במבט ראשון – הכותרת: סרט על גוליבר? מגניב.
במבט שני – התמונה: ולא מצוייר! מעולה.
מבט נוסף – הכיתוב: או-או, ג'ק בלאק…
לסיום – הטריילר: כן, מה שחששתי. טוב, המשיכו הלאה, אין מה לראות.
לא היה לי אכפת לצפות בעיבוד מודרני לגוליבר (לשרלוק הולמס זה עבד) או בצילום מחודש ומושקע לסיפור התקופתי (לשרלוק הולמס זה עבד), אבל למה לטרוח להתבסס על עבודתו של אחד הסטיריקנים השנונים, החריפים והעוקצניים שהיו רק כדי ליצור עוד קומדה של ג'ק בלאק?
לא קראתי את הספר, אבל להוציא את טד דנסון והמבטא האמריקאי שלו, נראה ששמרו על רוח המקור. מעבר להפקה מאוד מרשימה לזמנה, לא מסתירים שם את הביקורת על החברה האנושית ואפילו מבליטים אותה בתגובות המזועזעות של אנשים ששומעים את הסיפור.
כשראיתי את הטריילר לסרט החדש, חשבתי שהוא לא הדבר הכי נורא ביקום, אבל גם לא משהו שמתחשק לי לראות. אף פעם לא חבבתי את ג'ק בלאק ונראה שבסרט הזה, מקבלים מנות גדושות ממנו. התלת-מימד נראה מיותר, אבל זה לא משהו שאפשר לשפוט ברצינות מטריילר.
לא ראיתי את כל המיני-סדרה, אבל החלקים שראיתי הדגישו שמדובר במאבקו של אדם להוכיח את שפיותו למרות שכולם מסביב בטוחים שהוא השתגע; וכל זאת בעיקר בכדי לזכות באהבת אשתו.
כאמור, לא קראתי את הספר, אבל הרגשתי שהביקורת כלפי האנושות בהחלט עברה. סיפור המסגרת נועד להרגיל את העין למוזרויות על המסך. הדיון שמתקיים סביב שפיותו של גוליבר מוסיף דרמה נוחה יותר להבנה. בכל זאת, זו הפקה שנועדה לפריים טיים וזה סיכון אדיר מבחינת רייטינג להראות רק מסעות מופלאים בלי מסגרת עלילתית שתחבר אותם למשהו נוח למעקב.
קראתי את הספר המלא רק אחריה (אולי אפילו בעקבותיה) וזכור לי שהתרשמתי לטובה מהאופן שבו הם טיפלו בשני החלקים שאוהבים להשמיט (אם כי הם בהחלט ריככו את המיזנטרופיה שהולכת בחלק האחרון, למיטב זכרוני).
והוא ממש לא הפריע ואפילו היה מוצלח, לא אומרת שהוא MUST, אבל היה בסדר גמור.
בנוסף אני די נהנתי מהסרט, קליל, מצחיק, לא לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות,
והכי חשוב – קתריין טייט :]
זה לא סרט מופת (למעשה אני מצאתי אותו במדף העשר בשקל בטאוור רקורדס, ושם גם מקומו) אבל בתור קומדיה שטותית הוא בהחלט עושה את העבודה.
ועכשיו אני נזכר שהוא גם היה ב"קדימה תריץ אחורה", גם סרט לא גרוע.
אבל לא, אם הייתי רואה מועמדות של ג'ק בלאק על קונג פו פנדה באוסקר לא הייתי מקבל את זה בשמחה. אולי כן, כי זה מראה רענון והכול, אבל כשחושבים על זה – לא, דיבוב זה לא משחק. במשחק יש יותר מרק קול. בגלל זה האקדמיה יכולה לעשות כמו באמי קטגוריה של "הדיבוב הטוב ביותר".
שחקן שלובש מסיכה עדיין מביע משחק עם תנועות גוף, הוא עדיין נמצא בתוך הסיטואציה, הוא עדיין מגיב בזמן אמת לדמויות מסביבו. לא שאני חלילה מזלזלת בדיבוב, אבל גם אני מאמינה שהוא לא צריך לעמוד בקטגוריה מול משחק.
קחי לדוגמא את אחת מתצוגות המשחק האהובות ביותר בתולדות הזמנים – ג'ק ספארו. ג'וני דפ מאפיין אותו בקול, אבל אחד מהדברים שהכי מרשימים אותנו בג'ק ספארו זאת התזוזה.
עכשיו קחי לדוגמא את וול-E, שהיא לטעמי אחת הדמויות הכי מקסימות בתולדות הקולנוע – הוא אומר בערך 5 מילים כל הסרט, וגם זה בהגזמה פרועה. הקול שלו ממיס והתנועות שלו מקסימות. לזכות את בן ברט באוסקר? Hell to the no.
למה? כי עיקר התנועה (והדיבור) של וול-E הם אך ורק אנימצייה. תזזיתית שמתזזיתית, גוף, ידיים, תנועות פנים – כולם חלק מהמשחק. קול ודיקציה הם כמובן חלק ענק ממנו, אבל לא נותנים אוסקר על קול.
