט ב"הארי פוטר" ואוצ'יה מאדארה\טובי ב"נארוטו"). בשניהם, על מנת להגן על הילד הוריו הכניסו בו כוח מיוחד שיוכל להגן עליו מפני אותו רוע כשיגדל (קסם מיוחד בתוך הארי ב"הארי פוטר" ושד בשם קיובי ב"נארוטו") וזה השאיר לו סימן היכר מיוחד (צלקת בצורת ברק ב"הארי פוטר" ושפם שועל ב"נארוטו"). בשניהם ישנה נבואה לפיה יש ילד נבחר שהוא זה שנועד להביס את הרוע ההוא כשיגדל. בשניהם ההורים של הילד חוזרים לראות אותו פה ושם כרוחות.
הדמיון בינהם בגלל זה הוא די גדול.
אבל כמובן ש"פוטר" טובה בהרבה מ"נארוטו" שכמו הרבה אנימות\מנגות אחרות נמשכה יותר מדי זמן לטובתה (אבל לטובת האוטור שהתעשר ממנה כהוגן).
בניגוד אליה, יש גם את Fullmetal Alchemist, שהיא די קצרה ואני מאוד ממליץ עליה.
http://he.wikipedia.org/wiki/Fullmetal_Alchemist
גם היא מאוד פופולרית ויש בה קונספט די דומה. סוג של עולם של קוסמים (אבל לא בדיוק, עניין מרכזי שם הוא שה"קסם" שם מבוסס על מדע והוא לא סתם קסם), ואת "אבן החכמים" כגורם מרכזי בעלילה.
ההבדל הוא… שלמרות שאהבתי את "הארי פוטר" מאוד. חשבתי שהסרטים היו מצוינים.
"אלכמיסט" זו יצירת מופת. הדבר הטוב ביותר שנעשה בקונספט הזה. אז במקרה הזה ה"העתק" מתעלה על המקור.
נו, לא משנה.
(ל"ת)
נו מה לעשות
כנראה שלקחת את הדברים האלה קשה יותר ממני. עד אז חשבתי שהסרט מושלם, וכשהגיעה האכזבה הזאת היא לא גרמה לי להתאכזב מכל הסרט, אלא רק מהדבר הזה.
ואגב, עם 2 לא הייתה לי בעיה, דווקא היה נחמד שגם רון והרמיוני לקחו חלק בקרב האחרון עם הנסיונות להרוג את נגיני, ונוויל צץ פתאום עם החרב- זה היה סבבה.
ו…. שמע, אני לא אגיד שהתמוגגתי כי בוא נודה באמת- חיפפו את זה, אבל זה עדיין היה חמוד . ממש.
לשמוע את המוזיקה שבלינק שלך
גורם לי קודם כל להתרגש מהעובדה שכיבדו את המוזיקה המקורית של הארי פוטר לקראת דקותיו האחרונות של הסרט האחרון בהחלט בסדרה. אח"כ זה גורם לי פשוט לבכות -באמת, למרר בבכי- מכל הפוטנציאל שהיה בג'ון וויליאמס כשעוד היו שמועות שעוד יחזור להלחין את הסרטים האחרונים.
אכן,
והוא פשוט אחד הילדים הכי חמודים שנראו בקולנוע מאז ומעולם!!
סיום מוצלח
כשקראתי את הספר לפני כמה שנים, היה לי חשש מכמה סצנות, במיוחד לקראת סופו. הרגשתי שרולינג מנסה לכתוב כבר את התסריט תוך כדי כתיבת הספר ונותנת לכמה מהקטעים אופי הוליוודי יותר (הכשפים הצבעוניים, משפטי מחץ, קינגס קרוס, הפרק האחרון בהחלט). בספר, הקטעים האלה לא השתלבו לי טוב עם האווירה הכבדה ובניית העלילה האיטית שאפיינה את שאר הספר ופחדתי שהניגוד יהיה עוד יותר צורם בסרט. לשמחתי, סטיב קלובס ודיוויד ייטס ידעו לשלב את הקטעים הבעייתיים מבלי שיסתרו את האווירה ומבלי שיראו מאולצים. למרות שהעלילה מתבססת כולה על כתביה של רולינג, נראה שקלובס וייטס ידעו לגשת אליהם עם הרגש והמתינות הנכונים.
שלוש דמויות זכו בסרט האחרון לעומק שלא היה בסרטים הקודמים: נוויל, שבהעדרם של הארי ושות' הפך לסוג של מנהיג, כאילו להדגיש שתשומת הלב שהופנתה אל הארי בעבר, מנעה מאנשים לראות את אומץ לבו של נוויל ולהתייחס אליו כאל שלומיאל פחדן. סנייפ, למרות שאינו מופיע הרבה, זוכה שיזכרו אותו כיותר מסתם מורה קשוח ובוגדני. וולדמורט, שמתגלה פתאום כאנושי יותר. הוא מודה בטעויות, מביע פחד ושמחה ונדמה שהוא נשען הרבה יותר על הפחדה ומוניטין, מאשר על מעשים. הוא לא חזק כפי שאחרים (וגם הוא) מאמינים והוא מוצג לא פעם כאובססיבי עד כדי ניתוק מהמציאות.
בניגוד לרד פיש, אני לא חושב שהתלת-מימד מיותר. הוא לא הכרחי ואפשר בהחלט להנות מהסרט בלעדיו, אבל הוא כן נותן ערך נוסף וחלק מהסצנות מצולמות כך שממש מרגישים כאילו צועדים במסדרונות הוגוורטס, או נמצאים בעיצומו של קרב. אני לא אומר שזה שווה את תוספת המחיר על הכרטיס, אבל זה כן מוסיף משהו לחווית הצפיה.
באחת התגובות, הוזכר שהמוות בסרט הוא סתמי ולא זוכה לדגש כמו בפרקים הקודמים. זו התחושה גם בספר והוא הועברה היטב לקולנוע. בעבר, כשדמות בעולם של הארי פוטר מתה, זה היה דבר חריג ודרמתי במיוחד. באוצרות המוות, אין זמן לאבל. כבר בסרט השביעי, אבדו כמה דמויות די משמעותיות, חלקן מחוץ למסך ובסרט השמיני, מתרגלים מהר מאוד למראה של גופות מוטלות שלא הספיקו לפנות. אוצרות המוות עוסק במלחמה. בעוד החצי הראשון שלו התמקד יותר בחיפוש אחר הוקרוקסים וביחסים בין הארי, רון והרמיוני, החצי השני (שבעצם מבוסס רק על משהו כמו רבע ספר) הוא המלחמה עצמה והמוות הוא חלק בלתי נפרד ממנו.
לא מסכים איתך לגמרי לגבי המוות הסתמי
זה אמנם נכון לרוב המוחלט של הספר, כמו כל האזכורים האגביים ברדיו לעוד מקרי מוות,
אבל היה מקרה מוות אחד שבו גם בספר כתוב שהארי הרגיש כאילו הכל נעצר, ואם זה הסוף אז למה לא עוד ממשיך (לא זוכר ציטוט מדויק כרגע), והתלונה בתגובות שמעליך היתה בעיקר שהבליעו גם את המוות הזה והפכו אותו לסתמי, ולפי הספר זה בפירוש לא מוות סתמי. (התגובה למוות הזה מתפרשת על בערך שני עמודים אאל"ט)
אני עדיין לא ראיתי את הסרט, אז אני לא יודע עד כמה באמת הציגו את המוות הזה כסתמי.
אוי לי, ראיתי רק את הסרטים הראשון והרביעי, העדפתי לקרוא את הספרים, אבל עכשיו נראה לי שהגיע הזמן לעשות השלמות…
איפה הסרט המופתי והאפי שכולם דיברו עליו?
כנראה שלא ראינו את אותו הסרט… מדובר בסרט מאכזב ברמות מטורפות ודי סתמי גם בפני עצמו. והכי גרוע, האפילוג עשוי פשוט מגוחך. כולם נראו שם כאילו הם חלק ממערכון כלשהו בתכנית בידור סוג ב', מלבד דניאל רדקליף שנראה בסדר גמור. בא לי לבכות!
אני לא יודע אם אראה שוב אי פעם את סרטי הסדרה, כאשר הסוף שלה צולע פצצות. זה כמו לראות סרט טוב עם סוף מעפן, מה הטעם?
באמת שלא מובנות לי כל התגובות החיוביות המוגזמות לסרט, הוא ממש לא משהו. היחיד שפחות טוב ממנו בסדרה זה "ואבן החכמים", שדי משעמם ילדותי וסתמי, לפעמים גם הכל ביחד.
חבל שככה סיימו את הסדרה הנהדרת הזו, במילה אחת: אכזבה.
גם אני בעד סקר לבחירת הסרט הטוב ביותר בסדרה.
הרי עשינו את זה כאן עם אקס-מן. אין סיבה לא לעשות זאת עם הארי פוטר, במיוחד כשמדובר בסרט האחרון בסדרה.
כן, שמתי לב. זה היה נורא עצוב.
(ל"ת)
אנשים, סמנו ספוילרים
אני לא יודע למה, אבל ביממה האחרונה נכתבו כאן יותר הודעות מספוילרות ללא אזהרה מבחודש שלם ממוצע. אני יודע ש"כולם" כבר קראו את הספרים ו/או ראו את הסרטים, אבל זה לא תירוץ.
אם אתם כותבים הודעה עם ספוילר לספר או סרט כלשהו בסדרה, סמנו אותה כספוילר.
הודעות עם ספוילרים ללא אזהרה יימחקו.
הקרנה כפולה
מישהו יודע אם יש/תהיה הקרנה של שני החלקים ביחד?
את השאר אני אקבע
קראתי רק עד המשפט שאומר שהסרט עומד בציפיות.
הלילה אני אראה את הסרט וב2D, בזכות (או לא) עין הדג.
בכל מקרה מקווה שאתה צודק כי עכשיו בכלל הציפייה בשמיים.
עוד צופה שנשבר באמצע ומקנא בכם(?)
אני דווקא נהניתי מהראשון – הוא היה מאוד רהוט וקולח, בשני היה גם משחק טוב (קנת' בראנה! אמה תומפסון! מגי סמית' שנשארה מהראשון!) והומור מוצלח, השלישי היה עילג ומעצבן והרביעי משעמם עד מוות. פה נשברתי. כשהתחלתי לראות בבית את 7א זה נראה פתאום מסקרן ומושך רק שלא הבנתי כלום. אני כן מתכוון להשלים את החסר ולחזור לפה בעוד חצי שנה שנה.
בעיקרון חסרים לך משהו כמו 9 שעות
חצי שנה שנה? אתה יכול לסיים גם בחודש חודשיים הקרובים וללכת לקולנוע לראות את הסוף![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
יש דברים שהכי טוב לראות פעם בשנה. כמו וודי אלן ...
(ל"ת)
נורא מלחיץ אותי התלת מימד - שווה להאפיל בשבילו את הסרט?
לא בא לי לשבת רוב הסרט בלי להבין מה קורה על המסך.. ברוב הקולנועים מודעים שצריך להבהיר את התמונה, ומישהו יודע אולי איך זה בסינמה סיטי?
לא.
ראיתי בסינמה סיטי, וה3D ממש האפיל את הסרט. אני לא יודעת איך זה נראה ב2D אבל שווה לבדוק.
שאלה טובה שקשה לענות עליה.
אבל אין ספק שכמעט כל מעריצי הספרים (בדווקא) יצביעו על הסרט השלישי כמוצלח ביותר. כנראה בגלל שהוא הכי עונה לדמיונות של המעריצים על איך הספר נראה במציאות. אה, וגם אמה ווטסון בג׳ינס היה שינוי מרענן
הארי נראה כמו מר עכבר בתמונה.
(ל"ת)
סרט מדהים באופן מפתיע
ראיתי את כל הסרטים בסדרה, תמיד חשבתי שהם נחמדים אבל לא משהו מיוחד קולנועית . יכול להיות שהייתי מתייאש אם אח שלי (מעריץ כבד) לא היה סוחב אותי לכל סרט וסרט (הוא אגב גם כותב כאן). והסרט הזה היה פנטסטי למדי, מתעלה על הקודמים מהרבה בחינות. הופתעתי מזה שאמנם היה אקשן, אבל הדגש העיקרי היה על העלילה (מצויינת, במיוחד סצנת הpensieve והתגלגלות שרביטים) ובעיקר על הדרמה.
יצאתי עם תחושה של עקצוצים בבטן, כזאת שמרגישים רק אחרי שרואים סרט גדול.
מש"א לגמרי.
הוצאת לי את המילים מהפה- באתי לרשום בדיוק אותו דבר.
סחתיין (:
אני רק אוסיף שהסצינה שבה הארי חווה את הזיכרונות של סנייפ היא אולי הרגע הכי מרגש ועצוב בכל הסדרה. נעשה בצורה מושלמת.
וואו
מסכים איתך פשוט כל מילה ומילה, הארי פוטר ליווה את כל הילדות שלי, הסרט הראשון יצא כשהייתי בכיתה ג' וגם לי להתאהב בכל הסדרה ולקרוא את כל הספרים, הסרט האחרון, באופן כה סמלי יוצא לאחר שסיימתי את לימודי בתיכון רגע לפני הגיוס ומסמל את הסיום של הילדות שלי, כאשר ראיתי את הסרט הראשון לא מזמן (כחלק מהמרתון שאני עושה כל פעם שיוצא סרט) היה קשה לי לצפות מבלי לדמוע קלות, בסצינות מסויימות שהזכירו לי כל כך תמונות ורגעים מהילדות התמימה ממש כמו הסרט (אני גם מסכים איתך בנוגע להערה על כריס קולומובוס ואני נראה לי בין היחדים)
מסכים לגבי ההקרנות
אחד הדברים המיוחדים בסרט זה התגובה של הקהל. בדרך כלל אני מרגיש שאני חלק מקהל בסרטי קומדיה, בהם הקהל צוחק, וגם זה לא לעיתים קרובות במיוחד. כאן אנשים: שרקו בהתחלה, צחקו בקטעים המצחיקים, בכו בקטעים העצובים, צעקו "אווווו" ברגעים הרומנטיים, הריעו ברגעים של ניצחון, ובסוף הסרט קמו על הרגליים ומחאו כפיים. אחרי כל זה לראות את הסרט בטלוויזיה יכול רק לאכזב.
וולדמורט הוא יצירת מחשב!
הפנים שלו לפחות.
צפיתי בכמה סרטוני "מאחורי הקלעים" ורואים שם בבירור שאין שום איפור על הפנים של פיינס.
במקום זה יש לו את החיישנים האלה או מה שזה לא יהיה. במילים אחרות: הפנים של וולדמורט זו יצירת מחשב!
והפנים שלו נראות לגמרי אמיתיות. ברמה של דיווי ג'ונס ממש. אפילו יותר מהנאבי ב"אווטאר".
אני לא מבין איך אף אחד לא הזכיר את זה עד עכשיו…
הם לא לחלוטין יצירת מחשב.
האף בעיקר, או חוסר אף, והקרקפת. רואים בתמונות שהאף והקרקפת של רייף פיינס מכוסים בנקודות, אבל שאר הפנים לא.
חטא הגאווה, אני מניח
ובלי בדיחות דמבלדור בבקשה.
