אהלן וברוכים הנמצאים. אני צופה פאסיבי באתר כבר שנים רבות, ואיכשהו דווקא הסרט הקטן והחביב הזה גרם לי לרצות להגיב בפעם הראשונה ולשתף במחשבותיי.
האם אני היחיד שמאס לחלוטין בקלישאה הזאת של צעיר (רצוי אמריקאי, ועוד יותר רצוי ניו יורקי) טיפוסי בשנות ה-20 לחייו, כפי שמוצגת בסרט? מדובר בבחור "זרוק" אך אינטליגנט במידה, לא יפה מדי אך בהחלט נעים לעין, מחד מצבו הכלכלי לא נראה מזהיר אך מאידך משתמש בלאפטופ המתבקש של אפל, חוטא בכתיבה ולא מאוד מעוניין בקשר רציני עם בחורה (אבל בלי שום הסבר לכך), גם אם היא מושלמת ונוחתת לו לחיים בדיוק בנקודה הנכונה.
לפי תעשיית הסרטים בשנים האחרונות, נראה שכל הבחורים בשנות ה-20 המאוחרות בניו יורק / תל אביב / כל מטרופולין אחר, נראים בדיוק ככה, וזה מתחיל להיראות לעוס… מה אתם חושבים?
קודם כל, כאלו הם היוצרים עצמם: לא עשירים, הרבה שאיפות, מסובכים באהבה. וזה גם חלק גדול מהקהל של הסרטים האלו. זה הכל. קלישאתי? הקלישאה הרעה היא הדרך שבה מוצגים הדברים, ולא בדברים עצמם. הרבה דמויות ומצבים בקולנוע הם קלישאות, אבל זה לא יפריע כל עוד האופן שבו המצבים מוצגים, המילים של הדמויות וכו' הם לא קלישאתיים. קל ופשוט.
בסרט המדובר יש הרבה דיאלוגים טובים, והמצבים לא לגמרי קלישאתיים. לא הכל, אבל הרוב.
לא יודע, אני לא הצלחתי לקנות את סיפור מערכת היחסים עם הבחורה ההיא – על פניו בחורה יפהפיה וכובשת (ראית איך היא שרה?!) שנופלת עליו בדיוק בתקופה בחיים בה רוצים להכיר בחורה ולהתמסד, והוא רק מנסה להתחמק מלהיכנס איתה לקשר כלשהו. ואין לזה ש-ו-ם הסבר מבחינת הדמות שלו – סתם ככה לא בא לו.
כיף כל כך לראות סרט לא במתכונת הוליוודית, וגם אם ג'וש רדנור מתחלף בטד כל הזמן בראש, ההופעה של שאר השחקנים (מרענן לראות את את מלין אקרמן שלא בתפקיד הבלונדינית-קומדיה-רומנטית) אמינה ונוגעת ללב.
שאם הם יכניסו לסרט שלהם ילד קטן שלא מדבר, זה יעשה את הסרט שלהם מתוחכם ועמוק, או רגיש ונוגע.
אז לא. זה לא מה שזה עושה. כל מה שזה עושה זה להפוך את הילד החמוד לילד סופר מגה מעצבן.
וואו, המפיצים באמת תרגמו את זה כפשוטו?
אדיר.
ג'וש רדנור
סרט ממש נחמד,במיוחד בשביל סרט ראשון.
לא וואו אבל בהחלט יש עתיד לבחור,אני נהנתי.
הסרטים הם ככה כי
קודם כל, כאלו הם היוצרים עצמם: לא עשירים, הרבה שאיפות, מסובכים באהבה. וזה גם חלק גדול מהקהל של הסרטים האלו. זה הכל. קלישאתי? הקלישאה הרעה היא הדרך שבה מוצגים הדברים, ולא בדברים עצמם. הרבה דמויות ומצבים בקולנוע הם קלישאות, אבל זה לא יפריע כל עוד האופן שבו המצבים מוצגים, המילים של הדמויות וכו' הם לא קלישאתיים. קל ופשוט.
בסרט המדובר יש הרבה דיאלוגים טובים, והמצבים לא לגמרי קלישאתיים. לא הכל, אבל הרוב.
קטן ומקסים
כיף כל כך לראות סרט לא במתכונת הוליוודית, וגם אם ג'וש רדנור מתחלף בטד כל הזמן בראש, ההופעה של שאר השחקנים (מרענן לראות את את מלין אקרמן שלא בתפקיד הבלונדינית-קומדיה-רומנטית) אמינה ונוגעת ללב.
חמוד חמוד חמוד
סרט מקסים.
לא לחינם הסרט זכה בפרס חביב הקהל בסאנדנס כמו שקר עד העצם זכה בצדק בפרס הרשמי (להבדיל מקומפני מן ובלו ולנטיין הבינוניים).
אנשים חושבים
שאם הם יכניסו לסרט שלהם ילד קטן שלא מדבר, זה יעשה את הסרט שלהם מתוחכם ועמוק, או רגיש ונוגע.
אז לא. זה לא מה שזה עושה. כל מה שזה עושה זה להפוך את הילד החמוד לילד סופר מגה מעצבן.