דמויות כמו V או רורשארך (חרא דמות. אוברייטד בטירוף – ההתגלמות האנושית של הטוקבקיסט המכוער שכותב דברי נאצה במחשב ואין לו את הביצים לחשוף את עצמו), או דארת' ויידר הן מסוג הדמויות שנופלות בין הכיסאות. אין ספק שדארת' ויידר הוא דמות מדהימה שיכולה לגרום הערצה ורתיעה בו זמנית. אין ספק ש-V הוא דמות מעניינת ומורכבת בטירוף. אבל להגיד אותן כתוצר של אך ורק משחק טוב יהיה טעות. שילוב של עבודת אודיו (=דיבוב, קריינות, וואטאבר) ובנייה קולנועית מבריקה.
אתה יודע שזה כמו להגיד "היא לא באמת שיחקה טוב, זה הכל היה בגלל האיפור + הבימוי + הדיאלוגים שבלבלו אנשים לחשוב שהיא עשתה עבודה טובה".
אם אתה שואל אותי – כל "שחקן טוב" יכול לשחק רע וכל שחקן רע יכול "לשחק טוב".
זה הכל תלוי בכמה גורמים. למשל הבימוי או התסריט (מה יש לשחקנים לעבוד איתו), בין כמה דברים.
אז אחרי שנתתי לך דוגמא טובה להגיד שאני טועה בגלל שזו היתה הצורה שבה בנו אותם שגרמה להערכה לדמויות לא יהיה שונה בעצם ממה שאפשר להגיד על כל שחקן ועל כל צורת משחק.
שוב, דמויות כמו דארת' ויידר הן הדמויות שאי אפשר להכריע אם זה השחקן שהיה מתחת לגלימה של ויידר או השחקן שהיה מאחורי המיקרופון של ויידר. בגלל דברים כאלה אפשר להכריע שמה שהפך את דארת' ויידר לדמות כל כך מעוררת יראה הוא ההישג הקולנועי של הסרט ולא רק ג'יימס ארל ג'ונס וזה.
לא מבין מה אתה רוצה מרורשאך. הוא דמות מדהימה. ציפית לקפטן אמריקה מוצק-חזה, עמוק-קול, מוסרי לעילא ושנון? הוא דקונסטרוקציה. הוא פרודיה מדממת, לעגנית, ואכזרית של גיבור-קומיקס, בדיוק כמו כל שאר הדמויות בווצ'מן.
ואם לחזור לאון-טופיק: גולום זה הדוגמה *הקלאסית* לנושא. עד היום לא ברור לי אם לא הוסיפו את הפלאש-בק ההוא ב"שיבת המלך" רק כדי לתת לאנדי סרקיס תירוץ לאוסקר על המשחק.
אם דמות לא תזזיתית, מגיבה רק בתנועת ראש וכו', אז היא עדיין מציגה תצוגת משחק מסוימת- במקרה הזה מנימליסטית, לא תמיד זה יותר קל מתצוגת משחק גרנדיוזית. הקטע הוא שבדמות שלובשת מסכה- כל האופן שהגוף מתנועע שייך לשחקן- בין אם גרנדיוזי ובין עם מנימליסטי. בדיבוב- רק הקול הוא בשליטת המדובב, הויזואליות של הגוף היא לחלוטין לא בשליטתו.
אני לא אומרת שלקול אין שום תפקיד, אני אומרת שאי אפשר להשוות רק את הקול לתצוגת משחק מלאה.
דמות שהיא תוכנת מחשב, למיטב הבנתי היא דמות אנימציה. השחקן תורם לה רק את הקול, לכן הוא רק מדבב אותה, ולא משחק אותו.
קשה לי לחשוב על דמות בשר ודם שלא נראית על המסך ולו לשנייה. וגם אם זה קיים- יש פה עדיין הבדל מהותי. במקרה כזה- הדמות עצמה מצמצמת את המשחק לקול בלבד. בדיבוב זה לא נכון. דמות מונפשת כוללת שפת גוף, רק שהמדובב לא אחראי עליה, הקרדיט על שפת הגוף משויך לאנימטורים. במקרה של דמות שנניח לא רואים אותה לשנייה על המסך, ורק שומעים את הקול שלה, הדמות מראש לא כולל שפת גוף ומוגבלת לקול בלבד.
אם לא רואים לך את הפנים כל הסרט, עדיין יש לך את הגוף. משחק זה משהו טוטאלי, לא קול.
שוב – חלילה לי לזלזל בעובדת המדובבים. בצעצוע של סיפור 3 נחרדתי מקולו המאיים עם זאת ידידותי של לאצו הרבה יותר מהעיוותים של הית' לדגר מנוחתו עדן באביר האפל. כן, יש באמי קטגורייה של "Outstanding voice over performence", ובה בערך כל שנה האנק עזריה מ"משפחת סימפסון" מועמד. בכלל, זאת קטגורייה שמלאה בסימפסונים (זאת הבעיה העיקרית באמי – בשנה אחת בשנות השמונים חמישה פרקים שונים מסדרה אחת היו מועמדים על כתיבה), למרות שאני יודע שגם אם שחקן אחד מופיע בוויס אובר בסדרה לייב אקשן הוא יכול להיות מועמד, למרות שזה קורה לעיתים נדירות.
