-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
קבר הגחליליות
Hotaru no haka
על פי ספרו של אקיוקי נוסקה. שני ילדים יתומים שביתם הופצץ מנסים לשרוד בכוחות עצמם ביפן של מלחמת העולם השניה.
עמוד הסרט בחסות Nillie
אורך: 1:29
תאריך הפצה בארה"ב: 1994
סרט נהדר
שקט ומאופק בסגנונו, ושובר לב בלי להיגרר למלודרמטיות.
מכירים את כל הסרטים האלה שמציגים את עצמם כאנטי-מלחמתיים, אך בפועל מראים את הלחימה כדבר הכי מלהיב ומרגש בעולם, את החיילים כגיבורים שמוסרים את נפשם בשביל המדינה, וכו'?
אז קבר הגחליליות הוא האנטיתזה שלהם. הוא מסופר מנקודת מבטו של ילד ומתמקד בחייהם הנהרסים של האזרחים. במקום החפירות הידועות על כמה שהמלחמה היא גיהנום, פשוט מוצג מאבק השרידה של שני הילדים, עם רגעי האושר והכאב שלהם. אין בסרט שום גיבורים. סייטה, הדמות הראשית, אוהב מאוד את אחותו הקטנה, אך בסופו של דבר, הבחירה שלו על דרך ההתמודדות במלחמה גורמת לה סבל רב.
(הסרט זיעזע אותי אפילו יותר כשגיליתי שהוא מבוסס על ספר אוטוביוגרפי למחצה שנכתב כהתנצלות אישית מאת הסופר לאחותו המתה.)
מסכים בהחלט
סרטים אנטי-מלחמתיים כמו אפוקליפסה עכשיו ומטאל ג'אקט, אמנם המודעה שלהם חזקה מאוד, אני מכיר אנשים שתומכים במלחמה שמאוד אוהבים אותם כי הם רואים בהם שטות ופנטזיה ג'ינגואיסטית.
לעומת זאת, קבר הגחליליות גרם לי לבכות והשאיר עליי רושם חזק במיוחד. הסרט היחיד שהשתווה לו הוא "ג'וני שב משדה הקרב", סרט שגם הוא מבוסס על ספר ואף בוים על ידי הסופר. שניהם שניים מהסרטים המדכאים ביותר שראיתי בחיי.
שאלה מעט יוצאת דופן.
מישהו אולי יכול להמליץ לי על מאמרים שנכתבו על מלחמת העולם השנייה ומעלים סוגיות זהות לאלה של הסרט? החלטתי לעשות עליו עבודה באיזה קורס אחד, אז כל עזרה תתקבל בברכה (וסליחה רבה מראש על האוף טופיק).
רק עכשיו שמתי לב שהעמוד כבר קיים!
מדובר בסרט מדהים כפי שצויין (בכיתי מלא) ואני שמחה וגאה לתת לו חסות.
יצירת מופת.
כמו שצוין כבר מעליי.
באופן מפתיע, עצם העובדה שמדובר בסרט אנימציה הופך אותו לעוצמתי יותר עבורי. אם היו עושים את זה סרט רגיל מצולם, ייתכן שזה לא היה כל כך קורע לב.
המלצה נוספת מתעשיית האנימה, היא Barefoot Gen. אזהרה מפורשת – גרפי מאוד. עצם היותו גרפי, ועוד מיועד לאנשים צעירים יותר מקהל היעד של קבר הגחליליות, הופך אותו לעוצמתי במיוחד. בכל אופן הוא לא באותה רמה כמו קבר הגחליליות.
ועוד אנקדוטה שאני חייב להוסיף, על אנימה באופן כללי.
בניגוד לדעה הרווחת לפיה ביפן יש סרטי אנימציה למבוגרים, בעוד בעולם ובמיוחד באירופה, "סרטים מצויירים הם לילדים קטנים". הרי שהאמת היא שהעובדה כי סרטים מצויירים הם אכן לילדים קטנים היא אוניברסלית, כאשר ביפן יש חריגה קלה לכיוון גיל הנעורים ואולי קצת לכיוון תחילת גיל ה-20.