הסבירו די הרבה למה וולדי לא רוצה שמישהו אחר יהרוג אותו
ולמה הוא זה שחייב לחסלו והסיבה לכך היא שהארי ,בהויותו תינוק, היה היחיד שוולדי לא הצליח לשים קץ לחייו, אנשים התחילו להאמין שהוא איזשהו סוג של 'נבחר' שנבחר להשמיד את וולדימורט (ולמה באמת בזה? הרי איש לא יודע כלום על הנבואה!) ולכן היה על וולדימורט להוכיח שהארי הוא לא יותר מקוסם רגיל שלא הצליח להרוג כי היה לו מזל כשהיה תינוק ושבעצם אין מי שיוכל לעמוד בדרכו של אדון האופל מואהאהא…ברוב הנסיונות שלו לחסל את פוטר וולדימורט דאג שיהיה קהל מסביבו כי *להוכיח* שהוא יכול לחסל את פוטר זה כל מה שרצה.
מישהו יודע למה וולדמוט נראה כמו דג?
אף פעם לא הסבירו את זה בסרטים…
האמת שהוא אמור להיראות כמו נחש.
מסתבר שהרוע והקירבה לשושלת סלית'רין עיוותו את מראו הפיזי.
כי דגים הם רשעים
אחרת למה נראה לך שאני גולש פה?
סרט נהדר ומרגש
אכן זהו סרט נהדר שנותן לסדרה סוף ראוי. האקשן מבוצע היטב, העלילה מעניינת ולא מתעכבת והשחקנים פשוט משחקים תענוג. במיוחד אלן ריקמן שכול מילה שלו מעבירה צמרמורת. אלו ריקמן שולט!
במיוחד אהבתי את הסוף, שהוא מרגש ומסיים את הסרט ואת הסדרה כמו שצריך.
אגב, בהקרנה שהייתי בה מחאו כפיים 3 פעמים. כולל בסוף.
גם אצלי
באיזה הקרנה היית?
בהקרנה של
בהקרנה של 11:00 ברב חן מודיעין ב13.7
סרט סבבה אבל חרא ספר
הספר מאד שבלוני.
ת'כלס חוץ מסנייפ ובלאק כל הדמויות שטוחות כמו דוגמניות מסלול.
באיחור אופנתי אראה מחר את הסרט הראשון
אני לא אוהב הארי פוטר, וכנראה שזה היה בגלל הגיל שלי באותה תקופה (6 אני חושב), מחר אני אדע בטוח.
אתה לא יכול לשפוט את הסדרה עפ"י סרט אחד,
במיוחד כשמדובר בסרט הכי גרוע בסדרה. הוא משעמם מאוד, ילדותי לא פחות וסתמי במקרה הטוב. לפעמים הוא הכל בו-זמנית, מה שהופך אותו לבלתי נסבל ונוראי. הבעיה היא שהוא די חלק אינטגרלי, אני חושב, להבנת הסדרה כולה. שמישהו יתקן אותי אם אני טועה…
למרות שהשני נחשב ילדותי באותה מידה, אני אישית נהניתי ממנו מאוד והוא אחד הסרטים האהובים עליי בסדרה. מדובר בסרט פשוט כיפי ומצחיק מאוד, פשוט נהדר. אבל לכאורה גם על פיו אתה לא אמור לשפוט את הסדרה, אלא רק החל מהסרטים השלישי והרביעי.
סה"כ הייתי אומר שמדובר בסדרת סרטים נהדרת. אמנם לא מופתית, אבל ממש כיף לראות אותה כי היא טובה ומספקת את הסחורה.
מצחיק
דיברתם על זה ב2 אתרים שונים :P
אולי הוא, אבל לא אני...
(ל"ת)
סנייפ הצתרף לאוכלי המוות
מאותה סיבה שאנשים מתחילים לעשן
כמובן,מדובר בבדיחה
(ל"ת)
בטח יש איזה כישוף או משהו...
(ל"ת)
1. כנראה סתם טעות לא מכוונת של קולומבוס\קלובס. אל תשכח שבתקופה שבה הסרט יצא, סדרת הספרים עדיין היתה בחיתולים ואני בספק שאפילו רולינג תיכננה את זה.
פה היו שתי הודעות עם ספוילרים קשים ללא אזהרה.
(ל"ת)
התכוונתי לספר
וגם אמרתי בביקורת שלי שהקרב האחרון עם ה"מה בדיוק קורה פה" היה לדעתי הרגע הכי (ואולי היחיד) מאכזב בסרט.
לגבי השאלה הראשונה, בסניץ' הראשון הכוונה היא לסניץ' הראשון שהארי תפס בזמן משחק – אז מופעל הפלש ממורי, והסניץ' הזה כן נתפס בעזרת הפה גם לפי הסרט
הם צרמו לכולם
(ל"ת)
סעיף מס' 3 צרם גם לי.
(ל"ת)
3D - בהההה
יש לי מה לומר על הסרט. אבל בשלב ראשון ראיתי ברשל"צ. המשקפיים לא עבדו כמו שצריך. החשיכו לעתים ראיתי כפול וכו'. בעשרים דקות הראשונות היה סבבה, ומשם נע בין כפול/חשוך נורא לסביר מינוס. לפעמים היה אפשר לקרוא את הכיתוב ולעתים גם הוא כפול. לא רציתי לקום באמצע מכמה סיבות, לא להפריע, לא ריציתי קלקל לשני גיסי הצעירים שאיתם באתי וגם חשבתי אולי יסתדר ועד שהחלטתי שכנראה זה מקולקל וזהו כבר פספסתי מספיק והחלטתי שבסוף אבקש כרטיסים אחרים. הבחורים של המשקפיים אמרו שמכיוון שראיתי עד הסוף זה קצת בעיה. שאולי יכולים להכניס אותי להצגה הבאה – אבל לא יכולתי כי ההייתי חייב לחזור – ולתת כרטיסים אחרים אין להם סמכות. הוא גם בדק עם מכשיר שצפצף והעיד שכנראה זה בסדר. הוא אמר שאולי נגמרו הבטריות (?). הלך איתי להקרנה של סרט מצוייר ב3D ושם זה פתאום כן עבד. אז יצא שאולי בכלל זה היה בראש שלי…
בסופו של דבר הוא אמר שאם אני רוצה אני יכול לפנות למחלקת שירות לקוחות, וכך עשיתי עכשיו באינטרנט. אדווח לכם מה סוף הסיפור… בינתיים אני בבעסה. ולכן הביקורת שלי תחכה קצת….
מבאס במיוחד
כי זה באמת קולנוע ממש מגניב ונחמד והכל, וגם הרגשתי שהתלת מימד היה מוסיף. והסרט הזה היה בסדר ואפילו אחלה – עם כל ההסתייגויות הנדרשות… וראיתי אותו בסך הכל, אבל באופן עלוב ומעצבן. וגם קצת הבילוי עם הקרובים נפגם. בעסה.
מוסר השכל
לא ללכת לסרטי תלת-מימד, עד שבתי הקולנוע ילמדו איך להקרין אותם. התקלות בהם הרבה יותר מדי נפוצות.
בפילם יש סרטות
יצא לי לראות את "החיים כפי שמקירים אותם" (חרא סרט) ב 35 מ"מ וכל הסרט היה סרוט
כנ"ל גם ב צש"ס 3
הקרנת תלת מימד היא דיגיטלית ובגלל זה יש פחות בעיות לדעתי
תשמע, גרין,
אני לא אומר את זה מתוך ביקורת או כעס, אלא רק מכוונה טובה, אבל אני מציע לך לשלוט יותר בשגיאות הכתיב שלך. כלומר, לא נורא אם אתה כותב "א" במקום "ע" לפעמים, אבל תראה כמה שגיאות יש רק בתגובה הזאת – "סריטה" עם ס במקום ש, "מקירים" עם ק' במקום כ'. לפעמים זה גם נורא מבלבל וגורם לאחרים לזלזל בך – כמו כאן: http://www.fisheye.co.il/?p=17517&comNum=428760#li-comment-428760. גם סימני פיסוק את לא מפזר במקומות המתאימים.
עצה שלי – לפני שליחת התגובה תבדוק אם יש בה שגיאות, ואם יש – תקן אותם ורק אז תשלח. ואם אתה בכל זאת מאתר את השגיאה רק אחרי שפרסמת את התגובה, תעשה תגובה שמתקנת את השגיאה, כמו שרבים אחרים עושים פה. ככה אנשים יתייחסו אליך ואל התגובות שלך יותר בכבוד.
צודק אבל קשה לי עם זה
(ל"ת)
הכי טוב זה הקרנה דיגיטלית דו-מימדית.
(ל"ת)
איפה
יש להארי פוטר כזה דבר למשל?
יש דרך לדעת מראש – זה כתוב – בפרסומים – אם ההקרנה הדו מימד היא דיגיטלית או לא?
שאלה טובה
המפיצים לא מפרסמים מראש איזו הקרנת דו-מימד היא דיגיטלית ואיזו לא. בדיוק היום יאיר רוה נדרש לסוגיה הזאת בקשר להארי פוטר:
http://blog.orange.co.il/cinemascope/?p=7474
התשובה: "בסינמה סיטי בגלילות ובראשון לציון, ובגלובוסמקסים בנתניה, מודיעין, באר שבע, קרית ביאליק, נהריה ואשדוד". לא בטוח שהרשימה הזאת מלאה, ומה שעוד יותר מסובך, יכול להיות שבאותו קולנוע יוקרנו שני עותקים, אחד דיגיטלי ואחד מפילם. בהצלחה :)
לי קרה דבר מרגיז שקשור לזה.
הלכתי ביום שישי לה"פ בדו-מימד ביס פלאנט חיפה.
והתקשרתי לוודא יום לפני שההקרנה תהיה באולם 2 שידעתי שהוא גדול ושההקרנה בו דיגיטאלית. אמרו לי שכמובן ואין שום בעיה..
אבל כשהגעתי לקופות בשישי הסתבר שהעבירו את ההקרנה לאולם 3 שהוא קטן יותר ורק בסרט עצמו הבחנתי שההקרנה היא פילם (והיו קפיצות ושריטות ).
כמובן שזה לא הרס יותר מדי את ההנאה אבל זה מרגיז במיוחד בסרט כזה שמנסים מראש שהכל יהיה מושלם.
גם אותי מעניין אם יש דרך לדעת מה דיגיטלי מבין הדו מימד.
היום אני הולך לדו מימד בלב דיזינגוף, אבל אין לי מושג אם זה יהיה דיגיטלי או לא.
כמה עולה כרטיס לסרט בדו מימד?
איכשהו לא נראה לי הארבעים וחמישה שקלים שהאתר של גלובוס מציין. והאם כדאי להזמין מראש להקרנה ביום רביעי בערב. בכל זאת, חופש גדול…
37 מחיר מלא, יותר זול אם יש לך מנוי באחת
מרשתות בית הקולנוע [אני יודעת בוודאות על 31 למנוי ביס פלאנט].
לכל מי שיורד על המשחק של דניאל רדקליף
אז רק שתדעו שזה ממש לא נכון. ראיתי אותו בניו יורק לפני חודש בתפקיד הראשי במחזמר How To Succeed In Business Without Really Trying (ישבתי שורה ראשונה, הוא היה כמעט על הפרצוף שלי). רדקליף משחק שם דמות שונה לגמרי מהארי פוטר והוא עושה את זה מצוין, כולל בעיקר דברים שלא נדרשים ממנו בהארי פוטר כמו שירה, ריקוד, מבטא אמריקני ודגש חזק יותר על קומדיה ורומנטיקה. אולי בסרטי הארי פוטר הקודמים הוא עדיין היה יותר מוגבל מבחינת יכולת המשחק שלו אבל עכשיו הוא ממש מצוין.
איך ההצגה?
אני מתכנן לטוס לניו יורק בעוד כשבועיים ושוקל ללכת
ההצגה מצוינת, אבל כמובן שלא דומה להארי פוטר בכלל
זאת סאטירה על עולם העסקים שמתרחשת בניו יורק של שנות החמישים. קצת מזכיר את מד מן אבל יותר קליל וזורם. גם התערוכה של הארי פוטר בטיימס סקוור מצוינת.
הייתי בתערוכה כשהיא היתה בשיקגו ב-2009.
מאוד מרשים.
לא רציתי לזוז מהכורסה של האגריד!
(ל"ת)
משהו משעשע
אתמול ראיתי את הסרט ומשהו הצחיק אותי מאוד. שכל התלמידים נפגשים כולם לובשים את המדים של הבית ספר חוץ משחקנים הראשיים. אולי זה דרך להבדיל בניהם לבין שאר התלמידים אבל לי זה היה נראה מוזר כי הם תלמידים בבית ספר (וסנייפ והחים קארו- היו אמורים להקפיד על משמעת!!)
סתם משהו שהפריע לי
אבל חוץ מזה יחסית אחלה סרט- עד להיום לא כל כך אהבתי את העיבודים לקולנוע, אבל זה היה יחסית אחלה
הבהרה
אני לא מתכוון להארי, רון והרמיוני- אלה ללונה ג'יני נוויל וכדומה…
4 פרקים?
יותר בכיוון של 14. הסרט מתחיל בפרק 24 ונגמר ב37 + אפילוג.
סתם זרקתי מספר
אבל סך הכל מדובר במספר פרקים קטן יחסית, מה גם שחלק לא קטן מהפרקים הללו קשור באירועים שנחתכו מסרט, כמו סיפור הרקע של דמבלדור, או קיבלו זמן מסך יחסית קצר, כמו זה של סנייפ.
איזה סצינות עם דמבלדור וגרינוולד הצעירים?
לא היו בספר הזה, או באף ספר אחר למעשה, סצינות שמציגות את החברות שלהם בילדותם. זה רק הוזכר כמה פעמים ברקע הדברים, וכמובן שהם אף פעם לא אמרו את תיאוריית הרומן במפורש. היוצרים לא השמיטו את זה בגלל הנושא ה"שערורייתי", זה פשוט לא היה קיים.
אהה.
מדובר בסדרה ממש טובה, אז לא צריך לנטפק דברים כאלה, קטנים, לא חשובים, כמו הסגנון של הספר והמוטיבציה של הדמות הראשית, או את העובדה שרולינג בוחרת בדרך הקלה והמטופשת לבנות מתח על חשבון עלילה טובה ומפתיעה באמת.
ואם אני אגיד לך שאני חושבת שמהספר הרביעי ומעלה זאת לא סדרה משהו, יהיה מותר לי לנטפק?
מותר לך לנטפק כמה שבא לך.
ומותר לך לחשוב שמדובר בסדרת ספרים לא משהו.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אין לי בעיה עם הצהרות כאלה. פשוט היה חשוב לי לציין שלדעתי את נכנסת לקטנות שלא לצורך, כי ספרי הארי פוטר מלאים בדברים כאלה (ויחד עם זאת, הם ספרים טובים לדעתי. לא יצירות מופת, אבל בהחלט טובים).
אם הדברים האלה באמת כל כך גורעים מההנאה שלך, אז באמת שאפשר לסיים את הדיון הזה כאן ולהסכים שלא להסכים
אם ממש בא לך את יכולה לראות אותו
(בעירום חלקי עד מלא, דרך אגב) בסדרה קמלוט מבית היוצר של ספרטקוס, בה הוא משחק את ארתור. ממה ששמעתי היא פשוט נוראית (והחזיקה מעמד רק עונה אחת) אבל בהחלט תראי הרבה מהשחקן.