חבל לי שהדיון מתמקד באוסקר דווקא – יצא שדיברנו רק עליו. כן, שחקנים בסרטים אילמים ראויים לאוסקר וכבר קיבלו אוסקר. פעם אחת, אם אני לא טועה. אבל זה לא העניין, אתם לא מבינים? העניין הוא שכשאני אצא מ"קונג פו פנדה" אני לא אגיד שג'ק בלאק שיחק בסרט הזה טוב. אני אגיד שהוא דובב בו טוב.
בקשר לשאלה שלך, עידו, אני פשט אגיד שבתקופת הסרטים האילמים לא הייתה אופציה של דיבור. זה הכל. עכשיו יש, ושחקן שלא מוציא מילה סרט שלם ועדיין מצליח to pull it of הוא שחקן טוב כי הוא *לא* משתמש בכלי האנושי הקל ביותר.
ובקשר למה שדניאל אמר – מצטער, כן הגענו לבסיס של הדיון ומסתבר שגם עליו אנחנו לא מסכימים. מצטער, אני אומר ששחקן טוב מוציא את הכול מהדמות שלו. הוא מקבל דמות ונכנס אליה. הוא יושב כמו הדמות, הוא עומד כמו הדמות. הוא מדבר כמו הדמות. דיבור זה חשוב מאוד, וחבל לי נורא מזה שאין קטגוריה באוסקר לדיבוב – במיוחד שיש את כל הסרטים עם הקריינים שלא מופיעים כל הסרט, ועדיין מגיע להם אוסקר. לא, דיבוב לא זה משחק. לשנייה אני לא אגיד שזה לא חשוב כמו משחק. כשאין שחקנים בסרט, המדובבים תופסים את מקומם. אבל הם לא יהיו שחקנים.
מה שאני מנסה להגיד הוא שמשחק הוא בעיקר גופני. לא, זה לא מונע מכמה מההופעות הטובות ביותר שנעשו להיות הופעות מבוססות קול, אבל בעיקרו, משחק זה גם גוף.
דיבוב ומשחק שווים אבל הם לא אותו דבר – מתמטית זה לא נכון, אבל מתמטית קיבלתי 51 בספרות, משמע לאף אחד לא אכפת ממתמטיקה. דיבוב ומשחק תופסים את אותו מקום.
אני חושב ש-motion capture יכול להחשב כמשחק, כן. בתכלס, זה סוג מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מתקדם של איפור. זואי סלדנה ריגשה אותי עד עמקי נשמתי באווטאר, טום הנקס היה מקסים מתמיד ברכבת לקוטב ואנג'לינה ג'ולי נתנה את אחד התפקידים החושניים ביותר של בביוולף.
כשמדברים איתי על הופעות, אין ספק שדמויות אנימציה יכולות להופיע אצלי. שוב, הלוואי וכל צלע גברית בקומדיה רומנטית הייתה מקסימה נוגעת ללב כמו וול-E. אבל בתור משחק לא הייתי מסמן את וול-E בתור השחקן הטוב ביותר בתולדות הזמנים. למרות שאוסקר של כבוד על עיצוב דמות לפיקסאר היה יכול להיות בומבה של פשרה.
אמרו את זה כבר לפניי כמה פעמים. יש לך את תנועות הגוף, הבעת הפנים, הלבוש וכו' שמשפיעים גם על דמות אנושית. בדמות ממוחשבת יש לך את כל הקריטריונים האלו, רק שלא בנאדם אחד יוצר את הדמות. הקול הוא חלק חשוב, וגם הבעות הפנים ועל כן, אם מדובב יהיה מועמד לאוסקר על משחקו המצוין, בלתי אפשרי יהיה להתעלם מכל האנימטורים שגרמו לדמות להתאים לקול והתאימו את הבעות הפנים לסיטואציות.
הפשרה הכי טובה, ככה שכולם יהנו מהקרדיט על עבודתם הוא ליצור קטגוריה 'הדמות הממוחשבת הטובה ביותר', אשר ההצבעה אליה תושפע מכמה קריטריונים. גם קריטריונים טכניים אפשריים פה. הזוכה תהיה דמות האנימציה שמשחקת הכי טוב, וכך נוכל להכניס דמויות כמו גולום, קינג קונג, וול אי, הציפור מלמעלה לקטגוריות על משחק מבלי לזלזל באף אחד.
אם מפעילים את הציפיותומט והאידיוטומט כמו שצריך לפי הוראות היצרן (ג'ק בלאק, אחרי הכל), זה דווקא סרט חמוד וטפשי וכיפי וסבבה לגמרי (ג'ק בלאק, אחרי הכל). אשתי ואני מאוד נהנינו. ערבוב מקורי למדי של קלישאות, אפקטים משעשעים, ואפילו כמה סצנות מקוריות באמת (אולם ההקרנה הפרטי של גוליבר, למשל). התלת-מימד לא מוסיף ולא גורע. אני אומר: לא צריך לטרוח להזמין בייביסיטר בשביל הבילוי, אבל אם ממילא יש לכם ערב פנוי, וכבר מיציתם את רשימת הצפייה-חובה שלכם, אז אפשר לשקול בחיוב.