המושגים Shounen, כתיאור לאנימה שמתאימה לגיל חטיבת הביניים ותחילת התיכון, ו-Seinen כתיאור לאנימציות "למבוגרים" מגיל 18 ומעלה, מטעה אנשים מהמערב. הם לא יודעים שהגיל הלגאלי ביפן הוא גיל 20 ולא 18, כמו כאן אצלנו. יתר מכן, הצנזורה ביפן דורשת לא להציג אברי מין ודי בכך. לכן יכול להיות סדרת Shounen על ילדי חטיבת ביניים שטובחים אחד את השני באופן גרפי, וזה ישודר בטלויזיה היפנית בשעות המתאימות.
אנימה שכן מציגה אברי רבייה באופן מפורש, לעולם לא נראית על המסך ביפן והיא נקראת Hentai. לא משנה עם מדובר ביוצר Seinen שפשוט שם קצוץ על הצנזורה, ומחליט להראות ז*ן של מישהו למשך 2 שניות, הוא אוטומטית יסווג כ-Hentai. או פורנו מכל סוג שהוא, מהלגיטימי ועד החלאתי ביותר מבחינה מוסרית (כנסו למאמר בויקיפדיה על הנטאי ותראו תתי-סוגים של הז'אנר, אני נותן לכם לשפוט, כל אחד לפי הקריטריונים שלו.)
בואו נגיד שאני אדם בוגר וחובב מוזרויות מתחום הקולנוע, אז כן צפיתי ב-Tentacle כלשהו בחיים, כדי לראות במה מדובר (לא מי יודע מה משהו מבחינה עלילתית.) ורוב האנשים סביבי, מרגישים "נעלים" מבחינה תרבותית ברגע שהם צפו בטרנטינו. אבל שיש לך אומה שלמה שצנזורה באנימציה מבחינתה לא כוללת התייחסויות לנפש של האדם הצעיר מבחינה פסיכולוגית, להשפעתה של אלימות מילולית או פיזית על הצופה, ולמעשים מסוכנים או התרחשויות עצובות / מפחידות, ומבחינתה די בכך שלא הוצגו איברי מין בסרט כדי לתת "כשרות בד"צ" לאנימציה – זה אומר דרשני מוסרי על האומה הזאת. לגבי חנויות שמפיצות הנטאי, אני לא יודע אם הם בודקים אם מי שמגיע הוא בגיל המתאים, בכל אופן דרשני מוסרי שבעתיים נדרש כאשר אחת הז'אנרים הלוהטים בהנטאי הוא גילוי עריות (עם עוד תתי-תתי-ז'אנרים לזה, ולא כולם הטרוסקסואליים). ולא עוד, אלא הדבר נידון באופן פומבי בין אנשים.
האמת שאני איבדתי מזמן עניין באנימה. הרוב היום הוא זבל אחד גמור, עם מיחזור קבוע של "מוזריות יפניות" (מי שקרא קצת על שינטו, ומבין דבר או שתיים על יפנים (חוץ מהעובדה שהם אולי העם האכזרי עלי אדמות), מבין את ההגיון מאחורי חלק מהדברים.) אם יוצר נינג'ה סקרול, יוציא משהו חדש אי-פעם אני אשקול לראות את זה.
הזדמנות לצפות בסרט + הרצאה
ב-4 ביוני בשעה 18:00, במסגרת סדרת ההרצאות "חלון קולנועי ל'מעבר להירושימה': קולנוע ניסיוני וזיכרון המלחמה ביפאן" באוניברסיטת תל אביב, תיערך הקרנה של הסרט ולפניה הרצאה שלי. הכניסה חופשית, על בסיס מקום פנוי. פרטים:
https://arts.tau.ac.il/events/cinema-30-4-15