באמת, זה הוא?
אבל הוא נראה שם נורא. אוף, שתי שניות יכולות להיות מטעות.
(הסדרה בוטלה אחרי עונה אחת? באסה, רציתי לראות אותה. כמה חדשות לא טובות על הבוקר).
אם אני לא טועה, השם גרינדלוולד לא הוזכר
אפילו פעם אחת בכל סדרת הסרטים.
אבל היי – הנה הפריקוול! ברור הרי שכמה אנשים יושבים עכשיו במרתפי וורנר ושוברים את הראש על איך לעשות עוד סרטי הארי פוטר (להסריט את "בידל הפייטן"?). אז הנה התשובה: לוקחים את מעט הפרטים הידועים על דמבלדור וגרינדלוולד הצעירים, נותנים לסטיב קלובס להסתער עליהם ולפתח אותם לסרט (בעצם מה סרט – טרילוגיה!), מלהקים שחקנים צעירים וזולים יחסית ומביאים את דניאל רדקליף להופעת אורח (הוא יופיע בפתיחה כשהוא משוטט במשרד של דמבלדור, בין הזכרונות המבוקבקים שלו, והסרט כולו יהיה מעין פלאשבק מתוך ההגיגית), ו-וואלה. בקיצור, "ההוביט" של הארי פוטר. הבעיה היחידה שנותרה היא כמה כסף צריך לזרוק על ג'. ק. רולינג כדי שתסכים. זה לא פשוט לשחד מיליארדרית.
גם למיליארדרית הכסף יכול להיגמר
ובהתחשב בעובדה שהדבר האחרון שרולינג הוציאה מתחת ידיה הוא אתר חדש(!) בו ניתן לקנות את הספרים דיגיטלית(!) ובהמשך יחשפו בו עוד פרטי רקע על העולם שרולינג שומרת בסוד כבר שנים(!!!), בקיצור, נראה שגם היא מנסה לחלוב כמה שיותר כסף מכלום וכנראה שלא תתנגד למין "ההוביט" שכזה.
האתר הוא בחינם.
(ל"ת)
כן, אבל הוא נועד
לייחצן את המהדורות הדיגיטליות של הספרים. מסתבר שעד היום לא היו מהדורות כאלה (לא חוקיות, בכל אופן) ורולינג מפרסמת אותן בעצמה במקום לעבור דרך חברת הוצאה לאור. מה שמן הסתם הוא נסיון למצוא עוד אפיק כספי לסדרה, אבל זה לא אומר שרולינג מנסה לחלוב כסף מכלום – היא מוכרת את אותם הספרים בפורמט שונה, דבר לגיטימי לגמרי.
אני חושב שזו לא בעיה להמשיך את זה
לא חייבים לעשות "ההוביט", אפשר לעשות סדרת סרטי המשך באותו עולם שמתמקדים בדמות אחרת כשדמויות מ"הארי פוטר" יוכלו לקפוץ להופעות אורח או אפילו לקחת חלק משמעותי בעלילה.
אולי אפשר אפילו לעשות מזה סוג של "הצל של אנדר" ולהתמקד על דמות במקביל לאירועים בסרטי "הארי פוטר" ובכך גם סנייפ יוכל להופיע!
וואלה
"הצל של הארי" בכיכובו של סנייפ גם יכול לעבוד.
לא לא, אם כבר
אז זה יהיה בכיכובו של נוויל.
סנייפ מבוגר מדי ולעשות את זה בכיכובו לא ימשוך מספיק נערים.
אבל הוא יכול להיות דמות משנה חשובה שתעזור הרבה לנוויל ויראו איך אולי הם השפיעו בסתר על מקרים שקרו במהלך הסדרה ובאותו זמן גם עברו הרפתקאות משל עצמם.
פריקוול על הוגוורטס בזמן הקונדסאים.
That's all I'm asking.
אויש לגמרי!
אלה בין הקטעים האהובים עלי בספרים, הקונדסאים, תהליך הפיכתם לאנימאגוסים, ההתאהבות של ג'יימס ולילי, העניין עם סנייפ. הכל! הייתי יכולה לקרוא על זה ספרים שלמים.
בזמן הצפייה המוחדשת בסרטים, עלה לי רעיון לפריקוול.
אם הסיפורים המקוריים הם כמו הטרילוגיה המקורית של "מלחמת הכוכבים", אזי סיפורם של הקונדסאים הוא בדיוק פרקים I-III. אנחנו לא יודעים איך הסיפור הזה מתחיל, אבל יודעים איך הוא נגמר. אין שם מקום להתפתחויות עלילתיות מעניינות או מפתיעות, כי לרולינג יש מסלול מאוד ברור ללכת בו.
לעומת זאת, סיפור ששמענו עליו רק בחטף, ויכול להפוך למשהו הרבה יותר מלהיב, הוא סיפור היכרותם של גריפינדור, האפלפאף, רייבנקלואו וסלית'רין. איך נראה העולם אז, מה הוביל להקמת הוגוורטס ונטישתו של סלית'רין. זה יהיה KotOR של היקום של הארי פוטר.
אני מציעה שיבססו את זה על התיאטרון הקבוצתי
ועל ההיכרות של שטרסברג, מייזנר אדלר וקלורמן.
זה נראה כמו רעיון משעמם להפליא.
דבר ראשון, כי הסיפור הזה קורה בעת העתיקה ואני משערת שהדיסוננס בין עולם הקוסמים לעולם המוגלגים לא היה גדול כמו שהוא בספרים, מה שגורם למתח ולמסתוריות. אז כולם היו פרימיטיביים, קוסמים ומוגלגים כאחד.
דבר שני, הדמויות האלו כ"כ שטחיות וסטריאוטיפיות [בכלל כל שיטת החלוקה לבתים היא כזו], שממש אין לי עניין לצפות בהם.
ולסיכום, כל פריקוול הוא בעייתי כי העולם של הארי פוטר לא בנוי באופן נרחב ויסודי. הוא נתפר טלאים טלאים בצורה מרושלת למדי מסביב לדמות של הארי פוטר.
אני לא משתגע על פריקוולים, אבל זה דווקא יכול לעבוד.
קודם כל, ללכת הרבה אחורה לתקופה שאנחנו יודעים עליה מעט מאוד משחרר את התסריטאים ליצור משהו מעניין, בלי להיות כבולים לידע הקודם של הצופים.
לגבי הדמויות הסטריאוטיפיות, דווקא כאן אפשר לשחק די הרבה – ההיסטוריה (ואנחנו) זוכרת אותם אמנם בתור דמויות מאוד סטריאוטיפיות, אבל בני אדם הם הרבה יותר מורכבים מזה. יהיה מעניין לראות גריפינדור וסלית'רין שהם לא טוב ורשע מוחלטים, אלא פשוט אנשים שלא מסכימים עד שהעניינים מתחממים והעמדות מקצינות.
לגבי ה"עת העתיקה", היא לא כזו עתיקה, משהו כמו אלף שנה בעבר, אז האנשים הם לא ממש פרימיטיביים. מה שכן, בעולם שלפני החשמל המרחק בין המוגלגים לקוסמים היה הרבה יותר גדול, ותוכניות לשליטה בהם בטח ייראו לנו הרבה יותר אמינות.
רק אלף שנה?
זכרתי משהו כמו שלושת אלפים, אבל זו כנראה טעות שלי.
הדמויות האלה פשוט תמיד נראו כמו סמל ולא כמו בני אדם, ולכן אותי פשוט לא מעניין לשמוע עליהן. מישהו יצטרך לעשות עבודה מאד קשה כדי להפוך אותם בחזרה לבשר ודם. בכלל כל שיטת הבתים מוציאה אותי מדעתי. אין דרך יותר אידיוטית לנהל בית ספר, אין שום סיבה לעשות את זה לספר [למה להקיף גיבור בדמויות שחולקות איתו קווי אופי? זה לא מעניין] והחלוקה כ"כ שטחית ומטופשת. הדרך ההגיונית היחידה להסביר את זה היא שהמייסדים פשוט לקחו תחת חסותם וטיפחו תלמידים בסגנון מסויים [גריפינדור- את הנועזים והחצופים, רייבנקלו- רק כאלה שבאמת הצטיינו בלימודים והקדישו את עצמם לזה, סליתרין- תלמידים עם נטייה לקסמים אפלים והפלפאף- בוא לא נשלה את עצמנו- את כל השאר*] וממשיכי דרכם הבינו את זה לא נכון וחילקו ככה את הבית ספר ולאף אחד אף פעם לא היה אומץ לשנות את זה. למרות שזה מעלה את השאלה למה גריפינדור יצר את מצנפת המיון.
בקיצור, נראה לי הכי פחות סביר שייצא סרט כזה, ועוד פחות סביר שיעבדו עליו כאלו תסריטאים מופלאים שיצליחו להוציא מהדמויות השבלוניות האלו משהו ששווה להסתכל עליו.
*הסיבה לכל הסוגריים האלו היא שאני לא מאמינה למצנפת המיון. החלוקה המוצהרת- אמיצים, טובי לב, חכמים, ערמומיים, לא באמת מוצאת לפועל, וגם לא סביר שמורים יבחרו בתלמידים ככה. קראב וגויל רחוקים מלהיות ערמומיים,כמה גריפינדורים אף פעם לא מראים שום אומץ לב ראוי לציון ובשנה השנייה והרביעית כמעט כל ההפלפאפים הם דושבאגס בצורה יוצאת מן הכלל.
ערמומיות וטוב לא אינן התכונות הנכונות
אנשי האפלפאף הם חרוצים ונאמנים. אנשי סלית'רין הם שאפתניים.
וכל החלוקה הזאת כל כך מטופשת,
כל כך דפוקה מיסודה, כל כך דוחפת אנשים לתוך מסגרות ולא נותנת להם שום סיכוי להתפתח, כל כך שירורתית (אומץ? באמת, זאת התכונה שלפיה אתה מסווג בן אדם? מכל התכונות בעולם?), כל כך לא הגיונית, שאני פשוט מתעלמת ממנה לחלוטין, ואין לי שום עניין לשמוע על איך היא נוצרה.
עוד בעיה בסדרת ספרים על המייסדים – רולינג אמנם יצרה עולם קסום ומופלא, אבל לא הגיוני ולא עקבי, כל בניית העולם שלה לוקה מאוד בחסר. ספר על המייסדים יכלול המון אלמנטים של היווסדות עולם הקסמים as we know it, והתחשב בעובדה שאלה תמיד היו האלמנטים החלשים בספרים, כדאי לוותר על זה.
יש בספרים רמה מסוימת של ביקורת על שיטת הבתים
ובמיוחד על האופן שבו הם מקטלגים אנשים באופן פשטני, ועל כך שהתכונות שמאפיינות את הבתים אינן מטבען חיוביות או שליליות (אומץ, כפי שאת אומרת, אינה תמיד תכונה חיובית). לא עד הרמה שהייתי רוצה – במיוחד חסרה לי ההכרה בכך שסלית'רין אינו בית רשע מטבעו – אבל היא בהחלט קיימת.
אה,
הביקורת הזאת קלושה עד כמעט ולא קיימת. בסופו של דבר הטובים הם מגריפינדור והרעים הם מסילת'רין, כשיש איזה שביב יוצא דופן ועוד שביב ייצוג של רייבנקלו/האפלפאף.
כמות הדמויות שמתפתחות בסדרה הוא גם ככה אפסי, כמות הדמויות שמתפתחות מעבר לבית אליו הן נבחרו? אפס.
לא כזה אידוטי
חלוקה לבתים זה לא דרך מופרכת לנהל בית ספר, זה מאוד מאוד בריטי.
בספר "אלופי וילובי" גם יש פנימיה בריטית (לבנים בלבד) ושם יש חלוקה ל3 בתים, וכל בית נקרא על שם המורה האחראי עליו, וכמובן שיש סטיגמות שונות בהתאם.
אני חושבת שמצנפת המיון והחלוקה לבתים מגיעה בדיוק מהכיוון הזה של המסורת הבריטית, ורולינג לאורך כל הספרים יוצאת נגד הסטיגמות שיוצרת מצנפת המיון. הבית בהוגוורטס שאתה נמצא בו מעיד עליך בצורה טובה בדיוק כמו המשפחה שנולדת אליה או הבית ספר שהגעת ממנו, כלומר לא מעיד עליך כלל.
השירים של מצנפת המיון נחמדים אבל בתכונות המדוברות אין ממש. לטעמי זה רק כדי שרולינג תוכל לשבור את הסטיגמות שנוצרות מהחלוקה לבתים.
והייתי רוצה לראות פריקוול על המייסדים. בהחלט יש פוטנציאל לסיפור על הקמת הוגוורטס מהסיבות שעידן ציין.
עוד דוגמה
הבי'ס של גילדת המתנקשים בסדרת עולם הדיסק הוא בחלקו גם פארודיה על שיטת הפנימיות הבריטית, וגם שם התלמידים מחולקים לבתים. אפשר לראות את זה למשל בחצי הראשון של הספר "פירמידות".
אני אהרוג בשביל פריקוול על המשוטטים,
הם תמיד היו דמויות הרבה יותר מעניינות מאשר הארי וחבורתו.
אפילו יש כבר עלילות ותעלומות בחלק מהשנים (שנה שניה – הגילוי רמוס הוא איש זאב, למשל).
הדבר הרע היחיד – זה כנראה יבטל את האפשרות הקאנונית של רמוס/סיריוס. מצד שני, אולי לא?… *חיה בסרט*
אבל זה בדיוק העניין - זו לא תעלומה.
אנחנו כבר יודעים את כל הסודות שלהם ומכירים את העלילות העיקריות. מה שנותר בסיפור הזה הוא בסה"כ לחבר את הנקודות. כותבי פאנפיקים בטח מתים על הקונספט, אבל כספר שלם (שלא לדבר על כמה) זה פשוט לא מעניין מספיק.
הדמויות מעניינות אותי,
אני רוצה לשמוע עליהן יותר. אני לא יודעת עליהן הרבה, רק על הנקודה הסופית שלהם. גם בהארי פוטר ידעתי מה תהיה הנקודה הסופית ובכל זאת המשכתי לקרוא עוד שישה ספרים. לפעמים הנקודה הסופית זה לא העיקר – אלא הדרך שמגיעים אליה, ואצל המשוטטים זאת יכולה להיות דרך מרתקת.
מה גם, לדור חדש אלו יהיו תעלומות חדשות לגמרי.
הנה רעיון לפריקוול
http://www.cracked.com/photoplasty_67_the-20-worst-possible-ideas-prequels_p20/#10
(תמונה 10).
הפסדת גם את סימון הספוילר
(ל"ת)
לחשננית
זה רק אני, או שהלחשננית בסרט היתה דומה באופן מטריד לגרמנית?
מסכים מסכים !!!!
מר ברגר צודק לחלוטין. ההבחנה שלו נכונה ומדוייקת ואכן שני הסרטים הראשונים מתאפיינים באווירת קסם (לרגעים גם מזכרים סרטי שנות ה-80 של שפילברג ברוח "הגוניס" וכיו"ב). המוזיקה של שני הסרטים הראשונים אכן מדהימה ובניית אווירה מדוייקת.