יש לי חיבה מסויימת לג'ק בלאק עוד מ-High Fidelity הזכור לטוב בו עשה תפקיד משנה מצוין שנראה לפעמים כאילו הוא תפקיד חייו. לפעמים אפילו נדמה שהדמות משם היא הדמות שהוא משחק בכל סרטיו…
בלי קשר – אנחנו ממש נהננו מגוליבר ממש כמו שהתכוונו היוצרים של הסרט שיהיה – קומדיה קלילה עם קריצות מתוחכמות שמתאימה לרצח 88 דקות בכיף בלי יותר מדי מסרים עמוקים או תובנות שקשורות לסאטיריקה המקורית.
כמי שקרא את הספר אני ממליץ בחום לא ללכת לסרט בנסיוון השוואתי כלשהו. זה הופך את הסרט לסע מאכזב. וכמו שעדי אמר – אפשר להנות ממנו as is.
סצינות חמודות כמו כיבוי הצופים, אולם ההקרנה, כורסת הלייזי-בוי, התחרותיות של גוליבר בכל אירוע אפשרי – החל מתחרות ריצה עם גמדים וכלה בכדורגל השולחן – כל אלה מעוררים חיוך ואפילו צחקוק ילדותי. ולא זה לא ממש ספוילר – אין פה משהו באמת שיכול לקלקל במיוחד את הצפיה…
למתביישים – אפשר לקחת את הילד בתור תירוץ ואז אפילו אפשר למצוא מסר – לומר את האמת ולהעז לקחת סיכונים.
אה – ולא לנסוע לבד למשולש ברמודה – בטח יהיה מה זה צפוף שם…
תוכן שיווקי: אפל, קוקה קולה, WII ועד… :-) בהוליווד כמו בהוליווד.
חבל
במבט ראשון – הכותרת: סרט על גוליבר? מגניב.
במבט שני – התמונה: ולא מצוייר! מעולה.
מבט נוסף – הכיתוב: או-או, ג'ק בלאק…
לסיום – הטריילר: כן, מה שחששתי. טוב, המשיכו הלאה, אין מה לראות.
לא היה לי אכפת לצפות בעיבוד מודרני לגוליבר (לשרלוק הולמס זה עבד) או בצילום מחודש ומושקע לסיפור התקופתי (לשרלוק הולמס זה עבד), אבל למה לטרוח להתבסס על עבודתו של אחד הסטיריקנים השנונים, החריפים והעוקצניים שהיו רק כדי ליצור עוד קומדה של ג'ק בלאק?
כי כבר בזמנו של סוויפט
רוב האנשים בכלל לא הבינו שמדובר בסאטירה וחשבו שמדובר בספר הרפתקאות משעשע (לפחות עד שהגיעו הקטעים עם הסוסים והמיזנטרופיה).
יש מיני סדרה של הולמארק מ-1996
לא קראתי את הספר, אבל להוציא את טד דנסון והמבטא האמריקאי שלו, נראה ששמרו על רוח המקור. מעבר להפקה מאוד מרשימה לזמנה, לא מסתירים שם את הביקורת על החברה האנושית ואפילו מבליטים אותה בתגובות המזועזעות של אנשים ששומעים את הסיפור.
כשראיתי את הטריילר לסרט החדש, חשבתי שהוא לא הדבר הכי נורא ביקום, אבל גם לא משהו שמתחשק לי לראות. אף פעם לא חבבתי את ג'ק בלאק ונראה שבסרט הזה, מקבלים מנות גדושות ממנו. התלת-מימד נראה מיותר, אבל זה לא משהו שאפשר לשפוט ברצינות מטריילר.
באמת? כי אני חשבתי שהסטת הדגש לחזרתו של גוליבר לא עבדה
לא ראיתי את כל המיני-סדרה, אבל החלקים שראיתי הדגישו שמדובר במאבקו של אדם להוכיח את שפיותו למרות שכולם מסביב בטוחים שהוא השתגע; וכל זאת בעיקר בכדי לזכות באהבת אשתו.
לי סיפור המסגרת לא הפריע
כאמור, לא קראתי את הספר, אבל הרגשתי שהביקורת כלפי האנושות בהחלט עברה. סיפור המסגרת נועד להרגיל את העין למוזרויות על המסך. הדיון שמתקיים סביב שפיותו של גוליבר מוסיף דרמה נוחה יותר להבנה. בכל זאת, זו הפקה שנועדה לפריים טיים וזה סיכון אדיר מבחינת רייטינג להראות רק מסעות מופלאים בלי מסגרת עלילתית שתחבר אותם למשהו נוח למעקב.
גם לי המיני סדרה זכורה יחסית לטובה
קראתי את הספר המלא רק אחריה (אולי אפילו בעקבותיה) וזכור לי שהתרשמתי לטובה מהאופן שבו הם טיפלו בשני החלקים שאוהבים להשמיט (אם כי הם בהחלט ריככו את המיזנטרופיה שהולכת בחלק האחרון, למיטב זכרוני).
ראיתי את הטריילר בתלת מימד
מיותר זו לא מילה.
שאלה
האם יש הצדקה לתלת מימד של הסרט הנ"ל, חוץ מ-$$$?
לא.
