מעיין חיקוי סוג ד' של 'קריד' (לא ש'קריד' הוא יצירת מופת שצריך לחקות אותה אבל לפחות הוא היה מבדר). משעמם, מלא בקלישאות, גיבור ראשי מגעיל ואף אחד מהשחקנים לא מסתיר את זה שהם שם בשביל הצ'ק. רוברט דה נירו נראה כאילו עוד רגע הוא הולך להירדם. לחשוב שהוא הופיע בעבר ב'הסנדק 2'.
קשה מאוד לעשות סרטים לא קלישאתיים בז'אנר סרטי הספורט, ובתוך התת-ז'אנר של סרטי איגרוף המצב עוד יותר חמור. אחד הטריקים שמאפשר לך to get away with it זה להתבסס על סיפור אמיתי. אין כאן משחק משובח כמו ב-"עלי", אבל יש כאן סיור לימודי מעניין באחד מהפרקים היותר חשובים של הספורט האמריקאי – תקופת "ארבעת המופלאים" של שוגר ריי ליאונרד, רוברטו דוראן, האגלר והרנס. הסרט הזה הוא יותר בשביל חובבי ספורט, היסטוריה או היסטוריה של הספורט מאשר לחובבי קולנוע. משהו שנולד בשביל ה-VOD של ערוץ הספורט. גם לסרטים כאלה יש מקום.
אני דווקא מחבבת את הז'אנר הקלישאתי משהו של הצלחה כנגד הסיכויים וכו', ומניחה שבד"כ בסרטי ספורט הולכים לאגרוף משום שזה ספורט של כוכב אחד ולא קבוצה, ומשום שהוא פופולרי בניגוד לג'ודו והתעמלות אומנותית.
הבעיה שאיגרוף הוא ספורט פופולרי בארה"ב ואני לא אמריקאית (או מבינה מה ספורטיבי בלהרביץ). להוציא את מוחמד עלי, את רוב שמות המתאגרפים הגדולים לומדים מסרטים אמריקאים ולא כי ישבנו בערב בבית וצפינו במשחק עם אבא. אחרי הסרט של דיויד או ראסל, הסרט ההוא מפעם על המתאגרפת והסרט על מוחמד עלי- לא נשארה לי הרבה סבלנות לז'אנר הזה.
גרוע
מעיין חיקוי סוג ד' של 'קריד' (לא ש'קריד' הוא יצירת מופת שצריך לחקות אותה אבל לפחות הוא היה מבדר). משעמם, מלא בקלישאות, גיבור ראשי מגעיל ואף אחד מהשחקנים לא מסתיר את זה שהם שם בשביל הצ'ק. רוברט דה נירו נראה כאילו עוד רגע הוא הולך להירדם. לחשוב שהוא הופיע בעבר ב'הסנדק 2'.
אל תטרחו, באמת שאין מה לראות את זה.
לא כ"כ גרוע
קשה מאוד לעשות סרטים לא קלישאתיים בז'אנר סרטי הספורט, ובתוך התת-ז'אנר של סרטי איגרוף המצב עוד יותר חמור. אחד הטריקים שמאפשר לך to get away with it זה להתבסס על סיפור אמיתי. אין כאן משחק משובח כמו ב-"עלי", אבל יש כאן סיור לימודי מעניין באחד מהפרקים היותר חשובים של הספורט האמריקאי – תקופת "ארבעת המופלאים" של שוגר ריי ליאונרד, רוברטו דוראן, האגלר והרנס. הסרט הזה הוא יותר בשביל חובבי ספורט, היסטוריה או היסטוריה של הספורט מאשר לחובבי קולנוע. משהו שנולד בשביל ה-VOD של ערוץ הספורט. גם לסרטים כאלה יש מקום.
יש בעיה עם סרטי מתאגרפים
אני דווקא מחבבת את הז'אנר הקלישאתי משהו של הצלחה כנגד הסיכויים וכו', ומניחה שבד"כ בסרטי ספורט הולכים לאגרוף משום שזה ספורט של כוכב אחד ולא קבוצה, ומשום שהוא פופולרי בניגוד לג'ודו והתעמלות אומנותית.
הבעיה שאיגרוף הוא ספורט פופולרי בארה"ב ואני לא אמריקאית (או מבינה מה ספורטיבי בלהרביץ). להוציא את מוחמד עלי, את רוב שמות המתאגרפים הגדולים לומדים מסרטים אמריקאים ולא כי ישבנו בערב בבית וצפינו במשחק עם אבא. אחרי הסרט של דיויד או ראסל, הסרט ההוא מפעם על המתאגרפת והסרט על מוחמד עלי- לא נשארה לי הרבה סבלנות לז'אנר הזה.