הסרטים האחרונים אפלים יותר והשינוי הקולנועי ברור (גם הדמויות התבגרו וגם האווירה בספרים קיבלה גוון קודר אם כי בסרטים לקחו את זה מעט רחוק מידי לטעמי.. אפשר היה למתן ולשלב עלילה גם ולא רק אווירה)
לא מזמן סיימתי לראות את הסרט הראשון (המשחק גרוע במיוחד אבל זה צפוי .. מעבר לכך הסרט מקסים בכל המישורים האחרונים) גם אני התרגשתי עד דמעות בסוף הסרט הראשון (אבל הייתי אחרי 2 כוסיות וויסקי ואני תמיד רגשני אחרי קצת אלכוהול ..).
מקווה שכל המחמאות לסרט האחרון אכן יעמדו ברף הציפיות הגבוהה ושלא אתאכזב.. אני תמיד אוהב לראות את הסרטים אחרי שכולם כבר ראו ואז יש אולם חצי ריק והצופה "נשאב" לתוך הסרט :)
קשה לסכם.
הייתי בהקרנה נוראית בסינמה סיטי ראשל"צ.
אמנם אולם מפנק (אולם המד"ב עם כורסאות כמו ב- VIP, מסתבר), אבל הקהל היה בלתי נסבל וישבו חבורה מטופשת שדיברה לידנו כל הזמן.
קשה לי לסכם בלי צפייה שניה. זה עבר מהר מידי, התקשיתי להתרכז וזו לא הדרך לסיים למעלה מעשור של הארי פוטר שמסכם פחות או יותר את הילדות שלי.
שנים לא ראיתי סרט פעם שניה בקולנוע, אבל נראה לי שזה הזמן. והפעם לא בראשל"צ.
אפשר לדעת מה מס' האולם?
(ל"ת)
25
(ל"ת)
האם אפשר לראות רק את 7ב?
אם אני רוצה לראות כמה שפחות, אבל בכ"ז לראות "משהו" מהסדרה האםאפשר להתחיל מ- 7ב ?!
או שמוכרחים גם את 7א לפחות, בכדי "להבין"?
היחיד שראיתי במלואו היה השלישי, ולדעתי לא צריך שום רקע לצפייה.
ניסיתי, בחיי שניסיתי את הששי (ואחרים), אבל זה פשוט סיוטארוך ומשעמם שלא נגמר… לא החזקתי מעבר ל-15 דק'
אם השישי שיעמם אותך כל כך,
אז אין סיכוי שתאהב את 7א (כי הוא אפילו יותר איטי), שהוא מאד חיוני להבנה של מה שקורה ב-7ב.
הדבר שאני ממליץ זה לנסות לראות שוב את השישי ואחר כך את החלק הראשון של השביעי. בלי שני אלה, אני בספק שתקבל חוויית צפיה נורמלית.
לתלות אותה כדי שכולם יראו?
אתה בטוח שקראת הארי פוטר?
הזכרון שלי שיפץ אותו עם השנים
(ל"ת)
תשובות לשאלות נפוצות.
Q "לא קראתי אף אחד מהספרים, וראיתי רק את החצי הראשון של הסרט הרביעי עד האמצע ואז נכנסתי לקומה של חמש שנים מהשעמום, מה אני צריך לעשות כדי להנות מהארי פוטר 7ב?"
A להחליף אישיות. למה לעזאזל שתרצה לראות את הפרק האחרון בסדרה שלא ראית כי אתה לא נהנה ממנה? אתה עושה את זה עם כל הסדרות? אם אתה רוצה להגיד "ראיתי הארי פוטר" אבל לא לראות יותר מסרט אחד, לא עדיף את הראשון ולא האחרון?
Q "ראיתי את הסרט ויש לי שאלות, לא בנוגע לעלילה עצמה אלא בנוגע לכל מיני תאוריות שנבנו על פרטים שנכתבו בספר ולא הופיעו בסרטים".
A זה אוביוסלי מעניין אותך, אז אולי פשוט תקרא את הספר? יש לפחות טריליון מקומות באינטרנט בהם אפשר לדון בתאוריות כאלה או אחרות בנוגע לעלילה של הארי פוטר, אבל בדרך כלל הדנים הם אנשים שקראו את הספרים, והרבה יותר מפעם אחת. ואם זה לא מעניין אותך, אז למה אתה שואל?
לגבי שאלה מספר 2
גם אם משהו מעניין אותי זה לא אומר שיש לי כוח לקרוא עוד ספר שכתוב בחוסר כישרון, ויכול להיות שממש נכוויתי מאחד או יותר הספרים הקודמים. זה לא סותר את זה שיכול להיות שעדיין מעניין אותי לדעת איך זה הסתיים.
אישית, אני לא ממש מבינה למה שאת מישהו יעניינו התיאוריות דווקא – אבל מצד שני, מצד שהתאוריות הרבה יותר מעניינות מהעלילה ממילא. אני לא סגורה על זה. מה שכן, לילוש, הרבה אנשים ממשיכים עם סיפור גם אחרי שהוא הפסיק ממש לעניין אותם. היה שלב שזה עניין אותם, והם רוצים לדעת איך זה נגמר. זה מאוד לגיטימי והגיוני.
just sayin'.
אם זה מעניין אותך, אתה קורא.
לא יודעת מה איתך, אבל אני לא נוהגת לקרוא ספרים עד האמצע ואז לשאול אנשים באינטרנט איך הם נגמרים. אם הספר מעניין אותי מספיק, זה אומר שמשהו בו מספיק טוב כדי שיהיה לי אכפת מהדמויות. ואם הספר עד כדי כך גרוע שאי אפשר לקרוא עוד שורה אחת – עדיף לשאול את גוגל ולא אנשים שדנים בספר באתר אינטרנט כלשהו.
תגיד, וונדי, אתה תמיד מדבר לנקבות בלשון זכר?
זה ממש מעצבן.
אישית, אני לא שאלתי אנשים באינטרנט איך זה נגמר. אבל כן שאלתי אנשים במציאות, חובבי הארי פוטר. ושוב, לא מקשיבה אחת שכמותך – זה שיש בעלילה משהו שמעניין אותי לא אומר שיש לי הכוחות הנפשיים להתמודד עם עוד ספר ארוך כאורך הגלות, לא כתוב בצורה יותר מדי מוצלחת מבחינת השפה/תחביר/יכולת כתיבה, לא ערוך (או נראה לא ערוך) ושמסתובב סביב הזנב של עצמו בלי סיבה. אני מעדיפה לקרוא את התקציר בוויקיפדיה.
אבל את שאלת למה שמישהו שמתעניין מה קורה בספר לא פשוט יקרא אותו במקום לשאול אנשים – אז זה למה. רק כי מישהו רוצה קלוז'ר ולדעת איך משהו נגמר לא אומר שיש לו כוח לקרוא ספר כתוב רע.
את לא רואה ההבדל בין לשאול "אנשים במציאות",
כלומר, חברים שלך, לבין לשאול אנשים ראנדומליים באינטרנט?
אבל בכל מקרה, גרמת לי לנסח בראש שלי מה כל כך מעצבן אותי. מעצבן אותי שכל שאלה בסגנון, במקום להיות:"ראיתי את הסרט ולא קראתי את הספר ויש לי שאלה" יוצאת יותר כמו: "נרדמתי באמצע הספר השני, התאבדתי בשלישי והחמישי מונח אצלי על הרצפה במטבח כדי שאני אוכל לעמוד עליו כשאני רוצה להגיע למדפים הגבוהים, אבל אני פשוט חייבת לדעת, בצורה שלא קשורה לספר בכלל כי הוא פשוט נורא איום ומזעזע, למה טום רידל השתמש בספל בתור הורקרוקס".
בטח שאני רואה הבדל.
בגלל זה ציינתי את זה בצורה נפרדת.
אבל אתן ממשיכות לפספס את הנקודה הכי חשובה – רק כי מישהו לא שולט בשפה מי יודע מה (אפילו אם הוא בריטי) ולא יודע לחבר מלים זו לזו בצורה מופלאה, לא אומר שאין לו רעיונות טובים. אגב, זה גם לא אומר שהוא בהכרח גרוע בזה. יש "גרוע" ל"מצוין" יש קשת שלמה של גוונים שונים של "בסדר". ורולינג דווקא פיתחה את הדימיון שלה לאורך הסדרה, ככה שהעלילה דווקא נהייתה מעניינת. לדאבוני, זה בגדר מעט מדי מאוחר מדי, ואני אישית מעדיפה לקרוא את התקצירים. ואגב, שאלתי אנשים קצת אחרי שיצא הספר האחרון, והרבה לפני שיצא בכלל הסרט השישי, כלומר האנשים ששאלתי, שאלתי אותם מתוך סקרנות לגבי הסדרה. אבל אני מודה שכן היו פרטים בסרט השישי שלא הבנתי וגם בחלק א' של 7, ובמקרים אלה קראתי את התגובות הרלוונטיות, ומדי פעם גם שאלתי שאלה או שתיים לגבי משהו שלא הבנתי מהסרט. אני מקווה שזה בסדר לך, לילוש, ושתמצאי את הכוח לסלוח לי על זה.
אז רגע.
אני מתעצבנת על זה שיש אנשים באינטרנט, שעקבות הבאאז מסביב לסרט השביעי שואלים בפורומים פתוחים שאלות מנטפקות לגבי תאוריות עלומות מספרים קודמים ומצפים שאנשים שהם לא מכירים יקדישו מזמנם להסביר להם במקום לחפש בויקיפדיה. [יש הרבה יותר אנשים כאלה ממה שנראה לי הגיוני]
ואת באה, אומרת שאת לא מתעניינת בתאוריות, שיש לך שאלות ענייניות בנוגע לפרטים שלא הבנת מהסרטים, או סתם סקרנות כללית בנוגע לקוי העלילה של הספרים שאת מספקת אותה בלשאול שאלות את החברים שלך במציאות. ואז את לא מבינה למה אני כועסת בכלל ומאשימה אותי בחוסר הקשבה.
ועוד דבר קטן. אין לי שום דבר נגד אנשים שלא נהנו מהספרים. יש המון ספרים שאני לא נהנית מהם, יש המון סדרות ספרים שנהניתי רק מחלקן וספרים שאהבתי אבל את הסרטים המבוססים עליהם לא ולהפך, והמון המון ספרים שנורא נהניתי מהם אבל אז גיל ההתבגרות נגמר ועכשיו אני נבוכה להודות בזה. באמת שאין לי שום דבר נגד אנשים שלא נהנו.
אבל כן יש לי משהו נגד אנשים שיש להם צורך לספר לי על זה, באריכות, לפני שהם שואלים שאלה. זה אפילו לא סתם "לא קראתי את הספרים כי אני לא נהנה מהם אבל אני רוצה לדעת אם הבן של לופין היה אדם זאב" או כל ניסוח דומה. זה פשוט פירוט מיגע, של בדיוק אילו ספרים הדובר קרא ובאיזה שלב הוא התיאש מהם, לפעמים גם באיזה גיל. ואם יש לי מזל אז למה -בדיוק- הוא לא נהנה מכל ספר וספר. אין בזה שום דבר רלוונטי לכלום, זה פשוט נראה כאילו אנשים ששואלים שאלות על הארי פוטר נורא נורא נבוכים לדבר על הארי פוטר מלכתחילה, ורוצים להבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שהם לא מהאנשים האלה שעלולים להנות לקרוא את הארי פוטר ושלא תעזי להאשים אותם בדבר הנורא הזה.
כי את לא קוראת/מקשיבה
לי לפחות. שימי לב שעניתי לך רק לגבי שאלה מספר 2 שלך, שתומצתה ב"למה שלא פשוט תקרא את הספר (במקום לז**ן לאנשים באינטרנט את השכל)?", שיש אנשים שקראו את הספרים (אני) עד שנכוו קשות בצורה שאינה ניתנת לפיצוי (שוב אני, עם הספר החמישי) ולא מסוגלים, פשוט לא מסוגלים, לקרוא את הספרים הבאים. מה שכן, העלילה עדיין מעניינת אותם באופן כללי, אז הם ניסו לראות את הסרטים – אבל סרטים הם לא סדרת טלויזיה, אין בהם מקום לכל הפרטים, ואי אפשר ממש להבין מה קורה הרבה מהפעמים, אם לא קראת גם. אז לגיטימי בעיני שיישאלו שאלות.
יתרה מזאת, לא חסרים מעריצים של יצירות מסוימות, שישמחו להסביר דברים באריכות. אז את לא אחת מהם, סבבה. אבל כדאי שתביני שפה זה האינטרנט, ויש פה אנשים מכל הסוגים, והרבה פעמים הם מעדיפים לשאול מאשר לחפש לבד בגוגל. בחיי שזה יחסוך לך הרבה קיפוח נפש.
זאת לא אני, זאת צורת הביטוי.
כמו להגיד "כשאנשים עושים דברים" במקום "כשאנשים ונשים עושים ועושות דברים ודברות".
אה, אוקיי
בעיה עם האינטרנט הזה. שמישהו כבר ימציא דרך לשמוע אינטונציה דרך הכתב!
ראיתי את הסרט ביס פלאנט בחיפה, בתלת מימד, ולמרות
שאני לא מאלו שנוהגים להשמיץ את התלת מימד בכל הזדמנות, אני חייב לציין שהיו בעיות עם ההקרנה בתלת מימד. ראשית, באמת הסרט היה חשוך יותר מסרטים אחרים. ממש היו קטעים בהם פחדתי שאני מפספס משהו על המסך, כי לא הצלחתי להבחין בדקויות בין הגוונים של השחור והאפור ששלטו על המסך. אין לי מושג איך ראו את הסרט בדו מימד. בסצינת הרכבת הבהירה בסוף, די הסתנוורתי, ככה שאני יודע שתלת מימד לא חייב להיות כהה. מה שבאמת הפריע לי, ופה אין לי ספק שהייתה פשלה של המקרינים, הייתה העובדה שבחלקים קטנים מהסרט הייתה כפילות במסך. לדוגמה, כאשר סנייפ דיבר באחת הסצינות בסרט, ראו הולוגרמה שקופה קטנה שלו בתחתית המסך. חשבתי שאולי משהו לא בסדר עם המשקפיים שלי, אז הורדתי אותם לשנייה, והתברר שעל המסך עצמו רואים השתקפות כפולה של הסרט. פאשלה.
זה עדיין לא אומר שמעכשיו אני לא אלך לסרטי תלת מימד, כי אני חושב שהוא כן מוסיף לסרט, ודעתי לא תשתנה בעקבות פשלה של מקרינים לא מנוסים. אבל אני כן אחשוב איפה אראה את הסרט בעתיד, ואם שווה לי לראות את זה, אם זאת איכות התלת מימד כרגע בקולנוע.
בקשר לסרט עצמו, נהניתי.
מסכים שזה עיבוד טוב מאוד לספר מעולה ובכלל לסדרת ספרים מעולה. נכון שכשקראתי את הספרים זה נראה לי אחרת בראש, אבל לא הרבה אחרת. שמחתי שכמו בסרט הקודם, הבמאי קצת הצליח לשמור על האווירת הבית ספר, עם כל התלמידים שרצים במסדרונות ברקע כשהארי רון והרמיוני מדברים, ועוד יותר שמחתי שהוא לא לקח את זה למקום כמו "הארי נגד וולדרמורט – הקרב הסופי". זה לא פגם עלילתי שהארי ושותפיו מחפשים שחק את המטמון בזמן שהשאר נלחמים. רולינג פיצלה את העלילה של הספר האחרון לשתי עלילות, אחת רגועה ואחת אינטנסיבית. השילוב שלהן זה מה שנותן לסרט את היופי שלו. העובדה שאחרי כל סצינה של קרב, רואים סצינה רגועה ושקטה נותנת קצת זמן לנשום, ולא העמיסה עליי בסצינת אקשן ארוכה אחת (כמו ברובוטריקים).