בכלל – על אף שאני חושב שהוא שווה צפייה ומשעשע באופן כללי, בלי לדון באם סוויפט מתהפך בקברו או לא – אין טעם לצפות בסרט בקולנוע*.
* עמדתו של סדרן בקולנוע במרכז הארץ, שזכה להקרנה מוקדמת
הייתי אתמול בהקרנה של 3D
והוא ממש לא הפריע ואפילו היה מוצלח, לא אומרת שהוא MUST, אבל היה בסדר גמור.
בנוסף אני די נהנתי מהסרט, קליל, מצחיק, לא לוקח את עצמו יותר מידי ברצינות,
והכי חשוב – קתריין טייט :]
הסרט לא נראה משהו
אבל אני מתכוונת לראות אותו רק בשביל קטרין טייט :P
אין סיבה טובה יותר.
(ל"ת)
אוי, הקטע בטריילר
עם הכדורגל שולחן פשוט הרג אותי מצחוק![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
חוץ מזה נראה סרט גרוע, במיטב המסורת של ג'ק בלאק. הוא עשה סרט אחד טוב אחרי סקול אוף רוק? (שהיה חביב+)
Year One
(ל"ת)
לא, לא - השאלה היא על סרט *טוב*
(ל"ת)
והבאתי דוגמה לסרט טוב
זה לא סרט מופת (למעשה אני מצאתי אותו במדף העשר בשקל בטאוור רקורדס, ושם גם מקומו) אבל בתור קומדיה שטותית הוא בהחלט עושה את העבודה.
ועכשיו אני נזכר שהוא גם היה ב"קדימה תריץ אחורה", גם סרט לא גרוע.
וב"רעם טרופי" המצוין.
(ל"ת)
הפער בין כמה הטריילר של רעם טרופי נראה לי מגניב לבין כמה נהנתי בסרט עצמו היה כזה גדול עבורי שאני משתדל להדחיק את הסרט הזה.
בנוסף לקדימה תריץ אחורה וסקול אוף רוק ג'ק בלאק עשה תפקיד נהדר בקינג קונג. הבחור מזכיר את ג'ון בלושי, רק יותר מוכשר.
קונג פו פנדה הוא אחלה סרט
ובפו יש כ"כ הרבה מג'ק בלאק שלא נראה שאפשר לפסול אותו רק כיוון שמדובר בדיבוב דמות אנימציה.
דיבוב *זה* משחק
כמה שהאקדמיה האמריקאית לקולנוע לא אוהבת לשמוע את זה, זה נכון.
אז כן, אני מחשיב את "קונג פו פנדה" כסרט של ג'ק בלאק.
אפשר לגמרי להחשיב אותו כסרט של ג'ק בלאק
אבל לא, אם הייתי רואה מועמדות של ג'ק בלאק על קונג פו פנדה באוסקר לא הייתי מקבל את זה בשמחה. אולי כן, כי זה מראה רענון והכול, אבל כשחושבים על זה – לא, דיבוב זה לא משחק. במשחק יש יותר מרק קול. בגלל זה האקדמיה יכולה לעשות כמו באמי קטגוריה של "הדיבוב הטוב ביותר".
לבטל את סימון הספוילר על ההודעה הזו בבקשה
תודה.
שחקן שלובש מסיכה עדיין מביע משחק עם תנועות גוף, הוא עדיין נמצא בתוך הסיטואציה, הוא עדיין מגיב בזמן אמת לדמויות מסביבו. לא שאני חלילה מזלזלת בדיבוב, אבל גם אני מאמינה שהוא לא צריך לעמוד בקטגוריה מול משחק.
לא (בהכרח) נכון.
ומה עם הדמות לא תזיזתית במיוחד, מגיבה למה שאומרים לה רק בתנודות ראש, לא ידיים.
מה אם הקול מבליט את הדמות, מה שעושה את הדמות?
כשאתה חושב על הדמות אתה לא חושב על איך היא זזה שבסיטואציה מסוימת אלא מה היא אמרה, ואיך היא אמרה אותו.
אז אני לא מסכים.
אבל מה לעשות שלא רק הקול מגדיר את השחקן.
קחי לדוגמא את אחת מתצוגות המשחק האהובות ביותר בתולדות הזמנים – ג'ק ספארו. ג'וני דפ מאפיין אותו בקול, אבל אחד מהדברים שהכי מרשימים אותנו בג'ק ספארו זאת התזוזה.
עכשיו קחי לדוגמא את וול-E, שהיא לטעמי אחת הדמויות הכי מקסימות בתולדות הקולנוע – הוא אומר בערך 5 מילים כל הסרט, וגם זה בהגזמה פרועה. הקול שלו ממיס והתנועות שלו מקסימות. לזכות את בן ברט באוסקר? Hell to the no.
סליחה, שכחתי את הנימוקים בבית -
למה? כי עיקר התנועה (והדיבור) של וול-E הם אך ורק אנימצייה. תזזיתית שמתזזיתית, גוף, ידיים, תנועות פנים – כולם חלק מהמשחק. קול ודיקציה הם כמובן חלק ענק ממנו, אבל לא נותנים אוסקר על קול.
תיאוריה זה כמו גבינה.
בהכי טובות יש חורים.
או, לחילופין – יוצאים מן הכלל שמגדירים את הכלל.