באיזה אולם ראית?
אנחנו נראה אותו בחיפה מחר בתלת . לפי אתר יס פלנט האולמות הם 2, שהוא גדול, ו-3, 16 ו-18 הקטנים יותר.
אשמח לקבל המלצות ואזהרות מכל מי שצפה בי"פ חיפה.
תודה!
מותר לשאול למה כולם כל כך שונאים את הספר החמישי?
(ל"ת)
מה הטעם בשאלות אם אתה לא קורא או מתייחס לתשובות?
אני סתם מרירה כי עניתי לך במיוחד די מזמן בביקורת לסרט הקודם לגבי השאלה על מה זה אומר בימוי טוב או מה טוב, ספציפית, בבימוי של קוארון, ולא התייחסת בכלל.
צודקת צודקת, סליחהסליחהסליחה
פשוט לא תמיד אני כאן ולא תמיד אני עוקב אחרי כל הדיונים, אפילו התאמה אישית אין לי – כזה אני, עצלן ובא רק ספורדית ולפי החשק. בתקופה שכתבת את התגובה לא נכנסתי בכלל לעין הדג, אז הלכתי עכשיו במיוחד וקראתי את התגובה שלך ואני אענה לך שם![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
לא נראה לי ש"שונאים" היא המילה נכונה.
יותר נכון לומר "נהנים ממנו פחות". לדעת כולם הספר הזה הוא הארוך, המייגע והעמוס ביותר בפרטים מכל הסדרה. ולהישג כזה באמת קשה להגיע.
אולי בגלל זה הכי אהבתי אותו?
כל הפרטים נורא הוסיפו לאווירה של הסרט וממש יכלתי לדמיין את הסצנות ביתר בהירות מהספרים האחרים – במיוחד הקטעים עם משרד הקסמים והחלום של הארי על הריצה במסדרון, זה ממש הוסיף המון לבנייה של עולם הקוסמים.
רק לחדד:
עמוס בפרטים לא רלוונטיים, לא מעניינים ושחוזרים על עצמם בהגזמה משעממת.
כי הוא ארוך כאורך הגלות.
הספרים הראשונים בסדרה היו קצרים, וכמו שידיד שלי ניסח את זה – כל דף פגע בול.
מהספר הרביעי ומעלה מדובר בספרים ארוכים ממש, בלי שום הצדקה, ועל כן נמרחים, מסתובבים סביב עצמם ללא מטרה, ובתכלס, כשאני מסתכלת לאחור ומנסה להיזכר מה קרה בהם שהצדיק 700 עמודים, פשוט אין לי מושג.
אבל הספרים הארוכים הם הנחשבים בסדרה.
השביעי שהוא הכי ארוך נחשב לספר הכי טוב והוא גם האהוב עליי, ואחריו החמישי והרביעי שגם הם ארוכים. לעומת זאת השישי שלא היה ארוך כמו השאר חלש בצורה משמעותית ואת שני הספרים הראשונים המעריצים נוטים לבטל כסתם ספרי ילדים. אז אם הראשונים לא טובים כי הם קצרים וילדותיים והאחרונים ארוכים ומעמיסים מדי מה נשאר? רק השלישי טוב? בחייכם…
אני די בטוחה שהספר השביעי לא נחשב לטוב ביותר
רוב אוהדי הסדרה שאני מכירה מעדיפים את השלישי.
איזה מבקרי ספרות מעדיפים את השביעי?
(ל"ת)
אני לא יודעת מאיפה אתה מביא את הסטטיסטיקה שלך,
רוב האנשים שאני מכירה (גם לא סטטיסטיקה משהו) מעדיפים באופן מוחץ את השלישי. ממש מוזר לי שאתה אומר שהחמישי הוא הספר השני הכי טוב בסדרה, כי עליו יכלתי להישבע שיש קונצנזוס שהוא גרוע למדי (זה לא מה שהתחיל את הדיון?).
מה גם, השישי והשביעי בערך באותו אורך (פחות ממאה עמודים הפרש), ובעיניי שניהם ארוכים הרבה יותר מדי.
בכל אופן, לגבי האם הספר הוא "טוב בצורה ילדותית" או סתם טוב – בחיי שאני לא יודעת. בשלושת הספרים הראשונים היה קסם בעיניי, וכן, משהו בקסם הזה היה קסם ילדי. אחרי זה הסדרה איבדה את זה כמעט לחלוטין. אז אם אתה רוצה להשתמש במונחים שלך – בעיניי בספרים הראשונים היה משהו מופלא (למרות היותם "ספרי ילדים"), והספרים האחרים היו דרסטית פחות טובים (למרות היותם ספרי מבוגרים).
ואחת הסיבות שהספרים האחרונים היו פחות טובים זה הארוך הבלתי נסבל והבלתי מוצדק שלהם.
אם כל הספרים מדורגים בערך אותו הדבר,
לא נראה לי שאפשר להסיק מסקנות מסטייה קלה לפה או לשם.
ושוב – אין לי מושג מאיפה אתה מביא את הסטטיסטיקה שלך על זה שרוב אנשי עין הדג מעדיפים את הספרים המאוחרים יותר.
בכל אופן, שאלת למה הרבה אנשים לא אוהבים את הספר החמישי, וענו לך – הוא ארוך שלא לצורך, הוא חוזר על עצמו, הוא מסתבך סתם. ואני אוסיף – הוא גם אפל שלא לצורך, הדמות של הארי בו בלתי נסבלת (כל תחילת הספר מרגישה כאילו לרולינג נתקע ה-caps lock כל פעם שהארי מדבר), רולינג לא יודעת לכתוב בני נעורים (כל הרומאנים הצעירים בספר פשוט מביכים).
אין כאן ויכוח או ניסיון לשכנע אותך מה הספר הכי טוב או הכי פחות טוב. שאלת מה הדעה הכללית, ונענית.
אגב, לדעתי בסרטים זה ממש לא ככה: הסרטים בעיניי רק הלכו והשתפרו. ואף קרה המצב ההפוך – דווקא בגלל שכ"כ אהבתי את הספר השלישי, אז שנאתי את הסרט השלישי, with passion.
אוי, כמה שאני לא מסכימה עם כל מה שאמרת,
למרות אווירת "אלה עובדות לא ניתנות לויכוח" שבהודעה שלך. אבל:
אתר ביקורת סרטים,
אוף טופיק,
ימחקו את כולנו,
תפסיק להמציא טענות ללא סימוכין ("המבקרים מעדיפים את השביעי" … "לספר השביעי התייחסו כאל יצירת מופת". פחח).
לפחות למעלה יש מישהו שמסכים איתי
לא ימחקו אף אחד כי לדיון יש קשר הדוק לנושא ואינו אוף טופיק. עדיין לא ענית על השאלות שלי (למה ארוך ואפל זה רע ולמה הספר השלישי שכתוב בדיוק לפי אותה נוסחה של הראשון והשני יותר טוב מהם). אני לא יודע איפה היית כשהשביעי יצא בזמן אמת אבל זאת בפירוש הייתה האווירה סביבו בתקשורת ומספיק חיפוש קצר בגוגל של ביקורות על השביעי מישראל והעולם כדי להיווכח בזה.
אני יודעת שלא עניתי לך,
כאמור דיון על *הספר החמישי* בלי שום הקשר כללי על הסדרה או על הסרטים נראה בעיניי כמו אוף טופיק.
אלא אם יבוא הדג ויתקן אותי, אני מעדיפה לכבד את החוקים של האתר.
והייתי פה גם כשהשביעי יצא, וגם כשהשישי והחמישי יצאו. אז סלח לי שאני לא מאמינה ל"הספר השביעי נחשב להכי טוב בעולם ועוד חמש" ללא סימוכין.
בכל דף על הארי פוטר
מותר להתדיין על כל מה שקשור להארי פוטר. באחד מדפי ביקורות הסרטים היה דיון ארוך שעסק בשאלה למה הקוסמים חוגגים את חג המולד אם הם לא נוצרים והדיון הזה גלש הרבה מעבר לאותו סרט שהדף עסק בו.
בכל אופן, הנה הסימוכין שלך:
http://en.wikipedia.org/wiki/Harry_Potter_and_the_Deathly_Hallows
#Critical_response
מקום שמיני ברשימת ספרי השנה של מגזין טיים. לא ספרי ילדים, לא ספרי הארי פוטר, ספרי השנה מכל הז'אנרים. ספר שאינו יצירת מופת לא היה נכנס.
קודם כל, עברתי עכשיו על ויקיפדיה,
כל ספר של הארי פוטר זכה בהמון פרסים מאוד מכובדים (לא רק בתחום ספרי הילדים). אתה יכול לטעון שזה כי הספרים הם יצירות מופת (כיוון שאין לי מושג מה טיב הספרים האחרים שנכנסו לטיים לא הייתי ממהרת להסיק את זה), אני חושבת שפשוט מדובר בספרים מאוד מאוד פופולריים. בכל מקרה הספר השביעי לא ייחודי בשום צורה בסדרה.
אם אתה רוצה לטעון שמדובר בספר הכי טוב *בכל הסדרה*, אני אשמח אם לא יודעת, תביא, נניח, משהו שמשווה בין ספרי הסדרה?…
דבר שני – לדעתי יש הבדל בין דיון על העולם של ה"פ לבין דיון על ספר ספציפי. לדעתך אין והכל און טופיק. אני חושבת שזה השלב בו באמת נאלץ להפרד כידידים עד שהדג יגיד אחרת.
דבר אחרון – אתה שם לב שאתה שאלת למה אנשים לא אוהבים את הספר החמישי, נכון? כי יש לי הרגשה שאתה לוקח את זה מאוד אישית ושנכנסת למוד תוקפני. למה שאלת אם ידעת שאתה לא תאהב את התשובה?
אני לא ממש מבין מה הוויכוח
זה באמת משנה איזה ספר נחשב הכי טוב?
מהדיון ברור שלכול אחד יש דעה אחרת, דברים כאלו לא יכולים להיות מוחלטים.
ובכול זאת
אני תמיד מעדיף לשאול לא משנה כמה אני לא אוהב את התשובה, אחרת לא הייתי יודע למה הנאצים רצחו יהודים או למה אהוד ברק חיסל את העבודה בשביל להקים את מפלגת העצמאות או למה רבקה בלק עדיין חיה בזמן שאיימי ווינהאוס מצטרפת למועדון ה27.
לא תוקפני בכלל
אני לא מעריץ אובססיבי של הארי פוטר ולא מרגיש צורך להגן על ספר בודד בסדרה, סתם נראה לי מוזר שיש קונצנזוס כל כך גדול בעד השלישי ונגד החמישי. מכיוון שאת טוענת שלא נצליח להגיע להסכמה בשאלת נושא הדיון הראוי ולא מוכנה לעלות לשאלות אולי באמת כדאי שניפרד כידידים.
והספרים האחרים לא הגיעו לרשימה הזו?
כפי ש-eclipse אומרת, זו סדרה שזכתה להרבה כבוד. אתה ממשיך לטעון שהספר השביעי קיבל יותר כבוד מהכרכים שלפניו אבל עוד לא הראית שביב של הוכחה לכך.
על פי סקר רשמי של ה-BBC
http://news.bbc.co.uk/cbbcnews/hi/newsid_4690000/newsid_4694100/4694185.stm
סקר שנפתח ביום שבו יצא הספר השביעי
על אפקט שרק שמעת?
ובכל מקרה, הטענה שלך היתה שמבקרים היללו את הספר השביעי יותר מאלו שלפניו, וזה סקר של גולשים.
ציון 83 במטה-קריטיק
על פי שקלול של מבקרים. הציון הגבוה ביותר לספר בסדרה וכן universal acclaim.
http://apps.metacritic.com/books/authors/rowlingjk/harrypotterandthedeathlyhallows
הספר השביעי קיבל ציון 83 על סמך
16 ביקורת, השישי ציון 77 על סמך 23 ביקורות (פי אחת וחצי ביקורות, זה משמעותי), ואלה שני הספרים היחידים שמצאתי שמדורגים באתר, אז אני לא יודעת למה החלטת שזה הציון הגבוה ביותר לספר בסדרה (פספסתי משהו?).
לגבי הסקר שנתת מקודם – יש לי קצת בעיה עם סקר שנפתח ב-2007, הייתי סומכת הרבה יותר על סקר שנפתח עכשיו.
אבל בכל מקרה אני לא בטוחה לאן אנחנו מנסים להגיע – גם אם נגיע למסקנה שהספר השביעי הכי טוב איך זה עוזר לטענה שהספר החמישי טוב? כי האורך לא באמת מפריע? הרי זה לא האורך לבדו שחשוב, אלא מה עושים איתו.
(ובמאמר מוסגר לדעתי האורך בכל הספרים האלה מוגזם לחלוטין ואהבת המעריצים לספר השביעי נובעת בעיקר מזה שזה קלוזר לסדרה).
מה גם
שהציון במטהקריטיק משוקלל על פי ערך מספרי שהאתר נותן לכל ביקורת, שממנו מחושב הממוצע (בניגוד לעגבניות שפשוט מחלקים ביקורות לטריות או רקובות ונותנים אחוז טריות). זו שיטה בעייתית – מה ההבדל בין ביקורת של 80 לביקורת של 90, ומי מחליט איזו ביקורת מקבלת איזה ציון? – ובהתחשב בה קשה להאמין שיש משמעות להפרש של שש נקודות בין ספרים שש ושבע.
כל הציונים מוסברים בגוף האתר
מעבר לזה אני לא חושב שיש עוד מה להסביר. כל הספרים בסדרה זכו לביקורות חיוביות, זה נכון, אבל סביב השביעי היה באז מיוחד כי הוא היה האחרון ולכן הוא גם נמכר יותר בטירוף ודיברו עליו וניתחו אותו הרבה יותר. זה באמת לא "מוכיח" שום דבר לגבי הספר החמישי, ממילא אי אפשר להוכיח דברים כאלה ואת ממילא טוענת שדיון על הספר החמישי בלבד הוא אוף טופיק אז כדאי שנעצור את זה כאן.
הטענה המקורית שלך היתה שהשביעי נחשב לטוב ביותר
לא זה שהיה סביבו הכי הרבה באז.
על העטיפה של השביעי כתוב
"נחשב בעיני רבים לספרה הטוב ביותר" או משהו כזה. יכול להיות שמה שכתוב על הספר עצמו חסר בסיס?
יכול להיות שמה שכתוב על הספר הוא פרסומת?
(ל"ת)
גם אם זאת פרסומת
אפשר לפרסם ככה רק ספר שבאמת זכה לשבחי המבקרים ולא איזה זבאלה כמו צמרמורת.
אפשר לפרסם ככה כל ספר שרק רוצים
ובכל מקרה, שוב חזרנו לאותה נקודת ההתחלה. השאלה אינה האם הספר זכה לשבחי המבקרים – כולם זכו לשבחי המבקרים – אלא האם הוא זכה לשבחים הגבוהים ביותר מבין השבעה. אז אלא אם כן אתה ברצינות טוען שכל מלת פרסום על גב של ספר היא אמת חקוקה באבן, העובדה שיש שם טענה שהוא הספר הטוב ביותר שווה לכלום.
ניסיתי למצוא השוואה בין כל הספרים ולא מצאתי
אז כנראה שלעולם לא נדע.
ועד אז נמשיך לטעון דברים לא מבוססים בביטחון מלא.
(ל"ת)
הו...
אדוארד טילמן, ניו-יורק טיימס: "…קראתי שלוש פעמים את ספרו של דני סנדרסון, 'נחירה פומבית', ורק בפעם הרביעית נזכרתי שאני לא יודע עברית."
הלן קלר: "…'נחירה פומבית' הוא אחד הספרים המצחיקים ביותר שמיששתי בזמן האחרון"
השביעי לא הכי ארוך.
החמישי הוא ללא ספק הספר הכי ארוך בסדרה – באנגלית הוא 870 (!) עמודים, שזה בערך האורך של יוליסס. בגרסה האמריקאית הוא בערך 760 עמודים, שזה גם לא כל כך קצת. השביעי הוא 600 עמודים. בכלל לא הכי ארוך.
Don't even get me started on הגרסה העברית, עם ה-890 עמודים שלה. בכלל, הגרסא הצרפתית היא איזה אלף עמודים. כששאלו את ג'יי קיי רולינג אם אפשר להרוג מישהו עם הספר החמישי, אפילו היא אמרה ש"כן, אבל כדאי לעשות את זה עם משהו יותר קל. כמו מקרר".
למען האמת, השביעי באמת הכי אהוב
אמנם זה לקוח מאתר מעריצי הארי פוטר, אבל זה סקר שמחזיק עד עכשיו. אז אפשר להגיד שהשביעי הכי אהוב בקרב המעריצים:
http://www.cosforums.com/showthread.php?t=115995
יש לסקר הזה אלף קולות,
אז קצת קשה לקחת אותו ברצינות.
אבדה קדברה היא הקללה הכי פחות בעייתית?!
זאת קללה של רצח בדם קר, זאת בניגוד לרצח מוגלגי שאפשר תמיד לטייח כהריגה או כתאונה. אבל הטובים חייבים להשתמש בקללות האלה כדי לנצח את הרעים, כי הרעים משחקים מלוכלך ולכן גם הטובים צריכים להפעיל יותר כוח. הם הרי לא ינצחו את אוכלי המוות אם הם ישלחו להם פרחים וכרטיסי ברכה.
כפי שבעצמך אמרת, לפעמים יש מקרים שבהם צריך להרוג
ומלחמה היא אחד מהם. אם עומד מולך מישהו שעומד להרוג אותך, מן הסתם שמוצדק להרוג אותו קודם, ואפילו בשימוש בקללה שאין עליה מחילה.
לעומת זאת, השאלה האם יש מקרים שבהם מוצדק לענות או להשתלט על אדם היא יותר מורכבת.
אני יכול לחשוב על מקרים נדירים
בהם יש תועלת בקללת אימפריוס, למשל אם יש אדם שמסתיר מידע שיכול להציל חיים, אפשר להשתמש באימפריוס כדי להוציא ממנו את המידע, או אם אדם עלול לסכן את עצמו שלא לצורך, אפשר להשתמש באימפריוס כדי להציל אותו. אני לא מצליח לחשוב על מקרה שבו *צריך* להשתמש בקללת קרושיאטוס, היא נועדה למטרות סדיסטיות לחלוטין.
אבל א"א לדעת בוודאות שאין דרכים אחרות חוץ מאימפריוס.
בשביל להוציא מאדם מידע יש וריטסרום ובטח יש דרכים חלופיות גם למנוע מאדם לסכן את עצמו [אפילו מעצר]. אני לא רואה איך משרד הקסמים יכול לאשר לאדם בודד [גם עובד של משרד הקסמים, הילאי או כדו'] להשליט את רצונו לחלוטין על מישהו אחר. יש בזה יותר מדי סיכונים.
בכל מקרה, נראה שהתשובה של משרד הקסמים לכל דבר היא- אזקבאן. על כל פשע משליכים אותך לאזקבאן, כלא שמוציא לך את הנשמה- מילולית. אני מוכנה להניח שעל עבירות קטנות [כמו לכשף מכונית שתעוף, וכאלו] יש קנס כספי, אבל אין שום דבר באמצע?
זה עוד אחד מההגזמות של רולינג.
לבחורה הזאת אין טווח, היא מגזימנית בצורה מטרידה.
הארי הוא לא סתם ילד שלא אוהבים אותו, הוא ילד שמתעללים בו, בקושי נותנים לו לאכול, אין לו חברים וכולאים אותו מארון מתחת למדרגות. אמברידג' לא סתם מתעללת בהארי, היא פוגעת בו פיזית למרות שאלוהים יודע אם זה בכלל חוקי.
וולדרמורט לא משתלט לאט לאט על עולם הקסמים, תוך עשרים שניות עולם הקוסמים הופך לחיות בתקופת השואה, כשיש שניים וחצי אנשים שמתנגדים, לאף אחד אחר בעולם לא אכפת ואנשים עדיין שולחים את הילדים שלהם לבי"ס, למרות שמפעילים שם קללות על ילדי שנה ראשונה.
כל הספר הולך ככה, מקטע בלתי אפשרי אחד לאחר, וזה חבל, כי רולינג יצרה עולם די קסום, והיא פשוט לא מצליחה להחזיק אותו, הוא קרעים קרעים ולא עולם שלם והגיוני בשום צורה.
ההתחזקות הגופנית של וולדרמורט נבנתה,
ההשתלטות שלו על עולם הקסמים לקחה חמש שניות וחצי.
לגבי אזקאבן – הרושם שעולה מהספרים זה שהוא הכלא היחיד בעולם הקוסמים. מה קורה למי שגונב או עובר עבירה קלה יותר? תמהני.
למה שיהיו אזכורים לאמריקה ולמזרח התיכון?
הספרים מתרחשים כולם בבריטניה ואין להם כמעט נגיעה למדינות אחרות.
אני אומרת שהעולם של ה"פ שבור שלא חשבו עליו,
ושלרולינג יש נטייה להגזים משל הייתה אגדת ילדים (אבל לתפוס הכל ברצינות כאילו היא ספר "למבוגרים").
תקשיב, מצד אחד אתה טוען שאתה לא מגן על הסדרה בהערצה, מצד שני הטענות שלך מגוחכות.
אם באזקאבן יושבים רק כל האנשים המסוכנים, איפה בדיוק יושבים כל *שאר* הפושעים? בחיית, זאת כבר ההודעה החמישית שלנו בנושא ועדיין לא הבנת? אני אנסה פעם אחרונה: לך לכלא בישראל ותיקח את כל האנשים שיושבים שנה עד עשר שנים – מה יעשו איתם בעולם הקוסמים? בבירור מגיע להם משהו יותר מקנס, הם יושבים בכלא, ואפילו לא מעט, מצד שני לא מגיע להם לאבד את שפיותם (והרי אחרי שנה באזקאבן זה מה שיקרה), מגיע להם להשתקם ולחזור לחברה.
והמודל שלך לאיך מגדלים ילדים גרם לי להתגלגל על הרצפה עכשיו, פיזית. אתה יודע כמה עולה לממן בייביסיטר לכל שעות היום? ועוד עד שכל הילדים שלך יהיו בגיל 11? ואתה חושב שבתים יצליחו להחזיק בזה? פחח, כבר יותר משתלם לא לעבוד.
לגבי וולדי: הסקתי שזה קרה תוך שניה כי כזאת השתלטות גם לא קוראת תוך כמה חודשים, כי עצם העובדה שהוא הצליח להשתלט על משרד הקסמים (אבל אנשים עדיין הולכים לעבוד בו כרגיל, כן?) היא מוזרה, וכי אנשים ברחו *כדי שלא יהרגו אותם* בשניה שהוא התחיל להשתלט.
טוב, הצלחת להתקיל אותי עכשיו
אלה דברים שרולינג לא הסבירה כי הם לא רלוונטיים לעלילה. יכול להיות שיש עוד בתי כלא חוץ מאזקבאן, יכול להיות שבחברת הקוסמים נשים יותר מוכנות לוותר על קריירה כדי להקדיש את עצמם לגידול ילדים, אני לא יודע כי רולינג לא הסבירה. אפשר תמיד לשאול אותה.
לגבי ההשתלטות, אני מניח שחלק הלכו לעבודה כרגיל מתוך תקווה שאפשר להילחם במערכת מבפנים, כי יש מחתרת גדולה של התנגדות לוולדי ולא כפי שציינת. דמבלדור אמר בפירוש שבהוגוורס תמיד תינתן עזרה למי שראוי לה והקשר הרגשי של הקוסמים להוגוורטס (כולל וולדי עצמו) חזק מדי מכדי שהם יעדיפו לברוח ללא יעד וללא מטרה.
(אגב, גם במציאות יש דברים מוזרים במערכת הענישה הבריטית. למשל זה: http://en.wikipedia.org/wiki/Asbo )
הבעיה היא לא בחוסר מידע,
דברים שאנחנו לא יודעים כי הם לא רלוונטיים לעליה. אנחנו דווקא יודעים כאן מספיק, ודי הרבה, כדי להבין כמה מה שמתואר בספרים לא הגיוני בשום צורה.
הבעיה היא שרולינג אמנם עשתה המון דברים באמת מופלאים, אבל לבנות עולם, ועוד אחד כזה קוהרנטי, זה ממש לא אחד מהם.
אתה בכלל לא מבין מאיפה אני באה,
אני לא מנטפקת למה דמות X עשתה Y כמו בדוגמא האחרונה שלך (אם אני אתחיל ככה, לא נצא מזה). מה שמפריע לי זה לא שהעלילה לא סגורה במאה אחוז, זה תמיד קורה, מה שמפריע לי זה ש*העולם* של ה"פ מחורר לחלוטין.
הבעיה היא לא שאני "נתלית בספרים" (מאיפה עוד רצית שאני אשאב מידע? שאני אתחיל לסתום חורים בעצמי משל הייתי מעריצה עם מטרה?), הבעיה היא שהספרים מציגים עולם מאוד לא שלם, וכדי להפוך אותו לשלם אתה צריך להיות מעריץ, לעבוד מאוד קשה, ולעתים ללכת נגד הספרים עצמם.
ההסברים שלך נחמדים, אבל לא משכנעים, ובכל מקרה אני מרגישה שקצת מיציתי את הדיון הזה. העלתי איזה חמש-שש נקודות מתוך בערך אלף מהדברים שתסכלו אותי בזמן שקראתי את הסדרה, אבל אני יודעת שאם מנסים מספיק תמיד אפשר לתרץ דברים. תאמין לי, יש לי המון ניסיון בזה, אהבתי "מכושפות" בתור בת נוער.
יש הבדל בין לסתום לעצמך חורים
לבין להשתמש בהיגיון פשוט.
אבל אני מכבד את דעת, למרות שאין לי מושג מה זה מכושפות (:
אז ככה -
א. מה שאביגיל כתבה למטה.
ב. אהה, יש עוד מלא סוגי ספורט בעולם הקסמים, רק שלא רואים, שומעים, מדברים או מתקרבים למי מהם. אם זה לא בניית עולם שיטחית, אז אני לא יודעת מה כן.
אם אפשר להגיד משהו
בתקווה שטולקינאים לא יקפצו עליי (סך הכול אני סבבה עם שרה"ט![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
), אני חושב שלבזבז את הזמן שלך על לבנות עולם, במקום לבנות דמויות ועלילה, זאת טעות. יש לי כבר עולם, ט'נקיו וורי מאץ'. רולינג בעצם לקחה את העולם שלנו והוסיפה לו טאץ' של קסם, זה לא מעניין או עמוק במיוחד, אבל זה מתאים לעלילה ולדמויות- ובשביל זה הארי פוטר קיים. גם אם לא אוהבים את העלילה (עושה רושם שלא התחברת לעלילה בספרים המאוחרים + איך אפשר לא לאהוב את הדמויות?), חייבים להודות שניכרת השקעה גדולה בה, אני מאמין לרולינג שהיא תכננה אותה במשך שנים. אז העולם שטחי- איי קאן ליב וויט' דאט.
"במקום"?
וחוץ מזה, את הארי קל מאוד לא לאהוב. הוא שמוק יהיר ומעצבן. ולא נבון במיוחד.
כן, במקום
אני *ממש* לא רוצה להיכנס לזה כאן, אבל אני חושב שהעלילה של שר הטבעות נשארת לכל אורך 1000 עמודיה די שטחית, אם מתעלמים מהעולם שנגלה לנו. והדמויות… כאילו, סאם ממש חמוד, אבל קשה לי להתחבר לאנשים שמדברים ככה. אני לא מכיר אנשים שמדברים ככה.
ואני אוהב את הארי מאוד, דווקא בגלל שהוא די אנושי. אני חושב שעם כל הכבוד לרדקליף (שהיה גרוע בהתחלה, בינוני לכל אורך הדרך וטוב בסוף), הוא פשוט לא הארי. ההארי שאני מכיר הוא הארי אחר, הוא מדבר אחרת ומתנהג אחרת. ואת כל הדמויות וכל העולם אנחנו מכירים דרכו בתכלס, ככה שאני לא מבין איך אפשר לא לאהוב אותו.
מה שאת אומרת על העולם נכון
זה פשוט לא הפריע לי כמו שזה הפריע לך. דווקא בגלל שהספרים התחילו כסוג של אגדה, הרגשתי שפתאום לדחוף הסברים סטייל סרטי אקשן אמריקאיים על שימוש בטכנולוגיה מוגלגית וההשפעה שלו על עולם הקסומים וכו' פשוט לא היה מרגיש נכון. כנ"ל היכנסות לפרטים על מה הולך פה ומה הולך שם ומה עוד יש . למי אכפת? אהבתי את זה כמו שזה, עם כמה שהעולם שטחי.
ואני חושב שאת מגזימה עם הארי- בספר החמישי הוא באמת מעצבן (לדעתי, רק בחמישי), אבל זה ממש לא אשמתו שסיריוס מת. זה קצת לא פייר הגישה שלך כלפיו בנושא הזה, הוא בסך הכול המשיך עם הלטת ההכרה עד שסנייפ סילק אותו, וזה סך הכול ילד בן 15, שאמרו לו שחשוב ללמוד. את באמת מצפה שאחרי שהסנדק ואחד מהאנשים הכי אהובים על ילד בן 15 מת, רק בגלל שהילד לא התעמק מספיק בנושא שאולי היה מונע את המוות, המנהיג הרוחני ודמות הסב שלו תגיד לו "הארי, זאת אשמתך"?
כי הוא לא ילד נורמלי
לא יודע איך אפשר לצפות ממנו להיות כזה, הוא חי את פאקינג כל 10 השנים הראשונות שלו (לא כולל השנה הראשונה) בסוג של משפחה מתעללת. זה מה שהוא מכיר, זה מה שהוא יודע. אחר כך, לזמן קצר, הכול משתפר- ואז מסתבר שכולם מנסים להרוג אותו. שלא לדבר על זה שבסוף כל ספר אנשים שהוא בטח בהם מתגלים כלא אמינים. התפרצויות עצבים, אנוכיות וחוסר אמון באנשים נראים לי הגיוניים מאוד, במיוחד בגיל ההתבגרות שלו.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
).