דמויות כמו V או רורשארך (חרא דמות. אוברייטד בטירוף – ההתגלמות האנושית של הטוקבקיסט המכוער שכותב דברי נאצה במחשב ואין לו את הביצים לחשוף את עצמו), או דארת' ויידר הן מסוג הדמויות שנופלות בין הכיסאות. אין ספק שדארת' ויידר הוא דמות מדהימה שיכולה לגרום הערצה ורתיעה בו זמנית. אין ספק ש-V הוא דמות מעניינת ומורכבת בטירוף. אבל להגיד אותן כתוצר של אך ורק משחק טוב יהיה טעות. שילוב של עבודת אודיו (=דיבוב, קריינות, וואטאבר) ובנייה קולנועית מבריקה.
הממממ...
אתה יודע שזה כמו להגיד "היא לא באמת שיחקה טוב, זה הכל היה בגלל האיפור + הבימוי + הדיאלוגים שבלבלו אנשים לחשוב שהיא עשתה עבודה טובה".
אם אתה שואל אותי – כל "שחקן טוב" יכול לשחק רע וכל שחקן רע יכול "לשחק טוב".
זה הכל תלוי בכמה גורמים. למשל הבימוי או התסריט (מה יש לשחקנים לעבוד איתו), בין כמה דברים.
אז אחרי שנתתי לך דוגמא טובה להגיד שאני טועה בגלל שזו היתה הצורה שבה בנו אותם שגרמה להערכה לדמויות לא יהיה שונה בעצם ממה שאפשר להגיד על כל שחקן ועל כל צורת משחק.
לא ניסחתי את עצמי נכון.
שוב, דמויות כמו דארת' ויידר הן הדמויות שאי אפשר להכריע אם זה השחקן שהיה מתחת לגלימה של ויידר או השחקן שהיה מאחורי המיקרופון של ויידר. בגלל דברים כאלה אפשר להכריע שמה שהפך את דארת' ויידר לדמות כל כך מעוררת יראה הוא ההישג הקולנועי של הסרט ולא רק ג'יימס ארל ג'ונס וזה.
_______
נו, גראווטרים זה נחמד, וזה חינם :)
זה לא היה ג'ונס שהיה מאחורי המסיכה
אבל זה לא משנה, המסיכה אומנם נהייתה אייקונית אבל מה שעשה את ויידר לא היה תנועות הגוף שלו, זה היה הקול.
וכמו שכבר אמרתי, כל צורת משחק טובה היא הישג קולנועי, במובן מסוים.
לא מבין מה אתה רוצה מרורשאך. הוא דמות מדהימה. ציפית לקפטן אמריקה מוצק-חזה, עמוק-קול, מוסרי לעילא ושנון? הוא דקונסטרוקציה. הוא פרודיה מדממת, לעגנית, ואכזרית של גיבור-קומיקס, בדיוק כמו כל שאר הדמויות בווצ'מן.
ואם לחזור לאון-טופיק: גולום זה הדוגמה *הקלאסית* לנושא. עד היום לא ברור לי אם לא הוסיפו את הפלאש-בק ההוא ב"שיבת המלך" רק כדי לתת לאנדי סרקיס תירוץ לאוסקר על המשחק.
לפי מה שהבנתי זו באמת היתה הסיבה
אישתו של פיטר ג'קסון אמרה את זה פעם בראיון, או משהו. ככה הבנתי.
אה ו*קח*, לא קחי
ידעתי שהאווטאר הורוד הזה יבלבל אנשים, אבל אני לא בחרתי אותו ואני לא יודע איך מחליפים…
http://gravatar.com
ג'ק ספארו מתצוגות המשחק האהובות ביותר בתולדות הזמנים?
נסחפת קצת, לא? לפחות תן לזמן לעבור ולראות אם באמת זוכרים את תצוגת המשחק. אני לא בטוח שאפילו הית' לדג'ר כג'וקר ירשם בדברי ימי ההיסטוריה.
אם דמות לא תזזיתית, מגיבה רק בתנועת ראש וכו', אז היא עדיין מציגה תצוגת משחק מסוימת- במקרה הזה מנימליסטית, לא תמיד זה יותר קל מתצוגת משחק גרנדיוזית. הקטע הוא שבדמות שלובשת מסכה- כל האופן שהגוף מתנועע שייך לשחקן- בין אם גרנדיוזי ובין עם מנימליסטי. בדיבוב- רק הקול הוא בשליטת המדובב, הויזואליות של הגוף היא לחלוטין לא בשליטתו.
אני לא אומרת שלקול אין שום תפקיד, אני אומרת שאי אפשר להשוות רק את הקול לתצוגת משחק מלאה.
ואם הדמות "נחבאת בצללים"
יעני נבל?
ומה עם הדמות היא תוכנת מחשב?
ומה עם הדמות תקועה בתא סוהר עם מסיכה על הפנים שכל מה שמקבלים ממנה מלבד הבחור שיושב מרותק עם מסיכה זה הקול שלה?
ויש עוד כל כך הרבה דוגמאות.
ותנודת ראש יכולה להיות משחק אבל לא כזו שתבלוט.