ואולי הוא באמת טעה בחמישי, כנראה שלא הרגשתי אותם רגשות עזים כמוך כי אף פעם לא אהבתי את סיריוס והמוות שלו היה המוות שהכי פחות נגע בי (תהרגו אותי
האמת, אני מרגיש שרוב הויכוח כרגע מתבסס על הספר החמישי, כשאני בצד המגן- וזה בכלל הספר הכי פחות אהוב עליי בסדרה. אז נעצור את זה כאן, בסך הכול אני מסכים איתך בכל מה שקשור לחמישי. אני חושב שהשישי מתחלק בצורה נפלאה לחלק כיפי וחלק אפל, ושהשביעי מלהיב ומרתק ואאוט אוף דיס וורלד לכל אורך הדרך. את לא. נחיה עם זה.
באופן כללי בה"פ הרמיוני היא המוח.
אומרים כמה פעמים שהארי ורון לא היו מצליחים להסתדר בלעדיה, וזה נכון. הארי אמנם לא טיפש [בניגוד לאיך שהוא הוצג בסרטים ובספר החמישי שם נראה שכל האנגסט הנערי שלו מתנקז רק לשם] אבל הרמיוני היא המוח, היא חכמה לא רק בידע כללי אלא גם בראיית העולם שלה והפעולות שהיא נוקטת.
המוח לא תמיד חייב להיות האסטרטג או המנהיג
בספרים המוקדמים הארי נוטה ליזום פעולות הרבה ולתכנן תכניות הרבה יותר מהמאוחרים.
יכול להיות שזה קשור להתבגרות.
הרמיוני עברה לדעתי את השינוי הכי גדול, מהקלישאה של הילדה החנונית שספרים הם הדבר הכי חשוב לה ולא תתקרב בכל לעבור על שום חוק למישהי שרואה את התמונה הגדולה ותעשה מה שנכון ולא מה שצריך.
אולי בגלל זה יש לה ראיית עולם יותר מפוכחת משל הארי, שתמיד היה מרדן, ומרון שמעולם לא היה אסטרטג דגול.
בסדר, אבל אם כך אז הרמיוני צריכה להיות גיבורת הסיפור
(ל"ת)
לא בהכרח
גיבור הסיפור ממש לא צריך להיות הבן אדם הכי חכם, או הכי מפוכח, הוא פשוט צריך להיות זה שהדברים סובבים סביבו. מצידי שיהיה סתם אפס. (לא שהארי אפס, אני ממש מחבב את הארי)
לטעמי גיבור הסיפור צריך להיות זה שמסובב את העניינים
ובספרים המאוחרים זו הרמיוני
וואלה, את כנראה צודקת.
אני כנראה צריכה לקרוא את הספר החמישי שוב עם הרבה פחות טינה כלפי הארי, מה שלא קל כי הוא ממש ממש מרגיז שם.
אבל אני מניחה שזה גם עניין של השוואה. אולי הארי באמת מתנהג כמו בן 15 טיפוסי (ומעצבן, מי רוצה לקרוא ספר על בן 15 מעצבן? יש המון דברים שהם מציאותיים שאין לי שום עניין לקרוא עליהם), אבל זה בעיקר התחיל בספרים המאוחרים.
בספרים הראשונים היו לו את החסרונות שלו (בעיקר הנטייה הארורה שלו לא לספר כלום לאף אחד ולעשות הכל לבד, דבר שתמדי מתגלה כטעות) אבל הוא היה מאוד מעוררר סימפטיה ולא כזה טיפש.
ופתאום בספר החמישי הוא מתנהג כמו נעל, אז ביחס למה שציפיתי ממנו – הוא יוצא גם מאוד טיפש, וגם מאוד אשם בכל מה שקרה.
למרות זאת-
לא טענתי לרגע שהעולם של ה"פ לא בנוי בצורה שיטחית, כי הוא כן. זה עולם שבו חיות קסומות, כולל נומים שמופיעים בגינות ודרקוני ענק מעופפים מסתובבות חופשי, ואף מוגל לא שם לב אליהם. זה עולם שבו אבא של האגריד עושה ילדים עם ענקית בגובה שש מטר. אבל בכל זאת, מוזכר שיש עוד סוגי ספורט, ולא מתעלמים לחלוטין מהעניין הזה [אנחנו מכירים בספרים רק את קהילת הקוסמים הקטנה שחיה באנגליה, ממבטו של ילד אחד. הגיוני שלא יהיו יותר מדי סוגי ספורט, למרות שבכללי אני מסכים.]
ואביגיל- בשני המקרים שצוינת אזקבאן לא הוצע כאופציה, אלא רק כהערה- פאדג' מעיר ש"אנחנו לא שולחים לאזקבאן על ניפוח דודות"- הגיוני שמדובר בהגזמה, והאגריד מפחד שישלחו אותו לאזקבאן, מה שהגיוני בהתחשב בעבר שלו עם מהק"ס [למיטב זכרוני, דמבי גם מרגיע אותו שלא ישלחו אותו לאזקבאן]. לעומת זאת, בספר החמישי כשהארי עומד לדין על אותו חוק, אזקבאן לא עומד על הפרק, אלא רק סילוק מהלימודים. כך שייתכן שאזקבאן הוא בית הסוהר היחיד, אבל וודאי שלא העונש היחיד.
אני קוראת מחדש את הספרים והגעתי לשלישי
ודי ברור שאזקבאן הוא בית הסוהר היחיד של קהילת הקוסמים הבריטית. פעמיים כבר התקיימו שיחות שבהם דנו בעונש על פשע קל יחסית – הפרה של החוק האוסר על ביצוע קסמים ע"י קטינים, ושחרור של בעל חיים מסוכן שעומדת נגדו תלונה על התקפה – ובשתיהן כל המשתתפים בשיחה (שכללו במקרה אחד את שר הקסמים ובמקרה השני את האגריד, כלומר לא אנשים שאינם יודעים כיצד עולם הקסמים עובד) הניחו שאם יגזר עונש מאסר על הפושעים, הוא ירוצה באזקבאן.
בעולם שלנו, האמיתי, יש דרגות שונות של בתי סוהר.
יש כלא רגיל וכלא מקסימום סקיוריטי, ויש בידוד בתוך הכלא, שזה כלא בתוך כלא.
בעולם של הארי פוטר, כפי שאקליפס ציינה, יש רק "אזקאבאן", והוא רק אזקאבאן אחד, שמשגע אותך כליל.
והשלמת בסוף את הספר הראשון עד השלישי?
(ל"ת)
ואיך.
זה היה השלב הכי חנוני בחיים שלי, אני וחברים שלי עשינו תחרויות מי יסיים את הספר השני הכי מהר. עם אותם חברים, אגב, הלכתי לפני שלושה ימים לראות את הסרט החדש![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
מסכים שהסרט גדול
במיוחד אחרי צפייה שנייה שבה כבר לא מלמלתי כל הזמן "נו שיגיד את זה בבקשה שיגיד את זה שלא ישאירו את זה לא פתור!" ויכולתי ממש להתרשם מהדרמה , והאקשן, והכול. בהחלט סרט השנה שלי.
מה שכן, אני חושב שבתחום הדיכאון, 7א מנצח . אחותי הגדולה (לא קראה את הספרים) ראתה איתי את הסרט לפני שהלכנו ל7ב (אהבה מאוד את שניהם, דרך אגב) וכשהוא נגמר היא אמרה "זה סרט טוב אבל אני מרגישה ממש רע". והאמת, הסכמתי איתה, כל הסרט הוא אנלוגיה אחת גדולה לשואה ולנאצים, אין כמעט רגעים של ניצחון להתנחם בהם, וכל הסרט מתנהל על מי מנוחות מהורהרים ובעיקר דכאוניים. בסרט האחרון אנשים אמנם מתים, אבל לפחות הכול למען מטרה נעלה, שאתה יודע שתזכה לראות.
בסדר, אז לא כל הסרט
תהרוג אותי![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
זאת הייתה הגזמה לצורך הדגשה. אבל העובדה היא שאנשים, או לפחות יהודים, או לפחות אחותי, כשהם צפו בסרט, צייצו כל 10 דקות בערך "אה… שואה?" . ברור שזה לא קרוב להיות איום כמו השואה, אבל זאת התחלה של שואה.
משפט נגד בוצדמים, פרסום של עלונים על הסכנות של בוצדמים לחברה מתוקנת וטהורת דם, אנשים מתחבאים ביערות, בלטריקס חורטת להרמיוני על היד "בוצדמית", וולדמורט משנה את מערכת החינוך ככה שמלמדים שם דברים נגד מוגלגים, וכו' וכו'.
הקטע עם הרמיוני ובלטריקס דווקא הזכיר לי את ריצ'י ג'יימס
ובכל אופן, הוא לא כלול בספר ואמה ווטסון והלנה בונהם קארטר פיתחו אותו ביחד.
נו, ברור
רולינג אפילו הודתה שמושג טוהר הדם של הקוסמים מבוסס על מושג טוהר הגזע של הנאצים. יש הקבלות מובהקות בסצנות מסוימות אבל לא בכל הספר/סרט.
מעניין לגלות את נתוני קפיצות המכירה
של ספרי ה"פ אחרי יציאת כל סרט ספציפי של הסדרה, כי *גם לי* הסרט השלישי גרם לי להתחיל לקרוא את הספרים (אומנם מההתחלה, שלא כמוך, אבל עדיין גם אני בדומה אלייך לא יכולתי לחכות לדעת את המשך הרפתקאותיו הכרונולוגיות של פוטר אחרי השדרוג העלילתי האפל שהציג הסרט השלישי, ולכן גמעתי בשקיקה את שלושת הספרים הראשוניים המשעממים-וילדותיים-עד-בינוניים). אני די חושד שהסרט השלישי גרם לאפקט משמעותי של עלות ערכה של סדרת הארי פוטר (ספרים, מוצרים, סרטי המשך וכו'), גם אם היה מדובר בזמנו -ועד היום- בסרט הפחות מצליח מבין השמונה. לראייה, הסרט הרביעי היה מצליח בהרבה מהשניים הקודמים לו בסדרה.
לא חושב שיש קשר
הסדרה הייתה הצלחה עצומה מהרגע שהיא יצאה, אבן החכמים עבר מפה לאוזן ומיד אחר כך חברת ההפצה הבינה מה יש לה ביד ונכנסה חזק לעניין פרסום הספר. הסרט הראשון היה עם הפתיחה הכי גדולה אי פעם לזמנו, וזה מצביע על הישג של הספר יותר מאשר של הסרט.
הסרט השלישי היה מוצלח, אבל לא חושב שהוא גרם לכמות גדולה במיוחד של קוראים להצטרף לסדרה. אם כבר, אני מכיר לא מעט שאחרי השישי התסקרנו (הסרט שנגמר בהכי "המשך יבוא" מבין 6 הראשונים) והחליטו לקרוא את האחרון. אני אישית קראתי את כל הסדרה בחודש וחצי האחרונים, אחרי שהתלהבתי מהסרט האחרון.
ואני לא יכול להתעלם מזה- הספר השלישי ילדותי-עד-בינוני? הוא הכי מוצלח לדעתי, אולי יחד עם השביעי. (כולם מצויינים אגב, איזה יופי של סדרה)
ההערה על ההטרדה הטלפונית של וולרמורט
גרמה לי לצחוק בקול רם.
גילוי נאות
השורה הזאת היא פרפרזה על משפט שכתב עכרור השלולית בביקורת על "הארי פוטר ומסדר עוף החול". גם אז זה היה מצחיק.
http://www.fisheye.co.il/harry_potter_5/
לא
הורקרוקס זה לקחת נשמה ולהצפין אותה (יש מילה כזאת , נכון?![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
) בחפץ (במקרה של וולדי גם בבע"ח ובבן אדם). אתה לא הופך את הדבר עצמו להורקרוקס, אתה רק משכן בתוכו את הנשמה. וברור שלנחש יש נשמה, לכל יצור חי יש נשמה.
בספר האחרון זה מופיע במפורש.
כאשר קסנו' לאבגוד מספר להם את האגדה, הוא מזכיר את מאפייני גלימת ההיעלמות בניגוד לגלימות 'רגילות', ואז יש קטע על כך שלשלושתם עוברת בראש מחשבה אחת – שהם מכירים בדיוק גלימה כזו והיא של הארי. בסרט אין לזה זכר, למיטב זכרוני.
יש מאפיינים מיוחדים.
כיוון שבסרט אין לזה רמז וזה גם לא חושף שום דבר מיוחד שלא נחשף בספר השני וחצי, אז לא נראה לי שזה ספויילר.
הייחוד העיקרי שלה הוא שהיא לא מאבדת מכוחה לעולם, ומסתירה את כל מי שמתחתיה. לעומת זאת, גלימות היעלמות סטנדרטיות נעשות כאלה באמצעות לחש הנגזה, ועל כן נוטות להופיע מחדש עם הזמן.
יש עוד מאפיין מרכזי
גלימת ההעלמות אמורה להיות עמידה בפני קסמים של גילוי וכ'ו [למשל לחש זימון לגלימה נכשל בשביעי]. זה די מתמסמס בספר הרביעי, כשמודי רואה אותה בלי בעיה. בכל זאת נראה לי שרולינג הכניסה אותה לאוצרות המוות רק בגלל שהיא היתה צריכה משהו שיש כבר להארי.
רד, נראה שיש לך מעריצים
הביקורת המצורפת על הארי פוטר האחרון נראית דומה מאוד לביקורת שלך על שר"ה האחרון: הפיסקה הראשונה די זהה, והמשפט האחרון זהה לחלוטין.
http://peopleofthebook.co.il/article.php?id=381
http://www.fisheye.co.il/lotr3/
הכותב הוא קורא ומגיב מושבע בעין הדג
כך שאני לא מתפלא. גם אני כתבתי ביקורת על הסרט עם משפט אחרון דומה.
המלצה
עכשיו כשיצא הDVD של אוצרות המוות חלק ב' (או עכשיו כשיש אותו באיכות טובה להו***), אני ממליץ בחום לראות את שני הסרטים ברצף, זה עולם אחר. כל הזמן הרגשתי שהמתח שנבנה ב7א עשוי בצורה פנטסטית, אתה רק מחכה לרגע שבו משהו יתפוצץ. וזה לא קורה. הרגשתי גם שההתפרצות ב7ב הייתה יכולה להיות הרבה יותר דרמטית אם הייתה לו יותר אקספוזיציה, והנה- מסתבר שצדקתי. כשרואים את זה כסרט אחד, יש פה בנייה מושלמת- אבל מושלמת – של סרט מתח. (יש פה גם מעבר אבל את זה אנחנו יודעים גם בצפייה נפרדת).
שני הסרטים ביחד יוצרים יצירה אחת ארוכה וענקית של 4 ורבע שעות עם המון עלילות, המון דמויות, סרט גדול בכל המובנים.
נ.ב מישהו שם לב ש...