דמות שהיא תוכנת מחשב, למיטב הבנתי היא דמות אנימציה. השחקן תורם לה רק את הקול, לכן הוא רק מדבב אותה, ולא משחק אותו.
קשה לי לחשוב על דמות בשר ודם שלא נראית על המסך ולו לשנייה. וגם אם זה קיים- יש פה עדיין הבדל מהותי. במקרה כזה- הדמות עצמה מצמצמת את המשחק לקול בלבד. בדיבוב זה לא נכון. דמות מונפשת כוללת שפת גוף, רק שהמדובב לא אחראי עליה, הקרדיט על שפת הגוף משויך לאנימטורים. במקרה של דמות שנניח לא רואים אותה לשנייה על המסך, ורק שומעים את הקול שלה, הדמות מראש לא כולל שפת גוף ומוגבלת לקול בלבד.
לגמרי
אם לא רואים לך את הפנים כל הסרט, עדיין יש לך את הגוף. משחק זה משהו טוטאלי, לא קול.
שוב – חלילה לי לזלזל בעובדת המדובבים. בצעצוע של סיפור 3 נחרדתי מקולו המאיים עם זאת ידידותי של לאצו הרבה יותר מהעיוותים של הית' לדגר מנוחתו עדן באביר האפל. כן, יש באמי קטגורייה של "Outstanding voice over performence", ובה בערך כל שנה האנק עזריה מ"משפחת סימפסון" מועמד. בכלל, זאת קטגורייה שמלאה בסימפסונים (זאת הבעיה העיקרית באמי – בשנה אחת בשנות השמונים חמישה פרקים שונים מסדרה אחת היו מועמדים על כתיבה), למרות שאני יודע שגם אם שחקן אחד מופיע בוויס אובר בסדרה לייב אקשן הוא יכול להיות מועמד, למרות שזה קורה לעיתים נדירות.
"משחק זה משהו טוטאלי, לא קול."
לא, משחק זה להוציא את המיטב ממה שנותנים לך.
אפשר להיות "טוטאלי" גם אם לא רואים לך את הפנים או את תנועות הגוף.
אני אחדד את הדיון
עט, מה דעתך על שחקנים בסרטים אילמים? מגיע להם אוסקר?
כן.
חבל לי שהדיון מתמקד באוסקר דווקא – יצא שדיברנו רק עליו. כן, שחקנים בסרטים אילמים ראויים לאוסקר וכבר קיבלו אוסקר. פעם אחת, אם אני לא טועה. אבל זה לא העניין, אתם לא מבינים? העניין הוא שכשאני אצא מ"קונג פו פנדה" אני לא אגיד שג'ק בלאק שיחק בסרט הזה טוב. אני אגיד שהוא דובב בו טוב.
בקשר לשאלה שלך, עידו, אני פשט אגיד שבתקופת הסרטים האילמים לא הייתה אופציה של דיבור. זה הכל. עכשיו יש, ושחקן שלא מוציא מילה סרט שלם ועדיין מצליח to pull it of הוא שחקן טוב כי הוא *לא* משתמש בכלי האנושי הקל ביותר.
ובקשר למה שדניאל אמר – מצטער, כן הגענו לבסיס של הדיון ומסתבר שגם עליו אנחנו לא מסכימים. מצטער, אני אומר ששחקן טוב מוציא את הכול מהדמות שלו. הוא מקבל דמות ונכנס אליה. הוא יושב כמו הדמות, הוא עומד כמו הדמות. הוא מדבר כמו הדמות. דיבור זה חשוב מאוד, וחבל לי נורא מזה שאין קטגוריה באוסקר לדיבוב – במיוחד שיש את כל הסרטים עם הקריינים שלא מופיעים כל הסרט, ועדיין מגיע להם אוסקר. לא, דיבוב לא זה משחק. לשנייה אני לא אגיד שזה לא חשוב כמו משחק. כשאין שחקנים בסרט, המדובבים תופסים את מקומם. אבל הם לא יהיו שחקנים.
רגע, רגע... בוא נגיע לסיכום פה.
אז מה שאתה אומר בעצם זה שמשחק זה משהו שלטעמך מבטאים בעיקר עם הגוף ודיבוב זה משחק שמתמקד בעיקר בקול, ושניהם שווים?
כי אם כן אז אני מסכים עם הטענה הזו.
אגב, מה תגיד על משהו כמו "אווטאר" שם השחקנים גם מבצעים את תנועות הגוף?
אני תמיד שמח להסכים עם מישהו.
מה שאני מנסה להגיד הוא שמשחק הוא בעיקר גופני. לא, זה לא מונע מכמה מההופעות הטובות ביותר שנעשו להיות הופעות מבוססות קול, אבל בעיקרו, משחק זה גם גוף.
דיבוב ומשחק שווים אבל הם לא אותו דבר – מתמטית זה לא נכון, אבל מתמטית קיבלתי 51 בספרות, משמע לאף אחד לא אכפת ממתמטיקה. דיבוב ומשחק תופסים את אותו מקום.
אני חושב ש-motion capture יכול להחשב כמשחק, כן. בתכלס, זה סוג מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מתקדם של איפור. זואי סלדנה ריגשה אותי עד עמקי נשמתי באווטאר, טום הנקס היה מקסים מתמיד ברכבת לקוטב ואנג'לינה ג'ולי נתנה את אחד התפקידים החושניים ביותר של בביוולף.