בסצינה האחרונה בסרט, עושים כאילו תקריב על הארי רון והרמיוני הבוגרים, וצפיתי שוב ושוב לראות שאני לא טועה, ואכן- שכחו לאפר להארי את צלקת הברק. המצח הענק והחשוף שלו פשוט לא יכול להטעות אחרת- באמת אין שם כלום!
מוזר… :-)
לא צפיתי בסרטים ולא קראתי את הספרים
אבל וואלה, נהניתי מתגובתך.
תודה :-)
אני אקח את זה כמחמאה..
למרות שעדיין מעניין אותי איך הצלחת להנות אם ל קראת ולא ראית…
בכלל- איך אתה נהנה מהחיים?? לא קראת ולא ראית הארי פוטר??
סתם, אני צוחק.
א. נהניתי מהתלהבותך, כנראה.
ב. בימינו לא צריך לצרוך ממש חטיפי בידור כדי לשלוט בתוכנם או לפחות להכיר את עולמם.
ג. זה לא שלא פירטת פרט-פרוט היטב בתגובתך את העניין.
ד. לפני איזה שבע שנים התחלתי לקרוא את הסדרה ונשברתי בתחילת הרביעי, אם אינני טועה; וצפיתי בסרט הראשון ואולי גם בשני.
ומה לעשות שאני נהנה מספרים אחרים ומדברים אחרים שהם לא ספרים.
זו "בעיה" ידועה בסרטי הארי פוטר
שמשמיטים נקודה מכריעה בסיפור, ובייחוד כזו שעוסקת בעבר של הדמויות ו/או בשמו של הסרט.
מישהו שראה את הסרט השישי יכול להבין למה הוא נקרא "והנסיך חצוי הדם"?
מישהו שראה את הסרט השלישי יכול להבין את מקורה של מפת הקונדסאים והקשר לכל הדמויות?
ואולי אין ברירה, כי עיבוד קולנועי צריך להיות, ובכן, קולנועי…
עוד משהו פצפון..
רק לשם ההבהרה- לדעתי, אפילו לא היה צריך להוריד כלום. אולי טעיתי לגבי ה15 דק'. אפשר פשוט להוסיף. לא 15, לא 10, אפילו 5 דקות. מצד אחד- מזה עוד 5 דקות לסרט, כלום! מצד שני, כולנו יודעים כמה אפשר להסביר ב5 דק' בסרט- המון! במיוחד כשהוא מוקדש לחלק כ"כ חשוב..
ראיתי את הסרט רק פעם אחת,
אז אולי אני מתבלבל עם 7א, אבל לא הייתה סצנה שלמה ודי ארוכה בבית של אבא של לונה, שמסבירה מצוין על האוצרות?
זה היה ב7א
וגם שם מסבירים ממש מעט ורק על הקונספט של שלושת האוצרות, ולא שום השלכות על העולם העכשווי. חוץ מאולי השרביט. בגלל זה אני טוען שלצופה שלא קרא האוצרות כמעט מיותרים. אפשר פשוט היה לומר שיש שרביט ממש חזק שוולדי רודף אחריו.
כאן הדיון מדרדר לאבסורד.
בסדרת הארי פוטר אין שום דבר ועניין שלא קשור ישירות למר הארי פוטר בעצמו, ומגוחך אפילו לרמוז דבר כזה.
למה זה ככה? לג'יי קיי רולינג והכתיבה העצלנית שלה פתרונים.
אני דווקא אוהב את זה
עייפתי בסיפורי מלחמה שמתמקדים בכל החזיתות, מספיק יש כאלה. אחד האלמנטים האהובים עליי בסדרה הוא ההצמדות המוחלטת להארי עצמו. די הגיוני , בהתחשב בזה שהכול קורה דרך העיניים שלו.
היצמדות זה דבר אחד.
[אגב- בכל אחד מהספרים המאוחרים יותר יש פרק או שניים שלא עוסקים בהארי], אבל שכל דבר בעולם הזה- שאמור להיות די נרחב- סובב סביב אותו ילד אידיוט, לזה קשה לי להאמין.
הו, סוף סוף מישהו אומר את זה!
גם אני לא סבלתי את העניין הזה.
מאז קראתי כמה ספרי פנטזיה וראיתי כמה יצירות שדי מזכירות את הארי פוטר רק שמרגישות יותר כמו אנסמבל. כל דמות מקבלת את הרגעים שלה ויש לכל אחת נאמסיס משלה להביס בסוף היום.
כשאתה משווה את זה למשהו כמו הארי פוטר אתה רואה כמה אבסורד זה ש*הכל* סובב סביבו. בכל סרט, תמיד הוא חייב להגיע לבדו להתמודד מול הנבל. הכל תמיד קשור אליו, כל העולם סובב סביב הילד האידיוט הזה.
מבחינתי זו אחת הסיבות המרכזיות בגללה הסדרה הזו – למרות שהיא טובה מאוד – מעולם לא הגיעה לסטטוס של "יצירת מופת". סדרה כזו ארוכה וגדולה לא יכולה תמיד להתמקד רק במישהו אחד, ועוד מישהו לא מעניין במיוחד.
"לא מעניין במיוחד" זה אנדרסטייטמנט.
אני לא מבינה איך אחת הסדרות המצליחות בעולם, ספרים וסרטים יחד, מבוססת על דמות כ"כ מעצבנת, צדקנית, מתבכיינת ופשוט בלתי-נסבלת. אם ג'יי קיי רולינג הייתה כותבת את הסדרה as is, אבל עם דמות ראשית נסבלת, אפילו חביבה, היא בטח הייתה יכולה היום לקנות את כל הפלנטה ולהפוך את הודו לחדר הארונות של הבת שלה.
[נדמה לי שהייתה הרצאה בנושא באייקון האחרון, מאד רציתי להגיע אליה אבל לא הצלחתי.]
וואלה? נשמע מעניין.
הייתי רוצה לדעת מה אמרו שם על העניין.
ובנושא הארי דמות ראשית, זו בדיוק אחת הסיבות המרכזיות שכל כך הרבה מעריצים טענו שהסדרה היתה צריכה להתמקד מלכתחילה על הרמיוני. דמות שהרבה חושבים שטובה ומעניינת בהרבה מהארי.
אני הייתי נותנת את כל רכושי עלי אדמות
בשביל שבעה ספרים על לונה לאבגוד. וגם סרטים, היא מהדמויות הכובשות שיצא לי לראות על המסך הגדול.
אני אוהב את הארי
מאוד, אפילו. הוא הדמות האהובה עליי. אני אפילו לא יודע להסביר למה, אני פשוט אוהב אותו. חוץ מבספר החמישי, הוא אף פעם לא עצבן אותי. גם כשעל הנייר הוא היה מעצבן, ראיתי את זה כאחד מהמאפיינים השליליים, אבל האנושיים שלו.
אני לא יודעת
ספרים יכולים להצליח גם אם הדמויות הראשיות מעצבנות. דמדומים למשל, או דוגמא יותר מובהקת – אמה, שג'יין אוסטן אמרה עליה "I am going to take a heroine whom no one but myself will much like".
ואני חשבתי שהארי הוא כן דמות מעניינת, אבל על וטעם ועל ריח וכו וכו.
לפחות הייתה לרולינג מודעות עצמית
אני שזוכר שצויין כמה פעמים במהלך הספרים (על ידי מאלפוי וסנייפ) בצורה שלילית למדיי, שהכול באמת סובב סביב פוטר.
אני מסכימה
המודעות העצמית היא באמת אחד הדברים שאני אוהבת בסיפור ובכתיבה של רולינג. אבל אני יכולה להבין את מי שבשבילו זו אופציה קלה מידי, "עצלנית" כמו שציינה piper.
המשךהמשך
ומעבר לזה, אני אישית אעדיף לקרוא סיפור על אדם שפועל מתוך רגשות ולא מחשבה. זה מה שיוצר את ההזדהות עם הארי ומדגיש את העובדה שהוא אנושי ולא מושלם
וזו בדיוק הבעיה
ששאר הדמויות היו שם בשביל הארי. שמעולם לא נבנו להן מטרות משלהן, אויבים משלהן. הכל היה סביב הארי ולעזור להארי לנצח את האויבים שלו.
זה לא בדיוק נכון.
בספרים היו להרמיוני ורון אויבים משלהם ואופי מיוחד משלהם.
לא הכל עבר למסך הקולנוע, אבל רון ובעיקר הרמיוני עומדים בפני עצמם בעיניי.
אני כעיקרון דיברתי על הסרטים
אבל גם בספרים, הכל מתחוור בהשוואה להארי ולאויבים של הארי.
וכשאני אומר "אויבים" אני מתכוון ל"נאמסיס" עוצמתי כמו וולדמורט, לא מישהו מבית הספר.
זה שיש להן אופי והן דמויות בזכות עצמן זה נחמד אבל זה לא מספיק. ביצירה גדולה שמתפרסת על פני הרבה זמן אפשר לצפות שינצלו את זה בשביל להפוך את זה יותר לאנסמבל בו לכל אחד יש חשיבות, אבל בעולם של "הארי פוטר" יש דמות אחת מרכזית והרבה דמויות משניות שרק עומדות בצל של הארי פוטר.
בגלל שהספרים הם תמיד מנקודת המבט של הארי.
בשביל שזה יהיה מנקודת מבט כוללת זה צריך להיות מספר על, אבל זה לא.
עובדה שיש לא מעט סדרות פנטזיה שכן עושות את זה
וכמו שאמרתי למעלה, אחרי שקראתי אותן מבינים כמה זה אבסורדי שהכל בסדרה הזו סובב רק סביב הארי.
אוקי, אז?
זה לא אומר שום דבר, יצירה נמדדת על פי כמה היא טובה בפני עצמה, לא על פי כמה היא דומה או שונה ליצירות אחרות.
אתה יכול לא לאהוב את הסגנון הזה וזה בסדר ולגיטימי, אבל אני לא מקבלת את ההסבר שנתת.
זה לא שאני לא אוהב את הסגנון
אני פשוט לא אוהב שהכל סביב הארי.
אני לא אוהב שהדמויות האחרות – שהתאהבתי בלא מעט מהן – לא מקבלות נתח נאה מספיק מכל מה שהולך.
זה לא בדיוק נכון
כאילו, כן, וולדמורט מתעמת בעיקר עם הארי, אבל זה כי הוא והארי מייצגים את שני הצדדים ומתבקש שהעימות יהיה בינהם. העימות הזה הוא משהו שניתן למצוא בכל סיפור של טוב ורע מוחלטים. (למשל, מלחמת הכוכבים)
למרות שכדי להבהיר-
אני לא חושב שזה מקורי או טוב. זה גם לא מה שמשך אותי בהארי פוטר. אני חושב שהעלילה הראשית עצמה היא בנאלית במקרה הטוב (התת עלילות בכל ספר מאוד טובות) ואני יותר נהנה כשאין רע וטוב מוחלטים. אני פשוט לא חושב שזה אבסורדי שהכול סובב סביב הארי, כי אלה החוקים בסיפורים מהסוג הזה.
ברור שהרע הראשי יהיה אויבו של הגיבור הראשי
וככה זה גם בהרבה יצירות פנטזיה אחרות, אבל שם נותנים גם לדמויות האחרות אויבים חזקים להילחם בהם ורגעים לזרוח וככה התחושה הכללית שנוצרת היא שלמרות שיש פה גיבור ברור ונבל ברור זה לא רק עליהם.
אני אפילו לא אלך רחוק להציג דוגמאות: "שר הטבעות", "מלחמת הכוכבים" ו"אווטאר: כשף האוויר האחרון" הן דוגמאות טובות לזה.
הזיכרון שלי מהספר השביעי התעמם קצת
את הסרט ראיתי לא מזמן אז אותו אני זוכר יותר טוב ובו זה לא הרגיש ככה.
אבל גם אם אתה צודק בנוגע לאיך שזה היה בספר, זה לא משנה את העובדה שבמשך 6 מתוך 7 הספרים האלה היתה התמקדות כמעט אך ורק על דמות אחת ולא בנו שום אויבים חזקים או מטרות לשאר הדמויות (חוץ מדמבלדור) מלבד לעזור להארי.
גם אם הכל מסופר מנקודת מבט של דמות אחת
זה לא אומר שצריך לגרום לה להרגיש כדמות היחידה החשובה שהכל סובב סביבה. סופר יצירתי מספיק יודע איך לגרום גם לדמויות אחרות להרגיש חשובות לא פחות גם אם הכל נראה מנקודת מבט אחת כל הזמן.
קח את הספרי "שרלוק הולמס" לדוגמא, בהן הכל מנקודת המבט של ווטסון, אבל הוא אפילו לא הדמות הראשית אלא שרלוק.
זה באמת היה יכול להיות מגניב
פעם אפילו הצעתי רעיון לעשות "הצל של הארי" שיתמקד בסנייפ.
פגמים אולי מעגלים את הדמות אבל לא בהכרח לטובה.
כשאתה לומד להכיר אנשים, אחרי זמן מסוים אתה מגלה את התכונות השליליות שלהם. חלק מהתכונות הן כאלה שאתה יכול לחיות איתן ואפילו מוסיפות לאופי של הבן אדם. לחלק מהאנשים יש תכונות שידחו אותך וימנעו ממך להתחבר לאותו בן אדם. ככה גם עם דמויות- לחלקן יש פגמים שמעשירים אותן ולחלקן יש פגמים שהורסים אותן. הארי פוטר חטטן, בכיין, ילדותי, מתנשא וחסר אחריות. נכון, התכונות האלה הופכות אותו לאנושי יותר אבל גם לדעתי גם לבלתי נסבל. אף אחד לא אמר שאנושיות זה דבר טוב.
וכמובן שלרנדל מונרו יש מה לומר בנדון:
xkcd.com/1006
נא לסמן ספוילר. הודעה נוספת ללא ספוילר תמחק.
(ל"ת)
תיקון שרביט אף פעם לא לוקח שניה אחת.
זה נראה פשוט, אבל בפועל, תשמע, המצב נורא, אני לא יודע מי תחזק לך את השרביט עד עכשיו אבל הוא עשה עבודה גרועה. צריך להחליף נוצות, עצים, פלאגים, פלאטינות, אורניום ופטרונוס, זה ייקח זמן וזה לא יהיה זול. במקרה הטוב, אם בית אבי המשבת של הוואנד-האנד בסדר, זה יהיה מוכן שבוע הבא.
ואם ראיתי את הסרט הראשון לפני הרבה זמן?
מה היא אמרה?
מרגש לראות את התגובה שלי לפני חודשיים
טוב, חיפשתי את הקטע ומה שמקגונגל אומרת לנוויל בתגובה ל"איך נפוצץ את הגשר?" זה: "תתייעץ עם מר (שיימוס) פיניגן, למיטב זיכרוני, יש לו נטייה מיוחדת לפירוטכניקה."
אני עדיין לא הבנתי למה היא מתכוונת, מישהו?
הוא אוהב לפוצץ דברים.
זה לא נרמז במהלך כל הסרטים בכבדות, אבל זה עדיין נחמד שמקגונגל מכירה בתחביבים הפחות מתקבלים על הדעת של תלמידיה. מגי סמית' הזאת די אחות.
היא מתכוונת לסרט הראשון, הוא הבחור שמתפוצץ לה בשיעור.
(ל"ת)
לא רק בשיעור,
יש קטע שהוא מנסה להפוך מים לרום באחת הארוחות וזה מתפוצץ לו.