כשמדברים איתי על הופעות, אין ספק שדמויות אנימציה יכולות להופיע אצלי. שוב, הלוואי וכל צלע גברית בקומדיה רומנטית הייתה מקסימה נוגעת ללב כמו וול-E. אבל בתור משחק לא הייתי מסמן את וול-E בתור השחקן הטוב ביותר בתולדות הזמנים. למרות שאוסקר של כבוד על עיצוב דמות לפיקסאר היה יכול להיות בומבה של פשרה.
אני שמח שהגענו להסכמה
דיבוב ומשחק שווים, אבל הם לא אותו דבר.
צריך לעשות קטגוריה משל עצמה לדיבוב שתהיה לא פחות שוות ערך מקטגורית המשחק.
למרות שזה לא יקרה אף פעם, וגם אם זה יקרה האקדמיה כפי שאנחנו מכירים אותם יתייחסו אליה כאל נחותה… :/
דמות אנימציה לא משוחקת רק לפי הקול,
אמרו את זה כבר לפניי כמה פעמים. יש לך את תנועות הגוף, הבעת הפנים, הלבוש וכו' שמשפיעים גם על דמות אנושית. בדמות ממוחשבת יש לך את כל הקריטריונים האלו, רק שלא בנאדם אחד יוצר את הדמות. הקול הוא חלק חשוב, וגם הבעות הפנים ועל כן, אם מדובב יהיה מועמד לאוסקר על משחקו המצוין, בלתי אפשרי יהיה להתעלם מכל האנימטורים שגרמו לדמות להתאים לקול והתאימו את הבעות הפנים לסיטואציות.
הפשרה הכי טובה, ככה שכולם יהנו מהקרדיט על עבודתם הוא ליצור קטגוריה 'הדמות הממוחשבת הטובה ביותר', אשר ההצבעה אליה תושפע מכמה קריטריונים. גם קריטריונים טכניים אפשריים פה. הזוכה תהיה דמות האנימציה שמשחקת הכי טוב, וכך נוכל להכניס דמויות כמו גולום, קינג קונג, וול אי, הציפור מלמעלה לקטגוריות על משחק מבלי לזלזל באף אחד.
סתם אתנחתא קומית חמודה. קארל פרדריקסון לנצח.
"מפרט הגורל" היה מצחיק
בתור חובב של המוזיקה וסדרת הטלויזיה של Tenacious D, לא התאכזבתי גם מ T-D:TPOD.
לגבי גוליבר, נראה Meh.
סיכום סרט
אם מפעילים את הציפיותומט והאידיוטומט כמו שצריך לפי הוראות היצרן (ג'ק בלאק, אחרי הכל), זה דווקא סרט חמוד וטפשי וכיפי וסבבה לגמרי (ג'ק בלאק, אחרי הכל). אשתי ואני מאוד נהנינו. ערבוב מקורי למדי של קלישאות, אפקטים משעשעים, ואפילו כמה סצנות מקוריות באמת (אולם ההקרנה הפרטי של גוליבר, למשל). התלת-מימד לא מוסיף ולא גורע. אני אומר: לא צריך לטרוח להזמין בייביסיטר בשביל הבילוי, אבל אם ממילא יש לכם ערב פנוי, וכבר מיציתם את רשימת הצפייה-חובה שלכם, אז אפשר לשקול בחיוב.
בגדול מסכים עם עדי אבל...
יש לי חיבה מסויימת לג'ק בלאק עוד מ-High Fidelity הזכור לטוב בו עשה תפקיד משנה מצוין שנראה לפעמים כאילו הוא תפקיד חייו. לפעמים אפילו נדמה שהדמות משם היא הדמות שהוא משחק בכל סרטיו…
בלי קשר – אנחנו ממש נהננו מגוליבר ממש כמו שהתכוונו היוצרים של הסרט שיהיה – קומדיה קלילה עם קריצות מתוחכמות שמתאימה לרצח 88 דקות בכיף בלי יותר מדי מסרים עמוקים או תובנות שקשורות לסאטיריקה המקורית.
כמי שקרא את הספר אני ממליץ בחום לא ללכת לסרט בנסיוון השוואתי כלשהו. זה הופך את הסרט לסע מאכזב. וכמו שעדי אמר – אפשר להנות ממנו as is.
סצינות חמודות כמו כיבוי הצופים, אולם ההקרנה, כורסת הלייזי-בוי, התחרותיות של גוליבר בכל אירוע אפשרי – החל מתחרות ריצה עם גמדים וכלה בכדורגל השולחן – כל אלה מעוררים חיוך ואפילו צחקוק ילדותי. ולא זה לא ממש ספוילר – אין פה משהו באמת שיכול לקלקל במיוחד את הצפיה…
למתביישים – אפשר לקחת את הילד בתור תירוץ ואז אפילו אפשר למצוא מסר – לומר את האמת ולהעז לקחת סיכונים.
אה – ולא לנסוע לבד למשולש ברמודה – בטח יהיה מה זה צפוף שם…
תוכן שיווקי: אפל, קוקה קולה, WII ועד… :-) בהוליווד כמו בהוליווד.